מאת: אמנון פורטוגלי
הבנק המרכזי האנגלי פירסם ב-14 למרץ מחקר שכותרתו "יצירת כסף בכלכלה המודרנית" היוצא כנגד התיאוריה הכלכלית האורתודוקסית. הבלוג 'הכלכלה האמיתית' פרסם תרגום לעברית של המאמר. מספר שבועות אח"כ, ב-24 לאפריל כתב מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלה ראשי בפייננשל טיימס הנחשב לאחד מכתבי הכלכלה המשפיעים ביותר בעולם, מאמר בשם 'לשלול מהבנקים פרטיים את הכוח ליצור כסף'. וולף מאמץ במאמר את התיזות של הבנק המרכזי האנגלי, וקורא לתת למדינה את המונופול על יצירת כסף. מדוע גרמו שני המאמרים האלה לזעזוע בעולם הכלכלה ולתגובות בהולות של מיטב הכלכלנים בעולם כולל של חתן פרס נובל?
לפי התיאוריה הכלכלית המקובלת, שממשיכה להיות הבסיס לכל דיון מכובד במדיניות ציבורית, אנשים חוסכים ושמים את כספם בבנק. הבנק נדרש להחזיק חלק מכסף זה כרזרבה בבנק המרכזי, ויכול להלוות את שארית הכסף לצרכנים או ליזמים הרוצים להשקיע אותו כראות עיניהם. יחסי הרזרבה הבנקאית, הנקבעים ע"י הבנק המרכזי, מאפשרים למערכת הבנקאית להלוות יותר מכמות הכסף שהופקדה במערכת מלכתחילה, ואם כספים אלו אינם מספיקים יכולים הבנקים הפרטיים לבקש ללוות עוד כסף מהבנק המרכזי.
אולם כעת טוען הבנק המרכזי האנגלי כי אופן יצירת הכסף השתנה וכיום כסף הוא בכלל סוג של שטר חוב. הרוב המכריע של הכסף לובש צורה של פקדונות בבנקים. אבל, לעתים קרובות, הדרך בה פקדונות אלו נוצרים אינה מובנת. רוב הכסף נוצר על ידי בנקים מסחריים באמצעות הלוואות שהם נותנים. בכל פעם שבנק נותן הלוואה הוא גם יוצר פיקדון תואם בחשבון הבנק של הלווה, ובכך יוצר כסף חדש. כלומר, הבנק לא זקוק לפקדון כדי להלוות. כמות הכסף שנוצרת במשק תלויה בביקוש להלוואות ולאשראי והריבית, שהיא המחיר של היצע האשראי, משפיעה על הביקוש להלוואות.
המחקר של הבנק המרכזי האנגלי הוא רדיקלי, שכן הדיון בתפקידם של בנקים פרטיים מסחריים ביצירת רוב הכסף 'יש מאין' היה כמעט בגדר טאבו. כלכלנים מוניטריים מהזרם המרכזי התמקדו רק ביצירת כסף על ידי הבנק המרכזי. הם המעיטו בחשיבותו ובהיקף תפקידו של המגזר הפרטי ביצירת אשראי, במתן אשראי או בשלילת מימון למגזרים יצרניים, וביצירת אינפלציה או דיפלציה.
הכלכלנים המוניטריים האלו לעולם אינם מאשימים את הבנקים המסחריים הפרטיים ב'הדפסת כסף'. למרות שמערכת הבנקאות הפרטית מייצרת את הרוב המכריע של הכסף במחזור (כ- 95% מהכסף בבריטניה), ולמרות שהבנקים הפרטיים הם אלה שבכוחם לספק או למנוע כספים מהגופים הפועלים במשק. הכלכלנים האלו גם מכוונים את האש שלהם כלפי ממשלות ובנקים מרכזיים. אותם הם מאשימים בליבוי אינפלציה על ידי יצירה של עודפי כסף, והם לחלוטין מתעלמים מהתפקיד המרכזי והמכריע של מערכת הבנקאות הפרטית בכלכלה.
אנשי הבנק המרכזי האנגלי מאתגרים את החברה והמדינה בכך שהם מעלים את השאלה איך הפרטנו את ייצור הכסף? איך הגענו למציאות בה בנקים מסחריים פרטיים יוצרים כסף, קובעים את כמות הכסף בשוק, והכל משיקולי הרווח שלהם בלבד.
בעוד שהמגזר הפיננסי מנצל כיום את המערכת המוניטרית לרווח פרטי, הרי שלמערכת המוניטרית יש פוטנציאל גדול לתועלת הציבור. המערכת המוניטרית, כאשר היא מנוהלת נכון, יכולה לאפשר לחברה לעשות את מה שאנחנו רוצים וצריכים לעשות. כסף ומערכות מוניטריות יכולים וצריכים להיות מנוהלים, מגויסים ומיושמים כדי לשרת את האינטרסים הרחבים יותר של הציבור והחברה. מערכת מוניטרית ציבורית יכולה וצריכה להיות צודקת ולשרת את כל האזרחים, לא רק את האליטה העשירה.
המסקנות מהמחקר הן שאין מקום לטענות כי 'אין מספיק כסף' לחברה כדי לממן תוכניות חברתיות ולענות על צרכים אנושיים. המחקר שולל למעשה גם את האמירות בדבר חוסר המוסריות של חוב ממשלתי, או של הוצאה ציבורית, ואת הקינות על 'דחיקת המגזר הפרטי'. כלכלני הבנק המרכזי של אנגליה קובעים, למעשה, שכל זה אינו באמת נכון.
אם אנו רוצים להחזיר את המערכת המוניטרית לשירות הציבור, אם אנחנו רוצים להכפיף את האליטה הקטנה המרכיבה את המגזר הפיננסי לאינטרסים של החברה והמשק בכללותו, חייב להיות פיקוח דמוקרטי ומתן דין וחשבון במערכת, וחייבים להחזיר את ייצור הכסף למדינה.
מרטין וולף, במאמרו טוען שהתלות ההדדית בין המדינה לבנקים שמייצרים כסף היא המקור, בחלקה הגדול, לחוסר היציבות של הכלכלות במערב ולדבריו זה יכול, וצריך להיפסק. וולף מציע שתי אפשרויות:
התגובה המינימאלית תשאיר את הבנקאות במידה רבה כפי שהיא כיום, ויחד עם זאת תהדק את הפיקוח ותדרוש שחלק גדול יותר ממאזני הבנקים ימומנו מהון עצמי או חוב אמין. הדרישה לקביעת הון עצמי גבוה יותר מקודמת גם על ידי ענת אדמתי מסטנפורד ומרטין הלוויג ממכון מקס פלאנק בספרם 'בגדי הבנקים החדשים'.
אפשרות שנייה, או התגובה המירבית, תהיה לתת למדינה את המונופול על יצירת כסף. וולף מציין שהצעה כזו קודמה ב'תכנית שיקגו', בשנות השלושים של המאה הקודמת על ידי הכלכלן הגדול אירווינג פישר. בלב ההצעה הייתה הדרישה ל-100% עתודות כנגד פקדונות . פישר טען אז שהדבר יפחית באופן משמעותי את מחזורי העסקים, יפסיק את 'הריצה אל הבנק' ויפחית באופן דרסטי את החוב הציבורי . מחקר שפורסם ב- 2012 על ידי צוות מקרן המטבע הבינלאומי טען שתכנית כזו יכולה לעבוד היטב.
