ההשפעה האמיתית של עליית המחירים מוסתרת על ידי הנתונים הרשמיים

מאת: אמנון פורטוגלי 

מסתבר שאי השוויון הוא לא רק בעיה של פערים בחברה אלא גם בעיה שנמצאת עמוק מאד בדרך חישוב מדד המחירים לצרכן

"אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ומשהו גדלנו. אנחנו כבר מזמן לא בצבא. השתחררנו, טיילנו במזרח, חזרנו, עשינו תואר (חלקנו אפילו שניים), התחתנו, הבאנו ילד (או שניים) והיום אנחנו עובדים במקצוע שלנו או שפתחנו עסק קטן או ששינינו כיוון. בקיצור, עלינו על המסלול הזה שאמור היה להפוך אותנו לקראת ארבעים לאנשים מסודרים. 
אלא שאנחנו ממש, אבל ממש לא מסודרים. לא רק שאנחנו לא מסודרים, גם אין לנו מושג איך נסתדר. הדירה, החשבונות, המיסים, הדלק, הגן של הילדה, פשוט עולים כל-כך הרבה כסף שאנחנו בקושי מצליחים לשרוד."

 מתוך המכתב מאוהל המחאה של עלמה זהר לראש הממשלה.

סיפורי ברלין והמאבק על המילקי העלו שוב לכותרות את בעיית יוקר המחייה בישראל. הממשלה מתגאה בנתונים שמספרים לנו שהכלכלה פורחת, האבטלה בשפל ושהמשק הישראלי צומח. הם מספרים לנו שאנו עשירים מאי פעם ומתעשרים מיום ליום. אך באותו זמן הם אומרים לנו שאין מספיק כסף לחינוך ראוי לילדים, אין מספיק כסף לבריאות, אין מספיק כסף לבנית דיור בר השגה, אין מספיק כסף למשכורות שניתן לחיות מהן לשכירים, לרשת בטחון לעניים, לפנסיות לזקנים, להגנת הסביבה, לאומנויות והרשימה ארוכה. למרות שלכאורה אנו עשירים יותר, לגבי חלק ניכר מהישראלים המצב בשטח בשנים האחרונות נעשה גרוע יותר. בישראל האמיתית, יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מתמודדים עם אי-יכולתם להבטיח לעצמם ולמשפחתם קיום הוגן והגון. לא סתם היתה מחאת ענק לפני שלש שנים ועכשיו מדברים בגלוי על ירידה של צעירים מהארץ. 

אחת הסיבות לאי ההתאמה בין הנתונים למצב הריאלי נעוצה בשיטת המדידה של מדד המחירים לצרכן שאינו משקף ואף מעוות את המצב הריאלי של חלק ניכר מהישראלים.

מדד המחירים לצרכן לספטמבר, שפרסמה לפני מספר ימים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ירד ב- 0.3% והאינפלציה ב-12 החודשים האחרונים עומדת על מינוס 0.3%, הרבה מתחת לגבול התחתון של תחום יעד האינפלציה השנתי שקבעה הממשלה (3%-1%). אבל נתונים אלו שמצביעים על ירידות מחירים לא משקפים את המצב האמיתי של מיליוני הישראלים שנאבקים עם העליות במחירי המוצרים החיוניים והשרותים החיוניים.

בשנים 2013-2005 עלה מדד המחירים הכללי ב- 20.8%, באותה התקופה מחירי המזון עלו ב-37.1%, מחירי ירקות ופירות עלו ב 40.8%, ומדד מחירי הדיור עלה ב- 35.7%, הרבה יותר מעליית מדד המחירים כללי. באותה תקופה, השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר עלה ב- 22.3%, הרבה פחות מקצב העליות האלו. 

מקור: ניתוח השפעת הריכוזיות בענף מוצרי המזון על עליית מחירי מוצרי המזון בישראל. איתמר מילרד תמיר אגמון, ועמי צדיק, מרכז המחקר והמידע של הכנסת 2 יולי 2013

האינפלציה משפיעה על האזרחים בעשירוני ההכנסה השונים בצורה שונה ולכן נתוני האינפלציה הרשמיים אינם אומרים לנו את ההיבטים החשובים באמת. נתוני האינפלציה הם תוצאה של מיצוע (מלשון ממוצע) של ההוצאות במשק. מדד המחירים לצרכן אינו לוקח בחשבון שאלו שהכנסותיהם נמוכות יותר חייבים להשקיע באופן יחסי יותר על מזון ועל דיור, בדיוק העלויות שנראה שיצאו מכלל שליטה. ואכן דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2 ביולי 2013 מורה כי בחמישון (שני העשירונים) התחתון ההוצאה למוצרי מזון עומדת על 22.2% מסך התצרוכת, לעומת 13.6% בחמישון העליון.

יש צורך במדד אינפלציה חדש ריאלי שיגלה כיצד עליית המחירים משפיעים על האזרחים בתלות בהכנסותיהם. מדד כזה עשוי לגלות שנתוני אינפלציה הרשמיים הקטינו באופן עקבי את ההשפעה של עליית מחירים על העשירונים הנמוכים. אי שוויון ההולך וגדל בארץ, כאשר האינפלציה מחמירה את ההידרדרות ברמת חיים לכולם מלבד לאלו שבצמרת, מדגיש את הצורך בפעולה כדי להוריד את יוקר המחייה שלנו ולהגדיל את השכר וההכנסות לעשירונים הנמוכים. 

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר