הכירו את החוק שהציל את מסע הבחירות של המפלגות רגע לפני שפוזרו

מאת: ערן הילדסהיים

זמן קצר לפני פיזור הכנסת עבר תיקון דרמטי ,בהול וללא דיון ציבורי בחוק מימון מפלגות. למפלגות מסתבר היתה סיבה טובה מאד למהר.

בשבוע שעבר משום מקום צצה לפתע לאויר העולם הצעה דרמטית לתיקון חוק מימון המפלגות. הצעת התיקון אושרה במהירות שיא כמה ימים אחרי שהועלתה. באופן כמעט חסר תקדים תוכן ההצעה אפילו לא הועלה לאתר הכנסת לעיון הציבור בטרם אושר שינוי החוק.

חוק מימון המפלגות החדש קובע כי למפלגות יאסר לקחת הלוואות מבנקים לצורך מימון הוצאותיהם. המדינה היא זו שתכנס לנעלי הבנקים ותממן מקופתה את הוצאות המפלגות במלואן וזאת בנוסף לעוד הקלות שיקבלו המפלגות לצורך קבלת כספי מימון. המשמעות היא שתקציב מימון המפלגות ,שכבר קיים היום, יגדל עוד יותר.
לאחר שבמהלך הדיון על החוק הועלה החשש שהוא יגביל את גובה המימון שתוכל לקחת מפלגתו של כחלון ,הוחלט לא להחיל חלק מסעיפיו על מפלגות חדשות. למפלגות חדשות תישאר לפיכך האופציה לקבל הלוואות מבנקים בנוסף להלוואה מוגבלת מהמדינה. על פי ההערכות מפלגתו של כחלון אכן תאלץ לממש את זכותה בחוק ותבקש הלוואות גם מהבנקים תמורת ערבויות. זאת על מנת שתוכל לעמוד בהוצאות הבחירות האדירות הצפויות לה. אם זה יקרה ולא יתרחשו הפתעות, היא תהפוך בעצם למפלגה היחידה בכנסת הבאה ,שתמומן מכספי בנקים. כזכור, כחלון חרט על דגלו להלחם במבנה המונופוליסטי ובעושק של המערכת הבנקאית היום. יהיה זה אירוני שדווקא הוא זה שיהיה תלוי באותו מנגנון עושק כדי להבחר.

הסיבה הרשמית של יוזמי החוק להעברתו היא לתת מענה לביקורת חריפה שמתח מבקר המדינה יוסף שפירא רק בשנה שעברה בנושא זה. כך כתב אז בדוח שפרסם :

"כיוון שחובות הסיעות גדולים, לכאורה עתידן נתון בידי הבנק, ובמציאות של בחירות תכופות הוצאות הסיעות גדולת ואיתן הגירעונות והתחייבויות הסיעות כלפי בנקים. כתוצאה מכך איתנותן הפיננסית ולעיתים אף קיומן הכלכלי של הסיעות נתונים בספק, ובכך גלומה סכנה לקיומו של המשטר הדמוקרטי "

למרות האידיליה השוררת מהחוק, נמסר לנו מגורמים בכנסת כי הדאגה לדמוקרטיה היא רק התירוץ להעברת התיקון בחוק. הבנקים מסתבר פשוט סגרו את כל קווי האשראי למפלגות ,במיוחד לבינוניות והקטנות. המפלגות נכנסו לפיכך למצוקה כספית לאור הבחירות שנחתו עליהן בהפתעה. התיקון נועד למצא מימון חלופי לאשראי הבנקאי, רגע לפני שרוב המפלגות יאלצו לפתוח את מסע הבחירות שלהן עם קופות מרוקנות. זו הסיבה לבהילות הרבה בה הועבר החוק בטרם פוזרה הכנסת. זו הסיבה שהיה קונצנזוס מקיר לקיר בהעברתה.

אלא מי שחושב שעכשיו הקשר בין הבנקים למפלגות נותק סוף סוף לחלוטין עלול להתאכזב. רוב המפלגות המכהנות עדיין סוחבות על גבן חובות עתק לבנקים. נכון לדו"ח מבקר המדינה ב-2013 מסתכמים החובות בסך כולל של 68 מיליון ש"ח. כך או כך בל נשכח שלבנקים כגוף החזק במשק יש מנופי לחץ אדירים אחרים על פוליטיקאים ,לא פחות יעילים ממימון המפלגות. עם מערך אדיר של לוביסטים והשפעה ישירה ועקיפה על כלי תקשורת, תעשיה ואקדמיה,לא בטוח שהם זקוקים לכאב הראש הכרוך בהתעסקות עם התנהלות תקציבית רשלנית של מפלגות. בנוסף, אי אפשר להתעלם שמאחורי הבנקים עומד גם הלוביסט הגדול ביותר במשק שהוא בנק ישראל. גוף עצמאי שמתנהל כמדינה בתוך מדינה וחסין מתוקף חוק מלחציהם של המחוקקים.

נקודה בעייתית אחרת שבא לענות עליה החוק החדש, היא העובדה שמפלגות התחייבו על פי החוק הישן לפתוח חשבון בנק כדי להתמודד בבחירות. גם אם כלל לא היה בו שימוש. בעבר הבלוגרית הפוליטית טל שניידר מצאה כי ברשויות המקומיות למשל , מתמודדים התקשו להעמיד עצמם לבחירה כי הבנקים לא הסכימו לפתוח להם חשבון. חוק זה יחייב את הבנקים לפתוח חשבון לכל מפלגה שתרצה בכך.