משהו לא טוב מתחולל בבנקים ברחבי אירופה בחודש האחרון. אחרי שבעה בנקים שהגבילו לקוחות במשיכת מזומנים, עתה מדווחת רשת סקאי כי לאחרונה נפרצה כמות אדירה של חשבונות בעשרות בנקים על ידי האקרים בעיקר באירופה אבל גם בארצות אמריקה. האירוע הזה עדיין לא הסתיים. חברת האבטחה mcafee מדווחת כי מדובר במתקפת הסייבר הגדולה בהיסטוריה שנערכה אי פעם על הבנקים, מה שמעורר שאלות ותמיהות רבות לגבי מה באמת מתרחש בעולם הבנקאות שלנו?
עשרות מיליוני דולרים לפחות נגנבו במתקפת סייבר מחשבונות של לפחות 60 בנקים באיטליה,גרמניה,בריטניה וארצות אמריקה. על פי דו"ח של שתי חברות לאבטחת תוכנה, ההאקרים השתמשו בווירוסים בשם Zeus ו-SpyEye. ההאקרים העבירו כספים מחשבונות בנקים לחשבונות שכונו חשבונות Mule. לחלופין הם העבירו את הכסף לכרטיסי חיוב. שתי השיטות נועדו לאפשר להאקרים למשוך את הכסף במהירות ובאנונימיות.
ההערכה מדברת שסכום הגניבה יכול להגיע גם ל2 מיליארד אירו. בכל מקרה כנראה לעולם לא נוכל לדעת מה הנזק האמיתי - רשת פוקס ניוז מדווחת כי הבנקים הנפגעים אינם מוכנים לחשוף את גודל ההפסדים שלהם במתקפה זו או להזדהות.
הנה כתבה בנושא מתוך רשת סקאי:
כל האירוע הזה מעורר כמה שאלות:
1. האם יש קשר בין המתקפה הזו למחסור במזומנים של שבעה בנקים באירופה? אם התשובה היא כן הרי שקיבלנו כמה סיבות סותרות לאותו אירוע:
רויאל בנק אוף סקוטלנד לדוגמא, שעוד שני בנקים בבעלותו עדיין סובלים ממחסור במזומנים, טוען כי מדובר בכלל בתקלה שמקורה בשדרוג תוכנה שביצע. הבנק האיטלקי לעומתו מונע משיכת מזומנים כתוצאה לדבריו ממשבר כלכלי.
אם אין קשר בין שני המיקרים אז נשאלת השאלה כיצד שני אירועים חריגים בהיקפם, שהובילו גם במקרה לאותה התוצאה התרחשו תוך תקופה קצרה וכמעט בו זמנית? כל זה בדיוק כשהמשבר באירופה מגיע לשיאים חדשים. האם מדובר במיקריות בלבד?
2. שאלה נוספת היא כיצד מתקפת סייבר בקנה מידה היסטורי (כפי שכונתה על ידי Mcafee) על הגוף הכי קריטי לכלכלה הנוכחית לא מסוקר כמעט על ידי אף כלי תקשורת. לעומת זאת גופי התקשורת הבודדים שכן מסקרים את המתקפה עושים הכל בשביל להצניע אותה. אם תחפשו למשל באתר של רשת סקאי את האירוע סביר להניח שלא תמצאו אותו. הוא מונח אי שם בתחתית מדור "טכנולוגיה" יחד עם סיקור של אפליקציות וגאדג'טים חדשים. ברשת נוספת ,פוקס ניוז, הגדילו לעשות ושמו את הכתבה בתוך מדור פנימי של מדור פנימי אחר של מדע וטכנולוגיה (ראו צילום מסך מתוך האתר). מעניין יהיה רק לראות עוד כמה זמן יוכלו הרשתות להתעלם מהאירוע.
יש כאלה המעלים השערה שאולי מדובר בעצם בסיפור כיסוי למשהו גדול הרבה יותר המתרחש במערכת הבנקאית. פה אני רוצה לצטט דברים שאמר טוד שונברגר אנליסט פופולרי על ההסכם באירופה שנחתם בסופ"ש האחרון. לטענתו, עצם הסכמתה של גרמניה להשתתף בחתימה על הסכם להקמת גוף פיננסי משותף מעורר חשדנות- "חייב להיות משהו אחר, איזו פצצת זמן מתקתקת שגורמת לה [לאנגלה מרקל] לעשות את זה."
גם כך וגם כך נראה כי כספינו בבנקים כבר מזמן לא כזה מובטח כמו שסיפרו לנו עד לפני כמה שנים.
עשרות מיליוני דולרים לפחות נגנבו במתקפת סייבר מחשבונות של לפחות 60 בנקים באיטליה,גרמניה,בריטניה וארצות אמריקה. על פי דו"ח של שתי חברות לאבטחת תוכנה, ההאקרים השתמשו בווירוסים בשם Zeus ו-SpyEye. ההאקרים העבירו כספים מחשבונות בנקים לחשבונות שכונו חשבונות Mule. לחלופין הם העבירו את הכסף לכרטיסי חיוב. שתי השיטות נועדו לאפשר להאקרים למשוך את הכסף במהירות ובאנונימיות.
ההערכה מדברת שסכום הגניבה יכול להגיע גם ל2 מיליארד אירו. בכל מקרה כנראה לעולם לא נוכל לדעת מה הנזק האמיתי - רשת פוקס ניוז מדווחת כי הבנקים הנפגעים אינם מוכנים לחשוף את גודל ההפסדים שלהם במתקפה זו או להזדהות.
הנה כתבה בנושא מתוך רשת סקאי:
כל האירוע הזה מעורר כמה שאלות:
1. האם יש קשר בין המתקפה הזו למחסור במזומנים של שבעה בנקים באירופה? אם התשובה היא כן הרי שקיבלנו כמה סיבות סותרות לאותו אירוע:
רויאל בנק אוף סקוטלנד לדוגמא, שעוד שני בנקים בבעלותו עדיין סובלים ממחסור במזומנים, טוען כי מדובר בכלל בתקלה שמקורה בשדרוג תוכנה שביצע. הבנק האיטלקי לעומתו מונע משיכת מזומנים כתוצאה לדבריו ממשבר כלכלי.
אם אין קשר בין שני המיקרים אז נשאלת השאלה כיצד שני אירועים חריגים בהיקפם, שהובילו גם במקרה לאותה התוצאה התרחשו תוך תקופה קצרה וכמעט בו זמנית? כל זה בדיוק כשהמשבר באירופה מגיע לשיאים חדשים. האם מדובר במיקריות בלבד?
2. שאלה נוספת היא כיצד מתקפת סייבר בקנה מידה היסטורי (כפי שכונתה על ידי Mcafee) על הגוף הכי קריטי לכלכלה הנוכחית לא מסוקר כמעט על ידי אף כלי תקשורת. לעומת זאת גופי התקשורת הבודדים שכן מסקרים את המתקפה עושים הכל בשביל להצניע אותה. אם תחפשו למשל באתר של רשת סקאי את האירוע סביר להניח שלא תמצאו אותו. הוא מונח אי שם בתחתית מדור "טכנולוגיה" יחד עם סיקור של אפליקציות וגאדג'טים חדשים. ברשת נוספת ,פוקס ניוז, הגדילו לעשות ושמו את הכתבה בתוך מדור פנימי של מדור פנימי אחר של מדע וטכנולוגיה (ראו צילום מסך מתוך האתר). מעניין יהיה רק לראות עוד כמה זמן יוכלו הרשתות להתעלם מהאירוע.
יש כאלה המעלים השערה שאולי מדובר בעצם בסיפור כיסוי למשהו גדול הרבה יותר המתרחש במערכת הבנקאית. פה אני רוצה לצטט דברים שאמר טוד שונברגר אנליסט פופולרי על ההסכם באירופה שנחתם בסופ"ש האחרון. לטענתו, עצם הסכמתה של גרמניה להשתתף בחתימה על הסכם להקמת גוף פיננסי משותף מעורר חשדנות- "חייב להיות משהו אחר, איזו פצצת זמן מתקתקת שגורמת לה [לאנגלה מרקל] לעשות את זה."
