שימוש ציני ומעוות בתקנות או חוקים קיימים ,שעלולים לשלול או להפחית מזכויות האזרחים, היא דרך ידועה של ממשלות דמוקרטיות להעביר חוקים שונים ומשונים בתחום הכלכלי ובכלל. אחד מהשיאים של השימוש בכלי זה נעשה בארה"ב ב1933 כנגד אזרחיה. לפניכם הסיפור המדהים מאחורי החרמת הזהב בארה"ב וגם למה המצב כיום בישראל לא מעודד בהרבה.
בשנת 1933 הוציא הנשיא רוזוולט פקודה (6102 Executive order) שאוסרת על אזרחי ארה"ב להחזיק זהב או אפילו תעודות זכאות לזהב.
בפניו של רוזוולט עמדו שתי משוכות עיקריות כדי להעביר פקודה זו:
המשוכה הראשונה היא כיצד להוציא פקודות שבעצם לא זכו לאישור הסנאט (הרשות המחוקקת) ולהתגבר בכך על הפרדת הרשויות שבארה"ב הדמוקרטית כל כך גאים בה?
ובכן על המשוכה הזו דילג רוזוולט בקלות: הפרדת הרשויות התאדתה עוד זמן רב לפני הוצאת הפקודה- זה נעשה בעת הכרזת מצב החירום במלחמת האזרחים ומלחמת העולם הראשונה.לכן תשכחו ממה שלמדתם בשיעורי אזרחות- הפרדת רשויות כבר לא תקפה בארה"ב. גם היום אובמה מוציא פקודות השכם וערב.
אם כך המשוכה הראשונה היתה קלה ופה מגיע מכשול גדול עוד יותר:
החוקה האמריקאית אוסרת על הממשל לעשות את הפעולה הזו , שהרי בחוקה אין סמכות לממשל הפדרלי לקחת חפצים אישיים מהאזרחים. צוין בחוקה במפורש שזכויות שלא נתנו לממשל הפדרלי שמורות לאזרחים ולמדינות (States). ראו את התוספת העשירית:
"The powers not delegated to the United States by the Constitution, nor prohibited by it to the States, are reserved to the States respectively, or to the people."
בית המשפט אמור לאכוף את החוקה, והנשיא נשבע לקיים אותה ולכן פה נשאלת השאלה איך רוזוולט הוציא פקודה זו בלי לעבור על החוקה ובלי שיתקל בהתנגדות בית המשפט?
את התשובה ניתן למצא במקור הסמכות של רוזוולט להוציא פקודה מהסוג הזה. ניתן למצוא את המקור באותה פקודה מספר 6102. באותיות הקטנות פרנקלין ד. רוזוולט כתב שם (בתרגום חופשי): "מכח הסמכות שניתנה לי בפרק 5-ב בצו של 6 באוקטובר 1917, והתיקון של פרק 2 שנעשה בצו של 9 במרץ 1933.".
בואו נפרק את המשפט הסתום הזה לחלקים קטנים וננסה להבין מה עומד מאחוריו:
1. מהו הצו של 6 באוקטובר 1917?
הצו הזה אוסר מסחר עם האויב.
2. מהי הסמכות שניתנת בפרק 5-ב?
בקצרה - לחקור לבקר ולאסור העברת כספים ומתכות יקרות לאויב.
3. מהו פרק 2?
פרק 2 מגדיר מיהו אויב. ההגדרה בקצרה - כל אדם במדינה המוגדרת כמדינת אויב.
4. אז מה התיקון של פרק 2 שנעשה ב-9 במרץ 1933?
אני מניח שחלק כבר ניחשו. התיקון הזה נרשם בצו החירום למערכת הבנקאות. והוא הרחיב את הגדרת האויב: התיקון קבע כי כל אזרחי ארה"ב נפלו תחת ההגדרה של אויב.
קראו בעצמכם 1930s: Emergency Banking Relief Act of 1933 Title 1 section2
כל העניין הזה התאפשר בשל הכרזת מצב חירום כנגד אויב חיצוני כמובן. מצב חירום שנוצל בסופו של דבר לשלילת הזכויות של האזרחים.
אז זה מה שהתרחש בארה"ב הרחוקה. ומה בארץ? תבדקו ותגלו שגם בארץ מוכרז מצב חירום שמעניק לרשויות סמכויות מפליגות במקום המדינה על מנת שנוכל לטפל באויבים החיצוניים, כמובן.
