זו לא הכלכלה הזו, טמבל

מאת: אור-לי ברלב

בשבועיים האחרונים יצא לי לשמוע כמה וכמה פעמים ראיונות ברדיו עם כלכלנים וכתבים כלכליים על המצב הכלכלי בעולם. "זה כבר לא משבר", הם אמרו על המצב באירופה, "משבר שנמשך חמש שנים זה כבר שפל", הדגישו בזמן שסיפרו איך נתוני האבטלה גואים באינספור מדינות ולא אמרנו מילה על החובות המאמירים. 
"אז מה עושים?", שאלו המגישים. 
אין תשובה. אף אחד בעצם לא יודע. ראשי קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, מעצבי המדיניות הכלכלית בעולם פשוט לא יודעים מה לעשות.

מה זה אומר? 
אני חושבת שזה אומר שאלה חדשות מצוינות. כי כל עוד אמרו לנו שאם רק נעשה ככה (גרפים של צמיחה, דירוג אשראי, שוק חופשי פרוע, גלובליזציה) – אז יהיה מצוין – אז הנה אנחנו נוכחים לראות שלא מצוין ולא נעליים.
גם חובבי השיטה ומקדמיה מצמרת הכלכלה בעולם עומדים מול שוקת שבורה. זה אומר ככה, ההוא אומר אחרת ות'כלס – הכל קורס.

אפילו קרן המטבע הבינלאומית שחררה לאחרונה דוח יוצא דופן עם הצעה להעלים כבמטה קסם את חובות המדינות, ע"י הפיכת הבנקאות הפרטית השולטת ב-97% מהכסף שבעולם, למערכת פיננסית ממשלתית. מי היה מאמין שקרן המטבע תציע להקטין דרמטית את כוחם של הבנקים. 

כך שאנו עדים לרגע שיכול להיות רגע היסטורי. הביטחון הגמור בבחינת כזה ראה וקדש בכלכלה העולמית נסדק. והנה חרך צר נפתח בדלת.
וצריך רק לתקוע רגל, והדלת תפתח לרווחה.

כשיש משבר ולא יודעים איך להיחלץ ממנו, ונגמרות המנטרות השחוקות של more of the same, זה אומר שמגיע זמנם של הרעיונות החדשים פורצי הדרך.
זה אומר שמגיעה זמנה של כלכלה חדשה לחלוטין, שיטה חדשה לחלוטין, משהו אחר לגמרי.
לא סוציאליזם מול קפיטליזם, לא כסף המיוצר מאוויר – מחוב, ואולי גם לא ממש כסף.
משהו חדש. משהו אחר. 

כאמור, רק לתקוע רגל, והדלת תפתח לרווחה.