מאת: אדם רז
כשצועדים ברחובות תל-אביב אי-אפשר שלא להבחין בהם. הם עומדים בפינת הרחוב, בצדי הבניינים, לאורך שבילי האופניים. בפארק הירקון הם מפוזרים בהמוניהם. ספסלים. המתקן הטריוויאלי הזה הוא חלק בנאלי מהנוף של תל-אביב; ודווקא הבנליות הזו הופכת אותו לכל כך ברוטאלי. הדבר החל לפני מספר שנים, אולם לאחרונה ניתן לצפות בכך יותר: במקומות שונים ברחבי עיר הותקנו על הספסלים מעין מחיצה מתכתית פשוטה בצורת האות ר'. קיבעו אותה לספסל, בדיוק במחציתו, וכך היא מונעת מהמעוניין בכך (ויש להדגיש, המעוניין לרוב הוא חסר-בית) לשכב על הספסל, לנוח, לישון.
יש להניח שרובנו לא שמים לב למחיצה הזו כשאנו חולפים על-ידה או אפילו כשאנו נחים לרגע-קט ועוצרים למנוחה מעיסוקנו. אולם לפעמים הדבר שהעין אינה מסתירה, אלא הראש - הוא דכאני יותר. המחיצה המתכתית המכוערת, שלבטח יכולה לזכות לביקורת נוקבת מצדם של מעצבים, מספרת סיפור חברתי מכוער ואלים.
מדוע לפיכך הותקנה המחיצה? תשובה לשאלה הזו היא מעט חמקמקה; אולם היא מזדקרת לעיני כל אדם המעוניין להקדיש לכך דקה מחשבה. המחיצה המתכתית, שהתקנתה נמשכת דקה ספורה ועלותה לעיריית ת"א אינה יותר משקלים ספורים, היא אמצעי, כלי, להדרה ודחיקה של חסרי-בית מהמרחב הציבורי. השוהים בפארק הירקון אינם רוצים לראות חסרי-בית נחים בפארק בזמן שילדיהם מתנדנדים בנדנדה; המתגוררים במפגש הרחובות זמנהוף ושלמה המלך וברחוב מיכל אינם רוצים שעל הספסל ברחוב שלהם ינוח חסר-בית; כך גם ברחובות רבים אחרים. המחיצה המתכתית מדברת בשפה של סימנים והיא מסמנת לחסרי-הבית בשקט, בצנעה, בלי שזה יטריד את מצפונם של התושבים, בעלי-הבתים, "עופו לנו מהעין".
ברור, העירייה לא הייתה מציבה שלט: "כאן אסור לאנשים מחוסרי-בית לנוח בצורה אופקית" ואינני מדמיין שוועד שכונה או רובע כלשהו ברחבי העיר היה מציב שלט דומה על דעת עצמו. אחרי הכול, יאמרו, זה לא יאה ואינו מוסרי. אבל אותו חסר-בית, אחד מסביבות כ- 1000 חסרי-בית השוהים (מתגוררים) ברחובותיה של ת"א, יודע שהמחיצה הזו נועדה אך ורק בשבילו; רק למענו ולא בשביל אף אחד אחר התקינה אותה העירייה. המחיצה, יש לקבוע, היא אוניברסלית: היא שוללת את הזכות למנוחה אופקית מכל בן-אדם ללא הבדל דת, גזע ומין. אבל אותו אחד שיש לו בית - ובה אף מיטה – אינו נדרש לספסל נטול מחיצות שימנע ממנו לשכב בתור שלולית מים בימים הגשומים או להימלט מחומו הלוהט של הבטון בימי הקיץ הלוהטים. איפשהו, מתישהו, מישהו קיבל החלטה בת"א שלשבת על ספסל מותר, אבל לשכב עליו אסור.
בפועל, המחיצה היא שיטה זולה (ואפקטיבית?) לשינוע אוכלוסיות. את הזבל הפיסי העירייה מנקה ומסלקת לאתרים מתאימים, את הזבל האנושי לא מנקים אצלנו - פשוט מזיזים אותו למקומות אחרים, שאינם בולטים לעין. הנה נושא לעבודה מקורית לסטודנט לאדריכלות: מיפוי הספסלים שבהם הותקנה מחיצה בת"א והניסיון להבין את התיאוריה והמעשה בדבר.
המחיצה המתכתית מעלה שאלות רבות: מדוע ברחוב מיכל הותקנה מחיצה אולם ברחוב ליד לא? מי האדריכל, בעל הסמכות לקבוע איפה יותקנו המחיצות? ואולי לא מדובר על "הוראה מגובה" אלא זו יוזמה "מלמטה" של עובדי העירייה הפועלים לרווחת התושבים? אולי קיים נוהל: "עובד עירייה יקר, במידה וציפית או דווח לך על ספסל עליו ישן מחוסר-בית דווח לממונים עליך על מנת שנתקין עליו מחיצה". ורגע, פעם גם אני שכבתי לנוח על ספסל למשך חצי שעה כשהקדמתי לישיבה בתל-אביב. האם הנוהל דורש לדווח על מצב בגדיו וניקיונו של האדם הנצפה במצב אופקי על ספסל? מי ייצר את המחיצה? האם עיריית תל-אביב קונה מחיצות בסיטונאות מחברות זרות או שמא מדובר על מסגריה שייצרה את המוצר לבקשתה של העירייה? למעשה, בחינה של המחיצות מגלה שישנם סוגים שונים של מחיצות. האם דובר על התקנת המחיצה בישיבה של מקבלי החלטות בדרג כלשהו או שזו יוזמה ספונטנית? האם מישהו מחברי מועצת העיר הביע התנגדות על ההחלטה להציב מחיצות על ספסלים? האם מישהו, מתישהו, הביע התנגדות מפורטת לפני המערכת?
