יוג'ין קנדל והטעויות

מאת: אמנון פורטוגלי

פרופ' יוג'ין קנדל ,ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רוה"מ, נחשב כלכלן תיאורטי אקדמי חשוב. אך הפעם הוא החליט לחרוג מתחומו ולשלוח מכתב לועדה המחוזית לתכנון רגע לפני החלטתה בנושא הפקת הנפט בחבל עדולם. מי שיקרא את המכתב לא יוכל שלא לחשוד בטביעת אצבעותיהם של כוחות ההון בתוכו.


ב-2 לספטמבר התכנסה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים בראשות דלית זילבר, הממונה על מחוז ירושלים ויו"ר הוועדה לפי חוק הנפט. הועדה דנה בבקשת חברת IEI ,הממומנת על ידי בעלי הון אמריקאיים, לאישור הקמת והפעלת מתקן פיילוט להפקת נפט מפצלי שמן בחבל עדולם .הבקשה נדחתה ברוב של 13 כנגד 1 (האחד הוא נציג של משרד האנרגיה והמים בראשות סילבן שלום) בטענה שהפילוט עלול להוות סיכון סביבתי. ב-27 באוגוסט, מספר ימים לפני מועד התכנסות הועדה, העביר פרופ' יוג'ין קנדל מכתב לגב' זילבר ממנו עולה המלצה לחברי הועדה דווקא לאשר את הפקדת התוכנית שהוגשה על ידי חברת IEI.
ב-1 לספטמבר כתבו 27 חברי סגל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, תגובה למכתבו של קנדל (ראו כאן). חברי הסגל במכתבם, קורעים לגזרים את הטיעונים של קנדל, מצביעים על השגיאות הבסיסיות בגישתו, ומוציאים את האויר מהבלון שניפח במכתבו. במאמר זה אצביע על מספר היבטים נוספים במכתבו של פרופ' קנדל:

פרופ יוג'ין קנדל. יועץ ראש הממשלה וראש המועצה הלאומית לכלכלה

1. המכתב של פרופ' קנדל חשוד כנסיון גס להשפיע על חברי הועדה שהתכנסה ששה ימים לאחר הוצאתו. קנדל כותב בסוף המכתב:

 "אני סמוך ובטוח שהוועדה שברשותך תדע לשקול את כלל הסיכונים ולקבל החלטות מיטביות ואשמח אם תוכלי להעביר הדברים שלעיל לעיון חברי הוועדה".

והאיום הסמוי שאם הועדה תקבל החלטות שלא לטעמו של קנדל אזי הוא יטען שהועדה לא ידעה לשקול את כלל הסיכונים ולכן קיבלה החלטה שאינה מיטבית, וצריך לדון מחדש בנושא. וכך עד אישורו של הפרוייקט.

2. פרופ' קנדל עומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה. אחת המשימות שקיבלה על עצמה המועצה היא "התכנית הלאומית לתחליפי דלקים". אתר התוכנית מסביר מהם 'תחליפי דלקים' - באילו טכנולוגיות מדובר ומספק רשימה של חברות העוסקות בכך.  פצלי שמן ודלקים מפצלי שמן אינם מופיעים ברשימות אלו וחברת IEI אינה מופיעה כשותפה בתוכנית.

פרופ' קנדל מעיד על עצמו כי אין לו את המומחיות הנדרשת לקבוע (סעיף 4 למכתבו) אם יש או אין פוטנציאל להפקת "תחליפי נפט" מפצלי השמן. עצם כינויו של המוצר שיופק מפצלי השמן "תחליף נפט" מעלה ספק גדול לגבי הבנתו במה מדובר. אנשי IEI מנסים לשכנע את כולם בפוטנציאל הפקת נפט ודלקים מפצלי שמן. אמנם בשיטה לא קונבנציונאלית בעלת אספקטים מדאיגים, אבל נפט לכל דבר שקידום הפקתו נעשה על בסיס חוק הנפט. מה לזה ולתחליפי דלקים?

3. קנדל כותב במכתבו (סעיף 3) על הסכנה בחריצת גורל הפיילוט על ידי מניעת סיכון בודד אחד:

"התמקדות בסיכון אחד, תוך דרישה להימנע ממנו לחלוטין, מובילה בפועל להתעלמות משאר הסיכונים, ללא תלות במידת הנזק שהם עלולים להסב, מכיוון שהם אפילו לא נאמדים בתהליך קבלת ההחלטות .מדיניות כזו עלולה לפגע בטווח ארוך באזרחים שעליהם ביקשה להגן, כיוון שהסיכונים שנותרו בעינם עלולים להיות גדולים פי כמה וכמה מהסיכון שנמנע."

קנדל מביא כדוגמה את שדה בריר שמשרד הבריאות קבע שיגרום לזיהום אויר מסוכן. קנדל טוען שהנזק שיגרם כתוצאה מזיהום האויר הוא שולי לעומת התועלות הרבות שנקבל מהפעלת השדה. בין השאר מנה את התועלות הבאות:

"חיי אדם[יהיה] ניתן להציל על ידי הפניית המקורות מתקבולי המס הצפויים לאכיפה מוגברת של חוק אוויר נקי ולחוקים מצילי חיים אחרים, לשיפור תשתית תחבורתית, לרכישת סוללות כיפת ברזל נוספות וכו'... במסגרת "ועדת גרמן" משרג (השגיאה במקור א.פ.) הבריאות הציג נתונים שמעידים כי ניתן למנוע תמותה של חולים רבים באמצעות תוספת תקציב של כמה מיליארדים למערכת הבריאות."

מדבריו של קנדל עולה כי אפשרויות אלו הן בגדר וודאיות, ולא כך הוא. יתרה מכך, התמלוגים ותקבולי המס הצפויים משדה בריר יגיעו אולי ל- 1 עד 2 מיליון דולר לשנה. הם לא יוכלו לממן את ה'סוכריות' בהן מנפנף קנדל, ואני לא בטוח שהם יספיקו לממן את משכורתו או את עלות המועצה הלאומית לכלכלה שהוא עומד בראשה.
על אלו, כמו פרופ' קנדל, המבקשים לאשר את הפעילות בשדה בריר למרות ממצאי דו"ח המומחה הבינלאומי, להוכיח שלא יגרם נזק מהותי לפני שהם מדברים וממציאים תועלות אפשריות.

4. קנדל כותב (בסעיף 6 במכתבו) שהוא מקבל את עמדת המשרד להגנת הסביבה, המדגיש שישנו חוסר וודאות גדול ביחס לטכנולוגיה המוצעת ע"י IEI וכי מומחים אינם יודעים רבות אודות הסיכונים הסביבתיים שהיא מביאה עמה. המסקנה שלו שפיילוט מבוקר בקנה מידה מצומצם, עם מעקב מדוקדק לצורך הערכת השפעותיו על הקרקע, המים והאוויר הוא התשובה האולטימטיבית. נשמע הגיוני, אלא שהפיילוט המוצע אינו התשובה האולטימטיבית "לצורך הערכת השפעותיו על הקרקע, המים והאוויר".
בניגוד להנחה או ההערכה הסמויה של פרופ' קנדל, הפיילוט שהוצע ותוכנן על ידי חברת IEI לא מדמה כלל את ההפקה המסחרית, ולכן הוא לא יתן תשובות מהימנות אודות מכלול הסיכונים הסביבתיים, הגיאולוגיים, הבריאותיים והחברתיים שיאפיינו את הפרויקט המסחר  ולא יספק את הנתונים הרלבנטיים הנדרשים, שיאפשרו להקטין את אי הוודאות ולקבל החלטות מושכלות. בנוסף, משרדי הממשלה לא יקבלו את כל המדידות בטענה השחוקה של חברת IEI של סודיות מקצועית. ולכן אי אפשר יהייה "לוודא כי כל המדידות יבוצעו וינותחו בצורה מקצועית ובלתי תלויה על מנת להבטיח את אמיתות התוצאות". גם השימוש בשם "מתקן פיילוט" הוא מטעה משום שכל מטרתו של הפילוט היא לבחון את היעילות הטכנולוגית וההיתכנות הכלכלית, וגם זה באופן חלקי, ולקבל את ה'חזקה' בשטח. 

הפיילוט עצמו טומן בחובו סיכונים לא מבוטלים לאקוויפר המים, ולשכבת פצלי השמן.
דוגמה לאחד מסיכונים אלו הומחשה בהתפרצות קיטור שהתרחשה ב-12 לינואר 1989 בקידוח גיאוטרמי של חברת אורמת בסטילווטר, נבדה. האירוע פורסם במאמר של יוסף זבולון. תיאור האירוע (בתרגום חופשי):
'כ-5 שעות אחרי שהקידוח הופסק... הבאר החלה להתפרץ. קיטור ומים נראו יוצאים מהקרקע מצפון ומדרום למתקן הקידוח (RIG) במרחק של עד כ- 30 מטר. קצב הזרימה התגבר במהירות רבה, כשהיא סוחפת את הקרקע מתחת למתקן הקידוח. זה הביא להתמוטטות מגדל הקידוח שעה וחצי לאחר התחלת ההתפרצות. מכתש גדול נפער שבלע את מתקן הקידוח וציוד אחר שהיה באזור. מידות המכתש שנפער היו כ-30X35 מטר, והעומק שנמדד היה כ-17 מטר בממוצע. קצב הזרימה מהבאר נאמד בכ- 20 ממ"ק לדקה... אחרי 26 יום הצליחו ל'הרוג' את ההתפרצות.'

המכתב של פרופ' קנדל הוא מכתב לא ראוי שנועד להשפיע בצורה גסה על עבודת הועדה. כתב התגובה של חברי סגל במוסדות להשכלה גבוהה בישראל מעלה חשד שמא קנדל הוא לא היחידי שעומד מאחורי מטרות מסמך זה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר