יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

לחץ!! /מאת אורי ירון

לפני כשנתיים, בראשית חודש דצמבר של שנת 2010 ניסה כדורגלן העבר הצרפתי אריק קנטונה, לעורר את עדר האזרחים בצרפת לפעול ולאתגר את המערכת המוניטארית בארצו בבעיה מספר אחת של השיטה המוניטארית הקיימת. חוסר יכולתה המובנה להיענות לבקשת משיכה בו זמנית של כספי האזרחים מהמערכת.






אריק קנטונה שהבין את בסיס ההונאה של המערכת המוניטארית ניסה להדגים במעשה את הפיקציה תחתיה חיים אזרחי ארצו ואזרחי העולם, פיקציה המכונה שיטת הרזרבה החלקית.
הוא ניסה לעורר את אזרחי צרפת לקחת את עתידם בידם ולנסות למוטט את המערכת הקיימת .
הניסיון נכשל. עדר האזרחים לא הצטרף לניסיון "ההפיכה" . המערכת עברה את המשבר בשלום והמשיכה בדרכה לעבר המשבר הבא.

אריק קנטונה טעה, אין שום צורך להעמיד את המערכת במבחן כדי לדעת מה הם גבולות היכולת של המערכת.
אין צורך לגרום לכאוס שיפגע באזרחים עצמם לפני שקמה מערכת אלטרנטיבית בצורה מסודרת, מוסכמת ויעילה.
אבל יש צורך חשוב ביותר להבין תחת איזו מערכת חיים אזרחי צרפת העולם וגם אזרחי ישראל.

לכן, החלטתי לנסות ולקבל תשובה לשאלה שמעלה זיעה קרה אצל ראשי המערכת הבנקאית,
החלטתי לנסות ולהבין באיזו דרישת נזילות המערכת לא תוכל לעמוד ותקרוס תחת נטל בקשות המשיכה.

ריצה אל הבנק 
בקורס מבוא למקרו כלכלה של השיטה הקיימת ,לומדים התלמידים את העובדות הבאות:
"יחס הרזרבה: היחס בין מזומן בידי הבנקים לבין העו"ש.
- בזכות יחס הרזרבה, כמות הכסף גדולה מבסיס הכסף => סוג של אשליה.
- ה"אשליה" ממשיכה להתקיים בזכות ההנחה שלא תהיה ריצה אל הבנקים.

השיטה הקיימת שקמה על בסיס תירוץ שהיא תתמודד עם תופעת הריצה אל הבנק שהייתה נפוצה בזמנים שלפני הקמת מערכת הפד בארה"ב, שכללה והגדילה את רמת הסיכון למצב של "ריצה אל הבנק" עד שהפכה את הסיכון הזה לסיכון המשמעותי ביותר שקיים במערכת המוניטארית תחתיה חיים אזרחי העולם.
העובדה הבסיסית אותה מלמדים בצורה יבשה משהו בקורס מבוא למקרו כלכלה, מגלמת בתוכה את האבסורד ,חוסר ההיגיון וחוסר הצדק שקיימים בשיטה הקיימת.
שהרי מה היא האשליה עליה מדברים בקורס מבוא לכלכלה .
האשליה היא שהכסף אותו צברנו בתמורה לעבודה קשה אינו קיים באמת.
רובו הוא אשליה שיכולה להתפוגג ברוח באותו רגע אסוני למערכת בו יחליט עדר האזרחים "לרוץ אל הבנק" ולנסות למשוך את כספו מהמערכת.
כמות הזיעה שהושקעה כדי לצבור את כמות הכסף שנחסך, אינה אשליה, היא הייתה זיעה אמיתית לגמרי.
רק שאת תוצרתה משכו ראשי המערכת והשאירו את המוני האזרחים עם האשליה שהכסף נמצא ונכון לשימוש בכל מצב ובכל תנאי.


