כך סיכל הנגיד פישר את הפיכת בנק לאומי לבנק הראשון בישראל הנמצא בבעלות כל אזרחיה

לא רבים יודעים אבל בשנת 2005 עמדה הכנסת לאשר את הפיכתו של בנק לאומי לבנק בבעלות אזרחיו.הצעת החוק נכתבה ועברה בקריאה ראשונה. תוכנית מסודרת לחלוקת המניות לכל הציבור היתה. התשתית ליישום התוכנית גובשה בעלות של מיליוני שקלים. תמיכה גורפת בכנסת היתה כבר מובטחת אך בערב ההצבעה התערב הנגיד וגרם לביטול התוכנית. הנה הסיפור מאחורי ההזדמנות שפוספסה להפוך את כל אזרחי המדינה לבעליו של בנק לאומי. הזדמנות שהיום בעקבות פרשת הסדר החוב עם דנקנר, ברור יותר מכל עד כמה היתה חשובה.

בשנת 2005 הגו פרופ' זליכה ונתן ניסני ז"ל את התוכנית להפרטת בנק לאומי. הרעיון אומר שמניות בנק לאומי יחולקו באופן שווה בין כל אזרחי המדינה. פרופ' זליכה מסביר בהרצאתו בקריה האקדמית אונו (ראו בסרטון המצורף), כי התהליך עצמו הוא פשוט ובסופו כולנו נחלוק את מניות בנק לאומי. נכס לאומי מוחזר לבעליו -האזרחים, אין צודק מזה.

ליוזמה הזו גויסו גם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ושר האוצר דאז, בנימין נתניהו. שניהם תמכו בחוק,עד כדי כך שהקציבו מיליונים לתכנונו ואף דחפו לאישורו במליאה בקריאה שניה ושלישית כשהרוב לאישורו היה מובטח. באופן מפתיע, מתאר פרופ' זליכה את התפנית הדרמטית שהתרחשה ערב ההחלטה :

"בערב ההחלטה על קריאה שניה ושלישית ממש בערב הפעלת התוכנית [לחלוקת מניות בנק לאומי לכלל אזרחי ישראל] קרא לנו ראש הממשלה שרון בלי הסבר,בלי נימוק,לא יודע מי לחץ עליו וביטל את התוכנית"

אז מה קרה בעצם באותו הערב שגרם לראש הממשלה להתהפך ב180 מעלות?
בסוף יוני 2005 נחשפו בYNET  פרטים על אותה פגישה  שקדמה להודעה של שרון על ביטול העסקה:
"בדיון שהתקיים אצל ראש הממשלה, בהשתתפות נגיד בנק ישראל , סטנלי פישר, והחשב הכללי באוצר, ירון זליכה, אמר הנגיד פישר כי קיימות שלוש אופציות להפרטת בנק לאומי - מכירת גרעין שליטה למשקיעים פרטיים במכרז (כפי שנמכרו באחרונה בנק דיסקונט ובזק); הפצת מניות הבנק למשקיעים, ולבסוף - חלוקת המניות שבידי הממשלה בחינם לציבור הרחב. הנגיד אמר כי הוא תומך קודם כל במכירת גרעין שליטה למשקיעים פרטיים, ובמקום השני בהפצת המניות למשקיעים. לדבריו, רק כאופציה אחרונה יש לבצע את תוכנית חלוקת המניות לציבור".

הטענה שהועלתה היתה שיש להשתמש בכסף לצורך צמצום החוב. האמנם מדובר בתירוץ מספיק חזק בשביל למנוע הקמת בנק בבעלות אזרחיו? להלן כמה עובדות שהנגיד אולי לא רצה להרחיב עליהם את הדיבור:
ערכו של בנק לאומי באותה תקופה היה בערך 17 מיליארד שקל. זה נשמע אמנם הרבה אבל מדובר רק במחצית מהסכום שהמדינה משלמת רק על הריבית שיש לה על החוב בכל שנה, ובכרק 3% מסך כל החוב הממשלתי שהיה ב2005. כל זה הוא כאין וכאפס מול היתרונות שיש למהלך כזה על המשק, כפי שניתן לקחת כדוגמא ממדינות מקבילות כמו בריטניה וגרמניה שביצעו מהלך דומה בשנות ה80 וכן היתרונות שמציג פרופ' זליכה במהלך ההרצאה.כל זה מעלה סימן שאלה גדול מדוע בחר הנגיד דווקא בעמדה שבחר ומדוע ראש הממשלה העדיף לקבל אותה. 


הרצאת פרופ' זליכה (3 הדקות הראשונות מוקדשות לנושא מכירת המניות של בנק לאומי)