ההחלטה על התקנת המחיצות היא הלכה למעשה התערבות בזכותם של אזרחי המדינה חסרי-הבית לשכב על ספסלים. אני מודע לעובדה המצערת שהמשפט הזה יישמע לרבים מגוחך, שעשוע אינטלקטואלי יש שיאמרו, אבל מחיצות יכולות להיות רק ההתחלה כפי שניתן ללמוד ממקרים דמים ברחבי העולם. תושבים רבים בלונדון זעמו רק לאחרונה על כך שברחבי העיר הותקנו מעין דוקרנים (spikes) במקומות אסטרטגיים שימנעו מחסרי-בית לשכב ולנוח. התופעה הזו אינה מקומית והיא הגיעה לארה"ב, קנדה, סין ומקומות אחרים. התופעה של התקנת דוקרנים בכדי למנוע מנוחה מחסרי-בית מלמדת שדינם של מחוסרי-הבית אינו שונה מהותית מאלו של יונים סוררות המלכלכות את אדני החלונות. מתי עיריית תל-אביב תתחיל לתקוע מסמרים במקומות אסטרטגיים בעיר שימנעו את מנוחת חסרי-הבית?
אינני דן פה בשאלה האם עיריית תל-אביב מטפלת כראוי בבעיה של חסרי-בית. גם במידה והיא מטפלת בסוגיה זו כראוי, הדבר אינו קשור כלל לתוצאות הקוסמטיות בלבד של המחיצה שהותקנה על הספסל ולמשמעויותיה; המחיצה אינה גורמת לכך ש"מרכז שירות לדרי רחוב" ואמצעים אחרים שרשויות הרווחה נוקטות בהם הופכים ליעילים יותר. יטענו כנגד המחבר (המתגורר ביישוב כפרי) שהוא לא היה רוצה שמול ביתו ישן חסר-בית ושילדיו יפחדו ללכת לרחוב לבדם. אכן, נכון הדבר. אולם האם חוסר הרצון שלי שבספסל הציבורי בשכונתי ינוח חסר-בית הופך את התקנת המחיצה לפעולה מוסרית וחברתית?
האמת המרה היא שעיריית ת"א יודעת שהצבת המחיצה היא מעשה "לא-יאה" לכן צריך לשקר במצח נחושה לציבור. ב-2008 בתגובה לגרפיטי שרוסס ליד ספסלים בעלי מחיצות מסרה העירייה ש"הספסלים בעלי המעקה במרכזם הוצבו לרווחת הציבור, ונועדו לקשישים ולאנשים מבוגרים לקום ללא קושי מהספסל". האמנם?
בתשובה לפנייתי להנהלת פארק הירקון נכתב לי ההפך: הותקנו מחיצות בעשרות ספסלים (מתוך 850 ספסלים) בפארק מכיוון שהמחיצה (ציטוט) "מונעת 'השתלטות' על הספסלים" ע"י חסרי-בית. הסיבה מדוע השלטונות נדרשים נדרשו לשקר חושפת את הברוטאליות שבמחיצה.
הדיונים שהתנהלו בשנים 2011-2013 בעקבות עתירה של "האגודה לזכויות האזרח" כנגד מדיניות של עיריית תל-אביב לסלק את חסרי הבית משטחים ציבוריים מגלה טפח מעמדת העירייה. באחד הדיונים בבית המשפט טען עו"ד מטעם העירייה כי "אין שום מדיניות ובוודאי לא כוונה להעביר את שוהי הרחוב מהמרחב הציבורי". אמנם הדיון לא נסב על ספסלים, אלא על החרמת ציוד של חסרי בית ע"י פקחים – אולם מתברר שלא תמיד צריך "מדיניות" מפורטת וכתובה, אלא מספיק להתקין מחיצות. לא ניתן לפרש את המחיצות אחרת מאשר כוונה להעביר את חסרי-הבית מהמרחב הציבורי ולכן הכרזתו של העו"ד היא שקרית. התקנת מחיצה היא יישום יצירתי של מדיניות סילוק אוכלוסיות "לא-רצויות", הזוכה להשלמה ממהלכי חקיקה, הפעלת כוחות-שיטור ושאר אמצעים לארגון המרחב הציבורי בהתאם לסט ערכים אכזרי.
הייתי רוצה שעיריית תל-אביב תסיר את כל המחיצות. הייתי רוצה שיקום קול מחאה נגד המחיצה האומללה. אינני מצפה להפגנות של תושבי העיר שבהם יונפו שלטים בהם ייכתב "בואו, בואו לנוח אצלנו בספסל הנוח שבשכונה". אולם בדמיוני אני רואה את תושבי השכונות יוצאים עם כלים ומפרקים תוך דקות ספורות את המחיצות. כותרות העיתונים יכריזו על "מחאת הספסלים", פרשנים יכתבו על "מרד אזרחי" ועל כך שהציבור "מחזיר לידיים שלו" את המרחב הציבורי. יהיה מי שייטען שפירוק המחיצות הוא לא רק מעשה פיסי אלא מהלך בעל השפעות חברתיות ותודעתיות מרחיקות לכת.
כשצועדים ברחובות תל-אביב אי-אפשר שלא להבחין בהם. הם עומדים בפינת הרחוב, בצדי הבניינים, לאורך שבילי האופניים. בפארק הירקון הם מפוזרים בהמוניהם. ספסלים. המתקן הטריוויאלי הזה הוא חלק בנאלי מהנוף של תל-אביב; ודווקא הבנליות הזו הופכת אותו לכל כך ברוטאלי. הדבר החל לפני מספר שנים, אולם לאחרונה ניתן לצפות בכך יותר: במקומות שונים ברחבי עיר הותקנו על הספסלים מעין מחיצה מתכתית פשוטה בצורת האות ר'. קיבעו אותה לספסל, בדיוק במחציתו, וכך היא מונעת מהמעוניין בכך (ויש להדגיש, המעוניין לרוב הוא חסר-בית) לשכב על הספסל, לנוח, לישון.
יש להניח שרובנו לא שמים לב למחיצה הזו כשאנו חולפים על-ידה או אפילו כשאנו נחים לרגע-קט ועוצרים למנוחה מעיסוקנו. אולם לפעמים הדבר שהעין אינה מסתירה, אלא הראש - הוא דכאני יותר. המחיצה המתכתית המכוערת, שלבטח יכולה לזכות לביקורת נוקבת מצדם של מעצבים, מספרת סיפור חברתי מכוער ואלים.
מדוע לפיכך הותקנה המחיצה? תשובה לשאלה הזו היא מעט חמקמקה; אולם היא מזדקרת לעיני כל אדם המעוניין להקדיש לכך דקה מחשבה. המחיצה המתכתית, שהתקנתה נמשכת דקה ספורה ועלותה לעיריית ת"א אינה יותר משקלים ספורים, היא אמצעי, כלי, להדרה ודחיקה של חסרי-בית מהמרחב הציבורי. השוהים בפארק הירקון אינם רוצים לראות חסרי-בית נחים בפארק בזמן שילדיהם מתנדנדים בנדנדה; המתגוררים במפגש הרחובות זמנהוף ושלמה המלך וברחוב מיכל אינם רוצים שעל הספסל ברחוב שלהם ינוח חסר-בית; כך גם ברחובות רבים אחרים. המחיצה המתכתית מדברת בשפה של סימנים והיא מסמנת לחסרי-הבית בשקט, בצנעה, בלי שזה יטריד את מצפונם של התושבים, בעלי-הבתים, "עופו לנו מהעין".
ברור, העירייה לא הייתה מציבה שלט: "כאן אסור לאנשים מחוסרי-בית לנוח בצורה אופקית" ואינני מדמיין שוועד שכונה או רובע כלשהו ברחבי העיר היה מציב שלט דומה על דעת עצמו. אחרי הכול, יאמרו, זה לא יאה ואינו מוסרי. אבל אותו חסר-בית, אחד מסביבות כ- 1000 חסרי-בית השוהים (מתגוררים) ברחובותיה של ת"א, יודע שהמחיצה הזו נועדה אך ורק בשבילו; רק למענו ולא בשביל אף אחד אחר התקינה אותה העירייה. המחיצה, יש לקבוע, היא אוניברסלית: היא שוללת את הזכות למנוחה אופקית מכל בן-אדם ללא הבדל דת, גזע ומין. אבל אותו אחד שיש לו בית - ובה אף מיטה – אינו נדרש לספסל נטול מחיצות שימנע ממנו לשכב בתור שלולית מים בימים הגשומים או להימלט מחומו הלוהט של הבטון בימי הקיץ הלוהטים. איפשהו, מתישהו, מישהו קיבל החלטה בת"א שלשבת על ספסל מותר, אבל לשכב עליו אסור.
בפועל, המחיצה היא שיטה זולה (ואפקטיבית?) לשינוע אוכלוסיות. את הזבל הפיסי העירייה מנקה ומסלקת לאתרים מתאימים, את הזבל האנושי לא מנקים אצלנו - פשוט מזיזים אותו למקומות אחרים, שאינם בולטים לעין. הנה נושא לעבודה מקורית לסטודנט לאדריכלות: מיפוי הספסלים שבהם הותקנה מחיצה בת"א והניסיון להבין את התיאוריה והמעשה בדבר.
המחיצה המתכתית מעלה שאלות רבות: מדוע ברחוב מיכל הותקנה מחיצה אולם ברחוב ליד לא? מי האדריכל, בעל הסמכות לקבוע איפה יותקנו המחיצות? ואולי לא מדובר על "הוראה מגובה" אלא זו יוזמה "מלמטה" של עובדי העירייה הפועלים לרווחת התושבים? אולי קיים נוהל: "עובד עירייה יקר, במידה וציפית או דווח לך על ספסל עליו ישן מחוסר-בית דווח לממונים עליך על מנת שנתקין עליו מחיצה". ורגע, פעם גם אני שכבתי לנוח על ספסל למשך חצי שעה כשהקדמתי לישיבה בתל-אביב. האם הנוהל דורש לדווח על מצב בגדיו וניקיונו של האדם הנצפה במצב אופקי על ספסל? מי ייצר את המחיצה? האם עיריית תל-אביב קונה מחיצות בסיטונאות מחברות זרות או שמא מדובר על מסגריה שייצרה את המוצר לבקשתה של העירייה? למעשה, בחינה של המחיצות מגלה שישנם סוגים שונים של מחיצות. האם דובר על התקנת המחיצה בישיבה של מקבלי החלטות בדרג כלשהו או שזו יוזמה ספונטנית? האם מישהו מחברי מועצת העיר הביע התנגדות על ההחלטה להציב מחיצות על ספסלים? האם מישהו, מתישהו, הביע התנגדות מפורטת לפני המערכת?
ההחלטה על התקנת המחיצות היא הלכה למעשה התערבות בזכותם של אזרחי המדינה חסרי-הבית לשכב על ספסלים. אני מודע לעובדה המצערת שהמשפט הזה יישמע לרבים מגוחך, שעשוע אינטלקטואלי יש שיאמרו, אבל מחיצות יכולות להיות רק ההתחלה כפי שניתן ללמוד ממקרים דמים ברחבי העולם. תושבים רבים בלונדון זעמו רק לאחרונה על כך שברחבי העיר הותקנו מעין דוקרנים (spikes) במקומות אסטרטגיים שימנעו מחסרי-בית לשכב ולנוח. התופעה הזו אינה מקומית והיא הגיעה לארה"ב, קנדה, סין ומקומות אחרים. התופעה של התקנת דוקרנים בכדי למנוע מנוחה מחסרי-בית מלמדת שדינם של מחוסרי-הבית אינו שונה מהותית מאלו של יונים סוררות המלכלכות את אדני החלונות. מתי עיריית תל-אביב תתחיל לתקוע מסמרים במקומות אסטרטגיים בעיר שימנעו את מנוחת חסרי-הבית?
.png) |
| דוקרנים (spikes) נגד הומלסים בקנדה |
האמת המרה היא שעיריית ת"א יודעת שהצבת המחיצה היא מעשה "לא-יאה" לכן צריך לשקר במצח נחושה לציבור. ב-2008 בתגובה לגרפיטי שרוסס ליד ספסלים בעלי מחיצות מסרה העירייה ש"הספסלים בעלי המעקה במרכזם הוצבו לרווחת הציבור, ונועדו לקשישים ולאנשים מבוגרים לקום ללא קושי מהספסל". האמנם?
בתשובה לפנייתי להנהלת פארק הירקון נכתב לי ההפך: הותקנו מחיצות בעשרות ספסלים (מתוך 850 ספסלים) בפארק מכיוון שהמחיצה (ציטוט) "מונעת 'השתלטות' על הספסלים" ע"י חסרי-בית. הסיבה מדוע השלטונות נדרשים נדרשו לשקר חושפת את הברוטאליות שבמחיצה.
הדיונים שהתנהלו בשנים 2011-2013 בעקבות עתירה של "האגודה לזכויות האזרח" כנגד מדיניות של עיריית תל-אביב לסלק את חסרי הבית משטחים ציבוריים מגלה טפח מעמדת העירייה. באחד הדיונים בבית המשפט טען עו"ד מטעם העירייה כי "אין שום מדיניות ובוודאי לא כוונה להעביר את שוהי הרחוב מהמרחב הציבורי". אמנם הדיון לא נסב על ספסלים, אלא על החרמת ציוד של חסרי בית ע"י פקחים – אולם מתברר שלא תמיד צריך "מדיניות" מפורטת וכתובה, אלא מספיק להתקין מחיצות. לא ניתן לפרש את המחיצות אחרת מאשר כוונה להעביר את חסרי-הבית מהמרחב הציבורי ולכן הכרזתו של העו"ד היא שקרית. התקנת מחיצה היא יישום יצירתי של מדיניות סילוק אוכלוסיות "לא-רצויות", הזוכה להשלמה ממהלכי חקיקה, הפעלת כוחות-שיטור ושאר אמצעים לארגון המרחב הציבורי בהתאם לסט ערכים אכזרי.
הייתי רוצה שעיריית תל-אביב תסיר את כל המחיצות. הייתי רוצה שיקום קול מחאה נגד המחיצה האומללה. אינני מצפה להפגנות של תושבי העיר שבהם יונפו שלטים בהם ייכתב "בואו, בואו לנוח אצלנו בספסל הנוח שבשכונה". אולם בדמיוני אני רואה את תושבי השכונות יוצאים עם כלים ומפרקים תוך דקות ספורות את המחיצות. כותרות העיתונים יכריזו על "מחאת הספסלים", פרשנים יכתבו על "מרד אזרחי" ועל כך שהציבור "מחזיר לידיים שלו" את המרחב הציבורי. יהיה מי שייטען שפירוק המחיצות הוא לא רק מעשה פיסי אלא מהלך בעל השפעות חברתיות ותודעתיות מרחיקות לכת.
אז בשביל 1000 חסרי בית צריכים כול מאות אלפי תושבי תל אביב לסבול? צר לי הטיעונים שלך לא שכנעו אותי.
השבמחקאיך הם סובלים בדיוק?
מחקזה לא הספסל אשם...
השבמחקכולנו קיבלנו על עצמינו את היותנו כאלו ואנחנו יכולים להראות מחאה כנגד הדבר הזה אבל אותו אחד אשר יראה מחאה ויגלה שאותו חסר בית היושן ליד ביתו מוריד מערך הדירה שלו עלול למצוא עצמו לא מתנגד שעל הספסל שליד ביתו יונח כזה מכשול, כמובן שבסביבה החברתית שלו הוא יתלהם כנגד התופעה.
במובן מסוים כולנו חלק מהפירמידה ויש "לשים עין" כי אנחנו אלו שמקיימים אותה, כי ככה נוח לנו (בכל מקרה ככה נוח לאותה קלטת של דפוסים או "תת מודע"...., יש לנו דפוסי התנהגות שלא מוצאים חן בעינינו שלנו אבל מכיוון שנוח לנו להמשיך אותם אנחנו נתלהם כנגדם אך נמשיך לפעול כנגד רצוננו, כי מה לעשות אנחנו לא חופשיים נפשית ולא חופשיים פיזית.
אנחנו אלו שמובילים את עצמינו לתהום אך תמיד נמצא את האשם שהביא אותנו לשם...
יפה. אחלה הסבר.
מחקלמה כל הבלבול מוח הזה ? זה מה שמפריע לכם בחוצות העיר תל אביב ? והאופניים והקורקנטים החשמליים שמסכנים עוברים ושבים על מדרכות העיר ? והחרא של כלבים שחצי מבעלי\בעלות כלבים לא מרימים מהמדרכה , זה לא מפריע לכם ?? מי היפה נפש שקבע שהברזל באמצעותו של ספסל מפריע לו ?! לי מפריעים הומואים שמטרידים גברים סטרייטים וערסים שמטרידים נשים צעירות....חלס מספיק להישטטות ולשחק אותה 'יפי נפש' כי אתם לא כאלו !!!!!
מחקכל הסיפור הוא על קבלן מקורב שקיבל מכרז ללא מכרז... וכך גרף הון לא רע.
מחק
השבמחקערן אתה מתבלבל בין זכויות למותרות, זכותם לקנות בית או להשכיר דירה.
אין להם זכות לישון על ספסלים.
ספסל היא מותרה לא הכרחית למען התושבים, שדרך הגב לא דבר זול.
הבעיה אחרת, אנחנו לא עושים עם זה כלום, כי אי אפשר לרפא אדם שחולה מבחירה.
אני מחקה שאנשים צבועים מלאי אגואיזם מגעיל יכתבו "שהחיים שלי קלים, אני לא אמפתי למיליון הבעיות שיש להם!"
זין על הימים הקשים שהיו לי בחיים ועבדתי כשוטף כלים אני גאה שאפילו בזמנים הכי קשים שלי לא הייתי קרוב אפילו ללרדתי לרמה של לישון על ספסל. למה? כי פאקינג נרקומן חולה איידס ימצא מקום עבודה מסריח כדי להשכיר דירה, אם רק ירצה.
אני שונא הומלסים כי היה להם הכל והם בחרו בספסל, אני לא יושב על ספסלים בתל אביב.
בן אדם, אין לך תקווה.
מחקאני חושב אהרון שאתה בעיקר שונא את עצמך.כי לא הצלחת להיות כמו כל העשירים שאתה מעריץ.
מחקההפך צריך לשים עוד ספסלים אם יש הומלסים,שיהיה מקום גם לאנשים הרגילים וגם להומלסים.
מחקאוייש כמה אומללות בסיפור קצר אחד...
מחקעד כמה צפוי, אם אתם כאלה יפי נפש, תשימו ספסל בכניסת הבניין שלכם
מחקתתנו להם את אחת הדירות שלכם אם אתם כל כך עשירים.
אתם כל כך צפויים אני נגעל ממכם...
עם אתם חושבים שאתם שווים הומלסים? יפי נפש שיושבים באינטרנט?
אם כן תתפטרו מעבודתכם לכו לישון על ספסל.
רק כך תהיו שווים להם, פאק תפסיקו לחשוב שכולם שווים.
הילדים שלי שווים פי מיליון מהומלסים מגעילים,
אני בחיים לא נותן לבת שלי להיות לבד בפארק שיש בו הומלסים.
Aaron G26 - אין לך מושג קלוש בפסיכולוגיה ובמחלות נפש, ומה עלול להביא בן אדם למצב הזה, תחקור קצת על הנושא ותבין שאלה לווא דווקא אנשים שעושים זאת מבחירה\עצלנות, ויש אלף ואחד סיבות למה יכול לגרום לאדם להתדרדר לרחוב. וזה שאתה לא נותן לבת שלך להיות בפארק לבד עם זרים זה אחלה ומקובל, אבל אני באמת מקווה שבהמשך חייה היא תקבל ערכים של כיבוד האחר ושיוויון בין אנשים (בעיקר לא לפי כמה כסף יש להם) ממקור אחר, ולא מהחינוך הפגום שלך.
מחקזלזול, שיפוטיות, הכללה, התנשאות, הטעיה
השבמחקהבעיה היא שאנחנו לא רואים בהם בתור בני אדם. אם תראו אותם בתור בני אדם תוכל פשוט מאוד להגיד: 'או שאתה מתאפס על החיים שלך ועוז את הספסל או שאתה תלך למי שיכול לעזור לך להתאפס על החיים שלך והוא לא נמצא על הספסל'. לאנשים יש כוח בחירה, אף אחד לא אומר שהחיים שלהם קלים, או שזה קל לבחור ללכת למקלט למחוסרי דיור, אבל זאת בחירה ואם הם בוחרים בדרך שמפריעה לציבור לציבור יש את הזכות להגיד שזה לא מתאים לו.
השבמחקנסה לחשוב על זה יותר וייתכן שתגלה שה"בחירה" של אנשים, במיוחד אנשים שאיבדו חלק מעצמם היא לא בדיוק הבחירה ההגיונית והברורה שאתה - בן אדם בריא בנפשך ושכלך - מסוגל לה. אז הרעיון שלך שהם ילכו למקלטים המתאימים הוא מאוד טוב, אבל כדי להעביר להם את המסר הזה, אתה רוצה לפעול בחוכמה, ולא על ידי הצבת חתיכות ברזל שיחסמו אותם ויתסכלו אותם ולא יגרמו להם להבין שום דבר ממה שכתבת
מחקלמה אתה רוצה לחנך אנשים? מה אתה האח הגדול.
מחקהכי זול זה שישכב על ספסל.
אם ירצה יוכל ללכת לשיקום.
הבעיה האמיתית פה היא חוסר המודעות של מגיב כמו Aaron G שמעליי. ברוב יהירותם הם חושבים שכל חסרי הבית הם אנשים עצלנים, טיפשים ונרפים וזה מגיע להם כי הם לא עושים כלום עם עצמם. לו רק היה יודע כי ביניהם יש כאלו שהיו בעברם מיליונרים בעלי עסקים, והעסק התמוטט מסיבות כאלו ואחרות והן איבדו את כל רכושם ונזרקו לרחוב. כאלו שחיו בדירת פאר וחיי מותרות אבל אז בתפנית טרגית כמו שרק המציאות יכולה לייצר, פתאום הבעל חלה במחלה קשה וכל הכסף הלך לטיפולים ותרופות, והאישה שעזבה את עבודתה בכדי לטפל טיפול מסור בבעל איבדה הכול - גם את בעלה, גם את עבודתה, גם את ביתה ומעל הכל את כבודה. זו הבעיה פה - הדור של היום לצערי אגואיסט מטורף, פריק של קניות ללא כל ערכים או סולידריות חברתית. אני מתפלץ כשאני שומע אנשים לא רוצים בסביבתם הומלס, או חס וחלילה שיהיה בשכונה מעון חוסים - כי זה מוריד את ערך הבתים. אני אישית גר בשכונה שיש בה מעון שכזה - והם שקטים מאוד, לא מפריעים לאף אחד ומעל הכול - ראו זה פלא הבתים נמכרים פה יופי, ובאחלה מחירים. זה נורא קל להפנות מבט לצד השני ולהתעלם מהבעיה. אבל להוסיף חטא על פשע ואף לטעון כי הגורל שנחת עליהם מגיע להם כי הם לא עושים כלום עם עצמם זו בורות מסוכנת.
השבמחקמלך.
מחקמילים כדרבנות!
מחקממליץ לכותב המאמר לארח אותם בביתו
השבמחקאו לשכור דירה עם חצר ולהציב כמה ספסלים נוחים בחצר
אולי אם לא יוכלו לישון על ספסלים אז ילכו למחסה להומלסים, או יקבלו את העזרה (הקטנה, אך עדיין עזרה) שפקידת הסעד מציעה להם.
1:23
בכלל לא קשור לערך הדירה, חלאס עם המחשבות הקפיטליסטיות האובססיביות האלה
קשור לאיכות סביבה וביטחון אישי של ילדים, ליד אנשים הלוקים בנפשם / מסוממים / מועדים לפשע.
שמעון חש
בשביל זה יש משטרה.
מחקהומלס מטריד - לכלא,כמו כל מטרידן.
הומלס שקט - נשאר.
שמעון חש
מחקהלוואי שהילדים שלי לא יפגשו אנשים כמוך. אתה המסוכן, לא ההומלס.
חסרים לי פתרונות מעשיים כאן.
השבמחקברור שמוסד ממשלתי לא הולך לפתור בעיה שקשורה באמפתיה או במצב סוציו אקונומי. ככה שהצפי לא יכול להיות שהעירייה תפתור את הבעיה. נבוא לממשלה בטענות אחרי שהם יפסיקו לגנוב לנו את הכסף (לעולם לא יקרה).
הבעיה של מחוסרי הבית היא עוד סימפטום של המערכת הכלכלית הקלוקלת שלנו. הבעיה מתחילה בממשלה והפתרון לא יכול להגיע משם.
כל עוד הממשלה גונבת מאיתנו את כוח הקניה לרמה שקשה לנו לטפל בעצמנו, אנחנו לא יכולים לצפות ליחס הולם כלפי מחוסרי הבית.
שוק חופשי בהכל זאת התשובה. ב-ה-כ-ל.
הנה פתרונות מעשיים:
מחק1. לחסל את בנק ישראל.
2. ביטקוין.
סליחה, קרנית, אם את קוראת (בטח שאת קוראת). תמשיכי לטייל עם הכלבה ולחשוב על המורשת שתשאירי, הפנסייה שתקבלי ואיך תצא התמונה השבועית בעיתון.
והפתרונות שלך יעלימו את ההומלסים?
מחקלהעלים את ההומלסים בכוח פירושו לטמון את הראש בחול.
מחקהחברה האנושית זה לא רק אתה ורצונותיך ב"אנשים מסוגך". ההומלסים הם אנשים לגיטימיים, לא פחות חשובים ממך. כמו כן אנשים נהיים הומלסים כתוצאה של כישלון של המערכת שאנו חיים בה.
אם אתה רוצה להפסיק תופעה זאת - רק באמצעים טבעיים. תן להם אפשרות לשפר את חייהם, או שתועיל ותעבור דירה. כל אמצעי אחר הוא אלים. וכך החברה בטווח הרחוק לא תשגשג. ובאופן קונקרטי יותר - דחיקתם לשולי הערים תהפוך עם הזמן לבעייה הרבה יותר גדולה מאשר המצב כיום.
לי אישית נראה שעדיין אפשר לישון די בנינוחות על הספסל עם הפרטזת ר׳ , עם רגליים מקופלות מעבר ל ר׳. בתנוחה זו גם הגב מתיישר ותנוחת השינה אפילו בריאה יותר. אולי בכלל זה נוסף על ידי ארגון מורי היוגה מתןך דאגה לציבור... (;
השבמחקערן, לא יודע מה עשיתה בשביל לקבל מגיבים כאלה נוראיים, אבל כן עשיתה משהו רע. אני מנחש שזה משהו שקשור לרוח הקונספירציה שהיה באתר, אבל יכול להיות שאני טועה...
השבמחקבכל מקרה, כתבה מאוד חשובה. מקווה שתראה(שנראה) ימים טובים יותר
ערן, שוב פעם תודה וכל הכבוד לך על כל העשייה והעבודה המבורכת. לי באופן אישי עדיף שלא ישנו הומלסים בפארקים ציבוריים אבל אך ורק כל עוד יש להם אפשרות/מקום אחר סביר באותה רמה ללון בו. לדעתי צריכים להיות מתחמים ציבוריים מפוקחים ומתוחזקים ברמה סבירה המאפשרים לאנשים מחוסרי דיור לגור, להתקלח ולהתפנות. מחוסרי הדיור יכולים להיות שותפים בתחזוקה (נקיון) של המקום וחלקם גם יכולים להיות פעילים בתפעול המקום.
השבמחקכמה כבר יכול לעלות מקום כזה? אני לא מדברת על לוקסוס, רק על מקום עם רמה הגיינית סבירה ובטיחותי.
אבל כל עוד אין את האפשרות הזו, צריך לאפשר להם ללון בגנים ציבוריים.
לא ערן כתב את המאמר אבל ניחא. מה שגרוע הרבה יותר זה הרוע, אין מילה אחרת לתאר את זה, הרוע שנוטף כמו ארס מהתגובות כאן, ומחוסר הכבוד הבסיסי לזולת שמזלו לא שפר עליו. אותו הרוע שמאפשר לממשלה להרוג מאות נשים וילדים העזה בשם הביטחון המזויף מבלי שאזרחי ישראל מגלים טיפת אמפתיה אנושית לסבלו של האחר (וכן, גם אמפתיה לתושבי הדרום).
השבמחקתפסיקו כבר עם כל ההומניות והצביעות הזו, אף אחד פה לא רוצה הומלס שיכור/מסומם/חולה ישן ליד הבית שלו, אז חלאס כבר לצאת נגד כל החלטה שהממשלה או הרשות המקומית מבצעת. אם יש גיבור שבאמת אכפת לו מהומלסים אז שיכניס אחד כזה הביתה ויארגן לו מיטה.
השבמחקאני שמחה להגיב בעילום שם, כדי שלא להיחשד כמי שטופחת לעצמה על השכם, אבל מתחת לביתי, במקום מרכזי בעיר, יש ספסל ועליו ישנים חסרי בית. לא אחת יצא לי להשאיר קרואסון או קפה ליד ראש ישן, להציע מרק בערב חורף קר או להפריש חלק מהתבשיל לקופסה מלווה במזלג חד-פעמי. ואין לי עודף כסף. נכון, הממשלה והעירייה משליכות לפתחי האזרחים-תושבים את הבעיות שהן עצמם צריכות לפתור. זה לא אומר שאפשר להפסיק להיות בני אדם. אגב, לא מזמן ראיתי תמונה של ספסל עירוני, לא זוכרת באיזו ארץ, ועל משענתו תוספת מלווה בהסבר למחוסרי הבית - שימשכו מעליהם את התוספת ויזכו לגגון שיגן עליהם מפני הגשם. אפשר גם כך.
מחקבקנדה:
מחקhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4535992,00.html
והרשי לי לטפוח לך על השכם.
מה המטרה כאן? לדאוג להומלסים או להגן על המצפון "שלא יראה כאילו אנחנו לא אוהבים הומלסים"? למה לא ליצור מקומות שינה נסתרים בכל מיני פינות, אם כבר יש דאגה כה כנה ונוגעת ללב? למה הכותב כה אכזר, ומאלץ אותם לישון על ספסל קשיח, מול עיניהם של עוברים ושבים? לספסלים יש יעוד. והוא לא ליצור מקום שינה להומלסים.
השבמחקאכן כדאי למפות ולראות. כך אפשר יהיה לזהות לאן העירייה מדירה את הא/נשים שהיא לא רוצה לראות ובהםן היא לא רוצה לטפל. במקומות רבים בדרום תל אביב אין מחיצות, כי לשם מנותבים חסרי הבית. אבל בגן החשמל המפונפן שמו מחיצות (לא שעזר להם), בשדרות וושינגטון בפלורנטין שמו מחיצות.
השבמחקאוי ואבוי לנו
השבמחקhttps://www.youtube.com/watch?v=ZFjHkwfRAIE&index=23&list=FLP-yDBWQD_iZTdK5uZMcCUA
לוע יקר אל תדאג.זה מאמר של סוכן מורשה של מערכת השקרים והטפשות.הוא מדבר בהתנשאות פלצנית של מדען"לוגי".ככה דברו למשל המדענים לפני 60 שנה בלבד על שבחי ה די די טי שיציל אותנו מהיתושים והזבובים אם נוסיף אותו לצבע הקירות...ואחר כך התברר שהוא יוצר מפלצות במקום תינוקות.. ככה מדענים התלהבו מהפצצה הגרעינית ואמרו שהיא לגמרי בטוחה ודברו על פיצוץ קרחונים בעזרת האטום וגרירתם למזרח התיכון..ככה היה עם חומר הפלא האסבסט שהתברר כקטלני והוצא משמוש אחרי עשרות שנים של הרעלה וככה היה גם עם הפלואור...אם זה חומר כל כך נפלא איך זה שכל שנה מאושפזים מעל 500 ילדים בגלל סיבוכי עששת למרות שמפלירים את המים בישראל למעלה מ15 שנה???ואיך זה שישראל נמצאת הרחק מאחורי מדינות אירפה שאינן מפלירות מים ברמת העששת?המאמר הוא שפוט של תעשיות התרופות ואינו מציג ולו נתון סטטיסטי אחד...פשוט כי ההגיון הצרוף מספיק.גם בימ הבינים רופאים העדיפו את אריסטו על עובדות מהשטח...
