הפוליטיקה החדשה: "אם לא יהיה פה טוב אז שיהיה חרא לכולם"

מהסתכלות בתוצאות הבחירות שנערכו באיטליה אתמול ניתן להבחין שבניגוד לתקוות השווא של הציבור כאן מהפוליטיקה בישראל -שם התחיל כבר ליפול האסימון.

שתיים מהמפלגות הגדולות בישראל כרתו ברית בינהן לגבי הצטרפותן המשותפת  לממשלת נתניהו. הברית בינהן נחתמה לא בגלל שכמות החובות של הציבור למשכנתאות הכפילה את עצמה בחמשת השנים האחרונות,  גם לא בגלל שסך כל חובות משקי הבית עבר כבר את תקציב המדינה, גם לא בגלל שזקנים מסיימים את חייהם המכובדים על מיטה לא מכובדת במסדרון של בית חולים, ובטח לא בגלל דרישה לשנות מערכת כלכלית שמקדשת את הבנקים ומשפילה משפחות שנאבקים להחזיר להם כל שקל. זה גם לא עניין אותם ענייין היערכות המדינה לקראת משבר כלכלי עולמי ,שכל טריגר קטן יכול לגרום לו להתפרץ עם חרדים ובלי חרדים. אבל למרות הכל שתי מפלגות התאחדו למען המטרה "הכי חשובה": גיוס החרדים והשיוויון בנטל. כל זה עוד לפני שבכלל הם חשבו מאיפה למצא את התקציב לתמוך בחיילים שכרגע משרתים. ולפני שחלקכם מתרעמים על קביעה זו אנא הקשיבו לשפרה שחר ,אם לשני לוחמים בצה"ל ומייסדת את עמותת "בית חם לכל חייל", שנועדה לתת מענה לחובות ומצוקות החיילים המשרתים כיום.שימו לב מהי הכמות הבילתי נתפסת של החיילים היום (עוד לפני גיוס החרדים)הנמצאים על סף קריסה כלכלית וחרפת רעב ואיך זה מתקשר עם נושא השיוויון בנטל. מדקה 26 בקישור כאן.

כל הפוליטיקה הזו מזכירה חולה המגיע לרופא שהמשך העסקתו בקופת החולים תלויה בכך שלא יבזבז לבוסים שלו מהקופה כספים על טיפולים יקרים. אותו רופא מספר לחולה : "תשמע לצערי מצאו לך סרטן בכל הגוף אבל בנוסף שמתי לב שיש לך גם ציפורן חודרנית - אז בוא נתחיל לטפל קודם בציפורן ומשם נראה איך זה מתקדם ,אולי זה יפתור גם את הסרטן.."

בבחירות האחרונות באיטליה חלק מהציבור האיטלקי כבר הבין, שאי אפשר לטפל בבעיה כלכלית בזמן שאלו שלא מעוניינים לפתור אותה הם גם אותם הבוסים של הפוליטיקאים או במילים אחרות אלו שמממנים אותם. בבחירות האחרונות שם קם מועמד בשם גרילו (שהתקשורת הנשלטת על ידי אותם גופים ששולטים בפוליטיקאים הדביקה לו את הכינוי "ליצן") וגרף למעלה מרבע מהקולות. לא בטוח שאילו היה נבחר היה מנהל את איטליה בצורה הטובה ביותר, אך סביר להניח שהיה פועל למען האיטלקים הרבה יותר מעמיתיו הממומנים. אשר שכטר מThemarker שרטט היטב בכתבה שפרסם היום את קווי הדימיון בין המחאה החברתית בארץ למחאה החברתית שהצית גרילו באיטליה:

"הסטטוס-קוו שנגדו יצא גרילו לא שונה מהותית מהמציאות שנגדה יצאה המחאה החברתית בישראל. מאז שנות ה-80, אז החל לראשונה להתנסות בסאטירה פוליטית, הפכה איטליה לאוליגרכיה שנשלטת על ידי שורה של פרצופים מתחלפים מאותו סוג: פוליטיקאים עם חברים ואינטרסים ענפים במגזר העסקי. הפרצופים השולטים אמנם מתחלפים ביניהם מפעם לפעם – פעם ברלוסקוני, פעם מונטי, פעם מישהו אחר - אבל בפועל הם כולם שייכים לאותו מעמד, ושום דבר לא משתנה. הדרך שבה הם מסממים את הציבור היא באמצעות השליטה הבלתי מעורערת שלהם בתקשורת, ואדם שמתנגד לסדר הקיים משלם מחיר כבד על דעותיו: זה בדיוק מה שקרה לגרילו עצמו, שהוחרם מהטלוויזיה האיטלקית מאז 1986 בשל ההתקפות החוזרות ונשנות שלו על פוליטיקאים מושחתים."

גרילו ,בניגוד לפוליטקאים אצלינו, דווקא שואף לאחד את כל הכוחות במדינה גם את אלו שנמצאים ביריבות קשה בינהם, ולנתב אותם מול הכוח העיקרי שמסכן את הקיום בכבוד של כל הצדדים. גם אצלנו בסוף יקום גרילו ישראלי אבל כרגע הקרקע עדיין לא בשלה לאחד כזה ואנחנו עדיין תולים תקוותינו באותם אלו שממומנים על ידי אלה שנהנים מהשיטה שאנחנו סובלים ממנה. כנראה נצטרך לחטוף סטירה כלכלית קשה מהסוג שהאיטלקים חטפו לפני שנתפכח.

נסיים במערכון נפלא מתוך ארץ נהדרת אתמול על "יש עתיד" שהסתיים במשפט:
"כולנו רוצים עתיד טוב יותר אבל האמת , זה לא פשוט. ולכן אנחנו מתחייבים: אם לא יהיה פה טוב אז שיהיה חרא לכולם" (למי שהסרטון לא זמין לו יוכל לצפו בו ישירות דרך הקישור כאן)