חוב זה טוב?

בסופ"ש האחרון התפרסמה אמנת הצדק החברתי עמוסה בשלל דרישות מהממשלה כשאחד ממקורות המימון העיקריים המצוינים בה הוא הגדלת התקציב והחוב. האמנה נחתמה על ידי כמה מראשי ארגוני המחאה בהובלה של פרופסורים מתחומים שונים.
בואו נבחן את המשמעות של האמנה הזו.



הלוגיקה של כותבי האמנה אומרת שהממשלה הגזימה, היא מפנה יותר מדי כספים להקטנת החוב, על חשבון הגדלת התקציב.
במילים אחרות, הפרופסורים מספרים לנו שחוב זה טוב, למרות שהוא בגובה 73% מהתוצר, אין לנו די ממנו.

הבה נבחן את העמדה מכמה זויות:
1) השאלה הבסיסית ביותר שנדרש לשאול את הפרופסורים המכובדים, מדוע ממשלה צריכה לגייס כסף בעזרת חוב? הרי היא יכולה להדפיס את הכסף בעצמה במקום לגייס אותו במיסים. הרי ידוע שחוב הוא סוג של שיעבוד לבעל החוב. הממשלה שלנו צריכה להיות חופשיה ומשוחררת מכל סוג של שעבוד.
כשמוצע לאנשים שהממשלה תדפיס את הכסף לשימושה הם אומרים – אבל הממשלה חסרת אחריות ותדפיס יותר מדי כסף. אבל היום היא יכולה להגזים באותה מידה, רק שבמקום הדפסה מוגזמת, היא תיקח חוב מוגזם נושא ריבית כפי שדורשים הפרופסורים שתעשה. השלכות ההגזמה במערכת הנוכחית קשות יותר.
שאלה מעניינת נוספת היא האם החוב של הממשלה יגמר אי פעם לשיטת הפרופסורים? המציאות מראה שבשיטה המוניטרית הנוכחית לעולם המדינות חבות כסף ומצבם מחמיר ככל שהמשמעת התקציבית שלהם מופרת.

2) גם במערכת פיננסית מעוותת כפי שקיימת היום, על החוב שהממשלה תיקח , אנחנו וילדינו נשלם ביוקר. כל שקל שיועבר להגדלת התקציב נחזיר מחר בתוספת ריבית וריבית דריבית. במאזן הכולל לאורך השנים, האזרחים ישלמו יותר, אם באינפלציה או במיסים. צר לי אבל אין מעיין קסום של כסף, האזרחים מכסים את הוצאות הממשלה, וקצת מכסה הדוד מאמריקה (אבל בכסף הנתרם הוא דואג שנקנה מימנו בעיקר נשק - נושא לטור אחר).

3) מה באמת ההשלכות של הגדלת התקציב?
הגדלת התקציב, משמע העברת שירותים שאנחנו אחראים להם לידי הממשלה.
לעתים זה הגיוני שהממשלה תספק את השירות, לדוגמא מיסוד והפעלה של תחבורה ציבורית - רשת רכבות מהירה יכולה לחסוך כסף ומשאבים לאזרחים .
לעתים זה ישחק לרעתנו, כלומר נקבל פחות ונעבוד יותר. ניקח לדוגמא חינוך לגיל הרך. כיום אנחנו בוחרים לאיזה גן פרטי הילד ילך, אנחנו גם משלמים. עכשיו נכנס חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3. הרעיון הנחמד הגיע כתוצאה מלחץ של ראשי המחאה, אבל גם כאן אין ארוחות חינם. האזרחים שמממנים את תקציב המדינה ישלמו עוד כסף בעתיד למדינה ע"י מיסים ישירים או עקיפים על מנת לממן את החינוך חינם והכל בשביל לספק לילדים מעונות.
לשיטת הפרופסורים נלווה עכשיו יותר ונשלם את זה בעתיד עם ריבית, לשיטת משרד האוצר נשלם הכל כבר עכשיו. בכל מקרה נשלם על זה אלא שהריבית במקרה של עצת הפרופסורים תאלץ אותנו לשלם יותר.

במילים אחרות במקום שנשלם ישירות לגננת ונבחר את הגננת הטובה ביותר, נשלם לממשלה, היא תשכור את הגננת שתמצא לנכון, ואנחנו נהייה חייבים לשלוח את הילד לגן שהשלטון יחליט שילדינו יהיו בו.  עם השנים יווצרו גנים שלא יהיו לרוחנו, בדיוק כפי שיש היום בתי ספר יסודיים שאנחנו לא מרוצים מהם. במידה רבה אפשר לומר שאנחנו, מוסרים כאן את ההשפעה על חינוך ילדינו לשלטון. בעל המאה הוא בעל הדעה, ואנחנו יוצרים מראית עין בה הממשלה היא בעלת המאה למרות שהכסף מגיע מאיתנו בדרך עקיפה.

חישבו על זה: איזה בר דעת ישלם למישהו שישלוט בו? גם אם לא לזה קיוו כותבי האמנה ,לשם היא מובילה.

4) למי תורמת הגדלת התקציב או הפסקת הניסיונות להקטנת את החוב?
התשובה פשוטה: לכל מי שנהנה מהשיטה הנוכחית שבה המדינה מגייסת כסף מחוב- כשמגדילים את התקציב והחוב מפילים בכך את ההוצאות על הציבור  ולכן גם אין צורך להתעמת עם טייקונים, אין צורך לפרק את מערכת הבנקאות הקלוקלת, אין צורך לנסות לשבור את המונופול של המערכת הבנקאית על ייצור הכסף או לפרק את המערכת הפנסיונית שהפכה פרה חולבת לגופים המנהלים.

לפי מחקר חדש של מכון ירושלים אנחנו מקדישים כמעט שלושה חודשים בכל שנה רק לתשלום חובות הממשלה.
הנה הגרף שהציג המכון:

האם תסכימו לחתום על האמנה המוצעת ולהקדיש עוד כמה ימים או שבועות מחייכם בעבודה רק בשביל להעביר עוד ועוד שליטה לממשלה על חייכם ובכך לשלם גם עוד מיסים לתשלום החובות הגדלים שלה? אחרי הכל מדובר באותו החוב שלא היה קיים אילו הפרופסורים היו מספיק אמיצים לטפל בבעיה האמיתית ולא בתסמיניה.
הבעיה האמיתית שהיא המדיניות המוניטרית ,היא אותה מדיניות שמונעת יישום פרקטי של כמעט רוב הסעיפים באמנה ומשאירה אותם כססמאות ריקות מתוכן שאף ממשלה (לא ימין ולא שמאל) לא תוכל לממשן מבלי להחריב את הכלכלה. אגב, אחד הפרופסורים שהיה שותף מרכזי בכתיבת האמנה, יכל בהיותו בתפקיד מפתח בבנק ישראל (המשנה לנגיד) לפני כעשר שנים לנסות להביא לשינוי המדיניות המוניטרית המפלה ובכך בעצם פיספס הזדמנות פז כדי להוביל לצדק חברתי אמיתי.

פיתרון הקסם שקרוי "הגדלת התקציב" הוא קופסת מתנה ארוזה בנייר מושך עין שמציעים לכם. אם תקחו את הקופסא ותפתחו אותה ,תגלו שבפנים למעט דף קטן היא ריקה. בדף יש פירוט חשבון, החשבון שאתם או בניכם תאלצו לשלם.


תודה לע' על העזרה בהכנת המאמר.