הבולענים

מאת: משה שלום

רכישת תנובה, על ידי חברה סינית, מתיישבת להפליא עם מה שקורה לחברת "Alstom" הצרפתית. בשני המקרים, אנו רואים את תופעת הגלובליזציה במלוא עוצמתה. אך בנוסף להבדלים הברורים מאליהם, יש הבדל אחד צורם במיוחד.


בתוך הממשלה הצרפתית החדשה מתנהלת מלחמת חורמה. מדובר בממשלה שהוקמה על ידי מנואל וולס, החזק והכריזמטי, ואשר הוצגה לפני הציבור כ"ממשלת קומנדו" (קטנה, מהירה, החלטית, ובמיוחד אמיצה) לפתרון שתי הבעיות הגדולות העומדות בפני המדינה: האבטלה והגרעון (החוב). ממשלה שהייתה נדרשת אחרי שקודמתה ספגה מפלה איומה ונוראה בבחירות המקומיות.

המלחמה הפנים-משרדית אינה מתנהלת על אף אחד משני הנושאים הגדולים שהזכרתי. היא מתרחשת סביב רכישתה האפשרית של חברת Alstom. חברת ענק זו, המייצרת דברים "פעוטים" כמו מנועים לאוניות, רכבות, ולדעתי הרכיב הרגיש יותר, טכנולוגיות שונות לכורים גרעיניים, מחוזרת על ידי שני ענקים חיצוניים: GE האמריקאית, ו- סימנס הגרמנית.

ועל מה הויכוח? על איבוד השליטה על התעשייה הצרפתית הכבדה, ומה שזה מייצג, אסטרטגית, עבור המדינה. זוהי עוד תופעת לוואי של מצבנו הכלכלי. הכסף החינמי, והקושי של חברות מסוימות להשתלב בגלובליזציה, מאפשרת זאת. במילים ממוקדות יותר אומר שזה מייצר ריכוזו של הידע, התשתית, והייצור של "דברים החשובים לטווח הארוך" בידי גדולים, וחזקים, מעטים מאוד.

יאמרו לי מייד שזהו חלק מבורך מן התהליך הקפיטליסטי: החזקים צריכים "לבלוע" את החלשים, והכול תחת המטריה, המוצדקת, של השורה התחתונה. לדעתי, מי שחושב כך, אינו מבין ללב האדם. Alstom היא סמל. לא רק חברת רכבות, או כורים. היא חלק מן הריבונות, ועל כך הויכוח.

כאשר הבחירות לפרלמנט האירופי כה קרובות, הדיון הזה מתיז זרזיפי דלק על מדורת הקיצוניים משמאל, ומימין. אלו הרוצים להלאים את התעשיות החיוניות, ואלו הרוצים למנוע, חקיקתית, עסקאות כאלו, המוסרים את "נכסי הכלה" לזרים. 

ומה זה נוגע לנו כאזרחים או משקיעים? אני מביט על זה משתי זוויות שונות: תחילה, על תופעת הגידול המאסיבי של כמות ה-מיזוגים ורכישות (M&A (Mergers And Acquisitions. זאת נובעת, כאמור, מן הנזילות העצומה הצפה בשווקים, מן הגידול ברזרבות המזומנים במאזני החברות (אשר אינן מוכנסות כהשקעות חוזרות פרודוקטיביות), ומן הערך המנופח של שווי המניות. בנוסף, יש תמיד לקחת בחשבון את הצד הגיאו-פוליטי, שהזכרתי לעיל: זה המעלה את הקיצוניים, ובכך את חוסר היציבות, במקומות שבהם היינו רגילים לצפות לה.

יש הרואים את התחייה מחדש של תחום ה-M&A כסימן חיובי, של התחלת חזרה לנורמאליות. הרי לימדו אותנו שפעילות כזו מהווה סימן של בריאות בכלכלה אמיתית. כאן בדיוק הבעיה. אין כאן צמיחת רקע תומכת. אין כאן שילובים ומיזוגים, המייצרים גופים גדולים יותר, הכובשים שווקים חדשים, המייצרים מוצרים חדשים, וזאת בעזרת כוח אדם רב יותר.

יש כאן בליעה, לצורך ביטול תחרות, והריסת מצבות כוח אדם. הכול באדיבותם של הבנקים המרכזיים, והכול כאשר הגלובליזציה, גם ככה, מעבירה חלק נכבד מן ביצוע של המשימות לאזורים המתפתחים.
החברה המערבית, שאנו רוצים להשתייך אליה, והמהווה חלק אדיר מציבור לקוחותינו, משילה מעצמה, אט אט, את הגיוון שלה זה המאפשר לאוכלוסיה גדלה להתקיים. לא קשה להבין למה הרכישה האחרונה הזו של Alstom מרעישה עולמות כל כך, ולא רק בצרפת.

כאן, חוץ מן הגלים הזעירים שבקושי ניתן להבחין בהם במדיה הכלכלית הנישתית, כל העניין עובר כמשהו נורמאלי, וברור. הס בחלונות הגבוהים. הרחיקו פרשנים מסוימים ואמרו ש"זה אך טבעי שאם יש חברות ישראליות בסין, יהיו סיניות בארץ". איכשהו, לא נראה לי שמשקלנו הסגולי במדינה השנייה בחשיבותה בעולם, מדירה שינה מעינה מנהיגיה.

הכותב הוא ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל