חוב זה טוב!/ מאת ע'

בחודשים האחרונים שמענו פרופסורים מכובדים קוראים בחדווה – מצאנו!!! מצאנו כסף, יש כסף. יש המון, הוא היה פה כל הזמן, פשוט לא ראיתם אותו. יש כסף לאימהות החד-הוריות, למעונות לתינוקות, לרופאים, יש מספיק לכולם. צריך רק לחלק. זה הכל. צריך להגדיל את התקציב. כמה פשוט.
מיד מובילי המחאה נתפסים לאושר ולעושר, ומכריזים לפני ההמונים צריך להגדיל את התקציב! האמנם?




אז לפני שניתפס לשמחה הבה ונבחן את הלוגיקה של מגלי המטמון. הלוגיקה אומרת שההוצאה התקציבית של המדינה גדלה פחות מהצמיחה. הכספים שנוצרו מהצמיחה הופנו להקטנת החוב במקום להגדלת התקציב. לדעת מגלי המטמון הממשלה הגזימה, היא מפנה יותר מדי להקטנת החוב, על חשבון הגדלת התקציב.
הפרופסורים גם משווים את ישראל למדינות אחרות ומדגימים כיצד החוב קטן יחסית, לדעתם קטן מדי.
במילים אחרות, מגלי המטמון מספרים לנו שחוב זה טוב, למרות שהוא בגובה 77% מהתוצר, אין לנו די מימנו.

הבה נבחן את העמדה מכמה זויות:
1) השאלה הבסיסית ביותר שנדרש לשאול את הפרופסורים המכובדים, מדוע ממשלה צריכה לגייס כסף בעזרת חוב? הרי היא יכולה להדפיס את הכסף בעצמה במקום לגייס אותו במיסים. למה לקחת חוב? הרי ידוע שחוב הוא סוג של שיעבוד לבעל החוב. הממשלה שלנו צריכה להיות חופשיה ומשוחררת מכל סוג של שעבוד.
כשמוצע לאנשים שהממשלה תדפיס את הכסף לשימושה הם אומרים – אבל הממשלה חסרת אחריות ותדפיס יותר מדי כסף. אבל היום היא יכולה להגזים באותה מידה, רק שבמקום הדפסה מוגזמת, היא תיקח חוב מוגזם. השלכות ההגזמה במערכת הנוכחית קשות יותר.

2) גם במערכת פיננסית מעוותת כפי שקיימת היום, על החוב שהממשלה תיקח היום, אנחנו וילדינו נשלם ביוקר. כל שקל שיועבר להגדלת התקציב נחזיר מחר בתוספת ריבית וריבית דריבית. במאזן הכולל לאורך השנים, האזרחים ישלמו יותר, אם באינפלציה או במיסים. צר לי אבל אין מעיין קסום של כסף, האזרחים מכסים את הוצאות הממשלה, וקצת מכסה הדוד מאמריקה (אבל בכסף הנתרם הוא דואג שנקנה מימנו בעיקר נשק - נושא לטור אחר).
בניגוד לדוגמא שנותנים הפרופסורים על המשפחה "הקמצנית" הדוגמא הנכונה יותר היא משפחה שיש עליה נטל חוב גדול (כמו שיש על המדינה) :
הדבר דומה יותר למשפחה שחלק גדול מהוצאותיה הולכות לתשלום משכנתא (או חוב אחר). המשפחה עושה כל מאמץ לצמצם את הוצאותיה על מנת להחזיר כמה שיותר מכספי המשכנתא עכשיו וזאת על מנת לחסוך בהוצאות הצפויות על ריבית בעתיד. על פי הצעת הפרופסורים אם ההכנסה של המשפחה עולה או אם השכנים מנהלים מדיניות תקציב אחראית פחות, על המשפחה להגדיל את ההשקעה בשאר בני הבית על חשבון תשלום המשכנתא. המשמעות היא שבמקום שהמשפחה תנצל את הגדילה בהכנסות כדי להיפטר מהמשכנתא כמה שיותר מהר, הם יצטרכו למשוך אותה זמן רב יותר או להגדיל אותה ועל הדרך יצטרכו לעמוד בהוצאות ריבית גבוהות יותר בעתיד.
ואגב בניגוד לדוגמא על המשפחה המצב של המדינה גרוע עוד בהרבה ולכן שאלה מעניינת היא האם החוב של הממשלה יגמר אי פעם לשיטת הפרופסורים? המציאות מראה שלעולם המדינות חבות כסף בטח ובטח אם מגדילים את התקציב.

3) מה באמת ההשלכות של הגדלת התקציב?
הגדלת התקציב, משמע העברת שירותים שאנחנו אחראים להם לידי הממשלה.
לעתים זה הגיוני שהממשלה תספק את השירות, לדוגמא מיסוד והפעלה של תחבורה ציבורית - רשת רכבות מהירה יכולה לחסוך כסף ומשאבים לאזרחים (כדרך אגב הממשלה עד כה בחרה להוציא את מירב הכסף דווקא על סלילת כבישים שגורמים לביזבוז כספים ומשאבים).
לעתים זה ישחק לרעתנו, כלומר נקבל פחות ונעבוד יותר. ניקח לדוגמא חינוך לגיל הרך. כיום אנחנו בוחרים לאיזה גן פרטי הילד ילך, אנחנו גם משלמים. חלק ממובילי המחאה מבקשים שהחינוך יינתן חינם. הרעיון נחמד מאוד, אבל אין ארוחות חינם. תמיד מישהו מממן אותם. האזרחים שמממנים את תקציב המדינה ישלמו עוד כסף בעתיד למדינה ע"י מיסים ישירים או עקיפים כדי להחזיר את הריבית העולה על החוב שיגדל והכל בשביל לספק לילדים מעונות.דוגמא קיצונית ניתן למצא ביוון ,שהיום נטל המיסים על תושביה עלה בצורה דרמטית וזאת על מנת לכסות ריבית של 100% (אצלינו מדובר באחוזים בודדים..עדיין)  על החוב שלה לטווח קצר ,ריבית שעלתה בין השאר בגלל הגדלה לא מבוקרת של החוב בעבר. מיקרים דומים אם כי פחות קיצוניים ניתן למצא באיטליה, ספרד,אירלנד ופורטוגל. לשיטת הפרופסורים "מגלי המטמון" נלווה עכשיו יותר ונשלם את זה בעתיד עם ריבית, לשיטת משרד האוצר נשלם הכל כבר עכשיו. בכל מקרה נשלם על זה.

במילים אחרות במקום שנשלם ישירות לגננת ונבחר את הגננת הטובה ביותר, נשלם לממשלה, היא תשכור את הגננת שתמצא לנכון, ואנחנו ניהיה חייבים לשלוח את הילד לגננת ולגן שהשלטון מצא לנכון. בדיוק כפי שאנחנו שולחים היום את הילדים לגני חובה. עם השנים יווצרו גנים שלא יהיו לרוחנו, בדיוק כפי שיש היום בתי ספר יסודיים שאנחנו לא מרוצים מהם. אבל במידה רבה, מסרנו את ההשפעה על בתי הספר לשלטון, בעל המאה הוא בעל הדעה, ואנחנו יוצרים מראית עין בה הממשלה היא בעל המאה.
אבל המציאות שתיווצר עוד יותר מוזרה, חלק מההורים שהיום נשארים לטפל בילדם בביתם יאלצו לצאת לעבודה כדי לשלם את המיסים הנוספים לצורך מימון המעון שהשלטון "יעניק" לתינוק שלהם, גם אם לא ירצו להשתמש בו.

4) האם תקציב קטן מדי היא הבעיה המרכזית שלנו?
חלק ממובילי המחאה וחלק מהפוליטיקאים בחרו לסמן עיגול מטרה סביב הגדלת התקציב.
השאלה היא האם זו הבעיה העיקרית של המערכת הכלכלית שלנו?
גם אם נניח רגע לשיטת הכסף מבוסס על חוב שהיא לדעתי הבעיה הגדולה ביותר בכלכלה שלנו, קיימות שפע בעיות אחרות שאין להם שום קשר לתקציב: מחירי הדיור, המחירים הגבוהים של מוצרי המזון ביחס לאירופה, קרטל הבנקים, תחבורה ציבורית מיושנת ואיטית, אי שיוויון כלכלי שהצמיח שכבה דקיקה של טייקונים שמקבלים כספי ציבור ומשתמשים בו כדי לחזק את המונופולים והקרטלים שלהם.

מדוע חלק מהפוליטיקאים מעדיפים להפנות את האנרגיות להגדלת התקציב? זה הדבר הקל ביותר עבורם, אין צורך להתעמת עם טייקונים, ואין צורך לפרק את מערכת הבנקאות הקלוקלת, או המערכת הפנסיונית שהפכה פרה חולבת לגופים המנהלים.

מדוע מובילי המחאה החליטו להפנות את האנרגיות להגדלת התקציב? זו כבר שאלה יותר קשה. אולי תשאלו אותם.

פיתרון הקסם שקרוי "הגדלת התקציב" הוא קופסת מתנה ארוזה בנייר מושך עין שמציעים לכם. אם תקחו את הקופסא, תפתחו ותגלו שבפנים למעט דף קטן היא ריקה. בדף יש פירוט חשבון, החשבון שאתם צריכים לשלם.