"הסיבה לכלכלה המדשדשת בעולם היא העדר מלחמות גדולות"

מאת: אסנת נאות

במאמר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס טוען טיילר קוואן, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת מייסון ובעל אחד הבלוגים הכלכליים הפופולרים בעולם, שהכלכלה שאנו חיים בה היא בכלל כלכלה מבוססת מלחמה. הוא מאשים את העדר המלחמות הגדולות בעולם בצמיחה הכלכלית המדשדשת ומתעקש שלאנושות נותרו שתי אפשרויות: או קפאון כלכלי ושלום או שגשוג ומלחמה. על אפשרות שלישית של שינוי החשיבה והשיטה הכלכלית הוא דווקא לא מדבר.


הכלכלן פרופ' טיילר קוואן טוען שמצא את הבעיה הגדולה של הכלכלה בימינו. לדבריו ההאטה המתמשכת בצמיחתן של כלכלות חזקות בעולם הביאה את הכלכלנים לידי משבר. הם תירצו זאת בביקוש המידלדל, באי השוויון הגובר, בתחרות מצד סין, ברגולציה דורסנית, בתשתית לקויה ואפילו במיצוי הפתרונות הטכנולוגיים. אבל לטענתו ייתכן שההסבר למיתון נמצא בכלל בשלום המתמשך.

התאוריה של קוואן מבוססת על עובדה ברורה לכאורה:
העולם הפך לאחרונה לנטול מלחמות, בטח לא בקנה המידה המוכר מההסטוריה. החדשות האחרונות מעיראק או דרום סודן מציירות תמונת מצב עקובה מדם, אבל מספרי האבדות זניחים לעומת המיליונים של שתי מלחמות העולם ושאר המאה ה-20.

פרופ' טיילר קואן

קוואן טוען כי למרות שהרעיון נשמע לא הגיוני, השקט המתמשך ברחבי העולם הופך את הצמיחה הכלכלית לנחוצה פחות ולכן לסבירה פחות. לדבריו, השקפה זו לא טוענת כי מלחמות משפרות את הכלכלה, כי ברור מאליו שסכסוך מביא להרס ומוות. בנוסף, טיעון זה גם שונה מזה הקינסיאני הגורס כי הכנה למלחמה מביאה להוצאות גדולות יותר מצד המדינה ויוצרת תעסוקה לאזרחים. למעשה הרעיון לפי קוואן הוא שרק האפשרות לקיומה של מלחמה גורמת לממשלה לקדם נושאים בעלי אופי פרקטי כמו השקעה במדע וכמו עידוד החופש הכלכלי. תשומת הלב הזו בסופו של דבר מביאה לשיפור מעמדה של המדינה בטווח הארוך. 

קוואן נותן למשל את החידושים המהותיים כמו אנרגיה אטומית, המחשב וכלי הטיס המודרניים כדוגמא לפרויקטים שקודמו בידי ממשלה אמריקאית מתוך הצורך להביס מדינות אויב. רשת האינטרנט תוכננה במקור לשימוש צבאי וגם עמק הסיליקון הוא בעל שורשים צבאיים, מאחר שלא התחיל בסטארט-אפים מבוססי המדיה החברתית של ימינו. שיגורו של הספוטניק הסובייטי למשל הביא לדבריו להתמקדותה של ארה"ב במדע וטכנולוגיה, והביא בכך לצמיחה כלכלית אדירה לאחר מכן.

קוואן מדגיש כי במלחמה יש תחושת דחיפות שממשלות מתקשות לפתח בכל דרך אחרת. לדוגמא, לפרויקט מנהטן נדרשו שש שנים לייצר פצצה אטומית. בהתחלה בהשקעה מזערית ועד שהפרויקט בלע בשיאו כחצי אחוז מהתוצר הלאומי כולו. קשה למצוא הישג בקנה מידה דומה בעת האחרונה. בשנות השבעים דובר על הצורך בבניה מחדש של אחר הגשרים בניו יורק. היום מתוכננת פתיחתו לא לפני שנת 2017 וגם זה בתנאי שימצאו פתרון לבעיה שהפרויקט יוצר עבור זן נכחד של דג הייחודי לנהר ההאדסון. שדה התעופה קנדי נותר לא בשימוש ולה גווארדיה כבר אינו חדיש כבעבר. גם תשלומי התמריצים בסך 800 מליון דולר שניתנו בעקבות המיתון לא משנים את המצב.

לפי קוואן המצב הזה פוגע כיום גם במדינות מערב אירופה בעלות צמיחה איטית. שם אין לדבריו חשש מהשתלטות צבאית ולפוליטיקאים שלהן אין סיבה לחשוש מנזקי הדשדוש במקום. עבורם הפסד פוליטי מביא עלייה בהכנסות מכל מני הרצאות או אפילו יציאה לגמלאות באיזה יעד אקזוטי. ממשלת יפן לעומת זאת נתונה תחת איום טריטוריאלי ומדיני מצד סין ובתגובה היא מנסה להחיות את הכלכלה שלה באמצעות המדיניות החדשה של ראש הממשלה שינזו אבה.

קוואן מזכיר פרופסור להיסטוריה מהרווארד, איאן מוריס, שכתב על התיאוריה שמלחמה היא מניע חשוב לצמיחה כלכלית בספר - War! What Is it Good For? Conflict and the Progress of Civilization From Primates to Robots.” מוריס בחן מגוון רחב של מקרים כמו האמפריה הרומית וארה"ב המודרנית. בכולן מצא ראיות לכך שרק האפשרות למלחמה הביאה להתקדמות טכנולוגית ולסדר חברתי פנימי חזק יותר. ספר נוסף שמזכיר קווין - “War and Gold: A 500-Year History of Empires, Adventures, and Debt,” של קוואזי קווארטנג, חבר פרלמנט בריטי מטעם השמרנים, מעלה טיעון דומה אבל תוך בדיקה של שוק ההון. הוא טוען כי הצורך לממן מלחמות גרם לממשלות לפתח את המוסדות הפיננסיים שלהן וזה המניע לעלייתו של המערב. הוא לא מדבר על כך שבימינו ממשלות רבות מנצלות מוסדות אלה כדי להגדיל את החוב. בנוסף יש מחקר חדש מאוניברסיטת סינגפור שטוען כי אירופה התפתחה כארץ מפוצלת יותר מבחינה פוליטית לעומת סין . מהמחקר עלה שבסין היה ריכוז כח פוליטי מאוחד לצרכי הגנה וריכוז הכח מנע ממנה להתקדם. הארצות האירופאיות השקיעו יותר בטכנולוגיה ומודרניזציה דווקא בגלל התחרות ביניהן.

"החסרון" על פי קוואן הוא שכיום מאזן המלחמה שונה. הטכנולוגיה התקדמה ולכן מלחמה בסדר גודל עולמי תהיה אסון גדול יותר מאי פעם. מסיבה זו בדיוק לא סביר שתפרוץ מלחמה שכזאת אבל גם לא שתהיה תאוצה כלכלית.

על פי קוואן העולם שאנו חיים בו כיום טוב יותר מהרבה בחינות – אנחנו נהנים משלום חסר תקדים (יחסית), סביבה נקיה יותר בהרבה מובנים ויותר סובלנות חברתית כלפי מיעוטים וקבוצות שנרדפו בעבר.בניגוד להרבה כלכלנים אחרים הוא טוען שמצבנו טוב יותר מכפי שמשתקף בנתוני המדדים הכלכליים.לדבריו יש יתרונות לחיים בעולם שליו עם צמיחה שנתית בשיעור של 2% , לעומת החיים בעולם בעל שיעור צמיחה כפול אבל גם הרוגי מלחמה. "מצב של קפאון כלכלי אולי לא נראה נהדר אבל גם מעולם לא הצליח האדם להתמיד בו". השאלות החשובות שמעלה קואן הן האם אנחנו בכלל יכולים להשתפר או האם השלום החדש הוא רק בועה שמחכה להתפוצץ.