"כשהעם דורש צדק חברתי, ממי הוא דורש אותו? מי הוא החלק הזה שהוא לא העם ואמור לספק לנו את הצדק החברתי המיוחל? במקום לדרוש ממישהו אחר שיתנהג אלי בצורה צודקת, אני רוצה לבנות בעצמי קהילה הוגנת.לא צדק, הוגנות. "
המקרה של יוון הוכיח שדווקא אלו שדרשו צדק חברתי היו אלו שנבלעו לתוך המערבולת הכלכלית בעוד שאלו שפעלו ליצירת מערכת קהילתית תומכת הצליחו לצוף מעל המים כדוגמת המקרה של ואלוס. טלי מאיר צ'יזיק מסבירה מדוע הגיע הזמן להפסיק לדרוש ולהתחיל לעשות.
נמאס לי לדרוש צדק חברתי.
כש"העם דורש צדק חברתי", ממי הוא דורש אותו?
מי הוא החלק הזה שהוא לא העם ואמור לספק לנו את הצדק החברתי המיוחל?
אני כבר ממש לא רוצה – אני לא רוצה לדרוש משהו ממישהו אחר.
אני לא רוצה צדק כזה שמודדים אותו על מאזניים סטטיסטיות ומספקים לו הוכחות ומדדים כלכליים. ואני לא רוצה להיות חברה, מין גוש כזה מאסיבי של אנשים שמנתחים אותו בכלים סטטיסטיים, סוציולוגים ואנתרופולוגים ואומרים לי באיזה עשירון אני ומה אני מרגישה מבחינה סטטיסטית.
במקום לדרוש ממישהו אחר שיתנהג אלי בצורה צודקת, אני רוצה לבנות בעצמי קהילה הוגנת.
לא צדק, הוגנות.
המקרה של יוון הוכיח שדווקא אלו שדרשו צדק חברתי היו אלו שנבלעו לתוך המערבולת הכלכלית בעוד שאלו שפעלו ליצירת מערכת קהילתית תומכת הצליחו לצוף מעל המים כדוגמת המקרה של ואלוס. טלי מאיר צ'יזיק מסבירה מדוע הגיע הזמן להפסיק לדרוש ולהתחיל לעשות.
נמאס לי לדרוש צדק חברתי.
כש"העם דורש צדק חברתי", ממי הוא דורש אותו?
מי הוא החלק הזה שהוא לא העם ואמור לספק לנו את הצדק החברתי המיוחל?
אני כבר ממש לא רוצה – אני לא רוצה לדרוש משהו ממישהו אחר.
אני לא רוצה צדק כזה שמודדים אותו על מאזניים סטטיסטיות ומספקים לו הוכחות ומדדים כלכליים. ואני לא רוצה להיות חברה, מין גוש כזה מאסיבי של אנשים שמנתחים אותו בכלים סטטיסטיים, סוציולוגים ואנתרופולוגים ואומרים לי באיזה עשירון אני ומה אני מרגישה מבחינה סטטיסטית.
במקום לדרוש ממישהו אחר שיתנהג אלי בצורה צודקת, אני רוצה לבנות בעצמי קהילה הוגנת.
לא צדק, הוגנות.
"אם אנחנו נמשיך להעמיד דרישות כצרכנים בפני המדינה, דבר לא עומד להשתנות. אנחנו לא צרכנים של המדינה, אנחנו המדינה. אז בואו נהיה אנחנו השינוי שאנחנו רוצים לראות במדינה."
ובואו נשתמש בכלים שיש לנו כבר עכשו – לבנייה.
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית של המדינה.
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית בכלל.
ואני מאמינה שזה השינוי המשמעותי ביותר, והאפשרי ביותר עבורנו.
כי הוא לא דורש יותר מאשר שינוי באופן ההסתכלות שלנו על העולם סביבנו.
וזה הדבר המעודד ביותר לדעתי במה שקורה עכשו – אנחנו משנים את האופן בו אנחנו תופשים את העולם.
אל תטעו בי, אני לא ניו-אייג'ית. אני מבינה לחלוטין שהחוקים והתקנות חלים עלי ומשפיעים על חיי גם אם אני מתעלמת מהם. זה ברור לי. אני פשוט חושבת שיש שינויים עמוקים יותר לעשות מאלה שעושים פוליטיקאים, ואני חושבת שאחרי שאנחנו נשנה את התפיסה, החוקים והתקנות יצטרפו.
אבל אם אנחנו נמשיך להעמיד דרישות כצרכנים בפני המדינה, דבר לא עומד להשתנות.
אנחנו לא צרכנים של המדינה, אנחנו המדינה.
אז בואו נהיה אנחנו השינוי שאנחנו רוצים לראות במדינה.
אז מה אני כן רוצה?
אני רוצה לבנות קהילה.
לא כמו שאתם חושבים, לא כולנו חייבים לגור על פיסטין בגליל או בחוות בודדים בנגב. קהילה היא גם הבניין שלכם בעיר. קהילה היא גם השכונה.
אני רוצה לבנות. אני רוצה ביחד. ואני רוצה קהילה. כזאת קהילה שאני מכירה את חבריה ואכפת לי מהם. כזאת קהילה שמכירים אותי ומקבלים אותי למרות שאני לא תמיד נחמדה. כזאת קהילה שאפשר להתווכח ולא להסכים, אבל בסופו של יום יש בינינו את המחויבות לתמוך בכל אחד. כמיטב יכולתנו.
נכון. המדיניות הנוכחית מקשה עלינו, אבל היא לא תשתנה במהרה. ובטח שלא יכולה להשתנות תוך יום. אנחנו כן. אנחנו עושים את השינוי. אנחנו עושים את השינוי מצריכה לקהילה.
אנחנו עושים את השינוי לא כצרכנים, אנחנו לא צרכנים של שינוי שהמדינה מציעה לנו.
אנחנו עושים את השינוי כאדם שהתעורר ועכשיו הוא יוצר את השינוי בעצמו.
אדם שהבין שהוא לא צריך לצרוך, אבל הוא כן יכול לתמוך.
נתחיל את השינוי בלהרים את הראש, להביט סביבנו, סביב המקום בו אנחנו גרים ועובדים – מי הם האנשים שאנחנו יכולים לקנות מהם? עם מי נוכל לשוחח? עם מי נוכל להיפגש יותר? מה נוכל ליצור ביחד?
אופציות או אלטרנטיבות
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית של המדינה.
אני לא רוצה להיות יותר צרכנית בכלל.
ואני מאמינה שזה השינוי המשמעותי ביותר, והאפשרי ביותר עבורנו.
כי הוא לא דורש יותר מאשר שינוי באופן ההסתכלות שלנו על העולם סביבנו.
וזה הדבר המעודד ביותר לדעתי במה שקורה עכשו – אנחנו משנים את האופן בו אנחנו תופשים את העולם.
אל תטעו בי, אני לא ניו-אייג'ית. אני מבינה לחלוטין שהחוקים והתקנות חלים עלי ומשפיעים על חיי גם אם אני מתעלמת מהם. זה ברור לי. אני פשוט חושבת שיש שינויים עמוקים יותר לעשות מאלה שעושים פוליטיקאים, ואני חושבת שאחרי שאנחנו נשנה את התפיסה, החוקים והתקנות יצטרפו.
אבל אם אנחנו נמשיך להעמיד דרישות כצרכנים בפני המדינה, דבר לא עומד להשתנות.
אנחנו לא צרכנים של המדינה, אנחנו המדינה.
אז בואו נהיה אנחנו השינוי שאנחנו רוצים לראות במדינה.
אז מה אני כן רוצה?
אני רוצה לבנות קהילה.
לא כמו שאתם חושבים, לא כולנו חייבים לגור על פיסטין בגליל או בחוות בודדים בנגב. קהילה היא גם הבניין שלכם בעיר. קהילה היא גם השכונה.
אני רוצה לבנות. אני רוצה ביחד. ואני רוצה קהילה. כזאת קהילה שאני מכירה את חבריה ואכפת לי מהם. כזאת קהילה שמכירים אותי ומקבלים אותי למרות שאני לא תמיד נחמדה. כזאת קהילה שאפשר להתווכח ולא להסכים, אבל בסופו של יום יש בינינו את המחויבות לתמוך בכל אחד. כמיטב יכולתנו.
נכון. המדיניות הנוכחית מקשה עלינו, אבל היא לא תשתנה במהרה. ובטח שלא יכולה להשתנות תוך יום. אנחנו כן. אנחנו עושים את השינוי. אנחנו עושים את השינוי מצריכה לקהילה.
אנחנו עושים את השינוי לא כצרכנים, אנחנו לא צרכנים של שינוי שהמדינה מציעה לנו.
אנחנו עושים את השינוי כאדם שהתעורר ועכשיו הוא יוצר את השינוי בעצמו.
אדם שהבין שהוא לא צריך לצרוך, אבל הוא כן יכול לתמוך.
נתחיל את השינוי בלהרים את הראש, להביט סביבנו, סביב המקום בו אנחנו גרים ועובדים – מי הם האנשים שאנחנו יכולים לקנות מהם? עם מי נוכל לשוחח? עם מי נוכל להיפגש יותר? מה נוכל ליצור ביחד?
