מנפלאות השיטה: הגוף היחידי שיכול להדפיס כסף במדינה הוא גם הגוף עם המינוס הגדול ביותר בתוכה

בנק ישראל החל ביום חמישי ברכישת מניות בשוק ההון האמריקני. המטרה היא בסופו של דבר שיוזרמו לשוקי המניות בעולם 6 מיליארד דולר מיתרות המט"ח של ישראל. מה עומד באמת מאחורי השם החביב של "יתרות המט"ח" ,איך הן נוצרו ,למי הן שייכות ,מדוע מסכן בנק ישראל את אותן "יתרות" בשוקי המניות ומתי הכל יתפוצץ לנו בפרצוף? הכל על האבסורד במיטבו.



מהן אותן יתרות מט"ח?
על מנת להחליש את השקל המתחזק ,שפוגע בסקטור היצוא החל בנק ישראל לרכוש מילארדי דולרים מ2008 .
איך בעצם מתבצע כל התהליך הזה? 
באתר בנק ישראל ניתנה התשובה: בשלב הראשון בנק ישראל רוכש דולרים מגורמים בשוק.אותם גורמים המוכרים את הדולרים מקבלים מבנק ישראל שקלים בתמורה. בשלב השני ,על מנת למנוע אינפלציה בשל הזרמת מליארדי שקלים לשוק ,לווה בנק ישראל את אותם השקלים חזרה מהציבור. בתמורה הוא נותן התחייבות בצורת נייר הנקראת מק"מ (מלווה קצר מועד) שבו הוא מתחייב להחזיר את הקרן בתוספת ריבית תוך זמן קצר.

מאין מממן בנק ישראל את רכישות הדולרים?
לבנק ישראל יש כמה מקורות של כספים: אחד מהם הוא הפיקדונות שלכם בבנקים המסחריים. בתקופה שבה הבנק המסחרי חושש מלהלוות את הפקדונות האלו הלאה מכל סיבה שהיא,הוא מפקיד אותו בבנק ישראל ובתמורה מקבל עליו ריבית. בינתיים יתכן שהבנק המרכזי  משתמש בכספים (בשקלים) שהופקדו אצלו, לצורך רכישת הדולרים מהציבור. את אותם השקלים שמקבל הציבור בתמורה לדולרים, הוא מפקיד חזרה בבנקים המסחריים ואז שוב הבנקים המסחריים מפקידים אותם בבנק ישראל וכך נוצר מעגל שמפתם את עצמו. מקור מימון אחר שיתכן שהבנק משתמש בו כדי לרכוש מט"ח אלו מקמ"ים.


למי לפיכך שייכות יתרות המט"ח?
מאחר שיתרות המט"ח ממומנות על ידי מקמ"ים ופקדונות הציבור בשקלים מכאן שיתרות אלו אינן בדיוק יתרות ,הן  בעצם חסכונותינו השקליים בדולרים או חובות שחייב בנק ישראל לאזרחי ישראל ולגופים פיננסיים מישראל ומחוצה לה. את הכסף הזה צריך להחזיר בנק ישראל.
זה אומר שהבנק היום מחזיק כספי מט"ח בשווי של 79 מיליארד דולרים שכנגדו ישנו חוב בסך 290 מיליארד ש"ח. מאחר שלכל הכסף הזה מוצמדת ריבית ואת הריבית אין לבנק ישראל, פה מתחילה בעיה שסופה מריח רע אפילו רע מאד.

איפה ולמה משקיע בנק ישראל את "יתרות" (חובות) המט"ח?
בנק ישראל צריך עתה לנהל את רזרבות המט"ח ,כך שהריבית זכות שהוא יקבל עליהן אם ישקיע אותן תעלה או תושווה לריבית החובה שהוא אמור לשלם עליהן, וזאת על מנת להימנע מהפסדים.
מאחר שהתשואות ב"נכסים בטוחים" כמו אג"חי מדינה הן נמוכות , כל כך נמוכות שהבנק הפסיד כתוצאה מהשקעה באפיק זה יותר מ21 מיליארד ש"ח רק בשנתיים האחרונות ,הוא חייב להגדיל את הסיכון כדי לקבל עליהן תשואה גבוהה יותר ובכך להימנע מהפסד. לכן הוא החל להשקיע חלק מכספים אלה במניות. 

המצב הוא אבסורד במיטבו:
קודם בנק ישראל יצר בעיה כשהוא לווה שקלים ,קנה בהם מט"ח ובכך יצר הפסדים עצומים ועכשיו הוא הפך גם לספקולנט ומשקיע את יתרות המט"ח במניות.
לעומת זאת האזרח התמים שמוכן להניח את כספיו בפיקדון בנקאי רק בשביל להימנע מהרפתקאות ומסיכונים מיותרים,עלול למצא את כספיו מושקעים בכלל במניות בארה"ב וכל זה עוד מבלי שהספקולנט (בנק ישראל) ידווח לו על כך.

באיזה מניות משקיע בנק ישראל את יתרות המט"ח? 

בוודאי תתעצבנו לשמוע שחבר שאתם סומכים עליו לוקח את כספכם בלי רשותכם ומשתמש בו לצורך השקעה מסוכנת בבורסה .ונגיד שהשלמתם עם כך שהחבר שלכם לקח בלי רשות את כספיכם, אבל ביקשתם לפחות שיגלה לכם היכן הוא משקיע את הכסף וגם לזה הוא סירב בטענה שזה עלול לפגוע בקשריו עם גופים אחרים.
זה בדיוק מה שקורה עם בנק ישראל היום. התגובה הרישמית של הבנק לבקשה שיחשוף את הרכב התיק היתה:

"בנק ישראל אינו מפרסם לציבור את ההרכב המטבעי של התיק שלו ועל אחת כמה וכמה את הרכב התיק שלו"

האם זה חוקי?

חוק בנק ישראל (סעיף 19 ה)  מתיר לבנק ישראל לא לפרסם את החלטות הועדה המוניטארית אם זה עלול לפגוע במעמד הבנק או המדינה בארצות חוץ ועם קשריהם עם גופים פיננסיים זרים. ועל זה משחק בנק ישראל:

"נניח שמתחילים לפרסם איפה אתה משקיע, אז כאשר אתה מפסיק לרכוש אג''ח של מדינה מסוימת וזה מפורסם, אז נתחיל לקבל תלונות לכן אנו לא חושפים" טוען פישר.

האם זה מוסרי? הנה מה שכתוב בויקיפדיה על זכות הציבור לדעת:

"ההנחה הגלומה בבסיסו של המשטר הדמוקרטי לפיה האזרחים ולא השלטון קובעים מה רצוי להם, לפיכך זכותו של האזרח להיות מודע למתרחש בזירה הציבורית היא תנאי מוקדם להשתתפותו בחיים הציבוריים. ידע זה מסייע לאזרח לבחור את נציגיו לשלטון באופן מודע ועל פי העדפותיו המצפוניות, בנוסף חופש המידע עוזר למנוע מאנשי השררה לנהוג באופן בלתי ראוי ובניגוד לאינטרס הציבורי. "

פה עולה בעיה נוספת:  בנק ישראל הוא לא גוף נבחר על ידי הציבור ולכן גם אילו יתגלה שהוא משתמש בכספים  בצורה חסרת אחריות,לא נוכל על פי החוק לעשות דבר ולכן השאלה פה היא הרבה יותר עמוקה: האם יש לבנק מרכזי עצמאי זכות קיום בתוך חברה דמוקרטית ,אבל פה אנחנו חורגים כבר מנושא המאמר.

מה האלטרנטיבות?

אני יודע שחלקכם ודאי אומר שלא היתה לבנק ישראל ברירה אילו באמת רצה לעזור ליצואנים ובכך לעזור לנו על ידי כך שלא נוצרה אבטלה. יש כמה דברים מטעים בראייה הזו:

א. אפשר לשמור על ערך שקל נמוך גם בלי לרכוש דולרים ובהצלחה יתרה - קוראים לזה המודל הדרום קוריאני קרי הטלת מגבלות על סחר במט"ח . בנק ישראל החל להטיל מגבלות רק מינואר 2011. נראה שקצת באיחוד.

ב. אפשר לשמור על אבטלה נמוכה גם ללא עזרה ליצואנים -  שקל חזק הוא טוב לענפי המסחר והשירותים והתחזקות ענפים אלה יכולה לאזן את הפגיעה ,שתגרם לענף התעשיתי שאחראי על היצוא.

ואם כבר נעשתה הטעות ועכשיו צריך לנהל חובות מט"ח עצומים יש מודל מעולה בדיוק לדברים האלו:

השקעת הכספים בפרויקטים של המדינה שישאו רווח בעתיד. לדוגמא:

עלות הקמת הרכבת הקלה בת"א  עם שלושת המסלולים שלה,כך שישרת את כל גוש דן, הוא בהגזמה לא יותר מ30 מיליארד ש"ח. כלומר במקרה זה היו נותרים לבנק ישראל עוד 260 מיליארד ש"ח למימון השקעות נוספות ועם סכום כזה בהחלט אפשר להפוך את כל המדינה במובן החיובי של המילה. אולי זו לא הדוגמא הכי טובה למקרה זה ואולי זה גם נשמע אצלנו כרעיון פופוליסטי אבל בבנק המרכזי של צפון דקוטה זו המציאות.

לאן כל זה מוביל אותנו?

כל עוד לא תהיה דרישה ממחזיקי המקמ"ים לקבלת הכסף לא נרגיש בשינוי אבל אם זה יבוא ,יעמוד הבנק המרכזי שלנו במצב בעייתי בלשון המעטה.
מה אפשרויות העומדות בפניו?

1. לקחת עוד חוב כדי להחזיר את החובות הקודמים ,אלא שניפוח כמות החובות של הבנק מגבירות גם את הסיכון שלא יוכל  להחזיר אותו וגדילת הסיכון תגרום לשוק לדרוש ריבית גבוהה יותר על המק"מים.
בגלל שהריבית על אותם מק"מים היא ריבית בנק ישראל ,יצטרך בנק ישראל גם להעלות את הריבית במשק. ריבית גבוהה יותר תכניס את המשק לבעית אשראי גדולה ,שלא לדבר על עשרות אלפי משפחות ,שעלולות להיתקע עם החזר בילתי אפשרי על משכנתאות ענק שלקחו בריבית נמוכה. בנוסף ריבית גבוהה תאלץ את בנק ישראל להשקיע את חובותיו באפיקים מסוכנים עוד יותר כדי לקבל ריבית זכות גבוהה יותר על אותן יתרות כדי שידביקו את ריבית החובה שגדלה.

2. יתרחש מצב בו ערך השקל יצנח בגלל משבר כלכלי רציני בישראל. אז בנק ישראל יוכל למכור את הררי הדולרים שברשותו ברווח אבל זה כאמור יקרה רק אם כולנו נהיה עמוק עמוק בבוץ.
4. הבנק "יזרוק" את כל הדולרים שלו לשוק וימירם בשקלים. במקרה כזה ההערכה כי ערכו של השקל יתחזק בצורה חסרת תקדים -הדרך לקריסת או לכל הפחות להפסדי ענק של היצואנים מכאן תהיה מהירה.
5. בנק ישראל יצליח באקרובטיקה של השקעות פיננסיות להיפטר מכל הדולרים ללא הפסד. באקלים הכלכלי היום בעולם הסיכוי לכך שואף לאפס.

בכל מקרה נראה כרגע שכל תרחיש ראלי שבו בנק ישראל יוכל או ינסה להפרד מחובות המט"ח עובר דרך אסון כלכלי.

לסיכום

לא סתם הנגיד פישר מכונה "הגאון" .רק הוא יכול לקחת את הגוף היחידי בארץ שיכול להדפיס/ליצור כסף יש מאין, להלוות אותו תמורת ריבית ועדיין להיכנס למינוס של 290 מיליארד ש"ח והפסד של 21 מיליארד ש"ח  בתוך פחות מ3 שנים. כל שנותר לו כנראה זה רק לקוות לסיים את הקדנציה שלו בשלום ולהעביר בטקס החלפת הנגידים את מטען הנפץ הכלכלי הזה לנגיד הבא.

החומר הכלול במאמרים בבלוג זה הם על דעתו בלבד של הכותב ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו. סקירה זו אינה מתחייבת להיות מדויקת בפרטיה ואינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.