השקט שלפני המחאה: מדוע המחאות בארה"ב יהיו הקשות והאלימות ביותר?

בזמן שבחלק גדול של מדינות פרצו מחאות אלימות ולא אלימות דווקא במדינה שסובלת מהמשבר הגדול ביותר נשמר השקט או מתבצעות הפגנות בסדר גודל קטן כמו זו שהיתה אתמול מול וול סטריט. מי שמכיר את אופיו של העם האמריקאי יודע שהשקט הזה הוא צפוי וימשך עוד זמן מה כל עוד ימשיכו האמריקאים לחלום (תרתי משמע) את החלום האמריקאי. כשהם יתעוררו מהחלום,האמינו לי לא תרצו להיות שם.

"מי שמאבד הכל ואין לו יותר מה לאבד מאבד את זה", אמר ג'ראלד סלנטה אחד מחוזי המגמות מהמופרסמים והמעורכים בארה"ב. 

מהם לפיכך הגורמים שעדיין מונעים מהאמריקאים מלאבד את זה ולפתוח בגל מחאות קשה וכואב :
1. עשרות מיליוני אזרחים היום בארה"ב נמצאים על סף קריסה עד כדי מרחק נגיעה ברעב ועוני המזכיר יותר מדינות באפריקה. הדבר היחידי שמונע מהם להגיע למצב הזה הם בעיקר תוכניות הסיוע של הממשל האמריקאי.
כל תוכניתו הכלכלית האחרונה למשל של אובמה, כל כולה נועדה להזרים כספי סיוע לאותם אזרחים במצוקה כדי להשאיר אותם בתוך החלום, אבל כשאותה תוכנית תסתיים (אם תאושר בכלל) יגלו האמריקאים שהם תקועים בלי כסף ,בלי עבודה, עם ערך דולר נמוך ,אינפלציה מרקיעת שחקים ועם חוב בילתי נתפס.
2. האמריקאים עדיין חיים בהכחשה למצבם- זה לא מפליא בהתחשב בעובדה שהם ניזונים מכלי התקשורת המרכזיים הנשלטים על ידי בעלי ההון שכל מטרתם לשדר אופטימיות ולהעסיק את הציבור בתוכניות זבליאליטי או אירועים לא חשובים.
העם האמריקאי מעדיף כרגע עדיין לעצום עיניים ולקנות את כל הסיפורים שמוכרים לו או להתרכז בכאלו שמעסיקים אותו איתם.
אחת הדוגמאות לכך ניתן למצא באירוע שהתרחש לפני כמה חודשים: העולם עומד לפשוט רגל,אירופה במשבר חובות עצום ,בארה"ב ישנם כמה עשרות מיליוני עניים ולמרות זאת במשך כמעט שבוע שלם המדיות המרכזיות העדיפו לפמפם לצופים כמעט אך ורק את חתונתם של ווילאם וקט בבית המלוכה הבריטי עם דיווחים ישירים , כתבות ענק על ההכנות מה קורה מאחורי הקלעים מי בא מי לא הוזמן, ובוא נגיד אחד ולתמיד את האמת: הסיפור הזה לא מעניין אף אחד ולא עניין אף אחד בטח ובטח אם אתה לא בריטי אבל כנראה זה עדיף מאשר לסקר כלכלה קורסת ולעורר אמוציות שליליות. אני בטוח שגם אם האירוע היה מסוקר בשתי שורות בעיתון או במשפט בחדשות לפני התחזית זה לא היה גורם למישהו מהצופים חוסר נוחות.
3. האמריקאים כמו בכל העולם מתקשים להעלות בדעתם שמעצמה עם עוצמות צבאיות וכלכליות הגדולות בעולם ,שנחשבת לשליטה הכל יכולה ,מסוגלת גם לקרוס. ההנחה הרווחת אצל האמריקאים אומרת שבגלל שארה"ב שולטת בעולם היא יכולה גם למנוע את נפילתה. הנחה זו מתודלקת גם במסרים שהם מקבלים מהמדיות המרכזיות.
המציאות הזו היא אכן נכונה אבל רק עבור המצב כפי שהיה לפני כמה עשרות רבות של שנים בה ארה"ב היתה עדיין חברה יצרנית. היום כלכלת ארה"ב תלויה בחסדיה של מדינות בעולם שיקנו את החוב שלה ובשחיקת המטבע שלה כפי שעושה זאת בכשרון רב הפדרל ריזרב. בקרוב יגלו האמריקאים שאת כוחה הצבאי ארה"ב כבר לא תוכל לממן עוד לאורך זמן עם דולר שאף אחד לא ירצה בו.

הפילוסופית איאן ראנד אמרה: "אפשר להתעלם מהמציאות אך לא מתוצאותיה" וזה מה שהולך להתרחש ולפוצץ את בועת האדישות הזו.
היום בשיטה המוניטרית הנוכחית המבוססת על חוב, על מנת שארה"ב תוכל להמשיך להחזיר את חובותיה היא חייבת לקחת על עצמה חובות גדולים עוד  יותר. מספיק לראות את קצב עליית תקרת החוב האמריקאי בשביל להבין את זה. את חלקכם זה יפתיע אבל אין לה דרך אחרת לפעול (ועל כך כתבתי הסברים המאמרים הראשונים המופיעים במדור 'עבדות מודרנית'). האופציה השניה היא לפשוט רגל.
מאחר שאף נשיא ישר בארה"ב לא יפיל על הדור הבא חובות שלא יוכלו לעמוד בהם הוא יעדיף לבחור בפשיטת רגל. הבעיה שמאז קנדי לא קם בארה"ב נשיא ישר ולכן באופן עיקבי בוחרת ארה"ב באופציה של הגדלת החוב. המשמעות היא הורדת ערך הדולר ובשלב מסוים זה יגרום גם לקריסתו הבילתי נמנעת.

התרסקות הדולר תביא לכך שכל החסמים לפרוץ המהומות יקרסו בשלב מסוים כמגדל קלפים:
כשהדולר יקרוס לא יעזרו כל תוכניות הסיוע הממשלתיות כי עם כספי הסיוע שהאנשים יקבלו הם לא יוכלו לקנות הרבה, אילו שחיים בהכחשה יתעוררו מחלום על חתונות של בתי מלוכה אל תוך מציאות שבה לא יהיה להם כסף לקנות צעצועים לילדהם במקרה הטוב או מזון במקרה הגרוע יותר. אז גם כולם יבינו שכל כוחה של ארה"ב בעולם הוא בעצם פיקציה אחת גדולה שמבוססת על כלום. אפילו תרחיש בו המוני חיילים אמריקאים שבים לביתם מובטלים לאחר שבסיסהם בחול יסגרו אחרי שלא ימצא התקציב להפעילם, הוא היום כבר לא בגדר תרחיש דמיוני. החלום בו נמצאים האמריקאים יתגלה פתאם כלא יותר מסתם חלום בלהות . התסכול ,ההשפלה והיאוש עלולים לנתב את ההמון למקומות לא טובים.

אם כך, מדוע המחאות הולכות להיות הקשות והאלימות ביותר?
גם פה הכל מתחיל ונגמר בתרבות האמריקאית. אלימות היתה חלק בילתי נפרד מהתרבות האמריקאית מאז הקמתה.
אחוז מחזיקי הנשק באוכלוסית ארה"ב היא הגדולה בעולם כמו גם כמות מעשי הפשע ביחס לאוכלוסיה.
הסיבות שציינתי במאמר זה ביחד עם ההשפעה ופריצת מחסום הפחד של עריכת הפגנות אלימות כתוצאה מההפגנות האלימות המתרחשות באירופה ובארצות ערבת הם חומר נפץ שכבר מאוחר מידי לנטרל אותו.

ואסיים באחת ההמלצות שניתנו לפני כמה שנים של אחד המשקיעים המפורסמים בעולם, מארק פאבר, לאזרחי ארה"ב: הוא המליץ להם אז לקנות אקדח כדי להגן על עצמם מפני האנרכיה שהולכת לבוא. לאחרונה הוא עדכן את המלצתו בהתאם למתרחש בשווקים ואמר בהומור שהיום הוא כבר ממליץ להחליף את האקדח במכונת ירייה.