נגידה שיש לה אלוהים

מאת: ערן הילדסהיים

 

היא מנהלת שיטה כלכלית שפשטה את הרגל ודוגלת בצמיחה שאיש לא מבין למה באמת צריך אותה ולמי היא תורמת. כל זה לא מפריע לה להצביע על הקבוצות הכי חלשות במשק כמקור לבעיות הכלכליות שלנו. הכירו את ד"ר קרנית פלוג - הפנים שמיצגות את האליטה של מדע הכלכלה היום.

זה כבר לא סוד שיום בהיר אחד, במהלך שלושים השנים הקרובות, נקום ונגלה שכולנו נותרנו ללא ביטוח לאומי. זה כבר לא סוד שאין בנמצא שום נוסחה מתמטית שתוכל לספק לנו פנסיה, גם אם גיל הפרישה יעלה מעל 70. גם הוכח שהצמיחה מנותקת מרווחתו של האזרח, ובמקביל קוברת אותו תחת הר של חובות וזיהום סביבתי. את הנגידה שלנו נראה שזה לא מעניין. לה יש אוסף של נוסחאות וחוקים אקדמיים שהומצאו לפני מאה שנים וקיבלו אצלה מעמד של אלוהים. היא לא מערערת עליהם, לא מטילה בהם ספק או בוחנת אותם מחדש למרות שכשלו פעם אחר פעם בכלכלות העולם.  כך למשל בשנת 2007 פרץ משבר כלכלי גדול בכל העולם. הסיבה : בועת נדל"ן אימתנית שהתפתחה ופקעה בארה"ב. תגובתם המיידית של פישר ופלוג כדי למנוע מהמשבר להגיע לארץ היתה הורדת הריבית רק כדי ליצור את אותה בועת נדל"ן אימתנית גם כאן. ככה זה כשיש רק נוסחה אחת ואין מלבדה. הפתרון לבעיה הוא בעצם הבעיה עצמה.

 

הנגידה ד"ר קרנית פלוג

השבוע הרוחות סערו- הנגידה טענה בכנס של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי הגידול במשקלן של אוכלוסייות בעלות שיעורי תעסוקה נמוכים (תוך שהיא מכוונת לחרדים והערבים) הוא האשם בשיעור הצמיחה הנמוך. הנגידה לא סיפרה משום מה באותו הכנס על מסמך שהונח לאחרונה על שולחנה ושהוכן על ידי עובד במחלקת המחקר והמידע של שירות התעסוקה. המסמך הראה בצורה חד משמעית כי כמות דורשי דמי האבטלה בישראל עלתה בכ-33% בשנתיים האחרונות, וזאת ללא החרדים והערבים. הנתון הזה כנראה שיבש לנגידה את המספרים בנוסחאות והמסמך נגנז. העובד,דוד צרפתי, שכתב אותו הועמד לפיטורין מספר ימים לאחר מכן. כל זה לא מנע מפלוג להציג את הבעיה שלנו כבעיה שמקורה בכמה סקטורים חלשים תוך התעלמות מהעובדה שהיא כבר מכירה: בעית התעסוקה היא היום בעיה מערכתית ורחבה בהרבה מעבר לחרדים וערבים.

 ובכלל, אם מדברים על עבודה ונוסחאות כלכליות שלא התחדשו מזה מאה שנה, נשאלת השאלה מדוע אנחנו צריכים לעבוד כל כך קשה ועוד זקוקים לעוד כוח אדם נוסף?
 בכתבה של אורי פסובסקי בכלכליסט צוין שכבר לפני שמונים שנה, במאמר מפורסם בשם "אפשרויות כלכליות לנכדינו", הכלכלן הבריטי הדגול ג'ון מיינרד קיינס צפה שהקדמה הטכנולוגית תאפשר לנו לעבוד רק 15 שעות בשבוע כדי לספק את כל צרכינו. בשאר הזמן היינו אמורים לעסוק בפעילויות פנאי, יצירה, או סתם בבטלה. אבל זה לא קרה. מספר העובדים בחקלאות או בתעשייה אמנם ירד משמעותית במאה החולפת, אבל במקביל חלה התפוצצות במספר המועסקים במשרות לא יצרניות כמו שירות, ניהול ואדמיניסטרציה. ושבוע העבודה, כפי שכולנו יודעים, לא באמת התקצר. תיכף נגיע לסיבה מדוע קיינס טעה בתחזית שלו.

באותו הכנס הסבירה בנוסף הנגידה כי כושר ההשתכרות של אוכלוסיות, כמו של הערבים והחרדים, ברוב המקרים לא יאפשר להם לצאת ממעגל העוני גם אם שני בני הזוג שם יצאו לעבוד. אם כך, נשאלת השאלה מדוע בכל זאת הנגידה כל כך מעוניינת שיכנסו לשוק העבודה?
הסיבה העיקרית שעולה מדבריה של פלוג היא הצורך בצמיחה. הנוסחה פשוטה: כל עובד שיכנס לשוק העבודה ישרת את העליה בשיעור הצמיחה. בנוסחאות של פלוג הכלכלה אמורה לצמוח כל הזמן, ובשביל לצמוח אנחנו צריכים לצרוך יותר, לייצר יותר ומכאן שלעבוד יותר ויותר . בשלהי המאה הקודמת אולי היה ניתן עוד למצא את ההגיון מאחורי הטענה של פלוג. בעבר היה מחסור גדול בכוח אדם ובמוצרים שיוצרו על ידי האדם. היום אנחנו חיים בעידן בו המחסור הוא כבר לא בכוח אדם או במוצרים, אלא במשאבי הטבע שבהם בני האדם משתמשים. למרבה הטרגדיה הנגידה במדיניותה גורמת לנו לצרוך יותר, ומכאן גם לבזבז יותר משאבים חיוניים ללא צורך. הכל רק כדי לשרת נוסחאות לא רלונטיות לתקופתנו המחשבות צמיחה. כך למשל מחצית מהאוכל בעולם כיום נזרק לפח מדי שנה ומכשירי חשמל ואלקטרוניקה הופכים לפחות ופחות עמידים עם הזמן והכל כחלק מניסיון לשמר את רווחיותם של תאגידים ומכאן שגם לשמר את קצב הגידול בצמיחה.
 
פרופ הרמן דיילי עטור הפרסים הוא אחד הכלכלנים הגדולים בני זמננו.דיילי כתב למעלה משלושה ספרים (המפורסם שבינהם הוא "כלכלת מצב יציב") שבהם הוא טוען כי אין שום בעיה לעבור למודל בו במקום לעודד צמיחה על מנת לספק עוד מקומות עבודה, פשוט להגמיש את יום העבודה כך שיותר אנשים יעבדו פחות שעות בכל יום. בדיוק כמו שחזה קיינס בזמנו, רגע לפני שכשל בחיזוי חוסר הגמישות המחשבתית של הכלכלנים בני דורנו. אחת הבעיות היום שדיילי מצביע עליהן היא העובדה שהבנקים מייצרים לנו את הכסף, והם עושים זאת בכל פעם שהם מלווים לנו אותו. הבנקים מרויחים מהריבית על ההלוואות. כלומר המערכת בהובלת המערכת הבנקאית  מעודדת אותנו באופן מכוון להכנס לחובות, שבשביל להחזיר אותם צריך לייצר צמיחה מואצת ולעבוד יותר. דיילי טוען כי יש לאסור על הבנקים את הפונקציה של יצירת הכסף. גישה זו לא כל כך מסתדרת עם החוקים והכללים של פלוג  שמגנים על המונופול ליצור הכסף שניתן למערכת הבנקאית.

לנגידה אין באמת תשובות מדוע אנחנו צריכים את הצמיחה הזו היום, במה היא תורמת לאדם העובד ואיך היא יכולה להמשיך להתקיים בעולם עם משאבים סופיים. היא בסך הכל חמושה בסט חוקים שהיא מאמינה בהם אמונה עיוורת. זה מבחינתה האלוהים שלה. כשהחוקים לא עובדים היא מתחילה להאשים את האזרחים, כאילו אלה נולדו להיות מספרים בתוך נוסחאות שמייצרות רווחים. מבחינתה של הנגידה כנראה כולנו נולדנו לשרת את הכלכלה במקום שזו תשרת אותנו.