יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

שמים את האדם העובד במרכז ואת הילדים שלו בצד

מאת: אמג'ד שופאני

לפני שאתם שמחים על קיצור חופשת הקיץ, הורים יקרים, עצרו לרגע ודעו עם מי יש לכם עסק.
הם לא סוציאליסטים, איכות החינוך לא ממש מעניינת אותם, והרי גם תוספת שעות החינוך היא לא מה שיעשה את ההבדל ויהפוך את ישראל בין לילה למעצמת גאונים מתכנני תחנות חלל ומשחקי שחמט. אז מה הם כן רוצים?

מה שהם כן רוצים זה להקל עליכם כדי שתוכלו לעבוד יותר- לבלות יותר שעות בעבודה ושהמשפחה לא תעכב אותכם, חס וחלילה. הם רוצים שתבלו פחות שעות עם ילדיכם. שתדברו פחות עמם. שלא תשאלו מה שלומם ומה הם עשו היום בבית הספר. הרי כשתחזרו הביתה מעבודתכם רוב הסיכוי הוא שבקושי תספיקו לקלח אותם ולהכניסם למיטה.

על כישלונכם בהקדשת הזמן לילדיכם הם מקווים שתרצו לכפר עם האייפד החדש שתרכשו להם, ואת הריקנות שטיפחתם בתוך ילדיכם הם מקווים שילדיכם ינסו למלא עם כל מיני מותרות וסגנון חיים בזבזני.

הם רוצים שתעבדו יותר, כדי שתוכלו ליטול על עצמכם יותר הלוואות, כדי שתוכלו לקנות מותרות שאתם לא ממש צריכים, שיגרמו לכם לרצות לעבוד יותר, כדי ליטול עוד הלוואות כדי שתוכלו לשלם על ההלוואות הקודמות ולקנות עוד מותרות.

בינתיים ילדיכם הם כבר לא יותר מאשר אבן נגף בדרך ההגשמה העצמית שלכם. הם לא יותר מאשר נטל שמר לפיד בא עכשיו כדי להושיעכם ממנו, כי במעגל הקסמים הזה לילדיכים אין מקום.

אז במקום לשאול איך אפשר למצוא יותר זמן לעבודה, אולי הגיע הזמן לשאול למה לא מאפשרים לכם לבלות יותר זמן עם הילדים.
לשאול למה נדמה לכם כי איבדתם את השליטה על המשאב היקר ביותר שיש לכם, זמנכם, עד כדי שלא נותר לכם ולו חלק מינימאלי ממנו על מנת להקדישו למשפחתכם.
הגיע הזמן לשאול למה היום כבר קל יותר לקנות אייפד לכל ילד מאשר להקדיש לו חצי שעה לשיחת איכות בכל יום.

כי בקו הנוכחי, ובאם תמשיכו לא לשאול את השאלות הנכונות, אפשר כבר לקפוץ ישירות אל עבר הפתרון האולטימטיבי:
להקים מתקנים שישמשו מעין פנימיות במשך כל השבוע. הם יאכלסו את ילדינו וכבר ידאגו לכל צרכיהם הפיזיים והחינוכיים (עם כספים שאנחנו נשלם, כמובן).
את הילדים נוכל לארח בבית לזמן איכות לסוף שבוע אחת לשבועיים או שלושה, בתקווה שהדבר לא יעכב את השלמות העבודה שתיכננו לעשות מהבית בסופ"ש.

14 תגובות:

  1. וואו
    באמת לא חשבתי על זה ככה
    מה שכן חשוב לזכור שחלק גדול מהצריכה כן בידיים שלנו ולא חייבים להיות קורבנות במשחק הזה
    צריך לזכור שכל הוצאה באה על חשבון הילדים שלנו

    אני למשל רואה עכשיו הורים טריים שקוניפ עגלות באלפי שקלים ואח"כ האמא חוזרת לעבוד אחרי 3 חודשים כי "היא חייבת"
    רק לדוגמה

    השבמחק
  2. אשכרא צודק אבל הבעיה שבמסגרת השיטה הקיימת פיתרון כזה הוא מתבקש שכן ההורים שלמו על קייטנות סכומי עתק ושילמו כי אין ברירה צריך לעבוד. הפיתרון הזה פוגע בצריכה שכן הוא בא על חשבון הוצאה גדולה יותר של ההורים ולכן עד שהשיטה תוחלף צריך לשבח מהלך שהוא מנוגד לאינטרס של המערכת

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא נכון. הקיטנות הן רק כמה שבועות(למי שהולך) ומה עם שאר הזמן?
      הילדים פשוט היו בבית משועממים שזה לא רע שלעצמו.
      השיעמום מוליד יצירתיות.
      זה גם לא נכון שזה לא אינטרס של המערכת. הפיתרון בא מהמערכת - משר החינוך.
      דרך להתחנף לציבור הבוחרים ולהגדיל את הכוח של המדינה.
      עכשיו המדינה תהיה הגורם המשמעותי גם בקיטנות.

      מחק
  3. ההורים כך או כך לא היו לוקחים כל כך הרבה ימי חופש על חשבונם, במקום לטרטר את הסבים והסבתות, הם הרימו את הכפפה וכל הכבוד להם.

    השבמחק
  4. כל הצעירים שמסתובבים במרכזי הקניות בחופשים, הולכים להופעות בתי קפה קולנוע וכו מגדילים את הצריכה, יש מוסדות שמתקימים מחופשות כמו הצגות ילדים. היחידים שיפסידו מזה יהיו חברות הטיסות כי יטוסו פחות לחו"ל ויוציאו פחות כספים שם

    השבמחק
  5. היי ערן,אני נהנה לקרוא את האתר רק תיזהר שלא ייהפך למקום של דוגלי תאוריות קונספירציה.לגופו של עניין חלק מהקישורים להסברים על השיטה המוניטרית לא עובדים. התאוריה של הפדרל רזרב לא נראה לי נורא,הרי אותו מנגנון היה באירופה והוא עבד טוב.נראה לי שהבעיה התחילה משעה שהפסיקו את ההצמדה לזהב.
    יחד עם זאת האתר לא מצביע על דרכים לתיקון המצב וזאת החולשה של אתרי קונספירציה. תודה ותמשיך בבקשה בעבודת הקודש

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא רואה בכל דעה שהיא מחוץ לקונצנזוס כקונספירציה. בוא נסתכל למשל על המאמר הנוכחי:
      האם המערכת לא מעוניינת שנעבוד יותר? בוודאי שכן, הרי על זה היא בנויה וניתן לראות היטב את התהליך בעשרות השנים האחרונות (כולל כניסת הנשים לשוק העבודה).
      האם אין קונפליקט בין המערכת שמחייבת אותנו לעבוד יותר לבין הזמן הפנוי שיש לילדנו? בוודאי שיש. האם ההסדר שהילדים ילמדו גם בחופש הגדול לא בא להסדיר את הקונפליקט בין הצורך והרצון של המערכת שנעבוד יותר לבין הצורך למצא פתרון למה שהילדים יעשו בזמן הפנוי? התשובה ברורה.
      ושאלה לסיום:
      מדוע המערכת לא עובדת כדי להקל על עומס העבודה וכדי לתת זמן פנוי להיות יותר עם ההורים? הרי לפי חישובים מספיק שנעבוד רק 15 שעות בשבוע כדי שנוכל לחיות טוב ובכל זאת דואגים לפנות לנו את כל הזמן שבעולם כדי שנעבוד יותר. האם גם דעה כזו היא קונספירציה?

      דרכים לתיקון המצב מובאים פה מעת לעת וגם מופיעים במדור השיטה המוניטרית. אתה מוזמן להכנס לשם.
      הקישורים התקולים יתוקנו. תודה

      ערן

      מחק
    2. בכל הדיונים כאן, לרבות תגובות והערות, לוקחים כמובן מאליו כמה דברים, לדעתי באורח שגוי, או לפחות דורש דיון משל עצמם: העבודה היא עונש או נטל; הילדים תפקידם "להשתעמם" ועל ההורים חל הנטל "לבדר" אותם; תעשיית ההולדה מנותקת לחלוטין מהיכולת לעמוד באחריות ל"תוצרי" ההולדה.
      העבודה כעונש/נטל: אני גדלתי על העיקרון שאדם צריך לבחור את המקצוע או העיסוק בו הוא יכול לממש את יכולותיו. כך שיחקנו כשהיינו קטנים: מימשנו את יכולותינו. המצאנו מישחקים לפי יכולותינו. אף אחד מהגדולים לא נשא בנטל לבדר אותנו. ומה קרה? לא זוכרת שאי פעם השתעממתי. כך גם למדתי: המורים/מורות רק עזרו לנו להציג את השאלות כלפי הנלמד בכך שידעו להקשיב לנו, התלמידים. העיקרון המנחה היה הסקרנות. הסקרנות שלנו, הילדים. היא הייתה לגיטימית, רצויה, וזכתה לעידוד של המורים/מורות . אגב, באותן שנים למורים (שלי) לא הייתה הסמכה. הם גם לא העלו על דעתם שחובת התלמיד זה לשפוך החוצה את מה שהם שפכו למוח התלמיד פנימה. ההתמודדות הייתה אתגר ולא נטל. היו ימים!
      הורים הביאו ילדים לעולם לפי יכולתם לפרנס אותם. היום אני שומעת, מכל צד, את חובת החברה לדאוג לילדים. אכן, חברה בריאה צריכה לספק מסגרות נאותות, אבל יותר מדיי הורים "עושים ילדים" בשביל הצבא, בשביל המדינה, בשביל אלוהים. תמיד מישהו חייב להם כי יש להם ילדים. אין להם זמן איכות עם הילדים? באמת? זמן איכות לא נמדד בכמות של שעות, ולא חשוב לאן המימשל מתמרן את הזמן. יותר מדיי מולידי ילדים הם חסרי מושג קצוץ מה לעשות עם ילדיהם גם בזמן שיש להם. אני שומעת במכולת, אצל רופא השיניים, בהמתנה לאטובוס, בכל מקום, את האימא מבטיחה לילד שמנג'ס לה שהיא "תקנה לו" (או לה) ושרק יפסיק לנג'ס. "זמן האיכות" שנמצא בשפע במעמדים האלה, כמו המתנה לאטובוס, הוא בסך הכל סחר-מכר של "תקנה לי". אז זאת לא המדינה ולא הכלכלה שמתמרצים קניות מיותרות, זה ההורים.
      ואני יודעת שיסקלו אותי כאן באבנים כשאני מעלה את האפשרות - את רעיון הבלהות - שהורה ינהל עם ילדו שיחה אינטליגנטית במקום "מה לקנות"; את ההגיג הפרה-היסטורי של "בוא נעשה ביחד" במקום "בוא אקנה" לך. לא כדי לפתור בעיות (או רצונות, או צרכים) של הילד אלא כדי להיפטר מהבעיות/צרכים/רצונות. אנשים שאינם בשלים להורות מביאים 3.5 ילדים, כי כך עשו השכנים, כי זה "בון-טון".
      ורק אחרי ליבון כל אלה, יש הצדקה להתווכח על שעות עבודה אינסופיות כדי להחזיר הלוואות. או מוטב: לא לקחת הלוואות כי אין, ולא לקנות לילד סמרטפון - כין אין. שיקדיש את זמנו לעניין את עצמו במקום לפטפוטי סרק בטלפון ולשוויץ של כמה עלה (להורים) הגאג'ט האחרון.
      אנשים מכניסים את עצמם ללופ, לסחרור, תוך כניעה לשטיפת המוח של "תקנה לי", מפני שכואב להם המוח לחשוב למה אני צריך בכלל להפוך את הקניון למקום בידור?
      אני מייחלת לכך שמישהו יתייחס לתרומה של הפרט למנטרות המטומטמות שהמערכת מלעיטה אותנו בהן, ולא רק ליוזמת המנגנון הקפיטליסטי (מימשל, חברות וכד') להשליט עלינו את אותן מנטרות.
      נכון, האדם הוא חיית עדר, הוא זקוק לחברה, אבל הוא גם יצור חושב ולכן אחראי לעצמו. היום הוא מסרב לחשוב ונותן לאחרים לחשוב בשבילו, ואז הוא בא בטענות ש"עובדים עליו". נכון, עובדים עלינו. נו - ומה? איפה העמידה שלנו, כפרטים? ערן כותב בלוג (נהדר) כחלק מהעמידה שלו. ואנחנו - מה? מפטפטים עצמנו לדעת; מזילים ריר על סיפורי רכילות בעיתון במקום לקרוא משהו שמגרה את החשיבה, כי לחשוב זה כואב.
      ומה אני מציעה: לא "לך אל נמלה עצל - ראה דרכיה וחכם", אלא "לך אל המוזיקאים - ולמד כיצד הם מגדלים את הדור" (המוכשר) הבא שלהם - וחכמת".

      מחק
    3. יפעת זו פילוסופיה בגרוש!
      אנחנו עובדים בשביל לחיות ולא להיפך

      את דיברת על בעיה תרבותית ולא בעיה כלכלית-ממשלתית כפי שרשום במאמר

      מחק
    4. ,תגובה ל9:58
      אנחנו כבר מזמן לא עובדים בשביל לחיות אלא בשביל להחזיר חובות - וזה הבדל גדול.

      ערן

      מחק
    5. ערן , אתה צודק ב100% .האידאל הוא לעבוד בשביל לחיות אבל צערי זה לא המצב.
      אני מסכים עם רוב המאמרים המפורסמים פה, ואני חושב שיותר אנשים צריכים להיחשף לבלוג הזה.
      הגיע הזמן שאנשים ידעו את האמת. וצריך להתאחד למען מטרות משותפות וחברתיות כדי לעצור את הפער מעמדות, יוקר המחיה ועוד. אפשר לפתור הרבה דברים אם רק נתאחד יחד .

      מחק
  6. יפעת, תגובה אינטלגנטית ורהוטה, ישר לעיניין. זה מה יש וככה נראה העולם שבו אנחנו פועלים בימינו. הלוואי ועוד אנשים שחושבים כמוך היו מנהלים את מערכת החינוך או הולכים להיות מורים וגננות. לצערי, לא זה המצב.
    שיהיה לך שבוע נהדר,
    יהודית.

    השבמחק
  7. אנונימי יקר,
    אכן - פילוסופיה בגרוש! מסכימה לגמרי. ובוא אתן לך גם פסיכולוגיה בגרוש: אנחנו נענים בעונג למישחק הסאדו-מאזו שהכלכלה הנוכחית מתמרנת אותנו לתוכו. אתה רוצה רק "מאקרו כלכלה", ושיעזבו אותך מה"מיקרו", כי שם אתה צריך לתת כתף מורדת, להפעיל את המוח היוצר שלך ולבחון את אופציות ההתנגדות. הרבה יותר נוח להתנחם בביקור בקניון ובקניית גלידה איכותית, להמריץ בכך את ה"כלכלה" כמו שתיכנתו אותך וגם, על הדרך, ליהנות מתחושת "מאקרו" של עיסוק בגדולות: ניהול הגלאקסיה, לפחות!
    אז כשיהיה לי יותר מגרוש, אסביר לך איך עושים את זה, כי גרוש לבדו "קטן עליך".
    רק מאנטרה שדופה אחת לתזכורת: לטנגו צריך שניים, והקפיטליזם החזירי לא היה מצליח כל כך אלמלא המשת"פניקים (משתפי פעולה) שנענים לו בעונג. חזור לצפות בסרט הנפלא "מרי פופינס", איך הילד הקטן מסרב בתוקף לתת את ה"טו פנס" (שני פני) שלו למנהל הבנק, כי יש לו משהו חשוב יותר, לדעתו של הזאטוט, לעשות ב"טו-פנס" שלו. אם הילד ההוא יכול - אפשר ורצוי ללמוד ממנו. שם אין פילוסופיה בגרוש ולא פסיכולוגיה בגרוש, רק מוח חושב של ילד שנחוש לרצות את רצונותיו-שלו. לך למד ממנו, יקירי האנונימי.

    השבמחק