"חשוב לי לראות מסביבי יותר מקומות עבודה, לכן אני ארכוש מחברות שמייצרות בארץ. חשוב לי שהרווחים יישארו בקהילה שלי, לכן אני ארכוש מחברות ששייכות לאנשים שאני מכירה אישית (או מקסימום – שהבעלים שלהן חיים בארץ). "
אופציות או אלטרנטיבות
בחירות צרכניות מעמידות בפנינו אופציות – אפשר לבחור חולצה לבנה, אדומה או צהובה. אפשר לבחור חולצה של גולף, זארה או מנגו. אפשר לבחור חולצה עם פתח וי, עגול או מחשוף. כל אלה הן אופציות צרכניות.
אבל יש גם אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הן התנהגות לא צרכנית. האלטרנטיבות הן להסתכל על סוגיית הלבוש ממקום אחר. האלטרנטיבות הן ליצור בעצמי, להחליף עם מישהו, להשתמש בשימוש חוזר, לשפץ, למחזר. האלטרנטיבה היא ההבנה שלא חייבים לקנות. ואז הכוח עובר לידיים שלנו באמת. כשאנחנו לא צרכנים, אנחנו בני אדם שמגלים את חוט השדרה שלהם. פתאום אנחנו יכולים להחליט. לא בין אפשרויות, אופציות, אלא לבחור באלטרנטיבות. לבחור במשהו שונה לחלוטין. משהו שמשרת עכשו מטרה רחבה יותר מכיסוי הגוף.
מה שאנחנו כן מחליטים לקנות אפשר לקנות לפי קריטריונים אחרים. לא להיות צרכן שבוחן מי ייתן לי את המחיר הנמוך ביותר, אלא להיות אדם שבוחן את התרומה ואת המחיר של כל בחירה שהוא עושה. להיות חבר שבוחר לתרום לקהילה שהוא חי בה. זוהי בחירה של אינדיבידואל בקהילה, במקום בחירה צרכנית.
אבל יש גם אלטרנטיבות. האלטרנטיבות הן התנהגות לא צרכנית. האלטרנטיבות הן להסתכל על סוגיית הלבוש ממקום אחר. האלטרנטיבות הן ליצור בעצמי, להחליף עם מישהו, להשתמש בשימוש חוזר, לשפץ, למחזר. האלטרנטיבה היא ההבנה שלא חייבים לקנות. ואז הכוח עובר לידיים שלנו באמת. כשאנחנו לא צרכנים, אנחנו בני אדם שמגלים את חוט השדרה שלהם. פתאום אנחנו יכולים להחליט. לא בין אפשרויות, אופציות, אלא לבחור באלטרנטיבות. לבחור במשהו שונה לחלוטין. משהו שמשרת עכשו מטרה רחבה יותר מכיסוי הגוף.
מה שאנחנו כן מחליטים לקנות אפשר לקנות לפי קריטריונים אחרים. לא להיות צרכן שבוחן מי ייתן לי את המחיר הנמוך ביותר, אלא להיות אדם שבוחן את התרומה ואת המחיר של כל בחירה שהוא עושה. להיות חבר שבוחר לתרום לקהילה שהוא חי בה. זוהי בחירה של אינדיבידואל בקהילה, במקום בחירה צרכנית.
כאלטרנטיבה לדירוג הסל הזול ביותר על ידי העיתון של המדינה, אני מציעה שלכל אחד מאיתנו יש דירוג משלו. יש לכל אחד מאיתנו קריטריונים משלו, ויש הרבה יותר קריטריונים מאשר רק המחיר. למעשה, המחיר הנקוב של המוצר הוא רק מספר, הוא רק אחד מהמחירים של ההחלטות שלנו בחיים.
התא המשפחתי הגרעיני שלנו יכול להיות דוגמה כאן. כי למרבה המזל, אנחנו עדיין חושבים ככה על המשפחה שלנו – יש דברים שאנחנו לא שמים עליהם תג מחיר. כלומר – מישהו אחר שם, אבל אנחנו כל כך אוהבים את המשפחה שלנו שאנחנו מתעלמים מתג המחיר לבריאות שלהם, או לחינוך שלהם. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להתעלם מהמחיר שלהם בשקלים, כי בני האדם האלה חשובים לנו יותר. וזה הכוח של המשפחה, זו המחוייבות שלנו אחד לשני – להסתכל עליכם כמו בני-אדם ולא דרך כמה שהם עולים לי.
פעם לבני האדם היו מערכות יחסים כאלה עם יותר אנשים. עם קהילה של אנשים. איך זה מרגיש לדעתך כשיש קבוצה של אנשים שאכפת לה ממך ככה, כמו משפחה?
שאכפת לה ממך מספיק כדי לא לעשות חשבון לשווי שלך בכסף, אלא להסתכל עליך כאדם שווה בכל מקרה. כל מקרה.
ועכשיו.מהי הקהילה שלך? ואיך היא תראה?
התא המשפחתי הגרעיני שלנו יכול להיות דוגמה כאן. כי למרבה המזל, אנחנו עדיין חושבים ככה על המשפחה שלנו – יש דברים שאנחנו לא שמים עליהם תג מחיר. כלומר – מישהו אחר שם, אבל אנחנו כל כך אוהבים את המשפחה שלנו שאנחנו מתעלמים מתג המחיר לבריאות שלהם, או לחינוך שלהם. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להתעלם מהמחיר שלהם בשקלים, כי בני האדם האלה חשובים לנו יותר. וזה הכוח של המשפחה, זו המחוייבות שלנו אחד לשני – להסתכל עליכם כמו בני-אדם ולא דרך כמה שהם עולים לי.
פעם לבני האדם היו מערכות יחסים כאלה עם יותר אנשים. עם קהילה של אנשים. איך זה מרגיש לדעתך כשיש קבוצה של אנשים שאכפת לה ממך ככה, כמו משפחה?
שאכפת לה ממך מספיק כדי לא לעשות חשבון לשווי שלך בכסף, אלא להסתכל עליך כאדם שווה בכל מקרה. כל מקרה.
ועכשיו.מהי הקהילה שלך? ואיך היא תראה?
חשבו על כך. ענו על השאלות הללו – ויש לכם את הקריטריונים לדירוג הסל שלכם.
אני יכולה להגיד מה הבחירות שאני עושה:
חשוב לי לראות מסביבי יותר מקומות עבודה, לכן אני ארכוש מחברות שמייצרות בארץ.
חשוב לי שהרווחים יישארו בקהילה שלי, לכן אני ארכוש מחברות ששייכות לאנשים שאני מכירה אישית (או מקסימום – שהבעלים שלהן חיים בארץ).
חשובה לי גם שקיפות, איכות הסביבה והאוויר שאני נושמת ועוד כל מיני דברים.
אבל אלה הדברים שחשובים לי – מה חשוב לכם? איך חשוב לכם שיתנהלו החיים שלכם? איך חשוב לכם שתתנהל הקהילה סביבכם?
בבקשה אל תחרימו
אני לא עושה מזה כזה עניין, אבל אפשר להגיד שאני מחרימה את תנובה ושטראוס. לא עכשו – כל השנה. אני מחרימה גם את מגה, את שופרסל ואת תלמה ועוד כל מיני. זה אומר שאני לא קונה אצלם אלא אם אני ממש ממש ממש חייבת. אבל זה לא בגלל שמחיר הקוטג' שלהם גבוה, אלא מכיוון שהערך הקהילתי שלהם נמוך. הם לא תורמים לחיים כמו שאני רוצה לחיות אותם, ולרוב הם אפילו תורמים להיפך הגמור. הערך שלהם לחיים שלי הולך ויורד ככל שהם מעבירים יותר מהעסקים שלהם לחו"ל, ככל שהם מעסיקים כאן פחות עובדים, ככל שהם מורידים את התשלום ליצרנים שחיים כאן. הם מזיקים למרקם הקהילתי שלי, אני רוצה לעשות מעשה כדי לעצור את הנזק הזה.
כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל.
אני לא מציעה לכם להיות צרכנים חכמים, אני מציעה שתוותרו בכלל על להיות "צרכנים". אל תחליפו את הצרכנות בצרכנות שפויה, אלא בחיים שפויים. אל תחליפו את הקפיטליזם החזירי בקפיטליזם שפוי, אלא במחויבות לחברים.
ואחר-כך אולי תגלו שנחמד גם לעשות איתם מסיבות רחוב, להקים גינה קהילתית וליצור ועד שכונה. יש המון אלטרנטיבות. מגלים אותן ככל שמגלים את הצרכים שלנו ושל הקהילה סביבנו.
קוראים לזה קהילה וקשה לעשות את זה במערכות גדולות, אבל נראה שמערכות גדולות לא משרתות את רוב הצרכים האמיתיים שלנו. נראה שמערכות גדולות, מרגע שהקמנו אותן, מתחילות לקיים את עצמן על חשבוננו. נראה שאנחנו צריכים להחזיר את הכוח אלינו, בואו נתחיל מלשים לב לכוח שכבר יש לנו. כי יש לנו המון.
זה השינוי שאנחנו עושים, ואנחנו לא צריכים לדרוש שום דבר כדי שזה יקרה. כל מה שאנחנו צריכים זה לשים לב.
חשוב לי לראות מסביבי יותר מקומות עבודה, לכן אני ארכוש מחברות שמייצרות בארץ.
חשוב לי שהרווחים יישארו בקהילה שלי, לכן אני ארכוש מחברות ששייכות לאנשים שאני מכירה אישית (או מקסימום – שהבעלים שלהן חיים בארץ).
חשובה לי גם שקיפות, איכות הסביבה והאוויר שאני נושמת ועוד כל מיני דברים.
אבל אלה הדברים שחשובים לי – מה חשוב לכם? איך חשוב לכם שיתנהלו החיים שלכם? איך חשוב לכם שתתנהל הקהילה סביבכם?
"אני לא מציעה לכם להיות צרכנים חכמים, אני מציעה שתוותרו בכלל על להיות "צרכנים". אל תחליפו את הצרכנות בצרכנות שפויה, אלא בחיים שפויים. אל תחליפו את הקפיטליזם החזירי בקפיטליזם שפוי, אלא במחויבות לחברים."
בבקשה אל תחרימו
אני לא עושה מזה כזה עניין, אבל אפשר להגיד שאני מחרימה את תנובה ושטראוס. לא עכשו – כל השנה. אני מחרימה גם את מגה, את שופרסל ואת תלמה ועוד כל מיני. זה אומר שאני לא קונה אצלם אלא אם אני ממש ממש ממש חייבת. אבל זה לא בגלל שמחיר הקוטג' שלהם גבוה, אלא מכיוון שהערך הקהילתי שלהם נמוך. הם לא תורמים לחיים כמו שאני רוצה לחיות אותם, ולרוב הם אפילו תורמים להיפך הגמור. הערך שלהם לחיים שלי הולך ויורד ככל שהם מעבירים יותר מהעסקים שלהם לחו"ל, ככל שהם מעסיקים כאן פחות עובדים, ככל שהם מורידים את התשלום ליצרנים שחיים כאן. הם מזיקים למרקם הקהילתי שלי, אני רוצה לעשות מעשה כדי לעצור את הנזק הזה.
כשאני צריכה גבינה, אני מוכנה לשלם יותר על גבינה שמצאתי בדיר מקומי. שדיברתי בו עם הבעלים ושוחחתי עם העובדים. שראיתי את הכבשים ובררתי מה יש בתוך המוצרים. זה בסדר שזה עולה יותר, זה שווה לי הרבה יותר. אני מרוויחה חברים, אני מרוויחה יותר מקומות עבודה, אני מרוויחה חברי קהילה שעוסקים במה שהם אוהבים, אני מרוויחה חברי קהילה שיקנו אצלי כשאצטרך, אני מרוויחה שהשקלים שלי נשארים בקהילה שלי וממשיכים לעבוד בה, אני מרוויחה מים נקיים, אוויר נקי ואדמה מדושנת. ואני מרוויחה גבינה טעימה יותר מכל מה שיכול להוציא מפעל.
אני לא מציעה לכם להיות צרכנים חכמים, אני מציעה שתוותרו בכלל על להיות "צרכנים". אל תחליפו את הצרכנות בצרכנות שפויה, אלא בחיים שפויים. אל תחליפו את הקפיטליזם החזירי בקפיטליזם שפוי, אלא במחויבות לחברים.
ואחר-כך אולי תגלו שנחמד גם לעשות איתם מסיבות רחוב, להקים גינה קהילתית וליצור ועד שכונה. יש המון אלטרנטיבות. מגלים אותן ככל שמגלים את הצרכים שלנו ושל הקהילה סביבנו.
קוראים לזה קהילה וקשה לעשות את זה במערכות גדולות, אבל נראה שמערכות גדולות לא משרתות את רוב הצרכים האמיתיים שלנו. נראה שמערכות גדולות, מרגע שהקמנו אותן, מתחילות לקיים את עצמן על חשבוננו. נראה שאנחנו צריכים להחזיר את הכוח אלינו, בואו נתחיל מלשים לב לכוח שכבר יש לנו. כי יש לנו המון.
זה השינוי שאנחנו עושים, ואנחנו לא צריכים לדרוש שום דבר כדי שזה יקרה. כל מה שאנחנו צריכים זה לשים לב.
יש לי בעיה קצת עם "קנו כחול לבן"
השבמחקמה אם הגבינה שמיוצרת בארץ יקרה יותר מגבינה זהה ובעלת טעם זהה לגמרי שמיוצרת בחו"ל כולל כל עלויות המשלוח ואחסון?
ללכת ראש בקיר ולהעדיף עסק לא יעיל?
אגב ערן
הבחור מהספר שהצעת, פטר שיף, רץ לסנאט בארה"ב
http://www.makeschiffhappen.com/
בא לך גם? :)
מתן,
מחקאתה מכניס שני נושאים באותה שאלה - עסקים מקומיים הם יקרים יותר לא בגלל חוסר יעילות. פעמים רבות יקרים יותר בגלל שהם משלמים מחיר הוגן לפועלים שלהם (ובסין לא), בגלל שהם מקפידים יותר על ניקיון ועל חוקי הגנת הסביבה (ובסודן לא) ומכל מיני סיבות נוספות (למשל הסופרים מוכרים עכשו בשוק הישראלי שמן יווני ברמה נמוכה ביותר ושוברים את יצרני השמן המקומיים, כי התמוטטות יוון הפכה את השמן שם לזול הרבה יותר).
עכשו, אני מציעה שמבחינת יציבות קהילתית ויכולתנו לשרוד כחברה - כן, עלינו לתמוך קטגורית בחברנו ובשכנינו.
גם בגלל שהממשלה שלנו לא עושה את זה, היא מוטת עסקים גדולים וזה הולך לפעול לרעתנו. זה כבר פועל לרעתנו. אין לנו על מי לסמוך שיעשה את זה בשבילנו, אנחנו צריכים לתמוך בעצמנו בסוג הכלכלה שאנחנו רוצים שתהיה כאן.
האם זה אומר לתמוך גם בעסקים לא יעילים?
1. כשעסק הוא לא יעיל לידך אתה רואה את זה יותר טוב מאשר אם הוא לא יעיל בסין או בהודו.
2. האם זו אחריות שלך להיכנס לכיס ולאופן הניהול של מישהו ולהגיד לו אתה לא יעיל? אולי כן אם אתה רוצה לעזור לו, אם הוא חבר שלך. ברוב המקרים זה לא רלוונטי.
ושוב, ברוב המקרים של העסקים המקומיים - הם יקרים יותר כי הם טובים יותר, בלי קשר ליעילות התנהלות העסק.
טלי
אני מדבר על תנאים זהים לגמרי
מחקלא על מוצרים נחותים מסין
מתן
מחקיבוא הוא תמיד נחות.
אם זה אוכל הוא יהיה פחות טרי.
ותמיד ההשפעה הסביבתית שלו רעה יותר (ולו רק בגלל הובלה)
אמיר.
מסכים עם האמירה: "...אני חושבת שאחרי שאנחנו נשנה את התפיסה..."
מחקאני ממשיך: ישתנה היחס שלנו ובכלל איך שהדברים נראים...
בכללות, אוסף של בלה-בלה מעורב בכל המסרים שהכותבת ספגה מהסביבה ונפלטו החוצה כיוון שלא הסתדרו לה בפנים.
...וירווח לה
Thu shall repeat the mantra:
השבמחקevolution without involution = disaster.
- Eran.
BLA BLA BLA BLA BLA BLA
מחקטלי עכשיו מה תוכנית הפעולה - תפרטי מה את רוצה שאנחנו כציבור הנמצא תחת השיטה של הפרד ומשול נעשה על מנת לשנות את המבנה הכלכלי המבוסס חוב.
השבמחקתזכרי שכל אחד כאן הוא לעצמו ומשפחתו והפחד ללכת נגד המערכת לא מאפשרת לו לשבור את הכללים של הטיקונים/ממשלה/בנק ישראל.
אבי.
מחקאנחנו מתחילים מכוס קפה. (אני עפ מים)
אתה בא?
פחד הוא יועץ רע
מחקופניקה היא לא תוכנית פעולה
רעיונות "מה לעשות" חפש "ארוחות משותפות",
"מחליפים כלים/מכשירים", "קואופרטיב שמרטפים"
ועוד "http://slow.org.il"
אמיר
טלי,
השבמחקאת צריכה להכיר בטבע האדם. לדרוש מאדם להימנע משאיפות חומריות, היא כמו לדרוש ממנו להתנזר ממין. זה יכול לעבוד רק ברמה של פרטים בודדים. לא של חברה. הקיבוצים קמו בשם אידאולוגיה גדולה. החזיקו מעמד דור וחצי, ואז קרסו והיום חניכי הקיבוצים הם מהתומכים המובהקים ביותר של קפיטליזם.
איתי א.
איתי,
מחקכמו שאמרת האדם יתנזר ממין רק אחרי שיסרסו אותו ואנחנו בדרך לשם -האדם הולך לכיוון של סירוס כלכלי וכשזה יקרה לא תעשה את מה שטלי אומרת כי טלי אמרה ,כי פשוט לא תהיה לך ברירה -זו תהיה (אם תבחר בכך) אחת הדרכים שלך כדי לשרוד. מספיק להסתכל על מה שמתרחש היום ביוון -קהילות שלמות קמות שם ,מייצרות מטבע משלהן על מנת לשמר את העושר בתוך הקהילה במטרה לשמור אחד על השני. הברירה השניה שלהן היא לחיות חיי עוני דלות ולא אבריז אם אומר שאפילו חיי רעב או רצון להתאבד (סטטיסטיקת קצב ההתאבדויות ביוון אומרת הכל).