השבמחקכשמציבים את "ירידת ערך הבית" מול זכות יסוד של האדם לקורת גג, מקבלים את הנוסחה לדקאדנס (ניוון, רדידות) בו אנחנו חיים. אני רואה בהומלס - וליתר דיוק בהומלסיות - סוג של מרד באותו דקאדנס. מרד שביטויו לא ניתן בכלים הפילוסופיים והספרותיים של אלבר קאמי, מגדולי הפילוסופים (והסופרים) של הזרם האקזיסטנציאליסטי, אבל הוא עדיין מרד במלוא מובנו. ייחודו של המרד הזה שהוא מבוטא - בדומה למחול של החברות השבטיות - בכלים של הגוף. ההומלס אומר "די!!!" לרדיפה אחרי נכסים ומה שהם מייצגים: צבירה של עוד ועוד עד להתפוצצות, על חשבון האחר. בהתכנסות הגופנית שלו בתוך עצמו, על הספסל או על המזרון, ההומלס מבטא את הקבס הפיזי מהחברה שבניה רואים את החיים דרך המשקפיים הרדודים של כסף ושווה כסף.
השבמחקאני מתנצלת מראש על כך שאני "מזהמת" אתר כלכלי עם מחשבות פילוסופיות על ערך האדם ועל זכותו למרוד לפי דרכו באופני חיים שנראים לו פסולים. אבל אני עושה זאת מדי פעם, דווקא משום שאתר זה, למיטב הבנתי, חותר להשיב את הזיקה בין ההומניות לכלכלה. ואם אני טועה, ערן בוודאי ידאג להעמיד אותי על טעותי.
פילוסופיה בצד (הפילוסופיה שלך השאירה אותי ללא מילים).
מחקמה זאת זכות היסוד של האדם לקורת גג? מי אמור לספק את הזכות הזאת? יש אנשים שלהם חובת יסוד לספק בתים? אל תגידי ממשלה או מדינה - כי המדינה היא רק אוסף של אנשים...
ברגע שהממשלה לוקחת מהאזרח מיסים
מחקהיא מרוששת אותו
והופכת אותו להומלס
רוב המין האנושי הוא
זבל צרוף
קראתי את כל התגובות.
השבמחקאף אחד לא חשב על הברור מאליו.
אין בתל אביב מקום לסיכה.
בגלל שחלק גדול מת"א לא עוברת לרבי קומות מסיבות שונות וכ"כ הרבה רוצים לגור בה(כולל הומלסים) אז יש פשוט לחץ אדיר על השטחים בעיר.
כתוב ממש טוב. כמובן וטוב ונוח שההומלסים מורחקים מהעיר, אולי פחות נוח מאוכלוסיות אחרות שהן מוצלחות לפי כל פרמטר חברתי, אבל כפי שהציבור מעדיף לסלק את ההומלסים מסביבתו (בדרך מצפונית של התעלמות) כך גם הציבור מוכן ומקבל את סילוקו ממקומות שרק צרפתי שלא הקריב דקה מזמנו ובריאותו למען המדינה, יגור שם במקומו. האם זו תוצאה מכאיבה - מאד, האם היא בעייתית ובלתי מוסרית - אני לא בטוח
השבמחקלא קשור ל הומלסים. התוספת מונעת מרוכבי אופניים אורבניים לקפוץ על הספסלים.
השבמחקוגם מחייזרים לנחות על הספסל בשבת
מחקהומלסים מכורח העניין אינם עדינים ומנומסים, הם בפירוש מפחידים אותי ואת הילד שלי.
השבמחקאני לא רוצה אותם בבית שלי ולא בחצר וברחוב בהם אני מבלה.
אני עובד באיזור התחנה המרכזית הישנה ואני מכיר את העניין היטב.
אבל יש פתרון. אני מארגן להם הסעה, יגיעו כולם להתארח בביתו של הכותב מחר בבוקר, ונפתרה הבעיה.
לישראל 2014
השבמחקיש לאנשים אג׳נדה של גרמניה
הנאצית!
אבל כשעשו את זה ליהודים
אז זה ״שואה״
בא לי לבכות אחרי שקראתי את התגובות.
השבמחקאיך העשירים והעושר הצליחו לדחוק את רגלי האדם ולרמוס אותו. איך בן אנוש מסוגל 'להאשים את החלש בחולשתו' ולממש את עצמיותו בהיותו 'שוטף כלים בכדי לא להיות הומלס'.
באמת שבא לי לבכות.
מי שהניח את החוצצים על הספסלים הוא לא רע, ה ו א 'עבד' רע. חולדאי הוא נאצי, לא פחות מכך. זחיחות הדעת שלו כמו ההתרפסות שלו בפני העשירים לא מתירים מקום לספק-נאצי נימול! גועל נפש!
על חברה נאורה לעזור ולתמוך בהומלסים ובכל בן אנוש במצב דומה. עם זאת, יש גם לתמוך בתושבים וארגונים שעבורם תחנות לינה של הומלסים מהווים מטרד. ספסלים שלא מאפשרים שכיבה הם פתרון מקובל גם באירופה. בגרמניה למשל יש בהרבה תחנות תחבורה ציבורית אך ורק כיסאות. הבעיה שלי עם הפתרונות התל אביבים היא כּיעורם הרב.
השבמחקהעליתם פה סוגיה חשובה שממש הייתי שמחה ליותר מידע עליה, כל נושא חסרי הבית בתל אביב, מי כביכול אמור לטפל בהם סוציאלית בין גופי הרווחה השונים, מי זאת אוכלוסיה הזאת ? מודה שהרוב של מי שאני רואה הם בני נוער או יוצאי חבר העמים וגם יש איזה טרנד של חסרי בית עם פצעים עמוקים ברגלים, אם שנה שעברה הייתה אחת (שסירבה לטיפול אינספור פעמים) השנה כבר יש שניים שלושה שנוקטים ב"טקטיקה" הזאת. וזה ממש מרגיש כאילו בשלוש שנית האחרונות יש איזו התגברות שלהם - האם נסגרו ארגונים שטיפלו בהם ?
השבמחק