יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

ארץ עשירה שתושביה עניים - מצבנו הכלכלי לא טוב כל כך, למעשה הוא גרוע

מאת: אמנון פורטוגלי 

בתחילת ספטמבר קיבלנו בהתרגשות את הודעת בנק ישראל שבישר לנו חגיגית שההכנסות של משקי הבית שלנו צמחו מעל למדד. אחרי שהתאוששנו מההפתעה המשמחת, החלטנו, אסתי סגל ואנוכי, לבדוק את משמעות הנתונים, ומסתבר שזו בהחלט שמחת עניים, תרתי משמע.

הכלכלה הישראלית על פי בנק ישראל
נתוני ה- OECD מורים שישראל מובילה את הטבלה בשיעור העוני, לפני ארה"ב וקנדה, ואף לפני טורקיה, יוון, ספרד, איטליה ופולין. במדד אי השוויון בהכנסות ישראל מובילה לצד ארה"ב ואנגליה ויותר משוויץ גרמניה ומדינות סקנדינביה.
לעומת זאת, מירב ארלוזורוב בדה מארקר, טוענת כי רמת החיים בישראל, כפי שהיא מתבטאת בהכנסה למשק בית, לא הידרדרה כלל בעשור האחרון. להיפך - היא השתפרה וההכנסות עלו מהר יותר מיוקר המחיה. ארלוזרוב מסתמכת על הדברים והמצגת של קרנית פלוג נגידת בנק ישראל בועדת הכספים של הכנסת בתחילת יולי.

מקור: בנק ישראל יולי 2014

זה מעניין, שכן באותו זמן בו מספרים בשבחה של הכלכלה הישראלית מקצצים בחינוך, ברווחה, בבריאות, ומספרים לנו שאין מספיק כסף לבנית דיור בר השגה, אין מספיק כסף למשכורות, שחייבים לעבור לעבודה קבלנית ועוד ועוד.
גם ארלוזורוב מכירה בדיכוטומיה הזו וכפי שהיא כותבת:
" שכל זה לא אומר שאין בעיות מחיה בישראל. צעירים ללא דירה, שסופגים את חלק הארי של עליות המחירים בישראל, בוודאי שמצבם הורע. גם פערי השכר וההכנסה, למרות שהם במגמת הצטמצמות, הם עדיין מהגבוהים ביותר בעולם."
אז מה פה קורה פה? 
אציין שלשה נתונים חשובים על פי בנק ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: 
ההכנסה נטו של משקי הבית בכל החמישונים עלתה מתחילת 2003 עד סוף 2012 כמעט בשיעור זהה.
בעשור האחרון עלה מדד המחירים לצרכן בכ-25% והשכר למשרת שכיר עלה רק במעט ביחס למדד המחירים לצרכן לאורך התקופה. נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג מסבירה את העליה בהכנסה נטו למשקי הבית בשני גורמים: בהצטרפות אנשים נוספים לעבודה, וכתוצאה מירידה במיסים.

המניפולציה על הנתונים שהפכה הדרדרות כלכלית במציאות להישג כלכלי על הנייר
בעשור האחרון עלה מספר המשפחות שבהן יש שני מפרנסים מ–30% ל–44% כיום. גידול של 50% במספר המשפחות עם שני מפרנסים בעשר שנים. ההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה מבורכת ותרמה רבות למשק הישראלי בזכות ההצטרפות המסיבית של עובדים (נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, גברים חרדים ועובדים מבוגרים בעקבות העלאת גיל הפרישה) לשוק העבודה. עברנו ממעמד של אחת המדינות עם שיעור התעסוקה הנמוך ב–OECD למדינה עם שיעור התעסוקה בין הגבוהים בקרב המדינות המפותחות, כפי שארלוזורוב ציינה במאמרה.

אבל לא הכל ורוד, ויש כאן מספר בעיות רציניות:
הגידול במספר המשפחות עם שני מפרנסים, נובע לדעתי מכורח. לפי דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי שהתפרסם בדצמבר 2013, תחולת העוני של משפחות עובדות לפני תשלומי העברה ומיסים מגיעה ל-19.7% ויורדת ל-13.7% במדידה לפי ההכנסה הפנויה – 
אחת מכל שבע משפחות עובדות הן עניות.  
הדוח מציין גם "את המגמה של עלייה הדרגתית לאורך השנים בממדי העוני בקרב משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. לשם השוואה, ב-1999 עמדה תחולת העוני של המשפחות העובדות על כמחצית מזו השוררת כיום" (ההדגשה במקור).
 לכן משפחות רבות נאלצו להוציא מפרנס שני לשוק העבודה. אלפי נשים ואמהות הצטרפו לכוח העבודה והכנסת נשים אלו הייתה הגורם העיקרי ששימר את ההכנסה המשפחתית מעל לקו העוני. אבל בעוד שההכנסה למשק בית בחמישון התחתון עלתה כתוצאה מפעילות אקטיבית  כהצטרפות מוגברת לשוק העבודה, ההכנסה למשק בית בחמישונים האמצעיים והגבוהים, עלתה בעיקר כתוצאה מ'מתנות' של הממשלה – מהקטנה במיסים.
ככל שההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה תרמה רבות למשק הישראלי, הרי שמבחינת משקי הבית היו לה גם תוצאות שאינן כה חיוביות. הגידול בהיצע העובדים יצר לחץ על שכר העבודה ומנע עליה ריאלית בשכר. כדברי פרופ' עומר מואב: הירידה בשכר הריאלי נובעת מגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה.

משקי הבית עם שני מפרנסים היום בסיכון חסר תקדים לעומת סיכון משקי הדור הקודם עם מפרנס יחיד

חשוב להזכיר שני מימדים נוספים בכניסת מפרנס שני לשוק העבודה – גידול בהוצאות משק הבית, והחמרה בפרופיל הסיכון של המשפחה עם שני מפרנסים.
1.הגידול בהוצאות משקי הביתיחד עם ההכנסה מהמפרנס השני, עולות גם ההוצאות של המשפחה: משפחתונים, מטפלות, צהרונים, דלק, מכונית נוספת או הוצאות נסיעה, ביגוד ועוד. התוצאה היא שהגידול בהכנסה הפנויה כתוצאה ממכניסת מפרנס שני לעבודה נמוך בהרבה מהגידול בהכנסה של משק הבית.
2. החמרה בפרופיל הסיכוןהשינוי בפרופיל הסיכון הינו סמוי. למשפחה עם מפרנס אחד יש 'רזרבה' - האפשרות למשכורת שניה במקרה של אירוע כמו מחלה או פיטורים של המפרנס. המצב במשפחה עם שני מפרנסים שונה לחלוטין. אין אפשרות למשכורת שניה, וכאשר רוב ההכנסות של משפחות עם שני מפרנסים הולכות להוצאות חודשיות קבועות שיש לשלמן מדי חודש גם בזמנים קשים, אין כמעט אפשרות לקיצוץ בהוצאות. במקרה של אירוע מסוג זה, המשפחה עומדת בפני שוקת שבורה. מלבד האפשרויות לעזוב את הבית, להוציא את הילדים מהגן, לבטל את ביטוח החיים, אין הרבה חלופות למקרים אלו. במילים אחרות, כיום, למשפחה הישראלית מהמעמד הבינוני עם שני מפרנסים אין 'שוליים לטעות' (margin for error), אין כמעט כל מרחב לתמרון בהוצאות במקרה של קיצוץ בשעות העבודה או פיטורים של אחד המפרנסים או במקרה של מחלה של אחד המפרנסים. אין מקום בתקציב למקרה שצריך לטפל בילד חולה או באחד ההורים. 
תאור ריאלי של המצב פורסם בטור של אורלי וילנאי:
"זה ארבע שנים שהיא מפרנסת לבד את שתי בנותיה, מאז נפטר בעלה...עד אז פירנסו את המשפחה משתי משכורות...לפתע היא נהפכה למפרנסת יחידה, כל עול גידול הילדות נפל עליה".
הסקר האחרון של הלמ"ס, "רווחת הפרט בישראל: חששות בנוגע לעתיד הכלכלי" מה-18 לספטמבר, משקף את מצבם וחששות של הישראלים בני 20 ומעלה בשנת 2013: "כ-40% מהמועסקים (1.3 מיליון מועסקים) מעריכים כי אם יאבדו את עבודתם, הסיכוי שלהם "קטן" או ש"אין סיכוי כלל" שימצאו עבודה אחרת, לפחות ברמת הכנסה דומה."
המשפחה הישראלית מהמעמד הבינוני חייה כיום על חבל דק ללא רשת בטחון, ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למצבם של הוריה לפני דור אחד בלבד.


האינפלציה הנסתרת שלא מופיעה בדוחות בנק ישראל
לפי בנק ישראל:
"השכר למשרת שכיר עלה רק במעט ביחס למדד המחירים לצרכן לאורך התקופה" (העשור האחרון, א.פ.).
העשור האחרון התאפיין ברובו בצמיחה מהירה, כלומר, פירות העלייה בתוצר נקטפו והגיעו בעיקר לעשירון העליון, ולעשירונים הראשונים חלחלו רק פירורים. ואכן על פי הלמ"ס:
"המשפחות בעשירון העליון נטלו בשנה שעברה (2012) 23.6% מסך ההכנסה נטו של משקי הבית, ואילו המשפחות בעשירון התחתון נאלצו להסתפק בנתח מצומק של 2.5% בלבד".
זהו נתון חריג ובעייתי המאותת על שבר עמוק בכלכלה הישראלית.
  גרוע מזה, ככל הנראה השכר הריאלי ירד בעשור האחרון. שכן מדד המחירים אינו משקף את העלייה החדה במחירי הדירות מאז 2007. הבעייה היא שסעיף הדיור במדד מחירי הדיור מתייחס לחוזי שכירות המשקפים את מחירי שירותי הדיור ואינו מודד את עליית מחירי הדיור (דורון סייג, למ"ס, מדדים למחירי הדיור: מתודולוגיה ונתונים). מחירי הדירות עלו באופן חד מאז 2007, וכדברי הנגידה: "בתחילת התהליך עליית מחירי הדירות לוותה בעליה מתואמת של שכר הדירה, אולם בשנים האחרונות שכר הדירה עלה בקצב מתון בהרבה ממחירי הדירות." ואכן שקף 8 במצגת של הנגידה בפני ועדת הכספים ,'סקר מחירי הדירות מול מדד הדיור' מורה שמאז 2009, נפתח פער של כ-13% לפחות בין מחירי הדירות לבין מדד הדיור. בהתחשב במשקל הגבוה של הדיור בסל מדד המחירים לצרכן ,כ-25.2%, יש לפער זה משמעות עצומה. עליית המדד כפי שמוצגת ע"י בנק ישראל ובמאמר של ארלוזורוב נמוכה בהרבה מהעלייה הריאלית ויתכן מאוד שהעלייה בשכר העובדים השכירים לא הדביקה את העלייה האמיתית ביוקר המחייה.

                                                           מקור: בנק ישראל יולי 2014

אין ספק שההצטרפות של אנשים נוספים למעגל העבודה מבורכת ותרמה רבות להם ולמשק הישראלי. אך אין בכך רבותה, שכן כניסת מפרנס שני למשקי הבית הצליחה רק לשמר אך לא לשפר את מצבם. צריך לדאוג לכך ששכר העובדים, ותיקים כחדשים, ישקף לפחות את הגידול בתוצר הלאומי ושהגידול בהכנסות משקי הבית יביא להקטנת אי השוויון במשק. 
  
לסיכום
בניגוד גמור לכותרות בעתונים ולבשורה שההכנסות של משקי הבית שלנו צמחו מעל ליוקר המחייה בעשור האחרון, ניתוח הנתונים מורים את ההיפך. מדד המחירים לצרכן אינו משקף את היכולת לרכישת דיור, המצב הכלכלי של רוב הישראלים הורע בעשור האחרון, ופירות הצמיחה המרשימה בעשור האחרון נקטפו והגיעו בעיקר לעשירון העליון, ולעשירונים הראשונים חלחלו רק פירורים.

ישראל הפכה לארץ עשירה שתושביה עניים, תוצאה ישירה של המדיניות הכלכלית-חברתית בעשור האחרון.


אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, והמכללה החברתית-כלכלית

37 תגובות:

  1. ועל זה נאמר: "Lies, damned lies, and statistics"
    הפירסומים הממשלתיים לא שוים את הנייר שהם מודפסים עליו. למעשה הם לא שווים את הביטים שהם נשמרים עליהם

    השבמחק
    תשובות
    1. ומה שווים המאמרים של מירב ארלוזווב העיתונאית המגוייסת ?
      "לוי גדעון" של ההון .

      מחק
  2. עוד נקודה - לדעתי יותר מעניין לראות את ההכנסה או השכר החציוני ולא השכר הממוצע.
    זה שההכנסה של העשירון והמאיון העליון עלתה לא מעניין את רוב תושבי המדינה והם גם לא רואים בכך הישג שיש להתגאות בו.
    מעניין היה לראות הגרף של ההכנסה למשק בית או השכר הממוצע לכל עשירון, אם יש גישה לנתונים האלו. אני מנחש שחוץ מהעשירון העליון ההכנסות של כל השאר ירדו ביחס למדד.

    השבמחק
    תשובות
    1. דובר בתוצאות של בנק ישראל על עליה של ההכנסה הממוצעת לפי חמישון (שני עשירונים), זו רמת פירוט סטטיסטי גבוהה יותר מהכנסה של החציון בלבד.

      מחק
  3. אבל ביביררמןבנט התקדמו יפה במעלה הטייקוניות.

    השבמחק
  4. לא צריך להיות גאון בכלכלה.
    יותר ויותר אנשים מקבצים נדבות בעשור האחרון.
    בהתחלה הייתי קצת סקפטי וחשבתי שהם בטח נרקומנים, אבל אז הגיעו אנשים מסוג אחר...

    ההתחלה אמרתי "לעזאזל שילכו לעבוד..." ופתאום הבנתי שכשיש בעיה אמיתית של מחסור, עבודה לא תמיד פותרת את המצב אלא לפעמים שמה אותך בנקודה של מועדות לניצול מחפיר - עבדות.

    אני לא בעד לחלק כסף לאנשים בטלים מאידך אני ממש ממש נגד עבדות מכל סוג.
    ולדעתי עבדות נהפכה לטרנד כך שאנשים לא באמת מבינים שהם במלכודת.

    אני לא יודע איך לסדר את הכלכלה בארץ ואני חושש שאין פתרון עם הכלים שיש לממשלה כיום אחרת הם לא היו מפברקים נתונים. לאחר כשלון מתמשך השקר הוא המוצא היחידי שמאפשר לך להמשיך באותו הכיוון.

    אומרים שהאמת תוציא אותנו לחופשי...
    אך בנתיים רוב העם חי וניזון משקרים.

    השבמחק
  5. מה נותר? לשיר את "במדינת הגנבים רעש מהומה / דיסונאנס של נתונים? / נצא למילחמה. / זה ישתיק פה כל תלונה / ויביא עמו ברכה... וכן הלאה. והעיקר: אצבעוני המפקד, ככל שהוא יותר קטן, יותר שקרן, כך יצביעו בשבילו ההמונים בבחירות, כמו אותו ילד מוכה שרץ דווקא אל ההורה המכה בתקווה לזכות בפירור של ליטוף. הכלכלה האמיתית צריכה לגלוש גם לחקר הטמבליות: מה גורם לאוכלוסיה הכי מוכה והכי מאומללת להצביע שוב ושוב לטובת אותם גורמים המאמללים אותה? כי זה מה שמנציח את "העליונות לעליונים" וגורמים לכלכלה להיראות כפי שהיא. לא שזה הכל, אבל זה מרכיב מכריע, לדעתי. ועל זה, על הרפיסות הוולונטרית הזאת של העשירונים התחתונים, אין בכלל מידע - וחבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. "מה גורם לאוכלוסיה הכי מוכה והכי מאומללת להצביע שוב ושוב לטובת אותם גורמים המאמללים אותה?"

      משחקים להם על עניין הביטחון, בין יתר הדרכים לזכות בתמיכתם. מחרחרים מלחמות וכו' וכו'...

      מחק
  6. ב2008 כשהשתחררתי שכרתי דירה , וחסכתי לטיול במזרח בתור מוקדן. לקח לי שנה וחצי עם משכורת של חמש אלף חמש וחצי.. כיום אני סטודנט , בחופשת הקיץ אני עובד ומשתכר כ7000 שח , במהלך הלימודים ארבע. אני בקושי מחזיק את הראש מעל המים . אני יודע בוודאות על בשרי שבחמש שנים האחרונות נהיה הרבה הרבה יותר יקר וגרןע לחיות במדינה הזאת. יקר פה רצח ואני אוסיף עוד משהו קטן , אני ממש לא רואה את עצמי מקים משפחה בישראל, חבל לי על כך אבל נימאז לי כבר לחיות בעוני בזמן שאני קורע את התחת כאן . אני רואה איך יורדים חיים ופשוט אומר לעצמי להיות סבלני ושיום אחד אני אעוף מפה ויקנה לעצמי רכב ובית כמו בן אדם נורמלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. כמוני כמוך, אני השתחררתי ב2007, שכרתי דירה וחסכתי לטיול משכר של 4000 שקל!
      היום אני מרוויח 6700 וחי בהפסד חודשי של 2000 שקל

      מחק
  7. אילן, אם אתה לומד מדמ"ח בטכניון ומצטיין, אז אין לך מה לדאוג. אם אתה לומד תיאטרון וארכיאולוגיה אז יש לך מה לדאוג. זו בעיה אישית שלך ולא של המדינה.

    השבמחק
    תשובות
    1. צודק, מי שלא מתכנת מצטיין שלא יבוא בטענות.
      ומי שעובד בניקיון - זאת בעיה שלו שהוא לא מנכ״ל, מה הוא חשב לעצמו? שלא יתפלא שאחרי זה זורקים אותו ואת המשפחה שלו לרחוב.

      מחק
    2. גם המדמ"ח אולי לא צריך לדאוג בהתחלה, אבל כשהוא יסיים לשלם את המשכנתא בגיל חמישים ויפוטר מההייטק ויגלה שהוא לא הצליח לחסוך כלום למרות המשכורת הגבוהה בגלל יוקר המחיה הגבוה, והוצאות דלק על לעמוד כל בוקר בפקקים לתל אביב, וגנים וחוגים ושיעורי עזר לילדים עד שישלימו בגרות ושיגלה שחצי מהפנסיה שהוא חסך נגזלה בחסות ה"מפקח על הביטוח" שדואג לעצמו למשכורת טובה בעתיד - כן אפילו המדמ"ח צריך לדאוג.

      מחק
    3. כל אחד צריך לחיות לפי יכולתו. והרי איש לא טוען שאנשים רעבים כאן ללחם או גרים ברחוב או שאין להם כסף לשלם לרופא או לשלוח את הילדים לבי"ס.

      מחק
    4. אז שתעשה המדינה טובה ולא תיקח ממני 99 אחוז מס
      (18 אחוז מכל עסקה לא משנה אם זה מלפפון, מסך LCD50 אינץ' או תשלום ארנונה)
      שלא תיקח לי 60 אחוז ממחרי הדלק, שלא תיקח לי 110 אחוז ממחיר רכב.
      שלא תיקח לי 35 אחוז ממחירי סלולאר!
      ואם תיקח שלפחות תחזיר את זה בשירותים ממשלתיים!!!!!!!!!!

      מחק
    5. אני לומד אזרחית ולא מדמח , אפשר לחשוב שכולם צריכים להיות מצטיינים בתכנות . אתה פשוט פוץ, ואגב סתם שתצא מהסרט שאתה חי בו ללמוד מדמח לא הופך אותך לחסין נגד כל הצרות שבעולם , אם לא תפתח עסק ותפוטר לקראת גיל חמישים התואר שלך לא יהיה שווה כלום. זאת עובדה , הזמנים השתנו ואין הבטחה לשום תואר. וראבאק לא כולם צקחכים לתכנת צריך רופאים בנאים מזגרים טכנאים וכו ' ומגיע לכל אדם עןבד להתפרנס בכבוד מהשכר שלו.

      מחק
  8. מה שחשוב הינו "ההכנסה הפנויה" כלומר אחרי תשלומי משכנתא ( או שכר דירה כל השאר בטלים בשישים)
    יתברר שההכנסה הפנויה ירדה באופן חזק ביותר. בסביבות 50%.
    ולכן אזרחי ישראל מקבלים רק "חצי ממשכורתם הפנויה" מלפני 10 שנים.
    רבים שהם בעלי משכורות יפות נשארים אחרי תשלומי החובה, בהכנסה פנויה אפס או אף שלילית. ולכן פרוג חייה בעולם לה לה לנד

    השבמחק
  9. זה לא רק עובדי ניקיון, זה גם חשמלאים, טכנאים, בעלי ניסיון של עשרות שנים. מרוויחים שכר שלא מכסה גם שכ"ד צנוע וגם חצי מהחשבונות. לברוח מפה, או להכין קלשון עם ידית ברזל.

    השבמחק
  10. מי היה שר האוצר שב2003 בצורה מופקרת אופיינית התחיל גל הפרטות חולות (בעיקר הפרטת המים) שדחפו את המחירים באופן חד מעלה?

    השבמחק
  11. ההתייחסות להבדל בין משק עם מפרנס יחיד למשק עם שני מפרנסים חשובה

    שכן, בגדול, ההצטרפות של מפרנס נוסף והעליה בכוח העבודה הן דבר חיובי., בפרט כל עוד שכר העבודה של החמישון התחתון של השכירים לא יורד ריאלית.

    השבמחק
    תשובות
    1. הצטרפות של מפרנס נוסף העליה בכוח העבודה הם דבר חיובי - למי?
      האם זה חיובי לזוג שהיה יכול לחנך את ילדיו בבית ועכשיו נאלץ לשים אותם בגן בשביל עוד 500 ש"ח בחודש (אחרי ניכוי הוצאות הגן)?
      האם זה חיובי לזוג מבוגר, שאחד מהם בפנסיה ופתאום נאלץ לחזור לעבוד כי אין כסף?

      בוא תתאר באופן ספציפי ככל הניתן מיהם המרוויחים מכך

      מחק
    2. יפה אמרת, ומה עם זמן פנוי לתרבות, בילוי, זמן איכות עם המשפחה, תחביבים ועוד...
      פשוט שבחשיבה מצומצמת ותועלתנית גרידא כל מה שרואים זה כסף-עבודה.

      מחק
  12. ממש צרפת של 1789. Give Me a Break.

    השבמחק
  13. והיו כבר מי שאמרו לפני, בארה"ב נהוגה מדיניות של מיסוי נמוך ומינימום שירותים לאזרח. באירופה נהוגה מדיניות של מיסוי גבוה ומקסימום שירותים לאזרח. בישראל נהוגה מדיניות של מקסימום מס ומינימום שירותים לאזרח.

    ועדיין, אם מחירי הדיור יירדו לרמות של 2007 נוכל להסתדר, אבל אז מי ישלם פנסיות למאות אלפי יוצאי מערכת הבטחון עם הדירות המסובסדות שלהם מחבר, יוצאי בנק ישראל, חברי המועדון של הועדים החזקים בהסתדרות וגם הקיבוצים שהם שודדי הקרקעות הגדולים ביותר במדינה. אין ימין ומשאל - רק כסף וכסף של אלה שמקורבים לצלחת לבין אלה שלא.

    תקוותי היא שאילו שאינם מקורבים לצלחת יימצאו את הכוח להשתחרר ממועקות הקיום היומיומי כדי להיאבק על מה שמגיע להם.

    השבמחק
  14. מאיפה הגיעו למסקנה שהייתה צמיחה?
    אני חושב שהנתונים על צמיחה הם שגויים. משנת 2000 לפחות (ואולי גם לפני כן) לא הייתה צמיחה.
    בפרמטרים המרכזיים של החיים חלה התדרדרות בדור האחרון: היום זוג צעיר לא יכול לקנות דירה, אז יכלו. היום אין לרוב בני-האדם ביטחון בעבודה, אז היה וגם היה שכר גבוה יותר. היום אין פנסיה בטוחה ומסודרת, אז היה.

    galgal21

    השבמחק
  15. מעניין שגם הכתבה והתגובות מתעלמות מהמסר המרכזי של אתר זה ששורש הבעיה נעוץ בדרך בה מופק הכסף על ידי הבנקים הפרטיים. כאן מתחיל צונמי השחיתות את דרכו ממעמקי הליבה המוניטארית העושקת ומשם מתפשט אל כל תחומי החברה ופרטיה. הפיתרון? רפורמה מוניטארית, שכסף בר-קיימא ייוצר אך ורק על ידי האינטרס הציבורי הרחב. זוהי ראשית הפיתרון. תוכלו לקרוא על כך בהרחבה בבית הספר לכלכלה וגם בספרי שעומד להתפרסם, אם ירצה השם.

    השבמחק
  16. כסף=חוב זה הבסיס, אם כולם בחובות הכלכלה במצב נהדר רק חבל שבמציאות כולם בוכים חוץ ממנהלי הבנק.
    רוצים פתרון? תפסיקו לצרוך ולהכנס לחובות שלא צריך ואם יש לכם ילדים תגדלו אותם במקום לשלוח אותם לחוג ואם יש לכם איפון 5 אתם לא צריכים 6 ואם יש רכב תעברו לאופנוע ואם יש לכם אופנוע תעברו לאופניים חשמליות ובקיצור אל תקנו זבל שלא צריך

    השבמחק
  17. כרגיל אצל פורטוגלי פרשנות יצירתית. הנה מה שאמרתי מתוך הכתבה בדה מרקר (לא נגעתי):
    "ההאטה הכללית במשק הישראלי בוודאי משפיעה על רמות השכר, אבל חשוב לזכור שממוצע השכר הריאלי הוא נתון מטעה - ויש להתייחס אליו בזהירות", אומר הכלכלן פרופ' עומר מואב, מהמרכז הבינתחומי הרצליה ואוניברסיטת וורוויק האנגלית. "צריך לזכור שירידת הממוצע אין פירושה ששכרם של אותם עובדים שנמצאים כבר בשוק העבודה יורד, אלא שהירידה נובעת מהרחבה והצטרפות אינטנסיבית לשוק העבודה". כלומר, צודק או לא, אינו רלוונטי, בוודאי שאם אמרתי שירידת הממוצע אין פירושה ששרם של העובדים הנמצאים בשוק ירד, אז ברור שפורטוגלי סילף את דברי.

    השבמחק
    תשובות
    1. עומר אתה מצדיק את פורטוגלי שאומר שהמפרנסים השניים נכנסו בשכר נמוך ולכן בקיזוז ההוצאות הגדלות מצבו של משק הבית לא השתפר

      מחק
    2. דורון, גם זו אמירה שאינה עומדת על בסיס מוצק של עובדות (שזה בוודאי לא מפריע לפורטוגלי). להערכתי ההצטרפות לשוק העבודה, בוודאי בטווח הארוך, מאפשרת לאנשים להחלץ מעוני, ובוודאי מקטינה את הנטל על קופת הרווחה, קופה שיש לה שימושים חלופיים ראויים.

      מחק
    3. האמירה שכוח העבודה החדש נכנס במשכורת נמוכה זה משהו שאתה אומר בכתבה אלא אם אתה לא מבסס את דבריך על בסיס עובדות מוצקות :
      "בשנים האחרונות היה גידול אדיר בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, אלא שמי שנכנס לשוק היו אנשים עם כושר השתכרות נמוך". עכשיו אין חולק שלנכנסים לשוק העבודה יש הוצאות גדולות יותר ולכן גם על פי הדוחות המצורפים לכתבה מצבם לא השתפר (ראה דוח ביטוח לאומי והלמס).
      . לגבי הערכתך כי מצבם ישתפר בטווח הארוך וזה יעזור להם להחלץ מהעוני, זה לא עמד עד כה במבחן המציאות אם בוחנים לפחות את העשור האחרון. בכל מקרה מדובר בהערכה לא מבוססת (יתכן למשל שבעתיד שכרם ירד ראלית עוד יותר או שרובם יפוטרו).
      גם ההערה השניה שלך לא עומדת במבחן המציאות: עובדתית קופת הרווחה קטנה כל הזמן למרות כניסתו המאסיבית של כוח עבודה חדש.

      מחק
    4. תיקון למשפט האחרון: הנטל על קופת הרווחה עולה כל הזמן למרות כניסתו המאסיבית של כוח עבודה חדש.

      מחק
  18. די כבר עם הבכי והנהי. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר. פשוט צריך להסתכל על כמות המכוניות שקונים פה שהיא בשיא של כל הזמנים, מספר הטיסות לחו"ל, הכמות הבלתי נתפסת של זמן שמבוזבז פה כדי להציג\לצלם\להכין אוכל ברמות שלא זכורות לי מעולם, כמות הטלפונים ב 4000 ש"ח שקונים פה. הבעיה יחידה היא שאנשים הרבה יותר בכיינים מאשר לפני עשר, עשרים או שלושים שנה והעיתונות הכלכלית הבינה שקל לעשות כסף מלהכנס בכל מי שיש לו כסף. גם מדדי העוני והאי שיוויון אינם אומרים דבר שכן הראשון לא באמת מודד עוני שכן הוא פשוט אחוז מההכנסה ולא באמת מודד כמה נחוץ לאדם כדי לחיות (והאם סטודנט בת"א באמת זקוק לסכום זהה לבדואי בנגב, או אישה חרדית בבני ברק) והמדד השני הינו מדד צרות העין שאומר שאני מעדיף ךהוציא לעצמי עין העיקר שאוכל להוציא למישהו אחר (ה"טיקון") את שני העיינים. האם במידה ומחר יקומו פה 10 פייסבוקים וכל הבעלים שלהם יהיו מפוצצים בכסף יהפוך מצבם של השאר לפחות טוב או יותר טוב?

    השבמחק
    תשובות
    1. מה שאתה אומר זה נכון אבל לא מציג את התמונה. אתה רק מעיד על זה שבחברה שלנו יש כאלו שיש להם ויש כאלו שאין.
      תגובה כזו בוחרת להתעלם מכל הנתונים ומכל המשפחות שפשוט אין להם ושבשנים האחרונות הבעיה רק מחמירה בגלל עליית המחירים כמעט בכל התחומים, כמו הדיור, המזון וכו'.

      מחק
  19. you are talking too much to our left hemisphere, the logic side of the brain, but we as people are not acting logicly.
    you should start talking to our right hemisphere.

    השבמחק
    תשובות
    1. אם רק יותר אנשים היו מבינים את המשמעות של מה שכתבת

      מחק
  20. אמנון פורטוגלי23 בספטמבר 2014 בשעה 20:15

    ככל הנראה השם שלי הפך לסדין אדום עבור פרופ' מואב, גם כאשר אני מסכים איתו הוא רואה בזה "פרשנות יצירתית", ואף סילוף של דבריו.

    אני מסכים עם מואב וכותב שההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה מבורכת ותרמה רבות למשק הישראלי. בנוסף אני מציין מספר היבטים להצטרפות זו, כפי שמואב מדגיש היבט אחר שאני מסכים לו: עדיף לעבוד מאשר לא לעבוד, או כדבריו של מואב "כשאתה עובד אתה קצת פחות עני מאשר בימים שבהם ישבת בבית.....העובדה היא שמצבם של העובדים בקרב האוכלוסיות העניות - נשים ערביות או גברים חרדים - יותר טוב כיום מאלה שלא עובדים".

    אחד ההיבטים שציינתי הוא שהגידול בהיצע העובדים יצר לחץ על שכר העבודה ומנע עליה ריאלית בשכר. כסימוכין, ציטטתי את פרופ' עומר מואב: הירידה בשכר הריאלי נובעת מגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. הנה מה שמואב אומר מתוך הכתבה בדה מרקר (לא נגעתי):
    "בשנים האחרונות היה גידול אדיר בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, אלא שמי שנכנס לשוק היו אנשים עם כושר השתכרות נמוך - עובדי קבלן, נשים חרדיות, נשים ערביות, אוכלוסיות שמרוויחות סכומי כסף קטנים יותר מבעבר. המשכורות האלה מורידות את ממוצע השכר הריאלי, אבל גם שומרות על רמת האבטלה נמוכה. מכאן שירידת הממוצע אינה בהכרח דבר רע, שהרי אבטלה נמוכה היא נושא חברתי ממדרגה ראשונה - תמיד טוב יותר להרוויח כסף מאשר לא להרוויח."
    אם מואב טוען שזו פרשנות יצירתית או סילוף של דבריו, אני נמצא בחברה טובה. להלן הכותרת שהכתבים רונית דומקה, וטלי חרותי-סובר או העורך של דה-מרקר בחרו לתת למאמר: "פרופ' מואב: הירידה בשכר הריאלי נובעת מגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה".

    היום פורסם בכלכליסט ראיון של אורי פסובסקי ואמנון אטד עם דר' קרנית פלוג נגידת בנק ישראל.
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3641435,00.html
    הכתבים מזכירים ש"כבר במעמד מינויה לתפקיד, פלוג הכריזה: "אין די בשיעורי צמיחה גבוהים. חשוב מאוד שפירות הצמיחה יתחלקו בצורה שוויונית יותר בין כל חלקי האוכלוסייה". בהמשך דיברה על "יצירת חברה שגם ילדינו ירצו לחיות בה". לשתי ההצהרות האלה היא הוסיפה מושג חדש יחסית בשיח הכלכלי, שאף נגיד לפניה לא הדגיש: "צמיחה מכלילה" - גישה שמייחסת חשיבות לא רק לצמיחה, אלא גם לכך שפירותיה יגיעו לכלל האוכלוסיה, כמו גם ההזדמנויות הכלכליות."
    בראיון מציינת פלוג מספר היבטים בכלכלה הישראלית כמו "אני חושבת שאני מתייחסת לא רק למצרפים אלא גם לשאלה איך העוגה מתחלקת. בעיניי החברה והכלכלה שזורות זו בזו, ואני בהחלט רואה יעד נכון בשילוב כל מרכיבי האוכלוסייה בפעילות הכלכלית, ולכן גם בפירות של הפעילות הכלכלית". ובהמשך, "לאורך זמן האי־שוויון גדל, ואיתו גדלה החשיבות של הכללת אוכלוסיות שבשולי שוק העבודה",
    הכתבים מנסים להקשות ומזכירים שלצד העלייה בהכנסת משקי הבית עלו גם ההוצאות, ובמשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים נוספה הוצאה על מסגרות לילדים, פלוג אומרת: "זה נכון, יש הבדל, והדגש שלי לגבי חשיבות השירותים הציבוריים קשור גם לזה. אנחנו צריכים להמשיך את העבודה כדי שכושר ההשתכרות שלהם יהיה מתאים. ויש גם מה לעשות לגבי שירותים תומכי עבודה, כגון הרחבת מעונות יום וצהרונים".
    כדאי לקרוא את המאמר בכלכליסט.


    השבמחק