גם כך וגם כך נראה כי כספינו בבנקים כבר מזמן לא כזה מובטח כמו שסיפרו לנו עד לפני כמה שנים.
קשה להאמין ששהענקית Mcafee תמציא סיפור כזה כדי לכסות על משהו שקורה במערכת הבנקאות.
השבמחקובכלל, צריך להבין את כל הפרטים של המתקפה הזאת. למרות הכותרות המפציצות בכתבות על המתקפה, זו אינה מתקפת סייבר על הבנקים.
זו מתקפה על הלקוחות.
ההאקרים הצליחו להתקין את הוירוסים שלהם על לקוחות של בנקים שונים, וכך להשיג את הסיסמה של הלקוחות לאתר של הבנק. אחרי שהשיגו את הסיסמה, הם פשוט נכנסו באמצעותה לחשבון הבנק של הלקוחות וביצעו העברה בנקאית.
שוב, לא הכסף של הבנק הוא שנגנב, אלא כסף של הלקוחות.
אז נכון, אפשר להגיד שאולי הכסף לא כזה מובטח, אבל לא הבנק אשם בכך שמחשבים של לקוחותיו נפרצו וסיסמתם לחשבון נגנבה. באותה מידה אפשר להגיד שהבנק אשם כשמספר כרטיס אשראי של לקוח נגנב ומנוצל, או כשכייס מרוקן כיסיו של לקוח בנק מכל המזומנים שבהם.
זאת אחריותו של הלקוח לשמור על הקוד לבנק שלו ועל המחשב שלו מאובטח בדיוק כמו שזאת אחריותו לשמור על הארנק שלו או על הכסף מתחת לבלטה.
לכן, אני גם לא חושב שיש קשר בין עיתוי פרסום הסיפור לבין בעיות המזומנים בבנקים האירופאיים.
הכסף שנגנב הוא של הלקוחות, והבנקים לא חייבים לפצות אותם על זה, ונראה גם שזו מתקפה שנמשכה זמן רב ולא קשורה לתקופה הנוכחית.
לעומת זאת, בעיות הנזילות בבנקים האירופאיים בבירור מצביעה על כך שהבנקים עצמם בצרות, ושהם מעכבים כספים של לקוחות כדי לשרוד, אך אין שום קשר למתקפת הסייבר.
J.
שלום J,
מחקאני בהחלט מסכים עם מרבית הניתוח שלך. רק כמה הערות:
1. אולי לא הבנק אשם אבל הבנק סופג את ההפסדים אחרת מדוע הבנקים חוששים להזדהות ולהגיד כמה הם הפסידו על המתקפה הזו?
2. בסופו של דבר מתקפה כזו גם אם לא נועדה לחדור אל הבנק, היא בוודאי פוגעת בו. תחשוב לרגע מה יקרה לבנק שכל לקוחותיו יפסיקו להשתמש באינטרנט כדי לבצע פעולותיהם. חשוב מה יהיה האפקט כשאנשים יום אחד יכנסו לחשבון שלהם ויראו שחסרים שם כמה מאות אלפי יורו או דולרים. זה ממש לא יעניין אותם אם זה היה שוד פיזי או שוד אינטרנטי,דרך המחשב שלהם או דרך מחשבי הבנק. הפגיעה באמון הלקוחות שחשבונם בטוח יפגע גם כך וגם כך ואיתו יפגע גם הבנק.
3. כשאתה מאבד את הארנק שלך איבדת את הארנק שהיה באחריותך. כשאתה נכנס לחשבון הבנק שלך באינטרנט אתה נכנס כבר למשהו שנמצא תחת אחריותו של הבנק-מאחריותו של הבנק לדאוג שלא מתבצעים דרך אותו חשבון פעולות חריגות (ויש לו מספר דרכים לבדוק זאת) ובמידה שלמרות הכל כן מתבצעת פעולה זדונית עד כמה שלי ידוע הבנק אמור לפצות. וגם אם לא מחובתו של הבנק לפצות יש להניח שהוא יעשה הכל לפצות כתוצאה מסעיף 2
4. אני מודה שאינני יודע אם יש קשר בין זה לבין בעית נזילות בבנקים באירופה וגם אם האם מדובר בסיפור כיסוי לבעיה גדולה יותר - יתכן שבאמת אין שום קשר אבל אלו שכן טוענים זאת מעלים טענה של איך יתכן שכמו שאמרת שהמתקפה הזו נמשכת כל כך הרבה זמן, ועדיין לא מצאו אף אשם?
ערן
הנה אגב פסק דין מ2006 בדיוק בנושא אחריות הבנקים (במקרה זה בנק הפועלים) לנזקים שנגרמו ללקוח בפעולותיו בחשבון דרך האינטרנט:
מחקבית הדין לחוזים אחידים בירושלים פסל ושינה הוראות אחדות בהסכם ההתקשרות האחיד בין בנק הפועלים ללקוחותיו, בקשר עם אספקת שירותי מידע באינטרנט ובטלפוניה סלולרית. בין השאר נפסל סעיף שקבע כי הלקוח ישא בנזק לשנגרם כתוצאה משימוש לרעה שעשה צד שלישי בסיסמה ו/או בקוד הייחודי שהוקצו לו, למעט נזק שנגרם עקב רשלנות הבנק. הרכב השופטים בראשות השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור קבע כי ייתכנו הסדרים שונים לחלוקת הסיכון בין הלקוח ובין הבנק. כך לדוגמה, הבנק יכול לבטח עצמו, ולגלגל את עלות הביטוח על כלל הלקוחות, וכך לפזר את הסיכון על כלל לקוחות הבנק. ייקור עלות השירות עדיפה על-פני קריסה כלכלית של לקוח בודד, אשר עשויה להוות את תחילתו של "אפקט דומינו" ולהביא לפגיעה באנשים וגופים הקשורים לאותו לקוח. נדחתה טענת הבנק, כי לקוח המשתמש ברשת האינטרנט הנו לקוח מתוחכם, אשר בחר מרצונו החופשי לשאת בסיכוני הרשת, ובכל מקרה פתוחה בפניו האפשרות לסור לסניף ולבצע את הפעולות באופן "בטוח". לדברי בית-הדין, נקודת המוצא היא, כי שירותי הבנקאות באינטרנט הם שירותים בסיסיים וחיוניים. היקף השימוש בבנקאות המקוונת הלך וגדל. המחשוב ומערכת האינטרנט זמינים יותר מתמיד. יתרונות השימוש במערכת הם רבים, ומפאת קוצר הזמן לא תמיד עומדת האפשרות של פנייה לסניף. זאת ועוד - אין להסיק מהעובדה, כי לקוח ער לסכנת איבוד הונו האישי כתוצאה משימוש בשירותי בנקאות באמצעות רשת האינטרנט, כי הוא בוחר לשאת באחריות במקרה של התממשות סיכון זה. הלקוח תופס את מערכת האבטחה של הבנק כאמינה, ומכאן את ההסתברות להתממשות הסיכון כנמוכה. (ח"א 8010/02 המפקח על הבנקים - בנק ישראל נ' בנק הפועלים בע"מ)
http://law.co.il/news/e-commerce/2006/02/14/2445/
ערן
אהלן ערן,
מחקהפעם צפיתי גם בסרטון של Sky News. וזה לא רק כותרות מפציצות כמו שאמרתי מקודם, אלא גם טעות חמורה בתוכן עצמו. Sky טוענים שה-Malware הוחדר לשרתים של הבנק, טעות גדולה של הכתב שכנראה לא כל כך מבין במחשבים. הכתבה של Fox News לעומת זאת יותר מדוייקת.
בקשר לנקודות:
1. לא מצאתי אזכור ברור לכך שהבנקים מסרבים לחשוף את ההפסדים. הכי קרוב שמצאתי זה "Banks are understandably loathe to reveal losses and due to additional security concerns have not been identified" ואני לא בטוח אם לזה התכוונת. בכל מקרה, לדעתי בנקים תמיד יחששו לחשוף הפסדים. זה מוניטין רע שיפגע בהכנסות הבנק. יכול להיות גם שהם עדיין לא יודעים בוודאות מה היקף הגניבות.
2. אתה צודק לגמרי. פגיעה באמון הלקוחות היא פגיעה קשה בבנק, ובכל מקרה הבנק תמיד יעדיף שהכסף יישאר אצל הלקוח - כלומר אצל הבנק ולא ייגנב אל מחוץ לבנק, כך שפה יש לבנקים אינטרס שחופף את האינטרס של הלקוח, והוא להגן על הכסף מפני גניבה, ולכן הבנקים משקיעים הון עצום בכל מערך אבטחת המידע שלהם. כך שלטענה "In many cases, the financial institution's profits are sufficiently high and the investment in additional computer security measures considered too expensive to prevent many of these attacks" מתוך הכתבה של Fox אין שחר. באותה כתבה עצמה מתואר שאצל חלק מהלקוחות מנגנון האותנטיקציה כלל שימוש בסיסמה חד פעמית שמתחלפת בכל פעם, אך הוירוס החדש ידע להתמודד גם עם זה.
אגב, חפש Zeus ו-SpyEye, היו כבר המון מתקפות דומות ע"י ארגוני cybercrime דומים שגם הצליחו לגנוב כספים בהיקפים גדולים, אך לא בפרופורציות של המתקפה הזאת. מה שהיה מיוחד הפעם, הוא שהוירוס היה כל כך משוכלל, כך שאם בעבר הלקוח היה נכנס לאתר הבנק, מגלה שנעלם כסף, מדווח והבנק עוד היה מספיק להחזיר אותו לחשבון שלו מהחשבון אליו הוא הועבר, הפעם התוכנה יודעת להציג ללקוח יתרה מזוייפת כך שהוא לא ישים לב שהכסף נעלם, מה שמרוויח לתוקפים עוד זמן יקר בו הם מספיקים להוציא את הכסף מהבנק. בנוסף, רמת האוטומציה פה הייתה גבוהה יותר מבמתקפות אחרות ולכן הם הצליחו להריץ את זה על המון לקוחות.
3. עד כמה שאני יודע, הבנק לא מחוייב לפצות את הלקוח. פסק הדין שהבאת אכן מעניין ויפה לראות את הפסיקה של בית המשפט, אבל הוא תקף רק אלינו, אני לא יודע מה החוקים באירופה ובארה"ב. סביר להניח שהוא יפצה במקרים מסוימים בהם זה יתקשר למוניטין שלו, אך בהחלט ניתן להבין חוקים שבמקרים כאלו יתירו לבנק לא לפצות את הלקוח. סיסמה היא כמו מפתח, ויפה קבע אצלינו ביהמ"ש שהגולש הממוצע לא מתוחכם מספיק בגלישה באינטרנט כפי שהוא יודע לשמור על המפתח לבית שלו, אך כל מדינה כאן יכולה להחליט החלטה שונה בעניין.
4. אני בטוח שניסו. בד"כ במקרים כאלו, מי שמצליח להרים מתקפה ברמת תחכום כה גבוהה, גם ידע להסוות את עצמו כמו שצריך באינטרנט. הדרך לרדוף אחר הפושעים היא לעקוב אחר הנתיב של הכסף, אבל אני מניח שיש להם מספיק שיטות לקבל את הכסף בלי להיחשף. אפשר היה להעלות תיאוריות קונספירציה אם הבנקים עצמם היו יוצאים לפתע בהצהרה על כך שנגנב מהם כסף, אבל כש-Mcafee יוצאים עם דוח מפורט זה סיפור אחר.
J.
לגבי הערות 1 ו3:
מחק1. בנקים בין אם חוששים ובין אם לא מפרסמים הפסדים וכגוף ציבורי אף מחויבים לעשות זאת (ראה כדוגמא אחרונה מקרה של ג' פי מורגן שהפסיד כמה מיליארדים בהימור שלו בשוק הנגזרים http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/05/blog-post_15.html).לא מן הנמנע שיחשפו את הפסדיהם בנושא בעתיד. שאלת האמינות של הדיווחים האלה זה כבר סיפור אחר. בכל מקרה כל הדיווחים בתקשורת במקרה דיברו על הפסדי הבנקים - לא אוזכר כי לקוח כזה או אחר ישא בתוצאות המתקפה- אז גם היית שומע כמות גדולה של לקוחות שמעידים על הפסדיהם -זה לא משהו שהיה עושה טוב למערכת הבנקאית בלשון המעטה.
3. בתי המשפט לעיתים קובעים פסקי דין על סמך תקדימים בארץ או בעולם. אינני יודע אם זה המקרה ובכלל קשה לדעת אם הבנקים הפגועים מחויבים או לא לפצות לקוחות כי הם לא מוכנים להזדהות ולכן גם אי אפשר לבדוק. בכל מקרה כמו שכתבתי גם אם אין חובה לפצות, הנזק שיגרם לבנק כתוצאה מכך שלקוח יאבד את כספו מסיבה שלא תלויה בו (הרי אף אחד לא איבד סיסמא אלא נגנבה לו הססמא)ובמיוחד כשמדובר במאסות גדולות, עלול להיות גדול מהנזק של פיצוי הלקוחות. הבנק בהחלט מודע לכך שאמינות המערכת פה עומדת למבחן ואמינות במיוחד כשמדובר במערכת שהיא בבסיסה לא מבוססת על כלום היא קריטית.
ערן
בנקים רבים בגוש היורו עדיין חלשים ומנותקים משוקי ההון מכיוון שהמשקיעים איבדו את האמון בהם, וכעת הם מחוברים למכשירי הנשמה.
השבמחקאף שמוקד המשבר היה בשבועות האחרונים בספרד ובקפריסין, עולה השאלה מי המדינה הבאה שתתמודד עם משבר בנקאות.
ייתכן כי לא תהיה זו אחת החשודות המיידיות.
אם גורמי הסיכון המרכזיים הם בנקים עם חשיפה גדולה לכלכלות בקשיים, גם צרפת חשופה. שלושה מתוך ארבעת הבנקים הגדולים בצרפת נמצאים במצוקת הון, והרביעי סבל מנפילה של 27% במחיר המניה עד כה השנה, בשל חשיפתו ליוון.
הבנק הגדול בגרמניה, ספג בשבוע שעבר הורדת דירוג אשראי מצד מודי'ס, בשל תלותו הגדולה מדי בהכנסות ממסחר.
ייתכן שהחלוקה המקובלת לדרום וצפון כבר אינה ברורה כל כך כשמדובר על הבנקים. לגרמניה ואוסטריה יש בנקים רבים הנתונים בקשיים וחשופים למדינות מוכות חוב כמו ספרד ואיטליה, אף שכלכלותיהן חזקות וממשלותיהן נמצאות בעמדה טובה יותר לספק סיוע מאשר מדינות אחרות. ואכן, אחת הסיבות לכך שיוון ומדינות נוספות נמצאות כעת בבעיות חוב היא שהבנקים בגרמניה ובצרפת היו מוכנים מדי לתת להן אשראי.
אנליסטים נוספים מטילים ספק בכך שמנהיגים יהיו מוכנים לחשוף את המוסדות הפיננסיים במדינותיהם לפיקוח מחמיר יותר. מבחני העמידות לא הצליחו עד כה להשיב את האמון בבנקים האירופיים, משום שישנה סברה שלפיה הרגולטורים במדינות ניסו להגן על הבנקים שלהן.
מטילים ספק באמינות
רמת ההון של הבנקים בגוש היורו כבר היתה אמורה להיות יציבה יותר. בשנה שעברה, רשות הפיקוח על הבנקים באירופה (EBA) בחנה את השאלה אם לבנקים יש הון מספק, והפעילה לחץ על אלה שלא גייסו מספיק הון.
המועד האחרון לבנקים אלה להשלים את הגיוסים חל בשבוע שעבר.
רבים מהבנקים הגדולים באירופה נמצאים ברשימה - כולל שני הבנקים הגדולים בגרמניה, דויטשה בנק וקומרצבנק. שניהם הודיעו כי גייסו מספיק הון הרבה לפני המועד האחרון.
שלושה מבין ארבעת הבנקים הגדולים בצרפת היו אף הם ברשימה: סוסייטה ז'נרל, BNP פאריבה וגרופ BPCE.
בכירים בבנקים מתעקשים כי הם השיגו התקדמות אדירה בהפחתת סיכונים, הגדלת ההון וגיוס כספים שביכולתם להלוות לחברות אירופיות הנתונות במצוקת אשראי. "הבנק יציב כעת יותר מכפי שהיה לפני שנה, בעולם שמצבו קשה לא פחות מאז", אמר סמנכ"ל הכספים של סוסייטה ז'נרל, ברטרנד בדרה. "יש לנו נזילות בשפע, ואין לנו בעיה לממן את עצמנו".
ואולם, המדדים הפיננסיים מראים כי הבנקים האירופיים נמצאים עדיין תחת עננה כבדה.
השוק הבין בנקאי, שבו הבנקים מלווים כסף אחד לשני לתקופות קצרות, משותק בשל ספקותיהם של בנקים לגבי אמינותם של הבנקים האחרים.
לפי נתוני הבנק הבינלאומי לסליקה (BIS), היקף ההלוואות לבנקים בגוש היורו נפל ב-364 מיליארד דולר, שהם 5.9%, נכון לסוף 2011 - הירידה החדה ביותר מאז סוף 2008.
סימן נוסף לחששם של הבנקים להלוות זה לזה הוא העובדה שהם הפקידו סכומי שיא בבנק המרכזי של אירופה (ECB), עליהם קיבלו תשואה זעומה של 0.25%.
ביום שלישי, בנקים הפקידו 747 מיליארד יורו ב-ECB. זה פחות מהשיא שנקבע מוקדם יותר השנה - יותר מ-800 מיליארד יורו ביום - אך זוהי עדיין רמה גבוהה במיוחד.
"הבנקים הפסיקו לסמוך זה על זה", אמר ורון.
אף שמדינות כמו יוון וספרד הן אלה שסופגות ביקורת על חוסר הזהירות שהכניס אותן לצרות וגרם למשבר בגוש היורו, הבנקים הצרפתיים והגרמניים בעצם איפשרו זאת.
במשך שנות השגשוג שלפני 2008, הם העניקו הלוואות עצומות למדינות בדרום אירופה, וכיום בנקים רבים עדיין חשופים לבעיות של מדינות אלה.
לפי נתוני BIS, לווים פרטיים וציבוריים בספרד היו חייבים 115 מיליארד יורו לבנקים צרפתיים נכון לסוף 2011.
באיטליה חייבים 332 מיליארד יורו לבנקים צרפתיים ולווים יווניים חייבים להם 44 מיליארד יורו.
קרדיט אגריקול, הבנק הצרפתי שהצליח לצאת נקי מחוות הדעת של רשות הפיקוח על הבנקים באירופה, רשם צניחה של 27% במחיר המניה שלו השנה - ירידה חדה בהרבה מאשר זו של מתחריו - משום שהמשקיעים חוששים מחשיפתו ליוון, שבה יש לו חטיבה גדולה.
לקרדיט אגריקול ו-BNP פאריבה יש פעילות רחבה באיטליה, מדינה נוספת שסובלת מעול חובות כבד ומבעיות במערכת הבנקאות.
הבנקים בגרמניה חשופים פחות ליוון, אך בנקים באיטליה חייבים להם 134 מיליארד יורו, וללווים ספרדיים יש חוב של 146 מיליארד יורו.
כלכלנים רבים טוענים כי על הרגולטורים לבצע מיון קפדני, שיפריד את הבנקים הבריאים מאלה שזקוקים לארגון מחדש ומאלה שסובלים מבעיות קשות.
השבמחקבסוף השבוע שעבר, וסט-LB, שהיה פעם הבנק השלישי בגודלו בגרמניה, סיפק דוגמה נדירה לבנק בעייתי שעובר פירוק.
בעקבות לחץ מצד רשויות ההגבלים העסקיים של האיחוד האירופי, הנכסים הרעילים של הבנק הועברו למה שמכונה "בנק רע", בעוד שחלק אחר של הבנק נמכר והיתר ימשיך לפעול תחת השם פורטיגון.
בנקים נוספים יצטרכו לעבור תהליך דומה לפני שהמערכת תבריא, אך זה יקרה רק אם הפיקוח מצד הרגולטורים המקומיים יהודק - כך אומר חביאר ויווס, פרופסור לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים IESE בברצלונה.
"מה שחסר לאירופה הוא קו ברור של סמכות", הוא אומר.
"משבר צריך תגובה מהירה וברורה יותר. המערכת הבנקאית של ספרד היא לא היחידה שיש לה בעיות".
http://www.themarker.com/news/1.1744653
מדוע איחוד בנקאי הוא פתרון בעייתי ?
מאת : אקונומיסט
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1744643
לג'וזף שטיגליץ, פרופסור לכלכלה וזוכה פרס נובל לכלכלה יש בטן מלאה על המערכת הבנקאית שמובילה לטענתו להגברת האי-שיוויון ופגיעה בצמיחה.
"הרבה מאוד חוסר שיוויון, במיוחד בבנקים, לא מגיע מהאנשים שתורמים להגדלת עוגת הכלכלה ומניעים את הכלכלה שלנו, היא מגיעה מאלה שרוצים לקחת
נתח גדול יותר מהעוגה, מה שהופך את הכלכלה שלנו לחלשה יותר", מסביר שטיגליץ.
בניגוד לגישות שגורסות כי עודף רגולציה רע לשווקים הפיננסים ופוגע בצמיחה, שטיגליץ דווקא חושב שצריך להגביר את הפיקוח בשווקים, כאשר ההידוק צריך להגיע לטענתו לספקי האשראי.
לטענתו, יש להגיד לבנקים באופן חד משמעי : "אתה לא יכול לעסוק בפעילויות ספקולטיביות, אותם מכשירי CDS שאינם שקופים לעיני הציבור, המכשירים האלה הם הימור על השוק, הם לא עסקך".
שטיגליץ הסביר שהמערכת הבנקאית העולמית לא רק פוגעת בצמיחה ובאזרחים אלא גם במערכת הפוליטית, גישה זו לא נשמעה בעבר גם מאת כלכלנים חברתיים וסוציאליסטים.
לטענתו, חוקי גלאס סטגל שהכריחו את הבנקים להשקעות להפריד את פעילותם מזרועות הבנקאות המסחרית הם תולדה של עבודת לוביסטים.
"זה השפיע על הבנקים שוב. הם הפסידו כספים רבים על ההשקעות הריאליות שלהם, אבל ההשקעות הפוליטיות שלהם הניבו רווחים ! לא דווקא עבור בעלי המניות ובעלי האג"ח שלהם, אלא דווקא עבור המנהלים, שנהנו משכר גבוה מאוד במרוצת השנים.
חתן פרס נובל לכלכלה מסביר בראיון מטלטל שהעניק ל-CNBC כי בלא רפורמות משמעותיות גם אירופה והכלכלה הגלובלית יסבלו מצמיחה אנמית במשך 10-5 השנים הבאות.
"אם נמשיך במסלול הנוכחי, המערכת הפיננסית לא תשרת את יתר הכלכלה שלנו, הכלכלה תהיה חלשה. חוסר השיוויון יגבר, והבעיה היא שאנחנו משלמים מחיר יקר מאוד על חוסר השיוויון הזה", מדגיש שטיגליץ.
"יכולנו להקטין את אי השיוויון, עם יותר מערכת פיננסית מאוזנת וצמיחה כלכלית גבוהה יותר. אבל, אם אנחנו ניתן לדברים להתרחש במסלול הנוכחי, אנחנו הולכים לא רק לקבל כלכלה לא מאוזנת, אלא גם פוליטיקה לא מאוזנת עם סקטור פיננסי שפוגע גם בכלכלה וגם בדמוקרטיה", הסביר שטיגליץ.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4249144,00.html
המחירים של "האליטה המושחתת"
השבמחקמהו שער הריבית ?
מהו שער הדולר ?
ומהו "המחיר של המניה" ?
על פי התפישה של רוב הציבור, התשובה לשאלות הללו היא מוחלטת, כמעט מדעית, כמו התשובה לשאלה "מהי הטמפרטורה בחוץ".
כאשר מישהו לוקח הלוואה, מקבל פיקדון או חותם חוזה עסקי, הוא מניח שהמספרים הללו מוחלטים ומקובלים על כולם. הוא מניח שישנה מערכת, שישנה ביקורת, וששער הריבית או שער הדולר, ברגע וביום נתון, הם מספרים "אמיתיים" - וביום שבו צריך לשלם או לקבל כסף, הוא מניח שהמספרים הללו, שנמסרים לו על ידי הבנק, או אפילו על ידי גוף ממשלתי כמו בנק ישראל, הם נכונים. הוא לא מטיל בהם ספק.
אלא שהציבור טועה, וההוכחה לכך ניתנה בסוף השבוע דווקא במעוז של הבנקאות העתיקה, המסורתית והשמרנית ביותר - הסיטי הבנקאי של לונדון.
בזמן שהעולם הכלכלי עסוק בניתוח של תוצאות הפסגה האירופית ושל הצעד המשמעותי שפסעה היבשת בדרך לאיחוד מערכת הבנקאות שלה, נותרה מתחת לרדאר התקשורתי שערורייה בנקאית עסיסית : מחקירת אירועים שהתרחשו ב-2006 התברר שלפחות בנק אחד, ברקליס, נהג לצטט שערי ריבית לא כי אלה היו השערים הנכונים - אלא כי הם התאימו לפוזיציה של הסוחרים והלקוחות החשובים שלהם.
כאן נדרש הסבר : שער הליבור (London Inter Bank Offered Rate - LIBOR), הוא שער הריבית החשוב בעולם. הוא מופיע בכמעט כל חוזה פיננסי ומסחרי, ונקבע מדי יום על ידי חישוב ממוצע של ציטוטים משורה של בנקים גדולים הפועלים בלונדון. זהו שער הריבית שהבנקים גובים זה מזה, והוא למעשה מחיר הכסף או, בקירוב, "הריבית חסרת הסיכון" המוכרת לכל סטודנט למימון וכלכלה.
הבריטים הם שהמציאו את המונח הוגנות (fairness - אפילו בעברית מקובל לטעון "זה לא פייר"), והנחת הבסיס היתה שבבנקים הבריטיים קיימת חומה סינית בין המחלקה שמספקת את שערי הריבית "האמיתיים" לבין חדרי המסחר שעוסקים בהימורים פיננסיים. אבל חומות סיניות, כפי שאומר הפתגם, הן משהו שנעלם במהלך ארוחה טובה במסעדה סינית. למעשה, אפילו ארוחה לא צריך : מחומר החקירה של הרשויות הבריטיות והאמריקאיות עולה שבקשה באי-מייל והבטחה למשקה חינם בהחלט מספיקה.
הנה : בין מאות האי-מיילים שהעבירו בינם לבין עצמם לקוחות גדולים ועובדים של בנק ברקליס, אישר הפקיד שקובע את הליבור לידידו הלקוח כי השער הותאם לצרכיו : "זה בוצע... במיוחד עבורך, ילד גדול". והתודה ? היא כאילו נלקחה ישירות מתוך עוד סרט על עולם הפיננסים : חצי שנה לאחר מכן, בעסקה אחרת, כותב לקוח לבנקאי שקובע את הדולר ש"אם השער לא ישתנה, אני גמור". הבנקאי הבטיח ש"הוא ידבר עם מי שצריך", והשער שפורסם אכן היה נמוך מהשער של היום הקודם. ואז כתב הלקוח בתגובה : "אחי, אני חייב לך בגדול. תבוא יום אחד אחרי העבודה ונפתח בקבוק של בולנז'ה (שמפניה יקרה - א"א)".
עם פרסום תוצאות החקירה הטילו הרשויות על בנק ברקליס קנס של 93 מיליון דולר, לאחר הנחה של 30% מכיוון שהבנק שיתף פעולה בחקירה - הקנס הגדול אי פעם בבריטניה. המניות של ברקליס, ראוי לציין, דווקא עלו בתגובה לפרסום, כי העננה שמעל הבנק נהפכה לנחלת העבר והקנס אינו מהותי עבורו. אך בעוד שהחקירה המסוימת הזאת הסתיימה, הזעם הציבורי באנגליה רק החל להתפרץ. אד מיליבנד, ראש מפלגת הלייבור והאופוזיציה, אמר אתמול שהבנקים מנוהלים על ידי "אליטה מושחתת", שהם "מושחתים באופן ממוסד", ושיש להביא לשינוי מהותי בתרבות של הסיטי, כולל חוקים חדשים ועונשי מאסר. "מה שקרה בברקליס הוא הצד הבלתי ניתן לקבלה של הקפיטליזם", אמר מיליבנד, ודרש ועדת חקירה שתבדוק באופן יסודי את התרבות והנהלים של מערכת הבנקאות.
ואם מישהו חושב שאלה רק ביטויים מתלהמים של ראש אופוזיציה המחפש כותרות, הנה הדברים שאמר סר מרווין קינג, הנגיד של הבנק המרכזי הבריטי : ההתנהגות של הבנק היא "מטעה ומפוקפקת", ו"נדרש שינוי בתרבות" של המערכת הפיננסית.
בינתיים החל דיון טכני אך מעניין על הדרך הנכונה לקבוע את שער הריבית העולמי, למשל באמצעות מעבר משערים המבוססים על ציטוטים לשערים המבוססים על עסקות שבוצעו בפועל - כך שלכל הפחות יתקיים סוג של "פיקוח שוק" על הדיוק שלהם.
המטרה : רווחים, בונוסים וקידום
מהפרשה הזאת יכול הציבור בישראל להסיק לפחות שתי מסקנות.
השבמחקהראשונה היא שאין מחיר או שער מוחלט לשום נכס ולשום נתון פיננסי. כל המספרים הללו נקבעים על ידי אנשים בעלי אינטרסים משל עצמם, שלא רואים צדק או הוגנות לנגד עיניהם אלא רווחים, בונוסים וקידום. שער ה"דולר היציג" בישראל, למשל, נקבע בשיטה מאוד דומה לשער הליבור : הוא אמנם מתפרסם על ידי בנק ישראל, גוף ציבורי, אבל הוא מבוסס על ממוצע של שערים המסופקים על ידי הבנקים - שלכל אחד מהם, בכל יום נתון, ישנן פוזיציות שיעלו או ירדו כתוצאה מהשער שייקבע. כבר היו, גם כאן בישראל, לא מעט ימי מסחר שבהם הציטוטים שהועברו לבנק ישראל על ידי הבנקים המסחריים לא תאמו את הרמה האמיתית של שער הדולר - זו שבה בוצעו עסקות בפועל בין הבנקים לבין עצמם ובינם לבין הלקוחות שלהם.
זה נכון לשערי ריבית בינלאומיים, זה נכון לשערי מט"ח בישראל ובחו"ל, וזה בוודאי נכון לשערי המסחר של מניות ואיגרות חוב בבורסה : בכל יום, למשל בסיום המסחר, מבוצעות מניפולציות על ניירות ערך המקפיצות את "שער הסגירה" מעלה או מטה באחוזים משמעותיים. בבורסה של תל אביב אפילו לא צריך לקנות בקבוק שמפניה לאף אחד : הוראת קנייה של כמה עשרות אלפי שקלים בודדים בדקת המסחר האחרונה, לפעמים אפילו פחות מזה, יכולה להקפיץ שער של מניה או אג"ח קונצרנית באחוזים רבים - וליצור מראית עין שאינה קשורה במאומה ל"ערך האמיתי" של חברה או של התחייבות מסוימת. כתוצאה מהקלות הזאת, ישנם לא מעט ניירות ערך ששעריהם מעוותים על בסיס קבוע, כי למישהו חשוב לעשות זאת. אם נשתמש בניסוח של מנהיג הלייבור הבריטי, מחירו של נכס פיננסי הוא כנראה לעתים לא נדירות אותו מספר שמתאים ל"אליטה המושחתת".
המסקנה השנייה היא שאם בבריטניה השמרנית עולה זעקה וקריאה לבדוק לעומק את התרבות, האתיקה, השכר והאינטרסים של המערכת הפיננסית, אפשר להניח שבדיקה כזו נדרשת גם בישראל. המערכת הפיננסית הישראלית הרי תמיד הביטה בקנאה ובהערצה על אחיותיה הגדולות בלונדון ובניו יורק, ותמיד ניסתה לאמץ את מנהגיהן ותרבותן. היא לא תמיד הצליחה. מצד אחד, הבנקים בישראל לא מיהרו לאמץ את מנהגי המסחר היצירתיים והאגרסיביים, דבר שחסך מהם את ההפסדים והמחיקות של הבנקים הגדולים בחו"ל. מצד שני, הבנקים המקומיים לא אימצו את הגמישות התעסוקתית והיעילות התפעולית, וכיום הם נושאים על גבם מערכת מסורבלת עם אלפי עובדים מיותרים ועלויות גבוהות.
אבל הבנקים הישראלים כן אימצו את המשכורות הגבוהות, ובעיקר את הנחת הבסיס שלפיה הבנק שייך לבעלי השליטה ולקומץ מנהלים בכירים - ולכן מותר לעשות כמעט כל דבר כדי להשיא את רווחיהם. זוהי הנחת בסיס שגויה: בנוסף לבעלי השליטה ולמנהלים הבכירים, לבנקים יש חובת נאמנות גם כלפי ציבור המפקידים והלקוחות שלהם, כלפי ספקים, כלפי המדינה, כלפי הסביבה וכלפי הציבור והמשק כולו - הרי כיום ברור כי רשלנות של בנק אחד יכולה למוטט מערכת פיננסית וכלכלה שלמה.
אלו שאלות שצריך לשאול ובדיקה שצריך לבצע, אם לא מתוך תובנה ישראלית פנימית - אז לפחות בהשראת השערוריות והמשברים בוול סטריט, אירופה ולונדון, שכמותן רצינו כל כך להיות.
http://www.themarker.com/markets/1.1744651
ההאטה בסין : מדד הייצור התעשייתי עלה בשיעור הנמוך ב-2012
השבמחקהבנק המרכזי של סין הוריד במפתיע את הריבית ב-0.25% ל-6.31%, ומסר כי הבנקים יוכלו להציע הנחה של 20% על הריבית, לעומת הנחה של 10% שהיתה עד עתה.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1744692
ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון מחריף את הטון מול אירופה, בעקבות מאמצי האיחוד לקרב את המדינות החברות בו לעבר איחוד תקציבי וההסכם להקמת גוף פיקוח בנקאי אירופי.
השבמחקבמאמר שפירסם היום קמרון ב"סאנדיי טלגרף", מבהיר ראש הממשלה השמרן, כי אם האיחוד ידרוש מבריטניה לוותר על סמכויות כלכליות, הוא ישקול לקיים משאל עם על יציאה מהאיחוד האירופי.
"בריטניה מוצפת בחקיקה ובירוקרטיה של האיחוד", כתב קמרון, והוסיף כי שינויים מהותיים במבנה האיחוד, ש"מאיימים על הריבונות של בריטניה, ייאלצו לקבל תמיכה גורפת מהציבור הבריטי".
"מבחינתי, המילים 'אירופה' ו'משאל עם' הולכות ביחד".
"העובדה היא שהציבור הבריטי לא מרוצה ממה שהוא רואה - ובכנות, גם אני לא.
בפשטות, יש יותר מדי עלויות, יותר מדי בירוקרטיה, יותר מדי נושאים שבהם האיחוד מתערב בנושאים ששייכים למדינת הלאום, או לחברה האזרחית, או לאזרחים באופן ספציפי", כתב קמרון.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1744740
"השנה אנו נעבוד בממוצע 192 יום כדי לפרנס את הממשלה ורק 174 יום כדי לפרנס את עצמנו", כך אומרת קורין סאור, מנכ"לית מכון ירושלים לחקר שווקים.
השבמחקלדבריה, "לשם השוואה, אנו עובדים השנה 27 יום כדי לממן את תקציב הביטחון, 25 יום למען שירותי רווחה, 23 יום למען חינוך ו-11 יום למען הבריאות".
על פי המכון, הישראלי הממוצע עובד 11 יום נוספים השנה כדי לשלם מסים ו"יום העצמאות ממס (בו האזרח הממוצע מפסיק לעבוד כדי לשלם מסים) מתעכב עד ה-9 ביולי.
"עול המיסוי כבד מאוד בישראל לעומת משקים מתקדמים אחרים", מסבירה סאור.
"בארה"ב 'יום העצמאות ממס' נפל ב-17 באפריל, באנגליה ב-29 במאי, ובקנדה ב-11 ביוני".
לעומתם, בגרמניה, צרפת, בלגיה והונגריה חוגגים את החג אחרי ישראל.
המכון מזהיר מפני ראיית הגדלת הגירעון כתחליף זול להעלאות מסים.
"מתוך 192 הימים שאנו משקיעים למימון המסים, אנו עובדים 68 יום כדי לממן הלוואות שהממשלה לקחה בעבר. עובדה זו ממחישה שהלוואות אולי מאפשרות לממשלה להעניק הטבות בטווח הקצר אולם הן מתורגמות להכבדת נטל המיסוי בשנים הבאות", מוסיפה סאור.
"החלטה ממשלתית להגדיל את הוצאותיה ללא כיסוי – כלומר את הגירעון בתקציב, אינה הופכת לכדאית מבחינה כלכלית רק מכיוון שמכריזים שמותר לעשות כן.
הגדלת הגירעון שווה להכבדת נטל המס על הדור הבא והאטת הפעילות הכלכלית.
הממשלה מאמצת את המדיניות הנפסדת של יוון, ספרד, איטליה, וקפריסין.
כך מכניסה הממשלה את המשק לסחרור אשר סופו אינו ידוע, בשעה שהיא הייתה יכולה לשמור על ריסון תקציבי ולהביא לצמיחה מחודשת באמצעות הקלת נטל המיסוי", מסבירה סאור.
חישוב יום העצמאות ממס משקף את היחס שבין סך כל המסים (ארציים ומקומיים, ישירים ועקיפים, כולל מס הכנסה, מע"מ, מס רכישה, מסי דלק וכו') לבין ההכנסה הלאומית.
החישוב מתבסס על נתוני הלמ"ס ומשרד האוצר. בשנת 2012 ההכנסה הלאומית צפויה לעלות ב-3.2% אולם גביית המסים צפויה לעלות ב-10%, ומשמעות ההפרש היא הכבדה בעול המיסוי.
מכון ירושלים לחקר שווקים מפרסם את "יום העצמאות ממס" בישראל מאז שנת 2004, ובמבט לאחור עד שנת 1990.
המכון גילה שבכל שנה משנת 1990 עד שנת 2009, עבדו הישראלים יותר מחצי שנה כדי לשלם מסים.
רק בשנים 2010 ו-2011, זכינו לשמור את רוב כספינו אצלנו.
שיפור זה בוטל השנה.
בממוצע, הישראלי עובד 80 יום כדי לשלם מסי הכנסה (35 יום כדי לשלם מס הכנסה, 33 יום כדי לשלם ביטוח לאומי, ו-12 יום לשלם מס בריאות), 43 יום כדי לשלם מע"מ ומסי קנייה, 25 יום כדי לשלם מסי יבוא, 16 יום כדי לשלם מס חברות, 15 יום כדי לשלם מסים עירוניים ומקומיים, ו-11 יום כדי לשלם מסי דלק.
המכון מציין שלעומת 192 הימים שהישראלי הממוצע עובד כדי לשלם מסים, הוא עובד 53 יום עבור הוצאות הדיור שלו, 31 עבור תחבורה ותקשורת, ו-25 יום עבור המזון שהוא צורך.
עוד עולה מהמחקר, כי העשירון העליון משלם 64% מכל המסים הישירים (על בסיס הכנסה) ו-16.4% מכל המסים העקיפים (על בסיס צריכה).
החמישון העליון משלם 56% מכל המסים (82% המסים הישירים ו-31% מהמסים העקיפים), כאשר החמישון התחתון משלם רק 7% מהמסים, הכול במס עקיף.
לדברי סאור, בין היתר, אנו עובדים ימים כה רבים כדי לשלם מסים בגלל גודל התקציב הממשלתי, שאמור להסתכם השנה ב-366 מיליארד שקל.
בממוצע, מוציאה הממשלה כ-187 אלף שקל על משפחה בת 4 נפשות.
"אין זה בטוח שהתמורה שווה את ההשקעה", היא מסכמת.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3575752,00.html
הבורסה לני"ע מקשיחה את התנאים לפיהם יוכלו תעודות סל להנפיק
השבמחקשווי החזקות הציבור במדד מניות מקומי המשמש נכס בסיס לתעודות סל לא יפחת מ-7 מיליארד שקל ובמדד אג"ח מ-3 מיליארד שקל.
שורט – ללא מינוף על מדדים מקומיים שאינם המעו"ף
הבורסה לני"ע הציגה היום (א') את עיקרי השינויים וההנחיות לפיהם יוכלו תעודות הסל להשקיע בנכסי הבסיס השונים, כאשר כבר כעת נראה כי המגבלות החדשות לא יאפשרו השקות של תעודות סל מסוגים שונים.
לדוגמא, לא ניתן יהיה להשיק תעודות סל שיעקבו אחרי שלושת מדדי התל בונד הצמודות החדשות שהשיקה הבורסה לאחרונה, בגלל ששווי השוק שלהן נמוך מ-200 מיליון שקל.
כמו כן לא יוכלו להיות מושקות תעודות שיעקבו אחרי מדדים כגון מדד התקשורת שהיה המדד התנודתי ביותר בחצי השנה החולפת בכ-50%, זאת בשל כך שמדד זה כולל פחות מניות מהמינימום שדורשת הבורסה שישתתפו במדד שיכול להיחשב לנכס בסיס.
דוגמא לבעיה נוספת קיימת במדד הביומד שעל רקע הירידות בשווי הנכסים המרכיבים אותו חלה ירידה בשווי החזקות הציבור בו אל מתחת ל-7 מיליארד שקל.
במסגרת הקשחת התנאים נציין עוד כי תעודות הסל הממונפות בשורט על מדד המעו"ף ועל מדדים בינלאומיים לא יוכלו להיות ממנופות יותר מפי 2.
ועל מדדים מקומיים אחרים כלל לא יהיה ניתן לתעודות הסל למנף את תעודות השורט.
למרות שההנחיות החדשות מקשות על השקת תעודות סל בישראל מציינת הבורסה לני"ע בהודעתה כי "תעודות הסל הן מכשיר חשוב המאפשר לציבור הרחב לגוון את השקעותיו ולהשקיע במכשירים נזילים מאד שדמי הניהול בגינם נמוכים יחסים.
כמו כן, תורמות התעודות לנזילות ולסחירות המניות ואגרות החוב".
בשנים האחרונות התפתח שוק זה בישראל בקצב מהיר, בדומה למגמות בעולם.
נכון לסוף מאי 2012 קיימות 263 תעודות סל העוקבות אחר מדדי מניות מקומיים ובינלאומיים, ועוד 171 סדרות תעודות סל העוקבות אחר מדדי
אג"ח וסחורות.
שווי אחזקות הציבור בתעודות אלה הינו מעל 50 מיליארד שקל.
על פי הכללים החדשים מדד יוכל לשמש כנכס בסיס לתעודת סל רק במקרים הבאים :
- שווי החזקות הציבור במדד מניות מקומי המשמש
נכס בסיס לתעודות סל לא יפחת מ-7 מיליארד שקל ובמדד אג"ח מ-3 מיליארד שקל.
- במדד מניות מקומי יכללו רק מניות הנכללות במאגר, או מניות ששווי החזקות הציבור בהן הינו 75 מיליון שקל ושיעור החזקות הציבור הינו 10%.
במדד אג"ח מקומי יכללו רק סדרות ששווי השוק שלהן 200 מיליון שקל ומעלה.
- משקלו של נייר ערך במדד מקומי לא יעלה על 20%.
- נקבעו דרישות מעורך ומחשב מדד מקומי ובינלאומי, המתייחסות לניסיונם בחישוב/עריכת מדדים, ולוותק המדד.
תעודות פיקדון- תעודה על מטבע
על תעודות אלו יחולו מעתה הכללים החלים על תעודות סל.
עד כה חלו על תעודות פיקדון כללי הרישום החלים על איגרות חוב.
תעודות ממונפות
באותה ישיבה נקבעו מגבלות למינוף תעודות ממונפות "ללא איזון תקופתי" :
- על מדד ת"א-25 ועל מדדים בינלאומיים : לונג – מינוף עד פי 3, שורט – מינוף עד פי 2.
- על מדדים מקומיים אחרים : לונג – מינוף עד פי 2, שורט – ללא מינוף.
- על מדדים בינלאומיים שאינם כוללים מניות הנסחרות בתל-אביב : מינוף עד פי 3 בלונג ושורט.
http://www1.bizportal.co.il/article/325513
היי ערן
השבמחקיש אתר שממנו אני יכול לשאוב נתונים (רצוי גרפיים) על כוח הקנייה העולמי המערבי מאז תחילת המאה ה-20?
יש לי ויכוח עם חבר בעקבות האתר הזה
הוא מתעקש שהמשכורות העולמיות עלו יותר ממחיר המוצרים ולכן האינפלציה היא חיובית כתופעה
תלוי איזה מוצרים,יש כאלה שהוזלו כמו מוצרי חשמל ומוצרים עתירי עבודה
מחקויש כאלה שהתיקרו כמו מזון-חוסר במזון עולמי ועליית מיסים של הממשלה
וכמובן כמו דלק שנמצא במונופול וגם עלו המיסים בצורה משמעותית.
יש משכורות שעלו ויש שירדו תלוי בביקוש ובהיצע.
בגדול בתחילת שנות ה 20 יכול להיות באמת שהוא צודק ומחירי המשכורות עלו
יותר מהמוצרים אבל בתקופה האחרונה זה די ברור בכל העולם לא רק בישראל
שהמשכורות לא מדביקות את הפער.
גם מה זה מחירי המוצרים?
מה עם המיסים זה דבר משמעותי מאוד!
אם אנשים היום נאלצים למכור מוצרים ושירותים ברווח נמוך ואז הרבה
מוצרים נמצאים במחיר נמוך יחסית עדיין יש לך את המיסים הקטלניים.
כמו כן יש תופעה חדשה של אבטלה מתגברת. להרבה אנשים אין משכורות בכלל.
אם הוא דבק בזה שאינפלציה זה תופעה טובה אז תחליף את החבר מדובר במקרה אבוד.
וינס כייבל, שר העסקים של בריטניה, דוחק בבעלי המניות בבנקים בממלכה לטהר את הבנקים מהבכירים המושחתים שלפיו מאפשרים "התעללות שיטתית" במערכת הבנקאות כולה.
השבמחקכייבל דיבר בראיון ל"אובזרבר" ואמר כי ברור שאף אחד בברקליס אינו מוכן לקחת אחריות על השחיתות ולכן הבעלים האמיתיים - בעלי המניות - צריכים לעשות זאת.
השר תיאר את הבעיות במערכת הבנקאות הבריטית כמערכת סבוכה של בעיות מוסריות.
הממשלה, לדבריו, נוקטת בהליכים כמו הפרדה בין "בנקאות השקעות בסגנון הימורים בקזינו" ובנקאות מסחרית.
השבוע יתחילו השרים בבריטניה לדון במערכת קביעת ריבית הליבור, וכייבל רמז על עונשים בסגנון הפיקוח האמריקאי שעשויים לכלול תקופות מאסר.
כייבל מדגיש את החשיבות של בעלי המניות.
"הרגולטורים הם אמצעי מניעה : הם לא הבעלים של הבנקים", כתב ב"אובזרבר".
"לבעלי המניות יש אחריות עצומה ואנחנו מכניסים את החקיקה כדי לחזק את כוחם עוד יותר בנוגע לבונוסים ושכר אבל הם חייבים להשתלט על הדירקטוריונים שיצאו משליטה.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1744900
הי ערן,
השבמחקישנם 3 טיעונים שאני מתקשה לענות עליהם:
1. אינפלציה כשהיא קטנה (באזור 1-3%) היא דווקא בריאה לכלכלה. זה גורם לאנשים לא לשמור את הכסף אצליהם מתחת לבלטות, במקום זה אנשים משתמשים בכסף (קונים או משקיעים) ובכך ממריצים את הכלכלה.
2. זה לא מדוייק שהכסף נוצר מחוב ושאין גיבוי מאחוריו - מה לגבי כל הנכסים של המדינה? הרי גם אם כסף נוצר מחוב יש עדיין למדינה המון נכסים ששווים את הכסף הזה או חלק ממנו. אז נכון שכמות הכסף עולה אבל גם כמות הנכסים עולה. הרי בדרך כלל כשיש הלוואה יש מאחוריה איזשהו נכס...
3. בברית המועצות הקומוניסטית, מי שייצר את הכסף היתה המדינה, לא היו בנקים בבעלות פרטית - הכל היה בבעלות המדינה. ולכן בתקופה הזאת אי אפשר להגיד שהכסף נוצר מחוב ונוצר על ידי הבנקים הפרטיים כי הכל היה שייך למדינה ולכן זאת שיטה שבעצם מייצגת את החלופה שמדובר עליה פה באתר. כולנו יודעים שהכלכלה הזאת נכשלה בסוף.
האם יש לך תשובות לטיעונים האלה?
תודה,
שם בדוי.
הדו"ח השנתי של רשות ני"ע מגלה כי עלות שכרו השנתי של יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר הסתכמה ב-783 אלף שקל
השבמחקהוצאות הרשות לשנת 2011 הסתכמו ל 145.5 מיליון שקל (לעומת 156 מיליון שקל אותם חזתה הרשות כי תאלץ להוציא)
השכר של העובדים הסתכם ב-80.3 מיליון שקל.
הרשות צופה כי משכורות עובדי הרשות בשנת 2012 יעמדו על כ-70.1 מיליון שקל, כאשר סך הוצאותיה לאותה השנה יסתכמו ב-176 מיליון שקל.
והנה התמורה בעד האגרה :
עלייה של כ-47% חלה בשנת 2011 במספר עסקות בעלי עניין לעומת השנה שקדמה לה
בוצעו 135 עסקות חריגות בחברות הישראליות בשנת 2011, לעומת 181 עסקות חריגות בשנת 2010.
בשנת 2011 עלה מספר ההסדרים בשוק ההון ל-30 (בשווי של 5.7 מיליארד שקל) ל-20 (בשווי של 2 מיליארד שקל בשנת 2010).
הרשות מדווחת למשקיעים כי קיים חשש שחברות ציבוריות נוספות בשוק ההון הישראלי לא יוכלו לעמוד בכל התחייבויותיהן לפירעון אגרות החוב שהנפיקו לציבור.
רשות ני"ע מבהירה עוד בדו"ח כי היא מודעת לכך כי חברות משתמשות בחשבונאות יצירתית על מנת לייצר באופן לא ראוי עודפים לחלוקה
http://www.themarker.com/markets/1.1744964
בתחום האכיפה, השלימה הרשות 9 תיקים בנושאי תרמית בניירות ערך. מחלקת ניירות ערך בפרקליטות הגישה 8 כתבי אישום בעבירות של שימוש במידע פנים, השפעה על שערים בדרכי תרמית ועבירות דיווח.
http://www1.bizportal.co.il/article/325571
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
עיריית מוסקבה נערכת להפעלת מערך גביית מסים ממשכירי דירות בעיר בהתאם לתקנה קיימת שמעולם לא נאכפה — כך דווח בסוף השבוע.
השבמחקמנהל האגף הכלכלי של עיריית מוסקבה, מקסים רשטניקוב, הודיע כי פקחים מיוחדים שגויסו לצורך יישום התקנה יאספו נתונים מחברות החשמל והמים כדי לאתר את הדירות המושכרות.
לפי הערכתו, מספר הדירות המושכרות בעיר עומד על 100 אלף, והעירייה מפסידה מדי שנה כ־200 מיליון דולר ממסים שאינם נגבים.
המס, שאותו מתכוונת העירייה להתחיל לגבות בשבועות הקרובים, עומד על 13% מדמי השכירות החודשיים.
לבעל הדירה אפשרות לרשום את עצמו כעסק פטור ואז לשלם 6% בלבד, בתנאי שדמי השכירות הם מתחת ל־1,000 דולר בחודש.
אנליסטים הגיבו בלגלוג להודעה של עיריית מוסקבה והזכירו כי מדובר בניסיון אחד מני רבים לגבות את המס.
הקושי העיקרי נובע מאי־חתימה על חוזה שכירות רשמי, וכתוצאה מכך קיימת בעיה בזיהוי נכסים מושכרים.
רבים מותחים ביקורת על המהלך בטענה שהוא יפגע בשכבות החלשות, מאחר שלרבים מתושבי העיר השכרת נכסים שקיבלו בירושה היא מקור ההכנסה היחיד.
רוסיה נמצאת היום בין המדינות המובילות בשיעורי בעלות על דירות — 75% מהתושבים מתגוררים בדירות בבעלותם, 14% מתגוררים בדירות שבבעלות המדינה ועוד 11% שוכרים דירות.
הגיל הממוצע של שוכרי הדירה במוסקבה עומד על 33, לעומת 40 בתחילת שנות האלפיים. מחיר ממוצע של דירת חדר בעיר עמד בסוף מאי על 30.5 אלף רובל (כ־870 דולר לחודש), ודירות אלה נהנו מביקוש מרבי — 55% מכלל מחפשי הדירות. דירת 2 חדרים תושכר ב־1,080 דולר בממוצע לחודש, ודירת 3 חדרים ב־1,280 דולר לחודש.
http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3575833,00.html
אני חושב שמתקפת סייבר זה בדיוק מה שצריך כדי לשנות את המערכת הבנקאית.. אבל מתקפה על מערכות הבנק, לא לשם לקיחת כסף אלא לשם הכאוס...
השבמחקצריך לחדור לחברות האשראי, לבנקים הגדולים, לבנקים המרכזיים, למגה-בנקים באירואים והאמריקאיים ופשוט ללחוץ DELETE אחד גדול..
לאתחל את המערכת.
כשקראתי את הכותרת חשבתי שסוף סוף מישהו עושה את מה שתמיד היה נראה לי פתרון (: ... אבל תקיפה של חשבונות פרטיים זה טיפשי.
ביביבי
ערן שלום
השבמחקאבקש לקבל את הלינק למקום שבו חברת האבטחה mcafee מדווחת כי מדובר במתקפת הסייבר הגדולה בהיסטוריה שנערכה אי פעם על הבנקים. חיפשתי ולא מצאתי
תודה
שי
שלום שי,
מחקראה בתחתית הסרטון בכתבה המצורפת ציטוט של מקאפי
http://news.sky.com/story/952931/fraud-ring-in-hacking-attack-on-60-banks
ערן