למעשה בארץ מעשה מהסוג הזה הוא הרבה יותר פשוט - היום בישראל לא צריך להכריז על האזרחים כאויב ולא צריך להשתמש בשום מצב חירום, מספיק להפעיל את סעיף 36/6 בחוק בנק ישראל. סעיף זה מעניק לבנק ישראל סמכות מופלגת לעשות כל פעולה שתראה לו דרושה. באותו סעיף בחוק לא מפורטת הגבלה כלשהיא על סוג הפעולה,על היקפה והיא לא מותנת בקבלת איזשהוא אישור של אף אזרח,חבר כנסת,חברי ממשלה,ראש ממשלה,שופט או נשיא. המגבלה היחידה שכן קיימת היא הצורך במיקרים מסוימים רק לידע את הועדה המוניטרית או לקבל את אישורה.אותה ועדה אגב נשלטת גם כך על ידי רוב אלקטורלי של הנגיד עצמו ונציגיו מבנק ישראל.
ראו סעיף 36/6 בחוק בנק ישראל
בשנת 1933 הוציא הנשיא רוזוולט פקודה (6102 Executive order) שאוסרת על אזרחי ארה"ב להחזיק זהב או אפילו תעודות זכאות לזהב.
בפניו של רוזוולט עמדו שתי משוכות עיקריות כדי להעביר פקודה זו:
המשוכה הראשונה היא כיצד להוציא פקודות שבעצם לא זכו לאישור הסנאט (הרשות המחוקקת) ולהתגבר בכך על הפרדת הרשויות שבארה"ב הדמוקרטית כל כך גאים בה?
ובכן על המשוכה הזו דילג רוזוולט בקלות: הפרדת הרשויות התאדתה עוד זמן רב לפני הוצאת הפקודה- זה נעשה בעת הכרזת מצב החירום במלחמת האזרחים ומלחמת העולם הראשונה.לכן תשכחו ממה שלמדתם בשיעורי אזרחות- הפרדת רשויות כבר לא תקפה בארה"ב. גם היום אובמה מוציא פקודות השכם וערב.
אם כך המשוכה הראשונה היתה קלה ופה מגיע מכשול גדול עוד יותר:
החוקה האמריקאית אוסרת על הממשל לעשות את הפעולה הזו , שהרי בחוקה אין סמכות לממשל הפדרלי לקחת חפצים אישיים מהאזרחים. צוין בחוקה במפורש שזכויות שלא נתנו לממשל הפדרלי שמורות לאזרחים ולמדינות (States). ראו את התוספת העשירית:
"The powers not delegated to the United States by the Constitution, nor prohibited by it to the States, are reserved to the States respectively, or to the people."
בית המשפט אמור לאכוף את החוקה, והנשיא נשבע לקיים אותה ולכן פה נשאלת השאלה איך רוזוולט הוציא פקודה זו בלי לעבור על החוקה ובלי שיתקל בהתנגדות בית המשפט?
את התשובה ניתן למצא במקור הסמכות של רוזוולט להוציא פקודה מהסוג הזה. ניתן למצוא את המקור באותה פקודה מספר 6102. באותיות הקטנות פרנקלין ד. רוזוולט כתב שם (בתרגום חופשי): "מכח הסמכות שניתנה לי בפרק 5-ב בצו של 6 באוקטובר 1917, והתיקון של פרק 2 שנעשה בצו של 9 במרץ 1933.".
בואו נפרק את המשפט הסתום הזה לחלקים קטנים וננסה להבין מה עומד מאחוריו:
1. מהו הצו של 6 באוקטובר 1917?
הצו הזה אוסר מסחר עם האויב.
2. מהי הסמכות שניתנת בפרק 5-ב?
בקצרה - לחקור לבקר ולאסור העברת כספים ומתכות יקרות לאויב.
3. מהו פרק 2?
פרק 2 מגדיר מיהו אויב. ההגדרה בקצרה - כל אדם במדינה המוגדרת כמדינת אויב.
4. אז מה התיקון של פרק 2 שנעשה ב-9 במרץ 1933?
אני מניח שחלק כבר ניחשו. התיקון הזה נרשם בצו החירום למערכת הבנקאות. והוא הרחיב את הגדרת האויב: התיקון קבע כי כל אזרחי ארה"ב נפלו תחת ההגדרה של אויב.
קראו בעצמכם 1930s: Emergency Banking Relief Act of 1933 Title 1 section2
כל העניין הזה התאפשר בשל הכרזת מצב חירום כנגד אויב חיצוני כמובן. מצב חירום שנוצל בסופו של דבר לשלילת הזכויות של האזרחים.
אז זה מה שהתרחש בארה"ב הרחוקה. ומה בארץ? תבדקו ותגלו שגם בארץ מוכרז מצב חירום שמעניק לרשויות סמכויות מפליגות במקום המדינה על מנת שנוכל לטפל באויבים החיצוניים, כמובן.
