מזון טרי, כסף איטי

מאת: עמית נויפלד

תאגידי המזון התעשייתי והמעובד הולכים ומאבדים גובה בשנים האחרונות. במקומם צצות יותר ויותר קרנות, שמבטיחות למשקיעיהם בנוסף לתשואה הכספית גם תשואה בדמות מזון יותר בריא ויותר טרי שמיוצר בזכות כספם. איך תוכלו גם אתם להצטרף למהפכה?  



“חוסר האמון בתאגידי המזון הפך לבעיה הולכת וגדלה”, כך התבטאה מנכ”לית חברת “קמפבל סופ”, דניז מוריסון,בכתבה שהתפרסמה במגזין “פורצ’ן” בחודש שעבר. החברה, המפורסמת ברחבי העולם בזכות קופסת שימורי המרק שלה (שהפכה לאייקון תרבותי בעזרתו של אנדי וורהל), פרסמה אזהרת רווח שנתית כבר לאחר רבעון אחד, וזאת מאחר ואינה צופה שיפור משמעותי בתוצאות בעתיד הקרוב.

קמפבל סופ אינה ניצבת לבדה אל מול חזית דעת הקהל. תאגידי מזון נוספים, ביניהם ניתן למנות את קראפט, קונגרה וקלוג’ס, פרסמו אזהרות רווח דומות. הסיבות לירידה ברווחיות, כפי שעולה מדבריה של מוריסון עצמה, הן מודעות גוברת והולכת של צרכנים לנושא המזון, מרכיביו, דרכי יצורו ומקורותיו.זאת לצד מודעות פיננסית שהתעוררה אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 2008, אשר באה לידי ביטוי בנטייה לצרוך מזון טרי, מקומי, עונתי, ולבשל אותו במסגרת המשפחתית.

עבודה של אנדי וורהול, אין ספק שמקומו של המרק המשומר הוא במוזיאון בלבד

דומה כי ידה הארוכה של תנועת סלואו פוד, יחדיו עם אינספור סרטים, ספרים ותחקירים המתמקדים בתעשיית המזון ברחבי העולם, מצליחה לערער את יציבותם של התאגידים הגדולים ביותר בעולם. אלה האחרונים עושים בדיוק מה שניתן היה לצפות מדינוזאורים כלכליים – הם מתייעלים.

התייעלות אין פירושה, כמובן, שיפור של המוצר או השירות, אלא דווקא ההפך – קיצוצים דרסטיים שיבואו לידי ביטוי בפיטורים מקיפים, איחוד של מחלקות לפי קטגוריה ולא אזור גיאוגרפי, וככל הנראה גם לחץ פיזי מתון על ספקים, על מנת שיורידו את עלות חומרי הגלם. הוזלה שמצידה תתגלגל אף היא לעובדים ולמוצר וכך הלאה – קמפבל סופ עצמה הצהירה כי תוכנית ה”התייעלות” שלה צפויה לחתוך 200 מיליון דולר מהוצאותיה רק בשנה הקרובה. כצפוי, בתגובה להודעה רשמה מניית החברה עלייה קלה.

מאחר וקצב גידול האוכלוסייה אינו מהיר דיו (על אחת כמה וכמה כשאוכלוסיה זו מעיזה לפתח מודעות) פתוחות בפני תאגידי המזון מספר מצומצם של אפשרויות להמשיך ולהראות צמיחה ושיפור בביצועי המנייה (ביצועים המשרתים בעיקר את בעלי השליטה בחברות ואת מנהלי בתי ההשקעות). האפשרויות הן רכישה של חברות קטנות ומתחרות, חדירה לשווקים חדשים והתייעלות. הראשונה מוגבלת על ידי מצאי החברות הקיימות, השנייה מתמהמהת בשל חוסר רצונו של אובמה לפלוש לאיראן, המצב הרעוע בעיראק ואפגניסטן, וכמובן המיזנטרופיות של צפון קוריאה ומדינות סוררות אחרות. השלישית והפופולארית ביותר בימינו לפיכך היא ההתייעלות.

היות ואני שותף טבעי לתחזיותיה הקודרות של מנכ”לית קמפבל סופ, אני שמח להציג את החלופה ההולכת ומתגבשת ברחבי העולם לתאגידי המזון הענקיים, חלופה שלא רק תאפשר לכולנו לאכול מזון טרי, בריא וטעים, אלא גם תאפשר לנו להשקיע את כספנו בצורה הולמת והוגנת, ואשר באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר ביוזמה הפועלת תחת השם Slow Money (כסף איטי).

Slow Money הוא ארגון ללא מטרתו רווח הפועל מזה כחמש שנים על מנת להפגיש בין משקיעים פרטיים ויזמים קטנים בתחום המזון. המייסד, וודי טאש, החליט לקחת את עקרונות תנועת מזון איטי ולהחיל אותם על העולם הכלכלי בו אנו חיים. כך למשל, במקום להשקיע בחברות ענק המייצרות מוצרים בעלי טעם זהה, המשווקים בכל רחבי העולם, הוא מבקש להסיט את ההשקעות אל עבר כמה שיותר חברות ועסקים קטנים אשר יבטיחו רבגוניות וקשת רחבה של זנים מוצרים וטעמים. במקום להשקיע בחברות מזון הממוקמות מאות אלפי קילומטרים ממקום מגורינו יש לשאוף ולהשקיע בעסקי מזון הפועלים בטווח של עד 50 מייל (כשמונים ק”מ אבל אני בטוח שהם לא קטנוניים). במקום להשקיע בחברות המייצרות מזון מעובד ומשומר להשקיע בכאלה המשווקות מזון עונתי וטרי וכך הלאה.