מבחני לחץ
לאחר קריסת המערכת המוניטארית בשנת 2008 ולאורך השנים שלאחר מכן, הונהגה על ידי ראשי המערכת שיטה להרגעת הדאגה של עדר האזרחים לכספו שמופקד במערכת הפיננסית.
המערכת החליטה לבחון את עמידותה "במצבי לחץ" ולראות האם היא תוכל לעמוד במצבי קיצון אפשריים.
המבחנים כונו "מבחני לחץ" והם זכו לפרסום בצורה מתומצתת במדיה הכלכלית. בדרך כלל בכותרות שסיכמו את תוצאות המבחנים.
לרוב, תוצאות המבחנים הראו יכולת עמידה של המערכת ואלה שהראו חולשה זכו לתגבור "ולתשובה" מערכתית שאמורה לסתום את הפרצה ולהרגיע את אזרחי המדינות.
עובדה אחת תמיד נשארה באפילה. מהם תנאי הלחץ עליהם החליטה המערכת, ולפיהם נבחנו הבנקים בארצות בהם התקיימו מבחני הלחץ.


תיק הנכסים של הציבור
אתר בנק ישאל מספק נתוני מקרו רבים וביניהם תיק הנכסים של הציבור במדינת ישראל.
לפי הנתונים המפורסמים, סה"כ תיק נכסי הציבור נכון לזמן הזה שווה ל – 2.627 טריליון ₪.
התיק מתחלק למספר סוגי נכסים והוא כולל את כל הכספים המושקעים בפיקדונות, אג"ח, מזומן, עו"ש, קרנות פנסיה, ביטוחים וכו'.
רוב הנכסים שאמורים להיות נזילים בזמן פקודה, גם אם בתנאי משיכה מופחתי ריבית מובטחת ועוד קנסות על משיכה מוקדמת.
לכאורה, רוב הסכום הצבור בתיק הנכסים של הציבור אמור להיות זמין למשיכה וכך מבינים אותו רוב אזרחי ישראל כשהם בוחנים בעיון את דוחות הנכסים הפרטיים שמגיעים אליהם בכל רבעון.
האומנם ? האם סכום זה זמין למשיכה ? או שאולי הוא נכנס בהגדרת קורס מבוא למקרו כלכלה "כאשליה".

כדי לברר את הסוגיה החלטתי לפנות לראש המערכת בבנק ישראל. המפקח על הבנקים מר דוד זקן.
פניתי אליו למייל המפורסם באתר בנק ישראל ושאלתי אותו את השאלות הבאות:
1. האם נעשו מבחני לחץ למערכת הבנקאית בישראל בשנים האחרונות?
2. אם נעשו מה היו תוצאות המבחנים?
3. באיזה סכום של משיכות בפרק זמן קצר, תוכל המערכת לעמוד לפני שתקרוס (כפי שקרה באירלנד למשל)?
4. מה היא מדיניות בנק ישראל אם יתרחש בישראל אירוע המכונה "ריצה אל הבנק"? ועד כמה בנק ישראל יוכל לתמוך במערכת הבנקאית במקרה שיתרחש אירוע כזה.

בהתחלה, אולי מרוב תדהמה על השאלות הישירות מדי, לא זכיתי לתשובה.
לאחר שפניתי שוב, הפעם עם העתק לדוברות בנק ישראל,
קיבלתי הפניה לתוצאות מבחן לחץ שבוצע למערכת הבנקאית בישראל בחודש אפריל השנה.
המבחן שעניין אותי היה מבחן הנזילות. מבחן שמייצג את יכולת המערכת להתמודד עם דרישת משיכה בו זמנית של כספים מהמערכת.
במבחן הנזילות נמדדו ארבעה תרחישים. שניים מהם של משיכות אגרסיביות להבנת המערכת.
הראשון, פדיון מיידי של 10% מסך פיקדונות הציבור לטווח קצר.
והשני, פדיון מיידי של 20% מסך פיקדונות תושבי חוץ.
הדו"ח אמנם ברור יחסית ,אולם הוא לא פירט את הסכומים מהם נגזרו אותם 10% פיקדונות הציבור או 20% מסך פיקדונות תושבי חוץ.
ואני רציתי להגיע למספר הסופי המוחלט אותו מעמידה המערכת אל מול עצמה כדי לבחון האם היא עומדת במשיכות מידיות של אותו סכום נעלם.

