יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

הנס של וורגל -הגרסא המלאה

תודה לישי על שיתוף הפעולה

המעשה בשילינגים של וורגל הוא דוגמא קלאסית ליעילות הגלומה במטבעות קהילתיים, ולאופן בו רפורמה במערכת הבנקאית יכולה להבטיח שגשוג ויציבות יותר מהמערכת הנוכחית. 

ניסוי בוורגל

השנה היתה 1932; העולם היה אחוז בצבתות המשבר הכלכלי הגדול ביותר שידע אי פעם. אדם אחד בעיירה קטנה החליט לנסות משהו חדש כדי לעזור לאנשים בקהילתו. בעשותו כן, העיירה עשתה היסטוריה כלכלית. העיירה היתה וורגל במחוז בוואריה שבגרמניה. כדי להבין את הניסוי של וורגל עליכם להבין את האדם שמאחוריה. ראש העירייה מיכאל אונטרגוגנברגר.


מיכאל אוטרגוגנברגר

מיכאל נולד למשפחת איכרים טירולית וותיקה. הוא חי חיים של אירופאי עני מבלי ליפול למלכודת המנטאלית של עבודת צווארון-כחול קשה. הוא העמיד עצמו כשולייה למכונאי אמן. לאחר תקופת ההתמחות הוא הפך למכונאי-נוסע. בגיל עשרים ואחת הוא עבד במשרה הראשונה שלו בתחנת הרכבת של וורגל. חתירתו לצדק חברתי סיכנה את קידומו האישי. בהתייצבו למען עמיתיו העובדים בתור מארגן-עובדים, נעצר קידומו שלו למשרה גבוהה יותר. בשנת 1912 הוא נבחר כנציג ארגון מהנדסי הרכבת של אינסברוק בוועד לכוח-אדם. אולם לגבי פקידי רשת הרכבות האוסטרית הוא נחשב כאיש שייצג את האינטרסים של העובדים כנגד האינטרסים מבוססי-הכסף של הרכבת. מאוחר יותר היה אלכס וון-מוראלט עתיד לכתוב כי מיכאל אונטרגוגנברגר הדגיש תמיד שהוא איננו מרקסיסט.

וורגל

וורגל היתה עיירה קטנה באיזור טירול שבאוסטריה, אשר גדלה במהירות בראשית המאה העשרים. אז הגיעה ההתרסקות של 1929, אשר התפשטה תוך זמן קצר והגיעה לתוך אירופה. מיכאל היה חבר מועצת העיר. הוא הפך תוך זמן קצר להיות סגן ראש העירייה. בשנת 1931 הוא נבחר לראשות עיריית וורגל.

ראש העירייה החדש ניצב בפני קופה עירונית ריקה. תושבי העיר מוכת האבטלה לא יכלו לשלם את מיסיהם. בקופת העירייה נותרו רק 40,000 שילינגים, וחובותיה עמדו על 1.3 מיליון. זה לא היה קרוב מכדי לספק את רשימת הפרויקטים הארוכה שאונטרגוגנברגר רצה להוציא לפועל: פרוייקטים כמו תחזוקה, תיקון וסלילה-מחדש של כבישים וגשרים, תאורת רחובות, תחזוקת גנים ציבוריים, הרחבת רשת אספקת-המים כך שתכסה את כל העיר ונטיעת עצים לאורך הרחובות. אבל בשיא המשבר הכלכלי מתוך אוכלוסיה של 4300, היו 1500 מחוסרי עבודה ומאתיים משפחות היו חסרות-פרוטה.

סילביו גזל

מיכאל ידע שכל שלושת הבעיות היו ניתנות לפיתרון אם רק תימצא החוליה המקשרת ביניהן. החוליה המקשרת היתה כסף. הבעיות התקיימו כי לאף אחד לא היה כסף והפתרון הפשוט שלו היה, ליצור עוד ממנו. מיכאל קרא שוב ושוב את "הסדר הטבעי" מאת סילביו גזל. הוא דיבר עם אנשים בעיר ושיכנע את חברי ועדת הרווחה של וורגל לקיים ישיבה בתאריך 5 ביולי, 1932. בישיבה זו הוא נתן סיכום קצר ואז הציע "תכנית להקלת המצוקה". הוא ציין שזרימה מחזורית איטית של כסף היא הסיבה הראשית לכלכלה המקרטעת. כסף בתור אמצעי-חליפין נעלם יותר ויותר מידיהם של האנשים העובדים ומצטבר אל תוך ידיהם של מעטים, אשר צוברים ריבית ואינם מחזירים אותו לשוק. הוא הציע שבוורגל יוחלף המטבע הבנקאי הפועל בזרימה מחזורית איטית, באמצעות "איגרות פיצוי מאושרות". המועצה תוציא את השטרות והציבור יקבל אותם בערכם הנקוב המלא. השטרות יוצאו בערכים של 1, 5 ו-10 שילינג. מהדורה הכוללת 32,000 "איגרות כסף" הודפסה. רק כשליש מסכום זה הוכנס למחזור. כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, לא היה צורך אפילו להכניס למחזור את הסכום המלא שהודפס, בזכות המהירות העצומה בה הכסף עבר מיד ליד.

כסף-וורגל

הכסף שהיה קיים בקופת העירייה הושקע בחשבון חיסכון מיוחד, על מנת להוות גיבוי לסוג החדש של כסף שהעירייה עמדה להוציא. (על פי דיווח אחד, התקבל כסף זה כהלוואה מאגודת האשראי Raiffeisen המקומית. הכסף שהופקד ניתן בהלוואה לספקים אמינים בריבית של 6 אחוז, מה שהגדיל את פקדונות העירייה ואיפשר עוד יותר עסקאות עם העולם החיצון).
בתאריך 31 ביולי, 1932 קנה מנכ"ל העירייה את סדרת האיגרות הראשונה מוועדת הרווחה בערך נקוב של 1,800 שילינגים והשתמש בה לתשלום 50 אחוזים (שעלו אחר כך לכדי 75 אחוזים) ממשכורותיהם של כל עובדי העירייה כולל ראש העירייה. משכורות ראשונות אלה, מששולמו, הוחזרו לקהילה כמעט בו-ביום בצורה של תשלומי מס. ביום השלישי עלתה סברה שהאיגרות זוייפו, שכן 1800 השילינגים שהודפסו כבר הולידו תשלומי מס בסך 5,100 שילינגים. מיכאל אונטרגוגנברגר ידע את האמת: מהירותו של הכסף גדלה. כסף-וורגל פרי הגותו פעל את פעולתו. כסף-וורגל החליף ידיים פי 13-14 יותר מהר מכסף הלאומי.

כסף וורגל היה כסף שטרות-בולים. אגרות וורגל היו מאבדים 1% מערכם הנקוב מידי חודש. על מנת למנוע ירידת-ערך זו, חייב בעל האיגרת להדביק בול אשר ערכו כערך הירידה, ביום האחרון של כל חודש. בולים נרכשו בבית-המחוז. רכישתם של בולים אלה הוקדשה ליצירתה של קרן לשעת חירום. כמו כן, בתום כל שנה נדרשו התושבים להחליף את כל השטרות הישנים בחדשים. ההחלפה היתה ללא תשלום, במידה וכל הבולים הודבקו לשטר כנדרש.

הסוחרים לא לקחו על עצמם סיכון כלשהו בכך שקיבלו את שטרות-וורגל, כיוון שאלה היו מגובים לחלוטין על ידי הלוואת המטבע-הלאומי אותה קיבל ראש העירייה מבנק החסכון ואשר אותה הפקיד שם. הדבר איפשר לכל המעוניין להחליף את כסף-וורגל בכל עת תמורת 98% מערכו הנקוב, במטבע לאומי. נראה שמעט מאוד אנשים עשו את ההמרה, מכיוון שהמחיר של 2% היה יותר יקר מהתשלום של 1% עבר תיקוף-מחודש של הכסף. יחד עם זה, כל כסף מקומי אשר הוחזר לבנק או שולם למועצה באמצעות מיסים, שוגר מייד בחזרה לדרכו, אל תוך המחזור בעיר.

בגלל שאף אחד לא רצה לשלם דמי ירידת-ערך (דמי אגירה), אנשים הוציאו את האיגרות מהר ככל האפשר. כסף-וורגל הפך על ראשה את כל התפישה של אגירת-כסף וחסכון-כסף. במקום תמריץ לחסוך כסף, יצר מטבע-וורגל תמריץ להשקיע כסף. ניתן לאמר שאנשים חסכו על ידי השקעה בדברים בעלי ערך אמיתי, במקום לחסוך על ידי אגירת ערך.

על צידם השני של האיגרות הודפסה ההצהרה הבאה: "לכל מאן דבעי! כסף שתנועתו המחזורית מתנהלת בעצלתיים, עורר משבר סחר חסר תקדים והטיל מיליונים לסבל שאין בלתו. כאשר שוקלים את הדבר מנקודת מבט כלכלית, הרס העולם כבר החל. הגיע הזמן, שבאמצעות פעולה החלטית ומושכלת, נפעל לעצור את צלילתה של מכונת הסחר וכך נציל את האנושות ממלחמות השמדת-אחים, תוהו ובוהו והתפוררות. בני אדם חיים על ידי החלפת שירותים שהם נותנים. מחזור-כסף עצל אחראי במידה רבה לעצירתם של חליפין אלה ומטיל מיליוני פועלים למצב של חוסר תעסוקה. על כן עלינו להחיות מחדש החלפה זו של שירותים ועל ידי כך להשיב את המובטלים אל שורות היצרנים. זו היא מטרתו של אישור העבודה, בהוצאתה של עיר השוק וורגל: הוא מרכך את אימתו של הסבל; הוא מציע עבודה ולחם."

הצלחת וורגל
השפעתו של “הכסף המשני” היתה מרשימה. המיסים ששולמו בעזרתו, בחודש הראשון בלבד, איפשרו את פתיחתם של פרוייקטים ציבוריים שהעסיקו חמישים איש, כאשר משכורותיהם משולמות לחלוטין באיגרות. במחצית השנייה של 1932 הוציאה וורגל 100,000 שילינגים על בנייה וסלילה של 7 ק”מ של כביש והרחבת מערכת הביוב, כאשר העלות כולה מכוסה על ידי תשלום פיגורי מיסים. גם בנק החסכון שנתן את ההלוואה הרוויח, וההפקדות עלו על המשיכות לראשונה מזה חודשים רבים.

במהלך התקופה בת 13 החודשים שבה הכסף של וורגל היה במחזור, הוציא ראש העירייה לפועל את כל הפרוייקטים שתיכנן. המועצה אף בנתה בתים חדשים וגם גשר. בינואר 1933 החלה העיר לבנות מקפצת סקי ומאגר מים. כל זאת מבלי לקחת על עצמה חוב כלשהו.
אנשים השתמשו בשטרות גם כדי לשתול יערות מחדש, בציפייה לתזרים המזומנים העתידי שייתקבל מן העצים. כפי שניתן היה לראות, אנשים הזדרזו להיפטר מהכסף שברשותם גם על ידי תשלום מיסים. החובות והפיגורים הכבדים בתשלום מס שהיו עד להוצאת המטבע המקומי – נפרעו במלואם. רבים אף שילמו את מיסיהם מוקדם, לפני מועד התשלום הנקוב. הכנסות המועצה גדלו מ-2,400 ש"א בשנת 1931, לכדי 20,400 בשנת 1932. האבטלה בוורגל חוסלה, הגיעה לאפס אחוזים: תעסוקה מלאה. כלכלית, לא היתה אינפלציה. פוליטית, כול הצדדים המעורבים בזירה המקומית קיבלו את הכסף החדש.

שישה כפרים שכנים העתיקו את המערכת בהצלחה. ראש ממשלת צרפת, אדואר דלדייה, ערך ביקור מיוחד כדי לחזות ב"נס של וורגל". בינואר 1933, שוכפל הפרוייקט בעיירה השכנה קירכבול Kirchbichel, וביוני 1933, נשא אונטרגוגנברגר דברים בפני מפגש נציגים של 170 עיירות וכפרים שונים. מאתיים רשויות מקומיות אוסטריות היו מעוניינות לאמץ את הרעיון.

עדות ראייה אחת נכתבה על ידי קלוד בורדה, מאסטר בהנדסה מהפוליטכניקום של ציריך. "ביקרתי בוורגל באוגוסט של שנת 1933, בדיוק שנה לאחר השקת הניסוי. אין אלא להכיר בכך שהתוצאה גובלת במופלא. הדרכים, הידועות לשמצה במצבן הנורא, משתוות עתה לאוטוסטראדה האיטלקית. קומפלקס המשרדים של ראש העירייה הושב לקדמותו באורח יפהפה בתור בית-כפר מקסים עם גלדיולות פורחות. גשר בטון חדש נושא בגאווה את השלט: "נבנה בכסף חופשי בשנת 1933". בכל מקום נראים פנסי רחוב חדשים, וכן רחוב אחד הנושא את שמו של סילביו גסל. הפועלים באתרי הבניין הרבים כולם תומכים בקנאות במערכת הכסף החופשית. הייתי בחנויות: האגרות מתקבלות בכל מקום לצד הכסף הרשמי. המחירים לא עלו. כמה אנשים החזיקו בדעה שהמערכת אותה מנסים בוורגל מונעת יצירה של ערך, תוך שהיא פועלת בדרך נסתרת חדשה לניצולו של משלם המיסים. נראה שישנה טעות קלה בהשקפה זו. מעולם לא נראו משלמי מיסים אשר אינם נושאים קולם במחאה כאשר עליהם להיפרד מכספם. בוורגל אף אחד לא מחה. להיפך, המיסים משולמים מראש; אנשים מתלהבים מן הניסוי ומתלוננים מרה על התנגדות הבנק המרכזי להוצאתן של אגרות חדשות. בלתי אפשרי לכנות זאת "צורה חדשה של מס" לשיפורה הכללי של וורגל ותו לא. לא נותר אלא להסכים עם ראש העירייה שהכסף החדש מבצע את תפקידו הרבה יותר טוב מהישן. אני מותיר זאת למומחים לברר אם ישנה אינפלציה למרות הגיבוי של 100%. דרך אגב עליות מחירים, שהן הסימן הראשון לאינפלציה, אינן מתרחשות. עד כמה שהדבר נוגע לחסכון ניתן לאמר, שהכסף החדש מתעדף חסכון ראוי-לשמו, על פני צבירת הררים של כסף. היות וכסף מאבד מערכו בכך ששומרים אותו בבית, ניתן להימנע מאובדן הערך על ידי הפקדתו בבנק החיסכון.

"וורגל הפכה למעין מוקד עלייה לרגל עבור מאקרו-כלכלנים ממדינות שונות. ניתן לזהותם מייד על ידי ארשת פניהם המלומדת כאשר הם דנים ברחובותיה המתוחזקים למופת של וורגל, תוך כדי ישיבה ליד השולחן במסעדות. אוכלוסיית וורגל, הגאה בתהילתה, מקדמת אותם בברכה."

הבנק המרכזי

למרות שממשלת אוסטריה לא היתה עויינת כלפי ניסוי וורגל, הבנק המרכזי נכנס לפאניקה והחליט לאכוף את זכות המונופול שלו על ידי איסור על מטבעות משלימים. הבנק ניסה למנוע התפשטות של מערכות דומות מפחד לאבד שליטה על כמות הכסף שבמחזור, מה שהתפרש על ידו בתור אובדן היכולת למנוע אינפלציה. המפלגה הסוציאליסטית במחוז התנגדה אף היא לתכנית.
התיק הובא בפני בית הדין העליון של אוסטריה, אשר אישר את המונופול של הבנק המרכזי על הוצאת כסף. בתאריך 1 בספטמבר 1933, בדיוק 13 חודשים לאחר שהחל, הפכה הוצאתו של "מטבע חירום" לעבירה פלילית והתכנית נעצרה.
וורגל חזרה תוך זמן קצר לאבטלה של 30%. חוסר שקט חברתי התפשט במהירות ברחבי אוסטריה. בשנת 1938 סיפח היטלר את אוסטריה ואנשים רבים קידמו את היטלר כמושיעם הפוליטי והכלכלי.
גרמניה היתה בדרכה למלחמת העולם השנייה. לאחר תום המלחמה, הרבה ממה שקרה בגרמניה שלפני המלחמה, בדיוק כמו הדברים שקרו בזמן המלחמה, הודחק ודוכא על ידי העולם. גרמניה נבנתה מחדש בדמותו של המערב. הניסוי של וורגל הפך להיות נחלת ההיסטוריה.
בניתוח האירועים, סיכם אונטרגוגנברגר שכסף הנושא היטל הפחתה ממלא את תפקידיו של כסף באופן מיטבי בהרבה מאשר הכסף המולאם. הוא גם העלה את הרעיון שפיתרון זה ניתן ליישום ברמה של מחוזות, ואף של מדינות שלמות.

