מאת: אורי ירון.
אחד הנושאים החשובים והמשפיעים בכלכלה שלנו היום היא הריבית המצטברת. החוקרת המוניטרית מרגריט קנדי חקרה את הנושא שמעטים הכלכלנים שבדקו את השפעתו, והממצאים שלה הם לא פחות ממדהימים ובעיקר מדאיגים לגבי העתיד של כולנו.
בשנת 2008 נאם נשיא ניגריה בועידת ה G-8 שהתכנסה באוקינואה יפן. בנאומו אמר את הדברים הבאים:
השאלה הבאה שצריכה להישאל היא מה הוא מאזן הרווח וההפסד של בתי האב כתוצאה מהריבית המצטברת? הרי ידוע שריבית גם משולמת בחזרה לאזרחים על חסכונות לסוגיהם השונים.
גם כאן פניתי למוסדות המחקר בישראל ושוב לא הייתה להם תשובה מלאה. יש תשובות חלקיות על חלוקה ברווחי הון כפי שהוסבר כאן, אבל אין את מאזן הרווח וההפסד.
ובכן, מסתבר שהגרמנים בדקו גם את הנושא הזה . מי שבדק הוא הבנק המרכזי הגרמני שבדק את הנתונים בשנת 2000.
כבר אמר מי שאמר אין טוב ממראה עיניים. אלה הנתונים.
בצהוב – תשלומי הריבית עקיפה וישירה של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000
בשחור – הכנסות מריבית של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000
הגרף כל כך מאיר עיניים עד שכמעט אינו זקוק להסבר. אבל בקצרה ,אפשר לראות ששמונת העשירונים הראשונים משלמים ריבית גבוהה בהרבה מזו שהם מקבלים , העשירון התשיעי אינו מרוויח ואינו מפסיד ואילו העשירון העשירי גורף את הקופה בגדול.
צריך לזכור, מדובר על מחקר של הבנק המרכזי הגרמני של שנת 2000. גרמניה היא מדינה עשירה בהרבה ממדינת ישראל. כך גם חלוקת ההכנסות שמתקיימת אצלה. בגרמניה של שנת 2000 היה עדיין עשירון תשיעי שטרם הפסיד במאזן הריבית.
ניתן לשער במידה רבה של וודאות לאור היכרותנו את המציאות הישראלית שאם היה נערך בישראל מחקר כזה התמונה הייתה שחורה בהרבה. העשירון התשיעי היה בהפסד משמעותי גם כן וכנ"ל רוב העשירון העשירי. אפשר לשער שאם היינו מפלחים את העשירון העשירי לעשירונים היינו מגלים שגם עשירון זה אינו זהה ולמעשה רק חלקו הקטן נמצא ברווח במאזן הריבית.
אז מה הגיע קודם הביצה או התרנגולת..
את הקשר הברור בין הריבית המצטברת לאינפלציה מבינים כולם . אפילו כלכלנים מדופלמים רואים את הקשר הברור ואף מסבירים לנו בכל הזדמנות "שהריבית היא נשק כנגד האינפלציה".
העובדה שהקשר הברור הוא בין הנתון המשפיע - הריבית לבין התוצאה - האינפלציה, חומקת מעיני רוב המומחים הכלכליים.
היא חומקת מכיוון שהם מניחים שתי הנחות יסוד. האחת ,אנחנו חיים תחת שיטת החוב שיטה בה הריבית המצטברת היא לב המערכת ואין לשנותה. השניה, אנחנו חיים תחת אינפלציה תמידית. האינפלציה היא "תופעת טבע" שאינה תלויה במעשינו ולכן כל שנותר הוא "להילחם" באינפלציה עם "נשק הריבית" .
מאז כינון השיטה הקיימת בארה"ב, איבד הדולר 96% מערכו. המארק הגרמני איבד מראשית שנות החמישים ועד שהוחלף באירו כ 80% מערכו ואלה המטבעות היציבים בעולם.
יש כמובן דוגמאות נוספות להחרבת ערך המטבע תוך שנים בודדות, ביחס ישיר לרמת הריבית שהייתה נהוגה באותה מדינה.
בספרה האחרון כותבת החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי את הדברים הבאים .( תרגום חופשי)
הריבית היא הגורם לאינפלציה מלכתחילה. היא אמנם יכולה להשפיע על התפתחות האינפלציה בהמשך אבל אם היא לא הייתה קיימת, הסבירות להתפתחות אינפלציה הייתה יורדת משמעותית.
פנלים סולרים כמשל
הריבית המצטברת יוצרת מחסום כמעט בלתי עביר להתפתחות הטבעית של הידע האנושי ומשמשת כברז ענק שמתיר קילוח דק מאד של יישום טכנולוגיות חדשות. טכנולוגיות שיכלו לגרום לרווחה בלתי נתפסת.
בשנים האחרונות הגיעה לפרקה( פחות או יותר ) טכנולוגיית ייצור חשמל מאנרגית השמש.
ישראל שהייתה חלוצה בתחום רתימת אנרגיית השמש לחימום מים ביתיים אינה מסוגלת לעשות את אותה הפעולה בתחום ייצור החשמל הסולרי.
הסיבה לכך אינה חוסר ביכולת טכנולוגית.בישראל לא חסרים גגות שפונים לשמש החזקה.
למעשה אפשר לומר שלכל בית אב יש מספיק גג כדי להעמיד מערכת לייצור חשמל סולרי שתספיק לצריכה הפרטית. אז איפה הבעיה ,מה מונע את הקמת המערכת . מערכת שיכלה להסיר לחץ עצום מעל מקורות האנרגיה של ישראל. מערכת שיכלה בהמשך לייצר דרישה לפיתוח מערכות אגירת חשמל בייתיות יעילות שיכלו להימכר לכל העולם.
מה שמונע הוא המחסום אותו מציבה הריבית המצטברת.
ראשית הריבית מגולמת במחיר המוצר הגבוה מידי ובמחיר התקנתו.
מדובר כזכור על עשרות אחוזים ( לפי המחקר הגרמני) . שנית כל חבר בכיר בעשירון העשירי והתשיעי יודע שאין בכוחו הכלכלי לממן את קניית המערכת ואת התקנתה בכספו שלו. עלות המימון שבבסיסה עומדת הריבית המצטברת יוצרת מצב בו אין הצדקה כלכלית להקים כאלה מערכות ביתיות. מערכת שהחזר ההשקעה עליה הוא 10 שנים ויותר היא מערכת שאינה כלכלית . רובם המכריע של משקי הבית לא מסוגלים לשאת בעלות הריבית על השקעה זו.
התוצאה המידית היא בזבוז יכולת טכנולוגית קיימת וניצול עד תום של מערכות אנרגיה אחרות ( גז למשל ) שיכלו להיות מופנות למקומות אחרים במשק .
הלחץ על הסביבה האקולוגית.
הריבית המצטברת יוצרת לחץ בלתי פוסק על הסביבה ועל המקורות אותם יכול להעמיד כדור הארץ לשימושנו. הגידול המעריכי הנדרש כדי להתאים את קצב צמיחת הכלכלה האמיתית לקצב הגידול של ההון ,יוצר מצב בו אנו מתקרבים במהירות מעריכית לנקודת אל חזור ולקריסה אקולוגית.
הצורך המובנה של העסקים היצרניים להתרחב כל הזמן ( לצמוח) כדי שיהיו מסוגלים לשלם את עלות החוב למערכת, יוצר מצב בו השיטה שנוסדה בראשית המאה העשרים ושכונתה לאחר מכן "השבתה מתוכננת" היא שיטה מחויבת המציאות.
כל עסק ,כל מפעל ייצור, צריך לבחור בין כליה תחת הר החוב לבין ייצור מוצרים שזמן התפוגה שלהם הולך ומתקצר.
אני מכיר את התיאוריה שאומרת שאין חובה לצמוח על מנת לשלם את עלות החוב והדבר תלוי במהירות מחזור הכסף.
אבל העובדה הניצחת היא שהחוב גדל כל הזמן בעוד שמהירות הכסף יורדת משמעותית בשנים האחרונות. את הסיבה לכך אני משאיר לאלה המכונים כלכלנים לחקור.
זו העובדה. התיאוריה לא עובדת במקרה הזה.
השונות בגידול בין הסקטורים השונים
כתוצאה מפעולת הריבית המצטברת, נוצרת העדפה ברורה בגידול הההון בהשוואה לתוצר הלאומי ולשכר. זה ממחיש יותר מכל את הבעיה ואת הסיבה לחוסר המוצא אליו הגענו.
בין השנים 2000-2014 גדל התוצר הלאומי בכמעט 100%. לעומתו גדלה כמות הנכסים הכספיים במשק מ- 1.05 טריליון ₪ ל- 3 טריליון ₪ נכון לימים אלה. עליה של כמעט 300%. בניגוד לעליה בכמות הנכסים הפיננסים עלה השכר הממוצע במשק בכ – 30% בלבד.
אם היינו מדמים צורת גידול כזאת לגידול של כל גוף בטבע , גוף צומח או גוף חי , הייתה מתקבלת תופעה מכוערת שאינה יכולה להתקיים. התמונה כל כך לא מאוזנת שהדברים לא זקוקים להסבר נוסף.
