דיוני ועדת הכלכלה על יצוא הגז

אורי פורת מדווח מדיוני ועדת הכלכלה על מסקנות ועדת צמח ליצוא הגז

חבורה של גברים לבנים מבוגרים יושבים ומדברים יפה יפה על היצע וביקוש כבסיס לניצול של משאבי טבע. כל השאר זה פרשנות.


לפני שאנחנו מדברים על עתודות ואחוזים, על מחיר הפיתוח ובסכנות הצפויות ליזמים, צריך לחזור לשאלה הבסיסית- מי צריך להרוויח מכך שיש גז בחופי ישראל?
במדינה דמוקרטית התשובה לשאלה הזו הייתה ברורה- האזרחים.
כמו שאמרה חברת הכנסת זנדברג בדיון: "כל אחד ואחת מאזרחי המדינה ישמחו להיות שותפים במיזם של הפקת הגז."
העובדה שהדיון הוא על כמה לאפשר ליזמים למכור ולא על איך הגז משרת את האינטרסים של האזרחים, מוכיחה שהשיטה כולה מכוונת לשרת אינטרסים שאינם שלנו. וזאת, חברות וחברים, לא דמוקרטיה.

צילום- אלעזר בריף, מגמה ירוקה

נציגי חברות הגז מדברים יפה על מספרים עצומים, ומשרבבים מילים גבוהות בשפה בוטחת. אסקלציה, ספקולציות, "תקשיבו לנו, אנחנו יודעים". מאוד קל להאמין להם. להתרפק על האינסטינקט שלנו ולסמוך על הגברים הסמכותיים. הם יודעים. הם בטח היו מפקדים בצבא. יש להם טון דיבור נכון, ויש להם נתונים מסובכים. עדיף לנו להקשיב להם, העיקר שלא נצטרך לחשוב בעצמנו. בטח יש היום איזה פרק של האח הגדול. ובמיוחד שלעומתם יש כל מיני בחורות צעירות שמתפרצות לדברים ואפילו מגמגמות קצת. מה הן מבינות, בכלל? זה לא דיון על הכנת קפה. זה דיון על כסף. וכשמדברים על כסף אין מקום לרגש. אין מקום לאידיאולוגיות חלומיות. תראו מה קרה ברוסיה כשהקומוניסטים שם חשבו שצריך לעשות שיוויון בין האנשים.

על מה דיברנו? אה, נכון, על הגז. אז תקשיבו, אין ברירה. צריך לייצא את הגז כי בלי זה לא יהיה אינטרס לאף אחד לחפש עוד מאגרים. ובטח שיש עוד מאגרים. רק צריך לחפש אותם. הרי יש אינסוף משאבים, וצריך לדעת לנצל אותם נכון כדי להפיק מהם כסף. כל מי שאומר לכם אחרת הוא הזוי או קומוניסט.

בקיצור, סיפור של היצע וביקוש. והביקוש הוא ספקולטיבי, וההיצע הוא אינסופי. ולכן הדיון הוא כלכלי, ולא אידיאולוגי. מאוד פשוט.

זה רק אני, או שכל הסיפור הזה מסריח?
כי נגיד, סתם נקודה למחשבה- העובדה שהמלצות הועדה הממשלתית מקובלות על כל חברות האנרגיה, ולא מקובלות על כל הארגונים החברתיים ונציגי הציבור, מעלה שאלה חשובה. האם הועדה הגישה מסקנות שטובות לציבור או לחברות?