רעידת אדמה

מאת משה שלום

למרות התוצאות הדרמטיות בבחירות לפרלמנט האירופי שהתקימו בשבוע שעבר,לא יהיה שינוי מהותי במאזן הכוחות שם. רעידת האדמה נמצאת במקום אחר לגמרי. פעם ראשונה אנו רואים בצורה מוחשית, ורחבה, את היבשת העתיקה משנה את גישתה לאיחודה, וזאת על ידי זרמים חברתיים עמוקים.


בכותרות המדיה ניתן לקרא, עוד ועוד, על הצלחתם בבחירות של מרין לה-פן הצרפתית, פפה גרילו האיטלקי, סיפראס היווני, ונייג"ל פאראג" הבריטי. בנוסף להצלחות של מפלגות קיצוניות אחרות (חלקן ניאו-נאציות ממש, כמו בהונגריה), אלו מנהיגים של מפלגות בולטות במיוחד, בגלל יכולתן להגיע ראשונות, מעל לראשיהן של מפלגות השלטון בארצן.

 מרין לה-פן

ומה המשותף למפלגות אלו? רצונן לחזור לסוג של עצמאות לאומית. חלקן מדגישות את עניין האירו, חלקן את בעיות ההגירה, אצל כולן כעס על חוסר הדמוקרטיה במוסדות בריסל, על הניפוח העצום של מספר מדינות האיחוד, ועל הגלובליזציה (המנצלת את הרפיון של האיחוד מול בלוקים כמו סין וארה"ב) האוכלת כל חלקה טובה בתעסוקה.
חלקן קיצוניות בשמאל, וחלקן מזוהות עם הימין. אולם, וזה המעניין, כולן זהות סוציאלית. כל הגופים האלו מתנגדים להמשך הליברליזם המשתולל, תשלום חובות הבנקאים על ידי העמים, ולאחרונה, כולם נגד חוזה הסחר החופשי עם ארה"ב. הגורם המפריד היחידי ביניהם נמצא ביחס לזרים. השמאליים רואים בהגירה החוקית ברכה, כאשר הצד הימני זועם בנושא, ומביע רצון עז לעצור כל הגירה שהיא.

מעניין לציין שעומק המשבר הכלכלי אינו מהווה גורם מכריע, אלא רק נלווה. נכון שבכל אירופה המצב לא ממש מופלא, אבל עלייתו של UKIP הבריטי נעשה למרות הצמיחה המחודשת במדינה זו, וזאת כמעט באותם מספרים כמו עלייתה של SYRIZA ביוון, הנמצאת ממש בשפל כלכלי דמוי שנות השלושים.

למה זו רעידת אדמה? כי לפנינו עמים המוכנים לבחור בצורה רחבה, וחסרת מעצורים מוסריים-רגשיים, במפלגות אשר נחשבו בעבר כלא לגיטימיות. נכון, מדובר רק בפרלמנט האירופי. נכון, אחוזי ההימנעות היו גדולים כמו בעבר. נכון גם, שלא מצופה מהם "לבצע" משהו, אלא רק למחות, ואולי לעכב, ולעצור, תהליכים. אבל, וזה האבל הגדול, עכשיו שהחלון נפתח, לדלת קל יותר לפרוץ. במקרה הצרפתי מדובר כבר בבחירות השניות (אחרי אלו של הרשויות המקומיות) שבהן ראינו את ה"חזית הלאומית" מצליחה לתפוס עמדה לאומית.

להערכתי הפרויקט האירופי, ובמיוחד זה של האירו, עם מודל של מטבע ללא צד פיסקאלי (אירו ללא איחוד תקציבי של חברות גוש האירו) לא יכול להצליח. כאשר יוון, בשתי ה"עוויתות" הגדולות שלה, איימה לפרק את אותו גוש, היה זה הגיוני שהמודל ימות מן הסיבות האלו, ולא מן הכרסום החברתי, אשר זז לו לאיטו הרבה יותר.

מריו דרגי, הקוסם, בעזרת טריליוני יורו מעשיים, ומגבים, הצליח לגרום לשינוי בסדר הכרונולוגי של הדברים. כנראה שאנו חוזים באירופה, ובמיוחד בגוש היורו, מתפרק חברתית מהר יותר, מאשר מכוחות המודל הבלתי סביר שעליו הוא בנוי. זה השינוי התפיסתי. כמו כן, הפוליטיקאים הלאומיים חשבו שהם יכולים לרסן את העמים מספיק זמן עד שה"צמיחה" תוציא את הערמונים מן האש. התמשכות המשבר, בדמות אבטלה גדולה, שינתה את כל זה.

גם באמריקה שוק המניות אינו קובע הכול בפסיכולוגיה של הציבור. על פי כמה וכמה לא באירופה, שבה הציבור אינו נוטה להתעסק עם שוק ההון כל כך. וכך, את ההישג העיקרי של קובעי המדיניות, דהיינו חזרתו של הצד הפיננסי לאיתנות סבירה, אינה משנה כלל במאזן הפוליטי, ואנו מקבלים את הגל הרוויזיוניסטי הנוכחי כלפי הרעיון האירופי כולו.

מרתק, מפחיד, ומעורר מחשבה שאולי במסגרת זו נזכה אנו לראות גלי עלייה גדולים של יהודים טובים לארצנו הצעירה. זה תמיד טוב, למרות שלעיתים, הגורמים לכך בהחלט מעוררי דאגה לעתיד המרחב המערבי כולו.

הכותב הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל