יום שבת, 17 במאי 2014

"המאמרים שהרעידו את עולם הכלכלה" - תגובה לטענות גורמים באקדמיה

מאת: אמנון פורטוגלי

מאמרים שפרסמתי לאחרונה ב'הכלכלה האמיתית' ,ב'העוקץ' ובTheMarker הביאו לתגובות רבות מקרב גורמים שונים בישראל ,חלקן היו תגובות סוערות. המאמרים מבוססים על מחקר של הבנק המרכזי האנגלי ועל מאמר של מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלי ראשי ב"פייננשל טיימס", הנחשב לאחד מכתבי הכלכלה המשפיעים ביותר בעולם. שני המאמרים הרדיקלים האלו גרמו לזעזועים בעולם הכלכלה.  להלן התשובות שלי לטענות המגיבים.

המחקר של הבנק המרכזי האנגלי שפורסם ב-14 במרץ בכותרת "יצירת כסף בכלכלה המודרנית", יוצא נגד התיאוריה הכלכלית האורתודוקסית. לפי התיאוריה, הבנקים פועלים כ'מתווכים' בין מי שיש לו כסף לבין מי שזקוק להלוואה. אנשים חוסכים ומפקידים את כספם בבנקים. הבנקים נדרשים להחזיק חלק קטן מכסף זה כרזרבה בבנק המרכזי ורשאים להלוות את שאר כספי הפקדונות. ההלוואות מוגבלות לפי תאוריה זו ע"י פקדונות הציבור בבנקים, ויחסי הרזרבה הנקבעים ע"י הבנק המרכזי.

הבנק המרכזי של אנגליה טוען כי מודל יחס הרזרבה שגוי, ומדובר במיתוס, והתהליך למעשה הפוך. שבנקים מסחריים פרטיים אינם פועלים פשוט כמתווכים המלווים את פקדונות החוסכים, אלא מייצרים כסף 'יש מאיין' באמצעות הלוואות שהם נותנים, ללא תלות אמיתית בהיקף הרזרבות, והלוואות אלו יוצרות את הפיקדונות. כמות הכסף שנוצרת במשק תלויה בביקוש להלוואות ולאשראי. והריבית, שהיא המחיר של היצע האשראי, הנקבעת ע"י הבנק המרכזי, משפיעה על הביקוש להלוואות.

כמה שבועות אח"כ, כתב מרטין וולף, מאמר בפיננשל טיימס בשם "לשלול מבנקים פרטיים את הכוח ליצור כסף". וולף מאמץ במאמר את התיזות של הבנק המרכזי האנגלי, טוען שהתלות ההדדית בין המדינה לבנקים שיכולים ומייצרים כסף, היא המקור לחלק גדול מחוסר היציבות של הכלכלות במערב, וזה יכול וצריך להיפסק אם המדינה היא זו שתקח על עצמה את יצור הכסף.
מרטין וולף

המאמרים שלי בנושא הביאו לתגובות רבות חלקן עוררו תגובות סוערות. חלק מהמגיבים הזדהו, כמו פרופ' עומר מואב, וחלקם בחר באנונימיות. אפשר לסכם את התגובות ב10 הטיעונים הבאים:
1.   שלל אי דיוקים מצער;
2.   לא מדובר ב"מחקר" של הבנק המרכזי הבריטי אלא בחיבור קצר שמסביר כמה דברים;
3.   מי ששולט בכמות הכסף הוא בסופו של דבר רק הבנק המרכזי;
4.   הטענות בדבר הפרטת ייצור הכסף והעברתו לבנקים פרטיים הן לחלוטין לא במקום;
5.   יצירת הכסף ע"י הבנקים הפרטיים קיימת מזה מאות שנים, והתהליך מוכר היטב;
6.   הבנקים פועלים כמתווכים;
7.   הדפסת הכסף ושימוש בו למימון הוצאות הממשלה היא מס;
8.   הטענה שאפשר להגדיל את כמות הכסף ללא גיוס הון או מיסוי היא שגויה;
9.   אין שום דבר רדיקלי במודל המוצג בבנק המרכזי הבריטי; 
10. אין צורך להחליף את המודל כפי שהוא מוצג בספרי הלימוד;

אנסה לענות לטיעונים אלו ולהבהיר נקודות המחייבות הדגשה, או שלא היו ברורות במאמרים הקודמים.

המשבר הכלכלי המתמשך בעולם המערבי שהחל ב 2007/8 חשף ליקויים בסיסיים בתפיסה הכלכלית הניאוקלסית השלטת, אותה מלמדים בבתי הספר לכלכלה ולפיה פועלים כלכלנים במוסדות השלטון. תיאוריה כלכלית זאת כשלה להסביר אירועים מקרו-כלכליים חשובים לחברה, כמו המשבר, וחשפה את הפער הרחב והעמוק בין ההבנה האורתודוקסית של הכלכלה לבין המציאות בשטח. כתוצאה מהמשבר עלתה קריאה לרביזיה יסודית בתפיסה הכלכלית השלטת ולבחינה מחודשת של לימודי הכלכלה.

הבנק המרכזי האנגלי פרסם שני מאמרים/מחקרים: "יצירת כסף בכלכלה המודרנית", שנכתב במשותף על ידי שלושה כלכלנים מדירקטוריון האנליזה המוניטרית של הבנק ומאמר נוסף: "מבוא על מה זה כסף". המאמרים מגובים בשני סרטוני וידאו על מה זה כסף ויצירת כסף. נראה שהבנק מתאמץ להעביר את המסר שלו, ורוצה לסלק מספרי לימוד הכלכלה את המודל המסודר, המתקבל על הדעת , אבל שאינו נכון, שמלמדים כיום על כסף, ולהתחבר במקום זה עם העולם האמיתי.

אפשר בהחלט לאפיין את המאמר הראשון כמאמר 'רדיקלי', שכבר משפיע כפי שאנו רואים במאמר של מרטין וולף שפורסם חודש אח"כ בפיננשל טיימס, בדעות של אנדרו הולדיין הכלכלן הראשי המיועד של הבנק אוף אינגלנד Economics, Education and Unlearning (אפריל 2014) ובמאמר חדש מה-4 למאי בשם: 'נדרש שיפוץ יסודי בתוכנית הלימודים המקובלת של הכלכלה'. The mainstream economics curriculum needs an overhaul

המאמר של הבנק המרכזי האנגלי אומר במפורש שהבנק המרכזי משפיע, לא שולט, על כמות הכסף. כבר בשורות המודגשות הראשונות של המחקר מופיעה האמירה: 'בסופו של דבר כמות הכסף הנוצרת בשוק, תלוייה Depends במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. תלוייה ולא נשלטת או נקבעת.
משמעות זו מקבלת חיזוק משני מקומות נוספים במחקר:
(1) מתוך ה- Overview בעמוד הראשון של המחקר:
"In normal times, the central bank does not fix the amount of money in circulation, nor is central bank money ‘multiplied up’ into more loans and deposits"
ובתרגום חופשי:
בימים כתיקונם, הבנק המרכזי אינו קובע את כמות הכסף שבמחזור, וגם כספי הבנק המרכזי בבנקים המסחריים אינם 'מוכפלים' ליותר הלוואות ופיקדונות.
(2) במסקנה הסופית של המחקר של הבנק המרכזי הבריטי: "בניגוד לתיאור שנמצא בחלק מספרי לימוד, הבנק המרכזי של אנגליה לא שולט ישירות בכמות של בסיס הכסף או בכמות הכסף הרחב. למרות זאת, הבנק המרכזי של אנגליה עדיין יכול להשפיע על כמות הכסף במשק." (הדגשה לא במקור).

