זה לא הם או אנחנו -זו השיטה של כולם

מאת: ערן הילדסהיים.

דו"ח מבקר המדינה על משבר הדיור מתרכז בתסמינים אך רחוק מלהתיחס לבעיה. בעית הדיור היא תוצר של שיטה שבה צמיחה כלכלית של מדינה שלמה מתבססת על ניפוח בועת משכנתאות בהובלת בנק ישראל. צריך מנה גדושה של נאיביות כדי להאמין שהנגיד או חברי הכנסת הבאים יוותרו על מנוע הצמיחה האחרון הזה שעוד נותר להם היום. הבשורה הטובה: קיימים פתרונות לשיטה שמתחילים לצבור תמיכה הולכת וגוברת בעולם. הבשורה הרעה: אין עדיין פוליטיקאי אמיץ שמוכן להתעמת מול מוקדי הכוח הגדולים ולאמץ אותן.  

בתחילת 2014 פרסם לורד אדאיר טרנר, אחד הכלכלנים הנחשבים בבריטניה ומי שהיה ראש הרשות הפיננסית בממלכה, מסמך המראה את הקשר הברור בין הצורך בהגדלת האשראי במשק לקיומה של הצמיחה.  אם האשראי הבנקאי לא יגדל לא תהיה צמיחה - קובע טרנר בדו"ח שלו.
ההגיון מאחורי מסקנתו של טרנר היא שהמשק זקוק לכסף נוסף בכל שנה על מנת שיוכל להמשיך לתפקד. היום הדרך העיקרית ליצור כסף חדש במשק זה על ידי אשראי/הלוואות בנקאיות. כלומר בכל פעם שהבנק נותן הלוואה חדשה הוא מיצר כסף חדש ומזרים "דם חדש" למשק.

צרכן האשראי העיקרי בישראל היתה תעשיית היצוא. תעשיות אלה הזרימו את האשראי הבנקאי למשק (דרך משכורות, תשלום לספקים וכו)  והיו אחד הגורמים המובילים לצמיחה הנאה שנרשמה אצלנו החל משנת 2004. ב2008 החגיגה נגמרה - היצוא נעצר בחריקת בלמים בעקבות משבר הסאב פריים ומאז לא הצליח להתאושש.

היה צורך למצא מהר צרכן אשראי חלופי ליצואנים אחרת המשק יתחיל לסבול ממחסור חמור בכסף. הנגיד דאז סטנלי פישר זיהה את הצורך הזה ומיהר להוריד את הריבית בשנת 2008 באופן חד. השפעת הריבית הנמוכה הורגשה כמעט מיד במספר האזרחים שרצו לרכוש דירה. כמות משקי הבית שהחזיקו 2 דירות ויותר זינק מ-51 אלף ב2007 לקרוב ל-200 אלף היום. את הריצה הזו הרגישו גם בבנקים בצורת ביקוש עולה למשכנתאות.

בשורה התחתונה מטרתו של פישר הושגה - הגידול המבהיל באשראי לדיור למעשה הציל את שוק האשראי שהחל לסבול מירידה מדאיגה בצריכת האשראי העסקי. את שינוי המגמה בשוק האשראי בישראל החל משנת 2008 ניתן לראות היטב בגרף הבא:

תופעת הלוואי של מהלך הורדת הריבית הביאה לכך שחובות משקי בית לדיור גדלו באופן דרמטי. היום החובות עומדים על 278 מיליארד ש"ח. לפני הורדת הריבית ב2008 סך כל החובות לדיור היו מחצית מכך. 

מנוע הנדל"ן הוא הכלי האחרון שנותר לראשי המשק כיום כדי להניע את הכלכלה (מלבד פעולות של הקלה כמותית/הדפסה מצד בנק ישראל). הוא מיצר כמות נאה של הלוואות ומכאן כסף חדש ומקומות עבודה. ככזה בנק ישראל דואג לתדלק אותו עוד ועוד על ידי ריבית נמוכה. זה לא שיש לבנק ברירה אחרת תחת השיטה הנוכחית, או כמו שהנגידה אמרה בעבר תחת כיסוי של מילים יפות : זה או שהציבור יכנס לחוב שלא יוכל להחזיר או שלא תהיה לו עבודה.
בשיטה זו אגב תומכים היום כל המפלגות - מהימין הקיצוני ועד המפלגה המאוחדת.

מרטין וולף, הנחשב לפרשן הכלכלי הבכיר בעולם , טען השנה כי הפתרון לבעית ניפוח בועות מהסוג שאנחנו חווים נתונה בניתוק הקשר בין הגידול באשראי הבנקאי לבין צמיחה.
 אחת ההצעות שהולכות ותופסות תאוצה יותר ויותר בשנה האחרונה היא לאפשר לבנק המרכזי להדפיס כסף, אבל במקום להלוות אותו עם ריבית לממשלה דרך בנקים פרטיים -פשוט לחלק אותו ישירות לציבור ללא חוב וללא ריבית. פתרון זה קיבל מספר כינויים שהמפורסם שבהם הוא "כסף הליקופטר" של הכלכלן זוכה הנובל מילטון פרידמן. הוא תאר את התהליך כמו פיזור כסף מהליקופטר לאזרחים.
חוקרי קרן המטבע שבחנו גרסה של פתרון זה מצאו שאם הוא ייושם נכון, האינפלציה ויוקר המחיה שאנחנו סובלים מהן יעלמו יחד עם מרבית החובות שלנו מבלי לפגוע בצמיחה.  אחת ההצעות בישראל לפתרון זה ידועה בשמה אהב"ה - אבטחת הכנסה בסיסית לכל אזרח.

פתרונות אלה דורשים אומץ רב כי הם למעשה פוגעים במונופול הכי רגיש שיש היום לבנקים על המערכת הכספית. טיפול בבעית הדיור מבלי לטפל בבעיה המוניטרית משולה לטיפול במלנומה עם פלסטר. עד שלא יקום אותו פוליטיקאי אמיץ שיטפל בבעיה, כנראה שאנחנו צפויים לעוד הרבה דוחו"ת מבקר על מחדלי הדיור גם בעתיד.