בזמן שישנו

מאת :כתבת אורחת

התרחשה לה מהפכה במצרים, ואין הכוונה למהפכה שמדווחת ברשתות התקשורת, אלא דווקא זו שהתרחשה ומתרחשת מחוץ לתקשורת ורק כעת אנו עדים לה.

בשבועות האחרונים, בעקבות המהפיכה, לפתע נחשפנו למצרים דוברי עברית רהוטה הבקיאים בכל הקשור למדינת ישראל, ולאו דווקא מתוך הרצון "להכיר את האויב", אלא מתוך רצון אמיתי (זו תחושתי) לדעת מי זו אותה מדינה שקמה לפני 65 שנים והקימה יש מאין מיני מדינה מערבית מתפתחת [קישור].

ראיתי את העיתונאית המצרייה בערוץ 10,היבה חמדי אבו סייף, ושמעתי מצרי נוסף, שאינני זוכרת את שמו, שהתראיין בתוכנית "שמונה עד עשר" בקול ברמה ושניהם מתנסחים בצורה ברורה וצלולה, מסבירים את מה שנמצא מאחורי הקלעים במצרים ורחוק מעיני אזרחי מדינת ישראל. הרהיבה עוז היבה חמדי אבו סייף שאמרה לאזרחי ישראל בקול צלול וברור שאם ביבי ולפיד לא מקיימים את מה שהבטיחו לפני הבחירות הם צריכים ללכת.

לצפיה ישירה לחצו כאן

אני שומעת את אותם אנשים ואני רואה שבזמן שאנו ישנו, או בזמן שהורדמנו, קם עם ממש לידינו והבין שההצלחה תבוא רק אם הם ישכילו ללמוד מעבר למה שניתן להם. זה הזכיר לי שלפני כחמש שנים היה ערב שירה של השחקן אורי גבריאל משירי עבדל אל-חלים חאפז. בהופעה היו מגוון רב של אזרחים. אזרחים ערבים, יהודים, דתיים וחילוניים, ילדים וקשישים. חלקם באו לשמוע את מה שהזכיר להם את נוף ילדותם וחלקם באו כי רצו להכיר את האחר. ניסו לתת להופעה הזו גוון פוליטי, אך הקהל התרעם, הוא רק רצה לשמוע, למצוא את המאחד ולא המפלג. כאשר יושרו ההדורים, והשירה החלה, הקהל יצא מגדרו.

באותו ערב חשבתי לעצמי, שאילו הופעות מן הסוג הזה היו מתקיימות לפני 50 שנים, הפילוג בין העם היה, אולי, מצטמצם.
אין לנו אפשרות לשנות את העבר, אבל יש לנו אפשרות ללמוד מהעבר, וללמוד מאותם דוברי עברית במצרים השכנה, שפחד הממיט רעה על בני האדם מופג ע"י הבנה, ידע ומעורבות.

כבר 31 שנים שאני בעלת זכות בחירה והצבעתי כמעט לכל מפלגה (ימין, שמאל, ממרכז וגם למפלגות דתיות), לצערי אני מבינה שעל מנת שיהיה כאן שינוי לטובה, עלינו להתחיל את השינוי בנו, ע"י הבנה של הדברים מאחורי הקלעים, כפי שנעשה באתר זה ובבועת נדל"ן, ולא ללכת שבי אחר מנהיג זה או אחר או מפלגה זו או אחרת.

ולבסוף, רק אם נשכיל לקחת אחריות בעצמנו, על עצמנו ועל חינוך ילדינו נוכל אולי להקים כאן חברה טובה יותר, צודקת יותר ואכפתית יותר.

אגב, המילה אַחֲרָיוּת היא מילה מדהימה. ראו מה שכתבו עליה:
ראשית היא מתחילה ב- א ומסתיימת ב- ת, והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות, היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת, כלומר :
א - הכוונה היא לאני , קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי הכוונה למעגל הקרוב אלי.
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרַי - ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרַי
אחריו - אמונה. יש כאלו שיגידו אלוקים, יש כאלו שיגידו הבריאה, אנרגיה קוסמית
ולבסוף – אחריות.

מה שעוד לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר :
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו.