מה גרם לסטנלי פישר ללחוץ ב1985 על ארה"ב שתאיים בסנקציות על ישראל?

בשנת 1984 הגיעה האינפלציה השנתית בישראל לשיא של 445%,  החוב חיצוני גדל מאוד ונרשם שפל ביתרות מטבע החוץ של ישראל. תוכנית הייצוב הכלכלית שהונהגה ב1985 למעשה החזירה את היציבות הכלכלית למדינה. היא גם העניקה לבנק ישראל את  עצמאותו בכל מה שקשור להתווית המדיניות המוניטארית בישראל. הנגיד סטנלי פישר חשף בנאומו בכנס קיסריה 2005 כי מאחורי הקלעים של הפעלת התוכנית התרחשה דרמה בכל מה שקשור ליחסי ארה"ב וישראל או יותר נכון ליחסי סטנלי פישר (נציג האמריקאים דאז) וישראל.



אני רוצה להחזיר אתכם לסוף שנת 1983 ,מזכיר המדינה דאז, ג'ורג' שולץ, שהיה דמות המפתח מהצד האמריקני בתכנית הייצוב, הקים צוות של כלכלנים אמריקניים כדי להתייעץ איתו לגבי הכלכלה הישראלית. בין הכלכלנים הדומיננטים שהיו בצוות ניתן למצא את פרופסור הרברט סטיין, וסטנלי פישר פרופסור ב-MIT.
סטנלי פישר מספר כי המטרה שהציב להם ג'ורג' שולץ במסגרת תוכנית היצוב הוא במתן עצות:

"הוא [ג'ורג' שולץ] אמר שיש בכוונתו לנסות ולעזור לממשלת ישראל לחזק את המשק על-ידי מתן עצה בכל דרך אפשרית."

סטיין ופישר לקחו את עבודתם ברצינות והניחו רשימה של עשר נקודות המציגות עשר פעולות שעל הישראלים לעשות כדי להביא לייצוב המשק. "נקודות אלה היו בין המרכיבים העיקריים של תוכנית הייצוב" הודה פישר.
אחד מהשינויים הדרמטיים של תוכנית הייצוב היתה הנחת התשתית לבנק ישראל לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית משלו, כך תאר זאת פישר:

דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא החשיבות של רפורמות במבנה המוסדי של המשק. חוק אי-ההדפסה – אותו תיקון לחוק בנק ישראל שבגללו לא יכול היה הבנק המרכזי להשתתף, מאז תוכנית הייצוב, במימון הגירעון הממשלתי - היה חשוב מאד להצלחה של התוכנית ונתן לבנק ישראל את התשתית לביצוע מדיניות מוניטרית.

 "חוק אי ההדפסה" הוא שם קצת מטעה:
עד 1985 לא היה בנק ישראל עצמאי והיה מחוייב להלוות לממשלה כסף למימון הגירעון שלה עפ"י בקשתה. היום תחת "חוק אי הדפסה" הבנק עושה אותו דבר בעקיפין ,רק שהיום במקום הדפסה קוראים לזה הקלה כמותית- בהקלה כמותית בנק ישראל מלווה לממשלה לא ישירות אלא דרך גוף שלישי. התוצאה היא אותה תוצאה הנזק הוא אותו נזק. תחת חוק דומה הוכיחו בנקים מרכזיים בעולם  ,שהם ילוו ככל שצריך וללא הגבלה לממשלותיהם כדי למנוע מהן להכנס לגרעון גדול מידי או למצב של סכנה לפשיטת רגל. כך עשה בדיוק גם פישר בשנת 2009 בניגוד למטרות החוק שהוא בעצמו ביקש להעביר.
לפיכך השינוי היחידי הגדול פה הוא שהתוכנית הזו למעשה איפשרה לגוף בילתי נבחר כבנק ישראל לבצע מדיניות מוניטרית משלו עם כסף שאינו שלו. כלומר ,בנק ישראל קיבל לידיו כוח עצום שיכריע במידה לא מבוטלת איך חיינו יראו ,באיזה דירות נגור והאם נהיה עניים או עשירים, מבלי שאנו נוכל להשפיע בצורה ממשית על פעולותיו.