אז אפשר לחכות עד שלא תהיה ברירה ואפשר להתחיל קודם -כל אחד יעשה את הבחירה שלו.
לגבי חברה סוציאליסטית-היא לא יכולה להתקיים תחת השיטה הנוכחית שבה חלק מהאנשים חייבים להיות כדי שהאחר יתעשר.
גם אותם אלה שתומכים בקפיטליזם תומכים במשהו שלא קיים ,שכן בנק מרכזי הקובע את כללי השוק לא מאפשר קיום של שוק חופשי.
אם הבנתי נכון את טלי היא אומרת לך תהיה בן אדם לפני שאתה צרכן וצרכנות זה הבסיס הקיומי לקיומה של השיטה הכלכלית הנוכחית בין אם אתה סוציאליסט ובין אם אתה קאפיטליסט .גם כך אף אחד מאלה לא קיים היום חוץ מבתקשורת.
ערן
צריך פה לייקים.
מחקזה היה מייתר את הצורך לכתוב - ערן יפה אמרת.
:-)
תיקון: לגבי חברה סוציאליסטית-היא לא יכולה להתקיים תחת השיטה הנוכחית שבה חלק מהאנשים חייבים להיות בחוב כדי שהאחר יתעשר.
השבמחקגם חברה קפיטליסטית לא יכולה להתקיים תחת השיטה הנוכחית בה יש גוף מסוים שמחליט לבדו על כמות הכסף בשוק
מחקזה בדיוק מה שכתבתי לאיתי למעלה:)
מחקאגב ערן, לא הגבת למה שכתבתי קודם על כותב הספר cash proof
מחקמה אתה אומר על ריצה לכנסת?
שלום מתן,
מחקאין לי שום רצון או כוונה לרוץ לכנסת אבל אשמח לתמוך במועמד שירוץ עם האג'נדה שמועלת באתר כדי ליצור מידניות מוניטרית שפויה.
ערן
כמה דברים:
השבמחק"ייבוא תמיד יותר נחות מייצור מקומי" - לא נכון. כשהייצור המקומי מוגן במכסים, למשל, יצרנים מקומיים יכולים לספק מוצרים ושירותים נחותים וגרועים ויקרים.
בחברה קפיטליסטית אמתית לא יכולה להתקיים השיטה המוניטרית הנוכחית מכיוון שהממשל לא מכתיב למערכת הכלכלית, קרי לבנקים, איך להתנהל.
כמובן שבחברה קפיטליסטית אין בנק מרכזי
מחקLIKE
מחקמישהו יודע מה קורה במערכת הכלכלית מבוססת חוב כמו שלנו אם היבוא של אזרחי מדינת ישראל יעמוד על-0? אבל עדין יהיה יצוא? מה קורה במדינה שמספקת באופן טוטאלי את צרכי עצמה?
מחקליאור
גם בארה"ב יש מכסי מגן(לא שאני תומך בכך) בכל מקרה , אין סיבה לסבסד את היבואנים , וכך, יש להוריד את מיסי החברות ליצרנים בארץ ולהעלות את מיסי החברות ליבואנים .
מחקגם אין שום סיבה להעלות מיסים ליבואנים. (בעצם אין שום סיבה שיהיו מסים)
מחקדיוויד ריקרדו איננו ובעולם הגלובלי גם התפישה שלו הנלמדת על המסחר הבינלאומי לא מתאימה לתנאי שוק ההון של היום.
מחקיבוא-יצוא בעידן תנועות הון חופשיות קיבל מימדים אחרים שקשה לרסנם
כן - מוצרי יבוא הם תמיד מוצרים נחותים.
מחקכאשר בודקים את המחיר הכולל. כי:
- יבוא, תמיד יזיק יותר לסביבה.
גם בגלל ההובלה
וגם כי בדרך כלל היצור ליצוא יגרום לניצול יתר
(של החברה והסביבה)
- יבוא מחזק את בעלי ההון על חשבון שאר האזרחים
- יבוא מחליש את הקהילה למשל ישראל תלויה בנפט
(במקום לפתח יצור אנרגיה מקומי)
כאשר בודקים רק עלות של מרכיב אחד,
אפשר להגיע למסקנה שעדיף לי להמכר לעבדות. הדיור והאוכל בחינם. וגם למי יש כוח להלחם בצבאות האימפריה.
אמיר.
אז מה, לא לייבא? לא לייצא? משק אוטרקי? זה אפשרי?
מחקומה הגודל של הקהילה הזאת? 5 אנשים? 50 אנשים? אולי 500? 5000? 5 מיליון?
השבמחקמתי קהילה הופכת למערכת גדולה?
מה ההבדל אם אני קונה גבינה מחבר-הקהילה התל אביב שלי או מחבר-הקהילה-הקצת-גדולה-יותר הסיני שלי?
אמנם עניי עירך קודמים, אבל בעידן שבו העולם כולו הוא העיר שלך..
כמה רעיונות פשוטים.
השבמחקהטייה. כבר דובר על זה רבות. אם אתה משלם לבעל חנות מכולת שקל השקל הזה מסתובב בממוצע 5 פעמים במשק ומייצר עוד מיסים שחוזרים אלינו כשירות. אותו שקל אם הולך לטייקונים חוזר בממוצע רק כ 1.3. כל מה שצריך לעשות זה לקנות מידי פעם בחנות המכולת. להעדיף טמבור מקומי על אייס וכו. אני למשל הפסקתי לקנות בסופר.
בנק זמן. יש ארגון כזה בכל העולם וגם בארץ. חפשו על זה מידע . בגדול כל אחד נותן שעה מזמנו. שעה של ערוך דין שווה לשעה של תופרת. כמה שעות בחודש וגם ידם של חסרי היכולת תגענה לשירותים יקרים.
תתחברו לקואופרטיב שלנו. עדיין לא מכירים ?? חמור מאוד... חפשו בגוגל קואופרטיב שלנו.
מטבע חלופי בדמות מועדון צרכנות וצבירת נקודות. לא צריך לקרוא לזה מטבע אבל זה זה.
צבירת נקודות אפשר על ידי מעשי התנדבות בקהילה.
אחרון חביב תתנדבו. נתינה חינם מעניקה את התמורה הגדולה ביותר שאי פעם תקבלו.
לבסוף אני מזמין לקפה אצלי קבוצה של אנשים שרוצים גם לעשות ולא רק לדבר.
אני אסתכן להשמע פסימי, אבל לא אמרתם פה שום דבר שלא נוסה ונכשל בעבר,
השבמחקהרעיון של בנק זמן לא הצליח להתרומם בישראל, למרות שהיו כמה נסיונות.
קהילות מחרוזת למיניהן גם לא מושך במיוחד, וקראתי איפושהו שבסוף כל ה'חרוזים'
מצטברים אצל הטייקונים שבחבורה.
אבל ישיבה לקפה לא נראה לי נוסה בעבר... :)
אני אישית מאד אוהב את משנתו של ז'אק פרסקו.
אחד הרעיונות המרכזיים שלו הוא שאנחנו צריכים לשאוף לרובוטיזציה (המצאתי מילה) של כל עבודה שמאפשרת זאת.
כן, המון אנשים יאבדו את עבודתם, אבל 'עבודה' היא מוערכת יתר על המידה.
רובוטים יכולים לעשות את העבודה ולהשאיר לנו בני האדם את הזמן החופשי שאנחנו כל כך כמהים אליו.
כבר היום רובוטים לקחו לאינספור אנשים את העבודה. הרובוטים הם יותר מרושעים מהשמאל הסהרורי, הימין הקיצוני, המתנחלים, הערבים והחרדים ביחד. :)
זו לא עבודה שאנחנו זקוקים לה, זה פשוט 'חומר' כדי לשרוד ואפילו לחיות בכיף. אנחנו צריכים 'כסף' או משהו דמוי כסף, ולא עבודה.
וגם דמוקרטיה ישירה לא תזיק...
מאמר מקסים. אוהבת את הגישה.
השבמחקיש לחשוב גם על הפנסיונרים בקהילה ולהעדיף אותם לביביסיטר או דוגיסיטר.
שוק קח-תן מקומי, כולל עודפים מבישולים ומאפים טריים, ועוד רעיונות שהשכנים או החברים בקהילה מעלים.
מעורר השראה.
טלי, תודה!
מיכל
כתבה מעולה
השבמחקכל המזלזלים והציניים למניהם כנראה לא הבינו את הכותבת
אסף
אני לא הבנתי מה זאת אומרת לא להיות צרכן ומה ההבדל בין אינדיבידואל ובין צרכן. גם לא הבנתי למה יש סתירה בין קפיטליזם ובין מחויבות לחברים. אני לא מבין למה רכישה של ייצור מקומי מביאה בהכרח ליותר מקומות עבודה וקנייה ממוצרים לא מרומיים לא. יש עוד כמה דברים שלא הבנתי, אבל זה לבינתיים.
השבמחקמילטון פרידמן: אני תמיד צודק
השבמחקhttp://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2568615&forum_id=19946