מה אפשר ללמוד?

אין דבר מה"קדוש" בכסף ה"לאומי" שכולנו גדלנו עליו. כסף - בין אם בתור טכנולוגיית-מידע, שבבי מתכת, פיסות נייר או אותות אלקטרוניים – הוא מה שאנשים יקבלו בתור תשלום עבור סחורות, שירותים ומיסים.
"העובדה שהכסף הקהילתי או המקומי יכלו לשמש כתשלום מיסים, וגם להיות מומרים במטבע לאומי מוכר, היא שעשתה אותו מקובל ומצליח.”
"קהילה במשבר חסר תקווה, למראית עין, מצאה דרך לסיים את הבעיות הבלתי-פתירות, לכאורה, של האבטלה, את ההדרדרות המקומית והחוסר בבסיס-מיסים מוצק, באופן שיתופי על ידי מטבע-בבעלות-הקהילה.”
המועמד הראשי לתואר הגורם להתדרדרות של קהילות מקומיות הוא מערכת הבנקאות והכסף המרכזית. כסף "לאומי" הוא בהגדרתו פוליטי. הבנקים אף הם פוליטיים בכך שהם יוצרים מדיניות שתתעל עושר מקומי אל תוך המערבולת הפינאנסית המרכזית שלהם. הבנקים המרכזיים אוספים כסף מאיזורים מקומיים במדינה ומשקיעים אותה באיזור שיש בו הרבה פעילות כלכלית. באופן כזה, מדלדלים את עושרה של הפריפריה, על מנת להזין את התיאבון הגרגרני של המרכז. אפילו אם חלק מהכסף מיובא-מחדש אל תוך הקהילה, הדבר מתרחש רק בצורה של הון שנמצא בשליטה חיצונית.

תוך כדי כך, מאבדות הקהילות והאיזורים המקומיים את השליטה בכלכלתן, וגם במערכות הפוליטיות שלהן, כשהן הופכות ל"איזורי קורבן" שנועדו לשמש – ולהיזרק. תהליך זה משוכפל כיום בתהליך ההתמרכזות של הבנק האירופאי והמטבע האירופאי האחיד. ריכוז כזה של עוצמה יצר מאז ומתמיד בעיות, ואין כל הפתעה בכך שהוא מנוצל לרעה.
בהתאם, אפשר וצריך שייתרחש ביזור של העוצמה על פי העקרון של ארגוני-בת. העדיפות לקבלת-החלטות ופעולה צריכה להיות ברמה המבוזרת וההיקפית ביותר האפשרית. רק כאשר החלטות ופעולות אלו משפיעות על רווחתן של הקהילות ברמה הגבוהה יותר או של האיזורים, אזי צריכה להיות השפעה לאלה האחרונות.
הדבר יידרוש מתן אישור לרשויות מקומיות ואזוריות ליצור מטבע משלהן, בצורת אגרות חוב נטולות-ריבית אשר ישמשו בתור כסף.

סחר חליפין קהילתי (אשראי מייצור עצמי)

כאשר דנים ברעיונות אלה, חשוב להבין גם את ההבדלים שבין "מטבע קהילתי" שתואר כאן, לבין מערכות חליפין קהילתיות (מערכות אשראי-מייצור-עצמי), כגון מערכות LETS ובנקים של זמן, אשר מבוססות בדרך כלל על שיתוף מאורגן מרצון של מידע בנוגע לסחורות ושירותים שהינם זמינים מאינדיבידואלים באיזור נתון. למידע נוסף על מערכות כאלה ניתן לפנות לכאן
למערכות כאלה יש 3 חולשות עיקריות:
הן נוטות להיות מוגבלות בהיקפן לקומץ משתמשים נאמנים.
אין תמריץ לבצע עסקאות. לכן יש אפשרות לאגירה של כסף ללא תזוזה.
הן יכולות להתרחב רק על ידי גיוס של יצרנים חדשים.
לעומת זאת, מטבע-קהילה מהסוג שתואר למעלה, יכול לשמש כל חבר בקהילה המקומית בתור אמצעי תשלום עבור כל סחורה ושירות.
המגבלה היחידה להרחבת המחזור שלו היא - מי מסכים לקבל אותו. כך שהוא מעודד את כל צורות הפעילות הכלכלית. אם מאפשרים "ברות-המרה", ניתן לאפשר כך גם עסקאות עם אנשים וארגונים מחוץ לקהילה. כמובן שקהילות יכולות להסכים – כפי שעשו בטירול – לקבל זו את המטבע של זו כשווי-ערך.
למרות כל זאת יש לציין, שאשראי מייצור עצמי מבוסס על הרמה המבוזרת ביותר של גורם יוצר-כסף, שהיא היחיד, האינדיבידואל. מדוע שהזכות ליצור מטבע תהיה נתונה רק ביד "הרשויות" אפילו אם הן מקומיות? מערכות אשראי מייצור עצמי נותנות הצצה לאופן בו גם יחידים יכולים להיות שותפים ליצירת כסף, במסגרת מערכת המטבע הקהילתי.
ניתן גם לחזות אפשרות שמערכת אשראי עצמית תצמח מלמטה למעלה ותכלול בתוכה גם רשויות וגופים רשמיים, בנוסף ליחידים.

האם זה בר ביצוע עכשיו?

הדוגמא של וורגל מעלה כמה תנאים להצלחה:
על המטבע להתקבל על ידי הרשות המקומית וארגונים "רשמיים" אחרים כתשלום עבור מיסים, אגרות, דמי שימוש וכו' ועליו לשמש אותן בתשלומיהן המקומיים.
עליו להיות בר-החלפה תמורת המטבע הלאומי, אם כי ייתכן שיהיה צורך באמצעי הרתעה כלשהם – כגון הפחתה בערך הנקוב – כדי למנוע מכל כמות הכסף שנוצרה לצאת מן המחזור.
חיוני לעודד את תנועתו המחזורית של הכסף בקהילה ולהניא אנשים מ"אגירת" כסף, על ידי היטלי-הפחתה (ירידה אוטומטית בערך הנקוב) כפי שתואר בהרחבה למעלה.
יש ללמוד גם מהאופן בו ניסוי-וורגל סיים את חייו. יהיה זה הכרחי לעשות שינויים בחוקים הנוכחיים על פיהם אך ורק המדינה יכולה ליצור כסף בתור הילך חוקי. ולא, יימצאו עצמם מוציאי המטבע הקהילתי, ואולי אפילו משתמשיו, כשהם עומדים בפני סנקציות מצד המדינה.
יהיה צורך גם לשכנע שכירים שהם אינם מרומים כאשר חלק – או כל המשכורות שלהם – משולמות במטבע מקומי.
שווה בהחלט לנסות. ייתכן שיימצא הכוח הפוליטי הדרוש כדי לתמוך ביוזמות שכאלה.



מאמר זה מכיל ברובו תרגומים מן המקורות הבאים:
http://alt-money.tribe.net/thread/70e5eb29-853d-44ca-9faa-b789d1757037
Demurrage: the DNA of tomorrow’s financial system?
http://www.panacea-bocaf.org/theworglschillings.htm

23 תגובות:

  1. The power to regulate the value of money should be in the hands of the people - in a Democracy that's the Government. The people must watch that the power they granted is not abused.
    That's all there is to it.
    -Eran

    השבמחק
  2. מסכים עם כל מילה חוץ מהמשפט האחרון

    That's all there is to it ...? not by a long shot

    כי כאן אנחנו מתחברים לשאלה גדולה, שאלת הממשלה והכוח בכלל. כל כוח, כולל כוח ייצור הכסף. על איזו ממשלה בדיוק אנחנו מדברים? באיזו רמה צריכות להתקבל ההחלטות? האם כל הכוח צריך להתרכז במקום אחד שאמור לייצג את "כולם"? אולי עדיף שהוא יהיה מבוזר? ועד כמה מבוזר? עד לרמה של הרשות המקומית - או אולי אפילו עד לרמת היחיד...?

    אני לא אומר את זה סתם. כמו שכתבתי בהזדמנויות אחרות אני מעדיף פיאט ממשלתי על פני פיאט בנקאי, אבל אני לא כל כך בטוח שממשלות (מרכזיות) ראויות כל כך לאמוננו הבלתי מעורער. אי אפשר לדעת מתי ממשלה (גם דמוקרטית) תחליט שהיא יוצאת למלחמה ומממנת אותה בעזרת הדפסת כסף מטורפת... אם כבר עושים שינוי מהותי בייצור הכסף, למה לא ללכת עוד צעד ולעשות אותו מקומי.

    מצד שני, אולי אני מתבדה ועם חיסול כלכלת החוב לא תהיה יותר מוטיבציה לצאת למלחמות שווא יוצרות-חוב...

    השבמחק
  3. The implication that the reason for war is debt based economy is factually incorrect. In this regard, the Bankers recognized the human tendency to resolve conflicts through violence as well as other agendas that could be achieved through wars -realized the profit potential and offered the means - a win win for "leaders" and creditors, at, as is always the case, the public expense. Why not double the profit - finance both sides.
    Understanding how the world works can be hazardous to one's health.
    - Eran

    השבמחק
  4. הנטייה ליישב סכסוכים באלימות היא לא גזירה משמיים. גם האנושות מתפתחת ומתקדמת ומתקדמת מצורת חיים חייתית לצורות נעלות יותר. להערכתי כיום הגורם העיקרי לאלימות בעולם הם דווקא הממשלות ולא האנשים. הפלישה של נאטו ללוב לא היתה מתרחשת אם זה היה תלוי בהחלטת רוב האנשים. הפלישה הזו נעשתה ללא שמץ של החלטה דמוקרטית. ההחלטה נלקחה אי שם בכיסאות הגבוהים בעבור כולם. אותם "מנהיגים" דברו אל ההמון האדיש והסבירו שזה הדבר הטוב ביותר- להתערב בעינינה הפנימיים של מדינה אחרת בצורה ברוטאלית שגבתה מחיר דמים גבוה.
    איני מבין מדוע צריך לתלות את יצירת הכסף בבודדים שלכאורה נבחרים בצורה דמוקרטית. שהרי אותם בודדים מקבלים כח עצום, ובהמשך מטעמי "סודיות וביטחון", פורקים כל עול.

    נקודה נוספת, יצירת כסף צריכה להיות זכות יסוד אנושית כמו כל זכות אחרת. אינני מוצא שום סיבה מדוע לאסור בחוק על אנשים יצירת כסף כפי שמבוצע כיום.

    ע'

    השבמחק
  5. עם כל הכבוד לוורגל, אין כאן שום דבר שניתן להסיק ממנו על הכלל. אוקיי, זה אפשרי, אבל באילו תנאים?
    האם התנאים שרחשו בוורגל לא היו חלק מההצלחה הזאת?
    לקחת מקום אחד כדוגמה להצלחה זה לא יותר טוב מלקחת משקיע אחד שהרוויח מהשיטה הנוכחית, ולהסיק על הכלל.

    השבמחק
  6. ערן שלום ותודה על פוסט מעניין,
    רציתי לדעת האם הכסף שמשמש באינטרנט בעולמות או משחקים וירטואליים נחשב "כסף קהילתי" ואם לא במה הוא שונה? והאם בכלל יש אפשרות לכסף קהילתי ברשת והאם קיים דבר כזה?
    תודה.

    השבמחק
  7. יש כל מיני סוגים ווריאציות של מטבעות קהילתיים. וברור שהמטבע צריך להתאים לקהילה ולסיטואתיה. מה שבטוח זה שהשיטה הנוכחית דפוקה ועד שלא ננסה ונחשוב - לא נדע. חוליי המערכת השלטת ידועים - יש מונופול דיקטטורי על ייצור כסף, שיוצר מחסור בכסף. כל האלטרנטיבות מטפלות ישירות בבעייה זו. בגלל זה שווה לנסות אותן. הן נשמעות הגיוניות ובריאות יותר, זה לא רק בגלל שהן הצליחו עובדתית. השתדלתי להביא כאן ניתוח כמה שיותר אובייקטיבי ומעמיק, בדיוק מהסיבה הזו.
    באשר לדוגמאות נוספות של אותו הדבר: המטבע של וורגל כלל היטל הפחתה(ריבית שלילית), הרעיון של גזל, וזה כמעט לא נוסה מאז. וורגל היא דוגמא קלאסית אבל בהחלט לא יחידה. כיום זה תופס מחדש באירופה - שוב מתחיל בגרמניה - ומתפשט כמו אש בשדה קוצים.
    דוגמא מוצלחת אחרת היא לאס-פלמאס בברזיל, שם בנק קהילתי החל להוציא מטבע מקומי שאושש את הכלכלה המקומית המתפוררת. אבל בלי היטל הפחתה למיטב ידיעתי. הרעיון הכללי הוא, שוב, לייצר כסף עבור קהילה שיש בה הכול - חוץ מכסף.
    מלבד זה יש מטבעות בסגנון LETS שפותחו בשנות ה-70 ע"י מייקל לינטון הקנדי וקיבלו פה התייחסות כלשהי. יש מאות מערכות כאלה בעולם, חלקן עם אלפי משתמשים. יש את בנק הזמן של אדגר קאהן שהאוריינטציה שלו יותר העצמת קהילות ופחות מוניטארית. בתקופת המשבר בארגנטינה, לפני כעשור, בערך 80 אחוז מהמטבע שם נהייה בשעות...
    ויש עוד, למשל WIR בשוויץ, שמאזנת את המערכת המוניטרית המקומית - והבנקים מאפשרים לה להתקיים. כמובן שהם לא מאפשרים לה להשתלט...
    וזה בלי להתחיל לדבר על מטבעות באינטרנט, מערכות בארטר B2B, ועוד וריאציות שאני לא מתמצא בהן...
    בקיצור מה שתואר כאן זה קצה הקרחון גם מבחינת אפשרויות.

    השבמחק
  8. יש כל מיני סוגי מטבעות ברשת. מערכת מטבע יכולה בהחלט להתבסס על זה, האפשרויות מבחינה זו גם הן בלתי מוגבלות, עד להצעה כמו זו שמובאת בסרטון הבא למטבע דיגיטלי כלל עולמי שפועל בסגנון LETS. למי ששואל האם מטבע ברשת הוא מטבע קהילתי אני שואל - כיצד אתה מגדיר קהילה? אני לא יודע בדיוק באיזה כסף של משחקים מדובר, או מה הדברים האמיתיים שאפשר לקנות בו (אם בכלל). אם ניקח לדוגמא את הנקודות של פיסבוק, זו שיטה גאונית בכך שהיא עוקפת הרבה מגבלות חוקיות ובינלאומיות ויכולה למעשה להוות אמצעי המרה ותשלום חוצה-גבולות. מעניין שעד היום עוד לא עלו על זה (ואולי כן...)

    http://www.youtube.com/watch?v=NJKYHTkLMS0

    השבמחק
  9. eran לזה בעצם התכוונתי... על איזה "מנהיג" אפשר לסמוך שישתמש בכוח לטובה... ומי המנהיג הכי טוב? (התשובה שלי: כולנו יחד וכל אחד לחוד. לכן פה צריך להיות הכוח )

    השבמחק
  10. ערן שלום,
    אני קורא הדוק למרות שבדרך כלל איני מגיב.
    מה שאתה מתאר כאן זו מדיניות מוניטרית מרחיבה עם ריבית ראלית שלילית, בדיוק מה שאתה יוצא כנגדו בהקשר של הכלכלה העולמית עכשיו. כסף וורגל אפילו היה מגובה חוב ("הכסף שהיה קיים בקופת העירייה הושקע בחשבון חיסכון מיוחד, על מנת להוות גיבוי לסוג החדש של כסף שהעירייה עמדה להוציא.")
    הסיבה שזה עבד היא הזמן הקצר שבו בוצע הניסוי, והכלכלה הקטנה שבו בוצע. אם זה היה תופס, ונגידי הבנקים המרכזיים היו עולים על הטריק הבלתי מתקבל על הדעת (נכון לשנת 1932) של ריבית ראלית שלילית בשנות ה-40, הינו מגיעים למצב שבו נמצא העולם היום לפני 20 שנה.

    השבמחק
  11. עידן במקום להתמקד במאפיין אחד תסתכל על כל התמונה, לפני שאתה משליך מדברים שנאמרו לגבי בנקאות יחס רזרבה למה שמתואר כאן. תזכור שכסף כיום נוצר בהלוואות והכסף של וורגל נוצר בתשלום עבור עבודה. אני מדבר על הרגע שבו הכסף נכנס למחזור, שהוא הנקודה המשמעותית, בתור רגע ההיווצרות.
    הגיבוי בכסף רגיל, נועד לדעתי יותר כדי להרגיע את המשתמשים - כולם ידעו שהגיבוי קיים, אבל עובדה שכמעט אף אחד לא השתמש בו למרות שיכלו לעשות זאת. זה מחדד את המסרה שכסף הוא קודם כל תופעה פסיכולוגית, נפשית. נסיונות לנתח אותו בכלים רציונאליים בלבד מתמוטטים כשהכללים משתנים באורח מהותי, כמו בדוגמא הזו.
    בעקרון, ניתן היה באותה המידה לייצר את הכסף ללא גיבוי של כסף רגיל - פשוט להנפיק אגרות חוב ולשלם בהן עבור עבודה וסחורות, כאשר הגיבוי היחיד שלהן הוא קבלתן כתשלום עבור מס. מעשית זה היה זהה, רק שאז ייתכן שהיה קשה יותר לשבור את המחסום הפסיכולוגי של השימוש בכסף החדש, כשניצבים בפני הברירה - איזה מטבע להכניס או להוציא מהארנק.

    ואם אנחנו כבר בענייני נבואה, תרשה לי לתת אחת משלי: אילו מטבע מייצור עצמי בריבית שלילית היה תופס, הכלכלה הייתה ממשיכה לשגשג אבל כמות הכסף היתה הולכת וקטנה עד שלבסוף אנשים היו מבינים, שיש שפע משאבים בעולם - מספיק בשביל שלכולם יהיה איפה לגור, מה ללבוש ולאכול כיו"ב - בשביל כולם - ואין בכלל צורך בכסף באמצעותו אנו מתחשבנים על כל זה...
    על כסף כטכנולוגיה נפשית ועל התפקיד שמשחקים הדברים שאנו מאמינים בהם (או לא) בכל הסיפור, אפשר לקרוא עוד בראיון הבא:
    http://cafe.themarker.com/post/2360776/

    השבמחק
  12. כשהבנק מספק לך משכנתא של 100,000$ , הוא יוצר רק את הקרן, שאותה את מוציאה ואז היא מתחילה לעבור מיד ליד בתוך המשק. הבנק מצפה ממך לשלם חזרה 200,000$ על פני 20 השנים הבאות, אבל אינו יוצר את 100,000$ הנוספים – את הריבית. במקום זה, הבנק שולח אותך החוצה אל העולם הקשה, להיאבק בכל האנשים האחרים כדי להביא בחזרה את ה-100,000$.
    You may want to run this by ערן .....
    - Eran

    השבמחק
  13. ברוך הבא עידן לרגל כניסתך לרשימת המגיבים,
    אני בעקרון מסכים לגמרי עם ישי אבל רוצה להוסיף כמה נקודות:
    1. כל שיטה מוניטרית,כמו כל מערכת אחרת על פני כדור הארץ , תסבול מחולשות- הרעיון הוא למצא את זו האופטימלית ביותר. מה שבטוח ועל כך לדעתי אנחנו מסכימים שהשיטה הקיימת היא הרסנית ולכן יש להחליפה. אם על זה תהיה הסכמה רחבה בעם אני חושב שאנחנו נהיה כבר במחצית הדרך לקראת פתרון.
    2. כסף וורגל היה מגובה בכסף הפיאט של היום- זה כמו שאמר ישי, בין השאר נועד להסיר את החששות הפסיכלוגיות של כל אדם לנוע ממשהו שהוא מוכר לו ו"בטוח" למשהו חדש ולא נודע,במיוחד אם מדובר במשהו קיומי כמו כסף.במקרה שלנו ההתעקשות להשאר עם השיטה המוניטרית הנוכחית מזכירה מאד את תסמיני האשה המוכה שלא מוכנה להתגרש ולעבור לגור עם מישהו אחר.
    3.אמנם כסף וורגל יצר ריבית שלילית אבל הוא בבסיסו היה מושתת על מדד ששמר על כמות הכסף בהתאם לקצב הצמיחה. בניגוד להיום בו קצב גדילת כמות הכסף בשווקים כבר מזמן לא יכולה לראות במראה את הצמיחה ויש לכך השפעות פשוט הרסניות על האזרח ועל משאבי כדור הארץ. לפיכך ריבית שלילית היום יוצרת לך בועות מפלצתיות שמושתתות על כסף שלא קיים באמת (חוב). אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשבועת הנדל"ן תתפוצץ פה בעוד כמה שנים כתוצאה מריבית שלילית במשק שנמשכת לה כבר כמה שנים ברציפות.
    ערן

    השבמחק
  14. אני שותף לתחזית של ישי, למרות שלדעתי יקח זמן רב עד שתתממש. לא בטוח שאני אזכה לחזות בפלא.
    היום כשאנחנו פועלים מתוך תודעת מחסור, אנחנו מגשימים את המחסור, משום שאנחנו אוגרים כל דבר, אפילו את האנרגיה והכישורים שלנו. גם כשאנחנו יכולים לתרום לאחרים מבלי להזיק לעצמנו, ואפילו אם נועיל לעצמנו, בדר"כ לא נעשה זאת אם לא ישלמו לנו. כי אנחנו חוששים שאם נעשה זאת ללא תשלום, לא ישלמו לנו גם בעתיד ובסופו של דבר נמצא עצמנו ללא אמצעי קיום.
    לעומת זאת אם היינו פועלים מתוך תודעת שפע, היינו נותנים את המוצרים והשירותים חינם, לפתע היה הרבה יותר לכולם, ושוב היינו מגשימים את התודעה שלנו, תודעת שפע הפעם. כשתודעת שפע מתחילה להשתלט על האנשים, היא בסוף תוביל לעולם ללא כסף.
    זוית אחרת לחשוב על העניין - ממילא היום הכסף לא נותן\יוצר שום דבר, אפילו לא גרגר קטן של חיטה. הוא רק משמש במשחקים אנושיים. תוציא את הכסף מהמערכת (ותתעלם מהאפקט הפסיכולוגי הנוכחי) ולא פגמת בשום יכולת או אמצעי לייצור שלנו.
    הכסף הוא אלמנט פסיכולוגי טהור.

    ע'

    השבמחק
  15. ישי/ערן שלום,
    אשמח אם תוכלו להסביר שני דברים:
    1. מהו כסף פיאט
    2. אם תוכלו להסביר כיצד 1,800 השילינגים שהודפסו הולידו תשלומי מס של 5,100 שילינגים. מאיפה בדיוק ואיך נוספו עוד 3,300 שילינגים

    תודה (אני לא כל כך מבין בכלכלה)

    השבמחק
  16. כסף "פיאט" בא ממילה לטינית שפירושה "עשה שהדבר יתקיים" let it be done - נראה לי שהכוונה המקורית היא לכסף שהיה לו ערך אך ורק מתוקף הכרזה של השליט שיש לו ערך. היום זה התרחב לציין כל כסף שמונפק על ידי רשות או בנק ומגובה רק בהכרזה שלהם.

    2. זה לא שהכסף נוצר, הוא פשוט עבר במחזור במהירות עצומה שלא היו רגילים עליה: שולם כמשכורת, הוחזר לעירייה בצורת תשלום מס, העירייה הוציאה אותו שוב בתשלומים, וקיבלה אותו שוב כמס וחוזר חלילה.. זה מה שיפה בכסף הזה ולכך הכוונה באמירה שהוא ממלא יותר טוב את תפקידו של הכסף: להיות אמצעי חליפין, לאפשר לבני אדם לסחור ולהחליף ביניהם את מה שהם צריכים. זה גם ממחיש את המצב האבסורדי כיום, שיש לנו שפע מכל דבר פיזי אבל אין לנו כסף לשלם על כל זה ולכן אנחנו חיים בתודעה של "אין לי". זה כמובן גם טפשי והזוי, כי בסך הכל את הכסף - אנחנו יוצרים.

    השבמחק
  17. ערן אתה יכול לפרט איפה ואיך קיימת כיום ריבית שלילית בעולם?
    אהבתי את ההשוואה לנשים מוכות...

    השבמחק
  18. כאן בארץ לפחות בכמה שנים האחרונות. זו הסיבה שכולם רצו לקנות דירות כדי שהכסף לא יאבד מערכו בבנק.

    השבמחק
  19. טעות שלי. התכוונתי כמובן לריבית ריאלית שלילית

    השבמחק
  20. I think this is so good to see the real awesome blog.

    השבמחק
  21. אני לא מבין למה למסות את הכסף המזומן של אדם כל חודש באחוז? זה גרוע פי כמה מריבית שנתית של ארבעה אחוזים. איך אני יכול לחסוך ככה כסף לקניית רכב או דירה? כל הזמן המדינה תאכל לי את החסכון וכספי יאבד מערכו. למה האינפלציה הזו של וורגל טובה ואילו זו של בנק ישראל רעה?

    השבמחק
  22. מישהו יכול להתייחס ולענות בצורה מספקת לשאלה של יעקב?
    גם אני לא מבין...

    השבמחק
  23. יעקוב את הנכסים שלך תחזיק בצורות אחרות מכסף:מניות,מתכות,נדל"ן וכדומה.
    הכסף יהפוך ממחסן ערך קבוע למחסן זמני.

    השבמחק