היו הרבה סיבות למנוע מפרנקל להיות נגיד. הבושם הוא לא אחת מהן, אבל גם כך אין לכם מה להיות במתח לגבי זהותו של המחליף לנגיד שהתפטר בטרם היה נגיד. הנגידים היום בלאו הכי כבר איבדו כמעט לגמרי שליטה על הכלכלה.
הנגיד היום איבד את היכולת שלו לשחק עם גובה הריבית כל עוד ברננקי משאיר אותה נמוכה בארה"ב. הרי מי ירצה מטבע חזק מול הדולר. פישר ניסה כבר לעלות את הריבית במשמרת שלו ומיד נסוג.
הנגיד איבד שליטה על מחירי הנדל"ן ,כי אם יוריד את המחירים הוא יסכן את הקבלנים והמשקיעים הממונפים ומכאן גם את יכולת החזר ההלוואות שלהם לבנקים ובכך יערער את יציבות כל המערכת. כל שנותר לו זה לשחק את 'משחק ההיצע' עם הממשלה: במשחק הזה הוא אומר שהבעיה היא היצע והממשלה מקימה ועדה שמטרתה לפתור את בעית ההיצע, אלא ש"משום מה" אף פעם לא פותרת אותה.
הנגיד לא יכול להוריד את המחירים במשק כי הוא עומד בראש שיטה וחוק שמחייבים אותו לגרום לאינפלציה (עלית מחירים ממוצעת במשק) בשנה בתחום שבין 1%-3%.
הנגיד לא יכול להרשות מצב שנהיה ברמות חוב נמוכות יותר כי החובות הם אלו שמניעים את המשק היום, וגם כך המשק עם החובות הקיימים לא מצליח להתרומם.
אז מה הנגיד כן יכול לעשות?
מטרת הנגיד היא בעצם למשוך זמן עד המשבר הבילתי נמנע ולדאוג על הדרך שההתדרדרות תהיה הדרגתית מבלי שנרגיש אותה כדי שלא נאבד אמון במערכת. כך עשו גם הנגידים הקודמים לדורותיהם .אם לא שמתם לב לכך אז הנה תקציר זריז:
- הנגידים עד שנות השמונים ניהלו כלכלה שבה הורינו יכלו לרכוש דירה בלי משכנתא, אפילו במיקרים שרק בן זוג אחד עבד בעבודה עם שעות עבודה הגיוניות. זה גם הספיק למרבית ההורים כדי לחסוך לדירה לילדיהם.
- הנגידים בשנות התשעים ניהלו כלכלה בה כבר שני בני הזוג נאלצו לעבוד כדי לרכוש לעצמם דירה ולחסוך מעט עבור ילדיהם.
- הנגידים בשנות האלפיים ניהלו כלכלה שבה שני בני הזוג כבר נאלצו לעבוד שעות ארוכות ואיבדו כמעט לחלוטין את היכולת לחסוך לעצמם. כסף לדירה לילדים זה כבר נחשב אז בגדר חלום.
- פישר סיים בכלכלה שבה שני ההורים היו חייבים לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה ועדיין במקרה הטוב יכלו להוריש לבניהם בעיקר חובות יחד עם דירה ששיכת לבנק.
- הנגיד הבא כבר יהיה בבעיה. הציבור הגיע כמעט כבר לקצה היכולת שלו לקחת על עצמו עוד חובות ,בעוד שני בני הזוג כבר כמעט מיצו את כל שעות העבודה הפוטנציאליות שלהם ביממה.
לא סתם אומרים שפישר היה גאון.. כשארז את המזוודות וברח.
באמת שאני לא רוצה להישמע פסימי אני חושב שאני פשוט ראלי:
השבמחקלאט לאט אני מתחיל להבין שכדי לבצע פעולה מסויימת, כמו התפטרותו הלא צפויה של הנגיד, לא מצריכה סיבה בכלל והעם בכלל לא מבדיל בין סיבה לגיבוב של שטויות.
לא צריך להיות מדען כדי לראות שמשהו ממש לא בסדר כאן - בושם או עמבה - על זה לא נופל דבר.
מה שאנו עדים לו הוא רק העשן, וכמובן מנסים לשכנע אותנו שזה בכלל בושם...
הדבר שממש מפחיד הוא - שלא ראיתי הרבה אנשים שלא קנו את הסיפור הזה, מחר יגיע אסון כלכלי ואז יגידו שזה בגלל (ששרה אכלה הרבה גלידה) וזה יעבור בלי ציוץ?
חברה מי שמתעלם מהעשן יצטרך להתמודד עם אש חזקה יותר - ונראה לי שיהיה כאן מעניין מאוד בשנה הקרובה.
שאלוהים יעזור לנו, כי נראה לי שההשפעה של עץ הדעת מתחילה להתפוגג.
אמיר
לגבי שער הדולר והשפעת ריבית בנק ישראל עליו - אני לא מבין משהו. הסתכלתי בשערי החליפין ההיסטוריים של שנות התשעים ואני רואה שבמחצית הראשונה של שנות התשעים, שער הדולר היה כמעט תמיד מתחת ל-3 שקל. במחצית השנייה, לפחות עד 1998, הוא היה כמעט תמיד מתחת ל-3.5 שקל. אני מניח שזה תוצאה של זה שריבית בנק ישראל הייתה מאוד גבוהה באותה תקופה (הגיעה לרמות דו-ספרתיות בחלק מהתקופה). השאלה היא: אם היצואנים הישראלים הצליחו להתמודד במשך כמעט עשור שלם עם שקל כל כך חזק, למה הם מתלוננים היום על זה שהשקל מתחזק לאזור ה-3.6 שקל לדולר? למה בנק ישראל מקדש כל כך את המלחמה בהתחזקות השקל, אם במשך שנים רבות השקל היה חזק אפילו יותר ואף תעשייה גדולה בישראל לא קרסה כתוצאה מכך?
השבמחקשאלה שנייה ולא קשורה - מק"מ. למיטב הבנתי בנק ישראל מנפיק מק"מ ומשרד האוצר אחראי לשלם עליהם עם מועד הפירעון (תקנו אותי אם אני טועה). זה לא מצב קצת אבסורדי, שבנק ישראל יכול להנפיק חוב שיהיה בעיה של הממשלה והיא לא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לזה?
1) כי הפריון לשעת עבודה נשאר זהה בארץ והמיסים עלו, לעומת ארה"ב שבה הפריון עלה והמיסים ירדו
מחק2)כן, אבל למה שיהיה להם אכפת
כל השיטה הכלכלית דפוקה, רוב הפעולות של הכלכלנים נובעות מתחושות בטן ולא מנתונים (שהם פשוט סבוכים מדי). עוד מקצוע אוויר שנועד להניע קדימה את כלכלת הבנקאים ואנשי שוק ההון ששותים את דמם של כל השאר, השיטה הזו לא תוכל להתקיים לנצח
השבמחקאני יודעת שדיברתם כאן על זה בעבר אבל אני בכל זאת רוצה להבין את הנקודה. האם כל פעם שהנגיד מחליט לקנות המון דולרים הוא בעצם מעלה את הגרעון של הממשלה?
השבמחקאני יודעת שסטנלי פישר כל הזמן לחץ על הממשלה שתגבה עוד ועוד מיסים כדי שלא יהיה גרעון כל כך גבוה. האם אנחנו מממנים בתוספות מיסים שלנו את הרכישות הבלתי פוסקות של דולרים של הנגיד?
האם יש דרך אחרת לנגיד לייצב את שער הדולר מלבד רכישות של מיליוני דולרים?
תודה מראש למי שיכול להסביר את הנקודות האלה.
בעיקרון לבנק ישראל יש מאזן משלו... אבל פרקטית זה לא אמור לשנות למי שקודקודו בראשו.
מחקזה הולך הפוך, כל פעם שהממשלה בגרעון, היא מנפיקה אג"חים כדי לכסות אותו. מי קונה אותם? לפעמים השוק, לפעמים הנגיד (למרות שזה אסור, אז קורצים וקונים ממישהו שקנה מהמדינה וגוזר קופונצ'יק). מאיפה יש לו כסף? אם אין לו אז הוא מדפיס.
ועל הדולרים יש מחיר, כן. מי משלם אותו? בינתיים נראה לי שאף אחד, זה נרשם כהפסד אצל הבנק של ה"גאון", עד שלמישהו נמאס ודרוג האשראי של המדינה יורד.
מה אפשר לעשות?
* אפשר לא לעשות כלום ולתת לשוק למצוא את נקודת האיזון.
* אפשר לשחק עם הריבית.
* אפשר ש*הממשלה* תטיל מגבלות ומיסוי על זרימת הון חם וספקולטיבי שמחפש ללוות בדולרים או ינים ולהלוות (לקנות אג"חים) בשקלים.
* אפשר להצטרף לגוש הדולר :)
רכישות הדולרים של פישר ממומנות כביכול על ידי הנפקת מק"מים לציבור (חוב קצר-טווח). אני לא בטוח אם מי שאמור לשלם את החוב הזה זה בנק ישראל או הממשלה (אם מישהו יודע, זה נחמד אם הוא יחלוק). ה"לכאורה" זה כי בנק ישראל לא באמת חייב לעשות את זה. אם אין לו שקלים אז הוא יכול להדפיס ולקנות איתם את הדולרים, אבל יש לו סיבות משלו לעשות את זה (חששות אינפלציוניים, סביר להניח).
