סטודנט חושף את משטרת המחשבות בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת ת"א

במהלך כתיבת המאמרים שלי פה אני נשאל יותר מפעם איך יתכן שאקדמאים וכלכלנים ,שאמורים להבין יותר מכל אחד אחר, לא מציפים את הבעייתיות של השיטה והתאוריה הכלכלית המעוותת בה אנחנו חיים, שלא לדבר על מציאת פתרון בשבילה. לא פלא הרי שכל הפתרונות שאנו מקבלים מכלכלנים היום הם פתרונות כחלק מהשיטה והתאוריה הכלכלית הקיימת. אפילו ראשי המחאה החברתית המונהגת על ידי שני הפרופסורים ספיבק ויונה מציעה פתרונות שהם לא יותר מפלסטר לחסימת עורק פגוע במקום להציע אלטרנטיבה לשיטה ולתאוריה הנהוגה. אותה שיטה שבעזרתה מועבר העושר מהאזרחים לבעלי ההון ושעל הדרך מכלה גם את משאבי כדור הארץ. אז איך יתכן שברור לכולם שמשהו לא עובד עם התאוריה הכלכלית היום אך מעולם לא שמעתם אף כלכלן שמדבר על זה לא בתקשורת לא בכנסים או במוסדות לימוד?
הסטודנט חגי קוט נותן את התשובה בנאום יוצא דופן, אמיץ ולא שגרתי בטקס שנערך באוניברסיטת ת"א.

בחודש יוני 2003 התקיים טקס הענקת תעודות לבוגרי בית-הספר לכלכלה של אוניברסיטת תל-אביב לתואר ראשון ושני. חגי קוט, שסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה, התבקש לשאת דברים כנציג הסטודנטים המסיימים. אף אחד מהסגל הבכיר של הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב (מהמובילות בארץ בתחומה) , לא דמיין בחלומותיו הגרועים מה הולך להגיד חגי. חגי למעשה חשף את משטרת המחשבות של מארגני התואר בטענתו כי הסטודנט מכיר במהלך לימודיו רק  גישה כלכלית אחת ויחידה תוך אשליה כי רק זו הנלמדת היא היחידה הנכונה.
החמור יותר הוא שהדבר אינו ייחודי רק לאוניברסיטת ת"א אלא קיים ברוב האוניברסיטאות בעולם או כפי שאמר הפרופ' לכלכלה של אוניברסיטת דיוק ,רוי ויינטראוב: "מעמדן של תאוריות שאינן נאו-קלאסיות במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות דוברות אנגלית דומה למעמדם של התומכים בטענה שהארץ שטוחה במחלקות לגאוגרפיה: עדיף להביע דעות כאלו רק אחרי קבלת הקביעות, אם בכלל".

יהיו כאלו שיגידו שהתעלמות האוניברסיטאות מבעיות התאוריה הכלכלית הנוכחית היא מכוונת ויהיו כאלו שיגידו שהיא כשל מיקרי.אבל הסכימו איתי שמעצם העובדה שגם במדיה ,בבתי הספר היסודיים והתיכוניים יש התעלמות אבסולוטית מאותו נושא ונוסיף לכך את טענתו של חגי ,שהצגת רק תאוריה אחת לא היתה קיימת בפקולטות אחרות בה למד ,מעוררת פה סימן שאלה גדול.

הנה תמצות דבריו של חגי קוט כפי שניתן לשמוע אותם במלואם בסוף המאמר:

"רק התיאוריה הכלכלית הניאו-קלאסית נלמדת בבית הספר. תיאוריות אחרות, דעות שונות וביקורת על התיאוריה הניאו-קלאסית אינן נשמעות בבית הספר כלל וכלל. מדינת רווחה, סוציאליזם, מארקסיזם וכלכלה סביבתית הם מושגים שלא מוזכרים פה. ...האם זוהי זכותו או חובתו של בית הספר להזכיר גם דעות ותיאוריות השונות מהניאו-קלאסית? לדעתי זוהי חובתו וכך נעשה בשאר החוגים באוניברסיטת תל אביב שמהם טעמתי.זוהי חובתו האקדמית של כל מרצה לציין ולהזכיר שיש גם דעות אחרות מהדעה שהוא מציג בכיתה. עליו להציג את הדעות האחרות כמיטב יכולתו במיוחד אם הן סותרות את דבריו. רק כך תתפתח מחשבה עצמאית וביקורתית בקרב הסטודנטים.

כהנמן .. אינו עוף מוזר בעולם האקדמי שאפשר לא להתייחס ברצינות לדבריו. הוא הוכר על ידי ועדת פרס נובל! הגיוני היה בעיני, שבעקבות הכרה זו יהיה בבית הספר ויכוח נוקב על ממצאי כהנמן והשלכותיהם על התיאוריה הכלכלית כולה: האם היא עדיין תקפה ויש להגן עליה, או שמא לזנוח אותה למשהו אחר? אך בבית הספר בחר במדיניות של התעלמות ממחקריו של כהנמן המבקרים את התיאוריה הניאו-קלאסית.

 ההתרחקות וההתנזרות של בית הספר מנושאים חברתיים מעוררת תמיהה, לאור ההשפעה הניכרת שיש לכלכלנים ולכלכלה על נושאים חברתיים. ביה"ס מצייד את הסטודנטים בכלים ובסטטוס בעלי השפעה רבה, אך לא בידע על המציאות הכלכלית חברתית בישראל.

אין זה חידוש שעקב הפעילות הכלכלית האנושית מצב כדור הארץ הולך ומחמיר. אפקט החממה, החור באוזון, התחממות הפלנטה, מזג אוויר משוגע, הכחדתם של מינים, זיהום מים ואויר, כריתת יערות - כל אלו הם תמרורים אדומים בדרך לתהום אליה אנחנו הולכים. ענף שלם ורחב בכלכלה התופס תאוצה בעולם בשני העשורים האחרונים ונקרא 'כלכלה סביבתית' - עוסק בקשר בין כלכלה וסביבה. הספרות המקצועית בנושא עשירה ומגוונת, ומציעה דרכים כלכליות להתמודד עם מפגעים סביבתיים. אחד הנושאים הכלכליים החמים באירופה למשל הוא מיסוי סביבתי,כלומר מיסוי על מי שמזהם. על פי ההערכות המיסוי הסביבתי יתפוס 5-15 אחוזים מההכנסות של המדינות ממיסים. בבית ספרינו אין אפילו קורס אחד בנושא כלכלה סביבתית.

מלמדים אותנו תורה בכפית ומצפים שנדע ליישם אותה במבחן בלי שום ביקורת עליה ועל יסודותיה. אך שיטה זו גורמת לדבר חמור הרבה יותר. היא אינה מעוררת אצל הסטודנט ביקורתיות וחשיבה עצמית. הסטודנט מכיר גישה כלכלית אחת ויחידה ועלול לחשוב שאין אחרות, ושזו הנלמדת היא היחידה הנכונה. בלי ביקורתיות וחשיבה עצמאית, הסטודנט לא יוכל בעתיד לפתח כלים בעצמו לבעיות שלא נלמדו בביה"ס, או בעיות חדשות שהתיאוריה טרם התמודדה עימן.

"