כל מה שרציתם לדעת על יחס הרזרבה ולא ידעתם אפילו שצריך לשאול.

מעבר להסבר הטכני המשעמם של מהו בעצם יחס הרזרבה של הבנקים עומדת מערכת משומנת שמעבירה באופן שיטתי את ההון מהאזרח הפשוט אל עבר בעלי ההון. מערכת שמתחילה בקשר השתיקה המוזר של התקשורת דרך התעלמות מוחלטת של תוכניות הלימוד בבתי הספר ועד בעלי ההון השולטים על הכל. כשתבינו איך זה עובד תבינו למה עושים הכל להעלים מכם את המנגנון מאחורי השיטה הזו. 

אז מה הפירוש היבש של יחס הרזרבה של הבנקים?
לבנק יש מלאי של כספי פקדונות, אחוז מסוים מהפקדונות שלו מוקדש לצורך מתן הלוואות. על מנת שהבנק ישאר עם כסף זמין למקרה שאני או אתם תרצו לפדות פקדון או לבצע העברה לבנק אחר הוא משאיר אחוז מסוים מכספי פקדונותיו "בצד" למקרה כזה. המפקח על הבנקים בד"כ מכתיב כמה אחוז צריך הבנק להשאיר "בצד" וזה נקרא יחס הרזרבה.

כיצד פועל המנגנון של יחס הרזרבה?
למשל יחס הרזרבה של בסביבות מינוס פלוס 7% כפי שהוא היום מאפשר למעשה לבנק להלוות  93% מהכספים שמופקדים אצלו. הדבר מאפשר למערכת הבנקאית בעצם לקחת כל שקל שהפקדתם ולהפכו במעשה קסם ל13 ש"ח,הכל וירטואלי וחוקי לחלוטין.
אסביר איך זה קורה בדוגמא הבאה:
1. נאמר שהפקדתם את משכורתכם בסך 10,000 ש"ח בבנק הישראלי הראשון.
2. ע"פ יחס הרזרבה  כיום (7%) רשאי הבנק להלוות 93% מכספכם כלומר הוא מלווה ללקוח אחר שלו שרוצה לקנות לדוגמא רכב, הלוואה בסך של 9300 ש"ח.
3. הלקוח האחר מעביר את הכסף למוכר המכונית
3. מוכר המכונית מפקיד בחשבונו בבנק הישראלי השני את אותם ה9300 ש"ח שקיבל הרגע.
4. עכשיו ע"פ יחס הרזרבה יכול גם הבנק הישראלי השני להלוות 93% מ9300 הש"ח שהופקדו אצלו הרגע על ידי מוכר המכונית.
אם התהליך ימשך בסוף הדרך תיצר המערכת הבנקאית כמעט 135,000 ש"ח(!!) מאותם 10,000 ש"ח שהפקדתם. לא מאמינים ? בידקו בעצמכם.
135,000 ש"ח האלה לא באמת קיימים, הדבר היחידי שאמיתי פה הם רק ה10,000 ש"ח שהפקדתם.

האם אי פעם נתתם אישור לבנק לעשות מניפולציות על כספכם או האם אתם יכולים להתנגד לכך?
התשובה היא לא. בנק ישראל הוא הגוף היחידי שיכול לקבוע מה הבנקים יעשו עם כספכם. לכם אין שום יכולת לערער על החלטותיו ,שכן ע"פ חוק בנק ישראל החדש לציבור אין שום יכולת להתערב באופן אפקטיבי בשיקוליו. האמת שלא רק לציבור, גם לממשלה ובתי המשפט אסור להתערב ואפילו אין אפשרות לפטר נגיד על רקע מדיניות מוניטרית כזו או אחרת אלא מקסימום לא להאריך את כהונתו. מדהים לחשוב שגוף שמעולם לא בחרנו בו קובע מה יהיה עם גורל כספינו.

מי משלם על הסיכון הזה שלוקחים הבנקים על חשבון כספי הפקדונות שלנו?
בגלל שהכסף הוא וירטואלי מספיק שבנק אחד  יפול בשביל שכל הבנקים ששותפים בשרשרת הזו ,שכולה בנויה על כסף שאנו הפקדנו, תקרוס. נחשו כמה אזרחים צריכים להפסיק את תשלום החובות שלהם לבנקים כדי לזעזע את כל המערכת כולה: 20%? 50%?  אולי 70%?
התשובה היא רק חצי אחוז. לא אני אמרתי את זה אלא מי שאחראי על כך שהמערכת היום כל כך שברירית. אני מתכוון לנגיד שלנו סטנלי פישר שאמר זאת רק לפני 4 חודשים בועדת הכספים. דבריו ניתן לראות בקישור כאן.
מאחר שבנק נופל מפיל את כל המערכת אי אפשר לתת לו לקרוס ולכן נוצר מצב אבסורדי בו גופים פרטיים (בנק להזכירכם הוא גוף פרטי) לוקחים כספים שלנו מייצרים ממנו עוד כסף, מלווים את הכסף שיצרו  ואם הם כושלים ונופלים, הם יודעים שגם כך אנחנו נחלץ אותם כאות הוקרה על כך שהפקירו את כספינו. גאוני! במיוחד בהתחשב בעובדה שהבנקים הם המציאו את השיטה הזו וכפו אותה על מקבלי ההחלטות כפי שניתן לקרא במאמר כאן.


האם קיימת הצדקה שהבנקים רשאים לייצר כסף מכספי הפקדונות שלנו?
ההצדקה הזו קיימת באותה מידה שקיימת הצדקה לאפשר לאמדוקס, תנובה או חברת דלק לייצר באופן עצמאי 10 שקלים על כל שקל שנכנס אליהם. הרי גם הם כמו הבנקים הם גופים פרטיים, הרווח מייצור כסף יש מאין בשני המיקרים מגיע לבעלי החברות במקרה הראשון או בעלי הבנקים במקרה השני, בכל מקרה האזרח נשאר בחוץ. אפילו אפשר להגיד שאם כבר מחפשים הצדקה יותר קל למצא אותו בשלושת החברות בדוגמא, הן לפחות  מייצרות משהו בניגוד לבנקים והכסף שהם מנפחים אותו אינו כספינו.

ההצדקה השיקרית ששטפו לנו את המוח לעצם קיום מערכת כזו היא שעצם זה שבנק יכול להלוות כמויות גדולות של כסף זה ממריץ את הכלכלה
אין ספק שהלוואות זה דבר הכרחי ,זה קיים כבר מאות שנים וימשיך להתקיים אבל אין שום הגיון במתן הלוואות מכספים שלא קיימים במערכת. הלוואות כספים שלא קיימים במערכת מעבירה את ההון מהציבור לבעלי ההון בו בזמן שהיא גורמת לאשליה בקרב הציבור שהכלכלה מתפתחת. גם פה אתן דוגמא:
אין לי בעיה היום לקחת משכנתא של 2 מיליון ש"ח (שלא הייתי יכול לקבל אותה לולא קיומו של הכסף הורטואלי) ולקנות עם שאר הכסף שברשותי פנטהאוז מפואר במיקום יוקרתי עם נוף עד הים. כביכול התפתחתי - אני חי בלוקסוס של מיליונרים רק חבל שלא ישאר לי שקל לתת לילדיי כשיתחילו את חייהם העצמאיים אחרי הצבא או החתונה וזה במקרה הטוב. במקרה הרע אני יוריש להם את החובות שהשארתי בחיי.
הדוגמא הזו נכונה לכולנו- אנחנו חיים באשליה שאנחנו מתפתחים אבל שוכחים שלצורך אותה "התפתחות" אנחנו מזניחים את ילדינו כי היום ,בניגוד לעבר, כבר שני בני הזוג צריכים לעבוד בשביל לקיים משפחה "מפותחת" בכבוד. אנחנו יכולים היום להחליף את האיפון שלנו כל שנה וחצי או לשים פלזמה בכל מקום חוץ מבמקלחת ואחרי זה אנחנו לא מבינים איך אנחנו אמנם קונים יותר אבל גם עובדים יותר ובכל זאת הפלוס בבנק יורד עוד ועוד בכל חודש ,שלא לדבר על מי שיש לו מינוס.
זה קורה כמעט לכולנו כי כולנו שבויים באותה מערכת שמנפחת את הכסף ובכך גורמת לכסף שלנו לאבד מערכו מצד אחד אך מעודדת אותנו לקחת הלוואות מצד שני. למה מעודדת אותנו לקחת הלוואות? על כך אענה בתשובה הבאה:

אז מי מרוויח מכל זה?
בכל פעם שהבנקים מלווים את הכסף הם גוזרים קופון (פער תיווך) על חשבון האזרחים, ללא שום הצדקה. מאחר והבנקים מייצרים למעלה מ-90% מהכסף הם גוזרים פער תיווך כמעט על כל הכסף שמסתובב בעולמינו. ולכן יש לבנקים את כל הסיבות מבחינתם להמשיך להלוות לכם וליצר עוד כסף יש מאין. כל כסף כזה שנוצר ,מוריד עוד מערך הכסף שברשותכם אך מעלה את רווחיהם ולכן לא פלא הוא ,שככל שרווחי הבנקים עולים ככה כוח הקנייה שלנו יורד. היום לדוגמא לאזרח ממוצע ממעמד הביניים יש מספיק כסף לקנות (ללא הלוואה) אולי רק את השירותים בדירה במרכז ת"א ולעומת זאת אם אותו אזרח יסתכל מחלון אותם השירותים ,סביר להניח שיראה באופק את מגדלי הענק המפוארים של בנק הפועלים, הבינלאומי ודיסקונט.

אפשר גם אחרת!
הפתרון הוא פשוט עד כאב: לאסור על הבנקים להלוות כספים שאין להם. במקרה כזה להנחיית המבקר על הבנקים לא תהיה שום משמעות. בנקים שיתנהלו בתבונה ישגשגו ,בנקים כושלים יפלו מבלי הצורך לחלצם בדיוק כמו כל עסק כושל אחר.
חושבים שזה פתרון תלוש מהמציאות? קיים  בנק אחד בעולם שבכל 90 שנות קיומו מציג רווחים גם בתקופות שפל וכמובן מעולם לא הזדקק לסיוע, תושביו כמעט לא נפגעים מאף משבר כלכלי ,כן גם לא מזה שהיה ב2008. אחוז האבטלה שם הוא מהנמוכים בעולם. המדינה הזו תאמינו לא היא חלק מארה"ב: הכירו את הבנק של דרום דקוטה שמלווה רק כספים שברשותו ועל הדרך הגאונית של ניצול בנק לטובת הכלכלה מבלי לפגוע ברווחיו אכתוב בשבוע הבא.