הכנסה בסיסית לכל אזרח -איך זה יתבצע?

הצעה שתובא בקרוב להצבעה בפרלמנט בשוויץ להעניק 2800$ לכל תושב במדינה בכל חודש ללא תנאים  ,הציתה שוב את הדיון על הרעיון לחלוקת הכנסה בסיסית לכל אזרח. אם תעבור ההחלטה בשוויץ יתכן שזה ימומן מהטלת מיסים.לעומת זאת אופציה של חלוקת דיווידנדים לאזרחים לא תצריך העלאת מיסים אם תתרחש ביחד עם שינוי שיטת יצור הכסף. איך זה יעבוד ביום של אחרי השינוי? בועז הירש ודוד איש שלום חקרו את הנושא והנה עיקרי ממצאיהם מתוך ספר שיפרסמו בקרוב בנושא. בעז ודוד ירצו גם בנושא זה בכנס פתוח של התנועה לשינוי מוניטרי שיערך ביום חמישי הקרוב (הפרטים על המפגש בקישור כאן)

http://www.youtube.com/watch?v=iqKkERp-ias#t=131

                                              הכנסת מינימום לכל אזרח בקרוב בשוויץ? 

רקע היסטורי
הרעיון של הכנסה בסיסית קיים בעולם כבר מעל 100 שנה והוא נקרא בשמות שונים כגון דיבידנד לאומי, דיבידנד חברתי, הכנסה בסיסית כללית (Universal Basic Income – UBI) . מילטון פרידמן קרא לזה מס הכנסה שלילי, רעיון דומה אף שכוונותיו המקוריות שונות והוא מסייע למועסקים בלבד ולא לכלל האוכלוסיה. עד כה הרעיונות הללו הוזכרו כפעילות עצמאית (כולל בשוויץ) ולא כחלק מרפורמה מוניטרית שמטרתה להשאיר את כמות הכסף כפי שהיא ולחלקו בצורה שונה, שוויונית ומגבירת אחווה יותר. החידוש כאן הוא בשילוב בין שני המרכיבים, רפורמה מוניטרית והכנסה בסיסית. יישום כזה לא יגרור אחריו משום שהיצע הכסף לא ישתנה באופן מהותי. המדינה תייצר כסף והבנקים יחדלו.

כמו דברים אחרים בתחום זה, הבעיה שלנו היא שאין נסיונות רבים שפועלים כך בפועל. קיימות מספר קהילות באפריקה שהפעילו מודל דומה – התוצאות מצוינות. אולם, אלו הם נסיונות מצומצמים בזמן ובהיקף.
בכל זאת, יש נסיון אחד ששווה להכיר אותו והוא "חלוקת הרווחים החברתית באלסקה" שמתקיימת כבר מעל 30 שנה במדינה זו. שם מדובר על כך שכל תושב, בכל גיל, מקבל מן המדינה דיבידנד חברתי בכל שנה. פרוייקט זה החל בשנת 1982 באופן צנוע (כל אזרח קיבל 300 דולר בהתחלה). כיום הסכומים גבוהים יותר – שנת השיא הייתה 2008 בה כל תושב קיבל 2069 דולר. חישבו על כך – משפחה בת 5 נפשות קיבלה באותה שנה מעל 10,000 דולר ללא תלות בכל מבחן או פרמטר, פשוט כי הם תושבי אלסקה. חלוקת רווחים זו, מתבססת על הכנסותיה של אלסקה מנפט, ומופרש כל שנה אחוז מסויים מההכנסות לטובת הקרן. באלסקה יש מעל 700,000 תושבים וכולם מקבלים קצבה זו, האינפלציה שם לא גדלה, אך זה הוביל אותם להיות במקום השני בארה"ב בהכנסה למשפחה ובין המקומות הנמוכים ביותר באי השוויון הכלכלי שם.
זהו לא בדיוק מודל ההכנסה הבסיסית שאנחנו מדברים עליו אולם הוא מעניין מאד, מעורר השראה ושווה להעמיק את הידע עליו. אפשר, למשל, להקים קרן כזו מכספי הגז הטבעי הבאים עלינו לטובה ולהפעיל דבר דומה בארץ- קישור לפרוייקט באלסקה.