האם צעד דרמטי זה היה נכון והכרחי? אפשר להתווכח על כך אבל אי אפשר להתווכח שבמדינה דמוקרטית יש ממשלה נבחרת ,שתפקידה להחליט מה נכון ומה הכרחי בהתאם לאינטרס ציבור בוחריה. מסתבר שלפישר וסטיין יש דווקא הגדרה קצת שונה לדמוקרטיה ולכן החליטו להתערב ולכפות על ישראל את קבלת התוכנית הזו בכל מקרה בדרך של הגשת הצעה "שאי אפשר לסרב לה". כך תאר זאת פישר:

מאז הביקור של סטיין ושלי בארץ במארס, ועד סוף יוני 1985, התמקדה תשומת הלב האמריקנית בעידוד ממשלת ישראל לפעול לייצוב המשק, וגם בכוונה להבטיח שהסיוע הנוסף – בסכום של מיליארד וחצי דולר - לא יינתן לישראל לפני שתפעל לייצוב המשק.

כשפישר אומר "תשומת לב אמריקאית" הוא בעצם מתכוון אל עצמו ואל סטין, כך הוא ממשיך בדבריו:

דעתו של שולץ הייתה כל הזמן שממשלת ישראל תנסח תוכנית הכוללת פעולות שהיא תקבע ויהיו תנאי שיאפשרו לישראלים ולאמריקנים לעקוב אחרי ביצוע התוכנית. סטיין ואני לא חשבנו שהדבר יעלה יפה.לכן, נפגש סטיין עם שולץ כדי לברר אם נוכל לשים תנאים לסיוע. 

שולץ השיב בשלילה וכאן החליטו סטיין ופישר להגביר עוד יותר את הלחץ על כך שיוטלו סנקציות כלכליות על ישראל כדי לכפות עליה את קבלת התוכנית.לשם כך, פישר בעצמו החליט להפגש עם ג'ורג' שולץ:

הגעתי למחלקת המדינה עם נאום מוכן בראש כדי להשמיע בפני שולץ. עוד לפני שהתחלתי לדבר, הוא אמר: "נכון שאתה רוצה שאני אגיד לישראלים שהם לא יקבלו את הכסף אלא אם יבצעו תוכנית?" אמרתי: "נכון". ואז אמר לי: "אני לא אגיד את זה".

פישר לא הרפה:

אמרתי לו: "זה בעייתי. אנחנו יוצאים לישראל להגיד להם שהם צריכים לבצע את התוכנית ואם לא...אז מה?"

שולץ בסופו של דבר קיבל חלקית את דברי פישר ואמר לו להגיד לישראלים "שאתאכזב מאד, אם יקבלו את הסיוע בלי לבצע את התוכנית". במילים פחות דיפלומטיות ,פישר הצליח לסחוט מג'ורג' שולץ איום כי ישראל עלולה לסכן את הידידות בין שתי המדינות אם לא תקבל את התוכנית. ישראל החלשה והחבוטה כלכלית לא יכלה להרשות לעצמה להסתכסך בתקופה כה קריטית עם האמריקאים ולכן בין אם רצו ובין אם לא, נענתה ממשלת ישראל בחיוב להצעה של פישר והתוכנית הועברה.

לסיום, מעניין לשמוע מה היה מקור הבעיה בהתהליך שתואר כאן על פי נקודת מבטו של פישר :

הבעיה הייתה שהקונגרס תמך בישראל עד כדי כך, שהיה קשה למימשל למנוע ממנו לתת כסף לישראל בלי שהיא תבצע תוכנית ייצוב.

 את דברי פישר המלאים באותו כנס ניתן לקרא באתר בנק ישראל.