תחת שיטת הריבית המצטברת קיימת הטיה ברורה ומובהקת לכיוון ההון. כל השאר אינו חשוב ומשועבד לחיית ההון שיצאה משליטה. כאילו עובדת ברקע מכונת שאיבה שאיננה נחה לרגע. היא איננה נחה בלילות , בימים, בשבתות ובחגים. המכונה עובדת כל הזמן ומעבירה עושר ותוצרת שיוצרת החברה כולה מידי רוב האזרחים לידי אליטה מצומצמת שמתפעלת את מכונת השאיבה ודואגת בכל האמצעים שלא תופרע עבודתה.
מכיוון שהקריסה היא עובדה מובנית בשיטה הקיימת, כל שנותר לנו לבחור הוא בין קריסה אקולוגית לקריסה חברתית. תחת שיטת הריבית המצטברת אין אפשרות אחרת. אפשר לנסות לגלגל את הפחית עוד כמה צעדים קדימה אבל העובדה המצערת היא שאין אפשרות לרמות את עקרונות השיטה.
המחקר החדש והמקיף אותו פרסם הכלכלן הצרפתי פיקטי מוכיח מעבר לכל ספק. חזרנו מאה שנים לאחור. רובו המכריע של ההון שחשבנו שנצבר בידי האזרחים במאה השנים מאז כינון השיטה הנוכחית ,חזר לידי האליטות באלפיון העליון.
כדי לשנות מסלול חייבים להכיר בהרסניות של שיטת הריבית המצטברת. בדיוק כפי שעשו אבותינו המוקדמים שאסרו על הריבית המצטברת גם ביהדות וגם באיסלם.
אפילו בנצרות קיים המיתוס של המשיח שיוצא כנגד סרסורי הריבית של התקופה. אין מדובר בחדשה מרעישה, אולם עושה רושם שהמערכת עושה כל שביכולתה למנוע את הבנת האזרחים לגורם למצבם.
אז מה הם הפתרונות
בקצרה, מכיוון שעל הפתרונות דווקא מתנהל דיון ער בשנים האחרונות. הפתרון הבסיסי הוא ביטול שיטת החוב בו הריבית המצטברת היא המנוע העיקרי. מעבר לשיטת הפקת כסף ללא חוב על בסיס תכנית שיקאגו באמצעות המדינה ועבור רווחת כלל האזרחים. כמובן בהתאמות נדרשות למשק הישראלי.
כדי למנוע ריכוז כוח בידי הממשלה, את כמות הכסף המותרת תחת מגבלה של אינפלציה אפסית תקבע רשות מוניטארית שקופה ועצמאית שתכלול נציגי ציבור שיתחלפו ושתפוקח על ידי הכנסת. הכסף העודף יפוזר במספר דרכים, תקציב המדינה, הלוואות בסיס לבנקים,וחלוקה מעל ראשה של הממשלה לאזרחים כדבידנד אזרחי. כך לא ירוכז הכוח בידי גוף שלטוני אחד.
במקביל תותר פעילות של מטבעות משלימים אזוריים או לפי צורך חברתי. דוגמת הבנק היפני לטיפול בזקנים.
הבנקים המסחריים ימשיכו לתפקד כרגיל על מגוון השירותים שנתנו לחברה מלבד שירות אחד, הפקת כספי המדינה. הם יוכלו לחלק הלוואות לציבור על בסיס רזרבה של 100% ויוכלו לגבות על מגוון השירותים עמלה שתכסה על ההוצאות ותשאיר אפילו רווח סביר לבעלי הבנקים.
כתחרות לבנקים המסחריים ,תותר פעילות של בנקים שיתופיים אמיתיים לפי המודל של הבנק השבדי JAK. יש לזכור שתוצאות עבודת המחקר של תכנית שיקאגו הראו ירידה דרסטית בהיקף החוב הפרטי והציבורי . ז"א הדרישה לחובות תקטן משמעותית כאשר הכסף יפוזר באופן שונה בכלכלה. יחד עם זאת, עדיין יהיה צורך ללקיחת הלוואות ולכן המודל של הבנק השיתופי חשוב מאד לחיים שלאחר ביטול הריבית המצטברת, כדי למתן את כוחם של הבנקים קיימים במערכת.
אפשר כמובן לחשוב ולהעלות פתרונות נוספים , אולם תחת מגבלה אחת :
מכונת הריבית המצטברת לא תשוב לפעול שנית.
המאמר נכתב בהשראת מחקרה רב השנים של החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי שהלכה לעולמה לפני ארבעה חודשים.
פורסם לראשונה ב בועת נדל"ן
אחד הנושאים החשובים והמשפיעים בכלכלה שלנו היום היא הריבית המצטברת. החוקרת המוניטרית מרגריט קנדי חקרה את הנושא שמעטים הכלכלנים שבדקו את השפעתו, והממצאים שלה הם לא פחות ממדהימים ובעיקר מדאיגים לגבי העתיד של כולנו.
בשנת 2008 נאם נשיא ניגריה בועידת ה G-8 שהתכנסה באוקינואה יפן. בנאומו אמר את הדברים הבאים:
"בשנת 1985 לווינו מהבנק העולמי כ 5 מיליארד דולר. מאז ועד היום ( שנת 2008) שילמנו לבנק העולמי 16 מיליארד דולר. עכשיו אנחנו מקבלים דרישה מהבנק העולמי לשלם עוד 28 מילארד דולר כדי לשלם את חובנו. אם אתם שואלים אותי מהו הדבר הנורא ביותר שקיים כיום בעולם ,אשיב ריבית מצטברת.."
בואו נעשה תרגיל קצר
נניח והתקבלתם לעבודת החלומות. אתם נכנסים לפגישת סיכום עם מנהל כוח האדם כדי לסכם את תנאי השכר. מנהל כוח האדם נראה קצת מוזר בתחילה אבל למרות זאת לשאלה שהוא יציב לפניכם בעוד רגע לא הייתם מוכנים.
יש לכם שתי אפשרויות שכר לשנה הקרובה הוא אומר:
* אפשרות ראשונה שכר התחלתי של 10,000 ₪ לשבוע הראשון, ובכל שבוע הסכום גדל בעוד 500 ₪ .
* אפשרות שניה שכר של אגורה אחת בשבוע הראשון שכר שמכפיל את עצמו בכל שבוע שעובר עד סוף השנה.
יש לכם 10 שניות להחליט. לאחר מכן המשרה תוצע למועמד הבא. במה תבחרו ?
אני יודע, לאחר הפתיח כולכם תחפשו את הטריק ותזייפו בזמן שהוקצב לקבלת ההחלטה. אבל אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, רובנו המכריע יבחר באפשרות הראשונה. הסיבה היא שיש ביכולתנו לחשב את גודל הסכום הראשון . לעומת זאת האפשרות השניה נראית כלא הגיונית בעליל, שכר של אגורה אחת ואפילו שתכפיל את עצמה בכל שבוע, נו באמת.. לכמה כבר נוכל להגיע בסוף השנה....
טוב, לפני שתציבו את המספרים באקסל אגלה את התוצאה.האפשרות הראשונה נתנה שכר מצטבר של 1.2 מיליון ₪. לעומתה נתנה האפשרות השניה סכום מדהים של 45 טריליון ₪ .
בדקתי על מקורבים, אף אחד לא צפה את התוצאה שתתקבל.
הכירו את הריבית המצטברת
טוב נכון, הדוגמה אינה ריאלית הרי אין בכלכלה האמיתית ריבית מצטברת באחוזים כאלה. מדובר אכן על תרגיל מעורר מחשבה. אבל מה קורה בעולם האמיתי- אתם זוג צעיר, התחתנתם לפני שנתיים והחלטתם להיכנע ללחץ של הדוד מהבנק ולקנות את דירתכם הראשונה ,כמובן כדי שלא תמשיכו לזרוק את כספי השכירות לפח...
לכם אין הון עצמי גדול ואפילו אם יש כמה מאות אלפים , לדירה אותה תרצו לקנות תהיו חייבים להיכנס לבנק הקרוב ולקחת משכנתא או בשמה השני "חוזה מוות" ( תרגום מצרפתית) .
בימינו תאלצו ללוות מיליון ₪ כדי לקנות את הבית הסביר באזור המרכז. לאחר דין ודברים עם הפקיד תחלקו את המשכנתא לשלל מסלולים שיתנו לבסוף ריבית ממוצעת של 5% ( רק דוגמה, לא לצעוק, אני השגתי פחות) . כדי לאפשר את החזר חוזה המוות ,פרסתם את ההחזרים ל 25 שנה, חתמתם על עשרות עמודים ויצאתם שמחים לעבר משרד הקבלן השכונתי.
את הסכום שתחזירו לבנק עבור הריבית המצטברת אינכם מכירים. אתם יודעים מהו ההחזר ההתחלתי ומהי הריבית עליה המתמקחתם במומחיות עם הפקיד המסכן . אבל העובדה שחתימתכם על אותם עשרות עמודים תחייב אתכם להחזיר לבנק עוד 753,770.00 ₪ רק עבור ריבית מצטברת, עובדה זו כנראה חמקה ממחשבתכם בעוד אתם חושבים על שדרוג המטבח בדירה החדשה. 753,770.00 ₪ שהם 7 שנות עבודה רצופה בשכר ממוצע. רק עבור החזר הריבית המצטברת.