כאשר פניתי בשאלת הבהרה לגבי גודל הסכום ממנו נגזרו אותם סכומי משיכה, זכיתי בתחילה להתעלמות, לאחר שפניתי בשנית קיבלתי את התשובה הבאה:
" אורי שלום,
בנק ישראל וחטיבת הפיקוח על הבנקים מבצעים הערכות שוטפות של יציבות הבנקים המסחריים והמערכת הבנקאית כולה. לעיתים, ביצוע ההערכות נשען על נתונים המפורסמים לציבור ולעיתים על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על בסיס שוטף או לפי דרישה.
במקרה של חישוב המדד הפיקוחי ותרחישי הקיצון בתחום הנזילות, נשען החישוב על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על הבנקים ואינם מפורסמים לציבור. היות שכך, הלוח אליו אתה מתייחס בשאלתך אינו מציג את הנתונים שעמדו בבסיס החישוב.
אם תשים לב, בסעיף ד'-1 של המסמך המופיע בקישור ש שלחתי אליך בתאריך 28/10/2012 , מצוין כי תרחישי הקיצון בנושא נזילות הופעלו על המדד הפיקוחי ובסעיף ד'-2 מצוין כי מדד הנזילות הפיקוחי הוא היחס בין נכסי הבנק לבין התחייבויותיולתקופת פירעון של עד חודש.
באשר להשפעות האינפלציוניות ; להזכירך, מטרת תרחישי הקיצון בנושא נזילות הינה לבחון את יכולתה של המערכת הבנקאית לעמוד בפני דרישות חריגות ופתאומיות לפרעון התחייבויותה וירידה חדה ופתאומית בהיקף מקורותיה הנזילים. היות שכך, נושא ההשפעה האינפלציונית אינו רלוונטי בהקשר זה. בתרחישי הקיצון ומבחני הקיצון אחרים שבוצעו בחטיבת הפיקוח בשנים האחרונות נלקחו בחשבון גם התפתחויות שונות במדד המחירים לצרכן במידה שונה של חומרה ומורכבות." - סוף ציטוט.

משפט אחד בתשובת נציגת הדוברות בבנק ישראל תימצת את כל הבעיה:
"במקרה של חישוב המדד הפיקוחי ותרחישי הקיצון בתחום הנזילות, נשען החישוב על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על הבנקים ואינם מפורסמים לציבור."

הסכום סודי ואינו מפורסם ברבים, האמת זה די מובן, שהרי אין למערכת כל כוונה לעורר אצל אזרחי ישראל חשש לכספם שמופקד בחשבונות המערכת.
כאשר המשכתי "לנדנד" במטרה לקבל תשובות נוספות זכיתי להתעלמות מוחלטת. כאילו אמרו בבנק ישראל, עד כאן, את הסודות האמיתיים אנחנו לא מפרסמים לציבור.
למרות שלא קיבלתי תשובה סופית לשאלה הישירה ששאלתי, אפשר להבין מתשובת המערכת מהו הסכום הנסתר איתו ניסתה המערכת להתמודד במבחן הלחץ שערכה .

סה"כ פיקדונות הציבור לזמן קצר לפי דו"ח נכסי הציבור עומד על סכום של כ-600 מיליארד ₪.
מכך אפשר להבין שמבחן הלחץ ניסה לאתגר את המערכת במשיכות לאורך חודש ימים של כ-60 מיליארד ₪, שהם 2.3% מסה"כ נכסי הציבור במערכת.
ברור לכל שהמערכת המפקחת בחנה תרחישי לחץ איתם המערכת תוכל להתמודד בהצלחה, שהרי ברור לכל שאין טעם לבחינת מצב בו המערכת תיכשל בוודאות.
ולכן אפשר לקבוע במידה רבה של ביטחון, שהמערכת יודעת ומודה ביכולה לשחרר בכל רגע נתון 2.3% מנכסי הציבור הקיימים במערכת לכל היותר.
מעבר לסכום זה המערכת תקרוס ולא תוכל לספק את דרישת הנזילות המתבקשת מרצון האזרחים למשוך את כספם.

זו האמת וזו האשליה אליה מתכוונים בקורס מבוא למקרו כלכלה.