הבנק המרכזי האנגלי אומר במפורש שהוא לא שולט בכמות הכסף, אלא שיש ביכולתו להשפיע! יש הבדל מהותי בין יכולת השפעה לבין שליטה.
יותר מזה. הבנק המרכזי האנגלי מציין, שמכיון שהשפעה דרך שערי הריבית מוגבלת על ידי חסם תחתון, (ריבית אפסית), הבנק יצא בתכנית המבקשת להעלות את כמות הכסף במשק באמצעות רכישת נכסים. 
הנה המסקנה מתוך המאמר:

“..... And in contrast to descriptions found in some textbooks, the Bank of England does not directly control the quantity of either base or broad money. The Bank of England is nevertheless still able to influence the amount of money in the economy. It does so in normal times by setting monetary policy — through the interest rate that it pays on reserves held by commercial banks with the Bank of England. More recently, though, with Bank Rate constrained by the effective lower bound, the Bank of England’s asset purchase programme has sought to raise the quantity of broad money in circulation. This in turn affects the prices and quantities of a range of assets in the economy, including money". (הדגשה אינה במקור) 

זה אולי נשמע כפילפולים סמנטיים, שכן כמות הכסף מושפעת/תלויה בפעולות הבנק המרכזי; בריבית שהבנק קובע, ובהזרמה או בספיגה של כסף ישירות מהציבור. אבל המשבר של 2007/8 מורה על מיגבלות לפעולות של הבנק המרכזי. מהמשבר אפשר ללמוד על הכוח ההרסני של הבנקים להציף את השוק בהלוואות שהביאו לבועת נדלן ולמשבר, ולהימנע מלתת הלוואות אחריו. הבנק המרכזי האמריקאי - ה'פד' פעל, ככל הנראה, מאוחר מדי להעלאת הריבית כדי להקטין את שטף ההלוואות, וכאשר העלה את הריבית זה היה מאוחר מדי שכן הבועה היתה בעיצומה. אחרי המשבר, הבנק המרכזי הציף את הבנקים בכסף, אבל הם מצידם נמנעו מלתת הלוואות.
בישראל, הבנק המרכזי משפיע על כמות הכסף שהבנקים מייצרים משיקולים של מדיניות מוניטרית ובעיקר למניעת אינפלציה, דרך קביעת שערי הריבית. המפקח על הבנקים (בישראל, אך לא בכל המדינות, הוא חלק מהבנק המרכזי) דואג ליציבות הבנקים ומגביל בדרכים שונות את כמות הכסף שהם יכולים להלוות, ובכך לייצר כסף חדש, בעיקר דרך דרישות הלימות הון (היחס בין סך נכסי הסיכון של הבנק – נכסי סיכון אשראי, נכסי סיכון שוק ונכסי סיכון תפעולי – ובין ההון של הבנק, כפי שמוגדר על ידי המפקח), וכן דרך הגבלת כמות ההלוואות לענפי משק שונים, הגבלת סוגי ההלוואות וכו'.

תיאורית ה'תיווך' היא המנטרה שרוב הכלכלנים בולעים יחד עם לימודי הכלכלה שלהם. ברגע שהיא מתיישבת בראש, קשה להיפטר ממנה וקשה עוד יותר למצוא את הדרך להוציא אותה. כלכלני הבנק המרכזי האנגלי טוענים במפורש כי "בנקים לא פועלים פשוט כמתווכים" “banks do not act simply as intermediaries”.
בנוסף, יש גם סתירה מהותית בין מתן הלוואות על בסיס יחס רזרבה, כאשר מלווים כסף שלא הופקד, לבין מושג הבנק כמתווך.

נכתבה גם טענה 'כלכלית' מעניינת כי הדפסת כסף ושימוש בו למימון הוצאות הממשלה היא מס לכל דבר, ואין שום סיבה לחשוב שהיא מס צודק במיוחד. גם אם נקבל את הטענה, בקונוטציה השלילית שבה, אני מעדיף מס בדרך של הדפסת כסף למימון הוצאות הממשלה, וללא ריבית, מאשר הדפסת כסף ע"י הבנקים הפרטיים שהיא בפרפרזה לטענה, מס שאנו משלמים לבנקאות הפרטית.
עדיפה הדפסת כסף, מבוקרת, ע"י הבנק המרכזי למימון הוצאות הממשלה, מאשר הדפסת כסף ע"י הבנקים הפרטיים למימון פרוייקטים שהם בוחרים בהם משיקולי רווח או צמיחה שלהם, ולמימון הוצאות הממשלה.
טענה מסוג שונה היא כי המשפט "אם הבנק המרכזי החליט שכמות הכסף יכולה לגדול ב-5% בשנה, הממשלה היתה יכולה לנהל גירעון תקציבי של 4% מהתמ"ג ללא גיוס הון או מיסוי" הוא שגוי (במובן של לא נכון). המשפט מצוטט מהמאמר של מרטין וולף. בין מרטין וולף, עורך משותף ופרשן כלכלי ראשי ב"פייננשל טיימס", הנחשב לאחד מכתבי הכלכלה המשפיעים ביותר בעולם, לבין המגיב האנונימי, אני בוחר לקבל את דבריו של מרטין וולף.

מצאתי גם טיעון כי "אין שום דבר רדיקלי במודל כפי שמציגים אותו בבנק המרכזי הבריטי" המלווה בדוגמה במודל, שנכתב במקום אחר, המבוסס וחוזר על המנטרה של הבנקאות כמתווך. הטיעון הזה מעניין שכן ההסבר של הבנק המרכזי האנגלי על תהליך ההלוואות בנקאיות ויצירת כסף נוגד למודל שהוצג. בנוסף, אם אין שום דבר רדיקלי במודל כפי שמציגים אותו בבנק המרכזי הבריטי, אזי לא ברור מה הסיבה לתגובות הנסערות.

הטענה ש"עדיין צריך שמול כל הלוואה יהיה מקור מימון – פקדונות או הון עצמי או הלוואה מהבנק המרכזי." מנוגדת לטיעון הבסיסי של הבנק המרכזי האנגלי: שרוב הכסף בכלכלה המודרנית נוצר 'יש מאיין' בלי שיש מקור מימון מול כל הלוואה, על ידי בנקים מסחריים פרטיים באמצעות הלוואות שהם נותנים, שהלוואות יוצרות פיקדונות, שבנקים יוצרים כסף ולא פשוט משאילים את פקדונות החוסכים, ושמושג 'מכפיל הכסף' בספרי הלימוד בכלכלה הינו מוטעה.
בנוסף, הטענה הזו היא חסרת משמעות, שכן בסופו של יום, הבנק המרכזי תמיד יספק את הפקדונות הנדרשים לבנקים הפרטיים במידת הצורך. גם הטיעון שהמאזן של הבנק מאוזן זו טאוטולוגיה, מאזן תמיד מאוזן.

הטיעון העיקרי השני במאמרי הוא של מרטין וולף כנגד יצירת כסף ע"י בנקים פרטיים. יש הבדל מהותי בין ייצור כסף ע"י בנקים מסחריים המייצרים כסף יש מאיין ומלווים אותו משיקולי רווח וצמיחה שלהם. לבין ייצור כסף ע"י הבנק המרכזי כדי לשרת את האינטרסים הרחבים יותר של הציבור והחברה. מערכת מוניטרית ציבורית יכולה וצריכה להיות צודקת ולשרת את כל האזרחים, לא רק את האליטה העשירה. אבל מבחינת המגיב כל הטענות על "איך ומדוע הפרטנו את ייצור הכסף? איך הגענו למציאות בה בנקים מסחריים פרטיים יוצרים כסף, וקובעים את כמות הכסף בשוק על פי שיקולי הרווח שלהם בלבד." הם לחלוטין לא במקום.

המחקר של הבנק המרכזי האנגלי הוא מאמר רדיקלי, המשקף את ההבנה של כלכלנים מרכזיים שיש בעיות מהותיות ובסיסיות בלימודי ובמדע הכלכלה המחייבות פתרון, שאי אפשר יותר להמשיך במדיניות של בת יענה, ואת המוכנות להתמודד עם בעיות אלו. מרטין וולף מהפיננשל טיימס, אנדרו הולדיין הכלכלן הראשי המיועד של הבנק אוף אינגלנד, פרופ' נתן זוּסמן מנהל מחלקת המחקר וחבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל, וכלכלנים בכירים נוספים, בעיקר מאירופה אך גם מארה"ב חושבים שנדרשת רביזיה יסודית בתוכנית הלימודים המקובלת של הכלכלה.
 The world has changed, the syllabus hasn't, 'העולם השתנה, לימודי הכלכלה לא השתנו'. 

יש מגיבים שאינם שותפים לדעות אלו, "למה צריך להחליף את המודל כפי שהוא מוצג בספרי הלימוד". אני חושב שיש להם בעייה.


הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון־ליר

24 תגובות:

  1. אמנון. תחזקנה ידיך.
    במאמר האחרון שפרסמתי על הבסיס החוקי של פעולת המערכת כפי שהיא עובדת באמת ( אין בסיס חוקי ברור ) חיפשתי את אותו "ג'ו בניסטר" הישראלי.
    אותו איש אקדמיה או איש מערכת שיקום ויגיד את הדברים באופן הברור ביותר.
    עושה רושם שלקחת על עצמך את התפקיד הקשה ועל כך מגיעות לך כל הברכות שבעולם.
    כפי שכתבת יש קושי רב להצליח להתנתק ממוסכמות בנות עשרות שנים אם לא יותר, מוסכמות עליהן בנו מומחים ידועים את כל הקריירה שלהם. זה קושי מובן אבל קושי שחייבים לעבור.
    סדרת המאמרים שלך ( ונקווה שיהיו עוד בהמשך) יעזרו לאותם אלה שמחפשים חיזוק "לצאת מהארון" הכלכלי ולהתחיל לדבר אמת.
    הבעיה היא שהכרה בעובדות היא צעד ראשון מתחייב אבל רק צעד ראשון. ההמשך המתחייב הוא דיון על אופי השינוי .כפי שכתבת באופן כללי, לקיחת הזכות מהבנקים להפיק את כספנו והחזרת הזכות הריבונית למדינה לרווחת כלל האזרחים.
    אז שוב כל הכבוד. אנחנו איתך בטענות הצודקות שמקבלות חיזוק נוסף בכל יום שעובר.

    השבמחק
  2. רק תיקון קטן, the central bank does not fix the amount of money in circulation הכוונה בFIX זה מקבע, לא 'קובע'.

    השבמחק
  3. צריך לחשוב איך מייצרים כסף קהילתי,כדי שישמש לסחר חליפין בין חברי הקהילה,,רק צעד כזה ימחיש לאזרחים,,איך נוצר הכסף,,מי שולט בו ומי מנתב ,לאן יזרום,,ושסחר החיליפין או תנועתו וזרימת המטבע הקהילתי,,הוא התוצאה של הצמיחה במשק הקהילתי

    השבמחק
  4. תודה לאמנון על הזמן שהשקעת, על המחקר שעשית ועל תשובות ענייניות לנושא.

    השבמחק
  5. אמנון תודה רבה מכל אזרחי ישראל!
    תודה על העמקה ומענה לשאלות שאלו (אף שלא תמיד הם מגורמים נקיי כפיים)
    ישר כוח!

    השבמחק
  6. ואני מעדיף כסף שלא בנקים פרטיים ולא הממשלה יכולה להדפיס, שניהם כאוות נפשם, אבל מה אני מבין...

