שבדיה? זה לא מה שמספרים לכם

מאת אור לי ברלב

כולם מדברים על שוודיה כעל מדינה עם מודל כלכלי מצוין שעובד. סוציאל דמוקרטיה שבה החינוך חינם – כולל אוניברסיטאות, מדינה שבה משלמים מיסים גבוהים אבל בתמורה האזרח מקבל המון. חופשת לידה ארוכה. רשת ביטחון סוציאלי. איפה הם ואיפה אנחנו. אז מה פתאום קמה בשוודיה ב- 2011 תנועת מחאה חברתית?



תכירו את סופי. בת 27. מהפכנית משוודיה. חברת תנועת אוקיופיי גטבורג. בחודשים האחרונים היא התנדבה בקיבוץ סמר שבדרום. סופי הגיעה אמש (שני) ל הבר-קיימא לספר על תנועת האוקיופיי שבעיר הולדתה גטבורג.

גטבורג היא העיר השנייה בגודלה בשוודיה, 600,000 תושבים. ב- 15 באוקטובר 2011, לאחר שקמו תנועות אוקיופיי במאות ערים ברחבי העולם, התכנסה קבוצת צעירים בקניון הגדול בעיר וכבשה את הכיכר המרכזית שם לשלושה שבועות. כל יום, במשך 12 שעות שהו אנשי המחאה בקניון, משוחחים עם אנשים, מנהלים מטבח קהילתי, מפעילים חנות חינם. מדי יום חולפים בכיכר הזו בקניון 150,000 איש.
כמה חודשים אחר כך, במאי 2012 פתחו כעשרים פעילים מאהל מחאה בפארק גדול ומרכזי בעיר. שישה שבועות הם שהו בו, משוחחים כל יום עם מאות אנשים על השינוי שהם רוצים לראות בשוודיה ובעולם.

אז על מה יש לצעירים שבעים יחסית למחות בשוודיה?
סופי מסבירה שעד כמה שקשה להאמין, בעיות רבות בשוודיה דומות לבעיות במקומות רבים בעולם, וודאי בדומה לישראל: 30% אבטלה בקרב צעירים (כ-12% אבטלה כללית לערך), בעיות דיור (דיור ציבורי אמנם יש, אבל יש קושי לקנות דירה), יש עוני, יש חובות (גם ברמה הלאומית וגם בחשבונות הבנק הפרטיים של אנשים), קשרי הון-שלטון-עיתון (החלטות נקבעות מעל לראשי האזרחים, ללא דיון ציבורי, לא סיקור תקשורתי – נשמע מוכר?), שחיתות, ובעיקר היא מתארת מחלות של חברה מערבית שבעה: השמנה, סכרת, בדידות וניכור, דיכאון.

שני עניינים נוספים מייחדים את שוודיה לדברי סופי: שוודיה היא יצואנית הנשק הגדולה ביותר בעולם ביחס לנפש. הנושא נמצא בביקורת ציבורית בשוודיה שנים רבות לאור העובדה שלשוודיה אין אויבים ואין לה צורך להגן על עצמה. לאחרונה יזמו הפעילים קמפיין פייסבוקי שבו הועלתה השאלה: "מדוע אנו בוחרים לחמש את העולם?". משלם המסים השוודי מעביר מדי שנה 80 מיליון קרונה שוודית למימון תעשיית הנשק בשוודיה. אני שואלת את סופי למה זה קורה. "כי בעלי חברות הנשק, הם חברים של האנשים בממשלה". הון-שלטון עובד גם בשוודית.

עניין שני המייחד את שוודיה הוא המעקב הרצוף והמעמיק של השלטונות אחרי האזרחים. סופי מתארת מצלמות בכל פינת רחוב, בכל פארק, בכל תחנת אוטובוס, בכל קניון. בשכונות מהגרים, יש מצלמה מחוץ לכל בית. כשאתה נמצא בחוץ – אין לך רגע פרטיות. כאילו שכל זה אינו מספיק, השלטונות מתחקים אחרי המיילים של האזרחים ללא היתר מיוחד, וככלל כל פעולה שעושה האזרח מתועדת תחת מספר הזיהוי שלו. המידע הזה נאגר בידי הממשלה אבל הוא גם מגיע לעתים לידיים פרטיות אינטרסנטיות שעושות בו כרצונו (תזכורת לפוטנציאל ההרסני הטמון במאגר הביומטרי החביב שלנו).

אני שואלת את סופי, למה לדעתה הממשלה מציבה מצלמות בכל מקום. סופי עונה לי: "האנשים במוקדי הכוח יודעים לאן העולם צועד. אנו צועדים למשבר חוב עולמי כולל. לקריסה. אז עד שהבלתי נמנע יקרה, השלטונות רוצים להקים את כל מערכות הביטחון והבילוש שיש. כדי שאם נתמרד אז, הם יוכלו לדעת בדיוק איפה נמצא כל אחד".

במפגש שנערך אמש בבר קיימא הקרינה סופי סרט דוקומנטרי שתיעד את תנועת אוקיופיי גטבורג. את הסרט צילם וביים איראני גולה אזרח שוודיה צעיר, והסרט זכה לפרס בפסטיבל קולנוע בטהרן (!).

לינק לגרסה מקוצרת של הסרט (במקור 45 דקות, כאן 16 דקות):http://www.youtube.com/watch?v=RIYm7OI1JtM&feature=youtu.be

הסרט מציג ראיונות עם אנשי התנועה ופעילים חברתיים.
מדברים שם על דמוקרטיה: "זה לא מה שהייתי קוראת לו דמוקרטיה – אנחנו לא מעורבים חוץ מלהצביע פעם בארבע שנים, אנשים רחוקים ממוקדי הכוח ומהיכולת להשפיע";
מדברים על מוסכמות חברתיות: "כולם אמורים לרצות או לעשות מה שההורים, ביה"ס או הפוליטיקאים אומרים. לומדים בורות";
על פחד: "אנשים מפחדים. לא משתמשים בעיר. לא מדברים עם זרים. הדרך לנוע זה ללכת לקנות. כולם מצייתים";
מדברים על כלכלה: "זה לא סוציאליזם מול קפיטליזם. יש כאן עולם חדש, עולם שאי אפשר היה לדמיין אותו כשחשבו על סוציאליזם או קפיטליזם. אנחנו צריכים שיטה חדשה".

אני מתבוננת בסרט בשוודים האלה שלא פגשתי מעולם, והם מדברים את לבי ואת לב חבריי המהפכנים. אפילו שרים כמונו. אותם חומרי מחאה-מהפכה שלנו, רק באנגלית במבטא שוודי. יש שפה חדשה בעולם, והיא שפה שחוצה גבולות ותרבויות: שפת הרבולושיין.

סופי ואני יושבות לדבר בתום המפגש. לסופי חשוב להסביר מאיפה מתחילים את השינוי: "זה צריך להתחיל בנו. אנחנו צריכים לבדוק קודם כל מי אנחנו. הכי קל זה להתלונן על שחיתות בממשלה ועל הקומבינות אבל כשזה מגיע אלינו, ייתכן שגם אנחנו נוהגים בחיים האישיים שלנו באופן דומה. חשוב שנראה איך בראשנו אנו יוצרים את הבעיות האלה. חשוב להתחיל בקטן. בצורה מקומית. להתחיל לעשות טוב למען הקהילה שסביבנו. בבית, בשכונה. צריך להתחיל לעשות טוב".

ישראל שוודיה – אותה המהפכה.