יום ראשון, 13 באפריל 2014

הסיפור המדהים מאחורי המפעלים בישראל שהדפיסו כסף כדי לשלם משכורות

פוסט אורח

רגע לפני שאתם חוגגים את היציאה מעבדות לחירות קראו את הסיפור הבא: לפני הקמת המדינה מפעלים בא"י  שנקלעו למחסור חמור בכסף הלאומי החליטו להדפיס כסף משלהם ,לשלם עימו משכורות ובכך נמנעו מהצורך לפטר או לפשוט רגל. המשטר הבריטי הזר ששלט כאן בזמנו אפשר זאת. היום תחת כללי ה"שוק החופשי" בעל מפעל שיעשה זאת, יסתכן במאסר לשנים רבות רק בגלל שהפר את המונופול ליצור הכסף שיש לבנקים במדינה. 
אורי אגוזי מאתר קולקט מביא את סיפורו המדהים של מפעל פרימזון, שלימים הפך לחלק מחברת עלית.


אמצעי תשלום 1 לירה, מפעל פרימזון, נתניה
המחסור החמור בכסף מזומן הביא לתופעה מעניינת במושבה הצעירה נתניה, תופעה שהייתה ידועה מהמושבות הוותיקות בימי השלטון התורכי – הדפסת כסף נייר לשימוש מקומי ששימש כאמצעי חליפין מקובל. לדוגמה, חברת "הנוטע" שילמה משכורות בכסף נייר שהדפיסה והעובדים השתמשו בו בכדי לשלם בחנויות ואילו החנויות שילמו לספקים בפתקאות הנייר של "הנוטע". הפתקאות של חברת "הנוטע" היו כסף "עובר לסוחר".
מפעל פרימזון היה המפעל התעשייתי הראשון שהוקם בנתניה. את המפעל הקים יהודי מריגה בשם לפטה. ראש המועצה, עובד בן-עמי, שידל את לפטה להקים את המפעל בנתניה. נתניה הייתה אז מושבה קטנה בת שש שנים ויו"ר המועצה הבטיח כל עזרה אפשרית ועודד כל מי שרק היה מוכן להקים בה מפעל. מייסדיה של נתניה לא רצו במושבה המתקיימת אך ורק מחקלאות. הם שאפו להקים בה תעשייה. פרימזון הוקם בשנת 1934 והיה מפעל לשימור ירקות. לפטה הקים מפעל לתפארת לפי אמות המידה של אותם הזמנים, מתוך חמש מאות התושבים שהתגוררו במושבה עבדו במפעל מאה פועלים.
אמצעי תשלום 50 מיל, מפעל פרימזון, נתניה
ד"ר חיים בן עמר כתב בספרו "נתניה עירי": "אני זוכר שטעמתי מן המלפפונים החמוצים והם היו מצוינים". עד מהרה הסתיימו המשאבים הכספיים של לפטה והמפעל עמד בפני פשיטת רגל. לפטה מכר את המפעל לשני יהודים שעלו מגרמניה ועבר לרעננה, שם הקים שם מחדש את המפעל.
לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה עזבו אותה בעוד מועד שני הגיסים, א. בלוך ול. פודביאלסקי ועלו לארץ ישראל. הם הצליחו לקחת איתם חלק גדול מרכושם וחיפשו מפעל אשר ממנו יוכלו להתפרנס בכבוד. הם פגשו את לפטה, שהיה מומחה לשימורי ירקות וזה הציע להם לקנות ממנו את המפעל בנתניה, ההצעה קסמה לשותפים. חסרונו של מפעל לשימורי ירקות היה מורגש בארץ וסחורתו התקבלה יפה בשווקים.

אמצעי תשלום 100 מיל, מפעל פרימזון, נתניה
בלוך היה אדם כבד גוף שנהג לעלות למפעל ברגל כשהוא צועד בחולות, כי שום כביש לא היה ממרכז המושבה אל מעלה הגבעה שם שכן המפעל. המפעל עמד במקום בו נמצא היום מגרש לסחר במכוניות משומשות, מול קניון השרון. פודביאלסקי נהג לעלות למפעל כשהוא רכוב על הסוס שלו. שני הבעלים החדשים של פרימזון היו רחוקים מאד מתעשייה. העסק התפתח עד לשביתה הערבית שהתחילה באפריל 1936, שבעקבותיה באו מאורעות דמים שנמשכו ארבע שנים. המפעל נקלע לקשיים וסבל במחסור בהון חוזר, אך למרות המצב הקשה לא פוטרו הפועלים. בעליו של המפעל חיפשו מוצא נוכח המצב הכספי הדחוק, הם החליטו להדפיס פתקאות בעלות ערכים של 50, 100, 250, 500 מא"י ולירה ארצישראלית אחת – הערכים הרשמיים של המטבע במנדט הבריטי פלשתינה א"י היו מיל ולירה. הישוב היהודי נהג לתת למטבע שם ציוני ולכנות את המטבע מא"י – מיל ארצישראלי, ולא"י – לירה ארצישראלית. המידות של מעות הנייר של מפעל פרימזון היו 10 ס"מ על 7 ס"מ, הפתקאות היו ממוספרות על גבן באמצעות נומרטור ונשאו חותמת של החברה. פתקאות אלה נמסרו לפועלים כשכר עבודה ובתמורתם קנו הפועלים מצרכי מכולת אצל סוכן החברה בנתניה, מר בסר. גם בעלי העסקים במושבה קיבלו את הפתקאות הללו, בניכוי של 5% ופדו אותן במזומנים אצל סוכן החברה במושבה שלקח מהם עמלה בת 5%. בסוף החודש היה הסוכן היה מסלק את חובו למפעל בעזרת הפתקאות. הן הגיעו גם ליתר סוכני המפעל בחיפה, תל אביב וירושלים. גם הסוכנים ברחבי הארץ סילקו את חובם למפעל בתחליפי הכסף של פרימזון.
אמצעי תשלום 250 מיל, מפעל פרימזון, נתניה
פעולה זאת נגדה את החוק הקיים שנתן לממשלת בריטניה בלעדיות על הנפקת שטרי כסף, למרות זאת השלטונות הבריטיים לא אסרו על מפעל פרימזון את השימוש באמצעי התשלום המקוריים שלו ולא הגישו נגדו תביעה.
בשנת 1940 פשטה "חברת פרימזון נתניה בע"מ" את הרגל ומונה לה כונס נכסים אשר השמיד את הפתקאות המשומשות. המפעל נמכר והפעם לבעלי מקצוע, הייתה זאת חברת "עלית" לשוקולד מרמת גן שהחליטה לייצר גם שימורי ירקות. "עלית" הכניסה שיפורים ושינויים במפעל והסבה את שמו ל"פרימן". המפעל המשיך לעבוד עוד מספר שנים עד ש"עלית" החליטה להעביר אותו לרמת גן. המכונות והציוד הועברו לרמת גן ואילו המגרש נמכר למשה דנקנר [סבא של דני ונוחי], אחיו של ראש העירייה עובד בן עמי. המבנה של מפעל פרימזון הוזנח והפך לחורבה. בשנת 1989 פנה הארכיטקט ד"ר חיים בן עמר לראש העירייה יואל אלראי ואמר לו ש"המקום היה למצבור אשפה והוא גורם למטרד ולבושה". בהוראה של יואל אלראי נמחק הבניין שהיה המפעל התעשייתי הראשון בנתניה. במקומו עומדות היום מכוניות משומשות המחכות לקונים ומולן מתנוסס קניון השרון.

18 תגובות:

  1. רק בכדי להבהיר את הנכתב בכותרת:בעל מפעל כיום שינסה להדפיס תלושי כסף כדי להמנע מפשיטת רגל ופיטורים נרחבים יכנס לכלא, לא ע"י שליחים של הבנקים אלא ע"י שליחים של הממשלה.

    מי שאוכף בכח את המנופול היא הממשלה ולא הבנקים (שפשוט נהנים ממנו)

    השבמחק
  2. אני רק יניח את זה פה

    "ואילו המגרש נמכר למשה דנקנר [סבא של דני ונוחי], אחיו של ראש העירייה עובד בן עמי"

    השבמחק
    תשובות
    1. אניח, א א א א
      אני אשב אני אשתין אני אכתוב אפיל ארקוד אלמד לכתוב עברית

      מחק
    2. אני אאאאאתנשא על אנשים באינטרנט

      מחק
    3. אם אתם כל כך מקפידים אז תורידו את האני שמיותר לגמרי לפני א בעתיד.

      מחק
    4. אין זו התנשאות, הגיע הזמן שיהודים וישראלים יכבדו את השפה העברית וישתדלו מאוד לכתוב בשפה תקינה. ובמקום לכעוס על אילו אשר מתקנים ומאירים את עיניהם של הטועים והשוגים, ברכו אותם, כי שפתינו היא כבודינו והגיע הזמן שנכבד את השפה העברית.

      מחק
  3. גם כיום, או לפחות עד לא מזמן, חברת עלית הייתה מחלקת לעובדים שוברי מתנה שיכלו לפדות בחנויות שלה. אוניברסיטת תל אביב (ואחרים) מוכרת לחברי הסגל בהנחה ניכרת שוברי סופרמרקט שמאפשרים להם לקנות בזול בסופרמרקטים. הסופרמרקטים מוכרים שוברים לחברות ופרטיים. האם זה לא כסף?

    השבמחק
    תשובות
    1. סוג של כסף במתכונת מאוד מצומצמת. זה יותר כמו קבלת הנחה על תשלום מראש

      מחק
  4. א. סיפור יפה. יש סימוכין או מקורות למי שרוצה להעמיק חקר או סתם לבדוק אם הוא נכון?
    ב. קצת חסר לי המעבר הלקוני מ"המפעל הדפיס לעצמו כסף" ל"המפעל פשט רגל". האם יש קשר בין השניים? הייתכן שגם למדינה זה יכול לקרות? מי במפעל החליט כמה כסף להדפיס? מי ישב ב"ועדה המוניטרית" שלהם?
    הסיפור חושף טפח ומכסה טפחיים...

    השבמחק
    תשובות
    1. הכל חוזר ומתגלגל לאותו מקום: כסף שנוצר מחוב.

      המפעל היה בקשיי נזילות, אז הוא עשה משהו פשוט ביותר: לקח הלוואה מהעובדים שלו.
      במקום לתת להם 100 לירות, נתן להם פתק שכתוב עליו "אני חייב לך 100 לירות", רק בלי "אני חייב לך".

      העובדים הצליחו ל"גלגל את החוב" למישהו אחר תמורת עמלה קטנה(?) והמישהו האחר גלגל אותו הלאה.
      בינתיים, עד שהעסק התגלגל - המפעל פרע חלק מהניירות בצורת סחורה, ואת השאר בכסף שבינתיים נכנס
      למפעל.
      זה בערך כמו "לגלגל את הפחית לקצה הרחוב..." (באנגלית זה נשמע יותר טוב), מה שהממשלות המערביות
      עושות היום בקצב גובר והולך.

      אני לא מציין עובדות ולא הכרתי את הסיפור עד עכשיו, אבל אני משער שיום אחד נגמר הרחוב (הוא תמיד נגמר בסוף, לא משנה אם אתה "פרימזון" או ממשלת ארה"ב) ונגמר הסיפור.

      סיפור יפה! חג שמח.

      מחק
  5. אז מה אתה מציע, שכל מפעל ידפיס כאלה פתקאות?
    הסיפור מעניין, אבל אין פה שום הצעה קונקרטית שיישום שלה לא יפגע במשק..
    חג שמח

    השבמחק
    תשובות
    1. הוא לא מציע את זה, הוא מספר על מטבע אלטרנטיבי שנוצר לטפל במחסור בכסף. מטבעות אלטרנתיביים הם בהחלט כרית בטחון מצוינת, ותחליף לתלות בבנקים שהפכו ל״גדולים מכדי ליפול״

      מחק
    2. אין שום סיבה (חוץ מהאלימות הממשלתית) שמפעל לא יוכל להדפיס מה שהוא רוצה. הציבור יכול להחליט לקבל את ה"כסף" או לקנח איתו את האף. פשוט, קל והפתרון שהיה תקף משחר ההיסטוריה עד מאה השנים האחרונות

      מחק
  6. למעשה גם היום אתה יכול להדפיס שוברי תשלום ככל שאתה מעוניין, רק אסור לך שהוא יהיה ההילך החוקי כלומר ש"ח. אבל אם יעלה על דעתי להדפיס שובר בשם "הילדסלייט" או אף מטבע וירטואלי כגון ביטקוין, ואחרים מעוניינים לקבלו ולתת לי תמורה עבורו, אין החוק אוסר זאת. זיוף כסף או הדפסה לא חוקית של כסף הכוונה אך ורק להילך החוקי במדינה. והא לראיה שהביטקוין שגם הוא מטבע שמישהו מפיק (ולענייננו אין זה משנה מה האלגוריתם שלו) אינו בלתי חוקי.

    השבמחק
  7. יש להזהר מאנשים שמציעים מהפכות. חוץ מזה קוראים אתכם עם סמארטפון.

    השבמחק
  8. אם העובדים יהיו מוכנים לקבל זאת , אז אין שום מניעה חוקי. להדפיס שוברים כאלה. זה לא כסף.
    זה נראה שונה מהכסף הרישמי.
    אם אשכנע את המוכר במכולת שאשלם לו בפיתקיי "שקל חדש של שמעון" כי הוא יוכל לגלגלם הלאה , אז אין לי שום בעיה לעשות כך. בדיוק כמו שאנו יכולים להסכים שאשלם לו בגוגואים.
    המפעל לא הדפיס כסף כי שם המפעל כתוב על ה"שטרות".

    השבמחק
  9. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  10. אז לא מדובר בהדפסת כסף אלא בשטרי חוב. אולי הדבר באמת לא יהיה חוקי היום כי ייחשב כהלנת שכר.

    אבל ניתן להתייחס לתופעה דומה שהייתה נהוגה בארה"ב לפני שנים רבות שם מפעלים רבים באמת הדפיסו לעצמם כסף ואפילו הטביעו מטבעות ייחודיים למפעל. עם הכסף הזה שילמו לעובדים שבתורב העבירו אותו חזרה למפעל שהיה בבעלותו חנות לרווחת הפועלים בה ניתן היה לקנות מוצרי מזון וכו'.
    אותו כסף לאו דווקא היה צמוד לדולר ואף אחד לא הבטיח לך שתוכל להמיר אותו ולהתנתק ממעגל הקסם שמזין את המפעל.
    בשממה הענקית של מרכז ארצות הברית התופעה הזו אפשרית ויצרה איים קטנים של פועלים המשועבדים למפעל.

    אפשר להגיד הרבה דברים על ה"מונופול" הממשלתי להדפסת כסף, אבל לפחות מדובר בגוף עם פיקוח שבנוסף לשאיפתו לרווח יש לו גם אינטרס מסויים לשמור על אזרחים מרוצים.

    אגב, מוזמנים לשמוע את השיר 16tons שהוא לא מאוד אינפורמטיבי אבל זה שיר על פועל אמריקאי משועבד לחנות המפעל.

    השבמחק