הבעיה שאותה אבטחת ההכנסה מנסה לפתור
בשיטה המוניטארית הקיימת בתקופת השפע של ימינו, מתקיים פרדוקס כלכלי-חברתי שיש לפתור אותו – מחד, אמצעי הייצור, המושפעים מן הטכנולוגיות המתקדמות, לא מנוצלים בכל יכולותיהם, ומאידך, אין לכלל הצרכנים די כסף לרכוש את כלל המוצרים והשירותים שהמשק יכול היה לייצר ,לו היה מופעל כושר הייצור האופטימאלי שלו.
אם אין לאוכלוסייה את כוח הקנייה הדרוש לה כדי לקנות את מלוא כושר הייצור של המוצרים והשירותים שהמשק יכול היה לייצר, האם לא ניתן להנפיק לאוכלוסייה את כוח הקניה החסר ,שיאפשר לה לצרוך את המוצרים והשירותים שמייצר המשק?
אבטחת הכנסה בסיסית הוגנת  (אהב"ה) לכל, הינה אורח מחשבה שראשיתו לפני כ-500 שנה ומטרתו העיקרית היא קיומה של הכנסה בסיסית אחידה שמוענקת לכל האזרחים, מתוקף היותם אזרחי המדינה, על בסיס אישי וללא כל תנאי או צורך לעמוד במבחן כלשהו. מודל זה יכול לפתור את הפרדוקס המוזכר למעלה. הכנסה זו שונה במספר מאפיינים מקצבאות או הכנסות שונות הניתנות ע"י המדינה:
- היא ניתנת על בסיס אישי ולא עבור בית-אב או מבחן משפחתי כלשהו
- היא ניתנת ללא כל תלות או קשר לכל הכנסה אחרת
- היא ניתנת ללא כל דרישה להוכיח תעסוקה, נכונות להיות מועסק או אי תעסוקה.

אהב"ה בישראל
אחת ההצעות למימוש האהב"ה היא ליישמה כחלק משינוי דרך יצירת הכסף (מוניטרי) במדינה.ההצעה היא שגוף מוניטרי עצמאי ,כמו בנק ישראל, ייצר את הכסף במדינה במקום הבנקים ויעביר אותו לממשלה בכמות מספקת ,כך שלא תווצר דיפלציה או אינפלציה. הממשלה תוכל אז להזרים הכספים לשוק בכך דרך שתבחר כמו למשל דרך מימון פעילותה או דרך הלוואות לבנקים  תמורת ריבית נמוכה (כדי שאלה ילוו אותם לסקטורים מועדפים שתבחר הממשלה) או דרך כל אפשרות אחרת שתבחר כמו למשל אהב"ה.
אהב"ה קוראת להעניק לכל אזרח במדינה מעל גיל 21 הכנסה בסיסית של 1500 ₪. כסף זה יינתן לכל אזרח בכל חודש (דרך הטענת כרטיס חיוב מגנטי למשל) ושימושו יהיה מוגבל בזמן - ניתן יהיה לעשות בו שימוש באותו חודש לשם הגברת הצריכה מן השוק המקומי ולרכישת מוצרים ושירותים המיוצרים בארץ כמזון, לבוש, דיור, תחבורה וכו'. כספי ההכנסה הבסיסית לא יוכלו להיות מופנים לחסכון או השקעה ארוכי טווח ותוקפם יפוג באם לא ייעשה בהם שימוש בתקופה זו. בהנחה כי קיימים 5 מליון אזרחים מעל גיל 21 בישראל, מדובר על צריכה של מוצרים ושירותים מקומיים בסכומים של 7.5 מליארד ₪ בחודש, או כ-90 מליארדי ₪ בשנה. סכומים אלו ייוצרו ע"י המדינה ללא חוב. כסף זה יבוא במקום כסף נושא ריבית שמיוצר כיום ע"י הבנקים בשיטת הרזרבה החלקית ולכן לא יגרום לאינפלציה. בניגוד לכסף הבנקאי שמוקצה באופן בלתי שוויוני, כאשר השכבות העשירות ביותר שואבות את מירב ההון הלאומי מכלל האוכלוסייה ,כסף זה יופנה באופן שוויוני לכלל האזרחים. ייתכן כי יידרש זמן לכלכלה ולתעשייה המקומית להתאים את עצמם לצריכה ולכן מודל זה יצטרך להיות מופעל בהדרגה ומותאם ליכולות התעשייה המקומית. המודל מציע חלוקה רציונאלית יותר של הכסף מנקודת ראות כלכלית, המקטינה את אי השוויון בחברה וזאת ללא הכבדת נטל המיסוי. באופן תיאורטי המודל הוא אוניברסאלי, לכל אדם במדינה מעל גיל 21.

מודל אהב"ה, כמרכיב ברפורמה מוניטארית כוללת, הוא קל יחסית לביצוע ויתרונותיו הם רבים ועולים עשרת מונים על חסרונותיו המועטים. היתרונות העיקריים בתוכנית זו:
- צמיחה משמעותית של התוצר המקומי. אהב"ה צפויה לחזק מאוד את המשק הישראלי בכלל ואת התעשייה המקומית בפרט.
- הגדלת ההכנסה ושחרור השכבות החלשות כלכלית ממצוקות המחסור המדכא.
- הורדת מתחים חברתיים וביסוס צדק חברתי אופטימאלי בחברה הישראלית.
- התכנית אינה מכבידה את נטל המיסוי, אינה פוגעת בשכבות המבוססות כלכלית ומסייעת מאד לשכבות החלשות.

 תכנית אהב"ה היא גמישה ,כך שהתפתחותה נעשית כאמור בהתאמה להתפתחויות במשק ועם התאמות נדרשות נוספות לכושר הייצור המשתנה, ובכך גם נמנעת אינפלציה לאורך כל זמן יישומה. במשך הזמן תלך ההכנסה הבסיסית ותגדל עם הגידול המתמשך של פריון הייצור. הגדלת כוח הקנייה הריאלי של האוכלוסייה באמצעות הכנסה בסיסית כוללת, היא הגורם שיכול להתניע את כלכלת השפע של המאה ה-21. ובכך גם תאפשר גידול רב בעושר הלאומי, אשר ישפיע באופן מהותי על העשירונים הנמוכים, אך לא יגרע מהעשירונים הגבוהים. ובשל כך גם יהיה קל יותר למימוש פוליטי וחברתי.

אין הכוונה כאן לכלכלה סוציאליסטית, שבה לוקחים מן העשירים ומעבירים לעניים. כוח הצריכה של כולם גדל, הייצור נענה בהתאם, החברות והעסקים מרוויחים יותר, האזרח מעלה את רמת חייו, וגם חסרי כל הכנסה אחרת, יוכלו להתקיים באורח בסיסי אך עדיין תשאר בהם המוטיבציה לצאת ולעבוד כדי להעלות את רמת חייהם. לנזקקים ליותר מכך, חולים סיעודיים ורבים אחרים, ימשיכו לסייע הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי במתכונתם הקיימת. גם מצבם ישתפר, משום שהתקציב העומד לרשות הממשלה יגדל כפועל יוצא של הגידול בתמ"ג ויוותרו יותר מקורות לסעד רווחה ובריאות.

איך תתמודד התוכנית הזו עם הצמיחה שאינה בת קיימא בשיטה הנוכחית?
היות שאהב"ה במקרה זה היא חלק בלתי נפרד מהרפורמה המוניטארית הנדרשת, שהיא כשלעצמה תבטל את הצורך בצמיחה כלכלית מאולצת, היא לא תגרום לצמיחה מאולצת. בסופו של דבר היא תגרום ליותר רציונאליות בחלוקת ההכנסות במשק ,שכשלעצמו יהיה הרבה  יותר אמיתי. לדוגמה, במשק כזה, בועות הדיור תהיינה אם בכלל מתונות יותר, אנשים יוכלו להפנות את הכסף שיתפנה לרכישת דיור בר-השגה, דבר שלא מתאפשר כיום לשכבות רחבות.  שינוי השיטה המוניטרית באמצעות הרפורמה גם תצמצם מאוד את התנודתיות החריפה בשווקי הנדל"ן וההון, תבטל את שאיבת הכסף האדירה הקיימת בשיטה מכלל האוכלוסייה למיעוט מצומצם. ניתן לומר שגם ללא אבטחת ההכנסה, הרפורמה המוניטארית תשנה את חיינו לטובה, אך זו יכולה להיות הדובדבן שעל העוגה. מכל מקום, כיוון שזאת רק דרך אחת להוציא את הכסף שהממשלה תקבל, תמיד תהיה בקרה ומערכת היזונים חוזרים לגבי הנושא ואפשר יהיה לבצע התאמות נדרשות.