בעוד אתם חותמים על חוזה הקניה של הדירה. אתם מקבלים טלפון מפקיד הבנק של העסק אותו פתחתם לפני ארבע שנים. מפעל קטן לייצור נעלי בית עלית. לצורך הקמת המפעל והשקעה הראשונה בעסק החדש, התיישבתם לפני ארבע שנים מול פקיד אחר בקומה השניה של אותו מוסד בנקאי. הצגתם לו את העתיד הורוד ושכנעתם אותו בצדקת הדרך לייצור נעלי בית עלית. הפקיד ברר את כדאיות ההשקעה, הבין שאכן מדובר בצורך משמעותי ואישר לעסק החדש מיליון ₪ הלוואת הקמה.
כפי שמתנהלים עסקים בעולם המודרני ,התחשיב הראה יכולת "לשרת" את החוב בשנה הראשונה ואפילו בשנה השניה. את ההלוואה לקחתם בריבית פריים +2 , כ- 5% ריבית שנתית.
התכנון היה לקחת הלוואת בלון, להתבסס, לפתח את השוק ,אחר כך לצבור רווחים ולשלם את ההלוואה בהמשך.
לאחר שנתיים אתם בודקים את מצב החוב , לא נורא. הבטחונות עדיין מספיקים החוב אמנם גדל בסכום של 102,000 ₪ אבל העסק מצליח לייצר רווחים קלים. עוד כמה שנים נעלה על הסוס ונתחיל לשלם את החוב. לאחר שנתיים נוספות אתם מקבלים את אותו טלפון ממנהל הבנק:
תשמע חבר, אתה חייב לחזק בטחונות. אתה חייב לבנק 1,215,000.00 ₪ .
את המשך הסיפור מכירים עשרות אלפי עסקים קטנים שנסגרים בכל שנה בישראל...
מכונת ההרס הנסתרת
בטבע אין דוגמה לגידול כפונקציה מעריכית. עצים גדלים עד שמגיעים לגדלם האופטימלי , חיות גדלות עד שהן מגיעות לגודל אותו קבע להם הטבע, בני האדם כנ"ל. אפילו חוקי השוק החופשי של הכלכלה האמיתית מכתיבים גידול מוגבל על ידי ביקוש וצורך אמיתי.
ישנן שתי דוגמאות בלבד לגידול מעריכי בטבע ובכלכלה. בטבע ,גידול כזה מוביל לסיום הביקור הנוכחי בעולם... ובכלכלה, הגידול מוביל למחזורי קריסות כלכליות . גידול מעריכי אינו בר קיימה ולכן אינו יכול להחזיק לאורך זמן, ולמרות זאת עושה רושם שאף אחד מגאוני הכלכלה אינו מוכן להצביע על לב הבעיה בכלכלת החוב, הריבית המצטברת.
אחת הטעויות הנפוצות כשבאים לבדוק את עלות הריבית למשפחה ממוצעת. היא לבדוק רק את עלות הריבית הישירה, הריבית שמשלמת המשפחה על הלוואות שלקחה כדי לממן את החיים והמגורים.
הרי לפי הדוגמה מלמעלה של מפעל נעלי הבית מסוג עלית ,הבנו שלכל עסק יש עלות ריבית משלו , עלות שמגולמת במחיר המוצר הסופי. עלות זאת נערמת אחת על השניה לאורך קו הייצור של המוצר. אם ניקח לדוגמה את נעלי הבית שמיוצרים באותו המפעל, הרי שגם ספק הגומי לסוליות מגלם את עלות הריבית שלו ויצרן הגומי במרכז אפריקה כנ"ל שלא לדבר על החנות בקניון .
כך קיבלנו עלות ריבית מצטברת שמגולמת במחיר של המוצר הסופי, החל ממוצרי צריכה קטנים וכלה במוצרים הכי בסיסייים כמו חשמל, מים, תחבורה ועוד. השאלה שחייבת להישאל היא ,כמה היא עלות הריבית לכל בית אב ממוצע בעולם המודרני.
את השאלה הזאת הפניתי לכל מי שאמור לתת תשובה מוסמכת על הנושא, בנק ישראל, הלמ"ס ואפילו כמה כלכלנים מומחים. לאף אחד לא הייתה תשובה . אין בישראל בסיס נתונים אחד שיראה מה היא עלות הריבית שמשלם כל בית אב.
בחיפושי אחר הנתון הגעתי אל ספרה של החוקרת המוניטארית הגרמנית פרופ' מרגריט קנדי המנוחה , ודרכו לנתון שפרסם כלכלן גרמני אחר הלמוט קורץ. מסתבר שהגרמנים על הדקדקנות הידועה שלהם דווקא בדקו את הנושא. התשובה אליה הגיעו בשנות התשעים ראשית האלפיים היא יותר ממדהימה.
כל בית אב גרמני שילם כ 40% תשלומי ריבית מכל הסוגים והמינים מסה"כ הוצאותיו.
אלה כמה דוגמאות לתשלומי ריבית על מוצרים בגרמניה של שנות התשעים:
נניח והתקבלתם לעבודת החלומות. אתם נכנסים לפגישת סיכום עם מנהל כוח האדם כדי לסכם את תנאי השכר. מנהל כוח האדם נראה קצת מוזר בתחילה אבל למרות זאת לשאלה שהוא יציב לפניכם בעוד רגע לא הייתם מוכנים.
יש לכם שתי אפשרויות שכר לשנה הקרובה הוא אומר:
* אפשרות ראשונה שכר התחלתי של 10,000 ₪ לשבוע הראשון, ובכל שבוע הסכום גדל בעוד 500 ₪ .
* אפשרות שניה שכר של אגורה אחת בשבוע הראשון שכר שמכפיל את עצמו בכל שבוע שעובר עד סוף השנה.
יש לכם 10 שניות להחליט. לאחר מכן המשרה תוצע למועמד הבא. במה תבחרו ?
אני יודע, לאחר הפתיח כולכם תחפשו את הטריק ותזייפו בזמן שהוקצב לקבלת ההחלטה. אבל אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, רובנו המכריע יבחר באפשרות הראשונה. הסיבה היא שיש ביכולתנו לחשב את גודל הסכום הראשון . לעומת זאת האפשרות השניה נראית כלא הגיונית בעליל, שכר של אגורה אחת ואפילו שתכפיל את עצמה בכל שבוע, נו באמת.. לכמה כבר נוכל להגיע בסוף השנה....
טוב, לפני שתציבו את המספרים באקסל אגלה את התוצאה.האפשרות הראשונה נתנה שכר מצטבר של 1.2 מיליון ₪. לעומתה נתנה האפשרות השניה סכום מדהים של 45 טריליון ₪ .
בדקתי על מקורבים, אף אחד לא צפה את התוצאה שתתקבל.
 |
| אומראו מוסא -נשיא ניגריה לשעבר |
טוב נכון, הדוגמה אינה ריאלית הרי אין בכלכלה האמיתית ריבית מצטברת באחוזים כאלה. מדובר אכן על תרגיל מעורר מחשבה. אבל מה קורה בעולם האמיתי- אתם זוג צעיר, התחתנתם לפני שנתיים והחלטתם להיכנע ללחץ של הדוד מהבנק ולקנות את דירתכם הראשונה ,כמובן כדי שלא תמשיכו לזרוק את כספי השכירות לפח...
לכם אין הון עצמי גדול ואפילו אם יש כמה מאות אלפים , לדירה אותה תרצו לקנות תהיו חייבים להיכנס לבנק הקרוב ולקחת משכנתא או בשמה השני "חוזה מוות" ( תרגום מצרפתית) .
בימינו תאלצו ללוות מיליון ₪ כדי לקנות את הבית הסביר באזור המרכז. לאחר דין ודברים עם הפקיד תחלקו את המשכנתא לשלל מסלולים שיתנו לבסוף ריבית ממוצעת של 5% ( רק דוגמה, לא לצעוק, אני השגתי פחות) . כדי לאפשר את החזר חוזה המוות ,פרסתם את ההחזרים ל 25 שנה, חתמתם על עשרות עמודים ויצאתם שמחים לעבר משרד הקבלן השכונתי.
את הסכום שתחזירו לבנק עבור הריבית המצטברת אינכם מכירים. אתם יודעים מהו ההחזר ההתחלתי ומהי הריבית עליה המתמקחתם במומחיות עם הפקיד המסכן . אבל העובדה שחתימתכם על אותם עשרות עמודים תחייב אתכם להחזיר לבנק עוד 753,770.00 ₪ רק עבור ריבית מצטברת, עובדה זו כנראה חמקה ממחשבתכם בעוד אתם חושבים על שדרוג המטבח בדירה החדשה. 753,770.00 ₪ שהם 7 שנות עבודה רצופה בשכר ממוצע. רק עבור החזר הריבית המצטברת.
בעוד אתם חותמים על חוזה הקניה של הדירה. אתם מקבלים טלפון מפקיד הבנק של העסק אותו פתחתם לפני ארבע שנים. מפעל קטן לייצור נעלי בית עלית. לצורך הקמת המפעל והשקעה הראשונה בעסק החדש, התיישבתם לפני ארבע שנים מול פקיד אחר בקומה השניה של אותו מוסד בנקאי. הצגתם לו את העתיד הורוד ושכנעתם אותו בצדקת הדרך לייצור נעלי בית עלית. הפקיד ברר את כדאיות ההשקעה, הבין שאכן מדובר בצורך משמעותי ואישר לעסק החדש מיליון ₪ הלוואת הקמה.
כפי שמתנהלים עסקים בעולם המודרני ,התחשיב הראה יכולת "לשרת" את החוב בשנה הראשונה ואפילו בשנה השניה. את ההלוואה לקחתם בריבית פריים +2 , כ- 5% ריבית שנתית.
התכנון היה לקחת הלוואת בלון, להתבסס, לפתח את השוק ,אחר כך לצבור רווחים ולשלם את ההלוואה בהמשך.
לאחר שנתיים אתם בודקים את מצב החוב , לא נורא. הבטחונות עדיין מספיקים החוב אמנם גדל בסכום של 102,000 ₪ אבל העסק מצליח לייצר רווחים קלים. עוד כמה שנים נעלה על הסוס ונתחיל לשלם את החוב. לאחר שנתיים נוספות אתם מקבלים את אותו טלפון ממנהל הבנק:
תשמע חבר, אתה חייב לחזק בטחונות. אתה חייב לבנק 1,215,000.00 ₪ .
את המשך הסיפור מכירים עשרות אלפי עסקים קטנים שנסגרים בכל שנה בישראל...
בטבע אין דוגמה לגידול כפונקציה מעריכית. עצים גדלים עד שמגיעים לגדלם האופטימלי , חיות גדלות עד שהן מגיעות לגודל אותו קבע להם הטבע, בני האדם כנ"ל. אפילו חוקי השוק החופשי של הכלכלה האמיתית מכתיבים גידול מוגבל על ידי ביקוש וצורך אמיתי.
ישנן שתי דוגמאות בלבד לגידול מעריכי בטבע ובכלכלה. בטבע ,גידול כזה מוביל לסיום הביקור הנוכחי בעולם... ובכלכלה, הגידול מוביל למחזורי קריסות כלכליות . גידול מעריכי אינו בר קיימה ולכן אינו יכול להחזיק לאורך זמן, ולמרות זאת עושה רושם שאף אחד מגאוני הכלכלה אינו מוכן להצביע על לב הבעיה בכלכלת החוב, הריבית המצטברת.
אחת הטעויות הנפוצות כשבאים לבדוק את עלות הריבית למשפחה ממוצעת. היא לבדוק רק את עלות הריבית הישירה, הריבית שמשלמת המשפחה על הלוואות שלקחה כדי לממן את החיים והמגורים.
הרי לפי הדוגמה מלמעלה של מפעל נעלי הבית מסוג עלית ,הבנו שלכל עסק יש עלות ריבית משלו , עלות שמגולמת במחיר המוצר הסופי. עלות זאת נערמת אחת על השניה לאורך קו הייצור של המוצר. אם ניקח לדוגמה את נעלי הבית שמיוצרים באותו המפעל, הרי שגם ספק הגומי לסוליות מגלם את עלות הריבית שלו ויצרן הגומי במרכז אפריקה כנ"ל שלא לדבר על החנות בקניון .
כך קיבלנו עלות ריבית מצטברת שמגולמת במחיר של המוצר הסופי, החל ממוצרי צריכה קטנים וכלה במוצרים הכי בסיסייים כמו חשמל, מים, תחבורה ועוד. השאלה שחייבת להישאל היא ,כמה היא עלות הריבית לכל בית אב ממוצע בעולם המודרני.
את השאלה הזאת הפניתי לכל מי שאמור לתת תשובה מוסמכת על הנושא, בנק ישראל, הלמ"ס ואפילו כמה כלכלנים מומחים. לאף אחד לא הייתה תשובה . אין בישראל בסיס נתונים אחד שיראה מה היא עלות הריבית שמשלם כל בית אב.
בחיפושי אחר הנתון הגעתי אל ספרה של החוקרת המוניטארית הגרמנית פרופ' מרגריט קנדי המנוחה , ודרכו לנתון שפרסם כלכלן גרמני אחר הלמוט קורץ. מסתבר שהגרמנים על הדקדקנות הידועה שלהם דווקא בדקו את הנושא. התשובה אליה הגיעו בשנות התשעים ראשית האלפיים היא יותר ממדהימה.
אלה כמה דוגמאות לתשלומי ריבית על מוצרים בגרמניה של שנות התשעים:
השאלה הבאה שצריכה להישאל היא מה הוא מאזן הרווח וההפסד של בתי האב כתוצאה מהריבית המצטברת? הרי ידוע שריבית גם משולמת בחזרה לאזרחים על חסכונות לסוגיהם השונים.
גם כאן פניתי למוסדות המחקר בישראל ושוב לא הייתה להם תשובה מלאה. יש תשובות חלקיות על חלוקה ברווחי הון כפי שהוסבר כאן, אבל אין את מאזן הרווח וההפסד.
ובכן, מסתבר שהגרמנים בדקו גם את הנושא הזה . מי שבדק הוא הבנק המרכזי הגרמני שבדק את הנתונים בשנת 2000.
כבר אמר מי שאמר אין טוב ממראה עיניים. אלה הנתונים.
בצהוב – תשלומי הריבית עקיפה וישירה של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000
בשחור – הכנסות מריבית של כל עשירון בכלכלה הגרמנית של שנת 2000
הגרף כל כך מאיר עיניים עד שכמעט אינו זקוק להסבר. אבל בקצרה ,אפשר לראות ששמונת העשירונים הראשונים משלמים ריבית גבוהה בהרבה מזו שהם מקבלים , העשירון התשיעי אינו מרוויח ואינו מפסיד ואילו העשירון העשירי גורף את הקופה בגדול.
צריך לזכור, מדובר על מחקר של הבנק המרכזי הגרמני של שנת 2000. גרמניה היא מדינה עשירה בהרבה ממדינת ישראל. כך גם חלוקת ההכנסות שמתקיימת אצלה. בגרמניה של שנת 2000 היה עדיין עשירון תשיעי שטרם הפסיד במאזן הריבית.
ניתן לשער במידה רבה של וודאות לאור היכרותנו את המציאות הישראלית שאם היה נערך בישראל מחקר כזה התמונה הייתה שחורה בהרבה. העשירון התשיעי היה בהפסד משמעותי גם כן וכנ"ל רוב העשירון העשירי. אפשר לשער שאם היינו מפלחים את העשירון העשירי לעשירונים היינו מגלים שגם עשירון זה אינו זהה ולמעשה רק חלקו הקטן נמצא ברווח במאזן הריבית.
אז מה הגיע קודם הביצה או התרנגולת..
את הקשר הברור בין הריבית המצטברת לאינפלציה מבינים כולם . אפילו כלכלנים מדופלמים רואים את הקשר הברור ואף מסבירים לנו בכל הזדמנות "שהריבית היא נשק כנגד האינפלציה".
העובדה שהקשר הברור הוא בין הנתון המשפיע - הריבית לבין התוצאה - האינפלציה, חומקת מעיני רוב המומחים הכלכליים.
היא חומקת מכיוון שהם מניחים שתי הנחות יסוד. האחת ,אנחנו חיים תחת שיטת החוב שיטה בה הריבית המצטברת היא לב המערכת ואין לשנותה. השניה, אנחנו חיים תחת אינפלציה תמידית. האינפלציה היא "תופעת טבע" שאינה תלויה במעשינו ולכן כל שנותר הוא "להילחם" באינפלציה עם "נשק הריבית" .
מאז כינון השיטה הקיימת בארה"ב, איבד הדולר 96% מערכו. המארק הגרמני איבד מראשית שנות החמישים ועד שהוחלף באירו כ 80% מערכו ואלה המטבעות היציבים בעולם.
יש כמובן דוגמאות נוספות להחרבת ערך המטבע תוך שנים בודדות, ביחס ישיר לרמת הריבית שהייתה נהוגה באותה מדינה.
בספרה האחרון כותבת החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי את הדברים הבאים .( תרגום חופשי)
"מכיוון שאנחנו חיים תחת אינפלציה תמידית. האינפלציה נראית לנו כמעט כתופעת טבע. מכיוון שכך, כלכלנים ורוב האנשים סבורים שנחוצה ריבית כדי להילחם באינפלציה. בעוד שלמעשה הריבית המצטברת היא גורם מכריע בהתפתחות אינפלציה. לאחר כשנתיים ממועד העלאת ריבית ,האינפלציה מרימה את ראשה ועולה גם כן . לכן אם היינו מבטלים את הריבית המצטברת היינו יכולים להגיע למצב בו האינפלציה חוסלה גם כן."חיזוק לדעה זו קיבלנו גם בתוצאות עבודת המחקר על תכנית שיקאגו של פרופ' מייקל קומהוף. אחת מתוצאות המחקר הייתה הגעה לרמה אפסית של אינפלציה לאחר שינוי השיטה המוניטארית ומעבר להפקת הכסף ללא חוב.
הריבית היא הגורם לאינפלציה מלכתחילה. היא אמנם יכולה להשפיע על התפתחות האינפלציה בהמשך אבל אם היא לא הייתה קיימת, הסבירות להתפתחות אינפלציה הייתה יורדת משמעותית.
פנלים סולרים כמשל
הריבית המצטברת יוצרת מחסום כמעט בלתי עביר להתפתחות הטבעית של הידע האנושי ומשמשת כברז ענק שמתיר קילוח דק מאד של יישום טכנולוגיות חדשות. טכנולוגיות שיכלו לגרום לרווחה בלתי נתפסת.
בשנים האחרונות הגיעה לפרקה( פחות או יותר ) טכנולוגיית ייצור חשמל מאנרגית השמש.
ישראל שהייתה חלוצה בתחום רתימת אנרגיית השמש לחימום מים ביתיים אינה מסוגלת לעשות את אותה הפעולה בתחום ייצור החשמל הסולרי.
הסיבה לכך אינה חוסר ביכולת טכנולוגית.בישראל לא חסרים גגות שפונים לשמש החזקה.
למעשה אפשר לומר שלכל בית אב יש מספיק גג כדי להעמיד מערכת לייצור חשמל סולרי שתספיק לצריכה הפרטית. אז איפה הבעיה ,מה מונע את הקמת המערכת . מערכת שיכלה להסיר לחץ עצום מעל מקורות האנרגיה של ישראל. מערכת שיכלה בהמשך לייצר דרישה לפיתוח מערכות אגירת חשמל בייתיות יעילות שיכלו להימכר לכל העולם.
מה שמונע הוא המחסום אותו מציבה הריבית המצטברת.
ראשית הריבית מגולמת במחיר המוצר הגבוה מידי ובמחיר התקנתו.
מדובר כזכור על עשרות אחוזים ( לפי המחקר הגרמני) . שנית כל חבר בכיר בעשירון העשירי והתשיעי יודע שאין בכוחו הכלכלי לממן את קניית המערכת ואת התקנתה בכספו שלו. עלות המימון שבבסיסה עומדת הריבית המצטברת יוצרת מצב בו אין הצדקה כלכלית להקים כאלה מערכות ביתיות. מערכת שהחזר ההשקעה עליה הוא 10 שנים ויותר היא מערכת שאינה כלכלית . רובם המכריע של משקי הבית לא מסוגלים לשאת בעלות הריבית על השקעה זו.
התוצאה המידית היא בזבוז יכולת טכנולוגית קיימת וניצול עד תום של מערכות אנרגיה אחרות ( גז למשל ) שיכלו להיות מופנות למקומות אחרים במשק .
הריבית המצטברת יוצרת לחץ בלתי פוסק על הסביבה ועל המקורות אותם יכול להעמיד כדור הארץ לשימושנו. הגידול המעריכי הנדרש כדי להתאים את קצב צמיחת הכלכלה האמיתית לקצב הגידול של ההון ,יוצר מצב בו אנו מתקרבים במהירות מעריכית לנקודת אל חזור ולקריסה אקולוגית.
הצורך המובנה של העסקים היצרניים להתרחב כל הזמן ( לצמוח) כדי שיהיו מסוגלים לשלם את עלות החוב למערכת, יוצר מצב בו השיטה שנוסדה בראשית המאה העשרים ושכונתה לאחר מכן "השבתה מתוכננת" היא שיטה מחויבת המציאות.
כל עסק ,כל מפעל ייצור, צריך לבחור בין כליה תחת הר החוב לבין ייצור מוצרים שזמן התפוגה שלהם הולך ומתקצר.
אני מכיר את התיאוריה שאומרת שאין חובה לצמוח על מנת לשלם את עלות החוב והדבר תלוי במהירות מחזור הכסף.
אבל העובדה הניצחת היא שהחוב גדל כל הזמן בעוד שמהירות הכסף יורדת משמעותית בשנים האחרונות. את הסיבה לכך אני משאיר לאלה המכונים כלכלנים לחקור.
זו העובדה. התיאוריה לא עובדת במקרה הזה.
השונות בגידול בין הסקטורים השונים
כתוצאה מפעולת הריבית המצטברת, נוצרת העדפה ברורה בגידול הההון בהשוואה לתוצר הלאומי ולשכר. זה ממחיש יותר מכל את הבעיה ואת הסיבה לחוסר המוצא אליו הגענו.
בין השנים 2000-2014 גדל התוצר הלאומי בכמעט 100%. לעומתו גדלה כמות הנכסים הכספיים במשק מ- 1.05 טריליון ₪ ל- 3 טריליון ₪ נכון לימים אלה. עליה של כמעט 300%. בניגוד לעליה בכמות הנכסים הפיננסים עלה השכר הממוצע במשק בכ – 30% בלבד.
 |
| התמ"ג בישראל |
 |
| שכר חודשי ממוצע |
תחת שיטת הריבית המצטברת קיימת הטיה ברורה ומובהקת לכיוון ההון. כל השאר אינו חשוב ומשועבד לחיית ההון שיצאה משליטה. כאילו עובדת ברקע מכונת שאיבה שאיננה נחה לרגע. היא איננה נחה בלילות , בימים, בשבתות ובחגים. המכונה עובדת כל הזמן ומעבירה עושר ותוצרת שיוצרת החברה כולה מידי רוב האזרחים לידי אליטה מצומצמת שמתפעלת את מכונת השאיבה ודואגת בכל האמצעים שלא תופרע עבודתה.
מכיוון שהקריסה היא עובדה מובנית בשיטה הקיימת, כל שנותר לנו לבחור הוא בין קריסה אקולוגית לקריסה חברתית. תחת שיטת הריבית המצטברת אין אפשרות אחרת. אפשר לנסות לגלגל את הפחית עוד כמה צעדים קדימה אבל העובדה המצערת היא שאין אפשרות לרמות את עקרונות השיטה.
המחקר החדש והמקיף אותו פרסם הכלכלן הצרפתי פיקטי מוכיח מעבר לכל ספק. חזרנו מאה שנים לאחור. רובו המכריע של ההון שחשבנו שנצבר בידי האזרחים במאה השנים מאז כינון השיטה הנוכחית ,חזר לידי האליטות באלפיון העליון.
כדי לשנות מסלול חייבים להכיר בהרסניות של שיטת הריבית המצטברת. בדיוק כפי שעשו אבותינו המוקדמים שאסרו על הריבית המצטברת גם ביהדות וגם באיסלם.
אפילו בנצרות קיים המיתוס של המשיח שיוצא כנגד סרסורי הריבית של התקופה. אין מדובר בחדשה מרעישה, אולם עושה רושם שהמערכת עושה כל שביכולתה למנוע את הבנת האזרחים לגורם למצבם.
בקצרה, מכיוון שעל הפתרונות דווקא מתנהל דיון ער בשנים האחרונות. הפתרון הבסיסי הוא ביטול שיטת החוב בו הריבית המצטברת היא המנוע העיקרי. מעבר לשיטת הפקת כסף ללא חוב על בסיס תכנית שיקאגו באמצעות המדינה ועבור רווחת כלל האזרחים. כמובן בהתאמות נדרשות למשק הישראלי.
כדי למנוע ריכוז כוח בידי הממשלה, את כמות הכסף המותרת תחת מגבלה של אינפלציה אפסית תקבע רשות מוניטארית שקופה ועצמאית שתכלול נציגי ציבור שיתחלפו ושתפוקח על ידי הכנסת. הכסף העודף יפוזר במספר דרכים, תקציב המדינה, הלוואות בסיס לבנקים,וחלוקה מעל ראשה של הממשלה לאזרחים כדבידנד אזרחי. כך לא ירוכז הכוח בידי גוף שלטוני אחד.
במקביל תותר פעילות של מטבעות משלימים אזוריים או לפי צורך חברתי. דוגמת הבנק היפני לטיפול בזקנים.
הבנקים המסחריים ימשיכו לתפקד כרגיל על מגוון השירותים שנתנו לחברה מלבד שירות אחד, הפקת כספי המדינה. הם יוכלו לחלק הלוואות לציבור על בסיס רזרבה של 100% ויוכלו לגבות על מגוון השירותים עמלה שתכסה על ההוצאות ותשאיר אפילו רווח סביר לבעלי הבנקים.
כתחרות לבנקים המסחריים ,תותר פעילות של בנקים שיתופיים אמיתיים לפי המודל של הבנק השבדי JAK. יש לזכור שתוצאות עבודת המחקר של תכנית שיקאגו הראו ירידה דרסטית בהיקף החוב הפרטי והציבורי . ז"א הדרישה לחובות תקטן משמעותית כאשר הכסף יפוזר באופן שונה בכלכלה. יחד עם זאת, עדיין יהיה צורך ללקיחת הלוואות ולכן המודל של הבנק השיתופי חשוב מאד לחיים שלאחר ביטול הריבית המצטברת, כדי למתן את כוחם של הבנקים קיימים במערכת.
אפשר כמובן לחשוב ולהעלות פתרונות נוספים , אולם תחת מגבלה אחת :
מכונת הריבית המצטברת לא תשוב לפעול שנית.
המאמר נכתב בהשראת מחקרה רב השנים של החוקרת המוניטארית מרגריט קנדי שהלכה לעולמה לפני ארבעה חודשים.
פורסם לראשונה ב בועת נדל"ן
אפשר לבצע שינוי שכזה כששאר העולם מתנהל במתכונת הישנה?
השבמחקהחוקרת הדגולה חוזרת על המימצאים של קרל מרקס.
מחקלמה מבזבזים כספי מיסים לחקור ו"לגלות" את מה שנחקר והתגלה
לפני יותר מ 100 שנים ?
לפני הקפיטל כתב מרקס לא מעט דברים.
הרנטה ורווחי ההון הם שני נושאים שקיבלו אצלו התייחסות נרחבת.
הפתרונות שמרקס הציע היו חולניים כמו שרק אשכנזי סוציאליסט
מסוגל להעלות בדעתו,אבל האבחנה היתה מדויקת.
אז וגם היום.
רווחה בלתי נתפסת ? מה עושה רווחה כזו או עליה ברמת החיים ?
מחקלכל אורך ההיסטוריה עליה ברמת החיים גרמה לשני דברים :
גידול באוכלוסיה (ע"י קיטון תמותה) וגידול בכמות המשאבים שהאדם לוקח מהטבע.
אנרגיה זולה,פרושה שהאדם יקח הרבה יותר אנרגיה ממה שהוא לוקח כיום,
כשהיא עולה לא מעט.
לדעתי אנרגיה סולארית תגרום נזק כבד הרבה יותר ממה שנגרם כיום.
ישנה כמות מסוימת של אנרגית שמש שפוגעת באדמה.
חלק מסוים ממנה מוחזר לאטמוספירה.
שימוש נרחב באנרגיה סולארית יעוות לחלוטין את היחס הזה ולדעתי
זה יגרום לנזקים הרבה יותר גדולים מאשר דלק פחמימני.
אין שום תחליף לקיטון רדיקלי בגודל האוכלוסיה האנושית וכן
לירידה רדיקלית ברמת החיים.זה הפתרון היחיד.
וכרגע,למרבה האבסורד,היחידים שפועלים בכיוון הזה בדיוק
הם ....אנשי אל קעידה.
לא מובן לי איך בנק ברזרבה של 100% יכול לתת הלוואה. הרי ברגע שיתן הלוואה, הרזרבה שלו תרד מתחת ל 100%.
השבמחקמאיפה הכסף להלוואה אם לא מפיקדונות?
לפי מה שאני מבין המשמעות היא שהבנק יצטרך לתת הלוואות מההון העצמי שלו ולא מפקדונות של אנשים אחרים.
מחקבנקאות ברזרבה מלאה משמעותה היא שהבנק מחויב להחזיק בכסף אמיתי (בהמשך, הסבר) ביחס של 1:1 לכל הלואה שהוא נותן ללקוחותיו. מקור הכסף שבבנק יכול להיות או ההון העצמי שלו, או הפיקדונות שלקוחותיו הפקידו אצלו. ככל שהבנק יוותר על נזילותו וילווה את כספיו ללקוחותיו, כך הוא יוכל לתת פחות הלוואות. עד לרמה שבה, באמת לבנק לא תהיה יותר נזילות להלוות, ואז הוא יאלץ להשיב את פניהם של הלווים הנוספים ריקם.
מחק(יהיה הבדל משמעותי כמובן, אם בעלי החשבון מחזיקים את כספם בעו"ש (שאז הבנק לא יוכל להלוות אותו כלל) או בפק"מים.)
באופן הטכני - הבנק יחויב להלוות או במזומן, או ברישום ממוחשב לחשבון של הלקוח, שיגובה בכסף אמיתי שיוכנס לכספות הבנק. לא יתאפשר לבנק להלוות כף שלא נמצא אצלו עכשיו ביד.
כסף אמיתי - מזומן או כסף דיגיטלי שהבנק המרכזי (בלבד) מפיק. מקוה שעזרתי..
וואו - אחד הטובים
השבמחקתודה רבה על מאמר מאיר עיניים, ועל איסוף החומר והצגתו
יישר כוח על ההסבר והדוגמאות .
השבמחקהמאמר הזה קצת חולמני. מה, אם חסכתי כסף ומישהו מבקש להלוות ממני לא אבקש ממנו להחזיר את הכסף עם ריבית עבור הסיכון שלקחתי על עצמי בהלוואתי אליו? למה שלאחר יישום ה"פתרונות" המצב יהיה שונה?
השבמחקכן ריבית, לא ריבית דריבית.
מחקתן לו את ההלוואה וקח עמלה על ההלוואה, סכום כסף על השירות שסיפקת.ככה גם אתה יודע כמה תקבל, גם הלווה יודע כמה הוא צריך להחזיר ואין הפתעות לאורך הדרך.
מחקלפי מה שאני מבין המאמר לא יוצא נגד הלוואות בריבית בכלל, אלא מצביע על הבעייתיות בהחזקה של חוב לאורך זמן ומציע שהממשלה תימנע מכך.
מחקכתוב היטב, ישר כוח.
השבמחקנראה לי שהכוונה שאם יש בידי הבנק 100 ש"ח הון (מפקדונות או הון עצמי) אז הוא יוכל להלוות רק את ה100 ש"ח האלו ולא כפי שקורה שמוגדר יחס של 10% נניח ואז הבנק משתמש ב100 ש"ח כרזרבה ומלווה 900 ש"ח מאוויר.
השבמחקאני ממש אשמח לדעת מאיפה המקור לכך שבצרפתית משכנתא מתורגמת מילולית כ"חוזה מוות".
השבמחקmorgage, from Old French : mort, dead (from Vulgar Latin *mortus, from Latin mortuus, past participle of mor, to die; see mer- in Indo-European roots) + gage, pledge (of Germanic origin)
מחקלקוח מ http://www.thefreedictionary.com/mortgage
זה לא רק בצרפתית, זה בלטינית בכלל, ומשם עבר לצרפתית, אנגלית וכל השפות מבוססות הלטינית. התרגום המדויק יותר הוא שעבוד מוות, ולא חוזה מוות. המשמעות לצרכן היא אותה משמעות!
מחקהמאמר מעניין מאוד, אבל אפשר לפתור את כל הבעיות שהוא מעלה באמצעות הנהגת ריבית שלילית, שתהפוך את הדברים על פיהם - במקום שהריבית תפגע בלווים, היא תצמצם את חובם. הבנק המרכזי האירופי כבר הבין זאת והחל בהנהגת ריבית שלילית. אמנם בשיעור נמוך מדי.
השבמחקהיה כדאי שהאתר הזה יקרא להנהגת ריבית שלילית, במקום שיקרא לרעיון חסר כל סיכוי - נטישת שיטת החוב, שמלווה את האנושות אלפי שנים ותלווה אותה כנראה עוד אלפי שנים נוספות.
הבעיה שאם תנהיג היום ריבית שלילית גבוהה אתה עלול לגרום לבהלת משיכת מזומנים שתגרום לפעולה ההפוכה של במקום להמריץ את המשק לגרום לכמויות אדירות של כסף לצאת מהמחזור ומכאן הדרך למשבר קשה די מהירה.
מחקזה נכון. אין ספק שאין משמעות לריבית שלילית בלי הגבלות או קנסות על החזקת מזומן. אבל באתר הזה כבר שיבחו את השיטה שהונהגה ב"נס של וורגל" שהתבססה על ריבית שלילית וקנס על החזקת מזומן.
מחקזה נכון. אין ספק שאין דרך להנהיג ריבית שלילית ללא הנהגת קנסות או מגבלות על החזקת מזומן. אבל זה אפשרי ובאתר הזה כבר שיבחו את השיטה שהונהגה ב"נס של וורגל" שכללה קנסות על מזומן.
מחקתחת השיטה היום הנהגת ריבית שלילית היא מהלך מסוכן מאד. לא בכדי רק האיחוד ודנמרק עשו זאת. הנהגת ריבית שלילית מתונה עלולה להיות לא אפקטיבית. הנהגת ריבית שלילית גבוהה עלולה לנפח בועות פיננסיות אדירות או להבריח סכומי כסף אדירים מהבנקים אל הכספות והבלטות אל מחוץ למחזור.
מחקהיום בגלל שרוב האזרחים והעסקים נמצאים בחובות -הטלת קנסות על החזקת מזומן עלולה להיות קטלנית בעת משבר. זה אומר שבתקופה קשה לא יהיה בכלל מרווח נשימה שיאפשר ללווים לשרוד והפשיטות רגל יהיו כמעט מיידיות.
בוורגל היה סיפור שונה כי לא היה מחסור בכסף.הסיבה לכך היתה בגלל שלערייה היתה שליטה מלאה בכמויות הכסף מה שאין היום לבנק מרכזי (הבנק המרכזי יכול להשפיע אבל לא לשלוט על כמויות הכסף). לצורך העניין בתקופת משבר יכולת בוורגל ללכת לבנות גן שעשועים (זו סתם דוגמא) ולקבל כסף. זה אכן היה סוד ההצלחה של המטבע שם. לכן יכולת להנהיג ריבית שלילית (במקרה הזה אלו היו קנסות בסוף כל חודש) על הכסף כמעט בלי חשש ולכן הניסוי הזה שם כל כך הצליח.
אני מסכים שריבית שלילית היא עניין מסוכן, גם בגלל הקושי לשלוט במזומן וגם כי קשה לאנשים להתמודד עם הפסד ודאי של כסף. כתבתי על כך בעבר: http://bit.ly/1u4EQwS . בכל אופן, להערכתי לא יצטרכו ריבית שלילית מרגע שזו תהיה אפשרות, מאחר שעצם העלאת האפשרות תספיק להחזיר את המשק לצמיחה מעריכית שתדרוש ריבית חיובית.
מחקאל תדאג על הריבית השלילית, היא תהיה למוסדות הפיננסיים ותייושם על החסכונות שלך והפיקדונות, אבלל בבואך לבקש הלוואה לא תהיה ריבית שלילית, מקסימום קצת נמוכה יותר על ההחזרים, הבנקים ימשיכו להנות מפער הריביות, הרי כך הם עושים רווח....מקס קייזר מכנה זאת חומת האפרטהיד של הריבית. המטרה של הבנק המרכזי האירופי היא להגביר את קצב ההלוואות ואת סחרור הכסף על מנת להתמודד מול היעדר אינפלציה מספיקה. הבנקים בתורם אמורים לנסות לדחוף לנו הלוואות ומשכנתאות בכל מיני צורות על מנת לקדם את האג'נדה הזו. כך או כך זה רק יחמיר את המצב הנוכחי.
מחקהתגובה שלך רק מראה כמה הסוציאליזם "העשירים ביותר יתנו קצת מהכנסתם וכך נעלה במעט
מחקאת רמת החיים של העניים ביותר..." (פחחחח!) הוא אידיאולגיה מטורפת עם מדרון חלקלק!
נכריח אנשים להלוות את כספי חסכונותיהם בריבית שלילית (יקבלו חזרה פחות ממה שהלוו),
ומי שיעזר לסרב ל*הצעה שלא ניתן לסרב לה* ויחביא את כספו בבית
נשיט עליו קנסות מפה עד הודעה חדשה כדי שהם לא יחשבו על זה אפילו!
למה שלא פשוט תחרים לאנשים את הכסף וגמרנו? בשביל מה כל המשחקים עם ריבית שלילית
וקנסות?
תארגן חבורה של אוחזי נשק, קרא להם "שוטרים", כנס לאנשים הביתה והחרם את המזומנים.
קראתי גם את הפוסט שלך "ריבית שלילית היא דבר חיובי".
ואני חייב להגיד שאני ממש מתלבט! האם אתה מטורף או סתם עלוב נפש?
http://www.etymonline.com/index.php?term=mortgage
השבמחקתודה רבה על המאמר המאלף.
השבמחקאור קרן לידיעתך mort בלטינית ובצרפתית = מוות והכוונה ללפיתת מוות, כי מי שמישכן אדמתו, מעולם לא הצליח להשתחרר מכך והפך לאריס של נותן המשכנתא עד מותו ובעצם גם צאצאיו אחריו לדורי דורות.
השבמחקמאמר מפתח זה של אורי ירון מן הראוי לו להילמד בכל קורס מבוא לכלכלה. אולי אז יהיו לנו כלכלנים שבאמת יבחינו בין ימינם לשמאלם.
זה לא חדש, וכל אחד יסיק את המוסר השכל לעצמו.....
השבמחק"ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל. מי שמבין זאת, מרוויח. מי שלא – משלם."
–אלברט איינשטיין
"מחירו של דבר מה הוא כמות החיים שיש לסחור תמורתו, כעת או מאוחר יותר"
–הנרי דויד ת'ורו
"אלה המוותרים על מעט מחירותם לטובת ביטחונם, לא זכאים לא לזה ולא לזה, ויפסידו את שניהם."
–בנג'מין פרנקלין
"ההתעסקות ברכוש, מעל לכל דבר אחר, היא שמונעת מבני האדם לחיות בחופשיות ובאצילות"
–ברטרנד ראסל
"קשה לשכנע אדם להבין דבר מסוים אם משכורתו תלויה בכך שלא יבין אותו."
–אפטון סינקלר
"איש אינו עבד יותר מאשר מי שמאמין כי הוא חופשי מבלי להיות כזה."
–יוהאן וולפגנג פון גתה
יוגב שלום, אינני יודע מהיכן לקחת את הלשונות המתורגמים,
מחקעל כל פנים,( מבלי להכיר את טקס המקור) צריך להגיה, למשל ההוא של סינקלר צריך לומר " אם פרנסתו תלויה" המילה משכורתו בעלת קונותציות ספציפיות, ואני משער שבעל המאמר התכווין למונח יותר רחב.
וכן בההוא של גתה כאן צריך להגיה אפילו אם זה חורג מהתרגום המילולי מפני שינויים במבנה השפה, ועלינו להשתדל שלשון התרגום מצד אחד תהיה מכוונת עם כוונת בעל המאמר ומאידך, הלשון שאליה מתרגמים תהיה מספיק קולעת כך שהקורא יתפוס בקלות את העוקץ, שאם לא כן שהו תרגום כבד, ולכן לעניות דעתי עדיף כף
אין לך עבד גדול יותר מאשר...
יום טוב
זה לא חדש....
השבמחק"ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל. מי שמבין זאת, מרוויח. מי שלא – משלם."
–אלברט איינשטיין
"מחירו של דבר מה הוא כמות החיים שיש לסחור תמורתו, כעת או מאוחר יותר"
–הנרי דויד ת'ורו
"אלה המוותרים על מעט מחירותם לטובת ביטחונם, לא זכאים לא לזה ולא לזה, ויפסידו את שניהם."
–בנג'מין פרנקלין
"ההתעסקות ברכוש, מעל לכל דבר אחר, היא שמונעת מבני האדם לחיות בחופשיות ובאצילות"
–ברטרנד ראסל
"עני הוא מי שחושק בדברים רבים."
–לאונרדו דה וינצ'י
"קשה לשכנע אדם להבין דבר מסוים אם משכורתו תלויה בכך שלא יבין אותו."
–אפטון סינקלר
"איש אינו עבד יותר מאשר מי שמאמין כי הוא חופשי מבלי להיות כזה."
–יוהאן וולפגנג פון גתה
האמת שהבעיה נעוצה בניואנס עדין יותר: העובדה שחבורת אנשים אחת (ממשלה) נוטלת את ההלוואה, וחבורת אנשים אחרת משלמת אותה (אנחנו).
השבמחקהממשלה לוקחת הלוואות וממשכנת אותנו ואת ילדנו שעוד לא נולדו. אומנם עוץ-לי-גוץ-לי זה סיפור נחמד אבל זה לא מוסרי והבסיס של ההרס הכלכלי מסביבנו. הפתרון פשוט, האדם שנוטל הלוואה צריך לשלם אותה, לא משנה בשם מי או מה הוא לוקח את ההלוואה
אורי, כתבת מאמר מאוד יפה.
השבמחקלצערי הנושאים המרכזיים במאמר תקפים רק באופן תאורטי.
אנשים הם מספיק טיפשים כדי לשלוט בעצמם והם תמיד מוליכים את עצמם לאבדן. מתוך האבדן הזה בדרך כלל עולה דיקטטור שהרבה יותר גרוע מאותם בעלי הון.
בנוסף, אנשים תמיד צריכים שיהיה מונף על צווארם שוט/חוב כדי שיזיזו את עצמם.
עכשיו בטח תגיד לי שאיינשטיין ביצע מחקרים ללא מחשבה על אינטרס כספי אבל איינשטיין זה אחד בדור, רוב הכבשים לא יכולים לתפקד בלי אינטרס.
מי זה האנשים האלה? אתה מכיר אותם אישית?
מחקאנשים הם מה שהם חונכו להיות. אם הם חונכו ועברו אינדוקטרינציה להיות פסיבים ולהסתכל בטלוויזיה ולחשוב שכל המין האנושי הוא אנוכי אז אין למה לשנות ואין סיכוי לשנות או אולי הם חונכו להיות אלטרואיסטים.
אתה יכול לבחור למי להתחבר ובמה להאמין
לא נכון
מחקתמיד היו אנשים נבונים כמו אורי ירון או ערן הבעיה שלאורך ההיסטוריה לא היה בכוחם להגיע לשאר האנשים ולחלוק עימם את התובנות
תראה היום בסביבה שבה אנו חיים שרק לפני עשור לא הייתה אפשרית כמה "נזק" הצליחו כמה ברנשים כמו שני אלה ליצור
מאות ואלפים כעת יודעים על העוול שנעשה לנו במשך שנים ואולי לאחד מאיתנו יש את היכולת לארגן או להנהיג אחרים וכך תצמח הישועה
אורי
מאמר חזק ומוצלח מאוד.
השבמחקאני חושב שריבית שלילית הינה טובה מאוד למרות שיש בה חסרונות אך יש בה כמובן יתרונות כפי שאומרים למטבע יש שני צדדים.
השבמחקריבית שלילית ממריצה את
הלוואות לעסקים קטנים ובינונים
מצמיחה את השקעות בעסקים
החזרי חובות נמוכים
מורידה את סיכון של דיפלציה
אך במידה שריבית תעלה יהיה מאוד כואב למשקי בית..
לדוגמא אדם א לקח הלוואה לרכישת נכס במטרה להשכיר..הוא ירוויח פה במידה אם דמי שכירות מכסה את החזר ויש מרווח גדול לריבית שתעלה..אין חשש..
למשקיע ב שקונה את דברי צריכה ומתי הוא יחזיר את הלוואה הוא בבעיה עם ריבית מצטברת..
צריך לדעת מתי לנצל את ריבית נמוכה להשקעות ומתי לעצור את הלוואות בריבית גבוהה
תודה על המאמר המאלף. רק שאולי כאי להדגיש קצת נקודה חשובה: ריבית דריבית זה לא רק עסק פרטי של אדם כזה או אחר שלקח חוב עצבני של משכנתא. ריבית דריבית זה בעצם הקוליונאליזם החדש. קולינאליזם מהסוג שלא היה מוכר בכלל בעבר וצמח בעידן האחרון. הבנק העולמי, אחד מנציגי הקוליאנליזם החדש, שמופעל ע"י ארה"ב משעבד מדינות (ניגריה, יוון וכו') ע"י כך שהוא מפתה אותם לקחת חובות שאין סיכוי שאי פעם הן יחזירו. אוצרות הטבע, האנשים, האדמה הכל מונע ע"מ להחזיר את החוב ההולך ותופח לבנק העולמי, האימפריאליסט החדש. פעם היו צריכים לבוא עם חיילים, נשק, צבא כדי לכבוש מדינה ולעשות זאת בכוח, באונס. היום הכיבוש הוא מסוג אחר= פיתוי. פיתוי לקחת כסף שאין שום סיכוי שתחזיר. עבור כמה שנים, במקרה הטוב, של שגשוג מדומה אתה משלם מיסים הולכים וכבדים לשליט החדש. וכך הבנק העולמי מפתה מדינות, מפתה שליטים, שרים וכו'. הפוליטקאים הטיפשים מאמינים לשיטה שמוכרים להם. החכמים יותר נקנים בכסף או בהטבות. בימים האלה אין מלך בישראל. אין גם מלך בעולם. כל אחד עושה לביתו. מעטים אם בכלל באמת מבינים או דואגים לעמם.
השבמחקהניסיון הזה להפשיט את כל המורכבות של המערכת שאנחנו נמצאים בה למרכיב אחד "ריבית דריבית" או "חוב" הוא פשוט בזוי.
השבמחקדבר ראשון, אם אנשים לא מבינים בכלים פיננסיים שלא ישתמשו בהם. תשמור את הכסף שלך בחשבון עו"ש ואל תחתום על חוזים שאתה לא מצליח להבין. מי שלא יכול להרשות לעצמו לשלם על הלוואות שלא ייקח הלוואות.
ואם כבר נכנסת לחוזה כזה אז זו תיהיה ההשפעה של הריבית דריבית החודשית לפי הנתונים בדוגמא של הכותב:
אם הריבית השנתית הנומינלית לפי מה שהכותב הציג היא 5% (כלומר ישנה ריבית דריבית כל חודש והריבית השנתית בפועל היא 5.11%) אז סה"כ כל הריבית שתשלם עבור הלוואת הכסף ל25 שנים תיהיה 753770 כמו שהכותב ציין. אך אם הריבית בפועל היא אכן 5% בשנה כמו שמציגים בחוזה סה"כ תשלומי הריבית אחרי 25 שנים יהיה 734414. כלומר הפרש של כ20000 שקל שמתפרס על פני 25 שנים (66 שקל בחודש). קונספירציה!
כמו כן מי שמפקיד בחסכון או פקדון גם כן מקבל ריבית דריבית ברוב החוזים, ואם לא אז הוא בקלות יכול למשוך ולהפקיד מחדש. זה עובד ב2 הכיוונים.
ומה שאתה בעצם מציע זה שאותה ממשלה בזבזנית שמגדילה לעצמה את החוב בכזאת קלות במקום לפתור את הבעיות במשק תוכל להדפיס כסף בעצמה? או שאותו ציבור שממנף את עצמו ב70% בלי להבין את ההשלכות רק כי נותנים לו יוכל לבצע החלטה מושכלת בבחירות דמוקרטיות בנוגע למדיניות כספית?
לא בזוי זה השיטה.
מחקמה שאמרת נכון אבל זה לא סותר שהשיטה לא טובה.
עדיף שהממשלה תחסל את הכוח של המטבע באינפלציה עצבנית מאשר דרך חובות!
נניח יש בור במדרכה אפשר לשים תמרור אזהרה ולהאשים את מי שלו שם לב שהוא חלם בהקיץ וזה אחריותו ואפשר פשוט לסתום את הבור.
איך זה בעיה בשיטה?
מחקהחוב הוא זה שגורם לממשלה לבזבז ולהיות חסרת אחריות? החוב הוא זה שיוצר חסמים במשק שמונעים מעסקים קטנים להצליח (בין אם לקחו הלוואה ובין אם השתמשו בהון פרטי)?
החוב הוא זה שגורם לחוסר תחרותיות בשוק האשראי? החוב הוא זה שגורם לחמדנים ומושחתים לצוף לצמרת בארץ ישראל?
המשק הוא מורכב. חוב מהווה חלק מהמערכת והוא מהווה בעיה רק כשלא יודעים איך כמה ומתי להשתמש בו.
לדעתי, הבעיה היא שבני האדם מסתכלים לטווח הקצר ולא יודעים להסתכל לטווח הרחוק. הכל צריך להיות כאן ועכשיו. אף אחד לא חושב מה יהיה מחר. ככה זה יעבוד תחת כל שיטה. כשהתוצאות של הראייה קצרת הטווח הזאת מגיעות אז כולם מחפשים אשמים.
החוב לא גורם לכל הבעיות בעולם - אבל הוא בהחלת גורם לממשלה לבזבז, להיות חסרת אחריות, ליצור חסמים במשק וכו'
מחקברגע שחבורה מסויימת של אנשים יכולה להלוות כסף ולהטיל על חבורה אחרת של אנשים לשלם את החוב אין להם שום סיבה לנהוג באחריות. למעשה הם לא רק מבזבזים את הכסף הם גם מחלקים אותו לכל מיני קבוצות אחרות
אותה ממשלה חסרת אחריות תוכל לנתב את הכסף שהיא מייצרת (תחת השיטה המוצעת) בקלות לעשירים ולמקומבנים בדיוק כמו שקורה עכשיו. אין שום דבר שיימנע את זה תחת השיטה שמציעים פה. והמס שהציבור ישלם יהיה דרך אינפלציה. הציבור תמיד רוצה הכל עכשיו ובחינם. אבל מה לעשות שאין ארוחות חינם והציבור לא מבין את זה. לפחות בשיטה הנוכחית הממשלה צריכה להראות ביצועים בשביל שייקנו את האג"ח שלה.
מחקבארץ אין ארגוני אתיקה חזקים, אין חינוך פיננסי וכלכלי, ואין מערכת ענישה חזקה מספיק למי שמבצע תרמית עסקית. המודל העסקי הראשון שרוב האזרחים רואים זה צה"ל ואחרי זה הכל מתנהל באותה צורה גם באזרחות. במקום שהציבור יילחם על שוק תחרותי ועל מערכת ענישה חזקה למי שמבצע תרמית עסקית ובמקום שיחנך את עצמו בכלכלה ופיננסים, הציבור מוחה כדי שיתנו לו עוד דברים "בחינם". חוב זה רק חלק מהמערכת, חלק חשוב בשנים האחרונות בגלל בזבוז יתר בכמה מדינות מהמערב. אבל להגיד שזה מקור הבעיה זה פשוט שטויות. האדם הוא מקור הבעיה וכשמחנכים אותך במנטליות של "אם נותנים לך תיקח ואם לוקחים ממך תברח" ככה גם כל הכלכלה נראית לא משנה תחת איזה שיטה.
אבל ברגע שיש כסף בלי חוב והממשלה מדפיסה/מכניסה למחזור יותר כסף מייד המחירים עולים בחדות והעם מתקומם.
מחקהיום זה מתגלגל למחירי הנכסים והאינפלציה מוסתרת אז העם לא מבין מה הולך כאן וחושב שיש בעיה נקודתית עם מחירי הנדל"ן.
חוץ מזה ברגע שיש אינפלציה שילמת את המחיר - כרגע יש אינפלציה ויש חוב.
גם המחירים עולים וגם אנשים נשארים כבולים לחוב.
יפה. תודה
השבמחקמאמר מעולה.תודה.
השבמחקאגב, - "בטבע אין דוגמה לגידול כפונקציה מעריכית. עצים גדלים עד שמגיעים לגדלם האופטימלי , חיות גדלות עד שהן מגיעות לגודל אותו קבע להם הטבע, בני האדם כנ"ל." - זה לא נכון. עצים גדלים לפי אחוז מגודלם הקודם כל שנה, לא לפי גרמים שרירותיים, וכנ"ל חיות ואנשים. ואכן - הגודל האופטימלי של העץ הוא הגודל שבו הוא כבר לא יכול יותר לספק מים\ להחזיק את ענפיו הגבוהים ביותר, ואז (אחרי כמה שנים..) הוא מתרסק, בדיוק כמו חיות, אנשים וכלכלה מודרנית..
השבמחק