הכסף אותו חסכו האזרחים בזיעתם הרבה אינו קיים באמת. הוא תלוי במקדם שימוש ומשיכה מאד נמוך, ותלוי לחלוטין באשליית האזרחים שהכסף קיים ושמור בבטחה על ידי המערכת.
גם אם יכלה המערכת לשחרר את כל הסכום תוך התעלמות ממאזני הבנקים שיגובו על ידי הבנק המרכזי, התוצאה הבטוחה של מהלך כזה תהיה היפר-אינפלציה בה ימחק ערך הכסף שיימשך לכיסי האזרחים, וכך יאבדו האזרחים את ערך חסכונותיהם - שנצברו בשנים רבות של השקעה ועבודה - באינפלציה רצחנית.


תשאלו "אז מה אפשר לעשות?"
 איך אפשר לשנות את המציאות ולעבור למערכת בה תבוטל האשליה ויוחזר הביטחון המוחלט של האזרחים במערכת, ביטחון שיבטל את האפשרות לתרחיש אימה פיננסי המכונה "ריצה אל הבנק".
את התשובה נתנו שני חוקרים שעובדים ( כמה מפתיע ) בקרן המטבע הבין לאומית, אירגון שאינו חשוד באי-אהדה למערכת הקיימת.
הם יצאו לחקור הצעה לרפורמה מוניטארית שנהגתה בשנות השלושים של המאה העשרים, לאחר המשבר המוניטארי הראשון מבית היוצר של מערכת הפד.
את תוצאות המחקר הם פרסמו באתר קרן המטבע.
והפרסום אפילו זכה לפרסום באתרי המדיה הכלכלית המרכזית.
אחת התוצאות הישירות של יישום רפורמה מוניטארית לפי מסקנות עבודת המחקר, היא ביטול התופעה של "ריצה אל הבנק". ביטול האשליה ושמירה על נכסי הציבור באופן הברור ביותר האפשרי.

אז האם אני מציע לארגן משיכה המונית יזומה של כספים מהמערכת כפי שניסה לעשות אריק קנטונה?
התשובה לכך שלילית.
אין בכך טעם והדבר יגרום לנזק קשה לאזרחי המדינה.
אולם הדרך להתמודד עם המערכת הקיימת ההרסנית לרוב אזרחי המדינה, היא הפצת המידע ברבים והגעה למצב בו כל גבר ואישה בישראל יבינו תחת איזו מערכת הם חיים ומה צריך לעשות בכדי לשנות את המערכת ולצאת לדרך חדשה.
אם נגיע למסה קריטית של הבנה, המערכת תהיה חייבת להשתנות.
שהרי היא לא תוכל לסמוך יותר על אותה "אשליה" עליה מלמדים בקורס מבוא למקרו-כלכלה.


פורסם לראשונה בבועת נדל"ן

13 תגובות:

  1. אורי, שלום

    האם כמות הכסף של הציבור שנמצאת בבנקים לפי דבריך לוקחת בחשבון את החוב של הציבור?

    מה המשמעות של 2.6 טריליון ₪ בתיק נכסי הציבור, אם אחוז ניכר ממנו הוא חוב שהציבור חייב לבנק?

    השבמחק
  2. אני לא רואה סיטואציה שבה ההמונים רצים אל הבנק ומושכים את הכסף, ויש לכך כמה סיבות מרכזיות

    1. מה יעשו ההמונים עם הכסף שימשכו? היכן הם ישקיעו את הכסף? כל עוד אין מצוקת מזון ואבטלה גבוהה אין שום מוטיבציה מצד האזרח לרוץ אל הבנק....
    2. היום יותר ויותר אנשים מבינים את יחס הרזרבה, התובנה הזו דווקא מסירה את לוט אי הוודאות מעל המערכת הבנקאית ומונעת את הבהלה כאשר הציבור אינו מודע לאיך המערכת בנויה.
    3.רוב העם מהופנט מלובשי החליפות הברברנים המכונים "אנשי כלכלה" ומאמין שכלכלה זה איזה מדע מורכב מסובך ומהימן כאילו היתה זו תאוריית הקוואנטים ומיחס לכל מילה שיוצאת מפיהם חשיבות דתית כמעט, ועל כן על פיהם יישק דבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי מצב בו רצים אל כל הבנקים ביחד אינו סביר אך מצב בו רצים הלקוחות לבנק אחד שנקלע לקשיים ועומד בפני פשיטת רגל הוא אפשרי יותר.במצב כזה ינסו הלקוחות למשוך את כספם כדי להעבירו לבנק אחר. בנק ישראל אמור לבטח את הלקוחות במקרה כזה כפי שקרה בנפילה של הבנק למסחר. במצב הדואופוליסטי הקיים בישראל לא בטוח שהמדינה תשרוד נפילה של אחד משני הבנקים הגדולים.

      מחק
  3. אני לא רואה סיטואציה שבה ההמונים רצים אל הבנק ומושכים את הכסף, ויש לכך כמה סיבות מרכזיות

    1. מה יעשו ההמונים עם הכסף שימשכו? היכן הם ישקיעו את הכסף? כל עוד אין מצוקת מזון ואבטלה גבוהה אין שום מוטיבציה מצד האזרח לרוץ אל הבנק....
    2. היום יותר ויותר אנשים מבינים את יחס הרזרבה, התובנה הזו דווקא מסירה את לוט אי הוודאות מעל המערכת הבנקאית ומונעת את הבהלה כאשר הציבור אינו מודע לאיך המערכת בנויה.
    3.רוב העם מהופנט מלובשי החליפות הברברנים המכונים "אנשי כלכלה" ומאמין שכלכלה זה איזה מדע מורכב מסובך ומהימן כאילו היתה זו תאוריית הקוואנטים ומיחס לכל מילה שיוצאת מפיהם חשיבות דתית כמעט, ועל כן על פיהם יישק דבר.

    השבמחק
  4. היי ירון
    תודה על הפוסט המעניין והחשוב הזה.
    הכסף שאנחנו מחזיקים בבנק/פנסיה/בורסה בעצם אשליה לפי דברך
    האם זה יהיה סביר אם אחזיק מיליון ש"ח בכספת בבית?
    תודה
    אבי ג

    השבמחק
    תשובות
    1. אבי, גולם שכמוך. למרות שזה קשה לך ומסובך, תחשוב קצת.
      בהצלחה.

      מחק
  5. אורי שלום,

    1. המידע איננו גלוי לציבור, בין היתר, מכיוון שהוא כולל סודות מסחריים של בנקים.

    2. כשלמדתי מבוא למיקרו, וגם מבוא למאקרו, וגם מאקרו א', ב' וג', מעולם לא כינו את כמות הכסף "אשליה". וזה ב-2 אוניברסיטות שונות. אשמח לשמוע את שם המרצה שכינה את M2 בתואר "אשליה".

    3. לא ברור לי כיצד ביצעת את הלהטוט הלוגי שמופיע במרכז הפוסט שלך, שקובע שאם יתרת הפיקדונות לז"ק היא 600 מיליארד, והחישוב שבוצע הוא על 60 מיליארד, אזי זו הכמות המקסימלית שהמערכת הבנקאית יכולה לספוג. מדוע לא 120? מדוע לא כל ה-600? על סמך מה אתה מבסס את העמדה הנחרצת שלך?

    הנחה של פירעון של 10% היא מבחן לחץ לא רע המבוסס על התנהגות צרכנים בתקופת המשבר של 2008. לא נרשמה בריחת פיקדונות בהיקפים גבוהים מ-5% מהפיקדונות לז"ק במרבית המדינות בהן אין ביטוח הפקדות, ולכן 10% עושה רושם של מבחן לחץ אמין. דומה שיצרת לעצמך איש קש.