לוגו הארגון

החזון העומד מאחורי תנועת “כסף איטי”, שייתכן ונשמע מעט נאיבי בקריאה ראשונה, הצליח לנתב משנת 2010 ועד היום השקעות בסך כולל של 40,413,594$ ובמילים – קצת יותר מארבעים מיליון דולר. אלה הושקעו ב-397 עסקים שונים בתחום המזון, שענו לקריטריונים ולעקרונות הארגון.

Slow Money עצמה אינה משקיעה באופן ישיר, אלא עוסקת בתיווך בין אנשים פרטיים וקבוצות המבקשות להשקיע בעסקים חדשים ובין יזמים הזקוקים להון ראשוני על מנת לצאת לדרכם. היא עושה זאת באמצעות יצירה של רשתות מקומיות וארציות, מועדוני השקעות וכנסים המושכים אליהם אלפי יזמים ומשקיעים. הארגון עצמו, חשוב לציין, אינו גוזר דמי תיווך מכל השקעה שיוצאת לפוע, והוא מתקיים ופועל באמצעות תרומות בלבד.

“עלינו ללמוד להשקיע כאילו מזון, משקים ופריון חשובים. עלינו לחבר משקיעים למקומות שבם הם חיים, לצור מערכות יחסים בריאות, ומקורות חדשים של הון למפעלי מזון קטנים”. (מתוך עקרונות Slow Money)

באתר הארגון ניתן להתרשם ממגוון רחב של השקעות שבוצעו עד כה, אשר כוללות בין השאר: טחנת קמח אורגני, מתקן לעיבוד ירקות מגידולים עודפים, עסק למשלוחים של מזון מקומי, חווה לגידול כותנה אורגנית, משאית קירור שנדרשה להרחבה של עסק קיים ועוד – מדובר בהשקעות לכל דבר ועניין ובמשקיעים המצפים לקבל תמורה לכספם. עם זאת, מדובר בתשואה נמוכה מכפי שייתכן והיו זוכים לקבל במידה והיו משקיעים באפיקים סולידיים יותר כגון שוק האג”חים והמניות. Slow Mony מציעה מגוון רחב של דרכי השקעה. החל בהלוואות בריבית נמוכה וכלה בתוכניות שותפות לטווח ארוך. המטרה היא לצור קשרים חזקים בתוך קהילות מקומיות בין צרכנים ליצרנים של מזון. חלקם של המשקיעים, כפי שעולה מקריאה בסיפוריהם, מעדיפים לקבל את רווחיהם בצורה של מוצרי מזון אותם סייעו להפיק ולייצר, אולם בכל מקרה אין מדובר בתרומות. הארגון עצמו עורך בדיקות היתכנות מקיפות, מפשפש לעומק בתוכניות העסקיות, ומדרבן גם את המשקיעים עצמם לעשות זאת.

“יש דבר כזה כסף מהיר מדי, חברות גדולות מדי ומנגנוני מימון מסובכים מדי. לפיכך עלינו להאט את הכסף שלנו, לא את כולו כמובן, אבל לפחות את חלקו”. (מתוך עקרונות Slow Money)

Slow Money פועל כיום בשלושים ושש מדינות בארצות הברית ובעוד שש ארצות מחוץ לה. לטעמי, מדובר במודל עסקי מרענן שיכול לספק קונטרה וחלופה אחת אפשרית לתאגידי המזון הקיימים. באמת יש כסף מהיר מדי וחברות גדולות מדי ושני אלה מונעים מאתנו בפועל את האפשרות ליהנות ממגוון רחב של טעמים כמו גם אפשרויות להשקעות הוגנות. בארץ פועלים כיום לא מעט עסקים קטנים ועצמאיים בתחום המזון, החל ביצרני שוקולד טבעוני, אופים וגבנים וכלה במגדלי זנים ייחודיים של פירות וירקות או מבשלות בירות קטנות. אולם מדובר במספרים זניחים הנדרסים תחת רגליהן של חברות ענק כאוסם, עלית, שטראוס, תנובה, החברה המרכזית לייצור משקאות וכו’.

אם חברות ענק אלה היו יודעות לקרוא את המפה (לפחות כפי שמנכ”לית קמפבל סופ הצליחה לעשות) הן היו מבינות שזמנו של המזון המעובד, המומלח, הממותק, השומני, הכרוך בסבל אינסופי לבעלי חיים ובשכר נמוך לעובדים, עומד לעבור מן העולם. ייתכן ובהתאמה הן היו דואגות גם להקים מחלקות שישקיעו בעסקים קטנים וילוו כסף ליזמים המייצרים מזון העונה לקריטריונים של תנועת סלואו פוד. מאחר ולא נראה שקו פעולה זה עתיד לאפיין, לפחות בעתיד הקרוב, את פעילותן של החברות שציינתי מעלה, הרי שלא נותר לנו אלא להתאגד, להקים רשתות Slow money משל עצמנו ולהשקיע את כספינו בצורה הטובה ביותר שאפשר, כלומר, בעצמנו, במזוננו ובעתידנו.

פורסם לראשונה בבלוג SLOW