תסבוכת הגז: "כשטיפש אחד זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו למצא אותה"

מאת: אמנון פורטוגלי

את התסבוכת שבישלו לנו שרי האנרגיה והממונים על הנפט בעשור האחרון מנסים עכשיו להתיר אבי ליכט ,המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ודייויד גילה הממונה על רשות ההגבלים העסקיים. מצד אחד אסור להשלים עם הכוח העצום שצברה קבוצת תשובה ומצד שני לא בטוח שפירוק המונופול שלה הוא הפתרון הנכון. מה האפשרויות שנותרו לגילה כדי לפתור את הקונפליקט הבלתי אפשרי הזה?


בספטמבר 2007 נחתם הסכם בין רציו והשותפויות דלק קידוחים ואבנר לפיו תעביר רציו לדלק ואבנר 70% מהזכויות שלה בהיתר רציו-ים בו נמצא לוויתן. בהמשך, בינואר 2008 צורפה גם נובל אנרגי.
רציו ציינה בהודעותיה לבורסה לגבי שני ההסכמים כי ההסכם מותנה בתנאים שעיקריהם מפורטים להלן:
- אישור הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות להעברת הזכויות.
- אישורי דירקטוריון השותף הכללי בדלק קידוחים, באבנר וברציו.
- אישור המפקח על פעילות השותפות ברציו או אישור האסיפה הכללית של בעלי יחידות
- ההשתתפות ברציו (ככל שיידרש).

נראה שלדעת השותפים בעיסקאות לא היה צורך לקבל אישור להן מהממונה על ההגבלים העסקיים, מה שנקרא "פטור מהסדר כובל". דלק, אבנר, רציו ונובל לא פנו לממונה על הגבלים עסקיים כדי לקבל אישור כזה והממונה מצידו לא עשה דבר. שותפות לוויתן אף לא ביקשה לפני הקידוח פטור מהכרזה על הסדר כובל, שהיה מאפשר לשותפים בלוויתן לשתף פעולה בפיתוח המאגר ובשיווק הגז שבו. שותפות תמר הגישה בקשה כזאת, שאושרה ב–2006 על ידי רשות ההגבלים.
בהבדל מדעתם של השותפים בלוויתן, הממונה על רשות ההגבלים העסקיים חושב אחרת. גילה ניהל במשך תקופה ארוכה משא ומתן עם דלק ונובל כדי לפתור את הבעיה והשבוע הודיע שהוא שוקל מחדש לקבוע שכניסת דלק ונובל ללוויתן הינה הסדר כובל שלא קיבל את אישור בית הדין.

מעבר לבעיה המשפטית וכפי שכותב ליכט, גם מעבר לבעיה של צבירת הכוח הפוליטי על ידי מונופול הגז, יש להבטיח שהמונופול לא יגבה מחירי גז מופקעים. אציין את חוות הדעת שגיבש סרג'יו אסקארי, לשעבר יו"ר רשות החשמל והגז של איטליה, עבור רשות החשמל הישראלית. לפי אסקארי, מחיר הגז הטבעי בישראל כפול ממחירו בשוק תחרותי. התשואה שרושמים בעלי מאגר הגז תמר תגיע ל–23%, כפולה מהתשואה הממוצעת בעולם קידוחי הגז וניתן להוזיל את הגז הנמכר בישראל באופן מיידי ב–25% מבלי לפגוע בכדאיות הכלכלית של מיזמי הקידוחים. בכך יהיה ניתן לחסוך כ-50 מיליארד שקל מיותרים שיגבה מונופול הגז מהציבור הישראלי עד 2030. אפשר גם להתייחס לוועדת ששינסקי שהגדירה למעשה מחירי גז מופקעים - כאלו שנותנים למונופול תשואה על ההון הגבוהה מ-14%.

מה ניתן לעשות?
ההחלטה של הממונה על ההגבלים יכולה להביא לחיוב דלק ונובל אנרג'י למכור אחד משני המאגרים הגדולים, לוויתן ותמר. וכאן יש מספר אפשרויות שיהפכו בסופו של דבר את שותפות הגז בין דלק ונובל אנרג'י לדואופול או לטריאופול.
אף אחת מהאפשרויות האלו לא יביאו להורדת מחירי הגז. דואופול או טריאופול טוב ועדיף על המצב המונופוליסטי הנוכחי, אך לא בהרבה והוא לא יוביל להורדת מחירים. בכל מקרה הנסיון בעולם והתיאוריה הכלכלית מורים שאין תחרות של ממש בין חברות בדואופול. בנוסף, בתרחישים אלו יהיה צורך לפתור את הבעיות הקשורות בשליטת דלק ונובל אנרג'י במערכת הטיפול בגז, הדחיסה שלו והובלת הגז לארץ.

האפשרויות האלו אינם מתאימים לבעיה הבסיסית העומדת בפנינו, שיש לה מספר היבטים:
* האופי של מאגרי הגז שעומדים לרשות ישראל. מאגרים אלו נמצאים בים העמוק, הקידוח בתמר בוצע בעומק מים של 1,680 מ' והגיע לעומק של 4,900 מ'. כתוצאה מכך נדרש ידע ברמה גבוהה והשקעות בהיקף עצום לזיהוי מיקומם של שדות הגז, לקידוח, לפיתוח השדות, ולשינוע הגז. עלות הקידוח הראשון בתמר נאמדת בכ- 150 מיליון דולר, והיקף ההשקעות לפיתוח השדה וחיבורו לישראל בכ-3 מיליארד דולר. אין הרבה תאגידים בעולם שיש להם את הידע, היכולות המקצועיות והפיננסיות כדי לגלות, לפתח, להפיק ולספק גז ממאגרים כאלו וסיכוי נמוך מאוד שיהיה מספר רב של מתחרים בתחום.
* השוק הישראלי לגז טבעי קטן יחסית ולמעשה הוא כבר סגור בהסכמים לאספקת גז עם כל הלקוחות הגדולים כמו חברת החשמל ואחרים. מדובר בהסכמים לטווח ארוך של עשר שנים ויותר. במצב זה לא ברורה מה המשמעות של תחרות בשוק הישראלי כאשר 'הסוסים כבר ברחו מהאורווה'.
* ייצוא הגז מישראל מחייב השקעות נוספות בהיקף של מיליארדי דולרים. בהתחשב בהתפתחויות האחרונות ובעודפי הגז והנפט בשווקי העולם, לא ברור שיש שווקים לייצוא הגז הישראלי אלא דרך מצרים עם מתקני ההנזלה הקיימים שלה. דרך זו עלולה להיתפס כמשענת קנה רצוץ, שכן יתכן ותיסגר בתוך זמן קצר עם חזרה לפיתוח מאגרי הגז המצריים שהושבתו.

בהתחשב במגבלות אלו, יתכן שאין טעם לדרוש את פירוק השותפות בין דלק ונובל אנרג'י. במקום זה יש לקבל את עובדת קיומו של המונופול ולהשקיע מאמץ בדרכי הטיפול בו כמונופול. מומלץ לנקוט בשילוב של שתי פעולות:
1. מכר בנפרד של הגז בתמר ובלוויתן כך שכל שותף יהיה אחראי על חלקו במאגר.
2. פיקוח על מחירי הגז. אם בדרך ישירה, או בדרך של שינוי ברמת 'היטל רווחי היתר' כך שההיטל יהייה ברמה של 80% כאשר מחיר הגז גבוה ממחיר המטרה. מחיר המטרה יכול להיות מחיר גז לפי חוות הדעת של אסקארי לעיל, או מחיר הנותן תשואה על ההון של 14%. או מחיר הצמוד לאינדקס של מחירי גז בארצות מסויימות כפי שמציע פרופ' ששינסקי:

"צריך להגיע למטרה העיקרית של הפעילות הרגולטורית, שמחיר הגז במשק לא יסטה בצורה משמעותית מהמחירים שישררו במדינות עם היקף מאגרים דומה לשלנו לקבוע מדד של מחירים בעולם, על ידי צוות מקצועי שייתן את הדעת לממוצע משוכלל בארצות רלוונטיות לנו מבחינת כמות הגז ויקבע הצמדה למדד כזה. זה תחליף מיידי לפיקוח ופותר את הבעיות של פיקוח."

יתכן ויהיה צורך בפתיחת ההסכמים הקיימים לאספקת גז ללקוחות בישראל, לקביעת מחיר גז נמוך יותר ולביטול כל סעיפי ההצמדה השונים למטבעות, למחירי נפט וכו'. הממשלה יכולה וצריכה להשתמש בכוחה כדי לעשות זאת 'בצורה וולונטרית'.

אבל יש סיבה אחת טובה וחשובה, שהצביע עליה אבי ליכט לטיפול במונופול הגז והיא הכוח הפוליטי של קבוצת תשובה. כפי שכותב ליכט: מעבר לפגיעה בתחרות בתחום הגז, החשש הוא מן העוצמה הכלל-משקית של דלק, זהו חשש החורג משאלות של מחיר ותחרות לעבר תחומים אחרים של יכולת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות במשק.
לצורך זה יש לשקול בחיוב את האפשרות לרכישה כפויה של זכויות השותפים בתמר ו/או בלוויתן ע"י הממשלה. השותפים יקבלו מחיר הוגן שישקף תשואה של 11% - 14% על ההון שהושקע. הממשלה תוכל אז לפתוח בהסכמה את החוזים עם רוכשי הגז בישראל, לבטל את ההצמדות השונות ולקבוע מחירי גז חדשים שישקפו את מחיר הגז ה'נכון'.


הכותב הוא חוקר במכון ון-ליר ובמכללה החברתית כלכלית