יום שני, 9 ביולי 2012

זה לא מצחיק: בנק ישראל ידפיס ב2013 מאות מיליוני שטרות של שקלים בעלות של מאות מיליוני שקלים

תקציב 2013 יהיה תקציב קשה אבל מסתבר שלא לכולם. במהלך 2013 מתכוון בנק ישראל להחליף את שטרות הכספים שלנו בעלות דימיונית של מאות מיליוני ש"ח . על הדרך מהלך זה גם חושף כמה באמת שווים שטרות הכסף שלנו. 



ע"פ דו"ח בנק ישראל , נכון ל2011 מסתובבים בשוק שלנו 373 מיליון שטרות של כסף. בהודעה אחרת של בנק ישראל הוא מודיע כי ידפיס שטרות חדשים ב2013 בעלות של 308 מיליון ש"ח. אותם שטרות אמורים להחליף את השטרות הקיימים. חישוב פשוט מראה ששטר הכסף שלנו, למשל השטר של ה200 ש"ח, שוויו האמיתי יוצא על פי נתונים אלה בסה"כ קצת פחות מש"ח אחד.

אז השאלה היא למה אנחנו מאמינים שהוא בכל זאת שווה 200?
התשובה היא כי הבנק המרכזי שלנו אמר לנו להאמין שכך שוויו ואנחנו הסכמנו להאמין. אחרי הכל אם מחר הציבור יאבד אמונו בשקל בגלל היפר אינפלציה או בגלל כל קטסטרופה אחרת ,תוכלו לרכוש עם אותו שטר של ה200 ש"ח האלה חצי ארטיק קרח איכותי. זה אמנם נשמע כסיוט רחוק אבל זו המציאות שחוו עשרות רבות של מדינות רק ב50 השנים האחרונות כולל פה בישראל. זה גם לא כזה רחוק- הסטטיסטיקה אומרת שכאשר כסף מיוצר מחוב  הוא יפשוט רגל בהיפר אינפלציה מדי כמה עשרות שנים. הסטטיסטיקה מראה עוד שממשלה אחראית או פזרנית לא תוכל לעצור תהליך זה אלא רק להאיץ או להאט את קצב פשיטת הרגל.
גם אם נחליט שאנחנו לא מאמינים בשקל בא חוק בנק ישראל ומחייב אותנו להשתמש רק בו ובכך משמר את המונופול שיש לבנקים על ייצור הכסף.

כדי להמחיש עד כמה מוזרה הסיטואציה הזו, חישבו למשל שבמקום בניירות היה מחליף בנק ישראל את השטרות בפקקי בקבוקים ייחודיים והיה מכריז עליהם ככסף החדש. זה אמנם נשמע מגוחך אבל יתכן שבעוד 200 שנים יסתכלו גם עלינו באור מגוחך כשיגלו שהאדם האמין שלדף נייר קטן יש ערך רב רק בגלל שאמרו לו, בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים היום בגיחוך על הבריטים שהאמינו בערכם של מקלות עץ שאף שימשו אותם ככסף בימי הביניים.

מתוך The Banking Swindle
Tally Sticks -הכסף הקדום של בריטניה בימי הביניים . מתוך The Banking Swindle


בסופו של דבר בכל המיקרים ,אם אותו הכסף לא ינוהל בצורה אחראית השטר כסף יחזור לשמש כמפית שמנגבים איתה את הפה, המקלות יחזרו לשמש לחיזוק הסוכה והפקקים ימנעו שוב מהמים לצאת מהבקבוקים.

במוקדם או במאוחר (ועדיף במוקדם) נגלה כולנו שאותה מדיניות מוניטרית בה בנק ישראל מיצר כסף מחוב על בסיס של  כלום ,תביא את השקל החדש שלנו לבית הקברות למטבעות יחד עם השקל הישן והלירה שנוצרו באותה השיטה. אם לא נדאג שהשיטה המוניטרית תשתנה אהיו בטוחים שזה יהיה גם גורלו של ה'שקל הכי חדש' שיקום בעתיד.

ואגב סתם לידע כללי, אותם מערכת כסף של מקלות העץ היתה יעילה מאין כמותה והיא שימשה את האנגלים ככסף יציב למעלה מ720 שנים (עד שבוטלה על ידי הבנק המרכזי של אנגליה ב1854). כל זאת רק בגלל שנוהלה בצורה אחראית ולא נוצרה מחוב. האם אתם רואים את השקל החדש שלנו מחזיק מעמד יותר מ50 שנים לפני שיוחלף?



מעבר לכך שבנק ישראל הולך להשקיע 308 מיליון ש"ח מכספי המיסים שלנו בכסף שלא יהיה שווה הרבה בעתיד, לכל זה נוסף עוד אספקט קשה ואכזרי במיוחד שאף אחד לא מדבר עליו: המהלך הזה של החלפת השטרות פוגע בצורה ממוקדת וכואבת באנשים הכי מסכנים בחברה שלנו ומשאיר אותם כמעט חסרי כל, ועל כך ארחיב כבר במאמר שאפרסם מחר.






אין בתוכן באתר זה משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן באתר זה אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והשימוש בתכנים המופיעים באתר זה הינו על אחריותו הבלעדית של הקורא. המסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד ואין הנהלת האתר אחראית במישרין ו/או בעקיפין לתוצאות העלולות להיגרם כתוצאה מהסתמכות על תכנים אלו, שאינם באים במקומן של חוות-דעת ו/או עזרה מקצועית. כמו-כן, אין הנהלת האתר אחראית, בשום צורה שהיא, על מהימנותו ושלמותו של המידע המפורסם כאן.הכותבים כותבים בהתנדבות מלאה, ואין לראות בתכנים משום המלצה, אמת מוחלטת או אמת כלשהי, או ראייה למצב - אלא דעתו הפרטית והבלתי מחייבת של הכותב 

55 תגובות:

  1. כסף מבוסס חוב

    כסף מבוסס חוב הוא כסף שכנגד כל יחידה מונפקת שלו, מונפק חוב בערך זהה, ובריבית גדולה מאפס.

    החוב מונפק ע"י בנק ישראל, כשהוא מלווה את הכסף לבנקים המסחריים והמוסדות הפיננסיים, או ע"י הבנקים המסחריים והמוסדות הפיננסיים כשהם מלווים את הכסף לאזרחים.

    כיום כסף מבוסס חוב הוא הכסף בשימוש בעולם למעט במקומות גיאוגרפיים מצומצמים ובקהילות סגורות.



    איך כסף מבוסס חוב נולד ?

    בפרקטיקה המקובלת כיום כסף מונפק בבנקים המרכזיים.

    בדרך כלל הבנקים המרכזיים מלווים את הכסף לבנקים המסחריים.

    הבנקים המסחריים מלווים את הכסף ללקוחות כשהם משאירים חלק קטן מימנו אצלם (יחס הלימות הון).

    יחס הלימות ההון המקובל בישראל הוא כ-10%.

    יחס זה מוביל לכך שכ-90% מהכסף "מיוצר" בבנקים המסחריים (ראו ערך בנקאות רזרבה חלקית).

    פועל יוצא מאופן הנפקת הכסף הוא חוב נושא ריבית שעומד מאחורי כל יחידת כסף מונפקת.



    איך כסף מבוסס חוב מת ?

    מאחר וכל יחידת כסף נושאת ריבית, כמות הכסף צריכה לגדול כל העת בהתאם לשיעור הריבית.

    אם כמות הכסף לא תגדל בהתאם לשיעור הריבית, יחסר כסף על מנת לשלם את הריבית.

    במקרה כזה יתרחשו פשיטות רגל שבתחילה יהיו פרופרוציונליים לכמות הכסף החסרה.

    אולם בהמשך פשיטות הרגל עלולות להתפשט לכל המוסדות הפיננסיים ולגדול הרבה מעבר לכמות הכסף החסרה.

    על מנת למנוע תגובת שרשרת של פשיטות רגל, על הבנק המרכזי לדאוג שכמות הכסף תמיד תגדל בהתאם לשיעור הריבית.

    כמו-כן במערכת בנקאות רזרבה חלקית על הבנק המרכזי לעצור פשיטות רגל על ידי כיסוי ההפסדים ללקוחות הבנקים, על מנת למנוע משבר אמון שיוביל לקריסת המערכת הפיננסית.

    בהנחה שהבנק המרכזי מבצע את תפקידו, הגידול בכמות הכסף היא אקספוננציאלית.

    מכפלת הגידול בכמות הכסף מתאימה לגובה הריבית ללווים, וזו בדר"כ אינה יורדת מ-5%.

    מצד שני הכלכלה אינה גדלה ב-5% בכל שנה והיא גם אינה גדילה אקספוננציאלית כפי שכמות הכסף גדילה.

    לפיכך עם השנים נוצר פער במהירות הגידול בכסף למהירות הגידול בכלכלה.

    פער זה מתבטא באינפלציה מתמדת, דהיינו ערך הכסף יורד - דרושות יותר יחידות כסף על מנת לקנות את אותו המוצר.

    הפער גדל ככל שחולפות השנים והוא מתבטא באינפלציה גוברת.

    האינפלציה מובילה למשבר אמון של האזרחים בכסף.

    בנקודה זו האזרחים מנסים להיפטר מהכסף דהיינו מהירות המחזור של הכסף גדילה דרמטית.

    הביטוי של כזה שלב הוא היפר אינפלציה.

    ההיפר אינפלציה מוחקת את ערכו של הכסף תוך זמן יחסית קצר, יחד עם הפקדונות והחובות במשק, ומאפשרת להתחיל מחדש ע"י יצירת מטבע חדש בר-ערך.

    מערכות בנקאות רזרבה חלקית המבוססות על כסף נושא חוב, מסיימות את חייהן בהיפר אינפלציה.



    בישראל מסוף שנות השבעים עד אמצע שנות השמונים החלה אינפלציה חזקה שגברה עד למחיקה טוטאלית של ערך הלירה הישראלית, ולאחר מכן מחיקת ערך השקל.

    על מנת לייצב את מערכת בנקאות רזרבה חלקית נדרש מטבע שלישי - שקל חדש שהחילו להנפיקו בספטמבר 1985.

    מטבע זה משמש עד ימינו והוא עדיין לא נכנס לשלב הטרמינלי של ההיפר אינפלציה.

    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%9B%D7%A1%D7%A3_%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%A1_%D7%97%D7%95%D7%91

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה מבלבל בין יחס הלימות הון לבין יחס הרזרבה:

      הבנקים המסחריים מלווים את הכסף ללקוחות.
      היחס בין היקף ההלוואות שמקורם ההון העצמי של הבנק לבין כלל ההלוואות (כולל אלו המגיעות מפיקדונות הלקוחות שהם למעשה לא כספי הבנק) הוא יחס הלימות ההון ובישראל הוא כ-12%. [מחושב לפי נוסחאות בזל].
      מלבד זאת חלה על הבנקים חובת נזילות והם שומרים 6% מכספי הפיקדונות בצורת מזומן.

      מחק
    2. לאנונימי מ-8:30, אתה מתבקש להיכנס לאקו-וויקי ולהעמיד את המונחים על דיוקם.
      אקו-וויקי היא וויקי פתוחה לדיעות שהן לא במיינסטרים. אני קטנתי מלהכיר את המונחים המדויקים שהבנקים משתמשים בהם ולהכיר את ההבדלים בין יחס הלימות הון, יחס רזרבה ונזילות. הרעיון הוא שהנלמד ביחד את הנושאים וכל אחד יתרום מהידע שלו. שכן הנושאים האלה בדר"כ לא נלמדים במוסדות הרשמיים והפצת הידע מאחד לשני זו הדרך היחידה שפתוחה בפנינו.

      בברכה.

      ע'

      מחק
  2. כסף ללא חוב מונפק על ידי גוף מוסכם ומתקבל אצל קבוצת אנשים כתמורה לעבודה, סחורות או שירותים.

    בניגוד לכסף מבוסס חוב, את הכסף שאינו ניתן תמורת חוב אין צורך להחזיר, ואין צורך לשלם עליו ריבית.

