חלק שני: הבלוף הגדול של תוכנית תמריצים- עבדים לחוב

בחלק הראשון כתבתי מדוע תוכניות התמריצים יביאו על כולנו היפראינפלציה במהלך השנים הקרובות. בחלק זה נעסוק בנושא החוב שיוצרות אותן תוכניות.המשמעויות של החוב הזה הן בעצם גלויות, נמצאות מול פרצופינו
אלא שהן כל כך לא מסתדרות לנו עם ההגיון שקשה לנו להכיר בעובדות כפי שהן. והחלק הקשה בדבר: רוב הציבור כלל לא מודע למה שמתחולל ממש מתחת אפו.

ההנחה אומרת שתוכניות התמריצים הן סוג של הדפסת כסף,שנכנס לשוק. המציאות קצת שונה: הבנקים המרכזיים לא מדפיסים סתם כסף ,מישהו מממן את ההדפסות האלה. כדי לעשות קצת סדר אחזור על תהליך ביצוע תוכנית התמריצים ואנתח את המשמעות של זה מיד אחר כך .

התהליך מורכב לפיכך משני צעדים עיקריים:

1. המדינה מנפיקה אג"ח ממשלתי ומוכרת אותו לגורמים בשוק (להוציא את הבנק המרכזי): זה יכול להיות גופים מוסדיים ,בתי השקעות וכו'

2. הבנק המרכזי נכנס לשוק תוך זמן קצר בתזמון "מופלא" אבל כזה שידוע מראש למשקיעים (בד"כ כל ימים ספורים אחרי הנפקת האג"ח) ובמין הסכם שבשתיקה רוכש מהגופים את האגח"ים.

כלומר בעצם הבנק המרכזי לא בדיוק מדפיס כסף הוא מלווה אותו. אז למה בכל זאת משתמשים במונח הדפסת כסף?
כביכול השוק מקבל את כספי ההלוואה ולכן נוצרת אשליה כאילו יש עכשיו הרבה כסף בשווקים אבל למעשה מדובר בכספים שהולוו ,כלומר כספים שיצטרכו לחזור חזרה לבנק המרכזי כשהאג"ח יגיע למועד פרעונו או כשהבנק יחליט למוכרו.
לפיכך נוצר מצב בו הבנק המרכזי שביצע את אותה תוכנית תמריצים יושב על הררי חובות שהממשלה דרך מיסי האזרחים חייבת לו.
אם ניקח את הפדרל ריזרב כדוגמא ניתן לראות בגרף הבא את ההשפעה הדרמטית שיש לתוכניות התמריצים על כמות החובות הממשלתיים שהוא מחזיק .רוב חובות אלו הן כתוצאה משתי תוכניות התמריצים שהנפיק החל מ2009:

בנק ישראל לא הגיע לרמה כזו של רכישות אך גם הוא רכש חוב "מכובד" של ממשלת ישראל הנאמד בכלפחות 18 מיליארד ש"ח ,רובו בשנת 2009. אחת הסיבות שהרכישות היו יחסית מצומצמות היא העובדה שהמשק הישראלי היה יחסית יציב בתקופת המשבר ותודלק על ידי התנפחות בועת הנדל"ן.אבל לא לעולם חוסן, זו לא תהיה הפתעה אם נראה רכישות מאסיביות יותר כאשר משבר אמיתי יגיע אלינו בעתיד. פשוט כי אין לבנק יותר מידי דרכים להתמודד עם משבר גדול מלבד הורדת ריבית שגם כך היא נמוכה היסטורית זה כמה שנים.

פה אנחנו מגיעים בעצם לחלק המעניין של המאמר- מה המשמעויות החמורות של בנק מרכזי המחזיק חוב של מדינה אותה הוא אמור לייצג?
כאשר אתם משלמים מיסים לממשלה אזי אתם או לפחות חלקכם מקבלים משהו בתמורה : זה יכול להיות סלילת כבישים, פיתוח תחבורה ציבורית, חינוך, רפואה, ביטחון וכו'.
אבל ישנו חלק אחר מאותם מיסים שנועדו גם למימון הריביות על החוב שהממשלה לקחה על עצמה לצורך מימון פעולותיה. תמורת מיסים אלו אתם לא מקבלים כלום בתמורה, אולי רק חור גדול יותר בכיס. בשנה שעברה היה מדובר בסכום עתק של 35 מיליארד ש"ח ששילמתם רק על הריבית של החוב תמורת כלום.
בנק ישראל הוא אחד ממחזיקי החוב שנהנה מהריבית הזו. על מנת להבין את המשמעות של זה אנסה לנסח זאת בצורה אחרת-  אתם משלמים מיסים לגוף שאמור על פי חוק ואני מצטט: לתמוך במטרות.. של המדיניות הכלכלית של הממשלה, במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים, בתנאי שלדעת הוועדה לא תהיה בכך פגיעה בהשגת יציבות המחירים לאורך זמן.
אז בחלק הראשון של סדרת המאמרים האלו הוכחנו שתוכנית התמריצים רק מערערת את יציבות המחירים לאורך זמן, עכשיו אנחנו מגלים להפתעתנו שאנחנו גם מממנים אותה. קרי (קראו את זה לאט - זה קשה לתפיסה בפעם הראשונה) אנחנו בעצם מממנים גוף שאמור ליצג אותנו ,שלא עומד בתנאי החוק שהוא כפוף לו ושבעצם אחראי על מערכת שגורמת לנו להיות עניים יותר ויותר בצורה עיקבית או במילים עוד יותר פשוטות: אתם משלמים כסף מידי שנה כדי שתוכלו להיות עניים יותר ולהכנס לחוב גדול יותר. נשמע לא הגיוני? תבדקו בעצמכם.

המצב גרוע אפילו עוד יותר, אנחנו למעשה נצטרך לממן את החובות האלו כמעט עד שארית חיינו  - זה לא אולי ולא נתון תחת סימן שאלה,זו עובדה:  בשיטה המוניטארית הנוכחית ממשלות לעולם לא יוכלו להחזיר את כל חובן או לבטל את הגרעון המצטבר בהן הן נמצאות. ההפך הוא הנכון - הן יאלצו לאורך זמן רק להלוות עוד ועוד כדי שיוכלו להחזיר את הריביות הנלוות לחובות האלו וזאת אם ברצונן להמשיך לקיים את המערכת הכלכלית העכשווית. ככל שהחוב יגדל כך יגדל גם קצב ועוצמת ההתערבות של הבנקים המרכזיים,שיחליפו בהדרגה משקיעים חיצוניים, ברכישת אותו חוב של מדינתם. הסיבה היא שאף גורם חיצוני אחר לא ירצה להסתכן ברכישת חוב בדרגת סיכון הולכת וגדלה. הבנקים המרכזיים בלית ברירה יהיו חייבים לרכוש את אותו חוב על מנת שהמדינה תוכל להמשיך לקיים עצמה. כך הבנקים המרכזיים יהפכו בעצם לנושים הגדולים של אזרחיהם. די לראות את כמות החובות שהפד רכש כדי להבין את המגמה- בגרף הבא שנוצר אחרי תוכנית התמריצים הראשונה (QE1) רואים שהפד עקף אפילו את סין ברשימת מחזיקי החוב האמריקאי והוא היום הנושה מס.1 של אזרחי ארה"ב

בנוגע לכל הדיבורים שאנחנו שומעים על הפתרון המוצע עכשיו למצב באירופה או בארה"ב הוא אותו פתרון של הנפקת תוכנית תמריצים חדשה ,שרק יגדיל את החוב שהבנקים המרכזיים מחזיקים ויביא בסך הכל לדחיית הקץ.

אם עד עכשיו זה נשמע לכם לא הגיוני אז נסו לענות על השאלה הבאה: מה יקרה אם המדינה תפשוט רגל? האם יכול להתרחש מצב בילתי נתפס שהבנק המרכזי,כמי שמחזיק בחוב הממשלתי ,יעקל מהאזרחים (שאותם הוא אמור לשרת) נכסים כדי להחזיר את הכספים שהלווה?
זה נשמע לגמרי מופרך אבל קוראי הכלכלה האמיתית יודעים שמה שנשמע מופרך הוא לא בהכרח לא נכון. אמנם מעולם אנחנו בישראל לא עמדנו במבחן כזה אבל בארה"ב כן ושווה לבדוק מה קרה אז:
השנה היתה  1929 הדולר היה מגובה אז בזהב. תקופת האושר והעושר הגדולה של שנות ה20 ,שתודלקה בעיקר באשראי זול תוצרת הפדרל ריזרב ,הגיעה לקיצה במשבר גדול. ארה"ב נקלעה למצב משברי באופן קיצוני.  הבנקים למעשה  פשטו רגל- כל הסניפים נסגרו זמנית ויצאו "לחופשה". הפדרל ריזרב נקלע למשבר חמור בגלל כמות הכסף הגדולה שהתכווצה ונעלמה בפשיטות רגל וכתוצאה ממשבר אמון המשקיעים. חלק גדול מההלוואות שהעניק כמה שנים קודם לכן לפיכך נותרו עתה כמעט ללא כיסוי. מחסור בזהב פיסי מנע מהפדרל ריזרב להמשיך להדפיס עוד כסף כדי להציל את עצמו ואת הכלכלה הקורסת שהוא עומד בראשה. גם כך חלק גדול מהדולרים שהודפסו לא היו מגובים בזהב (בניגוד להתחיבות הפד) ולכן הדפסה נוספת רק היתה מגבירה את חוסר האמון של ציבור המשקיעים במטבע באמריקאי. מה שהפד היה צריך עכשיו יותר מכל דבר אחד הוא זהב פיסי שיהווה גיבוי לדולרים שלו שהודפסו ויודפסו. הכל בשביל להחזיר את האמון במטבע ולהוסיף נזילות לשוק. אז ממי לוקחים את הזהב החסר?
ממשלת ארה"ב בנקודה הזו נחלצה לטובת הפדרל ריזרב , עיקלה את רוב הזהב מאזרחיה בצו נשיאותי ומסרה לו את כל הזהב שברשותה במחיר מגוחך של 11 מיליארד דולרים. אחרי שכל הזהב הועבר לכספות הפד (Fort Knox) או לרישומים בספריו הוקפץ מחיר הזהב בעשרות רבות של אחוזים .ביחד עם עוד כמה גזירות נוספות של הממשלה על אזרחיה למעשה הוחזר האמון בדולרים שהדפיס הפד.בכך למעשה הפד ניצל לאחר שרכוש האזרחים הוקרב למען קיומו. זה בהחלט נושא מרתק ששווה מאמר נפרד.
האם זה יקרה גם אצלנו? אני לא בטוח. כיום המטבעות לא מגובים בכלום ולכן אני בספק אם יהיה טעם בעיקול הזהב מהאזרחים, אבל זו דוגמא טובה לכוחו הרב של הבנק המרכזי והשפעתו הכמעט בילתי מוגבלת על הממשלה בעיקר בזמני משבר תוך ניצול בלבול וחרדת האזרחים. לכן גם התרחיש המופרך ביותר הוא בגדר הגיוני אם הבנק המרכזי יהיה בסכנת קריסה.




והשאלה האחרונה כיצד איננו מכירים את הנושא הזה?
את התשובה ניתן למצא בנתוני הרייטינג של יום שלישי השבוע בשעה 21:00:
* האח הגדול - 39.5%
* המקור (תוכנית תחקירים שחשפה את הקשר/הונאה בין הטיקונים לחברות שמשקיעות את הכסף שלנו) - 10%



בחלק השלישי והאחרון בסדרת המאמרים על הבלוף הגדול של תוכניות התמריצים אדון במהו הפתרון האמיתי והבר קיימא למצב הכלכלי במקום ה"פתרון" של תוכניות התמריצים.

מאמר זה נכתב על דעתו בלבד של הכותב ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו. הכותב אינו יועץ השקעות וסקירה זו אינה מתחייבת להיות מדויקת בפרטיה ואינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.