לחץ!! /מאת אורי ירון

לפני כשנתיים, בראשית חודש דצמבר של שנת 2010 ניסה כדורגלן העבר הצרפתי אריק קנטונה, לעורר את עדר האזרחים בצרפת לפעול ולאתגר את המערכת המוניטארית בארצו בבעיה מספר אחת של השיטה המוניטארית הקיימת. חוסר יכולתה המובנה להיענות לבקשת משיכה בו זמנית של כספי האזרחים מהמערכת.






אריק קנטונה שהבין את בסיס ההונאה של המערכת המוניטארית ניסה להדגים במעשה את הפיקציה תחתיה חיים אזרחי ארצו ואזרחי העולם, פיקציה המכונה שיטת הרזרבה החלקית.
הוא ניסה לעורר את אזרחי צרפת לקחת את עתידם בידם ולנסות למוטט את המערכת הקיימת .
הניסיון נכשל. עדר האזרחים לא הצטרף לניסיון "ההפיכה" . המערכת עברה את המשבר בשלום והמשיכה בדרכה לעבר המשבר הבא.

אריק קנטונה טעה, אין שום צורך להעמיד את המערכת במבחן כדי לדעת מה הם גבולות היכולת של המערכת.
אין צורך לגרום לכאוס שיפגע באזרחים עצמם לפני שקמה מערכת אלטרנטיבית בצורה מסודרת, מוסכמת ויעילה.
אבל יש צורך חשוב ביותר להבין תחת איזו מערכת חיים אזרחי צרפת העולם וגם אזרחי ישראל.

לכן, החלטתי לנסות ולקבל תשובה לשאלה שמעלה זיעה קרה אצל ראשי המערכת הבנקאית,
החלטתי לנסות ולהבין באיזו דרישת נזילות המערכת לא תוכל לעמוד ותקרוס תחת נטל בקשות המשיכה.

ריצה אל הבנק 
בקורס מבוא למקרו כלכלה של השיטה הקיימת ,לומדים התלמידים את העובדות הבאות:
"יחס הרזרבה: היחס בין מזומן בידי הבנקים לבין העו"ש.
- בזכות יחס הרזרבה, כמות הכסף גדולה מבסיס הכסף => סוג של אשליה.
- ה"אשליה" ממשיכה להתקיים בזכות ההנחה שלא תהיה ריצה אל הבנקים.

השיטה הקיימת שקמה על בסיס תירוץ שהיא תתמודד עם תופעת הריצה אל הבנק שהייתה נפוצה בזמנים שלפני הקמת מערכת הפד בארה"ב, שכללה והגדילה את רמת הסיכון למצב של "ריצה אל הבנק" עד שהפכה את הסיכון הזה לסיכון המשמעותי ביותר שקיים במערכת המוניטארית תחתיה חיים אזרחי העולם.
העובדה הבסיסית אותה מלמדים בצורה יבשה משהו בקורס מבוא למקרו כלכלה, מגלמת בתוכה את האבסורד ,חוסר ההיגיון וחוסר הצדק שקיימים בשיטה הקיימת.
שהרי מה היא האשליה עליה מדברים בקורס מבוא לכלכלה .
האשליה היא שהכסף אותו צברנו בתמורה לעבודה קשה אינו קיים באמת.
רובו הוא אשליה שיכולה להתפוגג ברוח באותו רגע אסוני למערכת בו יחליט עדר האזרחים "לרוץ אל הבנק" ולנסות למשוך את כספו מהמערכת.
כמות הזיעה שהושקעה כדי לצבור את כמות הכסף שנחסך, אינה אשליה, היא הייתה זיעה אמיתית לגמרי.
רק שאת תוצרתה משכו ראשי המערכת והשאירו את המוני האזרחים עם האשליה שהכסף נמצא ונכון לשימוש בכל מצב ובכל תנאי.


מבחני לחץ
לאחר קריסת המערכת המוניטארית בשנת 2008 ולאורך השנים שלאחר מכן, הונהגה על ידי ראשי המערכת שיטה להרגעת הדאגה של עדר האזרחים לכספו שמופקד במערכת הפיננסית.
המערכת החליטה לבחון את עמידותה "במצבי לחץ" ולראות האם היא תוכל לעמוד במצבי קיצון אפשריים.
המבחנים כונו "מבחני לחץ" והם זכו לפרסום בצורה מתומצתת במדיה הכלכלית. בדרך כלל בכותרות שסיכמו את תוצאות המבחנים.
לרוב, תוצאות המבחנים הראו יכולת עמידה של המערכת ואלה שהראו חולשה זכו לתגבור "ולתשובה" מערכתית שאמורה לסתום את הפרצה ולהרגיע את אזרחי המדינות.
עובדה אחת תמיד נשארה באפילה. מהם תנאי הלחץ עליהם החליטה המערכת, ולפיהם נבחנו הבנקים בארצות בהם התקיימו מבחני הלחץ.


תיק הנכסים של הציבור
אתר בנק ישאל מספק נתוני מקרו רבים וביניהם תיק הנכסים של הציבור במדינת ישראל.
לפי הנתונים המפורסמים, סה"כ תיק נכסי הציבור נכון לזמן הזה שווה ל – 2.627 טריליון ₪.
התיק מתחלק למספר סוגי נכסים והוא כולל את כל הכספים המושקעים בפיקדונות, אג"ח, מזומן, עו"ש, קרנות פנסיה, ביטוחים וכו'.
רוב הנכסים שאמורים להיות נזילים בזמן פקודה, גם אם בתנאי משיכה מופחתי ריבית מובטחת ועוד קנסות על משיכה מוקדמת.
לכאורה, רוב הסכום הצבור בתיק הנכסים של הציבור אמור להיות זמין למשיכה וכך מבינים אותו רוב אזרחי ישראל כשהם בוחנים בעיון את דוחות הנכסים הפרטיים שמגיעים אליהם בכל רבעון.
האומנם ? האם סכום זה זמין למשיכה ? או שאולי הוא נכנס בהגדרת קורס מבוא למקרו כלכלה "כאשליה".

כדי לברר את הסוגיה החלטתי לפנות לראש המערכת בבנק ישראל. המפקח על הבנקים מר דוד זקן.
פניתי אליו למייל המפורסם באתר בנק ישראל ושאלתי אותו את השאלות הבאות:
1. האם נעשו מבחני לחץ למערכת הבנקאית בישראל בשנים האחרונות?
2. אם נעשו מה היו תוצאות המבחנים?
3. באיזה סכום של משיכות בפרק זמן קצר, תוכל המערכת לעמוד לפני שתקרוס (כפי שקרה באירלנד למשל)?
4. מה היא מדיניות בנק ישראל אם יתרחש בישראל אירוע המכונה "ריצה אל הבנק"? ועד כמה בנק ישראל יוכל לתמוך במערכת הבנקאית במקרה שיתרחש אירוע כזה.

בהתחלה, אולי מרוב תדהמה על השאלות הישירות מדי, לא זכיתי לתשובה.
לאחר שפניתי שוב, הפעם עם העתק לדוברות בנק ישראל,
קיבלתי הפניה לתוצאות מבחן לחץ שבוצע למערכת הבנקאית בישראל בחודש אפריל השנה.
המבחן שעניין אותי היה מבחן הנזילות. מבחן שמייצג את יכולת המערכת להתמודד עם דרישת משיכה בו זמנית של כספים מהמערכת.
במבחן הנזילות נמדדו ארבעה תרחישים. שניים מהם של משיכות אגרסיביות להבנת המערכת.
הראשון, פדיון מיידי של 10% מסך פיקדונות הציבור לטווח קצר.
והשני, פדיון מיידי של 20% מסך פיקדונות תושבי חוץ.
הדו"ח אמנם ברור יחסית ,אולם הוא לא פירט את הסכומים מהם נגזרו אותם 10% פיקדונות הציבור או 20% מסך פיקדונות תושבי חוץ.
ואני רציתי להגיע למספר הסופי המוחלט אותו מעמידה המערכת אל מול עצמה כדי לבחון האם היא עומדת במשיכות מידיות של אותו סכום נעלם.

כאשר פניתי בשאלת הבהרה לגבי גודל הסכום ממנו נגזרו אותם סכומי משיכה, זכיתי בתחילה להתעלמות, לאחר שפניתי בשנית קיבלתי את התשובה הבאה:
" אורי שלום,
בנק ישראל וחטיבת הפיקוח על הבנקים מבצעים הערכות שוטפות של יציבות הבנקים המסחריים והמערכת הבנקאית כולה. לעיתים, ביצוע ההערכות נשען על נתונים המפורסמים לציבור ולעיתים על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על בסיס שוטף או לפי דרישה.
במקרה של חישוב המדד הפיקוחי ותרחישי הקיצון בתחום הנזילות, נשען החישוב על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על הבנקים ואינם מפורסמים לציבור. היות שכך, הלוח אליו אתה מתייחס בשאלתך אינו מציג את הנתונים שעמדו בבסיס החישוב.
אם תשים לב, בסעיף ד'-1 של המסמך המופיע בקישור ש שלחתי אליך בתאריך 28/10/2012 , מצוין כי תרחישי הקיצון בנושא נזילות הופעלו על המדד הפיקוחי ובסעיף ד'-2 מצוין כי מדד הנזילות הפיקוחי הוא היחס בין נכסי הבנק לבין התחייבויותיולתקופת פירעון של עד חודש.
באשר להשפעות האינפלציוניות ; להזכירך, מטרת תרחישי הקיצון בנושא נזילות הינה לבחון את יכולתה של המערכת הבנקאית לעמוד בפני דרישות חריגות ופתאומיות לפרעון התחייבויותה וירידה חדה ופתאומית בהיקף מקורותיה הנזילים. היות שכך, נושא ההשפעה האינפלציונית אינו רלוונטי בהקשר זה. בתרחישי הקיצון ומבחני הקיצון אחרים שבוצעו בחטיבת הפיקוח בשנים האחרונות נלקחו בחשבון גם התפתחויות שונות במדד המחירים לצרכן במידה שונה של חומרה ומורכבות." - סוף ציטוט.

משפט אחד בתשובת נציגת הדוברות בבנק ישראל תימצת את כל הבעיה:
"במקרה של חישוב המדד הפיקוחי ותרחישי הקיצון בתחום הנזילות, נשען החישוב על דיווחים ייחודיים המגיעים לפיקוח על הבנקים ואינם מפורסמים לציבור."

הסכום סודי ואינו מפורסם ברבים, האמת זה די מובן, שהרי אין למערכת כל כוונה לעורר אצל אזרחי ישראל חשש לכספם שמופקד בחשבונות המערכת.
כאשר המשכתי "לנדנד" במטרה לקבל תשובות נוספות זכיתי להתעלמות מוחלטת. כאילו אמרו בבנק ישראל, עד כאן, את הסודות האמיתיים אנחנו לא מפרסמים לציבור.
למרות שלא קיבלתי תשובה סופית לשאלה הישירה ששאלתי, אפשר להבין מתשובת המערכת מהו הסכום הנסתר איתו ניסתה המערכת להתמודד במבחן הלחץ שערכה .

סה"כ פיקדונות הציבור לזמן קצר לפי דו"ח נכסי הציבור עומד על סכום של כ-600 מיליארד ₪.
מכך אפשר להבין שמבחן הלחץ ניסה לאתגר את המערכת במשיכות לאורך חודש ימים של כ-60 מיליארד ₪, שהם 2.3% מסה"כ נכסי הציבור במערכת.
ברור לכל שהמערכת המפקחת בחנה תרחישי לחץ איתם המערכת תוכל להתמודד בהצלחה, שהרי ברור לכל שאין טעם לבחינת מצב בו המערכת תיכשל בוודאות.
ולכן אפשר לקבוע במידה רבה של ביטחון, שהמערכת יודעת ומודה ביכולה לשחרר בכל רגע נתון 2.3% מנכסי הציבור הקיימים במערכת לכל היותר.
מעבר לסכום זה המערכת תקרוס ולא תוכל לספק את דרישת הנזילות המתבקשת מרצון האזרחים למשוך את כספם.

זו האמת וזו האשליה אליה מתכוונים בקורס מבוא למקרו כלכלה.

הכסף אותו חסכו האזרחים בזיעתם הרבה אינו קיים באמת. הוא תלוי במקדם שימוש ומשיכה מאד נמוך, ותלוי לחלוטין באשליית האזרחים שהכסף קיים ושמור בבטחה על ידי המערכת.
גם אם יכלה המערכת לשחרר את כל הסכום תוך התעלמות ממאזני הבנקים שיגובו על ידי הבנק המרכזי, התוצאה הבטוחה של מהלך כזה תהיה היפר-אינפלציה בה ימחק ערך הכסף שיימשך לכיסי האזרחים, וכך יאבדו האזרחים את ערך חסכונותיהם - שנצברו בשנים רבות של השקעה ועבודה - באינפלציה רצחנית.


תשאלו "אז מה אפשר לעשות?"
 איך אפשר לשנות את המציאות ולעבור למערכת בה תבוטל האשליה ויוחזר הביטחון המוחלט של האזרחים במערכת, ביטחון שיבטל את האפשרות לתרחיש אימה פיננסי המכונה "ריצה אל הבנק".
את התשובה נתנו שני חוקרים שעובדים ( כמה מפתיע ) בקרן המטבע הבין לאומית, אירגון שאינו חשוד באי-אהדה למערכת הקיימת.
הם יצאו לחקור הצעה לרפורמה מוניטארית שנהגתה בשנות השלושים של המאה העשרים, לאחר המשבר המוניטארי הראשון מבית היוצר של מערכת הפד.
את תוצאות המחקר הם פרסמו באתר קרן המטבע.
והפרסום אפילו זכה לפרסום באתרי המדיה הכלכלית המרכזית.
אחת התוצאות הישירות של יישום רפורמה מוניטארית לפי מסקנות עבודת המחקר, היא ביטול התופעה של "ריצה אל הבנק". ביטול האשליה ושמירה על נכסי הציבור באופן הברור ביותר האפשרי.

אז האם אני מציע לארגן משיכה המונית יזומה של כספים מהמערכת כפי שניסה לעשות אריק קנטונה?
התשובה לכך שלילית.
אין בכך טעם והדבר יגרום לנזק קשה לאזרחי המדינה.
אולם הדרך להתמודד עם המערכת הקיימת ההרסנית לרוב אזרחי המדינה, היא הפצת המידע ברבים והגעה למצב בו כל גבר ואישה בישראל יבינו תחת איזו מערכת הם חיים ומה צריך לעשות בכדי לשנות את המערכת ולצאת לדרך חדשה.
אם נגיע למסה קריטית של הבנה, המערכת תהיה חייבת להשתנות.
שהרי היא לא תוכל לסמוך יותר על אותה "אשליה" עליה מלמדים בקורס מבוא למקרו-כלכלה.

פורסם לראשונה בבועת נדל"ן