    מאחר ואין צורך לשלם על כסף מסוג זה ריבית, אין צורך להגדיל את כמות הכסף במשק בקצב הריבית, וניתן להדפיסו בקצב המתאים לגידול הכלכלה וקצב גידול האוכלוסיה.

    באופן זה ניתן למנוע אינפלציה, שהיא למעשה ירידת ערך הכסף הנובעת מגידול מהיר של כמות הכסף ביחס לצמיחה הכלכלית.

    כסף ללא חוב יכול לשמש את הממשלה לכיסוי הוצאותיה ישירות מבלי לגבות מיסים, ומונע את תשלומי הריבית של הממשלה לאזרחים, למוסדות הפיננסיים, ולבנק המרכזי שמדפיס את הכסף.


    תפיסה ברוח זו הובעה ע"י נשיא ארה"ב לשעבר אברהם לינקולן : "הממשלה צריכה ליצור ולחלק את כל הכסף והאשראי הדרושים לכיסוי הוצאות הממשלה וכח הקנייה של האזרחים. על ידי אימוץ עקרונות אלה, משלם המיסים ימנע מתשלומי ריבית אדירים. תימנע המניפולציה בכסף והוא ישרת את האנושות.

    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%9B%D7%A1%D7%A3_%D7%9C%D7%9C%D7%90_%D7%97%D7%95%D7%91

    השבמחק
  3. בודריאר מגדיר ארבעה שלבים בהתפתחות הקשר בין המציאות לבין הדימוי בתרבות המערבית והם :

    שלב ראשון – הדימוי כהשתקפות המציאות, רפרזנטציה.

    שלב שני – הדימוי כעיוות המציאות, השחתה.

    שלב שלישי – הדימוי כהסוואה להיעדר, יצירת רושם, מעשה כשפים של הדימוי.

    שלב רביעי, הסימולאקרה – דימוי חסר קשר מוחלט למציאות ; המודל מכריע את דרך ראייתנו את המציאות.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%27%D7%90%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A8

    http://wiki.tau.ac.il/maphilos/index.php/%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92_%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%96%27%D7%90%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%A8_%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92_%D7%9C%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%90_%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%99


    כדי להדגיש את אבחנותיו לגבי מקור והעתק, מקדיש בודריאר פרק נרחב בספרו אודות השיבוט, אותה כפילות המטשטשת את הגבולות בין המקור לדימוי.

    הוא רואה את השיבוט כתותבת ה"כופה את עצמה על הגוף כדגם מקורי" ומכלה אותו, את העבר שלו ואת כל השינויים שחלו בו.

    בודריאר מדמה גוף זה לגרורה סרטנית של נוסחת הבסיס שלו.

    באופן דומה מתייחס בודריאר גם לשימוש בהולוגרמות שהן היפוך מושלם לבבואתנו הנשקפת במראה או בתצלום, שכן זהו סוג של אשליה שהפכה באמצעות ההולוגרמה לקץ האשליה, "השלכה שקיבלה ביטוי חומרי, שקיפות שנהפכה לחומר".

    אין בה יותר את הקסם של מראית העין, כיוון שזהו כבר לא דימוי, אלא קץ המדומיין.

    זהו אור הלייזר, סדרה של אפקטים והזיה ריאליסטית הממחישה שוב את חוסר המוצא וחוסר האונים של חברה החיה את חייה בתוך מקסם שוא.

    ובאשר לדיוק, אומר בודריאר : "כאשר אובייקט דומה בדיוק לאחר, הוא אינו כמוהו בדיוק, הוא רק קצת יותר כמוהו...המדויק הוא כבר מדויק מדי, מדויק הוא רק מה שמתקרב לאמת מבלי להתיימר בכך".

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A7%D7%A8%D7%94

    השבמחק
    תשובות
    1. אבי ההקשר הרעיוני9 ביולי 2012 בשעה 1:20

      יש סיבות רבות למשבר הכלכלי של חצי השנה האחרונה, וחלקן ניתנות להסבר במונחי המציאות הווירטואלית.

      האזרח הקטן וכמוהו מקבל ההחלטות, חיים בסימולציה של המציאות אך חושבים שהם במציאות.

      אם תרצו, הם חיים במפה של העיר וחושבים שהם בעיר.

      מצב זה, שמזכיר במידת מה את הסרט מטריקס, כינה הסוציולוג והפסיכולוג ז'אן בודריאר כ"סימולקרה".

      הכלכלה הפכה למציאות וירטואלית.



      פעם הכלכלה היתה לגמרי ממשית : החלפנו קילו תירס תמורת תרנגולת.

      אחר-כך, הופיעו סימולציות פשוטות של ערך כלכלי, שנעשו יותר ויותר מורכבות.

      כמו מערכים מספריים וסמלים על גבי מטבעות, דרך שטרות נייר ועד לכרטיס האשראי שהוא מינימום חומר ומקסימום מידע.



      שיאו של תהליך ההתרחקות מהממשות הופיע עם כניסת טכנולוגיות המידע הדיגיטליות.

      תחילה נסחרו מניות, אחר-כך אופציות של מניות, ובהמשך אופציות על מדדי מניות ועוד נגזרות.

      לא רק שהריחוק מהממשות גדל, אלא היקף המסחר בעולם הסימולקרה הפך לגלובלי, בהיקפי עתק, ובמהירויות ודרגות מורכבות שאדם רגיל כלל אינו יכול להבין.




      יחס נכסים מול תוצר

      במחקר שחברת המחקר והייעוץ מקינזי פרסמה בחודש שעבר, "מגמות ארוכות טווח של שוקי ההון הגלובליים", ניתן לראות את הנתונים המדהימים של עומק האשליה של הכלכלה הווירטואלית.

      מתוך הנתונים אפשר לעבד את מדד הסימולקרה, שמציין את היחס בין הנכסים הפיננסיים (מפת הכלכלה) לבין התוצר (הכלכלה עצמה).

      כך, מדד הסימולקרה ביפן וארה"ב מגיע ל-400 (כלומר, הפיננסים גדולים פי 4 מהתוצר) ; סין 300 והודו 200. וונצואלה בולטת במדד של 80, דהיינו - סך הנכסים הפיננסיים מהווה רק 80% מהתוצר.

      עוד מספר נתונים : סך הנכסים הפיננסיים הגלובליים הוכפל תוך עשור, מ-70 טריליון דולר ב-1998, ל-142 טריליון דולר ב-2008.

      אבל סך התוצר הכלכלי המקומי הגולמי, התמ"ג, גדל רק ב-60%.

      לפני עשור, היו בעולם רק 3 מדינות שבהן סך הנכסים היה גדול מהתמ"ג, כיום יש 26 מדינות כאלה. סך הנכסים הפיננסיים הגלובליים גדול כיום פי 3.5 מסך התוצר הגלובלי.



      כסף הוא מדד של אמצעים ריאליים, הוא מעין מפה של הדבר האמיתי.

      אך מה קורה כשהמפה (הפיננסים) הופכת לגדולה יותר מהעיר (התוצר) שאותה היא אמורה למפות ? היא הופכת למפה מזויפת ומסוכנת היוצרת אשליות.

      שהרי, לפי הנתונים הללו, ארה"ב חיה כיום הרבה מעל יכולתה הכלכלית וממשכנת את עתידה בצורה מדאיגה.



      הצריכה הפרטית והצריכה הציבורית שהן ללא כיסוי, גורמות להדפסת כסף ללא כיסוי בתוצר.

      הכלכלנים קוראים למצב זה, "עומק פיננסי" ורואים בו דבר חיובי.

      אבל מה קורה כשהעומק הפיננסי הוא באר ללא תחתית ? אז מתחילים לדבר על המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fid=3195&did=1000323126

      מחק
    2. הסבר מעניין ובכלל, אם מתחילים להזכיר את בודריאר באתר הזה, אז היה שווה לעקוב אחריו כל הזמן הזה (:

      אולי תתחיל תנועה פילוסופית כלכלית (וירטואלית)

      אני אתכם!

      ביבי בי

      מחק
    3. נו נו נו...
      היא כבר התחילה (אבל לא באתר הזה)...


      והנה ההמשך המשיק לבודריאר


      קהילות מדומיינות (באנגלית : Imagined Communities) הוא מושג שטבע בנדיקט אנדרסון בספרו בשם זה שיצא לאור ב-1983 ובמהדורה מורחבת ב-1991, בו דן בצמיחת רעיון הלאומיות והתפתחותו לתופעה עולמית.

      המושג "קהילה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל.

      תודעת הקהילה כה חזקה בקבוצות אלה, עד כי יש בכוחה להוציא את אנשיהן למלחמה בשדות קרב רחוקים ולמות למענן, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי ומשפחתם.

      לטענתו, לאום ומדינת לאום הם דוגמאות בנות ימינו לקהילות מדומיינות, אשר החליפו במהלך ההיסטוריה קהילות מדומיינות אחרות, כגון קהילות המאמינים הגדולות של הנצרות, האסלאם והבודהיזם.

      קהילות קדומות אלו היו מורכבות ממיליוני אנשים בני תרבויות שונות, דוברי שפות שונות, המלוכדות אך ורק סביב רעיון דתי ומערכת של כתבי קודש (הכתובים בדרך כלל בשפה זרה להם).

      מהפכת הדפוס באירופה במאה ה-15, במקביל לרפורמציה של לותר, הביאה לגידול ניכר בכתיבה בשפות המקומיות ה"המוניות"

      "קפיטליזם-הדפוס" הצומח הרחיב את תוצריו – ועל ידי כך את השוק שלהם - מעבר לכתבי קודש מתורגמים, כאשר מהמאה ה-18 החלו נפוצות באירופה ובמושבותיה מעבר לים שתי סוגות חדשות, מרכזיות בטיעון של אנדרסון – הרומן והעיתון.
      הרומנים תיארו התרחשויות מקבילות בסביבה המוכרת לקהל הקוראים, ובכך הסירו מחיצות בין מציאות לדמיון, וחיזקו תודעה של קהילה מדומיינת, אשר מרבית חבריה אינם מכירים זה את זה, אך יודעים זה על קיומו של זה ועל אורחות חייהם של האחרים, בזמן מקביל.

      בדומה לרומן, העיתונים תיארו בכל יום מגוון אנשים והתרחשויות במקומות שונים, שהצבתם ביחד היא שרירותית והקשר היחידי ביניהם הוא התאריך. אך עצם הצבתם יחד וההמשכיות מהעיתון של היום לזה של מחר, מייצרים אשליה של עלילה בעלת מאפיינים הדומים לאלו של רומן.

      התאריך המשותף לכל האירועים הוא המסמן את קיומו של זמן "הומוגני, ריק" ואת התקדמותו בלוח השנה.

      עוד יותר מהרומן, שתודעת הקהילה המדומיינת נעוצה בתוכנו, העיתון מחזק תודעה זו מעצם קריאתו, המתרחשת במקביל על ידי אלפים או מיליוני אנשים מדי יום ביומו, כולם קוראים את אותם סיפורים באותה שפה, ותמונת המציאות שלהם מעוצבת על פיהם.

      קורא העיתון יודע לא רק כי הדברים המתוארים בו התרחשו באותו יום במקומות שונים בעולם, אלא גם כי כל שכניו לעיר, למחוז ולמדינה יודעים באותו זמן על אותם דברים.

      בכך תרם קפיטליזם-הדפוס לשינוי התפיסה הקהילתית של ההמונים, מהשתייכות לקהילה מדומיינת רחבה של מאמינים, למשל, להשתייכות לקהילה מדומיינת של קוראי אותם סיפורים באותה שפה, ובדרך כלל בתחומי אותה מדינה.

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA

      והנה דוגמה מוחשית !...
      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000708652


      לפי זה
      השלב הראשון במימושו של החוק התרמודינמי הראשון היה
      רידוד ושיטוח השפה והפיכתה להמונית
      השלב השני הוא שפת "תמונות"
      והשלב השלישי הוא רידוד ושיטוח התמונה
      כשהקהילה המדומיינת מתרכזת מסביב ל"כלכלת שוק"...
      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

      מחק
  4. ערן, שאלה.

    ניתן בפועל לעשות תרשים עוגה יפה שמתאר למי יש את הכסף. יש כזה לארה"ב, לא ראיתי כזה בישראל אבל הוא כנראה דומה. (חלוקה של הון לפי עשירונים)
    מכיוון שאת (כמעט) כל הכסף הזה מישהו חייב לבנק, איך ייתכן שסכום הכסף גדול מ0? הוא כולו מגיע להיות החוב הלאומי? ואם כן אז איך הוא עושה את הדרך לשם?
    ובאופן כללי, מה הקשר בין החוב הלאומי, כמות הכסף והתוצר הלאומי? יש כזה בכלל?

    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. מישהו רוצה להתייחס?
      *bump*

      מחק
  5. א. אנחנו מאמינים בשובי הכסף מאותה סיבה שהבריטים האמינו לשווי המקלות. המדינה הסכימה לקבל אותם כמיסים ואיגרות.
    ב. שאלה לערן
    כשהבנקים לוקחים ריבית על הכסף שהם מלווים הם יוצרים לעצמם רווח. בגלל שהם ממונפים לפחות פי עשר הריבית גם היא מתקבלת עשר פעמים כך שהבנק מרוויח "יפה מאוד" גם את הריבית הזו אפשר להלוות ולהרוויח שוב. ולמרות כל זאת הבנקים חסרים בכסף כך נראה לי ואירופה בכיון להתרסק ואחריה מי ישורנו. איך זה קורה? לאן נעלם כל הכסף?

    השבמחק
    תשובות
    1. אולי זו התשובה ?9 ביולי 2012 בשעה 1:39

      בפועל, העובדה שהבנקים והמתווכים האחרים נמצאים בלב המערכת מאפשרת להם לשמור לעצמם נתח נכבד מהכספים העוברים דרכם. "הבנקאים הבינו, באיחור מסוים, שהם ניצבים בעמדה שמאפשרת להם לגזור את מרבית הרווחים מהכלכלה היצרנית. הם גילו כמה קל להקיז את דמה של החברה שבה הם פועלים."
      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3515445,00.html

      שר האוצר של בריטניה, ג'ורג' אוסבורן, מתכוון להיאבק על זכותם של הבנקים הבריטיים להעניק בונוסים מנופחים, על אף פרשת הליבור שהגבירה את הקריאות להגביל את שכר הבנקאים, לפי דיווח של "פייננשל טיימס".

      אוסבורן, שישתתף בפגישת שרי האוצר של האיחוד האירופי ביום שלישי, צפוי להתנגד להצעה האירופית לפיה הבונוס יהיה ביחס של 1:1 מול שכר הבסיס, בטענה כי זו אינה הדרך הנכונה לרסן את השכר במגזר הבנקאי.

      "ישנו סיכון שזה יעלה את שכר הבסיס", אמר ל"פייננשל טיימס" גורם במשרד האוצר הבריטי. "אנחנו לא משוכנעים לחלוטין שזו הדרך הנכונה".

      בכירי המגזר עושים מאמצים לשכנע פוליטיקאים ובכירים בבריטניה להתנגד להצעה לקבוע יחס מקסימלי בין השכר לבונוס, הצעה אשר הוכנסה לטיוטת חוק להגברת הפיקוח על המוסדות הפיננסיים.

      בשבוע שעבר קרא מנכ"ל סטנדרד צ'רטרד, פיטר סנדס, לראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, להתנגד למגבלות, שלטענתו יבריחו חברות להונג קונג או ניו יורק.
      http://www.themarker.com/wallstreet/1.1750648

      מחק
    2. הבהרה, הבנקים לא לוקחים את כל הריבית ולא בדיוק מלווים את הכסף.
      הבנקים מתווכים. בעיקרון המפקידים בבנק (אני ואתה) לוקחים את הריבית ומלווים את הכסף ללווים (גם אני ואתה... למעשה רוב האנשים הם לווים ומלווים בעת ובעונה אחת, למשל הם חוסכים קופת גמל מצד אחד, ולוקחים משכנתא מצד שני). הבנקים מתווכים. הם לוקחים פער תיווך בין הריבית שהם משלמים למלווה, לריבית שהלווה משלם להם.
      כשהלווים נקלעים לקשיים, הבנקים עלולים להיקלע למצוקת "נזילות", אין להם כסף לתת למפקידים (למלווים). אולם צריך להפריד, הסכומים האסטרונומיים שהבנק הרוויח מפערי תיווך זרמו כבר לבעלים דרך דיבדנדים, מניות, בונוסים ומשכורות. הכסף הזה לא נמצא בבנק. אם הבנק יפשוט רגל, המפקידים ישארו ללא הפקדה, המלווים ישארו עם החוב, והבעלים ישארו עם הרווחים.

      ע'

      מחק
    3. מה שהבנק לא מייצר, זה את הכסף שדרוש לתשלום הריבית על ההלוואה. כך קורה שתמיד יש יותר חוב מאשר כסף.
      http://haemori.wordpress.com/2012/03/01/aftercoins/
      (מאמר מצויין !)

      מחק
  6. ערן שלום,

    אני מאד נהנה בד"כ לקרוא את המאמרים המחכימים באתר, ולומד הרבה על איך שולטים בנו, אך הפעם הכתבה פשוט תמוהה בעיני. אם הביקורת היא על שימוש בכסף פיאט, זה לא ברור מאחר וגם בשיטה לא מבוססת חוב נזדקק להפשטה כלשהי, פקקים או מה שזה לא יהיה. אם הביקורת היא על שמחיר ההדפסה יקר מדי, נראה לי שזה הרבה יותר זול להוציא בקבלנות משנה חד פעמית הדפסה של מאות מיליוני שטרות (ששווים מן הסתם עשרות מיליארדים), מאשר להחזיק קבוע את המדפיס הממשלתי. אנא האר את עיני. שוב תודה על העשייה המבורכת

    השבמחק
    תשובות
    1. עוד דבר, למעשה הכי חשוב.
      לדעתי ההדפסה הזו היא בפירוש הוצאה חד פעמית שאינה נושאת ריבית כמו הלוואות. לדעתי אתה צריך לברך על כך ולעודד את הממשלה לייצר כסף רק בדרך זו (כמו שאתה קורא לעשות כל הזמן ובצדק).
      חצי שקל חד פעמי על שטר של מאה או מאתיים ואפילו עשרים, זה הרבה יותר טוב מאחוזי ריבית לא? (או קיי אולי על עשרים לא משהו, אבל בממוצע זה בהחלט עדיף בעיני). מה גם שהכסף זורם למישהו שמייצר משהו ולא לבנק

      מחק
    2. שלום מישאל,
      המטרה פה להראות שלכסף אין שום משמעות מיוחדת אם הוא לא מגובה במשהו ממשי.
      כל עוד הוא סתם נייר הוא בבסיסו שווה את הנייר עליו הוא מודפס. אם יש לו ערך זה רק בגלל שאנחנו מאמינים שיש לו ערך. אלא שאמון זה דבר שיכול לחלוף מהר. לפעמים מהר מידי. חלק מהאנשים לא מודעים לכך.

      אם כבר מדברים על עלות ההדפסה עולות כמה שאלות: מדוע אנחנו צריכים להדפיס כל כך הרבה ובקצב עולה? כמות הכסף הרי גדלה בשיטה הנוכחית ביחס גדול יותר מהגידול בתוצר במשק.ובנוסף: מה הטעם בלהדפיס סדרה חדשה במאות מיליונים אם גם כך הסדרה תאבד מערכה עשרות אחוזים בעוד 5 או 10 שנים?

      לגבי הדפסת כסף - כל הכסף שמודפס בסדרה הזו יחליף את הסדרה הנוכחית כך שזה לא יוסיף ולא יגרע בכלום ,מלבד ההוצאה של ה308 מיליון ש"ח.
      באופן כללי לגבי הדפסה - בנק ישראל מדפיס כסף אבל בסופו של דבר מחדיר אותו לשוק בתמורה לחוב - כך שכל הדפסה חדשה תיצר חוב עם ריבית.

      ערן

      מחק
  7. שלום ערן,
    דבר ראשון אני רוצה להביע את הערכתי על העבודה והזמן שאתה משקיע בנושא כל כך חשוב וכל כך נשכח.
    שנית, רציתי להפנות אותך למקרה שנתקלתי בו בסרט השני מסדרת סרטי ZEITGEIST. מסופר שם על בחור ממדינת מינסוטה, בשם ג'רום דלי. בשנת 1969 ג'רום לא עמד בהחזרי ההלוואה שלקח לרכישת ביתו, והבנק המלווה דרש בתמורה לעקל את הבית. בתגובה, ג'רום טען בבית המשפט שחוזה ההלוואה מחייב את שני הצדדים להעמיד "צורה לגיטמית של רכוש להמרה". מצידו, ג'רום העמיד את הבית. הבנק לעומת זאת, העמיד את הכסף.אבל הכסף שניתן בתור הלוואה "נוצר" רק מרגע חתימת ההסכם ולא היה שייך לבנק מעולם (לפי הרעיון שבזמן נתינת הלוואה הבנק מקבל "promissory notes in exchange for credits" ולמעשה הרזרבה האמיתית בבנק כלל לא משתנה). כלומר, הבנק לא העמיד שום צורה של רכוש לגיטימי השייך לו בזמן חתימת חוזה ההלוואה, אלא רק התחייבות תאורטית!
    נשיא הבנק צוטט במהלך המשפט כאומר "the money and credit first came into existence when they (the bank) created it".
    ג'רום זכה במשפט וביתו לא עוקל.
    אז רציתי לדעת מה דעתך על הסיפור הזה, על ההשלכות האפשריות שלו, אם ידוע לך אם היו שינויים חוקתיים כלשהם מאז, ואם בכלל הסיפור נראה אמין (אתוודה שלא הצלבתי מקורות מידע והסתמכתי לחלוטין על המידע שמובא בסרט).
    ועוד דבר אחרון, מה תגובתך לדעה(שאיני חולק כמובן, אך הוצגה בפני מס' פעמים) שכלכלת החוב היא ה"רע במיעוטו" מכיוון שאלמלא היו הדברים כפי שהם, לא היינו זוכים ל"קידמה" על כל יתרונותיה?

    לינק לסרט - http://www.youtube.com/watch?v=EewGMBOB4Gg

    ושוב תודה,

    תומר

    השבמחק
    תשובות
    1. לבקשתך ביקשנו מרוביני להגיב על דברך האחרון...9 ביולי 2012 בשעה 13:47

      דר' נוריאל רוביני, אמר בראיון לרשת בלומברג כי גורמים רבים שיצרו את המשבר הפיננסי עדיין לא התגלו.

      "התמריצים של הבנקאים לרמות, לבצע מעשים לא חוקיים ולא מוסריים לא השתנו", הסביר רוביני, "הדרך היחידה היא לפרק את הסופרמקטים הפיננסיים האלו".

      "כשבבנק אחד יש מחלקה מסחרית, חטיבת השקעות, ניהול נכסים, ברוקראז', ביטוח, חיתום ונגזרים, אין חומות ונוצרים המון ניגודי עניינים".

      לדעתו של הכלכלן עדיף שלא להאשים ישירות את העוסקים בשוק ההון אלא לפנות לשינוי המערכת.

      "בנקאים הם חמדנים וככה הם היו במשך מאות שנים.

      זו לא שאלה של האם הם פחות מוסריים מאשר לפני אלף שנה, פשוט עלינו להבטיח שהם יתנהגו בצורה של מינימום סיכון, כי אחרת זה יקרה שוב ושוב" אמר רוביני וסיכם, "מאז המשבר אף בנקאי לא נכנס לכלא ורק קונסים אותם. אם נכניס כמה לכלא או נתלה אחד ברחובות, אולי נלמד חלק מהם לקח".
      http://www1.bizportal.co.il/article/326655

      מחק
    2. שלום תומר,
      אני לא מכיר את הסיפור על ג'רום דלי כך שאולי אחרי שאבחן אותו היטב אוכל להגיב עליו.

      לגבי הקידמה:
      אני מדמה את הכלכלה שלנו היום לאותו מתאמן במכון הכושר שמנפח את שריריו בעזרת סטרואידים . אמנם הוא מפתח את שריריו בצורה מרשימה (יהיו כאלה שיגידו מוגזמת) ועל הדרך מכלה את כל משאבי גופו. בגיל מוקדם סביר להניח שיעבור התקף לב שישבית אותו. השאלה היא האם אתה מעוניין להיות כמו המתאמן הזה : להתפתח מהר על חשבון העתיד או להיות המתאמן הרגיל שממתפתח בצורה הדרגתית אבל חי יותר ובצורה מאוזנת?

      לגבי השאלה האם הצמיחה מועילה לנו תוכל לקרא כאן:
      http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_29.html

      ערן

      מחק
    3. אני בוחר באופציה מספר 2. D:

      מחק
  8. שלום לערן ולשאר כותבי הפוסט
    נחשפתי לפוסט רק אתמול והוא מענין מאד ומלמד.
    הייתי שמח מאד אם הייתם כותבים קצת יותר על עצמכם. מי אתם? מה השכלתכם? פרנסתכם? איך יש לך ערן כל כך הרבה זמן לכתוב? ואולי תשימו גם תמונות שנוכל להזדהות יותר. מקווה שזה לא יתקבל בצורה רעה כחדירה לפרטיות. אתם מטיפים לקוראים לחקור להבין לשאול שאלות וללמד את הציבור שאינו בקיא בהתנהלות השיטה המוניטרית. זה מבורך וזה מה שאני עושה. כל תהליך של העברת מידע ולימוד תלוי ברמת האמון בין הצדדים כך שנראה לי שזה יתרום לכם.
    תודה
    אודי

    השבמחק
    תשובות
    1. קורא ותומך באתר ובמטרותיו9 ביולי 2012 בשעה 14:23

      חחח
      והיכן תמונתך שלך ?
      ומהי השכלתך שלך ??
      אם לא הבנת
      אז האתר הזה מתבסס על כך
      שסמכות הדברים נובעת מנכונותם
      ללא כל קשר לאומריהם..
      כל שצריך הוא : טיעון+גיבוי עובדתי+קישור למקור
      וזהו...
      אה,כן וגם דיון פתוח וענייני
      שמגמתו בדיקה ובירור
      תוך כבוד
      וענווה
      וצניעות
      (ולפעמים אולי קריצה-עקיצה חבריות...)



      חוץ מזה
      שאלתך בעניין הפרנסה
      ושל ערן בפרט
      תוך עקיצה מרומזת כלפיו
      מזמינה בעיטה רצינית באחוריך
      וקישטהההה מכאן !

      מחק
    2. שלום אודי,
      רמת האמון לא צריכה להיות ביני לבין הקוראים אלא בין הקוראים לבין תוכן המאמרים. אני אמנם לא מסתתר ומופיע בשמי המלא (ואין כאלה הרבה בארץ) אבל אני פה לא האישיו .
      אני ממליץ לקוראי שוב ושוב אל תאמינו למה שאני כותב בידקו בעצמכם -אני מצרף כמה שיותר קישורים למקומות שניתן ללמוד מהם ואתם מוזמנים לחפש עוד בעצמכם:
      אם מצאתם את הדברים נכונים הרי מנעתם לעצמכם ספקות לגבי אמינות הדברים וגם הרחבתם את הידע שלכם
      אם מצאתם את הדברים כמוטעים אתם מוזמנים להעלות אותם פה בתגובות ואני משתדל להגיב כמעט על הכל וגם אם לא עדיין גם במקרה זה הרחבתם את הידע שלכם ואולי גם אני ארחיב את שלי בעזרתכם.

      אודי, זה יהיה גרוע מאד אם אנשים יאמינו לי בצורה עיוורת רק כי הם חושבים שאני אמין או בגלל שיש לי פרצוף שנראה אמין ולא יבדקו את הדברים בעצמם.

      יום טוב וברוך הבא,
      ערן

      מחק
    3. קורא תומך באתר ומטרותיו,
      השאלה של אודי בהחלט לגיטימית.
      אני הייתי נמנע מלהגיב בצורה כזאת.

      ערן

      מחק
    4. קורא ותומך באתר ובמטרותיו9 ביולי 2012 בשעה 14:41

      אז למה לא ענית עליה ?
      [ומה הלגיטימיות בשאלה איך אתה מתפרנס ומניין יש לך זמן ?? חוץ מחטטנות מתגרה לשמה...]
      חוץ מזה
      זכותך לחשוב שהיא לגיטימית
      וזכותי לחשוב שאתה טועה ושהיא לא...

      מחק
    5. האמת שיש מקום, כמו כל אתר שמכבד את עצמו
      לעמוד של "אודות"
      שם תכתוב קצת על עצמך

      מחק
    6. מומלץ לבדוק כל דבר שרשום פה באתר, כמו גם במקומות אחרים.
      האמינות של הדברים צריכה לנבוע מבדיקה אישית של כל אחד ולא מהסטטוס של כותב זה או אחר.
      ספציפית לגבי שאלתך, אני גיליתי את החסרונות של השיטה המוניטרית והעיוורון שלי לעניין לפני כ-9 שנים. מאז דיברתי על הנושא בפורומים הולכים ומתרחבים.
      מה שכתבתי פה באתר ובמקומות אחרים נועד להעיר עוד אנשים כדי להחליף את השיטה הקלוקלת הזו בשיטה יותר חיובית, וכדי שאנשים יקחו אחריות על חייהם במקום למסור אותם לכל מיני מוסדות.
      ברמה האישית, אם תבדוק את קורות החיים שלי לא תגלה משהו מיוחד. אם אני מורה למתמטיקה, או שאני עובד בקופ"ח ומה המצב המשפחתי ממש לא משנה לעניין הבלוג הזה.
      העבודה נעשית פה על בסיס התנדבותי מלא. אין תומכים ממוסדות\ארגונים כלשהם למעט הקוראים שתומכים בבלוג הזה.

      ע'

      מחק
  9. Based on tha amusing legal clauses frequently attached to his posts I speculate that he's coming from a legal background.
    - Eran

    השבמחק
  10. ערן תודה על התשובה והתמיכה בלגיטימיות השאלה.
    לקורא התומך באתר אני אומר שגם אני תומך בו ומאמין במטרותיו והשאלות שלי היו מתוך חשיבה שמידע כזה שיתפרסם ב "אודות" רק יועיל לבלוג. לא היתה פה אף עקיצה. אני אכן חסר השכלה כלכלית (דוקטור לביולוגיה) ומשתמש בבלוג כמקור מידע ולימוד.
    בהצלחה לכולם

    השבמחק
  11. המדיניות המוניטארית והמשבר הבא


    "המדיניות המוניטארית והמשבר הבא - ההאטה החדה בשווקים המתעוררים נגרמת ומושפעת מהגידול החד בהיקפי הכסף הקל", זו הכותרת שניתנה למאמר שפורסם בוול סטריט ג'ורנל ביום א' האחרון ונכתב על ידי ג'ון טיילור, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת סטנפורד, שלקח חלק במפגש השנתי של הבנק הבינלאומי להסדרים (BIS) הנחשב לבנק של הבנקים המרכזיים.


    בכינוס שהתקיים בשבוע שעבר בשוויץ הזהיר ה-BIS מפני תופעות לוואי פוגעניות שתהיינה למדיניות המוניטארית שננקטת במדינות המפותחות המובילות, שם נותרה מדיניות הריבית נמוכה מאוד והמאזנים של הבנקים המרכזיים ממשיכים להתנפח.


    "מדיניות זו מתדלקת את הגידול באשראי ואת העלייה במחירי הנכסים בחלק מהכלכלות המתפתחות" נאמר שם על ידי הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים שציין כי "למדיניות זו יש השלכות שליליות משמעותיות" שישפיעו גם על הכלכלות המפותחות.


    BIS הדגיש את הדעה לפיה הזרמות הון בינלאומיות שגדלו בעקבות המדיניות המוניטארית היו הגורם המרכזי שהוביל להתארכות המשבר וכי הזרמות הון אלו עלולות להוביל למשבר הבא.


    דעה זו עומדת בניגוד מוחלט להיפותזה שנקראת "שפע החיסכון הגלובלי" אשר לפיה הכספים שנשפכו בארה"ב בעשור הקודם נבעו בעיקר מהעודף של היצוא על פני היבוא במדינות המתפתחות.


    צריך לקחת את BIS ברצינות. הם הקדימו להזהיר מפני ההגזמה המוניטארית שהובילה שמשבר הפיננסי בשנת 2008.
    http://www1.bizportal.co.il/article/326668




    ובהקשר זה :


    ענת לוין : "יש במשק עודפי נזילות מאוד גבוהים"
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000646603

    "את הצמיחה של דור העתיד בישראל שיעבדנו לטובת ההגנה על הדולר"
    http://www.themarker.com/markets/1.646034

    השבמחק
    תשובות
    1. והנה דוגמה קרובה9 ביולי 2012 בשעה 22:14

      הרשות הפלסטינית בדרך לקריסה כלכלית

      הבאסים ממועדונים הומי אדם מרעידים את הלילה.

      מכוניות ב.מ.וו חדשות משתרכות בשדרות למרגלות הוילות, ובנייני דירות צצים ופורחים בגבעות הגדה המערבית.

      אך זוהי יותר אחיזת עיניים מאשר נס כלכלי.

      "תודה לאל שיש הלוואות", אומר אבראהים אל-פאר, הבעלים של סניף חדש של רשת בתי הקפה סגאפרדו זאנטי ברמאללה, הבירה המסחרית של הפלסטינים, ומטה הממשלה בגדה המערבית.

      הצמיחה בגדה המערבית מרוכזת ברמאללה ובמגזרים כמו נדל"ן ושירותים, בעוד מגזרים אחרים כמו חקלאות ובנייה עדיין מדשדשים.

      תקציבים ממשלתיים ואשראי הם סם החיים בכל העשירונים של החברה הפלסטינית.

      אם ללמוד ממשבר החובות באירופה, מצב זה עלול להביא גם להתמוטטות הכלכלה.

      ההלוואות לצריכה אישית בשטחים הפלסטיניים צמחו פי חמש בשנתיים האחרונות והגיעו ל-417 מיליון דולר.

      ההלוואות למכוניות בלבד מסתכמות ב-119 מיליון דולר נוספים, לפי הרשות המוניטרית הפלסטינית (PMA).

      החודש שוב לא ישולמו משכורות עובדי המגזר הציבורי במלואן.

      הבסיס היצרני של הכלכלה הולך ונעלם, ואילו האבטלה והעוני מטפסים.

      המשבר הכלכלי העמיק - הצמיחה ירדה מ-9% ב-2010 ל-5.4% ברבעון הראשון של 2012 לעומת הרבעון המקביל ב-2011.

      הרשות הפלסטינית אחראית כמעט לשליש מאשראי בהיקף 3.5 מיליארד דולר שמעניקים הבנקים בשטחי הרשות.

      אך על רקע ההאטה בסיוע הזר וירידה בהכנסות הממשל, לא ברור שמצב זה יימשך.

      בקשת הפלסטינים להלוואה בהיקף מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) נדחתה, לדברי גורמים בקרן בשבוע שעבר.

      הסיוע הזר מצטמק הן בגלל התנאים הכלכליים העולמיים, והן בתגובה לנסיון הכושל של הפלסטינים להכריז על עצמאות באו"ם בסתיו שעבר.

      קסמו של הנדל"ן ניכר כאשר מביטים מחלונות משרדו של כרים עבד אל-האדי בקומה העשירית, מנהל בחברת PADICO, החברה הפרטית הגדולה ביותר ברשות הפלסטינית. פאדיקו היא חברת אחזקות לה השקעות בכל תחום אפשרי, ממסעדות ובתי מלון יוקרתיים ועד נדל"ן ובנייה.

      מגדלי בטון עולים מקרקעות באמצע שום מקום - "כתמים קירחים", מכנה אותן עבד אל-האדי.

      המגבלות הישראליות אמנם פוגעות במסחר, אך הן תורמות לשוק הנדל"ן.

      "קרקעות בפלסטין הן אחת ההשקעות הבטוחות הבודדות - הן כיוון שהסכמי אוסלו גרמו להן להיות נדירות יותר, והן כיוון שהן מעולם לא ירדו בערכן", אומר עבד אל-האדי. "זה לא נכון גם לגבי נדל"ן, ואף שהמחירים לא ירדו, ישנם פרוייקטי דיור שיושבים ריקים, ואנשים לא קונים אותם", הוא מוסיף.

      החברה של עבד אל-האדי משקיעה במועדון וספא לחברים בלבד המשקיף על מישור החוף, ומייבאת מסעדת יוקרה מירדן. אך אין ברשטצ הרבה ציפייה ליוזמות שצפויות להניב מספר משמעותי של משרות ולעודד את הצמיחה.

      מגזרים כמו חקלאות, ייצור ובנייה למעשה התכווצו ברבעון הראשון של השנה.

      ארגונים בינלאומיים והמגזר הציבורי מתרכזים ברמאללה, בה חיים 75 אלף איש, ואליה מתנקזים כל העושר והמשרות מיתר הגדה המערבית.

      העוני והאבטלה בגדה המערבית צמחו ב-2012, וכוללות כחמישית מהאוכלוסיה, המונה היום 2.6 מיליון נפשות.

      "הממשלה מתמקדת בצמיחה בלי לחשוב כיצד היא מושגת, על מנת לזכות במחמאות מצד גורמים חיצוניים", אמר לרויטרס נאצר עבד-אל כרים, אנליסט כלכלי.

      "למרבה הצער, יותר מדי מהצמיחה תלוי בהשקעה ממשלתית, שאינה מחלקת את העושר בין אנשים וערים", אמר.

      "מתמקדים בפרט ובקניין פרטי, ותחושת הקהילה והקולקטיב נעלמת", אומר בהור.
      http://www.themarker.com/wallstreet/1.1751171

      מחק
  12. שלום לכולם,

    השיטה המוניטרית מאפשרת הקמת תשתיות, פיתוח טכנטלוגיה, תעשיות חדשות
    תוך זמן קצר ביותר ע"י זריקה מאסיבית של כסף לשווקים.
    הדוגמא לכך היא סין ומדינות אסיה. תוך 20 שנים המדינות הללו הגיעו
    כמעט לרמה של אירופה וארה"ב מבחינת תשתיות, מתחמי עסקים, טכנולוגיה וכו'.
    מי שביקר בסין יודע על מה אני מדבר.

    אין שום בעיה עם השיטה המוניטרית כל עוד קצב הצמיחה במדינה
    שווה לכמות גידול הכסף!
    מדינה שבה קצב הצמיחה נמוך מכמות גידול הכסף אזרחיה נענשים
    באינפלציה שהיא בעצם המרווח בין קצב צמיחה לכמות גדילת הכסף.

    השיטה הזאת דומה למירוץ כלבים כאשר לפניהם יש עצם שמחוברת למכונית
    בשלט רחוק. כדי שלכלב יהיה סיכוי לתפוס את העצם הוא צריך לרוץ באותה
    מהירות של המכונית האלחוטית. כל האטה גורמת להתרחקות מן העצם.


    אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מי מפריע לנו כדי להיות בצמיחה מתמדת
    שהיא חיובית ותגרום לשגשוג של כולנו?

    האם זה הפוליטיקאים? הטייקונים? פושעים וגנבים? הון שחור? רגולציה מושחתת? מלחמה?
    אכן כן, כל התשובות נכונות.

    לדעתי הבעיה היא באנשים ולא בשיטה כלכלית זו או אחרת.

    אני מבהיר שוב שכל עוד קצב הצמיחה שווה לכמות גידול הכסף לא תהיה שום אינפלציה
    בכלכלה מבוססת חוב ואנשים תחתיה יהנו מצמיחה גבוה ושגשוג.

    המשך יום נעים
    יוסי קזרסון

    נ.ב
    שלום ערן, בטעות פירסמתי את הודעה הזאת בכתבה של "תיאום ריביות"
    לא נראה לי שהיא קשורה לשם לכן אתה מוזמן למחוק אותה. תודה!

    השבמחק
  13. לאנונימי מעלי - רצוי שתקרא את התגובה הראשונה

    השבמחק
  14. אפיקורס חארטאטיטיס9 ביולי 2012 בשעה 19:06

    ל-ע'

    ביקשת יפה
    אז ממשיכים בניסוי...

    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3576566,00.html


    האם זה יגיע גם לכאן ?

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1751698




    ומה תאמר על זה ?

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1751750



    ולסיכום

    "רמת החיים במדינות המערביות תמשיך לצנוח, בדיוק כמו שירדה ב־15 השנים האחרונות. אי אפשר להיפטר כל כך מהר מהבעיה הגדולה ביותר של העולם המערבי - עודף חוב. ועידה או לא ועידה, פתרון הבעיות באירופה ממשיך להידחות. במשך שנים ארוכות זרימת האשראי שם הופנתה לצריכה, ולא להוצאות הוניות ולהשקעה. כעת לא תהיה ברירה אלא לבצע מחיקות ענק של החובות. זה תהליך ארוך וכואב שיימשך לפחות חמש שנים, אבל עדיף לבצע אותו. משום מה כולם מסרבים".

    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3576376,00.html

    השבמחק
  15. הפער בין המאקרו למיקרו

    מרצה ביום, מהפכן בלילה : פרופ' יוסף זעירא, מראשי ועדת המומחים האלטרנטיבית של ראשי המחאה, יוצא נגד ההאשמות המופנות כלפי כלכלנים, כאילו סייעו לעצב סדר יום ציבורי שלא מתחשב בצרכים חברתיים

    פרופ' יוסף זעירא
    31.10.11



    מאז 2008 העולם כמרקחה.
    משבר פיננסי בנקאי המסרב להיעלם והופך למשבר פיננסי ממשלתי, שזה לצד זה תורמים למיתון עולמי ממושך וכואב.
    כל אלה קשורים לתהליכים עמוקים יותר הנמשכים כבר 30 שנה של הצטמצמות המעורבות הציבורית בכלכלה.

    במקביל נמשכת התרחבות הפערים הכלכליים בין מיעוט מתעשר והולך ובין רוב הנשחק ללא הרף, תהליך הקורה ברבות מארצות המערב.
    תהליך זה, שהוא פוליטי במידה רבה, לצד המשבר הממושך הולידו תסכול גובר והולך המביא להתפרצויות מחאה במקומות שונים בעולם ולאחרונה אף בישראל.

    בתוך הסערה הזו ניצבת קהילה קטנה של כלכלנים אקדמאים שאמורים לחקור התפתחויות אלו, ולהכשיר כלכלנים האמורים לסייע לנו להתמודד עם קשיים אלו.

    כיצד עמדנו באתגרים הכבדים האלה ?

    נושא זה כמובן רחב מאוד ולא אוכל להקיף את כולו, לכן אציג רק כמה נקודות שיכולות להיות פתיחה לדיון בנושא.




    טענה מקובלת בארץ ובעולם גורסת כי חלק גדול מן השינויים במדיניות הכלכלית־חברתית בכיוון של צמצום המעורבות הציבורית הם תוצאה של השפעת הכלכלנים האקדמאים ותלמידיהם הגודשים את משרדי הממשלה.
    השמות שמעלים לרוב בהקשר זה הם מילטון פרידמן והמונטריסטים, נערי פטנקין ונערי האוצר בישראל.
    אלה טוענים כי אנו הכלכלנים יצרנו שיח כלכלי שאינו מביא בחשבון את הצרכים החברתיים, וכתוצאה מכך הצלחנו להשפיע על סדר היום הציבורי.

    לעניות דעתי זו טענה מוטעית.

    שינויים חברתיים בהיקף כה גדול לא יכולים להיות מונעים על ידי קומץ אנשי מקצוע.

    הקיצוצים הפכו למדיניות בישראל היות שראשי הממשלה רצו בהם.

    יש מספיק בעלי הון מקורבים הלוחשים באוזני הפוליטיקאים כי הם רוצים לשלם פחות מסים - ולא משום שפקיד זה או אחר הציע זאת.

    תהליכים אלה הם עמוקים ומורכבים, ותלויים בין השאר בגלובליזציה ובמעבר המעמד הגבוה לפרברים עשירים תוך שחיקת הסולידריות החברתית.

    כל מי שמאשים בכך קומץ אנשי מקצוע עושה את מלאכתו קלה מדי, ואינו מבין את עומק השינוי שעבר העולם ב־30 השנים האחרונות.

    נכון, הרבה כלכלנים תמכו במדיניות הקיצוצים, אך לא הם אחראים לה.

    למרות זאת, חייבים להודות כי התמודדות הכלכלנים עם זרמי עומק אלה לא היתה מספקת, וזו לשון המעטה.




    מדע הכלכלה עוסק בניסיון להבין את התופעות הכלכליות.

    הוא מנסה להבין תופעות בסיסיות כמו סחר בין אנשים, תוצאות סחר זה וכן את קיומם של בנקים וכסף.

    מדע הכלכלה מנסה להתמודד גם עם סוגיות עדכניות יותר, דוגמת מקורות הצמיחה הכלכלית שעובר העולם ב־200 השנים האחרונות, קיומן המקביל של ארצות עשירות וארצות עניות, הגורמים למשברים כלכליים והגבולות שבין המגזר הפרטי למגזר הציבורי.

    מחקר זה אינו פשוט.

    הוא כרוך בניסיונות לבנות תיאוריות המסבירות תופעות אלו ובניסיונות לבדוק את תקפותן האמפירית של התיאוריות. שני ניסיונות אלה קשים לאור העובדה שאין אפשרות לבודד משתנים ולבצע ניסויים אמיתיים בכלכלה, כמו בשאר מדעי החברה.




    במדע הכלכלה אין אפשרות אלא לסמוך על הניסיון ההיסטורי המצטבר, שאינו תמיד עשיר או גלוי.

    כתוצאה מכך אין לנו תשובות מוסכמות לרוב הסוגיות שתיארתי לעיל והמחקר סביבן גועש.

    זה לא דבר רע.

    זה מעיד על כך שאיננו מטייחים דברים.

    אלא שפה אנו נתקלים בבעיה הראשונה. לא תמיד אנו מבהירים זאת כלפי חוץ, לציבור ולתלמידינו - ובמיוחד לתלמידי התואר הראשון. אלה לומדים ידע חלקי ובסיסי שנתון לערעור מדעי מתמיד, כדרכו של מדע, אך הוא מוצג פעמים רבות לתלמידים ולציבור כידע מוחלט.

    מדוע יש רבים הנוהגים כך ? אין לי הסבר כי לא חקרתי זאת, אך יש לי השערות. אחת מהן היא שכלכלנים רוצים להשפיע, רוצים להיראות כמי שבידם המפתח להבנת הכאוס הכלכלי, והפיתוי גדול.

    השבמחק
    תשובות
    1. כלכלה היא מדע המנסה להבין את ההתנהגות הכלכלית של פרטים ושל חברות אנושיות גדולות וקטנות.

      זהו אינו מדע מדויק, אך הוא משתמש בכלים מתמטיים המסייעים לנתח תופעות מסוימות.

      אנו מדמים בני אדם למכונות המבצעות מקסימיזציה כדי לראות אם דימוי זה יכול להבהיר סוגיות שונות בהתנהגותם.

      זהו כלי עזר מחקרי בלבד, אך ברמת לימודי הבוגר בכלכלה מבינים זאת רוב התלמידים כפשוטו. הם חושבים שכך צריך לנהוג, ושהכלכלה מלמדת אותנו שצריך לעשות מקסימיזציה. לצערנו מורים רבים מעודדים צורת חשיבה כזו, אף שהיא חשיבה לא מדעית בעליל.



      מדען לא יכול לחקור תופעה שעליה הוא גם משפיע.

