המלחמה בחשיבה הכלכלית החדשה

מאת: אמנון פורטוגלי

פרופ' עומר מואב פרסם ב'דה מרקר' ב-17 ליוני מאמר בשם 'האם הבנקים מייצרים כסף', בו הוא יוצא חוצץ כנגד מאמר שלי שפורסם כחודש קודם לכן באותו עיתון ובהכלכלה האמיתית. המאמר אליו מתייחס עומר מואב "מהפכה מוניטרית עולמית בדרך", מתבסס על מחקר חשוב של הבנק המרכזי הבריטי מה–14 במארס שכותרתו 'יצירת כסף בכלכלה המודרנית', ועל מאמר של מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלי ראשי ב"פייננשל טיימס" בשם 'לשלול מהבנקים פרטיים את הכוח ליצור כסף'.  לפניכם אי הדיוקים הרבים במאמרו של מואב.



1. מואב מתעלם מהמאמר של וולף ומצד שני מכניס לתמונה את התנועה לשינוי מוניטרי, שאינה מוזכרת כלל במאמרי, שאיני חבר בה, ואיני מדבר בשמה.

2. מואב טוען במאמרו שהמחקר של הבנק המרכזי האנגלי לא יוצא נגד התיאוריה הכלכלית האורתודוקסית. הוא טועה ומטעה. המחקר טוען במפורש כי תיאור יצירת הכסף בחלק מספרי הכלכלה שגוי.
כדאי פשוט לקרוא מה שכתוב במחקר:

"The reality of how money is created today differs from the description found in some economics textbooks"

"As with the relationship between deposits and loans, the relationship between reserves and loans  typically operates in the reverse way to that described in some economics textbooks."

"And in contrast to descriptions found in some textbooks, the Bank of England does not directly control the quantity of either base or broad money."

כאן המקום להזכיר את התרבות האנגלית של המעטה - Understatement

3. מואב טוען כי שגיתי כאשר כתבתי במאמרי כי "המחקר טוען שבנקים יוצרים כסף ולא פועלים כמתווכים המלווים את פיקדונות החוסכים" מואב טוען כי להיפך, לפי המחקר של הבנק המרכזי האנגלי, הבנקים המסחריים עוסקים גם עוסקים בתיווך פיננסי. 

כדאי לקרוא את המקור במחקר עצמו:

"banks do not act simply as intermediaries, lending out deposits that savers place with them"

4. מואב טועה כאשר הוא כותב כי "בסתירה לפרשנותו של פורטוגלי, כותבי המאמר (המחקר של הבנק המרכזי האנגלי א.פ.) לא טוענים שאופן ייצור הכסף בכלכלה בעייתי או אינו ראוי."

 יש בעייה בדבריו אלו של מואב, שכן לא כתבתי כך. הטענה שאופן ייצור הכסף בכלכלה בעייתי או אינו ראוי, היא הטענה של מרטין וולף, הפרשן הכלכלי הראשי ב"פייננשל טיימס", וכך נכתב במאמרי. מרטין וולף טוען שהתלות ההדדית בין המדינה לבנקים, שיכולים ומייצרים כסף, היא המקור לחלק גדול מחוסר היציבות של הכלכלות במערב, וזה יכול וצריך להיפסק, והוא מציע שתי דרכים איך לעשות זאת..

5. במקביל לפירסום מאמרו, פרופ' מואב כותב בדף הפייסבוק שלו כי

"במטרה למנוע ספק באשר לפרשנות הנכונה של המסמך (המחקר של הבנק המרכזי האנגלי א.פ.), שאלתי את כותביו לכוונתם. ובכן, מדובר במסמך שמטרתו להסביר לציבור את מה שידוע לכלכלנים מוניטריים, ולא במחקר שמחדש דבר מה. כלומר, הטענה של פורטוגלי שהמאמר יצא נגד התאוריה הכלכלית האורתודוקסית אינה נכונה. עוד מדגישים הכותבים, בסתירה לטענת פורטוגלי, שאין כל בעיה של ניהול מדיניות מוניטרית על ידי הבנק המרכזי למרות שרוב הכסף מיוצר על ידי הבנקים המסחריים. בנוסף, שוב בסתירה לפרשנותו של פורטוגלי, כותבי המאמר לא טוענים שאופן ייצור הכסף בכלכלה בעייתי או אינו ראוי. לבסוף הם טוענים, בסתירה לטענתו של פורטוגלי, שהבנקים המסחריים עוסקים גם עוסקים בתיווך פיננסי, אבל מטרתם במאמר היא להדגיש את העובדה שייצור כסף הוא גם מרכיב חשוב בפעילותם. ישפוט הקורא. הנה ההתכתבות" במטרה למנוע ספק באשר לפרשנות הנכונה של המסמך, שאלתי את כותביו לכוונתם. ובכן, מדובר במסמך שמטרתו להסביר לציבור את מה שידוע לכלכלנים מוניטריים, ולא במחקר שמחדש דבר מה. כלומר, הטענה של פורטוגלי שהמאמר יצא נגד התאוריה הכלכלית האורתודוקסית אינה נכונה. עוד מדגישים הכותבים, בסתירה לטענת פורטוגלי, שאין כל בעיה של ניהול מדיניות מוניטרית על ידי הבנק המרכזי למרות שרוב הכסף מיוצר על ידי הבנקים המסחריים. בנוסף, שוב בסתירה לפרשנותו של פורטוגלי, כותבי המאמר לא טוענים שאופן ייצור הכסף בכלכלה בעייתי או אינו ראוי. לבסוף הם טוענים, בסתירה לטענתו של פורטוגלי, שהבנקים המסחריים עוסקים גם עוסקים בתיווך פיננסי, אבל מטרתם במאמר היא להדגיש את העובדה שייצור כסף הוא גם מרכיב חשוב בפעילותם.

נראה שפרופ' מואב ברר ובחר רק את מה שמתאים לדעותיו  ובחר להתעלם מהעובדות החשובות שאינן עולות בקנה אחד עם תמונת עולמו.
קראתי את השאלות המכוונות של מואב ואת התשובות של כלכלני הבנק המרכזי האנגלי. אני קורא ומבין את התשובות בצורה שונה, במידה רבה, ממה שמואב הבין וכתב בעמוד הפייסבוק שלו. וחשוב שוב להדגיש את התרבות האנגלית של - Understatement.

לשאלה האם המחקר יוצא נגד התיאוריה הכלכלית האורתודוקסית, התשובה של כלכלני הבנק המרכזי האנגלי היא (ההדגשות אינן במקור):

“The aim of our paper was to do the latter – spell out clearly what a large number of monetarist economists already know. Most of the content in our paper can be found in some form or another in other Bank of England publications going back to the 1990s. However, we did think that aspects of that the money creation process are often not taught clearly, and as a result even some economists hold misconceptions in this area”.

לגבי השליטה על כמות הכסף

“While the central bank doesn’t have precise, mechanical, control over the broad money supply, by and large we think that the monetary authority is able to control the quantity of broad money in the economy, should it need to – in our article we describe monetary policy as ‘the ultimate limit’ on money  creation. The Bank is mandated to target inflation, rather than broad money, so in practice the MPC would only seek to influence the quantity of broad money indirectly in the course of meeting the inflation target.”

ובהמשך

"In our article we argue that quantitative reserve requirements are unlikely to – under the current operating framework in the UK – be a binding constraint on credit and money creation."

לשאלה האם אופן ייצור הכסף בכלכלה בעייתי או אינו ראוי, שנטענה ע"י מרטין וולף ולא ע"י הבנק אוף אינגלנד.

"We certainly aren’t arguing that there is anything obviously wrong with the way banks create money – it was intended to be a positive rather than normative article. Nor were we arguing that it is an unfortunate coincidence that commercial banks are able to create money. The Bank does not have an official view on the optimal set of monetary arrangements, or the Chicago Plan specifically – we take our remit as given. 

ולשאלה פעילות הבנקים כמתווכים

Reply: Our point is that banks aren’t simply financial intermediaries. Of course, intermediation and maturity mismatch are key functions performed by banks. But the fact that they create money is also important.

המכתב של עומר ותשובת כלכלני הבנק אוף אינגלנד בנספח למאמר זה.

6. מואב מצליח להסתבך ולאמר דברים מנוגדים במאמרו הקצר בדה-מרקר. לדוגמה, הוא מסביר איך הבנקים מייצרים כסף יש מאיין, ואני מצטט ממאמרו: "ובכן, איך הבנקים מייצרים כסף? כשאדם מקבל הלוואה, הבנק לרוב רושם לזכותו יתרת זכות בחשבון העובר ושב, ובמקביל יתרת חובה בחשבון האשראי. בפעולה זו נוצר כסף יש מאין".
ומיד בקטע הבא הוא סותר את עצמו "הדבר מוכיח שכך או כך, הבנקים אינם מייצרים את הכסף שהם מלווים".

7. לטענת מואב הבנקים המסחריים עוסקים בתיווך פיננסי ומרוויחים מהתיווך הפיננסי, רווח הנובע מההפרש בין הריבית שהבנק המסחרי משלם לבנק המרכזי ולציבור המפקידים, לריבית שהוא גובה ממקבלי האשראי.
יש בעייה קשה בטיעון זה שכן, כפי שכותב מואב, בתהליך מתן האשראי נוצר כסף יש מאיין ועל הכסף שהבנק יצר יש מאיין הוא אינו משלם ריבית.  הבנק גם אינו משלם ריבית לבנק המרכזי ולציבור המפקידים, בגין האשראי שהוא נתן ללקוחותיו (אלא אם נתחשב בריבית המזערית שהוא משלם לבנק המרכזי על כספים שנלקחו לעמידה בדרישות הרגולציה).

8. מואב צודק וטועה בסיכום המאמר: "יש בעיות מהותיות במערכת הבנקאות המסחרית וראוי לטפל בהן, אך הבעיות האלה לא נובעות מתהליך יצירת הכסף על ידי הבנקים". מרטין וולף חושב שהבעיות אכן נובעות מתהליך יצירת הכסף על ידי הבנקים. בין מרטין וולף, הפרשן הכלכלי הבכיר של הפיננשל טיימס לבין פרופ' עומר מואב, דעתו של וולף חשובה יותר.

יתרה מזאת, השאלה האמיתית היא איך ומדוע העברנו את היכולת לייצר כסף לבנקאות הפרטית.

 הכותב הוא חוקר במכון ון- ליר

לחצו כאן להתכתבות מואב - הבנק המרכזי של אנגליה