    השבמחק
  6. ירון שלום
    תודה על המידע מאיר העיניים.
    הוא תומך את התחושה שאיתה אני הולך כבר זמן רב ולפיה כל הכספים שכביכול נקבל בעתיד מגופים שהבטיחו לנו הבטחות - חשופים לסיכונים גדולים.
    המשמעות המעשית של זה לגבי כל אחד היא גדולה מאוד:
    1) רק כסף ורכוש הנמצאים בבעלותך המיידית הם באמת שלך (כספים הנצאים בבנק נמצאים שם תחת הכותרת של "התחייבות לשלם" - כלומר הבנק מבטיח שישלם לנו אותם, אלא אם כן הוא לא יוכל לעשות זאת... בגלל הסתערות על הבנק או מכל סיבה אחרת)
    2) זכויות הפנסיה שלנו הן התחיבויות המועדות ל"שינויים בתקנון הקרן" - הליך חוקי לחלוטין שבוצע לפני כמה שנים על ידי ביבי על מנת להציל את הקרנות הגרעוניות. המשמעות היא כי הקרן יכולה לקבוע שבמקום כל שקל שהובטח לנו לפי התקנון הקודם, נקבל כעת רק חצי שקל כיוון שלקרן אין מספיק עודפים כדי לשלם לכולם מה שהבטיחה. כיוון שעליית תוחלת החיים אכן גורמת לקרנות לגרעון אקטוארי - התסריט הזה איננו איום קונספירטיבי אלא ודאות מוחלטת - השאלה היא רק מתי יבוא השינוי ובאיזה שיעור הוא יהיה. למרות שבארץ אין אפשרות חוקית לנהל קרן פנסיה אישית הרי שלפחות לגבי עצמאים ניתן שלא להפקיד כספים לגופים המוסדיים - ובמקום זאת - להשקיע בנכס מניב הנמצא בבעלותך ולכן סיכוניו נמוכים יותר.
    3) המסוכנים ביותר הם אלו הנראים בטוחים: הפק"מים למיניהם - בשיעורי הריבית הנוכחיים - הפקדת הכסף בפק"מ אינה יוצרת כמעט כל תשואה אולם היא חושפת את המפקיד לסיכוני מפולת בכל עוזם. במקרה של פשיטת רגל של בנק הכסף שהפקדת בחשבונך הוא שלך (הבנק רק שומר עליו עבורך) אולם הכסף שהפקדת בפק"מ הוא הלוואה שנתת לו ודינך לעמוד בתור יחד עם נושיו האחרים ולקבל רק את השאריות שלא יקחו הנושים המובטחים - כלומר בערך אפס.
    תודה
    אסף

    השבמחק
  7. אין צורך לרוץ לבנק. זוהי פעולה שעלולה לגרום לנו נזק כלכלי רב. ישנן שתי דרכים לגרום לשיטה המוניטרית להתמוטט, כמעט ללא נזק למשק הבית שלנו.

    א. כשתהיה התארגנות של עובדי הבנקים, חברות הביטוח ומגזר הפיננסים בכללותו לא להגיע לעבודה, הדבר יגרור תוך כמה ימים קריסה של השיטה המוניטרית והתחלה של מו"מ אמיתי בין רב האזרחים לבין ההון-שלטון.

    ב. ניתן להתארגן לחרם צרכנים על רשתות השיווק הגדולות, ניתוקי קווי טלפון סלולרי ושאר שירותים לא הכרחיים. אי צריכה של כמה ימים תביא גם היא להתמוטטות הפירמידות במשק, להתמוטטות הבנקים ולכינון כלכלה ריכוזית פחות

