יום רביעי, 27 ביוני 2012

האם מאחורי הקלעים החלה כבר קריסת מערכת הבנקאות באירופה?

משהו לא טוב קורה באירופה בשבוע האחרון. על פני השטח אנחנו שומעים הצהרות חסרות תקדים בחריפותן של אנליסטים ובכירים בכלכלה ומתחת לפני השטח או מתחת לדיווחי המדיה כבר שבעה בנקים ברחבי אירופה בינהם רויאל בנק אוף סקוטלנד הענק  נותרו ללא מזומנים  תחת הטענה התמוהה של בעיה טכנית שנמשכת כבר כמעט שבוע.
אז מה באמת קורה שם?



הנה כמה מהכותרות שהופיעו רק בשבוע האחרון בעיתוני הכלכלה:
"מהומה באירופה: הפוליטיקאים משותקים, ה-ECB בלחץ"
סורוס: לפתור המשבר באירופה תוך 3 ימים - או שיהיה אסון
ראש ממשלת איטליה מזהיר: חייבים למצוא פתרון בשבוע הקרוב

ופה עולה השאלה מה השתנה פתאם שכולם כל כך חוששים מהשבוע הזה? 
תארו לכם שני שיכורים שנפגשים באמצע הרחוב ומנסים לעזור אחד לשני ללכת בצורה יציבה תוך כדי שהם משקים אחד את השני באלכוהול, והנה לכם המצב באירופה.
יש ביבשת הזו שתי זרועות למשבר שמזינות אחת את השניה -אחת הוא משבר החובות הממשלתי והשניה משבר המערכת הבנקאות ביבשת. למעשה מי שממן את החובות הממשלתיים היום אלו אותם הבנקים שנמצאים בעצמם תחת חובות עצומים ,אלא שאם הממשלות יקרסו גם הבנקים יקרסו והפוך ולכן הם מזינים זה את זה בחובות שלעולם לא יוכלו לשלם או לפדות.

את המשבר ממשלתי אפשר אולי לדחות במקצת לעתיד על ידי צמצום בהוצאות ,גלגול חובות ועוד גזירות כאלו או אחרות על הציבור.הבעיה שאת הבנקים יהיה בילתי אפשרי לחלץ כאשר כמות אנשים גדולה תבוא ותדרוש את כספה.
הבנקים באירופה צריכים להחזיר סכום המוערך בכ-2 טריליון דולר. מקור חלק מהכספים הוא מהלוואות דולריות של הפדרל ריזרב שהעניק לבנקים ברחבי האיחוד בשנה שעברה.  אלא שעתה מועד הפרעון לחלק מההלוואות האלה הגיע אבל לבנקים שהשתמשו כבר בחלק מהכסף הזה אין מה להחזיר. הבנק המרכזי האירופי לא יכול לעזור פה כי אין לו יכולת להדפיס דולרים והממשלות באיחוד גם כך נמצאות במצב גרוע ומוגבלות ביוכלתן אפילו לקיים את עצמן.

את התוצאות כבר מתחילים לראות בשטח:
הכל החל בהודעה של בנק איטלקי בתחילת החודש שלא יאפשר משיכת מזומנים  בשל המצב הכלכלי. זה המשיך כעבור שבוע כאשר בנק בצרפת התקשה לשלם את כספי הפקדונות של לקוחותיו. זה הגיע לשיא בשבוע האחרון באירוע  שהחל לפני שישה ימים ועדיין נמשך בבריטניה ובאירלנד,בו מיליוני אזרחים גילו כי לא נכנסו להם המשכורות ושאר התשלומים המגיעים להם לחשבונותיהם.
נשיא קבוצת רויאל בנק אוף סקוטלנד שכולל שלושה בנקים שסובלים מהבעיה הודה השבוע כי מדובר בתקלה קשה. בראש האתר של הבנק NatWest ,שהוא חלק מקבוצת רויאל בנק, מופיעה עדיין הודעתו של נשיא קבוצת הבנק בו הוא מתנצל על הבעיה הטכנית אבל באותה נשימה גם לא מתחייב על זמן תיקון אותה "תקלה".
נכון לשעות אלו עדיין מיליוני לקוחות הבנק סובלים מהבעיות הבאות:
* הגבלה במשיכת מזומנים להוצאות היום יומיות
* משכורות ותשלומים לא מופיעים בחשבון הבנק שלהם
* רכישת רכבים או ביטוחי בתים נעצרו
* אין יכולת למכור בתים

כך תאר את מה שהתרחש אתמול אחד הבלוגרים בבריטניה שהוא גם לקוח הבנק:
 On a personal level, my meagre monthly pay was due to go in to my bank today. No payment was made. My firm (a charity) banks through the Royal Bank of Scotland. Apparently the money payments left ‘our’ payroll and have simply disappeared into    
?the ether.Does anyone really belive this is a f****ng computer glitch

כאמור למי שמעוניין הבנק מאפשר ללקוחותיו להגיב על הנעשה והוא מוצף בתגובות של לקוחות זועמים כפי שניתן לראות בקישור כאן. 

אלא שפה זה לא נגמר: אל חמשת הבנקים הצטרפו בסופש האחרון שני בנקים נוספים שסבלו גם הם מ"בעיות טכניות" שלטענתם כבר נפתרו. מדובר בבנק הלאומי של אירלנד (NIB) והבנק המסחרי הגדול AIB.
(רק אומר שמדהימה אותי שוב ושוב העובדה המצערת שהמדיה לא מדברת כלל על אירועים אלו למרות שהם בקנה מידה גדול ולכן גם שאר הציבור כלל לא חשוף אליהם)

כרגע המצב נראה לא טוב והלחץ של המשקיעים ושל מנהיגי הכלכלות כפי שראינו בתחילת המאמר הוא כנראה לא מיקרי.
זה מה שגרם למודיס להוריד בבת אחת את דירוג הבנקים הגדולים בשבוע שעבר ולעיתונאי והברוקר לשעבר מקס קייזר לצאת בהכרזה הבאה על כך ש"הבנקים הם מתים" ושהאנשים צריכים להבין שאף אחד לא יעזור להם חוץ מאשר הם לעצמם:



אז מה הלאה : האם הפד יציל שוב את הבנקים באירופה? האם המדינות שוב יסחטו את ארנקי אזרחיהם לחלץ את הבנקים בסכום אסטרונומי? קשה מאד לדעת מה בדיוק מה מתחולל מאחורי הקלעים ומה מתבשל.  אני לא אתפלא אם ימצאו שוב איזה שיטה או מנגנון לחלץ גם אם באופן זמני את הבנקים...על חשבון הציבור כמובן.



החומר הכלול במאמרים בבלוג זה הם על דעתו בלבד של הכותב ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו. סקירה זו אינה מתחייבת להיות מדויקת בפרטיה ואינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. 

39 תגובות:

  1. נגיד הבנק המרכזי של אנגליה, מרווין קינג :


    פסימי בנוגע לפתרון משבר החובות באירופה.


    "מה שמדאיג אותי במהלך החודשים האחרונים, ההחמרה באסיה ובשווקים צומחים אחרים.


    סיבה נוספת היא שעמיתי בארה"ב מודאגים יותר ממה שהם היו בתחילת השנה בנוגע למה שיקרה בכלכלה האמריקאית."


    "אני המום מכמה שהדברים השתנו. אני פסימי ואני בעיקר מודאג מכיוון שבמשך שנתיים אנחנו רואים את המצב בגוש היורו מחמיר והולך והבעיות רק הדרדרו"


    התייחס למשבר הכלכלי החמור שפקד את בריטניה ב-2007-2008 ואמר כי "אם תשאלו כל אחד מאיתנו בבנק, אני לא חושב שמישהו מאיתנו היה חושב שנהיה עדיין תקועים במשבר כעבור חמש שנים.

    אני אפילו לא חושב שעברנו חצי מהדרך".


    בסיום דבריו אמר כי הוא לא חושב שאף מדינה תוכל להימלט מהמשבר.




    החודש ערך הבנק המרכזי של בריטניה פגישה שבה נדחתה הצעתו של קינג להרחיב את תוכנית רכישת האג"ח הבריטיות מ-50 מיליארד ליש"ט ל-375 מיליארד ליש"ט. מרבית חברי מועצת הבנק החליטו שלא להצביע בעד התוכנית על רקע החששות הגוברים של המשקיעים בשבועות האחרונים מיציאה אפשרית של יוון מגוש היורו ולאחר שספרד ביקשה חילוץ למערכת הבנקאות במדינה.

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1741330

    השבמחק
  2. והנה 2 אנקדוטות משעשעות בנושא : בנקים

    1
    מחקר שפורסם במגזין הסטטיסטיקה Significance תחת הכותרת "לשדוד בנקים : הפשע משתלם אך לא יותר מדי", מציג מודל כלכלי לשוד בנקים המחשב את היחס בין מאמצי השודד לרווחיו. על פי המחקר, מדובר בקריירה ששכרה לא בצדה - לפחות לא בבריטניה ובארה"ב, שתי זירות המחקר שנבדקו.


    לפי המחקר, ההכנסה הממוצעת ממעשי שוד בנק בבריטניה בשנים 2008-2005 היתה 31,668 דולר , בהשוואה ל-4,300 דולר בלבד בארה"ב.

    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/377/228.html?hp=16&cat=1903&loc=10




    סוחר אורז אלמוני למדי בסין זכה לאחרונה לכמה רגעים של תהילה כשקנה בנק אמריקאי ב-60 מיליון דולר. התקשורת במדינה מיהרה לדווח על העסקה וכינתה אותה כ"אגדית" והעיר בה הוא מתגורר נתנה לו ג'וב יוקרתי. אלא שאז התברר שמדובר בעוד יציר אופייני של תרבות הזיופים, והבנק הזה כלל לא קיים

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4244087,00.html

    השבמחק
  3. שלום ערן
    ומה מצב הבנקים/מדינות שאינם בגוש היורו (מדינות במערב אירופה )ורוסיה למשל
    ושאלה נוספת, מה המצב במדינות בגוש היורו, שלא שומעים עליהם? ( אוסטריה בלגיה הולנד פינלנד אסטוניה סלובקיה וכו'...)

    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. את אירופה אפשר לחלק ל2 (אתה תחליט מצבה של מי יותר גרוע):
      הקבוצה החזקה שהלוותה את מרבית כספיה להציל את הקבוצה החלשה.
      הקבוצה החלשה שלעולם לא תוכל להחזיר את כספה לקבוצה החזקה
      ולכן אפשר לומר שכולם בחזקת מועמדות לפשיטת רגל.כולל גרמניה:
      הקבוצה החזקה לא יכולה להפסיק להלוות לקבוצה החלשה שכן אם תפסיק להלוות לה היא תגרום לפשיטת הרגל שלה ואז היא תאלץ להתמודד עם בור של טריליוני דולרים שיהיו חסרים לה.
      מצד שני אם הקבוצה החלשה תפסיק לקבל הלוואות היא תפשוט את הרגל ותגרום לקבוצה החזקה לעמוד במצב חמור מאד.
      זה מעגל אינסופי שבסופו של דבר חייב להגמר במשבר חמור.

      ערן

      מחק
  4. על פי אותה תוכנית הבנק האירופי המרכזי יהפוך לרגולטור המרכזי של הבנקים, ובכך יחליף את רשות הבנקים האירופית.

    כמו כן התכנית מציעה להקים תכנית לביטוח פיקדונות שתגן על תכניות פרטניות במדינות השונות.

    המטרה של יוון היא למנוע מצב בו פאניקה בכלכלות גוש היורו מביאה את הציבור למשוך כספים רבים מהבנקים ובאופן כזה תתערר היציבות והבנקים יקרסו.

    http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3574366,00.html


    על פי דיווח של הניו יורק טיימס,
    אופציה נוספת שעומדת על הפרק היא הקמתה של רשות מרכזית לביטוח פיקדונות בבנקים במדינות מסוימות.

    ראוי לציין שמודל זה קיים בצורה דומה בארצות הברית, שם במקרה שבנק פושט רגל, הרשות אחראית על החזרת כספים לציבור וביצוע פירוק מסודר של הבנק.

    http://www1.bizportal.co.il/article/323538



    באמצעות נטרול הדרכים בהן יכולות היו ממשלות אירופה להתמודד עם חובותיהן כמו מיסוי רווחי הון והדפסת כסף, הבנקאים הפרטיים דוחפים אותן למעגל של הפרטות, קיצוצים והעלאת המיסוי דווקא על העובדים

    : מייקל הדסון


    הדרך הקלה ביותר להבין את המשבר הפיננסי של אירופה היא להתבונן בפתרונות המוצעים לו.

    פתרונות אלו הם חלומם הרטוב של הבנקים : אוסף של מתנות שמעטים היו מסכימים להן במשאל עם דמוקרטי.


    למדו האסטרטגים של הבנקים לא לסכן את תכניותיהם על-ידי הגשתם להצבעה דמוקרטית.


    נראה שלכנות את המנהלים של מדיניות כל כך אנטי-דמוקרטית בשם "טכנוקרטים" היא לשון נקייה ללוביסטים פיננסיים או לביורוקרטים שהיו צרי-אופקים מספיק כדי לשמש "אידיוטים מועילים" מטעם נותני החסות שלהם. האידיאולוגיה שלהם היא אותה פילוסופיית צנע שקרן המטבע העולמית הטילה על מדינות העולם השלישי משנות השישים ועד שנות השמונים. באצטלה של ייצוב מאזן התשלומים, תוך החדרת שווקים חופשיים, פקידים אלו מכרו בזול את התשתיות הבסיסיות ואת ענפי הייצוא של המדינות בעלות החוב. התוצאה הייתה דחיקתן של כלכלות מוכות צנע עמוק יותר לחובות לבנקים זרים ולאוליגרכיה המקומית.


    אופייה של המלחמה שמטביעה כעת את אירופה חורג אפוא מתחום הכלכלה. היא מאיימת להפוך לקו שבר היסטורי בין עידן התקווה והפוטנציאל הטכנולוגי של חצי המאה שעברה, לבין עידן חדש של קיטוב שבו אוליגרכיה פיננסית מחליפה ממשלות דמוקרטיות ומכפיפה אוכלוסיות שלמות לכדי פיונים של חוב. וכדי שמחטף נועז שכזה של נכסים ועוצמה יצליח, הוא זקוק למשבר שישהה את תהליכי החקיקה הפוליטיים והדמוקרטיים הרגילים שעלולים להתנגד לו.

    השבמחק
  5. בנק מרכזי שאינו יכול לפעול ככזה

    ממשלות לא חייבות ללוות מבנקאים מסחריים או לווים אחרים. מאז שיוסד הבנק של אנגליה ב-1694, בנקים מרכזיים {הדפיסו כסף} כדי לממן הוצאות ציבוריות. כמו כן, בנקים יוצרים אשראי בצורה חופשית – כאשר הם נותנים הלוואה ומזכים את חשבון הלקוח בתמורה לשטר חוב נושא ריבית. כיום הבנקים יכולים ללוות עתודות מהבנק המרכזי הממשלתי בריבית שנתית נמוכה (0.25% בארה"ב) ולהציע אותן כהלוואה בשיעורי ריבית גבוהים יותר. הבנקים שמחים אפוא לראות את הבנק המרכזי של הממשלה יוצר אשראי כדי להלוות להם. אך כאשר מדובר בממשלות שיוצרות כסף כדי לממן את הגירעונות התקציביים בשביל הוצאות בשאר המשק, הבנקים מעדיפים לשמור לעצמם את השווקים האלו והחזרי הריבית שלהם.

    בנקים מסחריים באירופה עומדים בתוקף על כך שהבנק האירופי המרכזי לא יממן גירעונות תקציביים. אולם יצירת אשראי פרטי איננה בהכרח פחות אינפלציונית מממשלות שמממנות את הגירעונות שלהן (פשוט על-ידי הדפסת הכסף הנדרש).


    הבנקים רוצים להשתמש בפריווילגיית יצירת האשראי שלהם כדי לקבל ריבית על הלוואות שהם נותנים לממשלות שמשמשות למימון גירעונות תקציביים ציבוריים. לכן יש להם אינטרס בהגבלת "האופציה הציבורית" של הממשלה למימון הגירעונות התקציביים שלה. כדי להבטיח את המונופול שלהם על יצירת האשראי הבנקים תכננו מסע תעמולה רחב היקף נגד הוצאות ממשלתיות ולמעשה נגד סמכות שלטונית בכלל – שהיא במקרה הסמכות היחידה עם מספיק כוח כדי לשלוט בעוצמתם של הבנקים או לספק אופציה חלופית למימון ציבורי. התחרות הזו בין הבנקים לממשלה היא ההסבר להאשמות השווא על כך שיצירת אשראי ממשלתי הינה אינפלציונית יותר מיצירת אשראי ע"י בנקים מסחריים.

    השבמחק
  6. הבנק המרכזי האירופי שולל מהממשלות את היכולת ליצור כסף

    כאשר לא ניתן לשלם חובות או למחזר אותם מגיעה תקופת העיקולים. עבור ממשלות גוש האירו המשמעות היא הפרטות חיסול כדי לשלם לנושים. מטרתה של ההפרטה, בנוסף לצבירת רכוש, היא החלפת העבודה במגזר הציבורי בכוח עבודה לא-מאורגן עם פחות זכויות פנסיוניות, ביטוח בריאות, או יכולת השפעה על תנאי העבודה. מלחמת המעמדות חזרה אפוא לאופנה – הפעם עם טוויסט פיננסי. באמצעות כיווץ המשק דפלציית החוב מסייעת בשבירת כוח ההתנגדות של העבודה.

    היא גם נותנת לנושים שליטה על המדיניות הפיסקאלית. בהיעדרו של פרלמנט פאן-אירופי שבסמכותו לקבוע כללי מיסוי, המדיניות הפיסקאלית עוברת לידיו של הבנק המרכזי האירופי. בפועלו בשירות הבנקים, נראה שהבנק המרכזי האירופי מעדיף להחזיר אחורה את מהלכי המיסוי פרוגרסיבי שאפיינו את המאה העשרים. כמו שלוביסטים פיננסיים אמריקאים הבהירו, דרישת הנושים היא שהממשלות החייבות יגדירו את העלות של השירותים החברתיים שהן מספקות כ"דמי שימוש" קבועים המנוכים מהשכר (במילים אחרות – מס לא פרוגרסיבי מהמשכורות), במקום לממן אותם ע"י מסים פרוגרסיביים מסוגי הכנסות שונים. העברת נטל המס ממיסוי נדל"ן ופיננסים למיסוי בלבדי של העבודה והכלכלה ה"אמיתית" מאיימת אם כן להיהפך למחטף פיסקאלי על גביו של מחטף ההפרטה.

    האירוניה היא שהגירעונות התקציביים של פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד נובעים במידה רבה מהיעדר מיסוי על נכסים והמשך העברת נטל המס תחמיר ולא תסייע לייצב את התקציבים הממשלתיים. אך הבנקים מסתכלים רק על מה שהם יכולים להשיג בטווח הקצר. הם יודעים שהמיסוי שלא נגבה מנדל"ן ועסקים "פנוי" להתחייבות של הקונים כלפי הבנקים כריבית. ליוון וכלכלות אוליגרכיות אחרות נאמר שהן צריכות "לשלם את חובותיהן" ע"י קיצוץ ההוצאות הממשלתיות (אך לא ההוצאות הצבאיות לקניית נשק גרמני וצרפתי) והעברת נטל המיסים אל העבודה, התעשייה והצריכה באמצעות עלויות שימוש גבוהות יותר עבור שירותים שטרם הופרטו.

    קיצוצים פיסקאליים אכן יוציאו אנשים ממעגל העבודה או לפחות יחייבו אותם למצוא עבודות עם משכורות נמוכות יותר ופחות זכויות. אולם קיצוצים בהוצאות הציבוריות יכווצו גם את המגזר העסקי ויחמירו את הבעיה הפיסקאלית ובעיית החוב בכך שידחפו את המשקים עמוק יותר למיתון.

    אם ממשלות מצמצמות את ההוצאות שלהן כדי להוריד את גודל הגירעון התקציבי – או אם הן מעלות מסים על המשק כולו כדי ליצור עודף – אזי העודף הזה ישאב את הכסף אל מחוץ למשק וישאיר פחות כסף פנוי להוציא על מוצרים ושירותים. התוצאה היחידה תהיה אבטלה, עוד חדלויות פירעון ופשיטות רגל.

    המשבר הכלכלי כיום הוא שאלה של מדיניות, לא הכרח. כפי שהתלוצץ ראש הסגל של הנשיא אובמה, רם עמנואל: "משבר הוא הזדמנות שאסור לפספס". במקרים כאלו ההסבר ההגיוני ביותר הוא שישנו בעל עניין שמרוויח מכך. שפל כלכלי מעלה את האבטלה ומסייע לשבור את כוח העבודה, המאורגן והלא-מאורגן. הפיננסיירים הם אלו שמרוויחים – באמצעות אי-תשלום לאוכלוסיה העובדת עבור חסכונות ובטחונות שניתנו כחלק מהסכמי עבודה ותכניות פרישה לעובדים.

    גם אם הממשלות יספקו "אופציה ציבורית" וייצרו את הכסף שלהן כדי לממן את הגירעונות התקציביים שלהן ויספקו למשק אשראי יצרני כדי לבנות מחדש תשתיות, נותרת בעיה חמורה: כיצד להיפטר מהחוב החריג הקיים שפועל כעת כמשקולת על המשק. הבנקאים והפוליטיקאים שנתמכים על ידם מסרבים להוריד את החובות לרמה שתשקף את היכולת לשלם.

    עבור הבנקאים קו ההגנה האחרון הוא לטפח את האשליה שאין צורך שהם יסכימו לשמיטה של החובות הגבוהים שהם עודדו. מלווים תמיד מתעקשים שניתן לעמוד בתקורת החוב – אם ממשלות פשוט יורידו הוצאות אחרות בו בזמן שהן מעלות מסים על יחידים ועסקים לא-פיננסיים.

    הסיבה לכך שזה לא יעבוד היא שהניסיון לגבות את החוב הקיים כיום יפגע בכלכלה "האמיתית" שעומדת בבסיסו ותקשה עליה עוד יותר לשלם את חובותיה. מה שהחל כבעיה פיננסית (חובות רעים) יהפוך כעת לבעיה פיסקאלית (מסים רעים). מסים הם עלות של עשיית עסקים בדיוק כמו תשלום חובות. שתי העלויות חייבות להשתקף במחירי המוצרים. כשמעמיסים על כתפי משלמי המיסים מיסים וחובות יש ברשותם פחות הכנסה פנויה להוציא על צריכה. לכן שווקים מצטמקים ומגבירים את הלחץ לרווחיות של מיזמים מקומיים. השילוב של השניים הופך כל מדינה שמאמצת מדיניות כזו ליצרנית יקרה ולכן לפחות תחרותית בשווקים העולמיים.

    השבמחק
  7. סוג התכנון הפיננסי הזה – והמקבילה הפיסקאלית שלו של שינוי מבנה המס – מובילים לביטול התיעוש. יצירת כסף בין-ממשלתי של הבנק המרכזי האירופי או של קרן המטבע העולמית משאירה את החובות במקומם תוך השארת העושר והשליטה הכלכלית בידי הסקטור הפיננסי. בנקים יכולים לקבל תשלומי חובות על נכסים ממושכנים יתר על המידה רק אם ישנה הקלה בחלק ממיסי הנדל"ן על הלווים. חברות תעשייתיות כבולות-חוב יכולות לשלם את חובותיהן רק ע"י נסיגה מהתחייבויות פנסיוניות, ביטוחי בריאות ומשכורות לעובדים שלהם – או תשלומי מסים לממשלה. בפועל, משמעותה של “עמידה בחובות" היא דפלציה כתוצאה מחוב והצטמקות כללית של המשק.

    לפחות במדינות מוכות החוב ביותר, מצביעים אירופאים מתעוררים להפיכה אוליגרכית שבה תכנון ושליטה במיסוי ובתקציבי הממשלה מועברים לידי מנהלים שהוצעו כמועמדים ע"י הקרטל הבינלאומי של הבנקאים. תוצאה זו היא ההפך הגמור ממה שכלכלת שוק חופשי הייתה בעשורים האחרונים

    מייקל הדסון הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת מיזורי, קנזאס סיטי. הוא עוסק בתחומים שונים, מניתוח המדיניות הפיננסית של ארצות הברית לחקר הכלכלה הבבלית הקדומה.

    הכין לפרסום: אדם חפץ

    http://www.blacklabor.org/?p=46191

    השבמחק
    תשובות
    1. מוצטפא שמטרלינג27 ביוני 2012 בשעה 7:30

      חכם מאוד הפרופסור שלך. כל הדברים האלו מתוארים כבר בפירוט בפרוטוקולים של זקני ציון. נשבע לכם - תקראו.

      וכרגיל, אני מתנצל על החזרה הטרחנית על ההערה הזו.

      מחק
    2. וולפגאנג אבו-עגילה27 ביוני 2012 בשעה 11:02

      מכאן אתה למד
      שכבר אז חיפשו את מי להאשים
      בתוכניות השליטה המתגבשות
      חחח

      מחק
  8. אבל אולי מלחמת המעמדות האמיתית היא לא בין העשירים לעניים, אלא במקום אחר: בין המבוגרים לצעירים? זה בדיוק מה שטוען הכלכלן הצרפתי ז'אק אטאלי, אדם שהיה בין ההוגים והבונים של גוש היורו, יועץ מיוחד לנשיא הצרפתי פרנסואה מיטראן, יועץ לנשיא פרנסואה סרקוזי, איש שכתב יותר מ-50 ספרים על הכלכלה - ושממשיך לכתוב בלוג כלכלי משפיע כמעט מדי יום.

    הטיעון של אטאלי הולך כך: לאחר שכל רוב מדינות העולם המערבי נקלעו לחובות עצומים, נותרה שאלה מרכזית אחת, וממנה נגזרת המדיניות שבה יבחרו השליטים - מי ישלם אותם. בחלופה הראשונה יגויסו הכספים על ידי העלאת מסים - ואז הצעירים הם שישלמו, כי הם אלה שיאיישו את שוק העבודה בעשורים הבאים.



    ומי מנצח במלחמת הדורות הזאת ?


    "באירופה, נכון להיום, המבוגרים הם אלה שמחזיקים בכוח הפוליטי - ולכן הם אלו שמנצחים. לו הייתי בן 20", אומר ז'ק אטאלי בראיון ל-TheMarker, שהתקיים בטרקלין ה-VIP של ועידת הנשיא בירושלים, דקות לפני שהצטרף אליו שמעון פרס, "אני חושב שהייתי איתם. אם הייתי צעיר, הייתי מאשים את הדור המבוגר בכך שהרס אותנו עם החובות, בניהול כושל של הסביבה, ובעובדה שהם יותירו לנו הרבה דברים שהם לא היו אמיצים מספיק כדי לשלם עליהם. אם הייתי בין הצעירים, הייתי בהחלט דורש מהדור שלנו לשלם יותר.

    "אני לא יודע אם כך זה בישראל, אך בהרבה מדינות רמת הפנסיה הממוצעת גבוהה מרמת המשכורת הממוצעת, וזה פשוט מטורף. זה משום שרוב הבוחרים הם מבוגרים, והעלייה בתוחלת החיים נותנת למבוגרים רוב פוליטי. אחד המאבקים הגדולים ביותר כיום נוגע לכוחם של הצעירים: צריך לתת להם יותר כוח ונתח גדול יותר בעוגה באמצעות שינוי שיווי המשקל. זה עניין של יותר השקעה בחינוך מאשר בדברים שהם לטובת הקשישים, בסביבה ובדברים אחרים. אני מאמין שזה מאבק מאוד בסיסי".

    כלכלנים אומרים כיום שהזינוק באי-השוויון ב-20 השנה האחרונות הוא אולי הסיבה האמיתית למשבר. אתה מסכים אתם?

    "ודאי. כתבתי על זה ספר, שבו הסברתי שיש התנגשות בין רווחי החברות ליצירת נכסים בידי הציבור. הפתרון לפער היה צבירת חובות: אנשים יצרו את ההון שלהם על ידי קנייה ומכירה של ניירות ערך, בתוספת מינוף. זה עבד במשך 20 שנה, ככמו בשנות ה-20 - עד שזה הגיע לסאבפריים והכל קרס".

    אז מהי המסקנה?

    "המסקנה שלי, עוד לפני המשבר, היתה שהשוק הפיננסי אינו אחראי - אין לו האחריות הנדרשת. זה שוק שהיה אמור לספק שירות לציבור, ולא למנהלים של החברות הפיננסיות. השוק הפיננסי צריך להיות משהו משעמם, לתת שירות בסיסי - ולא כל מה שראינו עם מינוף ופעילות מסחר".

    ובכל זאת, יש כאן בעיה של חובות. איך פותרים אותה?

    "צריך להיות יצירתי. בתרבות היהודית העתיקה למשל ישנו העניין של שמיטת חובות פעם ב-49 שנה. צריך לחשוב על דבר כזה. אף אחד לא חקר לעומק אפשרות כזו, אבל מדוע לא לקבוע שכל החובות, של כל הלווים, יקבלו פריסה לזמן גדול פי שלושה באותה ריבית? חוב של שבע שנים יהפוך לחוב של 20 שנה. זה יפתור את הבעיות של הלווים - אבל מי ישלם? מי שיישאו בנטל הם החוסכים האמידים, בעלי הפנסיות, שמילא יש להם הרבה, וכל מיני גופים כמו קרנות השקעה לאומיות - שהרוויחו עד היום הרבה כסף, ולא נורא אם ירוויחו קצת פחות. אלה הסוגים של פתרונות גלובליים שאפשר לדמיין".

    http://www.themarker.com/tv/1.1736932

    השבמחק
  9. אני שמח לבשר לכם שממשלת ספרד השיגה את יעד הגרעון השנתי 3.5% בחצי השנה!
    כל הכבוד!
    מעכשיו יוכלו להמשיך את החצי השני של השנה בלי דאגות ולחץ לגבי גרעון ויעדים.

    הכל נכתב בסרקאזם...
    http://globaleconomicanalysis.blogspot.co.il/2012/06/spain-has-budget-deficit-of-341-of-gdp.html

    השבמחק
  10. מה המשמעות הקונקרטית של הגדלת הגירעון של ממשלת ישראל ל 3%?
    האם בית הדפוס למזומן יעבוד שעות נוספות?
    האם ערכו של השקל ירד?
    האם זה במקביל להעלת המיסים?
    האם זה הסמן הימני לדרדור המצב הכלכלי בארץ לעבר התהום?
    האם העובד שלא מקבל תוספת במשכורתו יאלץ עוד יותר לכרוע תחת נטל החובות הפרטי שלו?
    האם הבנקים יתנו אשראי למי שלא יוכל להחזיר את החוב?
    אשמח לתשובות אחת לאחת.
    אבי ג.

    השבמחק
    תשובות
    1. מה המשמעות הקונקרטית של הגדלת הגירעון של ממשלת ישראל ל 3% ? שהוחלט לקבע את מעמדות השליטה במחיר קניית זמן מהמעמדות הנשלטים


      האם בית הדפוס למזומן יעבוד שעות נוספות ? אם כוונתך לבית השפוס המילולי-אזי כן !


      האם ערכו של השקל ירד ? תלוי ביכולתם של האחוס"לים להמשיך בתוספות על שכרם מטעמי שחיקת השכר


      האם זה במקביל להעלת המיסים ? לא. אלא אם כוונתך למיסוי עתידי בשנים שיבואו ומטעמי המצב קשה אתם צריכים להבין את מצוקתה של הממשלה שבחרתם



      האם זה הסמן הימני לדרדור המצב הכלכלי בארץ לעבר התהום ? לא. זהו דווקא הסמן השמאלי לדרדור מצב האינטלקטואליות והאינטליגנציה לעבר תהומות של רפיסות הומאנית ואומנות וולגארית


      האם העובד שלא מקבל תוספת במשכורתו יאלץ עוד יותר לכרוע תחת נטל החובות הפרטי שלו ? לא. הוא תמיד יוכל להיות עצמאי במקום פראזיט



      האם הבנקים יתנו אשראי למי שלא יוכל להחזיר את החוב ? כן. אם הכוונה למי שיכול לייצר חוב חדש וגדול יותר


      שמחתי להשיב אחת לאחת.
      אמי ב.

      מחק
    2. תשובות אחת לאחת:

      מה המשמעות הקונקרטית של הגדלת הגירעון של ממשלת ישראל ל 3%?

      המשמעות היא שלא תהיה העלאת מיסים במידה שתוכננה אלא פחות מכך.

      האם בית הדפוס למזומן יעבוד שעות נוספות?

      ההחלטה על העלאת יעד הגרעון לא תגרום להדפסה נוספת אבל זה מעלה את החוב של מדינת ישראל ולכן בעתיד או שנשלם יותר מיסים או שנצטרך להדפיס כסף.
      כלומר העלאת יעד הגרעון רק דוחה את הזמן לתשלום ומוסיפה עלויות נוספות של דחיית התשלום.

      האם ערכו של השקל ירד?
      יש לזה השפעה אבל זה גורם אחד מיני רבים.
      במסגרת של משבר חובות עולמי - אני לא מוצא השפעה מהותית ואין סיבה שהשקל ירד בגלל העלאת יעד בגרעון חד-פעמית ל-3%.

      האם זה במקביל להעלת המיסים?
      כן במקביל, אבל העלאת המיסים עקב כל תהיה מדודה יותר.

      האם זה הסמן הימני לדרדור המצב הכלכלי בארץ לעבר התהום?

      לא. ישנם צרות גדולות יותר.

      האם העובד שלא מקבל תוספת במשכורתו יאלץ עוד יותר לכרוע תחת נטל החובות הפרטי שלו?

      לא בטווח הקצר ואפילו להיפך, כיון שהגדלת יעד הגרעון גורמת להעלאת מיסים מדודה יותר.
      בטווח הארוך כולנו נצטרך לממן זאת בעתיד.

      האם הבנקים יתנו אשראי למי שלא יוכל להחזיר את החוב?
      אין קשר.

      מחק
    3. הנה המשמעות הראשונה
      היישר מפי הסוס...



      בשעה 13:30 נשא נאום שר האוצר, יובל שטייניץ, לראשונה מאז פורסמה ההחלטה על הכפלת הגירעון בתקציב ל-3% ב-2013 והבהיר כי עמידה ביעד גירעון של 3% תחייב העלאה נוספת של מסים, לצערי הרב לא יהיה מכך מנוס".

      בפתח נאומו אמר שר האוצר שטייניץ : "יעד גירעון של 3% הוא אתגר ואנחנו מתכוונים לעמוד בו. אבל הציבור חייב לדעת את האמת - לצערי הרב אין מנוס מהעלאות מסים נוספות, למרות שהכפלנו את יעד הגירעון. התחזית יחד עם המתמטיקה יחייבו אותנו לפעול גם בנושא המיסים ולהעלות חלק מהם. אנחנו חייבים להגיד את האמת לעצמנו וגם לאזרחים.

      http://www1.bizportal.co.il/article/325059

      מחק
  11. שלום אבי,

    אנסה את מזלי להסביר ולענות לשאלותיך:

    1. הגדלת הגרעון השנתי תגדיל את החוב הכולל של המדינה (ומה לעשות, עליו צריך לשלם ריבית). להזכירך, מדד חשוב ביותר הינו המדד של היחס בין החוב הכולל לתוצר השנתי. היום זה עומד בסביבות 70%-75% תוצר.
    2. בית הדפוס עובד כל הזמן במלוא תפוקתו, תלוי במיקומו ובמטבע הרלוונטי.
    3. ערכו של השקל ירד במיוחד בעת הריצה למטבע הבטוח (היום עדיין - הדולר) כשיתחיל הבלגן הגדול.
    4. ככל הנראה הגדלת הגרעון ל-3% לא תספיק ולפיכך יצטרכו גם העלאת מיסים. לחילופין, אפשר כמובן לשקול הקטנת הוצאות (תמיד רצוי במיוחד לצמצום השומנים האינסופיים בתקציב, במיוחד בתקציב הביטחון).
    5. לא, הסמן הימני הינו המצב הכלכלי בעולם. כמובן שכרגע אירופה היא בכותרות, הייצוא לשם מהווה חלק ניכר וככל הנראה משם תגיע הרעה (כבר רואים בנתונים השונים). בל נשכח שגם שאר העולם במצב דומה ולא מזהיר (בלשון המעטה).
    6. הייתי מצפה מהעובד בדוגמא שנתת שבתחילה יעשה בדק בית ויחתוך מכל שלל ההוצאות הטפשיות שלקח על עצמו - סלולר, רכב, אפליקציות ועוד ועוד.
    7. הבנקים תמיד ימצאו את הדרך לתת הלוואות גם למי שלא יוכל להחזיר. כל עוד הם יודעים שיש את "הפרייר" שיבוא לעזרתם בעת צרה ושהרגולטור דואג יותר להם מאשר לציבור. העיקר זה "הרווח" שנרשם בהתחלה והבונוסים המטורפים, אחר כך אלוהים גדול....במילא הם כבר לא יהיו בתפקיד (אלא אולי בתפקיד זוהר אצל מי שנתנו לו את ההלוואה). כמה פשוט !!!

    בברכה,
    אודי

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי מה להוסיף על דבריו של אודי. רק תוספת לסעיף 1:
      הגדלת הגרעון עלולה להוביל להורדת דירוג האשראי של ישראל ולכן במקרה זה לא רק שנצטרך לשלם על חוב יותר גדול אלא נצטרך לשלם עליו גם יותר ריבית.

      ערן

      מחק
  12. בנקים גדולים ימשיכו להזדקק ל"הצלה" וסיוע מצד ממשלותיהם, למרות שהדבר רע לכלכלות אותן מדינות - כיוון שהדבר מוביל להעברת הון ממשלתי לסקטור הבנקאי הלא-תחרותי ושומר על רמות גבוהות של חובות במשק. כך סבור הפרופ' לכלכלה גארט ג'ונס מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, בריאיון ל-CNBC.

    "מדינות בהן הבנקים תלויים יותר מדי בממשלות מציגות בדרך-כלל עתיד לא מזהיר", ציין ג'ונס. "תמיד התייחסו לחילוץ של בנקים כגלגל הצלה, אבל מדובר למעשה בדיאטה למדינות העשירות. אני חושב שזה משהו שנמשיך לראות במשך הרבה זמן - חילוצים, בעיקר של בנקים, יתקיימו לנצח".

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000760638




    "קח למשל את איטליה. הבנקים שם חשופים לאג"ח יווניות בהיקפים גדולים והם עשו זאת כי הבנק האירופי המרכזי (ECB) הרשה להם לעשות זאת והלווה להם כסף כנגד הסיכון הזה. לכן לדעתי כל הבנקים במרכז אירופה יולאמו. לממשלות באיטליה ובספרד יהיו עוד חובות בנוסף לאלה שיש להן, ובמצב כזה, אם אף אחד לא ירצה להלוות כסף לספרד ולאיטליה".


    הדבר הבא בפוליטיקה הגרמנית עשוי להיות מדיניות של בידוד. זה נראה רחוק מהמציאות בהתחלה, אבל הולך לקראת זה".


    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000760479

    השבמחק
  13. תודה חמה לכם אודי וערן
    חבל שבאף עיתון כלכלי ברדיו ובטמבלביזיה לא נותנים הסברים ותשובות לשאלות מסוג זה ולשאלות רבות בסיגנון.

    השבמחק
    תשובות
    1. אבי ,
      אם במדיה היו מדברים על זה היית עוד יכול לקבל בלי כוונה הרגשה שהמערכת מיועדת לשרת את הבנקים ולא אותך.. למה להעסיק אותך עם מחשבות רעות אם אפשר להתעסק עם איזה כדורים לקח מי באיזה תוכנית ולמה

      ערן

      מחק
  14. סטוקטון שבקליפורניה עומדת להפוך לעיר הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב שתכריז על פשיטת רגל, זאת לאחר שהמועד הסופי לחתימה על הסכם עם הנושים שלה עבר וראש העיר הודיע כי לא נראה שהוא יושג בקרוב.


    בשלוש השנים האחרונות ספגה העיר מכה אנושה בעקבות קריסת שוק הנדל"ן בארה"ב, ונאלצה לבצע קיצוצים כואבים לאחר שהגיעה לגירעון של 90 מיליון דולר.


    העירייה קיצצה ברבע מכוחות השיטור בעיר, שליש מעובדי מכבי האש, ו-40% מתוך שאר העובדים במגזר הציבורי.


    בנוסף, בוצעו הורדות שכר ובוטלו הטבות סוציאליות.


    סטוקטון, על 290 אלף תושביה, נהנתה מפריחה נדל"נית של אלפי בתים חדשים בשנים שלפני המשבר, כחלק מפיתוח מואץ של הפרברים של מפרץ סן פרנסיסקו. אולם, כשנחת המשבר ובועת הנדל"ן פקעה, סטוקטון הוצפה בעיקולי בתים ואיבדה הכנסות גדולות ממסים על בתים והיטלים אחרים. מנגד, חוזים קיבוציים ארוכי טווח של עובדי המגזר הציבורי בעיר הכבידו על קופת העירייה, כמו גם תכניות פרישה נדיבות. אם לא די בכך, העירייה ביצעה השקעות יקרות בבניית היכל ספורט, מלון וטיילת חדשה, שלא הניבו הכנסות כלכליות בהתאם לציפיות.


    "הסיבה שעיר מעדיפה להכריז על פשיטת רגל היא כדי להימנע ממצב שבו כדי להחזיר חובות היא צריכה לסגור את המשטרה או את מכבי האש", הסביר רוברט בנדטי, פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת סטוקטון. "המשמעות של צעד כזה היא שהעיר מבקשת מבית המשפט הגנה נגד תביעות מצד אנשים שמחזיקים בחוב".


    אולם, למרות המצב הקשה, בכירים בעירייה שומרים על אופטימיות - לא מעט בגלל העיר וואלג'ו הסמוכה לסטוקטון. וואלג'ו הגישה בקשה לפשיטת רגל כבר ב-2008, אך הצליחה בשנה שעברה להיחלץ ולרשום התאוששות כלכלית.

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1741692

    השבמחק
  15. "המיליארדים שנמצאים היום בחיסכון הפנסיוני לא תומכים בצמיחה במשק. בתוך החיסכון הפנסיוני יש כ-300 מיליארד שקל שכולו מיועד למניות והרוב לאג"ח קונצרני. חלק קטן מדי הולך לפיתוח של המשק - להשקעה במפעלים. כדי שהמשק יצמח, צריך לסייע לו" - כך אמר היום זאב רותם, אחד היועצים הכלכליים הבכירים במשק, בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, בדיון בנושא החיסכון הפנסיוני בישראל.



    שר האוצר, יובל שטייניץ, אמר בדיון כי "אם חיים יותר, וטוב שאזרחי ישראל חיים יותר, בסוף אין מנוס מהצורך לעבוד יותר. העובדים הם אלה שבסופו של דבר מממנים לעצמם את הפנסיה. צריכה להיות פרופורציה סבירה בין תוחלת העבודה ושנות הפנסיה".



    פרופ' איתן ששינסקי שפתח את מושב העבודה בנושא, ציין כי אחד הנושאים הבעייתיים ביותר הוא הגידול בהוצאות על בריאות בשנות החיים האחרונות. "המדיקר האמריקאי מוציא מחצית מההוצאה שלו על שלוש שנות החיים האחרונות. זה יוצר שאלות מוסריות גדולות", ציין ששינסקי.
    לדבריו, לעלייה בתוחלת החיים נוספה בשנים האחרונות בעיה נוספת של ירידה בשערי התשואה. "לא יהיה כאן שינוי דרמטי בתקופה הקרובה ויש לכך השפעה דרמטית על היקף הפנסיות שאפשר לספק בהפרשות נתונות", אמר ששינסקי והראה את גרף הירידה בריבית בנק ישראל ב-20 השנים האחרונות.



    http://www.themarker.com/markets/1.1741623

    השבמחק
  16. אפיקורס חארטאטיטיס27 ביוני 2012 בשעה 14:10

    הנושא : כלכלה=סימולציה מעשית של רעיונות ומנהגים תרבותיים מופשטים ומעשיים



    1) תרבות המבוססת על צריכת יתר חושית הינה תרבות מבוססת חוב

    2) תרבות המבוססת על פנסיה מתוכננת ובו זמנית על הגדלת תןחלת החיים הינה תרבות המבוססת על חוב ושקר

    3) תרבות המבוססת על המרת רוח לחומר ובו זמנית על האלהתם של הממירים הינה תרבות המבוססת על חוב ושקר וניצול




    מכאן שכלכלתה המעשית של אותה תרבות תתבסס על

    1) עידוד צריכת יתר בדגש על שיווק ועל מגזרי השרותים

    2) פירמידה הפוכה בה מגזר הייצור נושא בנטל הפנסיה של מגזר השרותים אולם בו זמנית מפקיד בידי מגזר השרותים את כוח הקניה שלו עצמו

    3) קומוניקציית המונים הבזה למילה ולשפה ומקדשת סטטיסטיקות ומספרים וגרפים מבטיחים ללא שיהיה לה ולו שמץ של מושג שהם מייצגים רק עבר מעוקר מהתייחסות לכוחות פעולתו המניעים








    דמוקרטיה תקשורת וכסף

    הדמוקרטיה נתפסת אצל שפנגלר כנשק פוליטי בידי בעלי ההון. אלה בתורם, משתמשים באמצעי התקשורת במטרה להשפיע על המערכת הפוליטית. לדעתו של שפנגלר, הדמוקרטיה היא בעצם שלטון בעלי הממון, אשר עושים שימוש בכספם לצורך צבירת עוצמה פוליטית, אולם מציגים תהליך זה כחלק מחופש הבחירה לשיפור איכות החיים של כלל האזרחים בחברה.

    שפנגלר טוען כי עקרונות הבסיס של השיטה הדמוקרטית כגון:שוויון אזרחי, זכויות טבעיות, זכות הצבעה לכל,ותקשורת חופשית כולם משמשים כמסווה למלחמת מעמדות בין המעמד הבורגני לאריסטוקרטיה.

    המונח חופש מקבל משמעות שלילית בהיותו מחסום לקיומה של מסורת. בהתאם, חופש עיתונות דורש אמצעים כספיים ובעזרתם ניתן להשפיע על התכנים התקשורתיים. חופש הבחירה גורר לתעמולה אשר הינה בעלת עוצמה רבה יותר כאשר היא נתונה בידיהם של העשירים. חופש העיתונות מקבל גם הוא משמעות שלילית בטענה שבאמצעות הכסף של בעלי אמצעי התקשורת לא ישמש להפצת דעות אלא ליצירתן של דעות מוכוונות.

    שפנגלר רואה את השלב האחרון של תרבות דמוקרטית כמאבק על העוצמה השלטונית בין קבוצה מצומצמת של אילי הון. מצב זה לא נתפס בעיניו כשחיתות או ניוון מערכתי אלא כשלב הכרחי בדרך לסופה של תרבות.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91


    קוויגלי (Quigley) טוען כי שקיעתן של אימפריות מתחילה כאשר הן חדלות להשקיע את המשאבים העודפים שלהן בהתחדשות ומנצלות אותם רק לצריכה לא פרודוקטיבית. כאשר מתחילה חברה לכלות את משאביה לריק, נגרם מיתון כלכלי, מתחילה ירידה ברמת החיים, מתפתחים מאבקים פנימיים בין קבוצות אינטרסים שונות, נחלשת הזיקה בין האלמנטים הפוליטיים, הדתיים והאינטלקטואליים לבין ההמונים, ההמונים נסחפים אחר אלמנטים דתיים חלופיים, הבערות גוברת, והחברה כולה הולכת ודועכת עד להתפורררותה גמורה. בחברה הנתונה בתהליך מעין זה הרצון והיכולת להגנה עצמית נחלשים, והחברה כולה הופכת טרף לחברות צעירות, "ברבריות", בעלות חיוניות גבוהה ממנה.

    במאה העשרים היו במערב הרבה מן המאפיינים הכלכליים, הדמוגרפיים והפוליטיים שקוויגלי מאבחן בציביליזציות על סף שקיעה. מבחינה כלכלית היה המערב עשיר בהרבה מכל ציביליזציה אחרת ונהנה מעליונות מדעית וטכנולוגית, אבל הסתמנו בו שיעורים נמוכים של צמיחה, של חיסכון ושל השקעה, משום שהוא העדיף את הצריכה על פני יצירת בסיסים כלכליים וצבאיים עתידיים. מבחינה דמוגרפית הסתמן בו קיטון באוכלוסייה, במיוחד בהשוואה לארצות האסלאם. מבחינה פוליטית הופיעו בו סימנים ברורים של התפוררות מורלית, של פלגנות פוליטית ושל "התאבדות תרבותית" שיש לה חמישה ביטויים מעשיים:

    עלייה ברמות הפשיעה, צריכת הסמים והאלימות;
    שקיעת מוסד המשפחה ועמה עלייה בשיעורי גירושין, לידות מחוץ לנישואין, הריונות נעורים ומשפחות חד-הוריות;
    ירידה ב"הון החברתי" קרי חברות באגודות וולונטריות והאמון הבין-אישי על רקע זה;
    התרופפות מוסר העבודה ועליית קרנו של הסיפוק האישי;
    ירידה במחויבות ללמידה ולפעילות אינטלקטואלית.

    http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=8

    השבמחק
  17. מה קורה כשמפרידים את הגוף מהנשמה ?", שואל תומס סדלצ'ק, כלכלן ג'ינג'י ואנרגטי בן 34, את באי הרצאתו באוניברסיטת ניו יורק. "מקבלים זומבי. כמו שעשינו עם הכלכלה".


    "זומבי נראה אנושי, אבל למעשה הוא כמעט מכני, אין בו חמלה, והוא רוצה רק לאכול ולמלא את העולם. האם לא זה בדיוק מה שמלמדים בקורסים לכלכלה ? שהכלכלה חייבת להיות עיוורת לטוב ורע, שאי אפשר לשנות את כלליה ושהיא מצייתת לעקרונות מדעיים כמו שאטומים מצייתים לחוקי הטבע ? הכלכלנים ניסו במשך זמן רב מדי לתאר את הכלכלה כאילו היתה פיזיקה, אז לא פלא שיצרנו זומבי - כי פיזיקה עוסקת באובייקטים מתים.



    "האנשים בוול סטריט מאוכזבים מחוסר היכולת של כלכלנים לשנות את השיטה. ועוד ועוד אינטלקטואלים וכלכלנים מסכימים איתם, ומתחילים לחפש דרכים חדשות להתייחס לכלכלה, ולנסות להבין אותה כמשהו חי. אנחנו מתעוררים מחלום שבו חשבנו שהכל עובד טוב. זה מעולם לא עבד טוב - אבל רק עכשיו אנחנו מבינים את זה. החולשה הגדולה ביותר של החברה האמריקאית היתה הכוח תמיד שלה, כי הוא הסתיר את כל מה שהמערכת הקפיטליסטית עשתה לא נכון. קיבלנו מאז רבבות אזהרות לכך שאי אפשר להמשיך באותה הדרך, אבל לא שינינו הרבה.



    סדלצ'ק לא מנסה לצאת נגד המיינסטרים. לדבריו, הוא פשוט מנסה להחזיר למיינסטרים של החשיבה הכלכלית את מה שהיה בו מאז ומעולם, ונעלם רק באחרונה: מוסר, אתיקה, ומושגי טוב ורע, מותר ואסור. ספרו "כלכלת הטוב והרע: חיפוש אחר משמעות כלכלית מגלגמש ועד וול סטריט" מנתח את המחשבה הכלכלית שנחבאת במיתוסים, דתות וכתבים פילוסופיים, ומראה איך התובנות המעמיקות האלה נעלמו במאה ה־18, אחרי שמבשר הקפיטליזם אדם סמית הנחיל את החשיבה שלפיה כלכלה היא מדע מדויק חף משאלות אתיות.


    "כלכלה, מוסר והומניות תמיד היו מחוברים", הוא אומר. "התנ"ך והברית החדשה ספוגים בדיונים כלכליים ובסיפורים שעיקרם כלכלי, ושהאתיקה והאנושיות הן חלק בלתי נפרד ממערכת קבלת ההחלטות בהם. גם ישו השתמש בהרבה טרמינולוגיה כלכלית. בתפילת 'אבינו שבשמים' שבברית החדשה התרגום הנכון מיוונית הוא 'מחל לנו על חובותינו, כפי שאנו מוחלים לנושינו'. 'חוב' ו'חטא' הן מילים נרדפות בארמית, יוונית ולטינית. הספר שלי מראה שלאורך רוב ההיסטוריה לא היה קו ברור שמפריד בין תרבות לבין כלכלה 'קרה', והוא מבקש לנסות ולאחד שוב את ההומניות והכלכלה המודרנית. למעשה גם היום ההפרדה אינה טבעית ואינה מוחלטת. קחי דוגמה טיפשית אחת: אנליסט נשאל בטלוויזיה מה היתה האינפלציה באמריקה בחודש יוני. הוא עונה 0.4%. מה השאלה הבאה ? האם זה טוב או רע. וכשיורדים לסוף השאלה, מבינים שבבסיסה היא שאלה מוסרית".



    בספרו סדלצ'ק עומד על האירוניה שבכך שאת השאלות של "טוב" ו"רע", אלה שבעבר הופנו לכוהנים ופילוסופים, מפנים היום לכלכלנים. "גם השאלה 'מה עליי לעשות ?' הכילה בעבר גם את הדילמה האתית. וגם אותה מפנים היום לכלכלנים", הוא אומר.





    גם לסיפור גן העדן יש לו פרשנות כלכלית : "כולם חושבים מיד על הפרשנות המינית, אבל האם זה לא היה חטא של צריכת יתר ? הם לא אכלו את התפוח בגלל רעב, הם לא התלבשו כי היה להם קר, זה היה איזה ערך עודף שאיש משניהם לא באמת היה צריך, והעונש שניתן להם הוא - כיוון שכל מה שנתתי לכם לא היה מספיק, שום דבר לא יספיק לכם. הקללה של חוה היתה 'את תרצי, אבל לא תהיי מסופקת ומונחים של ביקוש והיצע'. חוה קוללה בביקוש אינסופי. ואדם קולל ב'אתה תעבוד ותעבוד, אבל לא תהיה מסופק'".



    "חוסר הסיפוק הוא מנוע ההתקדמות של הקפיטליזם", הוא כותב בספרו, "אנחנו עשירים מכל ציוויליזציה שהתקיימה אי פעם, אבל אנחנו רחוקים באותה מידה מהמילה 'מספיק' ומסיפוק. אם לא היינו צריכים להגדיל כל הזמן ובכל מחיר את התמ"ג והפרודוקטיביות, גם לא היינו צריכים לעבוד את עצמנו לדעת כל הזמן 'בזיעת אפינו'".



    אז למה אנחנו עושים זאת בכל זאת ? סדלצ'ק אומר שזה כי הכלכלה שלנו היא לא רק זומבי, אלא גם מקרה קלאסי של גולם שקם על יוצרו. "ניקח למשל את הדוגמה של 'מטריקס'", הוא מסביר, "יצרו רובוטים ששירתו אותנו, בלה בלה בלה, בסופו של דבר אנחנו משרתים אותם. זה גם מה שקורה עם חוב, אצל היוונים למשל. הם חשבו שהם יכולים לשלוט בזה - אבל בסופו של דבר הפכו לעבדים של החוב".


    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3554457,00.html

    השבמחק
    תשובות
    1. בספרו רב המכר Economics of Good and Evil שראה אור בקיץ האחרון סוקר הכלכלן הצ'כי תומס סדלצ’ק את תולדות החיפוש אחר משמעותה של הכלכלה "מימות גילגמש ועד הוול סטריט".

      סדלצ’ק - שבין 2001 ל-2003 שימש יועצו הכלכלי של ואצלב האבל - מבקש להציב את מדע הכלכלה בהקשרים של תפיסות ערכיות-מוסריות, בניגוד לפרדיגמה הרווחת, על-פי טענתו, כי תכליתו של מדע זה הוא להגדיל את ערך הנכסים ואת הצמיחה המשקית, כאשר המושגים "טוב" ו"רע" אינם רלוונטים לגביו.

      סדלצ'ק טוען כי התפיסה הרווחת במדע הכלכלה מובילה לעידוד צריכה בלתי מבוקרת על-מנת שגלגלי המשק יונעו תדיר ביתר עוז, וזאת מבלי להביא בחשבון את המגרעות המוסריות שגורמת צריכה כזו.

      בסקירה מתוך ההיסטוריה והמיתולוגיה, הוא מצביע על כך כי את שורשי הרע הכלכלי ניתן לזהות כבר אצל אדם וחווה בגן עדן שהתפתו לצרוך מתוך תאווה ולא מתוך צורך אמיתי : "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ", וכולי.

      והרי בגן עדן היה הכל מושלם, ולא חסר לאדם וחווה מאומה, אלא שנתפתו לנחש, שפיתויו מקביל לפיתויי הפרסומות האגרסיביות הטורדים את האדם המודרני.

      גם סיפורי גילגמש מסיקים כי ההרמוניה של האדם מתערערת על-ידי תאוות בצע, וגם סיפורה של פנדורה במיתולוגיה היוונית קובעת מוסר השכל דומה.

      וכיוון שזהו טבע אנוש, אין דינה של כלכלת האיזון בין ביקוש להיצע אלא להיכשל, שכן חווה המטפורית לעולם לא תסתפק במה שיש לה, וחזקה על הנחש המטפורי - תעשיית הפרסום המודרנית - שלא תניח לה לחווה.

      כלכלת איזון תיתכן אולי רק אצל דיוגנס המטפורי, שהסתפק במגורים בחבית ובכסות אחת שחילק עם אשתו.


      כבר ב-1972 הוציא צוות החשיבה הבינלאומי המפורסם "מועדון רומא" את הדוח "גבולות הצמיחה" שזכה לתפוצה המונית.
      http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%94_%28%D7%A1%D7%A4%D7%A8%29
      סדלצ’ק רואיין החודש לעיתון הגרמני "דר שפיגל" על-מנת שיתפרסמו עיקרי תורתו בהקשר למשבר הכלכלי-פיננסי הפוקד את אירופה.

      בראיון זה מסביר סדלצ’ק כי הצמיחה הכלכלית באירופה בעשורים האחרונים התפתחה מבלי שהממשלות או הכלכלנים יציבו סטנדרטים אתיים, כאשר, כך על-פי תפיסתו, עיקר מהותו של מדע הכלכלה, מלכתחילה, כרוך בתפיסות אתיות.

      האתיקה היא בעיניו נשמתה של הכלכלה, ובלעדיה הכלכלה היא כגוף בלי נשמה, טוען סדלצ’ק בראיון.

      קביעה מנוגדת לזו, דהיינו שאין לכרוך שיפוטים ערכיים בחישובים כלכליים, היא עצמה שיפוט ערכי מיניה וביה.



      המצב המשברי החמור מהווה הזדמנות למנהיגי אירופה ולכלכלניה לבחון מחדש את תפיסתם הכלכלית, ובראש וראשונה לערוך רוויזיה בפרדיגמת הצמיחה : "עלינו לנטוש את המחזוריות המאנית-דפרסיבית המאפיינת את חיינו הכלכליים, להתמקד יותר בשלב המאני ולשנות את תכליתה של המדיניות הכלכלית : במקום להעצים את התוצר הלאומי הגולמי, על המטרה להיות צמצום החוב הלאומי".

      סדלצ’ק מסביר כי כפי שממשלות אירופה מנועות כיום מלהדפיס כסף, כך יש למנוע מהן את הסמכות לייצר חובות.

      מדיניות הגורסת צמיחה מירבית היא מסע מסוכן המוביל לחובות.



      מדע הכלכלה, לפי סדלצ'ק, לוקה אפוא בחסר, מתוך שכל כולו בנוי על מודלים מתמטיים, עקרים מבחינה ערכית.

      http://www.news1.co.il/Archive/003-D-71040-00.html

      מחק
  18. פולחן השוק החופשי הפך לאמונה השלטת בעולם. חסידי התפיסה מאמינים כי השווקים הפיננסיים יבטיחו את ההקצאה האופטימלית של משאבים כל עוד הממשלות לא יתערבו בהם, אמונה הנובעת מהשערת השווקים היעילים ותיאוריית הציפיות הרציונליות. הדוקטרינות האזוטריות הללו מבוססות על הנחות מסוימות שכמעט אינן רלבנטיות בעולם האמיתי, אך עם זאת הן עדיין מאוד משפיעות.

    הן החלו לשלוט בפקולטות לכלכלה באוניברסיטאות המובילות באמריקה, ומשם ההשפעה שלהן התפשטה לכל עבר. בשנות השמונים הן הנחו את המדיניות שנקטו ארצות הברית ובריטניה, שפצחו בתוכניות לדה־רגולציה ולגלובליזציה של השווקים הפיננסיים. היוזמה הזאת התפשטה כאש בשדה קוצים: מכיוון שהגלובליזציה מאפשרת להון לחמוק מרגולציות ומיסוי, מדינות אינדיבידואליות - שאינן יכולות לשרוד ללא הון - התקשו לעמוד בפיתוי.

    לרוע המזל, האמונה העומדת בבסיס פולחן השוק החופשי שגויה מטבעה: שווקים פיננסיים החופשיים מהתערבויות לא בהכרח נוטים לעבר שיווי משקל - הם יכולים באותה מידה ליצור בועות.


    השימוש בכלים סינתטיים הרחיב את היקף הבועה מעבר לשוק הדיור: הונפקו הרבה יותר אג"ח מגובות משכנתאות ממשכנתאות. בהתאם, ההתפוצצות לא הוגבלה רק לשוק משכנתאות הסאב־פריים, אלא פגעה במערכת הבנקאות הבינלאומית כולה. ההשלכות הפתיעו את השחקנים והרגולטורים בשוק, שהולכו שולל על ידי דוקטרינה כוזבת.


    כדי למנוע התרסקות, המערכת הפיננסית הבינלאומית חוברה למכונת הנשמה מלאכותית. שרי האוצר של העולם המפותח הכריזו שאף מוסד פיננסי חשוב מערכתית לא יורשה ליפול. למעשה, הרשויות החליפו את האשראי הקונצרני שקרס באשראי ממשלתי. ההתערבות הזאת שוב מנעה את התפוצצות בועת־העל, אך נשאה עמה את הזרעים של המשבר הפיננסי הנוכחי.


    המערכת הפיננסית מלאה באמונות שגויות, אי־הבנות וקונספציות מוטעות. המציאות רחוקה מהנחות היסוד שעליהן בוססו התיאוריות ששגשגו במהלך ימי בועת־העל. אני הונחיתי על ידי פרשנות שונה של השווקים. הפרשנות הזאת התבססה על מסגרת קונספטואלית שהתחלתי לפתח עוד בימיי כסטודנט, שנים רבות לפני שנהייתי מעורב בשווקים הפיננסיים. למעשה, המסגרת הזאת אינה עוסקת בשווקים הפיננסיים: היא עוסקת באחת הבעיות הבסיסיות ביותר בפילוסופיה - מערכת היחסים בין החשיבה והמציאות. הרשו לי להסביר בקצרה את המתווה.



    הטענה שלי היא כי סוכני חשיבה מקושרים לסיטואציה שבה הם משתתפים בשתי דרכים. מצד אחד, הם מנסים להבין את המצב המדובר - אני מכנה זאת הפונקציה הקוגניטיבית. מצד שני, הם מנסים להשאיר את חותמם על המצב - זאת הפונקציה הגורמת, או המניפולטיבית. שתי הפונקציות מחברות את סוכני החשיבה והסיטואציות שבהן הם פועלים בשני כיוונים הפוכים. כאשר שתי הפונקציות פועלות בו בזמן הן יוצרות מערכת מעגלית, או לולאת משוב - אני מכנה זאת רפלקסיביות.

    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3564054,00.html

    השבמחק
    תשובות
    1. אפיקורס חארטאטיטיס27 ביוני 2012 בשעה 23:29

      אני נזכר בציטוט מפורסם של הכלכלן הבריטי המהולל ג'ון מיינרד קיינס.

      "לרעיונות של כלכלנים ושל פילוסופיים פוליטיים, גם כשהם צודקים וגם כשהם טועים, יש הרבה יותר עוצמה משנהוג לחשוב.

      למעשה, העולם נשלט בידי לא הרבה יותר מזה.

      אנשים מעשיים, שמאמינים שהם פטורים מהשפעות אינטלקטואליות, הם בעצם עבדים של איזה כלכלן שאבד עליו הכלח.

      ואילו המשוגעים שבשלטון, ששומעים קולות באוויר, מזקקים את הטירוף שלהם ממה שאיזה אקדמאי קשקש כמה שנים לפני כן".

      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3515445,00.html








      כסף=צריכת יתר של אנרגיה שהומרה לעודפי ייצור שביקשו להנציח בחומר את כוח קנייתם העתידי.

      לפיכך
      כסף=חוב
      חוב של האדם לעצמו המנוצל ביתר
      חוב של האדם לסביבתו המנוצלת ביתר
      חוב של האדם לעתידו המרוקן מעתודותיו
      אין בכוחו של שום הון צבור לחדש בהם את שנשדד מהם

      כסף=פיצוי של עבר מרושש המבקש לעצמו נשא משועבד אל עתיד שישועבד



      מוזרה האשליה כי בעלי הכסף הם שיקבעו את פני העתיד בתובעם ממנו להכיר במאמציהם המקודשים להשיגו
      הלזאת תרבות יקרא ???

      מחק
  19. הדבר המעניין ביותר הוא שהבנקים מתים ואיתם כל הבורסה וכל החברות הממונפות.
    דווקא עכשיו יותר מכל זמן יש לפתוח עיניים ולראות כיצד הממשל וההון רוקדים יחד אל תוך החשיכה תוך גניבת היכן שאפשר והכל כמובן חוקי.

    השבמחק
  20. תקראו בין השורות: אין לכם פנסיות!
    כל עוד היינו בגל עולה של כלכלת הפירמידה שהייתה במערב ב30 השנים שחלפו עם ריביות יורדות ונטל החובות עולה הכל היה בסדר.
    היום המשחק נגמר, הטייקונים השתלטו על הנכסים אך לא ידעו לנהל אותם , הכל היה בלוף שמטרתו להעביר שליטה ולחלק את העוגה למען 5% מאוכלוסיה שריכזו את כל החותים (1700 איש מנהלים את המשק), ההפסדים קבורים בכסף פנסיוני ויום שעדר יגלה את זה קרוב.
    הם מפחדים מאיבוד שליטה, מרד וריסוק העולם שבו כל כך כייף להם לחיות.
    לא יעזור כלום, העדר מתעורר, העדר לא מאמין ״שהכל בסדר״, ״פישר יודע מה לעשות״ וכד׳
    בשלב הבא יהיה ריצה לבנקים, אנרכיה, קריסת מערכות ומשטר צבאי, כי הם לא יוותרו על הנכסים שקיבלו ללא מלחמה ודם.
    1984 זה כאן! הסופר הגאון טעה בכמה עשורים אבל צדק במהות.
    העולם כפי שאנו רגילים לחיות בו הולך ואוזל.

    השבמחק
    תשובות
    1. בין השורות? זה כתוב באותיות קידוש לבנה. הלכה הפנסיה.

      משטר צבאי? לא יודע. לפחות לגבי ישראל, שהצבא אינו שכיר. אבח יהיה פה בלגן.

      מחק
    2. בנוסף, גוטליב (סמנכ"ל המחקר של הביטוח הלאומי ד"ר דני גוטליב) מציין את תשעת מיליארדי השקלים שהמדינה מחלקת מדי שנה בעיקר לעשירון העליון בצורת הטבות מס לחיסכון לפנסיה, שגם אותם אפשר לחלק באופן שונה.

      למעשה, מאז שהחיסכון לפנסיה הפך לחובה, התמריץ לחסוך הפך למעט מיותר.

      וממילא, מחצית מהכסף הולך רק לבעלי ההכנסות הגבוהות ביותר, ומחצית מהעובדים כלל אינם נהנים ממנו.

      "המנכ"לית לשעבר של הביטוח הלאומי (אסתר דומינסיני - ש"א) הציעה לאוצר לקחת את הטבות המס לחיסכון הפנסיוני ולהפוך אותן לקצבה שקשורה להיקף העבודה.

      הצענו את זה גם אחרי המחאה.

      אני חושב שזו הצעה מאוד יפה ומאוד הוגנת מכיוון שהיא מתגמלת בצורה רחבה מאוד כל עוד הם משתלבים בשוק העבודה", הוא אומר.

      המחיר הוא כמובן שבעלי ההכנסות הגבוהות יפסיקו ליהנות מהטבת המס, דבר שמעורר התנגדות גדולה, וממילא, אגף תקציבים באוצר לא אוהב את הרעיון, ומזה יותר משנה וחצי ששר האוצר לא מצליח להחליט בנושא.

      עד כדי כך, שבאחרונה אף הועלה הדבר בפני ראש הממשלה בעצמו, אך ללא הועיל.

      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3575245,00.html

      מחק
  21. בנקה מונטה די פאסקי די סיינה, הבנק העתיק בעולם, מתכוון לבקש סיוע ממשלתי בהיקף 3.4 מיליארד יורו, על מנת לפצות על בעיית נזילות שאינה מכוסה על ידי הרגולטורים האירופיים. הבנק, השלישי בגודלו באיטליה במונחי נכסים, עשוי גם לנסות לגייס מיליארד יורו נוספים ממשקיעים פרטיים, לדברי הבנק, שמטהו בעיר סיינה, בבניין מפואר מהמאה ה-13.


    הבנק הוקם ב-1472 ומונה כיום כ-3,000 סניפים באיטליה, בהם מועסקים למעלה מ-30 אלף עובדים. ב-2009 הפך הבנק לשלישי בגודלו במדינה לאחר שרכש את בנק אנטונובנטה תמורת 9 מיליארד יורו. "איננו יכולים להיות יותר הכספומט של העיר סיינה", אמר גבריאלו מנצ'יני, יו"ר קרן ההשקעות התומכת בבנק, בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" בשנה שעברה.

    http://www.themarker.com/wallstreet/europe/1.1741899

    השבמחק
  22. נגיד הבנק המרכזי של איסלנד מר מאר גומונדסון. "כלכלות קטנות ופתוחות חייבות להגן על עצמן באמצעות מגבלות על פעילותם של משקיעים זרים" אמר מתוך ניסיונו בניהול המשבר אליו נקלעה איסלנד לאחר נפילת ליהמן ברודרס בשנת 2008.

    "זרמי הון אדירים פנימה הוציאו את השוק משיווי משקל.

    לכן, כשהגיע התיקון הוא היה חד מאוד והוביל למשבר פיננסי חמור", הוסיף נגיד הבנק האיסלנדי.

    החוב של מערכת הבנקאות האיסלנדית לפני המשבר היה גדול פי עשר מהתוצר הלאומי, מה שהוביל להחלטה שלא מחלצים את הבנקים.

    ההחלטה הזו, בניגוד להחלטה שנלקחה באירלנד, התבררה כנכונה והיום כלכלת איסלמד חזרה למסלול.

    http://www.themarker.com/markets/1.1742225




    בנק ברקליס הבריטי ישלם קנסות בסך 290 מיליון ליש"ט (452 מיליון דולר), הקנסות הגבוהים ביותר מעולם שהוטלו על ידי רגולטורים בארה"ב ובבריטניה, כדי ליישב אישומים לפיהם הבנק ביצע מניפולציות בתהליך קביעת ריבית הליבור, הריבית הבין בנקאית בלונדון, דיווחה סוכנות הידיעות בלומברג.

    ההסדר ליישוב האישומים נגד הבנק שהוגש על ידי רשות ני"ע בבריטניה (FSA), רגולטור שוק הסחורות בארה"ב (CFTC) ומשרד המשפטים האמריקאי, הוא הראשון במסגרת חקירה בינלאומית של חשד לפיו בנקים ניסו לבצע מניפולציות בריבית הליבור, לפיה נקבעות הריביות שמשולמות על כלים פיננסים ברחבי העולם בהיקף של 360 טריליון דולר.

    הרגולטורים בודקים האם סוחרים בבנקים קשרו קשר כדי לבצע מניפולציות בריבית הבין בנקאית מתוך מטרה לגרוף רווחים מנגזרים על הריבית.

    בין הבנקים שנחקרים נמנים גם סיטי , UBS , דויטשה בנק , רויאל בנק אוף סקוטלנד, לוידס בנקינג ו-ICAP.

    ריבית הליבור נקבעת מדי יום על פי סקר שעורך איגוד הבנקאים הבריטי בקרב נציגי הבנקים, במסגרתו מתבקשים הבנקים לדווח על רמת הריבית שהם נדרשים לשלם כדי לקבל הלוואות מבנקים אחרים.

    הריבית משקפת את הממוצע של הריביות שעליהן מדווחים הבנקים, לאחר מחיקת הריביות הגבוהות והנמוכות ביותר שדווחו על ידי הבנקים. הריבית משפיע על עסקות פיננסיות ברחבי תבל, החל מגובה הריבית שמשלמים בעלי בתים על המשכנתאות שלהם, וכלה בשווי חוזים לביטוח כנגד חדלות פירעון (CDS) ואג"ח קונצרניות.

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1742069

    השבמחק
  23. העיר סטוקטון (Stockton) בקליפורניה תהפוך לעיר הגדולה ביותר בארצות הברית המבקשת הגנה מפני פשיטת רגל, לאחר שהמחוקקים אישרו אתמול תקציב המבוסס על כך שהעיר תזכה להגנה מפני הנושים, ולא תעמוד בכל חובות שלה.

    העיר מונה כ-300 אלף תושבים, בסנטרל וואלי בקליפורניה, ומרוחקת 137 ק"מ מזרחית מסן פרנסיסקו.

    מועצת העיר אישרה ברוב של 6 ל-1 את תקציב 2012-13 לאחר ישיבה שארכה חמש שעות, במהלכה עובדי עירייה שיצאו לגמלאות דחקו בחברי המועצה לדחות את תוכנית ההוצאות בסך 155 מיליון דולר.

    על פי התוכנית, יבוטלו ההטבות הרפואיות לפנסיונרים, וזאת בניסיון לצמצם גירעון של 26 מיליון דולר.

    כמו כן, על פי התקציב לשנה הפיסקאלית שתחל באחד ביולי, סטוקטון תגיע לחדלות פירעון על תשלומי חובות בשווי 10.2 מיליון דולר, ותקצץ 11.2 מיליון דולר בשכר לעובדים, אולם בית המשפט לפשיטות רגל עשוי לבטל סעיף זה מכיוון שהעובדים מאוגדים בחוזים.

    "צובט בלב לחשוב על ההשלכות", מסרה ראש העירייה אן ג'ונסטון. "אך איני רואה שום פיתרון אחר".



    לדברי בכירים בעיר, מאז פברואר מצבה הפיננסי של העיר נקלע לבעיות הנובעות משני עשורים של ניהול פיסקאלי שגוי, צבירת חובות, תשלומי שכר מוגזמים והטבות עודפות לגמלאים.



    כמו כן סבלה העיר מירידה חדה בהכנסות מאז קריסת שוק הנדל"ן המקומי.

    סטוקטון מדורגת בשנים האחרונות בראש דירוגי העיקולים בארצות הברית.

    על מנת לאזן את התקציב, קיצצה העיר יותר מ-90 מיליון דולר בהוצאות, והפחיתה את כוח העבודה, כולל 25% מהשוטרים, זאת על אף עלייה בשיעורי הפשעים האלימים בעיר.

    http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3575503,00.html

    השבמחק
  24. ערן, לחלפן שליד העסק שלי אין אירו כבר שבוע.
    שאלתי אותו מה קרה??
    הוא אומר שהוא לא מצליח לקנות את המטבע בכמויות הנדרשות.......................

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי גם הוא סובל מתקלה טכנית? :)

      מחק
  25. רק היום נפל לי האסימון..... אני כבר כמה ימים שומע אותו אומר לאנשים אין אירו אירו, לא יודע מה קרה , קחו דולרים ותחליפו באירופה.... היום בבוקר שאלתי אותו מה קרה??? הוא עונה: יש קושי מוזר ומחסור בשטרות של אירו.
    אמרתי לו כן שמעתי משהו כזה.... שכספומטים באירופה גם בקושי פולטים אירו, התשובה שלו לא איחרה לבוא: רונן, כמה פטריות אכלת אתמול בלילה????
    אחרי שהראתי לו את הכתבה בבלוג הוא אמר... לא יכול להיות, אין מצב כזה אני לא מאמין הוא אמר וגם אז הוא אמר למה פה אין אירו זמין, לבנקים פה יש.. עניתי לו שכנראה בשקט בשקט הוציאו מפה את המטבע פיזית והעבירו אותו לאירופה. אמרתי לו לך תדע מי התקשר לביבי וסטנלי באמצע הלילה וביקש יתרות מטבע.

    השבמחק