רעיונות דומים הגיעו גם מלורנס קוטיקוף מאוניברסיטת בוסטון, ומאנדרו ג'קסון ובן דייסון בספר 'מודרניזציה של הכסף'. וולף מציין במאמרו את קווי המתאר של ההצעה הזו:
ראשית- המדינה ולא בנקים, תייצר את כל כסף העסקאות בדיוק כפי שהבנק המרכזי מייצר כיום מזומנים. מצד שני הלקוחות יהיו הבעלים של הכסף בחשבונות העסקה, וישלמו לבנקים עמלת ניהול.
שנית- בנקים יוכלו להציע חשבונות השקעה, אשר יספקו הלוואות. אבל אז הם יוכלו להלוות רק את הכסף שהושקע בפועל על ידי לקוחות ובעלי חשבונות ההשקעה יהיו חשופים להפסדים. הבנקים לא יוכלו ליצור חשבונות יש מאין וכך יהפכו למתווכים שרבים מאמינים בטעות שהם כיום. רגולטורים עשויים להטיל דרישות הון עצמי ודרישות זהירות אחרות מחשבונות כאלו.
שלישית- הבנק המרכזי ייצר כסף חדש לפי הצורך, כדי לקדם צמיחה לא אינפלציונית. החלטות על יצירת כסף יתקבלו על ידי וועדה בלתי תלויה בממשלה, כמו היום.
לבסוף- הכסף החדש יכנס למשק בארבע דרכים אפשריות: כדי לממן הוצאות ממשלה, במקום מסים או גיוס הון; כדי לשלם תשלומים ישירים לאזרחים; כדי לפדות חובות קיימים, ציבוריים או פרטיים; כדי לתת הלוואות חדשות דרך בנקים או גופים מתווכים אחרים. כל המנגנונים האלו יכולים (וצריכים) להיות שקופים ככל האפשר.
וולף כותב כי המעבר למערכת שבה יצירת כסף תופרד מתיווך פיננסי אפשרי, אם כי מורכב, אבל הוא יביא יתרונות עצומים. ניתן יהיה להגדיל את היצע הכסף מבלי לעודד אנשים ללוות מעבר ליכולתם. זה יחסל את תופעת הבנק ש'גדול מכדי ליפול' בתחום הבנקאות. כמו כן, המערכת המוצעת תעביר את היתרונות של יצירת כסף לציבור. לדוגמה, בשנת 2013 מדד M1 (כמות הכסף במשק) באנגליה היה 80% מהתוצר המקומי גולמי. אם הבנק המרכזי יחליט אחרי השינוי המוצע שכמות הכסף יכולה לגדול ב 5% בשנה, הממשלה תוכל לנהל גרעון תקציבי של 4% מהתמ"ג ללא גיוס הון או מיסוי. הימין הכלכלי היה יכול אז לדרוש קיצוץ מסים, והשמאל הכלכלי להעלות את ההוצאות. הבחירה תהיה פוליטית, כפי שהיא אמורה להיות.
הבנק המרכזי האנגלי פירסם ב-14 למרץ מחקר שכותרתו "יצירת כסף בכלכלה המודרנית" היוצא כנגד התיאוריה הכלכלית האורתודוקסית. הבלוג 'הכלכלה האמיתית' פרסם תרגום לעברית של המאמר. מספר שבועות אח"כ, ב-24 לאפריל כתב מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלה ראשי בפייננשל טיימס הנחשב לאחד מכתבי הכלכלה המשפיעים ביותר בעולם, מאמר בשם 'לשלול מהבנקים פרטיים את הכוח ליצור כסף'. וולף מאמץ במאמר את התיזות של הבנק המרכזי האנגלי, וקורא לתת למדינה את המונופול על יצירת כסף. מדוע גרמו שני המאמרים האלה לזעזוע בעולם הכלכלה ולתגובות בהולות של מיטב הכלכלנים בעולם כולל של חתן פרס נובל?
לפי התיאוריה הכלכלית המקובלת, שממשיכה להיות הבסיס לכל דיון מכובד במדיניות ציבורית, אנשים חוסכים ושמים את כספם בבנק. הבנק נדרש להחזיק חלק מכסף זה כרזרבה בבנק המרכזי, ויכול להלוות את שארית הכסף לצרכנים או ליזמים הרוצים להשקיע אותו כראות עיניהם. יחסי הרזרבה הבנקאית, הנקבעים ע"י הבנק המרכזי, מאפשרים למערכת הבנקאית להלוות יותר מכמות הכסף שהופקדה במערכת מלכתחילה, ואם כספים אלו אינם מספיקים יכולים הבנקים הפרטיים לבקש ללוות עוד כסף מהבנק המרכזי.
אולם כעת טוען הבנק המרכזי האנגלי כי אופן יצירת הכסף השתנה וכיום כסף הוא בכלל סוג של שטר חוב. הרוב המכריע של הכסף לובש צורה של פקדונות בבנקים. אבל, לעתים קרובות, הדרך בה פקדונות אלו נוצרים אינה מובנת. רוב הכסף נוצר על ידי בנקים מסחריים באמצעות הלוואות שהם נותנים. בכל פעם שבנק נותן הלוואה הוא גם יוצר פיקדון תואם בחשבון הבנק של הלווה, ובכך יוצר כסף חדש. כלומר, הבנק לא זקוק לפקדון כדי להלוות. כמות הכסף שנוצרת במשק תלויה בביקוש להלוואות ולאשראי והריבית, שהיא המחיר של היצע האשראי, משפיעה על הביקוש להלוואות.
 |
| הבנק המרכזי של אנגליה |
הכלכלנים המוניטריים האלו לעולם אינם מאשימים את הבנקים המסחריים הפרטיים ב'הדפסת כסף'. למרות שמערכת הבנקאות הפרטית מייצרת את הרוב המכריע של הכסף במחזור (כ- 95% מהכסף בבריטניה), ולמרות שהבנקים הפרטיים הם אלה שבכוחם לספק או למנוע כספים מהגופים הפועלים במשק. הכלכלנים האלו גם מכוונים את האש שלהם כלפי ממשלות ובנקים מרכזיים. אותם הם מאשימים בליבוי אינפלציה על ידי יצירה של עודפי כסף, והם לחלוטין מתעלמים מהתפקיד המרכזי והמכריע של מערכת הבנקאות הפרטית בכלכלה.
אנשי הבנק המרכזי האנגלי מאתגרים את החברה והמדינה בכך שהם מעלים את השאלה איך הפרטנו את ייצור הכסף? איך הגענו למציאות בה בנקים מסחריים פרטיים יוצרים כסף, קובעים את כמות הכסף בשוק, והכל משיקולי הרווח שלהם בלבד.
בעוד שהמגזר הפיננסי מנצל כיום את המערכת המוניטרית לרווח פרטי, הרי שלמערכת המוניטרית יש פוטנציאל גדול לתועלת הציבור. המערכת המוניטרית, כאשר היא מנוהלת נכון, יכולה לאפשר לחברה לעשות את מה שאנחנו רוצים וצריכים לעשות. כסף ומערכות מוניטריות יכולים וצריכים להיות מנוהלים, מגויסים ומיושמים כדי לשרת את האינטרסים הרחבים יותר של הציבור והחברה. מערכת מוניטרית ציבורית יכולה וצריכה להיות צודקת ולשרת את כל האזרחים, לא רק את האליטה העשירה.
המסקנות מהמחקר הן שאין מקום לטענות כי 'אין מספיק כסף' לחברה כדי לממן תוכניות חברתיות ולענות על צרכים אנושיים. המחקר שולל למעשה גם את האמירות בדבר חוסר המוסריות של חוב ממשלתי, או של הוצאה ציבורית, ואת הקינות על 'דחיקת המגזר הפרטי'. כלכלני הבנק המרכזי של אנגליה קובעים, למעשה, שכל זה אינו באמת נכון.
אם אנו רוצים להחזיר את המערכת המוניטרית לשירות הציבור, אם אנחנו רוצים להכפיף את האליטה הקטנה המרכיבה את המגזר הפיננסי לאינטרסים של החברה והמשק בכללותו, חייב להיות פיקוח דמוקרטי ומתן דין וחשבון במערכת, וחייבים להחזיר את ייצור הכסף למדינה.
מרטין וולף, במאמרו טוען שהתלות ההדדית בין המדינה לבנקים שמייצרים כסף היא המקור, בחלקה הגדול, לחוסר היציבות של הכלכלות במערב ולדבריו זה יכול, וצריך להיפסק. וולף מציע שתי אפשרויות:
התגובה המינימאלית תשאיר את הבנקאות במידה רבה כפי שהיא כיום, ויחד עם זאת תהדק את הפיקוח ותדרוש שחלק גדול יותר ממאזני הבנקים ימומנו מהון עצמי או חוב אמין. הדרישה לקביעת הון עצמי גבוה יותר מקודמת גם על ידי ענת אדמתי מסטנפורד ומרטין הלוויג ממכון מקס פלאנק בספרם 'בגדי הבנקים החדשים'.
אפשרות שנייה, או התגובה המירבית, תהיה לתת למדינה את המונופול על יצירת כסף. וולף מציין שהצעה כזו קודמה ב'תכנית שיקגו', בשנות השלושים של המאה הקודמת על ידי הכלכלן הגדול אירווינג פישר. בלב ההצעה הייתה הדרישה ל-100% עתודות כנגד פקדונות . פישר טען אז שהדבר יפחית באופן משמעותי את מחזורי העסקים, יפסיק את 'הריצה אל הבנק' ויפחית באופן דרסטי את החוב הציבורי . מחקר שפורסם ב- 2012 על ידי צוות מקרן המטבע הבינלאומי טען שתכנית כזו יכולה לעבוד היטב.
 |
| פרשן הפיננשל טיימס, מרטין וולף |
רעיונות דומים הגיעו גם מלורנס קוטיקוף מאוניברסיטת בוסטון, ומאנדרו ג'קסון ובן דייסון בספר 'מודרניזציה של הכסף'. וולף מציין במאמרו את קווי המתאר של ההצעה הזו:
ראשית- המדינה ולא בנקים, תייצר את כל כסף העסקאות בדיוק כפי שהבנק המרכזי מייצר כיום מזומנים. מצד שני הלקוחות יהיו הבעלים של הכסף בחשבונות העסקה, וישלמו לבנקים עמלת ניהול.
שנית- בנקים יוכלו להציע חשבונות השקעה, אשר יספקו הלוואות. אבל אז הם יוכלו להלוות רק את הכסף שהושקע בפועל על ידי לקוחות ובעלי חשבונות ההשקעה יהיו חשופים להפסדים. הבנקים לא יוכלו ליצור חשבונות יש מאין וכך יהפכו למתווכים שרבים מאמינים בטעות שהם כיום. רגולטורים עשויים להטיל דרישות הון עצמי ודרישות זהירות אחרות מחשבונות כאלו.
שלישית- הבנק המרכזי ייצר כסף חדש לפי הצורך, כדי לקדם צמיחה לא אינפלציונית. החלטות על יצירת כסף יתקבלו על ידי וועדה בלתי תלויה בממשלה, כמו היום.
לבסוף- הכסף החדש יכנס למשק בארבע דרכים אפשריות: כדי לממן הוצאות ממשלה, במקום מסים או גיוס הון; כדי לשלם תשלומים ישירים לאזרחים; כדי לפדות חובות קיימים, ציבוריים או פרטיים; כדי לתת הלוואות חדשות דרך בנקים או גופים מתווכים אחרים. כל המנגנונים האלו יכולים (וצריכים) להיות שקופים ככל האפשר.
וולף כותב כי המעבר למערכת שבה יצירת כסף תופרד מתיווך פיננסי אפשרי, אם כי מורכב, אבל הוא יביא יתרונות עצומים. ניתן יהיה להגדיל את היצע הכסף מבלי לעודד אנשים ללוות מעבר ליכולתם. זה יחסל את תופעת הבנק ש'גדול מכדי ליפול' בתחום הבנקאות. כמו כן, המערכת המוצעת תעביר את היתרונות של יצירת כסף לציבור. לדוגמה, בשנת 2013 מדד M1 (כמות הכסף במשק) באנגליה היה 80% מהתוצר המקומי גולמי. אם הבנק המרכזי יחליט אחרי השינוי המוצע שכמות הכסף יכולה לגדול ב 5% בשנה, הממשלה תוכל לנהל גרעון תקציבי של 4% מהתמ"ג ללא גיוס הון או מיסוי. הימין הכלכלי היה יכול אז לדרוש קיצוץ מסים, והשמאל הכלכלי להעלות את ההוצאות. הבחירה תהיה פוליטית, כפי שהיא אמורה להיות.
המשמעות של הצעה זו היא רפורמה מהיסוד של המערכת הפיננסית. והכותרת למאמרו של וולף אומרת הכל - "לקחת מהבנקים את הכוח שלהם לייצר כסף". ייצור הכסף יעבור לבנק המרכזי, ואילו הבנקים המסחריים לא יוכלו לייצר אותו עוד והם יוכלו לתת הלוואות רק מכספים שהופקדו אצלם.
וולף מסכם כי המערכת הפיננסית בבריטניה ובמערב כל כך לא יציבה משום שבשלב ראשון, המדינה אפשרה לה לייצר כמעט את כל הכסף במשק, ולאחר מכן נאלצה לבטח אותה כאשר היא ביצעה מטלה זו. לדבריו זה יוצר חור ענק בלב כלכלות השוק שלנו. והחור הזה יכול להסגר על ידי הפרדת אספקת הכסף, שבאחריות המדינה, מהמימון - מתן הלוואות, שהוא תפקידו של המגזר הפרטי. לטענתו זה לא יקרה עכשיו, אך יש לזכור את האפשרות. כאשר המשבר הפיננסי הבא יגיע – והוא לבטח יגיע - אנחנו צריכים להיות מוכנים.
מרטין וולף נחשב לאחד מהכותבים המשפיעים ביותר על השיח הפיננסי הציבורי בעולם המערבי. קשה להמעיט בחשיבות הקריאה שלו למהפכה מוניטרית, ועוד מעל דפי הפיננשל טיימס.
וולף מסכם כי המערכת הפיננסית בבריטניה ובמערב כל כך לא יציבה משום שבשלב ראשון, המדינה אפשרה לה לייצר כמעט את כל הכסף במשק, ולאחר מכן נאלצה לבטח אותה כאשר היא ביצעה מטלה זו. לדבריו זה יוצר חור ענק בלב כלכלות השוק שלנו. והחור הזה יכול להסגר על ידי הפרדת אספקת הכסף, שבאחריות המדינה, מהמימון - מתן הלוואות, שהוא תפקידו של המגזר הפרטי. לטענתו זה לא יקרה עכשיו, אך יש לזכור את האפשרות. כאשר המשבר הפיננסי הבא יגיע – והוא לבטח יגיע - אנחנו צריכים להיות מוכנים.
מרטין וולף נחשב לאחד מהכותבים המשפיעים ביותר על השיח הפיננסי הציבורי בעולם המערבי. קשה להמעיט בחשיבות הקריאה שלו למהפכה מוניטרית, ועוד מעל דפי הפיננשל טיימס.
הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר
"הבחירה תהיה פוליטית, כפי שהיא אמורה להיות."
השבמחקהבעיה של פוליטיקאים לא יודעים לנהל את הכסף של עצמם, לא לדבר על הכסף של מדינה.
שלי יחימוביץ עד היום לא מצליחה להסתדר הם משכורת של 41,944 שקל...
מצליחה לממן אחזקת אופניים
מחקמה שראוי שהציבור יבין סוף סוף, זה שהפוליטיקאים הם רק חלק מן הבובות המרקדות על חוט לצלילי חלילם של הבנקים המסחריים והטייקונים המחזיקים בהם (בשיטות שונות). שלי יחימוביץ אולי לא מסתדרת עם המשכורת שלה, אבל היא לפחות השכילה להבין את זה והבינה שהישועה תבוא רק מן הציבור ולא מתוך כסאות הכנסת וועדות הממשלה.
מחקקשקשן אוויל. מאיפה שמעת שהיא לא מסוגלת להסתדר?
מחקאולי התכוונת לרות קלדרון האהבלה, הטרמפיסטית של הטמבל הנרקיסיסט לפיד?
מה שלא תגיד על ההצעות האלה, עצם העובדה שאנשים/גורמים בכזה סדר גודל בעולם הכלכלה מכירים בכלל בכך שיש בעיה זאת קפיצת דרך עצומה לפי דעתי.
השבמחקאני אשמח להבין באיזו מידה הדבר הזה תקף גם לגבי בנקים קואופרטיבים (כמו שמקימים עכשיו גם בישראל) אמנם הלקוחות הם ״בעלי השליטה״ בבנק, כלומר הרווח מגולגל חזרה ללקוחות בכל מיני צורות, אבל מעבר לזה גם הבנק הזה משחק לפי אותם כללים לא?
השבמחקנכון אבל לפחות הרווח מתחלק בין כולם במקום להתרכז אצל הבעלים והמנהלים.
מחקודרך אגב הבנק הקואפרטיבי לא טוב כי הוא רוצה לתת משכורת של 60 אלף למנהל+אופציה לבונוסים בעתיד.
עוד לא קיים בנק כזה. הצ'ארטר של בנק ישראל אמור להתפרסם במחצית הראשונה של שנת 2014, רק אחריו יהיה אפשר להבין האם זה גוף בעל משמעות או סתם עסק שכפוף לגחמותיו של בנק מסחרי אחר
מחקאני אשמח מאוד אם תחל כאן התמקדות בעובדה שענף הבנקאות הישראלי הוא ענף סגור לתחרות, ענף שחבריו -
השבמחקהבנקים בישראל מרשים לעצמם לנהוג באלימות בלתי רגילה כלפי לקוחות קיימים ופוטנציאליים
כמובן שהדיון שמתנהל כאן חשוב מאוד ולאחר שתתקבלנה החלטות קונספטואליות על נכונות פיננסית ונכונות חברתית
יקבלו החלטה "חלשה מדי ומאוחרת מדי" באשר לדרגת כי מקבלי ההחלטות הם גורמים פוליטיים אשר
"משמנים ומגרזים" אותם ולכן די ברור אילו החלטות תתקבלנה
שר האוצר שלנו (שקרן פוליטי מוצהר, איך הוא אמר ? גם אני הייתי הולך להפגנה נגד עצמי) אינו מגיב לפניות חוזרות ונשנות לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות -התנהלות מהזן הנמוך ביותר של פוליטיקאי שדואג לעתידו (היה פרזנטור
של בנק) ולא לאינטרסים של יחידים משפחות והתעשייה הישראלית.
אין כל פלא שאין כל תחרות בין הבנקים והדבר משפיע על יכולות המשק הפרטי והמשק העיסקי לנהל עצמו פיננסית
בעלויות סבירות. גם כשקשה מאוד במשק הבנקים מרויחים בצורה מטורפת והמנהלים גורפים מיליונים לכיסם בכל חודש
כדאי להזכיר שגם אין כל פקוח אמיתי על הבנקים - כי גם שם למפקח מחכה משרה שמנה באחד בנקים חמש דקות
לפני שסיים את תפקידו (על צנון אין מה לדבר)
אז יהיה מאוד מועיל להתחיל בסדרת כתבות אשר תסביר את המשמעויות של קיום חונטת הבנקאות בישראל במקביל
לדיון על תפקידם של הבנקים - כי אנחנו נמצאים בתקופת המערות בהשוואה לעולם המערבי הנאור ככל שמדובר בענף הבנקאות ולכן הדיונים שהם מנהלים שם ככל שהם חשובים עבורנו נמצאים בסדר שני. הבעיה בסדר ראשון לפתוח
לתחרות את ענף הבנקאות - שהבנקים המקומיים שהיום הם גבורים גדולים מאוד על חלשים (עבד כי ימלוך) יעמדו על הברכיים שנהיה לקוחות שלהם כשיהיו כאן עוד 5-6 בנקים חיצוניים שיורידו עלויות בצורה דרמטית וילמדו את הבנקים המקומיים לתת כבוד ללקוח שנכנס אליהם
מאוד יעזור לקיים סדרת כתבות מהסוג המבוקש. אני משוכנע שתהיה לכך תרומה גדולה למשק.
ישנו נושא חשוב ביותר שבאופן מוזר חומק מכל דיון ראוי
השבמחקחשבתם פעם על כך שמתקיימת בצבעה על חוק התקציב עם נאומים דרמטיים על אספקטים כאלה ואחרים אשר
החוק בתכונתו המוצבעת ישפיע עליהם באופן כזה או אחר
אבל : לאחר מכן משנים את סעיפי חוק התקציב בועדת הכספים "וקורעים לתקציב את הצורה"
מישהו הישווה פעם את מבנה התקציב בסוף תקופה לתקציב ביום בו הצביעו עליו ? לשם מה התקיימו כ"כ הרבה דיונים במליאה והצביעו על חוק תקציב כאשר עושים מהחוק הזה חוחא ואיטלולא בדיוני ועדת הכספים שם ידיים מורמות לפי הוראות מגבוה (לרב חברי הועדה אינם יודעים על מה הם מצביעים)
בקצור - השימוש שנעשה בתקציב צדינת ישראל אינו ברור אינו שקוף ואולי אף סותר את עקרונות חוק התקציב.
מישהו יודע על כך ? מישהו מבקר זאת ? אולי זהו השוד בהא הידעה של הקופה הצבורים - כיון שהמפחגות החזקות בעצם משנות תא תוצאות הצבעת הכנסת ללא אישור הכנסת לשינוייםם המטכנסים בתקציב
היה נכון לאפשר שינויים בחוק התקציב תחת פקוח המליאה בלבד - לקבוע תדירות שינויים וחסמים על היקף השינויים. הגיע הזמן לעשות סדר בברדק שמתרחש מול עינינו אך ללא ידעתנו
נכון אבל ההצעה שלך רק מסרבלת את המצב.
מחקשורה תחתונה לקואליציה יש רוב והיא יכולה להעביר כמעט הכול.
לכל מי שהלינק לכתבה המקורית ב-FT לא עובד בגלל הפיירוול של המנוי - להקיש על תוצאת החיפוש בגוגל...
השבמחקhttps://www.google.ie/search?q=strip+private+banks&ie=utf-8&oe=utf-8&rls=org.mozilla:en-US:official&client=firefox-a&channel=sb&gws_rd=cr&ei=NSZgU56HGaHe7AbcsIHgDw
אחלה אז נכון יש בעיה במערכת הפיננסית והדרך שבה היא עובדת כיום.
השבמחקאבל לתת בידי הממשלה את הכח הבלעדי ליצור את הכסף זה הרסני לא פחות - הרי אתה בעצמך פירסמת את הסיפור של רפי רותם לא מזמן ואת השחיתות האדירה שקיימת ברשות המיסים. והרי המקרה מראה שהשחיתות קיימת גם במשטרה, ולא חסרים דוגמאות לכך שהיא קיימת גם בממשלה. אלו האנשים שצריכים להיות אמונים על יצירת הכסף?
והרי ברגע שהממשלה תוכל ליצר כסף כרצונה - כל אחד מהמגזרים העובדים (מורים, משטרה, עובדים סוציאליים, רופאים) -> יוכל לבוא לממשלה ובצדק ולאמר לה שתדפיס עוד כסף (כי היא יכולה) ותעלה לו את השכר (ואין רע בזה כשלעצמו, אלא שההשפעה תהיה ששאר המגזרים שלא מועסקים ע"י הממשלה יפגעו באופן יחסי).
איכשהו אני עדיין חושב שיש יתרון לכך שאנשים מהמגזר הפרטי יכולים למנף עצמם וליזום - רק שבהחלט צריך רגולציה קפדנית הרבה יותר (בדומה להצעה הראשונה). ניתן אפילו לדרוש יחס רזרבה של 1:1, כך שרק הבנק המרכזי יוכל לייצר כסף ובנקים מסחריים יצטרכו להלוות ממנו כסף כשהם רוצים לתת הלוואות מעבר.
אבל לתת את כל יכולת ייצור הכסף באופן אבסולוטי בידי הממשלה נשמע מסוכן מידיי.
מישהו חולק?
חולק.
מחקכסף ללא חוב עדיף בהרבה על כסף מחוב.
ברגע שהמדינה "לא תעמוד בפיתוי" ותדפיס הרבה - מייד תהיה אינפלציה.
ז"א הנזק הוא קצר טווח ומידי.
זה לא כמו חובות שנגררים שנים ויוצרים שיעבוד ותחושת מחסור.
האזרח מיד רואה שיש אינפלציה ומבין שהממשלה השתוללה ומעניש אותה בבחירות הבאות.
גם היום אנשים לא מחזיקים כמעט מזומן בפקדונות העו"ש כי ידוע שיש אינפלציה ואין טעם - אז יחזיקו עוד פחות ויחזיקו מתכות יקרות בכספות במקום מזומן פנוי בעו"ש.
הרעיון בתוכניתם של אנדרו גקסון ובן דיסון (שאותה מעלה וולף במאמרו) היא להפסיק את יצור הכסף על ידי גוף פרטי אך מנגד לא מעביר אותו לפוליטיקאים אלא לגוף ניטרלי שכל מטרתו יהיה יצור כסף לא מחוב תחת התנאי של שמירה על אינפלציה אפסית. מאחר והאינפלציה מפורסמת מידי חודש הועדה תהיה מבוקרת על פי התוצאה על ידי כלל העם באופן שוטף. את הכסף שהועדה מיצרת היא תעביר בין השאר לממשלה וזו תשתמש בה לבניית תקציב המדינה. בדיוק כמו שקורה היום רק שהיום מקור הכסף לתקציב הם מיסים וחובות.
מחקלתת את ייצור הכסף למגזר הפרטי זה פשוט לתת לו את השליטה בכל מוקדי הכוח במדינה (כפי שאכן קורה היום) מבלי שתהיה לך היכולת להחליף אותו או לשלוט על פעולותיו כי הוא הרי לא גוף נבחר. נסיון להטיל רגולציה על הגוף שמממן את הרגולטור דומה לכך שתתן את הרובה היחידי במדינה לאדם אחד. הרי ברור שבאותו היום שתנסה לחוקק נגדו חוק שיגביל אותו בשימוש ברובה אתה תחטוף כדור יום לפני. היום אמנם לא רוצחים אבל אפשר להפסיק למשל את מתן האשראי למפלגה ולחנוק אותה כספית (זכור מי מממן את המפלגות היום?) . אפשר גם לארגן איזה תחקיר לא מחמיא בלשון המעטה בשבעה ימים על המחוקק שינסה להטיל רגולציה (הרי מי שולט בתקשורת?).
בכל מקרה אני חושב שהמערכת הולכת להשתנות בכיוון חיובי כך שגם המערכת המוניטרית הלאומית תשתנה אך בו זמנית גם יקומו מערכות מטבע מקומיות או משלימות שיהוו משקל נגד לכוח העצום שתקבל המדינה במקרה זה. אני בכל מקרה חושב שהשילוב הזה הוא האידאלי והנכון.
יש פגם בסיסי מאוד בצורת החשיבה שלנו. אנחנו משתמשים בהפשטות באופן כזה שגורם לנו לחשוב שההפשטה היא משהו מוחשי. למשל: המדינה תעשה, המדינה תעזור וכו'. מדינה זה מושג מופשט. לא קיים "מדינה" באופן שאתה יכול לגעת בה - יש אנשים.
מחקתרגיל מחשבתי: בואו ננסה לקחת את מה שכתב ערן למעלה ולהשתמש בשפה יותר פשוטה וממשית *
"הרעיון בתוכניתם של אנדרו גקסון ובן דיסון (שאותה מעלה וולף במאמרו) היא להפסיק את יצור הכסף על ידי *קבוצת אנשים א'* אך מנגד לא מעביר אותו ל*קבוצת אנשים ב'* אלא ל*קבוצת אנשים ג'* שכל מטרתו יהיה יצור כסף לא מחוב תחת התנאי של שמירה על אינפלציה אפסית"
אני מבין שלא מדברים ככה ביום יום - אבל למילים יש כח. אני ממליץ לכל אחד מאיתנו לפשט את השפה (לפחות שהוא חושב על זה בראש), זה יעזור לראות את המציאות באופן צלול יותר.
* כבודו של ערן במקומו מונך - זהו בסה"כ תרגיל מחשבתי
אתה מתיימר לדעת את כוחות השוק בשלמותם ולתמצת אותם לתוך "ויסות האינפלציה", להחליף את שיקוליה של קרנית פלוג בשיקולים "טובים" של מועצה שלטת אחרת. בחייך, על סמך מה? אתה כלכלן יודע כל? אתה מנסה להכתיב למשק כיצד לנהוג בצורה שנראית לך לוגית. כלכלה כזו היא מורכבת באופן לא יאמן ואתה מתיימר לדעת איך לשלוט על מנוף או שניים - ולדרך.
מחקאתה בעצמך מודה שהמדינה תקבל כאן כוח עצום, ובמידה שאתה טועה איפהשהו בחישוביך, גם מועד לפורענות. אבל בכדי שהכוח לא ייעלה למדינה לראש אתה סומך על ה"מטבעות המשלימים". אבל "מטבעות משלימים" זה חופש בעירבון מוגבל לפי המילה "משלימים". לכן הניסוח "מטבעות משלימים" מאולץ ומכובס. אתה לא יכול לאחוז במקל משני הקצוות, והמאבק האמיתי יהיה על שבירת מונופול ייצור המטבע.
מי זה שיסכים לקחת את כוח ייצור הכסף מהבנקים / מדינה ולאפשר לכל אחד לסחור בכסף שבו ייבחר?
בדיוק אותו אחד שמחזיק את הרובה. לכן שום שינוי לא צפוי, אלא אם כן מטבעות מ ת ח ר י ם כמו ביטקוין יזעזעו את כלכלת העולם.
בשנייה הראשונה שהמדינה תזדקק לכסף לכל מיני תוכניות מיוחדות כגון מלחמה, או כל אילוץ אחר שעולה מליארדים , שום גוף, נטראלי ככל שיהיה, לא יוכל לעמוד בפרץ ולומר לא להדפסה מאסיבית של כסף. יש מצוי ויש רצוי. לדעתי האתר הזה לא לוקח בחשבון מצבי קיצון ומניח כל הזמן הדפסה קבועה של כסף פלוס גידול אוכלוסיה. קחו עשר שנים אחורה ותראו כמה מצבי קיצון התרחשו בשנים הללו שדרשו הרבה יותר כסף מהתקציב. למשל פינוי עזה, בניית גדר המערכת , מלחמות לבנון עזה וכו. אנחנו לא חיים בתנאי מעבדה אלא במציאות שדורשת שינויים כמעט על בסיס שנתי. זה פשוט זועק הנאיביות הזאת שבה יש גוף נטראלי או פוליטיקאים שיוכלו לעמוד בסוג כזה של קטסטרופות ולחצים. מה גם שהמערכת המוניטארית של כל מדינה תלויה לחלוטין במערכת הגלובאלית והיא אינה משק אוטארקי. שינוי מערכתי שכזה ידרוש סדר עולמי חדש של כלל המדינות ואנחנו יודעים היטב מי ישלוט באותו הסדר. הדיון באתר הזה הוא תיאורטי בלבד בלי שום אחיזה אמיתית למציאות. אם כי הרעיונות התיאורטיים כשלעצמם יפים , כך גם הרעיונות של מרקס ושאר הפילוסופים שבנו מבנים תיאורטיים מופלאים על הנייר וכאשר ניסו לישמם הן פשוט קרסו . תבדקו את זה
מחקלאנונימי מ17:51
מחקזה מחמיא לי מאד שאתה נותן לי בעלות על תוכניות כלכליות שנהגו ונכתבו על ידי גדולי הכלכלנים במאה האחרונה אבל זה פשוט לא נכון. או במילים אחרות הטענות שלך הן מאד כלליות ולא מתיחסות ספציפית לתוכנית שיקאגו או לספרו של בן דיסון Modernising Mone כפי שמציג וולף. לפחות בספרו של בן יש התיחסות מפורטת לתפקידו ותפקודו של הגוף המוניטרי העצמאי שודאי יענה להרבה שאלות שיש לך.
לגבי מטבעות משלימים - זה לא סתם ביטוי זו תורה שלמה שנכתבו עליה ספרים עבי כרס. לגבי טענתך שאי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו . כבר היום יש 5000 מערכות שפועלות במקביל למטבע הלאומי. ארבע מהן כאן בארץ כשבאחת יש כבר 40000 משתמשים. אגב -גם ביטקוין נכנס היום תחת ההגדרה של מטבע משלים/אלטרנטיבי. זה נכון שהמדינה לא מעודדת כרגע מטבעות כאלה -אבל לכן אנחנו פה מדברים על שינוי מוניטרי.
בוריס
השינוי בוא יבוא רק מפני שתאריך התפוגה של המערכת הקיימת מובנה כבר בתוכה. השינוי כבר מתרחש מעצם יצירתם של 5000 מערכות מטבע אלטרנטיביות הקיימות בעולם (בעבר מדינות כמעט לא אפשרו קיומן של מערכות כאלה)והכל בתוך מספר שנים. לפני שנתיים הייתי בראיון בתוכנית בוקר בערוץ 10 לדבר על מטבעות משלימים בארץ - זה נשמע כמו משהו הזוי . היום יש כבר שלוש מערכות רציניות כאלה בארץ. השינוי מתרחש גם בטכנולוגיות שהביאה עימה התשתית עליה רץ הביטקוין ושמייתרת את הבנקים ומאפשרת לכל אחד לנהל חשבון בנק משלו אצלו בטלפון.
עד לפני כמה שנים בודדות בלבד קראתי בדיוק את אותה סקפטיות שאתה כותב עליה גם לגבי חוקיות הקאנביס בארה"ב. רק תחליף את הבנקים בחברות התרופות. והנה אנחנו שומעים כמעט בכל כמה חודשים על עוד מדינה שאישרה שם את חוקיות הקאנביס או את אי הפללתו.
אז זה נכון ששינוי מוניטרי לא יתרחש מהר כל כך זה בטוח . אבל כמו שאמר וולף במאמרו : אחרי המשבר הבא -האופציה הזו תהיה חזק על השולחן. אם היא תתקבל או לא? לאלהים הפתרונים.
לגבי מצבי קיצון - גם לכך יש פתרונות יצירתיים כמו למשל לאשר לכנסת לבקש סכום כסף מיוחד ברוב של 80,70 ,90 חברי כנסת (תלוי מה יוחלט) במצבי חירום. זה נכון שהדבר יכול לגרום לאינפלציה זמנית אבל גם בתקופת הגרינבאק במלחמת האזרחים נוצרה אינפלציה שנמחקה תוך זמן קצר אחריה (דבר דומה יכול להתרחש גם כאן).בכל מקרה זה עדיף על המצב היום בו המדינה לווה את הכסף הנוסף שהיא צריכה ומשלמת עליו ריבית שמתורגמת בהעלאת מיסים. אופציה אחרת היא שמלחמה (גדולה בדרך כלל) מטבעה יכולה לגרום לדיפלציה ,מה שיאלץ בין כה וכה את הגוף המוניטרי לייצר כסף נוסף.
לגבי מלחמות - מה גם שהם לא ממושכות או רבות יותר מידי בעידן החדש,
מחקאפשר לעשות 2 דברים:
מלווה שלום הגליל - אפשרות אחת. פשוט מלווה חובה שמימן את מלחמת שלום הגליל.
זה עדיין מצומצם בצורה קיצונית יחסית למצב של היום שכל דבר נעשה בחוב.
אפשרות שניה כמו שערן אמר לעשות אינפלציה זמנית.
להדפיס יותר כסף וכך למחוק כמה עשרות אחוזים מהערך של הכסף.
אין ברירה מלחמות זה דבר יקר מאוד.
יש פגם בסיסי מאוד בתכונית שיקאגו (ובכל תוכנית שלטון אחרת מקראל מרקס, סטלין, ג'ון קנדי, קומוניזם, דמוקרטיה, פאשיזם, מונרכיה וכו') - יש קבוצה של אנשים בראש הפרמידה להם יש את כל הכח ולא ניתן לפקח עליהם בצורה אפקטיבית. במילים אחרות, מי שומר על השומרים.
מחקלכן, כל עוד קיים מונופול של כח ושליטה, כל התוכניות הן תוכניות סרק - משחק כוח מוזיקלים. היום יש בנקים מחר יהיה "גוף מוניטרי עצמאי שתפקידו מוגדר היטב" - אז מה? כל מה שזה יעשה זה יעביר את כח מקבוצה א' לקבוצה ב'.