למעשה בארץ מעשה מהסוג הזה הוא הרבה יותר פשוט - היום בישראל לא צריך להכריז על האזרחים כאויב ולא צריך להשתמש בשום מצב חירום, מספיק להפעיל את סעיף 36/6 בחוק בנק ישראל. סעיף זה מעניק לבנק ישראל סמכות מופלגת לעשות כל פעולה שתראה לו דרושה. באותו סעיף בחוק לא מפורטת הגבלה כלשהיא על סוג הפעולה,על היקפה והיא לא מותנת בקבלת איזשהוא אישור של אף אזרח,חבר כנסת,חברי ממשלה,ראש ממשלה,שופט או נשיא. המגבלה היחידה שכן קיימת היא הצורך במיקרים מסוימים רק לידע את הועדה המוניטרית או לקבל את אישורה.אותה ועדה אגב נשלטת גם כך על ידי רוב אלקטורלי של הנגיד עצמו ונציגיו מבנק ישראל.
ראו סעיף 36/6 בחוק בנק ישראל
למה רוזוולט היה צריך בכלל להחרים את הזהב?
השבמחקרוזזוולט היה חייב להחרים את הזהב כי למדינה היו חובות בדמות שטרות נייר, gold certificates ושאר ניירת צבעונית שבעצם הייתה אמורה להיות מכוסה ביתרות של זהב פיזי. כדאי להבין שהמצב אז היה שונה מבימינו: אזרח עם תעודת זהב (וזה נכון לגבי כל שטר כסף של ארה"ב מאותה עת, בין אם הונפק ע"י הפד ובין אם ע"י בנק פרטי, תאגיד כלשהו, מועצה מקומית וכו -- כל שטר נייר היה לכאורה מגובה בזהב פיזי) יכול היה תאורטית לפחות לגשת בכל רגע נתון לבנק ולבקש לפדות את תמורתה בזהב פיזי. למשל, gold certificate בשווי 10 דולר היה שווה בדיוק אותה כמות זהב פיזי שאליה הדולר קובע (אונקיית זהב באותה עת הייתה שווה 19.33 דולר, ומכאן דולר היה שווה בערך גרם וחצי זהב טהור).
השבמחקכמו כל שלטון, הממשל דאז הסתבך בהונאה העתיקה ביותר בעולם: הוא הנפיק ניירות צמודי זהב הרבה מעבר לכמות הזהב שהייתה ברשותו בפועל. כדי להימנע מפשיטת רגל, הוא "שאב" חזרה את הזהב הפיזי מהאזרחים (למעשה החרים אותו), תמורת ניירות צבעוניים כאלה ואחרים. הטוויסט המעניין בעלילה לא סופר בפוסט המקורי וזה כנראה מה שחסר לך כדי להבין את מהות תרגיל העוקץ: לאחר "שאיבת" הזהב מהאזרחים באמצעות חקיקה, רוזזולט פיחת את הדולר. לציבור מכרו את הפיחות הזה כחלק מהניו דיל, שכיבכול נועד להמריץ את הכלכלה שהייתה שרויה אז בשפל. בפועל, מדובר היה במשהו אחר. המחיר של אונקיית זהב הועלה בצו ל-35 דולר. מי הרוויח? הממשל החזיק בזהב שכעת היה שווה לכאורה יותר דולרים. האזרח לעומת זאת החזיק בניירות צבעוניים שכעת קנו פחות זהב. כלומר האזרח שילם מס של כמעט 50% שנועד בעצם לממן את הממשל.
ב-1971 ניקסון ביצע תרגיל הפוך: הוא ייקר את הזהב ע"י ביטול הצמדת הדולר לבסיס הזהב, וכתוצאה מכך מחיר הזהב זינק מיידית. במקביל, ניקסון החל למכור בחשאי זהב שהיה בכספות בפורט נוקס, כמובן תמורת המחיר החדש הגבוה יותר. לא הרבה ידוע על המהלך הזה מכיוון שהוא הוסתר מהציבור ועד היום רווחת האמונה בכך שבפורט נוקס קיימות כבכיול יתרות אגדיות של זהב פיזי. בשנות השבעים חברי קונגרס שהוטרדו מהשמועות על התרוששות מלאי הזהב לחצו לבקר בפורט נוקס. לאחר שנים של בקשות, הפצרות ולחץ ציבורי, התקיים ביקור כזה. הוא אף צולם והוקרן לציבור כדי להרגיע אותו. בסרט נראים חברי קונגרס מטיילים בין מרתפי פורט נוקס ומרימים מטילי זהב ובוחנים אותם. מה שהאהבלים לא הבינו הוא שהם הרימו כנראה מטילי זהב מזוייפים כי קשה מאוד להרים ביד אחת מטיל זהב אמיתי (שמשקלו 13.5 ק"ג ויש גם מטילים ששוקלים 20 ק"ג). כדי לקבל מושג על המשקל של מטיל זהב, נסה להרים ביד אחת שתי ששיות של מים מינרליים. משקלן הכולל הוא 18 ק"ג. גם ששיה אחת שמשקלה 9 ק"ג כבדה מדי עבור רובנו. ששית עין גדי היא הקרובה ביותר למשקל של מטיל זהב: כ-12 ק"ג. אתה מסוגל להניף דבר כזה לגובה העיניים ביד אחת? מסבר שחברי הקונגרס כן הצליחו...