להפוך את המסתננים מנטל חברתי לכוח התורם לכלכלת ישראל

מאת: ערן הילדסהיים

בהעדר מדיניות הגירה ברורה, המאבק במסתננים נע עד כה בסקאלה של בין פגיעה בכבוד התושב הדרום תל אביבי לפגיעה בכבוד המסתננים. הפינג פונג האינסופי בין הממשלה לבגץ שנע על אותה סקאלה מבטיח שהסבל האנושי העצום שסופגים שני הצדדים יהיה איתנו פה לעוד הרבה מאד זמן. למרות זאת, ישנם פתרונות יצירתיים שיכולים להפוך את המסתננים מנטל לשותפים בתרומה הכלכלית לטובת כל הצדדים, אבל בשביל לממשם צריך להתחיל לחשוב מחוץ לסקאלה.


החלטת בג"ץ בשבוע שעבר הורתה לסגור את מתקן חולות בדרום ועוררה סערה עצומה. בחינה קרה של נתוני מתקן חולות מגלה שההחלטה רחוקה מלהיות כל כך דרמטית כפי שמייחסים לה. המתקן הכיל בסך הכל כ4% מכלל המסתננים ששוהים בישראל ולכן לא פתר מהותית את עוצמת החיכוך בין האוכלוסיות השונות בדרום תל אביב ושאר ערי ישראל. הוא גם לא היה אפקטיבי להשגת הרתעה נגד חדירת מסתננים חדשים למדינה ,שכן לאחר הקמת הגדר כמות המסתננים ירדה גם כך כמעט לאפס. המתקן גם לא השיג הרתעה עבור מרבית הכלואים בתוכו. הם מבחינתם היו שוהים בו גם אם היו מפזרים בתוכו אריות. מבחינתם זה עדיף על מוות כמעט בטוח שמחכה להם בארץ מוצאם. מדובר במתקן שהיה לא יותר מסמל המאבק של הממשלה במסתננים. בפועל הוא שימש יותר כגיבנת כואבת בתדמית ישראל בעולם ובכיסם של האזרחים שמימנו את עלותו שהגיעה על פי הערכות ל100 מיליון ₪ בשנה.

הפגנת מבקשי מקלט בכיכר רבין

מבין 48,212 המסתננים בישראל יש לא מעט שתפסו "טרמפ" ובאו לכאן רק מטעמים כלכליים. אין שום מניעה להטיס את אותם מסתננים כבר מחר בבוקר לארץ מוצאם. אלא שגם אחרי שיוטסו הטרמפיסטים מכאן, נשאר עם רוב של מסתננים שהגיעו מארצות שעל פי ההגדרה הבינלאומית נחשבות מסוכנות. על פי החוקים והאמנות שישראל חתומה עליהן, אין שום דרך משפטית לגרש אותם לארץ מוצאם. לאחר פסיקת בגץ החודש גם אין שום דרך לאסור אותם ללא משפט. אלו עובדות שתעמודנה כנגד כל החלטה שתקבל ממשלת ישראל בעתיד. אפשר לחשוב על פתרון יצירתי למצב או להמשיך עוד שנים רבות במשחק 'החוק שחוקק בכנסת ובוטל אחר כך על ידי בג"ץ'. במצב כזה גם המסתננים וגם תושבי דרום תל אביב ימשיכו לשמש כקורבנות של המצב בעוד הפוליטיקאים בעד ונגד ימשיכו במאבקם הנחוש בדרך לשום מקום.

ומה עם הפתרון היצירתי?
אפשר להמשיך במדיניות של עידוד עזיבת המדינה על ידי תמריץ כספי אך זה לא הוכיח עצמו עד היום כפתרון אמיתי ויסודי למצב. במיוחד כל עוד אין עדיין מדינות צד שלישי שמוכנות לקלוט עשרות אלפי פליטים. אפשר להמשיך להקשות את חייהם של המסתננים על ידי בירוקרטיה מכבידה ,אבל זה לא ירתיע מסתנן שהאלטרנטיבה שלו היא סכנת מוות בארצו. אפשר גם להתעלם מהאמנות הבינלאומיות והחלטות בג"ץ, רק שאין היום אף ממשלה ,שמכנה עצמה דמוקרטית, שתסכים להתמודד עם ההשלכות המרחיקות הלכת של מהלך כזה.

אבל יש גם אפשרויות אחרות.למשל כיום יש בישראל 73,375 עובדים זרים חוקיים. כמות המסתננים ללא מעמד שאי אפשר לגרש היא קצת יותר ממחצית מכמות זו. לאור הנתונים לא ברור מדוע לפחות עד שהמצב המשפטי של המסתננים לא ישתנה, פשוט לשבצם במשבצת של עובדים זרים חוקיים ובכך להחליף בהדרגה כמחצית מהעובדים החוקיים הנוכחיים. תרחיש כזה לא ישנה את המצב הדמוגרפי בישראל. המסתננים יפוזרו בכל רחבי הארץ ובכך יתוקן עול חברתי כבד שהממשלה הטילה על תושבי דרום ת"א ושכונות ערים נוספות. כך ירד הנטל על המדינה במרדף אחריהם. כך נרתום את המסתננים לתרום לתוצר המדינה ובו זמנית אלה יוכלו לקיים עצמם מבלי להזדקק לכספי מדינה, ארגוני סיוע או להדרדר לפשע. כך בכל X שנים יבדק המצב בארץ מוצאם ,יבחן מחדש מעמדם המשפטי ובהתאם יוחלט על המשך שהייתם ומעמדם בישראל.

הבעיה בפתרון זה היא לכאורה מתן לגיטימציה להגירה לא חוקית ועידוד חדירת מסתננים לישראל בעתיד. חלק גדול מבעיה זו כבר נפתרה על ידי פעולה מהירה ויעילה של הממשלה שהקימה את הגדר בדרום. אלא שזה רק חלק אחד בפתרון- פעולה זו חייבת להיות מגובה בעתיד גם בהקמת מנגנון משפטי ואכיפתי יעיל שידע להתמודד עם גלי הגירה לא חוקיים בזמן אמת. זאת במקום המדיניות הנהוגה היום של זריקת המסתננים בתחנה המרכזית בדרום ת"א או שליחתם למאסר ללא משפט.
בנוסף הצלחת הפתרון תלויה בנחישות הממשלה וגורמי ההגירה שיהיו צריכים לבנות מערכת משולבת של תמריצים והגבלות  עבור מסתננים ומעסיקים על מנת לעודד את השתלבותם בעבודות אלו.