קראתי חלק מהחומרים הקשורים לתוכנית הזאת. לא מצאתי שום טיעון משכנע למה הפעם זה יעבוד. כל ההסברים מסתכמים ב: הפעם זה יעבוד כי יש חוק\ועדה\פיקוח\אלוהים\בודהה\סנטה קלאוס! לא משנה שגם היום יש חוק\ועדה\פיקוח אם נשנה את השמות של בעלי התפקידים ונעביר את הכח לקבוצה אחרת של אנשים זה בטוח יעבוד!
לא לגמרי ברור מה אתה אומר: בשביל מה צריך גוף חדש שייצר את הכסף, הגוף הזה קיים, בנק ישראל.
השבמחקמה זה אומר את הכסף שתייצר תיתן בין השאר לממשלה? לאילו עוד מטרות מיועד הכסף? מי אמור בשיטה זו להחליט כמה כסף ילך לצרכי הממשלה?
בנק ישראל היום מייצר רק 5% מהכסף. זה לא חייב אגב להיות בהכרח מוסד חדש שיקום -זה אכן יכול להיות גם בנק ישראל כאשר תפקידיו ומטרותיו ישונו ברוח הרפורמה. איך הכסף יחולק? זה מפורט במאמר. כמה מזה ילכו לאזרחים כדיבידנדים וכמה לממשלה להוצאותיה? זה כבר צריך להיות מוחלט בצורה דמוקרטית. מדובר פה בעקרונות לרפורמה - את הפרטים הקטנים מי כמה ולמה -את זה צריכה להחליט כל מדינה.
מחקאני באופן אישי גם לא קונה את הסיפור הזה שהמדינה תוותר על היכולת להדפיס כסף מרצונה.
מחקעוד חזון למועד.
היום המדינה מוותרת על היכולת להדפיס כסף כי מסובבים את ידה לאחור(נעילת שוטר) באמצעות זה שהיא נמצאת בחובות אז היא לכאורה לא אחראית ולא ניתן לסמוך עליה,וכמובן טכנית ע"י הבנקאים שמסכלים את המהלך.
שתי הערות:
השבמחק1. מעבר לשאלות ההתנהלות המעשית* בולטת בהערות המגיבים היעדרות הדמוקרטיה בניהול החיים שלנו.
יש מי שטוענים** שב"כלכלה אין דמוקרטיה", זו כמובן שטות שמבטאת את ההיפך.
הפרטת ניהול הכלכלה היא שביטלה את האחריות של הנהגות פוליטיות. חורצי העט של בעלי הממון והכוח החדשים עוזרים להם ליצור את המשוואה "פוליטיקה=שחיתות" (וכמה פוליטיקאים נהנו לאמץ אותה ולהתנהג לפיה). ליצירת המשוואה הזו יש מטרה, דרך אמירות כמו 120"-אוכלי-החינם-בירושלים" יוצרים מעגל רע של העברת הכוח הכללי מידי הציבור והכפפתו לאינטרסים של בעלי העצמה הכלכלית.
התוצאה יצירת הפערים המטורפים והצבת ישראל במקום הרע בשיעור העוני, ברווחה וכיו"ב.
2. אפשר גם אחרת.
עד 1973 התנהל העולם הכלכלי לפי הסכמי ברטון וודס מ-1944. מהותם של ההסכמים היה שער חליפין קבוע בין כל מטבעות העולם החפשי. כמות הכסף נקבעה ע"י הממשלות ובכפוף לאותם הסכמים.
מה שנוצר היה עולם של ודאות כלכלית רבה ושל צמיחה שלא היתה מלווה בפעירת פערים גדולים מדי.
מי שלא אהבו את השיטה היו ממשיכי המחשבה ה"אוסטרית" (של פון האייק ופון מיזס)*** שטענו, כי השיטה שהותוותה בהסכמי ברטון וודס פוגעת יותר מדי בחופד של היחידים בחברה ובכך היא "קומוניסטית".
בחירתו של ריצ'רד ניקסון לנשיאות הקלה מאוד על חבורת שיקגו לשכנע אותו, כי חלק מהמלחמה בקומוניזם**** ולגרום לפירוק המערכות שהוקמו על-פי הסכמי ברטון וודס.
_________________
* בשיטה שתשלול את הניהול של כמות הכסף ממי שמשתמשים במעמדם כדי לנכס לעצמם את נכסי הציבור
** שטרסלר וחוב'
*** בעיקר הפרופסורים מילטון פרידמן וג'רג' שולץ (חבורת שיקגו) ובתוספת הרעיונות של איין ראנד
**** הדי הסיסמאות מאז נשמעים גם כיום, כשמתנגדי העצמת הבנקים "נשלחים" לצפון קוריאה ועד לפני שנים אחדות גם לאלבניה
במחשבה האוסטרית לא מזיפיים כסף(מלווים כסף שלא קיים) ויש תחרות(האם אתה רואה 10000 בנקים שמוכנים להלוות לך כסף ברזרבה חלקית?). לא יש 5-6 בישראל.
מחקערן הילדסהיים, אתה וביטאונך הכלכלה האמתית הולכים מחייל אל חייל. אני חוזר ופונה אליך לפנות אל ח"כ משה פייגלין אשר מגלה עניין בך ובפעילותך. לדעתי יש לך יכולת לתרום הרבה לתודה שלו בנושא. אנא התקשר אליו או לשי מלכה ותאם פגישה. אני פונה אליך פומבית כדי להדגיש שפייגלין שהוא שמקדם גם את נושא הקנאביס עליו אתה מדבר וגם ראש וראשון ללוחמי השחיתות בכנסת הנוכחית, יוכל גם בבוא העת לקדם את הנושא שלנו של מהפכת כסף בר-קיימא.
השבמחקאסור שלאף אחד תיהיה יכולת לייצר את אמצעי התשלום החוקי.
השבמחקכשלגוף מסויים יש יכולת לייצר עוד מאמצעי התשלום שחוקי למעשה יש לו את היכולת לשדוד כוח קנייה מהציבור.
ולכן במשך אלפיים שנה כסף וזהב היו אמצעי התשלום המועדף, פשוט כי אף אחד לא יכול להדפיס אותם.
היום יש לנו את ביטקוין, לא ניתן להדפיס אותו והוא מונע מאיתנו את הצורך להשתמש בסחורה כגון זהב שיכולה לשמש בשימושים אחרים לצורך אמצעי תשלום.
אמנון פורטוגלי: אם יש בך מעט הגינות, עליך לחזור בך מהטור הזה, ולהודות בפני קוראי הבלוג שהולכת אותם שולל. מי שקורא את הדוח הבריטי מייד רואה (בכותרת) שהבנק המרכזי כן שולט על כמות הכסף, ולמעשה כמעט כל הטענות שלך לגבי תוכן המאמר שגויות. אינך יכול לטעון לא ידעתי! בנוסף, עכשיו ששמעת את הרצאתי, אם יש לך מעט יושרה אינטלקטואלית, עליך להסתייג בפומבי מ"הכלכלה האמיתית". מודה ועוזב ירוחם.
השבמחקלפרופ' מואב: למרות שאיני מסכים עם חלק מדיעותיך, אני בטוח שיש בך יושרה מקצועית והרבה הגינות.
מחקמי שקורא את הדוח הבריטי עד תומו יראה שהבנק המרכזי כותב שהוא אינו שולט על כמות הכסף, אלא שביכולתו להשפיע על כמות הכסף.
אני לא רוצה להכנס כאן לדיון על משמעות המשפט בכותרת, 'בסופו של דבר כמות הכסף הנוצרת בשוק, תלוייה Depends במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. או, 'בסופו של דבר המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי היא הגורם החשוב מבין הגורמים המשפיעים על ייצור הכסף' כלומר, לא במובן של שליטה או הגורם הקובע. זה שונה ממה שאתה טוען.
משמעות זו מקבלת חיזוק מהמסקנה הסופית של המחקר של הבנק המרכזי הבריטי: "בניגוד לתיאור שנמצא בחלק מספרי לימוד, הבנק המרכזי של אנגליה לא שולט ישירות בכמות של בסיס הכסף או בכמות הכסף הרחב. למרות זאת, הבנק המרכזי של אנגליה עדיין יכול להשפיע על כמות הכסף במשק."
הבנק המרכזי האנגלי אומר במפורש שהוא לא שולט בכמות הכסף, אלא שיש ביכולתו להשפיע! יש הבדל מהותי בין יכולת השפעה לבין שליטה. יותר מזה. הבנק המרכזי האנגלי מציין, שמכיון שהשפעה דרך שערי הריבית מוגבלת על ידי חסם תחתון, (ריבית אפסית), הבנק יצא בתכנית המבקשת להעלות את כמות הכסף במשק באמצעות רכישת נכסים.
את ההערות שלי להרצאה של ערן הילדסהיים בפרט, ולגבי הבלוג ה"הכלכלה האמיתית" לא חסכתי מערן.
אני מקבל בשמחה ובכבוד את ההערות שלך ושל אסף, מכל מבקרי השכלתי. עם זאת מעניין לדעת מה יש בבלוג 'כלכלה אמיתית' שכל כך מטריד אותך ואת חבריך?.
מילא הבלוג, אבל קשה כבר להתעלם ממה שקורא בעולם הן בכלכלה והן בקריאות מצד כלכלנים לשינויים בתיאוריה הכלכלית ובתוכניות לימוד הכלכלה. 'העולם השתנה, לימודי הכלכלה לא השתנו'
The world has changed, the syllabus hasn't
אמנון, ראשית תודה על המחמאה. אני מקפיד מאוד להיות ישר. גם עניין של אופי וגם לדעתי זו האסטרטגיה הנכונה ביותר בטווח הארוך. יתכן שהילדסהיים מתחיל להבין את זה. כמובן שהביקורת (קטילה) שלי על ערן במכון ויצמן לא הייתה קשורה כלל לתפיסת עולם קפיטליסטית או סוציאליסטית. הוא פשוט הציג את התיזה השגויה שלה ואני הסברתי מדוע היא שגויה, ולהערכתי כל בעל IQ סביר (כולם במכון ויצמן אני מנחש) הבינו בסופו של דבר שהילדסהיים הוא רופא אליל, ושאין לו הבנה בתחום. (המעגל שנוצר סביבי בסוף ההרצאה לעומת החברים שבאו לנחם את הילדסהיים הראו את זה יפה). אני מעריך שכל אדם שיראה את הוידאו של ההרצאה שלי שעכשיו מופץ ברשת יבין שאין טעם לקנות את הסחורה שלו.
מחקחזרה לעניין שלשמו התכנסנו: עו"ד יכול אולי לקבל את הפרשנות שלך, ואני מוכן לקבל שאתה באמת ובתמים חשבת שלבנק המרכזי אין שליטה בכמות הכסף. אבל מי שחושב על הטענות מבין שאתה טועה בפרשנות. ההסבר פשוט: כמות הכסף תלויה בפעולות הבנק, משמעותו שהיקף ההלואות תלוי בריבית שהבנק קובע. אבל הבנק יכול גם להזרים ולספוג כסף ישירות מהציבור, ולכן השליטה שלו בסופו של יום על כמות הכסף היא מלאה או לפחות כמעט מלאה. כמעט מלאה זה מספיק כדי שכל הטור שלך יהיה שגוי, ולכן גם אם בתמימות ברור שהולכת שולל. זה הזמן לנהוג ביושרה ולהודות בזה.
שאלת מדוע הילדסהיים כל כך מרגיז אותי. ראשית סביר שאדם שמיחס לי כוונות זדון, סתם כי זה משרת את האינטרס הרגעי שלו, ירגיז אותי. אני לא אוהב שקרנים, אבל כשהשקר הוא השמצה של אדם אחר, במיוחד אדם שקרוב לי... אני עוד יותר כועס. שנית, הוא פשוט פוגע בדיון הציבורי כפי שהסברתי בהרצאה.
בסוף, העובדה שיש סטודנטים שמקטרים על הסילבוס היא כמעט חסרת משמעות. אי אפשר ללמד כלכלה ללא הבסיס. והבסיס (של המיקרו כלכלה) לא השתנה. כמו שאי אפשר ללמד מתמתיקה או פיסיקה בלי הבסיס, וגם שם אין שינוי. לעומת זאת השינויים בקורסים מתקדמים בכלכלה הם עצומים. אבל צריך לשרוד את השנתיים הראשונות של הלימודים כדי להגיע לשם. ללא הבסיס אי אפשר להבין את חזית המחקר.
יש פה טעות חמורה!
השבמחקבמאמר פורטוגלי טוען ש"בנקים מסחריים פרטיים יוצרים כסף, קובעים את כמות הכסף בשוק", אבל המאמר שאתם בעצמכם מצטטים קובע שהבנק המרכזי קובע את כמות הכסף.
The amount of money created in the economy ultimately depends on the monetary policy of the
central bank. In normal times, this is carried out by setting interest rates. The central bank can
also affect the amount of money directly through purchasing assets or ‘quantitative easing’.
המאמר של הבנק המרכזי האנגלי אינו אומר שהבנק המרכזי קובע את כמות הכסף. לגבי המובן של המשפט שצוטט, ראה את תגובתי לעומר מואב: 'בסופו של דבר כמות הכסף הנוצרת בשוק, תלוייה Depends במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. תלוייה ולא נקבעת
מחקאבל יותר חשוב המשפט מתוך ה- Overview בעמוד הראשון של המחקר:
In normal times, the central bank does not fix the amount of money in circulation, nor is central bank money ‘multiplied up’ into more loans and deposits.
ובתרגום חופשי:
בימים כתיקונם, הבנק המרכזי אינו קובע את כמות הכסף שבמחזור, וגם כספי הבנק המרכזי בבנקים המסחריים אינם 'מוכפלים' ליותר הלוואות ופיקדונות.
תרגמתם מסמך שסותר את כל מה שאתם כותבים, הוא טוען במפורש שבסופו של יום כמות הכסף בכלכלה נקבעת על ידי הבנק המרכזי, ולא הבנקים המסחריים.
מחק"סכומי הכסף הנוצרים בכלכלה תלויים בסופו של דבר במדיניות המוניטרית של הבנק
המרכזי."
למה תרגמתם מאמר של ארגון ממלכתי ששבוי בתפיסה כלכלית ניאו קלאסית של האקדמיה, ולא חושב מחוץ לקופסא שסותר את כל מה שכתוב פה באתר? חשבתי שאתם רציניים בקשר לשינוי מוניטרי, אבל כנראה שאתם עוד שוביים של הבנק המרכזי של אנגליה...
לאנונימי
מחקכדאי שתקרא שנית את מה שכתבת. סכומי הכסף הנוצרים בכלכלה תלויים - לא נקבעים.
יש הבדל מהותי בין תלות לבין קביעה, בין יכולת השפעה לבין שליטה.
הורדה ישירה של הספר בגדי הבנקאים החדשים:בעיות בבנקאות והדרכים לטפל בהן.מאת: ענת אדמתי
השבמחקhttp://forum.mobilism.org/viewtopic.php?f=126&t=1216837&p=2872458#p2872458