    השבמחק
  8. האמת? לא כ"כ הבנתי את מטרת הפוסט הזה או את מטרת השאילתות שהופנו לבנק ישראל. הרי ברור שאף בנק מרכזי לא יחשוף את נקודות התורפה של המערכת המוניטרית באותה מדינה. ניסית פעם לשאול את בן ברננקי מה מופיע במאזנים של הפד? ומה הערך של M3? כשנוח לו, הוא מפרסם את זה וכשלא נוח הנתון פשוט נעלם מהדיווחים.
    אני גם חושב שהסיכון של ריצה אל הבנק לא ריאלי. הרי הדברים הרתחשו בשנים האחרונות בעולם. בנק הראשון שעבר תהליך כזה היה נורת'רן רוק הבריטי. מה עשתה ממשלת בריטניה? הלאימה את הבנק והדפיסה כסף (באמצעות בנק אנגליה) כדי לממן את ההתחייבויות. ממשלת אירלנד הגדילה לעשות ולקחה על עצמה את כל מערכת הבנקאות האירית. בישראל במקרה של ריצה אל הבנק בנק ישראל יזרים מיליארדי שקלים כדי להציל בנק מסחרי, והיו דברים מעולם. כולנו יודעים שהזרמה כזו מתבצעת בהקלדה מהירה. הרי לא מזרימים פה מטילי זהב או משאיות עמוסות פרנקים שוייצריים (נניח לרגע שהוא כן שווה משהו). בקיצור, סיפורי הריצה אל הבנק נכונים לימים שבהם הכסף היה תעודת הפקדה של זהב בבנק וניתן היה לפדות אותה. לא בעת הנוכחית שבה כסף הוא לא אחר מאשר כמה ביטים במסד נתונים. שנית, מערכת הבנקאות היום בנויה כך שדי קשה למפקיד למשוך באופן מיידי את הכסף . רוב כספי הציבור סגורים בפקדונות, תוכניות חיסכון, קופות גמל ועוד כהנה וכהנה מנגנוני נעילה. אני כמובן לא בא לסנגר על הבנקאות בארץ או בכלל, ואני יודע היטב איזה בלוף מוכרים לציבור מאז שהכסף אינו בצורה של מטבעות זהב. אבל אתה מדבר על סכנה שלא קיימת באמת. אם כבר יש סכנה, היא א' פשיטת רגל ברמה הלאומית עקב הלאמת חובות וב' היפר אינפלציה עקב הדפסה מסיבית של מיליארדים לכיסוי חובות. יתרה מזו, האזרח הממוצע אולי לא יודע שכסף חדש נוצר יש מאין באמצעות חוב אבל רוב הציבור יודע שהבנק מחזיק רק ביתרה קטנה מסכום הפקדונות של הציבור (כלומר הציבור מודע ליחס הרזרבה גם אם באופן עמום). ובכלל, עבור ההדיוט ברחוב כסף הוא שטרות נייר. אם בסניף שלו יש מספיק ניירות צבעוניים, הכל בסדר. וניירות צבעוניים הרי תמיד ניתן להדפיס.

    השבמחק
  9. נקודה נוספת למחשבה : במקרה של תרחיש קיצון - והיו כבר בהיסטוריה ( לאו דווקא רק מעולם הכלכלה ) תרחישים קיצוניים שהרי אם הם לא היו אפשריים כלל , הם לא היו נכנסים להגדרת " תרחיש " - אנשים ירצו למשוך מהבנקים לא רק את הכספים שלהם , אלא ינצלו גם מסגרות אשראי והלוואות כדי להצטייד במזומנים . מה שאומר ש 10% מהנכסים הנזילים , זה הרבה פחות . הרי ברגע שלא יתנו למשוך כסף , אפילו רקבתוך מסגרות האשראי , יתמוטטו חלק ניכר מהעסקים דבר שימוטט מיידית את המשק .
    בנק ישראל יצטרך להדפיס כמויות עצומות של כסף - במאמר מוסגר : לא בטוח שבתי הדפוס ערוכים לכך - ואז נושא ההיפר אינפלציה " ישמיד " את רובו של הכסף .

    השבמחק
  10. בתי הדפוס לא צריכים להיות ערוכים לשום דבר. ניתן תמיד להשתמש ב NOTGELD כלומר שטרות חירום או פשוט הטבעת ערך חדש על שטרות קיימים (למשל שטר של 200 ש"ח יהפוך עם הטבעה מיוחדת בהולוגרמה קשה לזיוף ושאר קשקושים לשווה 20000 ש"ח. ע"ע הונגריה שלאחר מלחמת העולם השניה, רפובליקת ויימאר ועוד כהנה וכהנה מדינות שבהן שטרות קיימים "עודכנו" לערך גבוה יותר). מלבד זאת, במקרה של תרחיש קיצון מה שמקובל בעולם הוא הגבלת משיכות עד לתקרה יומית, למשל בארגנטינה בשנת 2001 ובאוקראינה במשבר האחרון הלקוחות של הבנקים הורשו למשוך בכל יום רק סכום מקסימלי של כמה מאות דולרים. אומר זאת כך: בעיית בתי הדפוס היא הכי פחות בעיה בכל הסיפור הזה...

    השבמחק
  11. אתה מנסה לפתור סיכון תיאורתי על ידי מעבר למערכת מוניטרית שהיא פחות טובה מהמערכת הקיימת.
    חשבת פעם מה בכל זאת טוב ברזרבה חלקית?
    יש גם יתרונות ברזרבה חלקית שאתה תפסיד אותם אם תעבור לרזרבה מלאה.

    השבמחק