מחקבנק ישראל נמצא היום בגרעון של יותר מ39 מיליארד ש"ח. יש שתי אפשרויות : מתישהוא יקרה נס והגרעון יסגר (סיכוי אפסי עד לא קיים) או שהממשלה תצטרך לממן את כיסוי הגרעון הזה אי שם בעתיד.
מחקלא מובן לי כמה דברים. למי בנק ישראל חייב את כל הכסף הזה? איך הוא משלם את הריבית על הגירעון? למה בנק ישראל נכנס לגרעון כשהוא יכול להדפיס את הכסף שהוא צריך?
מחקהנה ההסבר:
מחקhttp://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2011/11/blog-post_20.html
שוב מגיעים הטיפשים שאומרים לי "אסור לוותר על בנק ישראל, אחרת יהיה פה כמו בשנות ה-80"
השבמחקלך תסביר להם שגם אז הממשלה לא שלטה בייצור הכסף
פעם האחרונה שהממשלה שלטה בייצור הכסף היה עד שנת 1954 ,אז חוקק חוק בנק ישראל שאסר עליה לייצר כסף ומאז היא יכלה לגייס כסף דרך הלוואות או מיסים.
מחקלפיכך, האינפלציה הגדולה של שנות ה80 התרחשה 30 שנה אחרי הפעם האחרונה שהמדינה ייצרה אי פעם כסף.
ערן אני מסכים עם רוח הפוסט אבל ההגדרה הראשונה נוגעת להורי ולהורי חברי והיא לא מדויקת.
השבמחקההורים שלי ושל בני גילי קנו דירות בשנות השבעים עבדו שניהם (במשכורות ממוצעות +) שילמו משכנתאות (של הורי די קצרה כי למזלם האינפלציה שחקה את ההלוואה) וחסכו אולי כדי לממן לילדים לימודים גבוהים אבל לא דירות.
"הנגידים עד שנות השמונים ניהלו כלכלה שבה הורינו יכלו לרכוש דירה בלי משכנתא, אפילו במיקרים שרק בן זוג אחד עבד בעבודה עם שעות עבודה הגיוניות. זה גם הספיק למרבית ההורים כדי לחסוך לדירה לילדיהם"
לא מדוייק
מחקאבא שלי עבד משרה מלאה ואמא שלי אולי 2-3 ימים בשבוע חצי יום.
הרבה הורים של חבריי ואצל דודים שלי האמא בכלל לא עבדה אלא נשארה לגדל את הילדים בבית.
בנוסף להורים יש דירה וחסכונות לא קטנים שיכולים לאפשר לילדים לפחות חצי דירה.
ככה שזה תלוי.
בכל מקרה המאמר מדבר על המגמה, והמגמה דיי ברורה, חבל להיכנס לקטנות...
ערן, רשמת: "היו הרבה סיבות למנוע מפרנקל להיות נגיד"
השבמחקולא הרחבת לגבי הסיבות.
האם אתה יכול לפרט קצת יותר?
לא משהו שאתה לא מכיר.
מחקחפש על פרנקל בגוגל ותגיע מהר מאד לכל הכשלונות שלו בניהול חברות פיננסיות מהגדולות בעולם, על הבועה שהתפתחה פה בזמן שהיה נגיד, על תחזיותיו הכושלות (אפילו טעויות קשות שלא מכבדות כלכלן ברמתו הייתי אומר)
ערן
ולי נדמה שדאגו להעיף אותו מתוך חשש שהוא יסיים את חגיגות הריבית הנמוכה.
מחקיריב
שמעתי את הרעיון הזה אבל הוא נשמע לא הגיוני כי זה שהוא העלה ריבית בקדנציה הקודמת לא מחייב שהיה עושה זאת שוב.
מחקהוא לא פראייר לקחת על עצמו את פיצוץ הבועה
לדעתי הוא היה עושה הכל למען יציבות שזה אומר להמשיך מה שעשה פישר
ועם זאת אני מסכים שהעליהום שעשו עם התיק נראה מוגזם ולא ברור מה האינטרסים החבויים. צריך לשאול את התקשורת שליבתה את החגיגה על מה ולמה..?
רק תיקון קטן: זה לא היה בושם אלא תיק לחליפה. וכזכור, הזכרתי את הסיפור הזה מאז שהשמועות הראשונות התחילו להסתובב בכל תגובה אפשרית.
השבמחק