      תלמידים יכולים ללמוד לכל היותר איך עושים מקסימיזציה, אך של מה ?

      והאם תמיד מקסימיזציה היא ההתנהגות הראויה ?

      אלו שאלות ערכיות ולא מקצועיות.

      לא תמיד אנו מצליחים ללמד את התלמידים להבחין ביניהן.





      בעיה נוספת העולה מלימודי הכלכלה היא שהמודל הכלכלי שאותו לומד התלמיד בלימודי הבוגר הוא מודל צר מדי.

      אנו מדמים את בני האדם כממקסמים את תועלתם, כשזו תלויה אך ורק בצריכתם האישית.

      אך בני האדם אינם אגואיסטים גמורים. הם דואגים לא רק לעצמם או למשפחתם אלא גם לחבריהם, לבני עירם, לבני עמם ואפילו לאנושות כולה.

      ברור שלשם ליבון בעיות כלכליות רבות די במודל שבו האדם דואג לצריכתו בלבד. אולם ברגע שאנו עוסקים בהחלטות רחבות יותר, כמו קביעת מדיניות חברתית, מודל הפרט האגואיסט הופך להיות לא נכון.

      לכך יש משמעות גם לגבי הדיונים הציבוריים כיום. כאשר מפחידים אותנו כי בעלי ההון ימשכו השקעותיהם מישראל אם יעלו את שיעורי המס שהם משלמים, יש בכך לא רק אי־הבנה כלכלית, אלא גם אי־הבנה אנושית. גם לבעלי ההון חשוב גורלה של החברה הישראלית.



      המודל שאותו אנו מנתחים הוא צר מדי במובן נוסף : אנו חושבים על בני אדם הממקסמים את התועלת שלהם מצריכה, ולכן המשתנה העיקרי בעיניהם הוא הכנסתם.

      אך בני אדם עובדים לא רק עבור הכנסה. חשוב להם גם האתגר שבעבודה, יחסיהם עם חבריהם והתחושה שהם תורמים משהו. פעמים רבות מתעלמים מכך.

      לדוגמה, כלכלנים בישראל בדקו במחקרים רבים כיצד תמריצים כספיים למורים יכולים לשפר את תפקודם, הנמדד בציוני תלמידיהם. מחקרים אלו, שסייעו לממשלה בגיבוש הרפורמות במערכת החינוך בשנים האחרונות, התעלמו לחלוטין מסוגיות חשובות, כמו מה קורה לחדר המורים כאשר הסולידריות מוחלפת בתחרות בין המורים.



      רבים מתלמידינו לא חשים שאנו מכשירים אותם מספיק לעבודה מעשית, וזה המקום להציע תיקון אפשרי.

      אני מציע שכל מחלקה לכלכלה תפתח קורס סדנה לייעוץ ציבורי בשאלות הקשורות בכלכלה, כמו חיסכון פנסיוני ודיור.

      הסטודנטים ישתתפו במתן ייעוץ תוך הנחיה צמודה של מרצה.

      הסדנה תפנה לפרטים ולמשפחות בציבור הרחב, ובייחוד לבעלי הכנסות נמוכות.

      פעילות כזו תיתן לתלמידים ניסיון מעשי, אך גם תעמיק את מודעותם למצוקות החברתיות.

      מי ייתן ואלו מהם שיעבדו בעתיד בשירות הציבורי, יזכרו לקח זה.




      פרופ' זעירא עמד בראש הצוות הכלכלי של ועדת המומחים האלטרנטיבית בראשות פרופ' אביה ספיבק ופרופ' יוסי יונה
      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3548349,00.html

      מחק
    2. "זה זמן טוב לשנות פרדיגמה בחוגים לכלכלה"

      הטלטלה הכלכלית בעולם והמחאה החברתית בישראל מציבות סימן שאלה גדול מעל תוכניות הלימוד בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות.

      המרצים מודים שמשהו יצטרך להשתנות, אבל עוד לא בטוחים מתי וכיצד זה יקרה

      אביעד לוי וליאור בן דוד
      31.10.11



      ב־2005 פרסם חתן פרס ישראל לכלכלה פרופ' אריאל רובינשטיין ממצאי ניסוי שערך בקרב סטודנטים ישראלים לפילוסופיה, מתמטיקה, משפטים, מינהל עסקים וכלכלה.

      בניסוי הוכנסו 764 נבדקים לנעליו של מנכ"ל חברה המספקת שירותי הדברה ומעסיקה כ־200 עובדים. לאחר שנים של שגשוג בתחום, כך נאמר לסטודנטים, מיתון במשק הביא לנסיגה ברווחי החברה, אף שמאזנה נותר חיובי. אנשי הכספים בחברה טענו כי פיטורי עובדים יסייעו בהגדלת הרווח, והעריכו כי שליחתם הביתה של כ־100 עובדים היא הפתרון המושלם.

      הדילמה שהוצגה בפני הנבדקים היתה פשוטה : כמה עובדים יש לפטר ?

      שיעור הסטודנטים לכלכלה שבחרו למקסם את רווחי החברה - גם במחיר של פיטורי מחצית מעובדיה - היה הגבוה ביותר.



      המשבר הכלכלי שהפתיע את מרבית הכלכלנים ב־2008 - שלא נעלם מאז, אלא החריף - הטלטלה הקיומית שחווה האיחוד האירופי והמחאה החברתית במדינות הקפיטליסטיות, כל אלה קוראים לתיאוריה הכלכלית לערוך חשבון נפש.

      בזה אחר זה כלכלנים בכירים, דוגמת חתני פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, קוראים תיגר על יסודות התיאוריה הכלכלית המודרנית.



      ואם התיאוריה עצמה אכן תעבור חשיבה מחדש, גם החוגים לכלכלה באקדמיה הישראלית ובעולם יעברו תהליך של התבוננות פנימית, שכן בסופו של דבר חוגים אלה מייצרים את כלכלני המחר, אלה שיקבלו את ההחלטות באגף התקציבים או שינווטו עסקים גדולים.



      למרות זאת, העולם האקדמי אינו בנוי מכיכר תחריר או משדרות רוטשילד, ומהפכות לא מתרחשות בו בפרקי זמן של חודשים ספורים.

      למעשה, כלל לא בטוח שמהפכה תפיסתית כזו עומדת על הפרק.

      המרצים והחוקרים באקדמיה הישראלית שאיתם שוחח "כלכליסט" בשבועות האחרונים חלוקים בנוגע לתגובה הנדרשת מצד לימודי הכלכלה לתמורות הכלכליות־חברתיות האחרונות.



      "הבעיה היסודית בדיסציפלינה המכונה כלכלה היא שהיא שבויה בקונספט מתמטי של חישובים וכמויות, ולכודה במסגרת של שווקים", אומר פרופ' לב גרינברג מאוניברסיטת בן־גוריון, שנמצא השנה בשבתון באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.

      "הכלכלה נתפסת על ידי כלכלנים רק כהיצע וביקוש. הם בוחנים מהפן המתמטי איך הממשלה משפיעה ואיך השכר משפיע. התפיסה הכלכלית שהפכה לדומיננטית בארה"ב מתחילת שנות השמונים היא שצריכים להוציא את הממשלות מתוך השוק. הקו הזה הפך לאידיאולוגיה של הכלכלה ושל לימודי הכלכלה. את זה מכנה פרופ' ג'וזף שטיגליץ 'הפונדמנטליזם של השוק'. העיקרון המרכזי הוא שאסור למדינות להיכנס לגירעון. מה שאנו חווים כעת בעולם הוא תולדה של התפיסה הזו".



      גרינברג, סוציולוג ותיק שמעביר קורסים ביסודות הכלכלה הפוליטית בבן־גוריון ובאוניברסיטה העברית, סבור כי המצב הנוכחי אכן מספק הזדמנות מיוחדת לחשיבה מחודשת על המודלים הניאו־קלאסיים השגורים. "זה זמן טוב לשנות פרדיגמה, בעיקר במחקר ובחשיבה בחוגים לכלכלה. האקסיומות הנוכחיות אינן מאפשרות פריצות דרך", הוא טוען. "המשבר טוב, כי אולי מישהו יפרוץ את האקסיומה, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה".

      מחק
    3. במכון ון ליר בירושלים החליטו לבדוק ב־2010 את התנהלות החוגים לכלכלה בישראל. הנחת היסוד של חוקרי המכון היתה שאחד הצמתים המרכזיים שדרכם מעוצבים התהליכים הכלכליים העולמיים - וכן הישראליים - הם לימודי הכלכלה במוסד האקדמי.

      צוות מיוחד בראשותו של פרופ' נתן זוסמן, מומחה למאקרו־כלכלה מהאוניברסיטה העברית וראש חטיבת המחקר הנכנס של בנק ישראל, הוקם במטרה לבחון את החוגים לכלכלה בישראל ולחשוב קדימה, כיצד ניתן להתאימם למאה ה־21.

      הצוות כלל סטודנטים לכלכלה ובוגרי החוג, מרצים באוניברסיטאות ובמכללות וכלכלנים בכירים מהמגזר הציבורי והפרטי.



      בסוף 2010 פרסם הצוות את נייר העמדה שלו, שבבסיסו שורה של השערות למחקר שאותן הגדירו חברי הצוות כ"מבטאות את אי־הנחת ותחושת החסר בלימודי הכלכלה כפי שהם היום".



      על פי השערות אלו, לימודי הכלכלה בישראל אינם מספקים לתלמידים היכרות עם ההיסטוריה והפילוסופיה של הכלכלה, הם נעדרי ממד ביקורתי, מאפשרים בקיאות מועטה בלבד בכלכלה הישראלית ואינם מתייחסים מספיק לאירועים אקטואליים.

      כדי לבדוק את ארבע ההשערות האלה, סקרו אנשי הצוות את הספרות האקדמית שעוסקת בהשפעת לימודי הכלכלה על הסטודנטים, ערכו השוואות בין תוכניות הלימוד בארץ ובחו"ל וכן ביצעו סקר מקיף בקרב הסטודנטים לכלכלה בישראל.

      המסקנה שהתגבשה לאור כל בחינות אלה היתה אחת : צריך לשנות את השיטה, ומהר.



      הטענה של צוות זוסמן היא שלימודי התואר הראשון לכלכלה במתכונת הנוכחית תיאורטיים מדי.

      "התואר אינו מכין את הבוגרים ברמה מספקת לתפקידים עתידיים בעלי השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות", נכתב בנייר העמדה. כמו כן, "הוא אינו מכשיר בצורה המיטבית את הבוגרים כמדעני חברה עתידיים, המבינים את המודלים הכלכליים במסגרת הקשר רחב יותר וכאפשרות אחת מני רבות להסברת תהליכים בעולם".



      מסקנות אלה התבססו, כאמור, גם על סקר שנערך בקרב כ־800 סטודנטים לכלכלה בישראל.

      על פי הממצאים, מרבית הכלכלנים לעתיד חשים במהלך לימודיהם מחסור בידע על המשק הישראלי, כלכלה התנהגותית, כלכלה פוליטית וניתוח דילמות ערכיות.

      רוב הסטודנטים ציינו כי הלימודים מתאפיינים ברמה אקדמית גבוהה, אך התקשו להסכים עם הטענה שלפיה הלימודים עוזרים לגבש עמדה פוליטית או מבהירים מהו תפקיד הכלכלן.



      בהתאם לממצאים אלה, ניסחו חברי הצוות במכון ון ליר שורה של המלצות אופרטיביות שיישומן ישדרג, לטענתם, את החוגים לכלכלה ויחברם אל המציאות.



      המלצות אלה נוסחו הרבה לפני שדפני ליף נטעה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, ובטרם חדלות הפירעון הפכה לאויב הגדול של יוון והאיחוד האירופי.

      בין המלצות אלה צוינו הוספת קורס בהיסטוריה כלכלית לתוכניות הלימוד, לצד התייחסות להקשר התרבותי שבו נוצרו המודלים הכלכליים הנלמדים.

      כדי לפתח את חוש הביקורת של הסטודנטים, המליץ פרופ' זוסמן לקיים הרצאות אורח של כלכלנים בעלי גישות ותפיסות מגוונות, לצד שילוב מטלות אקטיביות שבהן יידרשו הסטודנטים להתמודד עם בעיות מרכזיות הנוגעות לפרדיגמת הלימודים.

      במקביל, כדי לחבר את הלימודים לנעשה בישראל, המליצו חברי הצוות לכלול בתוכניות הלימוד קורס חובה רחב העוסק בכלכלה הישראלית, שיחייב התמודדות מעשית עם נתוני המאקרו של המשק.

      מחק
    4. המניע המקורי לפרסום נייר העמדה של צוות זוסמן היה המשבר הכלכלי של 2008.

      מאז שפורסם נדמה כי התמונה הכלכלית־חברתית בעולם ובישראל השתנתה ביתר שאת. לראיה, במחאה החברתית של קיץ 2011 לקחו חלק פעיל גם מרצים לכלכלה וגם כלכלנים בכירים.



      אולי עובדה זו מעידה כי השתנתה הרוח הנושבות במסדרונות החוגים לכלכלה ?

      אולי המלצות צוות זוסמן בדרך ליישום ?

      אם לשפוט על פי דבריהם של ראשי החוגים לכלכלה ושל מרצים בכירים אחרים, התשובה היא שלילית, לפחות בטווח הקרוב.

      עם זאת, גם הם מודים שלא יוכלו להישאר אדישים אל מול ההתפתחויות הדרמטיות האחרונות.



      "השאלות האלה לא פשוטות. רק לפני כמה שנים הגדלנו את היקף לימודי המתמטיקה והסטטיסטיקה בתואר הראשון לכלכלה, ואי אפשר לשנות מחדש את השיטה בכל שנה. מה גם שהשינויים הם אטיים", מסביר ראש החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית פרופ' שאול לאך.

      "למרות זאת, אנחנו מנסים להכניס קצת מהמציאות לתוך השיעורים באמצעות מחקרים עכשוויים ובאמצעות דוגמאות אקטואליות. הכל תלוי במרצה. אין הכוונה אידיאולוגית לכיוון זה או אחר, והמרצים מחליטים בעצמם מה צריך ללמד, איך ללמד ומה להדגיש".



      תוכנית הלימודים באוניברסיטה העברית, שנקבעה כבכל שנה כבר באפריל, לא השתנתה בעקבות אירועי הקיץ האחרון. למרות זאת, ראש המחלקה פרופ' לאך מגלה כי כבר נעשית חשיבה על האופן שבו ניתן ליישר קו עם הנעשה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. "אם למדתי משהו הקיץ זה שיש מקום לפתוח דיון על הסתכלות שונה, ולהביא קולות שונים בנוגע לאופן שבו הכלכלה צריכה להתנהל", הוא מסביר. "נכון לפתוח דיון עם המרצים והסטודנטים בעקבות המחאה. אני שוקל לעשות זאת באמצעות סדרת הרצאות על גישות אלטרנטיביות בכלכלה, אבל עוד לא החלטתי בדיוק איך לעשות את זה.

      יעילות כלכלית היא לא חזות הכל. יכול להיות שיש העדפות אחרות שהן לא תמיד הכי יעילות - אבל הן נותנות משהו אחר לחברה, שוויון, למשל".

      יש לכם בחוג מרצים שיכולים לגעת בנושאים האלה ?

      "קשה למצוא מרצים לנושאים האלה, ובאמת יכול להיות שנעשה זאת בשיתוף פעולה עם חוגים אחרים. בכל מקרה, ההבדלים בין הגישות השונות הם הבדלים של דגש ולא עניינים מהותיים. השאלה היא היכן להיות על עקומת התמורה, ולא אם בכלל להיות עליה".



      לא בטוח שהגישה הפתוחה יחסית של פרופ' לאך מהאוניברסיטה העברית מעידה על הכלל.

      כמה מעמיתיו באוניברסיטאות האחרות רואים את המציאות מעט אחרת. באוניברסיטת חיפה, למשל, ראש החוג לכלכלה פרופ' דן פלד לא מתרגש יתר על המידה מהמחאה החברתית ומהמשבר הכלכלי. "חומר הלימוד לתואר ראשון לא עובר עדכונים בהתאם לאירועים כלכליים. מקצועות הליבה לא מתעדכנים, אבל משקפים לתלמידים איך ההתרחשויות השוטפות באות לידי ביטוי במודלים. "בהרצאות שלי השתמשתי במחאה החברתית נגד עליות המחירים כמוטיבציה לנושא של 'כלכלת אי־הוודאות', אבל לא שיניתי את התכנים של הקורס בגלל המחאה".

      המחאה והמשבר לא מחייבים שינוי גישה בעיניך ?

      "אני מקווה שלא נשוב לספרי הלימוד משנות החמישים שדוגלים בהתערבות הממשלה. אני גם מקווה שלא יכניסו פוליטיקה ללימודי הכלכלה, כי זו תהיה טעות. התיאוריה הכלכלית הנוכחית לא רק שלא נכשלה, אלא הוכיחה את עצמה בכל מיני היבטים. הרי אנשים פועלים לפי התמריצים שלהם ומנסים להגדיל את הרווח. הייתי רוצה להפוך את המקצוע למחובר יותר לקרקע, לבנות את העניין אצל הסטודנטים דרך מקרי בוחן. זו גישה מקובלת במינהל עסקים ולא בכלכלה. אם נצליח לעשות את זה, תהיה לנו תרומה גדולה".



      פרופ' משה יוסטמן, מרצה בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון ומנהל בפועל של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר, סבור גם כן שאין סיבה לשנות את כללי המשחק בדיסציפלינה. "אנחנו חיים במשק שפועל לפי כללי השוק, אז ברור שהכלכלה שאנחנו מלמדים תהיה כלכלת השוק", הוא אומר. "אני מניח שבברה"מ היו לומדים כלכלה מתוכננת שמונחית מלמעלה, אבל המערכת הקומוניסטית היא לא מעשית. אין פה בכלל עניין אידיאולוגי. גם אנשים שמאוד תומכים בשוויון מבינים שיש יתרונות במנגנון השוק".

      אבל איך בכל זאת מחברים את הלימודים לאקטואליה בעולם החיצוני ?

      "אנחנו משתדלים, כל אחד לפי דרכו, לתת דוגמאות אקטואליות. כדי שתלמיד ירצה ללמוד, הוא צריך לראות את הרלבנטיות של החומר הנלמד להתרחשויות. למשל, בתורת המחירים חצי מהקורס עוסק בכשלי שוק, בבעיות של מונופולים ובריכוזיות. אנחנו מדגימים את עקרונות הרגולציה במשק החשמל או בוחנים את השיקולים של רשות ההגבלים העסקיים. בכל מקרה, עקרון החופש האקדמי נשמר, והמורה שמעביר את הקורס קובע במידה רבה את התכנים שבו".

      מחק
    5. דווקא פרופ' אביה ספיבק, שבימים כתיקונם גם כן מלמד כלכלה בבן־גוריון, ובימי הקיץ עמד בראש ועדת המומחים לצדק חברתי שהקימו ראשי המחאה, מפתיע. עמדתו בנושא עדכון תוכנית הלימודים לאור המציאות המשתנה היא נחרצת : נגד שינוי. "עם כל הכבוד לאירועים האקטואליים, העולם האקדמי לא צריך להיות עיתון", הוא מבהיר. "אנחנו לא צריכים לעקוב אחרי אקטואליה. האקדמיה לא מלמדת אקטואליה, האקטואליה מתחלפת. הסטודנטים צריכים ללמוד דברים שיישארו".



      "פריצות דרך הן דבר קשה מאוד בעולם של מדעים שמרניים, והחוגים לכלכלה הם השמרניים ביותר", מסביר פרופ' גרינברג מבן־גוריון.

      "זה כך כי הם הצליחו לצבור את הכוח הפוליטי הגדול ביותר שאיזשהו מקצוע הצליח לצבור. הם הצליחו להפוך את עצמם למדענים.

      קשה מאוד לוותר על המעמד הזה ולהודות שאתה לא כל כך יודע ולא כל כך מבין, ולהראות חוסר ביטחון.

      ההצלחה של הכלכלנים היא בהצגת הידע שלהם כלא פוליטי, אף שהם יודעים שהידע שלהם פוליטי לגמרי.

      החלום שלי הוא להצליח לייצר דו־שיח עם כלכלנים, אבל כאלה שהראש שלהם מספיק פתוח כדי להבין שאנו לא עוסקים פה במדע מדויק.

      בעיניי, יש לנו כעת הזדמנות לייצר מערכות שוויוניות יותר".



      ייתכן שהחוג לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן משקף את הגישה החיובית שגרינברג מתאר. ראש החוג פרופ' יוסי דויטש מספר כי הוא ועמיתיו מנסים לשמור על עדכניות מול ההתפתחויות האקטואליות. לדבריו, זהו קו מנחה בעבודתם. "יש לנו ועדת הוראה של המחלקה שכל הזמן בוחנת את רלבנטיות הקורסים לאור התפתחות התיאוריות הכלכליות", הוא אומר. "למעשה, כל שנתיים־שלוש התוכנית משתנה. בכל פעם שהתיאוריה משתנה אנחנו מכניסים דברים חדשים".

      איך יבואו לידי ביטוי ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות של השנה האחרונה ?

      "בתואר הראשון כבר יש לנו קורס בחירה שעוסק בנושאים אקטואליים. בקורסים הרלבנטיים, הנוגעים לרווחה כלכלית, בטח ידברו על המחאה וכך גם בקורסים על כלכלת ישראל. יכול להיות שנפתח גם סמינרים שקשורים לנושא, אבל עוד לא גיבשנו עמדה סופית. בכל מקרה אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק".

      מחק
    6. בעוד שהמחלקות לכלכלה מתקשות לשנות את הגישה - תוכנית לימודים אחת לפחות מהווה שינוי תפיסתי מסוים. מאז 1998 פועלת באוניברסיטה העברית תוכנית לימודים משולבת לתואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ). השילוב האינטר־דיסציפלינרי הטבוע בתוכנית מיסודה מקנה לה את האפשרות לחשוף את הסטודנטים לתיאוריות ולמושגים הכלכליים דרך פריזמה רחבה יותר - מבחינה פילוסופית, חברתית ופוליטית.

      בלב שדה הלימודים הרגיל של החוג לכלכלה, בפכ"מ מלמד ראש התוכנית ד"ר שלומי סגל את הקורסים "הפילוסופיה של מדינת הרווחה" ו"שוויון הזדמנויות". סגל, ד"ר למדעי המדינה, מאמין כי לא ניתן להתעלם מהדרמה החברתית והכלכלית שמתחוללת בעולם ובישראל. ביום האוריינטציה לסטודנטים החדשים שהתקיים בשבוע שעבר הוא התוודה כי "תמיד מרגש להיפגש עם התלמידים החדשים, אך השנה זה מרגש במיוחד בעקבות מה שקרה בקיץ".

      את ההסבר שלו מחלק סגל לשניים : "ראשית, מה שקרה מחדיר בנו, המרצים, קצת יותר צניעות במובן הטוב של המילה. הדור שמוביל את המחאה לימד את כולנו שיעור חשוב, ולכן במיוחד השנה אנו, המרצים, ננסה לבוא עם יותר צניעות", הוא אומר.

      "בנוסף, התחולל שינוי בדגשים. הרבה ממה שקרה בקיץ הזה הראה כי אנשים משתמשים במושגים הכלכליים באופן לא זהיר. אני מדבר על שאלות כמו מהי צמיחה, מה חשיבות התמ"ג, מהו אושר. המחאה עוזרת להבין שקצב הצמיחה אינו חזות הכל. לא רק גודל העוגה חשוב, אלא גם איך אתה מחלק אותה. אצלנו בפכ"מ מדגישים את זה, ואני רוצה להאמין שזו התרומה הצנועה שלנו לסטודנטים.

      חייבים להבין שכלכלה היא לא משהו שיורד מהשמים, אלא מעשה ידי אדם. יש עוד ערכים מלבד הגדלת התמ"ג כמו סולדיריות או צדק חלוקתי. פכ"מיסט לא מסתכל על הכלכלה רק דרך החור של הגרוש, וזה הערך המוסף שלו אחר סיום הלימודים כעובד משרד האוצר או בנק ישראל".

      אתה מדבר על המחאה ברגש. ניכר שהיא השפיעה עליך באופן אישי.

      "ביקרתי באוהלים בירושלים, ומאוד שמחתי לפגוש שם פנים מוכרות מהתוכנית שלנו. אולי הגיע הזמן שלנו כמרצים לשמוע יותר מאשר להשמיע. אנו ניגשים לשנה הזו בהרבה יותר התרגשות ושמחה לעומת שנים קודמות, ולו רק משום שהקהל היושב באולמות התגלה כאחר מאיך שתיארו אותו. הוא אינו מנומנם. כבר מאוחר מדי לשנות רשימות קריאה לקורסים, אבל מה שאשנה כעת אלו הדגשים שאתן במהלך השיעורים.

      "הראייה הרחבה שמוקנית לתלמידי פכ"מ ממתנת קצת את הביטחון העצמי בהבנת המציאות שמספקים לימודי הכלכלה", מחזק את דבריו ד"ר דני אטאס, אחד ממייסדי התוכנית. "הדבר בא לידי ביטוי בעידוד פיתוח הראייה הביקורתית על ההיבטים המתודולוגיים ועל ההנחות הפילוסופיות של הכלכלה. זה מיושם בעיקר בשאלות של צדק ושוויון".

      מחק
    7. כשראשי המחלקות, הפרופסורים והכלכלנים הבכירים לא מובילים את השינוי, יש סטודנטים שלוקחים את המושכות לידיים.

      לפני חמש שנים, כמה סטודנטים מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית הבינו שחסר חלק בפאזל הכלכלי שנבנה לפניהם, שלהרגשתם היה חיוני להבנת העולם.

      "הקמנו את 'פורום הסטודנטים לכלכלה' משתי סיבות עיקריות", נזכר טל וולפסון, היום סטודנט לתואר שני בכלכלה ורכז התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר.

      "ראשית, בגלל הרצון לקשר את החומר הנלמד בחוגי הכלכלה לדברים שקורים במציאות,

      ושנית, בגלל הרצון להיחשף לתיאוריות ולרעיונות שלא תמיד יש מקום לעסוק בהם בכיתות עצמן".

      אחת לשבועיים בכל סמסטר מקיימים חברי הפורום - שהתרחב מאז לכל האוניברסיטאות - הרצאות העשרה לתלמידי החוג לכלכלה, אשר אמורות להרחיב את המבט מעבר לנאמר בשיעורים הסטנדרטיים של החוג.

      פעם בחצי שנה אף מתקיימת הרצאה גדולה יותר עם בכיר בכלכלה הישראלית, יהיה זה נגיד בנק ישראל או מנכ"ל משרד האוצר".

      מה חסר בעיניך בתוכניות הלימוד של החוגים כיום ?

      "חסרה היכרות עם המחשבה הכלכלית ועם ההיסטוריה הכלכלית", טוען וולפסון, שהשתתף בכתיבת נייר העמדה של מכון ון ליר.

      "קורס הבחירה שלקחתי בתואר הראשון על כלכלת ישראל היה הטוב ביותר שהיה לי, וגם הוא היה רק 2 נקודות. בסוף, הלימודים אמורים לתרום לסטודנט להבין את העולם טוב יותר, ואת התחום הזה עוד אפשר לשפר".
      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3548329,00.html



      2 כתבות-מאמרים המתייחסים לנושאים שעלו לא מעט בפורום
      מדע הכלכלה המקובל-מהו-ומיהו
      ולימודי כלכלה-מה הם מלמדים-ולמה
      ולפיכך ראיתי לנכון להביאם
      בפרט שבחירי המורים והאחראים לפקולטות לכלכלה
      מספרים בהם ישירות על עמדותיהם

      מחק
    8. סורי
      הנה אחת טריה ישר מהתנור...



      "מה שקרה בישראל הוא שהקפיטליזם האוליגרכי הצליח מעל ומעבר. העיתונות עשתה האלהה לכל אותם מצליחנים כביכול שהתעשרו, אבל מאיפה היה להם הכסף שהפך אותם למה שהם כיום ?

      אלה הכספים שלנו, הם מינפו אותם והשתלטו על חברות אחרות, קנו עיתונים.

      בהדרגה הם בנו מערכת ריכוזית שמסתמכת על העובדה שהמשק אינו מנוהל כבר שנים.

      "בנינו חברה שאין בה תחרותיות ואין בה צדק חברתי, וכל עוד שר האוצר לא מנהל את העניינים וראש הממשלה לא מקבחל החלטות, אני לא צופה שינוי בעתיד".

      אתה יכול לשים את האצבע על נקודת המפנה? מתי הכל התקלקל ?

      "בעבר המשק היה משק של סחורות, ההון היה אז בטל בשישים. אמרנו, נלחץ על כפתור כדי שתהיה תנועה הון, כי כדי להתחרות בשוקי הסחר בעולם גלובלי צריך לחזק את המכונה ולשמן אותה. אבל השמן הציף את הקרבורטור עד שהוא נסתם.

      "אני מאשים הרבה מהכלכלנים ביוהרה. הרבה מעמיתי באוניברסיטאות בישראל ובעולם שתקו בזמן שאנחנו התרענו שוב ושוב על כך שתשואות על ההון גבוהות מדי. כל מי שמכיר ספרי כלכלה ידע שתהיה פה נפילה גדולה, אבל הם המשיכו לומר 'קדוש קדוש קדוש', תקפו כל מי שהציע לרסן את השווקים הפיננסיים ובעצמם עברו לעבוד במריל לינץ' או ב-AIG.

      כלומר, הם נהפכו למצליחנים כביכול, שמרוויחים סכומי עתק, וברוב העיתונים היה מוסכם שלא נוגעים במצליחנים".
      http://www.themarker.com/tv/1.1751987


      פרופסור אבישי ברוורמן. כלכלן במקצועו, לשעבר נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

      מחק
  16. "למשל השטר של ה200 ש"ח, שוויו האמיתי יוצא על פי נתונים אלה בסה"כ קצת יותר מש"ח אחד." - שוויו של הנייר עצמו כולל הדיו הוא קצת יותר מש"ח אחד, שוויו של השטר כ-currency הוא 200 ש"ח, או ליתר דיוק זה שווי המוצרים והשירותים שהוא מייצג. זה בעצם שטר של התחייבות שאיתו אתה יכול לקבל מוצר או שירות אחר במקום זה שסיפקת, שערכו שווה.

    "למה אנחנו מאמינים שהוא בכל זאת שווה 200?
    התשובה היא כי הבנק המרכזי שלנו אמר לנו להאמין שכך שוויו ואנחנו הסכמנו להאמין." - לא. ממש לא.
    השטר מייצג סחורות ושירותים בשווי מסויים, משום שעיסקאות בארטר ישירות הן לא פרקטיות ברמה שהיא מעבר להחלפה מיידית של "טובות" בין שכנים.
    בהמשך להסבר שכתבתי לגבי הציטוט הראשון בתגובה שלי, ברגע שמזריקים למערכת הרבה שטרות כאלה מבלי שיש סחורות ושירותים שווי ערך לערך הנקוב על השטרות, אין לך איך לקבל סחורות ושירותים בשווי הזה כי הם לא קיימים, ואז תמורת כל שטר אתה יכול לקבל פחות.
    הסיבה שבאמצעות אותו שטר אפשר לקנות פחות ופחות היא מאותה סיבה שהצפת השוק במוצרים זולים מחו"ל תגרום לירידת מחירם בישראל - זה עניין של ביקוש והיצע. זה לא בגלל שבנק ישראל קבע ערך מסויים ואנחנו מאמינים לו.

    השבמחק
    תשובות
    1. עזרא שמש (בבדאי !)9 ביולי 2012 בשעה 22:37

      "הסיבה שבאמצעות אותו שטר אפשר לקנות פחות ופחות היא מאותה סיבה שהצפת השוק במוצרים זולים מחו"ל תגרום לירידת מחירם בישראל - זה עניין של ביקוש והיצע." ?

      לא
      הנכון
      "הסיבה שבאמצעות אותו שטר אפשר לקנות פחות ופחות היא מאותה סיבה שהצפת השוק בהון זול מחו"ל גורמת לעליית מחירים בישראל - זה עניין של הזרמת נזילות לכל דכפין וספיגתה על חשבון שאר הציבור." !

      מחק
    2. atheism
      השטר שלנו לא מיצג שירותים או סחורות, הוא מיצג בסה"כ חוב.בכלכלה הנוכחית יש ניסיון להתאים את קצב יצור השירותים והסחורות לקצב ייצור המטבע ולא הפוך. למעשה זו מתמטית זו מלחמה אבודה כך שזה רק עניין של זמן עד שמטבע כזה יקרוס.
      אני ממליץ לך לקרא את המאמר הבא:
      http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2011/12/blog-post.html

      ערן

      מחק
    3. המקור שלך לטענה הזו היא פוסט אחר שלך שבו עשית סלט שלם מנושאים שונים שקשורים למושג currency.

      מחק
  17. ערן, תוכל להסביר איך הגעת לזה ששטר של 200 שווה קצת יותר משקל?

    השבמחק
    תשובות
    1. בייסיק קלקולטור10 ביולי 2012 בשעה 0:04

      1] "ע"פ דו"ח בנק ישראל , נכון ל2011 מסתובבים בשוק שלנו 373 מיליון שטרות של כסף.
      2] בהודעה אחרת של בנק ישראל הוא מודיע כי ידפיס שטרות חדשים ב2013 בעלות של 308 מיליון ש"ח.
      3] אותם שטרות אמורים להחליף את השטרות הקיימים.
      4] חישוב פשוט מראה ששטר הכסף שלנו, למשל השטר של ה200 ש"ח, שוויו האמיתי יוצא על פי נתונים אלה בסה"כ קצת יותר מש"ח אחד."

      308,000,000 (עלות הדפסת השטרות) : 373,000,000 (מספר השטרות המסתובבים בשוק) = 0.82573726541555 ש"ח עלות לכל שטר מודפס ובכללם של השטרות המודפסים "למשל השטר של 200 ש"ח"...

      מחק
    2. תיקון
      308,000,000 (עלות הדפסת השטרות) : 373,000,000 (מספר השטרות המסתובבים בשוק) = 1.2

      מחק
    3. שגיאה !
      חילקת את מספר השטרות (המספר הגבוה) לעלותם (המספר הנמוך)
      וטעית !
      יש לחלק את העלות (המספר הנמוך) למספרם (המספר הגבוה) של השטרות...
      והתוצאה : 0.82573726541555 ש"ח עלות לכל שטר מודפס

      מחק
    4. אתה צודק
      אני חוזר בי..
      השעה כנראה עושה את שלה...

      תודה

      מחק
  18. אוי אנשים, על מה אתם רבים? ולמה אתם מבזבזים את הזמן על זה? בזמן הזה שאתם מתווכחים עובדים עלינו עוד ועוד ובמקום לצאת ולהפגין אתם מתעסקים פה בקטנות, כגון תמונות בפוסט. קומו מהכיסא וצאו לרחוב. המצב הולך ומידרדר ועד שהממשלה הקפיטליסטית-ימנית הזו לא תתחלף, בעזרתכם, תמשיכו לבכות על איבוד ערך הכסף וכל שאר המרעין. או מנגד, קחו מפת ירושלים, מפת תל אביב, מפת שדרות ותלכו לעזור לאנשים שאין להם זמן לדבר באינטרנט ועובדים כמו משוגעים בשביל הנייר הזה או הנייר האחר...

    השבמחק
  19. ערן,
    האם שיטת החשבונאות הכפולה מחיבת כסף-חוב?
    סתם מנסה להבין
    תודה

    השבמחק