ביטול תקרת המק"מ והאינפלציה החבויה- חלק ב'

מאת: יאיר פרבר

האם במהלך חמשת השנים האחרונות צמח המשק בשיעור של למעלה מ-100%? האם אוכלוסיית ישראל גדלה בשיעור זה? האם הייצור התעשייתי גדל בשיעור זה? האם ענפי השירותים? הקמת עסקים קטנים? חברות הזנק וטכנולוגיה?  היצוא לשווקים בחו"ל? המשכורת הממוצעת? לא, לא ולא. שום דבר ממשי לא הכפיל את עצמו, רק כמות הכסף צמחה בשיעור אסטרונומי שכזה, בלי שום בסיס שיתמוך בו. פשוט הר שקלים מנופח שמסתיר את האמת הפשוטה – הכסף שלנו נשחק. מה שנדמה לנו לפיכך כעליית מחירי הדיור אינו אלא התמונה ההפוכה – ירידת ערך הכסף. הדירה נשארה אותה דירה – זה רק הכסף שלנו שהפך להיות שווה פחות.

לפניכם חלק ב' ואחרון מתוך שני המאמרים על המק"מ וכמות הכסף בישראל והפעם על הר השקלים שמאחורי הר המק"מ.

בחלק א' הוכחנו את הטענות הבאות:

1. מטרת יצירת המק"מ הייתה לווסת את כמות הכסף ולמנוע את הרחבתו.
2. תקרת המק"מ החוקית הוגדלה שוב ושוב עד שבוטלה.
3. בנק ישראל הפך את המק"מ מכלי לניהול כמות הכסף לכלי לניהול המערכת הבנקאית (עוד לפני שהותר לו לעשות כן).

 אבל כל זה אינו העיקר. על-אף שהמאמר הציג עד כה את התמונה החוקית ואת הסיפור שמאחוריו, זאת לא המטרה. המטרה היא להציג את הפן הכלכלי ויותר מכך – את ההיגיון הפשוט שנדמה כי אבד למערכת הפיננסית. אם נעקוב למשל אחרי ההודעה האחרונה של בנק ישראל לציבור על היקף אמצעי התשלום המכונה M1, כלומר המזומנים וחשבונות העו"ש שבידי הציבור, נראה את הנתונים הבאים:

שנה	אמצעי התשלום (1M) במיליארדי ש"ח
2002	30.6
2003	33.0
2004	38.9
2005	48.2
2006	52.1
2007	61.2
2008	71.9
2009	109.6
2010	114.7
2011	116.5
2012	127.9

היקף המזומנים וחשבונות העו"ש שבידי הציבור גדלו בעשור האחרון ב- 287% (מ- 33 ל- 127.9), ועבור חמשת השנים האחרונות בלבד (2008-2012) ב-109% (מ-61.2 ל-127.9). זאת הכפלה של כמות הכסף !! במושגים שנתיים כמות הכסף גדלה בכל שנה (בחמשת השנים האחרונות) ב- 16%.

האם במהלך חמשת השנים האחרונות צמח המשק בשיעור של 109%? האם אוכלוסיית ישראל גדלה בשיעור זה? האם הייצור התעשייתי גדל בשיעור זה? האם ענפי השירותים? הקמת עסקים קטנים? מספר התחלות הבנייה? חברות הזנק וטכנולוגיה? רישום הפטנטים? התפוקה החקלאית? היצוא לשווקים בחו"ל? המשכורת הממוצעת? מסיימי תואר ראשון במדעים והנדסה? לא, לא ולא. שום דבר ממשי לא הכפיל את עצמו, רק כמות הכסף צמחה בשיעור אסטרונומי שכזה, בלי שום בסיס שיתמוך בו. פשוט הר שקלים מנופח שמסתיר את האמת הפשוטה – הכסף שלנו נשחק. אז נכון שאין כרגע אינפלציה (לפחות לא מוצהרת), אבל אנחנו יושבים על אינפלציה חבויה שיכולה להרים ראשה בהגיע הרגע המתאים. נכון שלא כרגע ונכון שלא בזמן מיתון, אבל אנחנו לא עוסקים ברגע ובמיידי בלבד. אנחנו מתכוונים להמשיך לחיות כאן ושהמקום יישאר גם לילדינו. מערכת הבנקאות זקוקה להרחבת כמות הכסף, כיון שאת רווחיה היא עושה מתיווך עליו ואת יציבותה היא חייבת לזמינותו, לכן בנק ישראל מספק אותו בשפע לבנקים ע"י הרחבת כמות הכסף, אבל זה בא על חשבון ערך הכסף של כולנו וגורם לשחיקתו.

בנק ישראל גורם להגדלת כמות הכסף ע"י קניית מטבע חוץ, הלוואת כספים לבנקים המסחריים בריבית נמוכה ובאמצעים נוספים. בנק ישראל טוען שהוא סופג את העודפים בעזרת הנפקת מק"מ ובכך נמנע תהליך אינפלציוני (ראו סעיפים "האם לא מדובר בהדפסת כסף?" ו"האם זה לא מוביל לאינפלציה?"), אבל הטענה הזאת שבנק ישראל סופג את השקלים המוזרמים על ידו אינה עומדת במבחן הנתונים. בנק ישראל יושב על "הר שקלים" והוא ממשיך לגדול ולגדול על-אף הנפקת "הר המק"מ". מי שמתבונן בגרף המצורף יכול לראות שהנפקת המק"מ לא עוצרת את קצב יצירת הכסף. כפי שהגרף מראה, על-אף שמשנת 2009 בנק ישראל הגדיל את כמות המק"מ בשוק (נטו – בניכוי מק"מ שפקע) – עדיין כמות הכסף הורחבה.

"הר השקלים" ו"הר המק"מ" - הנפקת מק"מ לא ממתנת את הגידול בכמות הכסף במשק (מקור: נתוני בנק ישראל)

מדוע הנפקת המק"מ לא עוצרת את קצב יצירת הכסף?

שתי סיבות בדבר:

1. הנפקת מק"ם עולה לבנק ישראל כסף, בדיוק כמו שבנק מסחרי צריך לשלם ריבית על פיקדון שהופקד אצלו. אם בנק ישראל היה צריך להנפיק מק"מ בשביל "לספוג" את כל הרחבת כמות הכסף (שהוא יוצר ע"י קניית מט"ח, ריבית נמוכה וכדומה) זה היה עולה ממון רב.

2. בנק ישראל לא מעוניין להנפיק מק"מ לשם צמצום כמות הכסף אלא להיפך – הוא מעוניין להרחיב את כמות הכסף – מה שמכונה "הגברת הנזילות לשם תמיכה בצמיחה" (ראו סעיף 1), וזה בדיוק מה שאנחנו רואים בגרף.

בנק ישראל מאפשר את הרחבת כמות הכסף במטרה להרחיב את הפעילות במשק, אבל הכסף הזה לא מגיע לסקטור היצרני אלא לניפוח בועות חדשות במטרה למצוא מקום מבטחים לכסף שמאבד מערכו. התוצאה היא פשוטה – גידול בכמות הכסף ללא גידול בשום משתנה ממשי, ואם כמות הכסף גדלה ללא אחיזה ממשית במציאות – ערך הכסף נשחק. מה שנדמה לנו כעליית מחירי הדיור אינו אלא התמונה ההפוכה – ירידת ערך הכסף. הדירה נשארה אותה דירה – זה רק הכסף שלנו שהפך להיות שווה פחות.