    השבמחק
  7. שאלה לאמנון: הבנק המרכזי אינו חייב לספק פקדונות לבנקים הפרטיים. נדמה מצב שבו הבנקים הפרטיים הלוו יותר מדי כסף וירדו מתחת ליחס הרזרבה, בסוף היום הם "מתקשרים" לנגיד הבנק המרכזי ומבקשים הזרמה. האם הוא מחויב להם באיזושהיא צורה? לא באמת. הבנק המרכזי יכול לסרב (והבנק הפרטי יהיה בחריגה שיהיה חייב לאזן ע"י ביטוח אשראי), והוא יכול גם לדרוש ריבית מופקעת כך שלבנק הפרטי לא יהיה אינטרס כלכלי להלוות כספים שאין לו.
    זה בהפוכה למעשה העלאת ריבית כמו שאנחנו מכירים, רק הפכנו את הסיבה והמסובב - ובכל מקרה הבנק המרכזי שולט (אם יבחר בכך) בכמות הכסף (גם באמצעות מק"מים) כאוות נפשו.

    בכל מקרה נהניתי לקרוא (ובכלל נהנה מה"דיון", שחבל שמתפזר על מלא אתרים וקבוצות פייסבוק).

    השבמחק
    תשובות
    1. עורב, אז מה אתה טוען בעצם? אני שואל באמנת על מנת להבין את הטענה ולא סתם להתנגח

      שאכן, יש לבנק מרכזי במערכת המוניטרית הנוכחית את היכולת להביא ל"מחנק אשראי" , להבחא הנבקים הפרטיים לחריגה ולגרום לפשיטת רגל שלהם?
      מסכים לחלוטין, אז איזה בנק מרכזי, תחת איזה שלטון ואיזה מטרה יגרום מרצון לקריסת המערכת הבנקאית של המדינה בה הוא פועל? הרי הוא חלק מהמערכת הזו, האנשים אותם אנשים, וכחלק מתפקידו הוא אמון על יציבותה של המערכת כפי שקיימת היום (דבר שלא תמיד מצליח משום כשלים מובנים במערכת שנידונים כאן רבות בבלוג...)

      במבחן התוצאה, בעולם האמיתי (לא בתאוריה, שם קיבלתי 100 במיקרו, מאקרו ואפילו במימון במהלך
      התואר אותו למדתי לפני מספר שנים מועט, אחרי המשבר של 2008...אבל לא למדתי כלום, מרצים בכירים וידועים בישראל הם בורים באופן כואב בכל דבר שהוא לא כלכלה קלאסית /ניאו קלאסית...אפילו בכהנמן וטברסקי הם לא טרחו להעמיק, הם הרי כבר היו דוקטורים כאשר זה התחיל להיות במיינסטרים...שלא לדבר על לענות על שאלות פשוטות שמעלה נאסים טאלב לגבי מודלים שנלמדים במימון כתורה מסיני ובבדיקה פשוטה מראים כי אינם תקפים לכלום בפועל על פי כל אמת מידה מדעית/סטטיסטית) בנקים מרכזיים לא פועלים כנגד המערכת הבנקאית ולא מנסים לגרום להתמוטטטות שלה אלא דווקא להפך...אני אפילו לא נכנס לסיבות, פשוט מציין המצב כפי שהוא

      מחק
    2. עורב, שבוע טוב! -
      האמת שאפשר יהיה לבצע כזה מהלך (ואני מהמר שפעם, בימים הישנים ההם שבהם מה שמתואר בספרי הלימוד היה תואם למציאות, הוא גם היה מבוצע) כדי לאכוף יחס רזרבה מסוים על בנק.
      יתרה מזה - לדעתי זה גם לא יגרום ל'חניקת אשראי". פשוט אזהרה מראש (כמה ימים), וייצוב קצב זרימת הכסף בגובה כלשהוא. (ע"י העלאת הריבית שהבנקים גובים וכדומה)
      זה לא ממש עוזר לעצם הבעיתיות של מונופול (איך אומרים את זה בחמישיה?!) ייצור הכסף ע"י בנקים פרטיים, שקורה גם בימים בהם יש יחס רזרבה כלשהוא - שהוא לא 100%.

      מחק
    3. אריאל, זאת בדיוק ההגדרה של מחנק אשראי - העסק הקטן מקבל התראה שהאובליגו שלו יורד מ200K ל100K, בעולם של שוטף+180 מה זה עוזר לו התראה של כמה ימים?
      איזה בנק מרכזי יגרום מרצון לקריסת המערכת שבה הוא חי? אף בנק. ומה בכל זאת? עדיף כנראה לתת לבנק אחד או שניים לקרוס בטווח הקצר, אם זה אומר שהבנקים האחרים יתנהגו טיפ-טופ מכאן והלאה - מאחר והם יודעים שלא יהיה חילוץ. אתה מקריב את היציבות בטווח הקצר לטובת יציבות בטווח הארוך. האם מישהו מהנגידים יכול לראות מספיק רחוק מעבר לקדנציה הנוכחית שלו? מסופקני.

      מחק
    4. עורב, המשך.
      צודק לגמרי. נשמטו לי המילים "בצורה מחייבת". מהמשפט, במקומם המתאים. כנ"ל - "כמה ימים", במובן של בצורה מותאמת להיקף האשראי שימנע.
      עכ"פ, כמה תגובות בעניין..
      א. "עולם של שוטף + 180"/ "שוטף + תמותי" - WTF?! אתה מבין, גם אני עצמאי. ואין חיה כזאת שאני מבצע עבודה למי שלא מתכנן לשלם לי. אין לך כסף עכשיו? תקרא לי כשיש לך, ואבוא לבצע את העבודה. מצידי - תקרא לי 180 יום מראש.. מקדמה, תשלום אמצעי, תשלום סופי. לא כולם כמוני? למה?!
      זה (בניגוד לשינוי מוניטרי מערכתי) זה משהו ש*בידים שלנו ממש* לבחור איך להתנהל. למה שלא ניקח את עצמנו בידים ונמנע (במידת האפשר) מלעבוד באופן הזה? (אגב - יש מצוות-עשה בתורה "ביומו תתן שכרו" - שחייבים לתת את השכר עוד באותו יום. (לא זוכר איפה, אבל זכור לי שפעם קראתי (באחד הנביאים) שאחת הסיבות לגלות היתה הלנת שכר שכיר).)
      ב. כל שינוי של יחס רזרבה (לטובתנו, כמובן..) יגרור מידית מחנק באשראי הזול שהבנק יכול לייצר באופן אין-סופי. זאת הסיבה שכל שינוי בכיוון זה חייב להיות נורא-נורא איטי ושקול. לאבד 93% מהכסף במשק באבחת חתימה של הנגיד? no thank u..
      ג. מה אותו עסק חי ובועט עשה עד ליום שבו העלו לו את האובליגו מ100K ל200K? האם לתפקד באופן שמחזור העסק גודל, אבל הנכסים לא גדלים בהתאמה זה בר-קיימא לטווח הארוך?
      ד. חלק מהטענה פה זה שבנק מרכזי שלא משנה את שיטתו המוניטרית לזו המוצעת פה - גורם ברצון לקריסתה הבלתי-נמנעת של המערכת בה הוא חי, במוקדם או במאוחר. כל השאר זה כוסות רוח למת.

      מחק
  8. 1. הניסיון הפתטי להאחז בפורמליסטקה עקרה כבסיס לטענה שקיים בנק מרכזי היכול לרסן המסחריים מופרכת פעם אחר פעם מאז קם ה'פד' בארה"ב. בישראל מזה שלשים שנה לפחות הנגיד כמו כל מאפיוזו קטן מבין שיש הצעות שאי אפשר לסרב להן - נחשו ממי.
    2. הרעיון של החזרת המונופול על ייצור הכסף לממשל עם רקורד של אנסים, גנבים, נוטלי ונותני שוחד ושאר מרעין בישין משול להחלפת תחתונים מלוכלכים בין פלוגות א' ו ב' בשם ההיגיינה.

    השבמחק
  9. אין טעם לשכנע את המומחים כי הם בעלי אינטרס אז "לא כדאי" להם להשתכנע.
    צריך לפנות בהסברים ישירות לעם.
    במבט ראשון זה נשמע בלתי אפשרי כי זה מסובך אבל זה אפשרי:לפשט ולסחוף.

    בדברים כ"כ מורכבים ומסובכים(הפרטים שלהם לא המצב הכללי) אין טעם להתעכב על כל פרט.
    אפשר לשכנע רק מי שיש לו פוטנציאל להאמין.
    זה נשמע לא משהו אבל כן זה המצב כמו בכל תיאורית קונספירציה מי שמאמין מאמין ומי שלא לא.
    לאט לאט התאוריה תהפוך למציאות.

    השבמחק
  10. תגובה לעורב ולמגיבים אחרים

    אין לי מושג אם לבנק המרכזי יש מחוייבות משפטית לספק פקדונות לבנקים הפרטיים, אבל זה מה שהוא עושה. גם אם הבנק המרכזי יכול לסרב, או לדרוש ריבית מופקעת, נזכור שמדובר על הלוואה קצרה מאוד ללילה אחד, ולמחרת הבנק הפרטי יוכל לאזן את עצמו בהלוואות קצרות מבנקים אחרים, וכו'. הריבית, גבוהה ככל שתהייה ואף 'מופקעת' לא תפגע מהותית באינטרס הכלכלי או אחר של הבנק הפרטי להלוות כספים שאין לו.

    המשבר של 2007/8 מורה על המיגבלות לפעולות הבנק המרכזי. מהמשבר אפשר ללמוד על הכוח ההרסני של הבנקים להציף את השוק בהלוואות שהביאו לבועת נדלן ולמשבר, ולהימנע מלתת הלוואות אחריו. הבנק המרכזי האמריקאי - ה'פד' פעל, ככל הנראה, מאוחר מדי להעלאת הריבית כדי להקטין את שטף ההלוואות, וכאשר העלה את הריבית זה היה מאוחר מדי שכן הבועה היתה בעיצומה. אחרי המשבר, הבנק המרכזי הציף את הבנקים בכסף, אבל הם מצידם נמנעו מלתת הלוואות.

    אבל מעבר לשאלת השליטה על כמות הכסף, יש בעיות מהותיות הנובעות מיצירת כסף ע"י בנקים פרטיים.
    בנקים מסחריים פרטיים מייצרים כסף יש מאיין ומלווים אותו משיקולי רווח, משיקולי צמיחה (מי יותר גדול) משיקולים של בעלי השליטה והמנהלים הבכירים, שלא לדבר על הלוואות למקורבים ולבעלי הכוח. תזכורת לנקודה האחרונה קבלנו בימים האחרונים מהפרסומים בדבר ה'הלוואה' בסך 50,000 דולר שקבל אולמרט ב-1981 מבנק צפון אמריקה. שיקולים אלו של הבנק, בעלי השליטה, ומנהליו גוברים לאורך הזמן (מהמשבר האחרון) על מגבלות שונות המוטלות על הבנק.

    הנקודה החשובה ביותר לדעתי היא שברקע פעילות זו של ייצור הכסף ומתן ההלוואות, ישנה הידיעה, או נכון יותר הוודאות, שהממשלה תחלץ את הבנק במקרה של הפסדים גדולים. כתוצאה מכך, למקבלי ההחלטות בבנק – בעלי השליטה או המנהלים הבכירים – יש תמריץ או שאין מעצורים לתת הלוואות מסוכנות, כמובן בריבית גבוהה. שכן עד שהסיכון יתממש, בעוד מספר שנים, הבנק יראה רווחים גבוהים והם, בעלי השליטה או המנהלים הבכירים, יקבלו דיבידנדים, משכורות ובונוסים גבוהים כיאה למנהלים 'מוכשרים' שהביאו לרווחים אלו. כאשר הסיכון יתממש, והבנק יאלץ למחוק את רווחיו מהשנים הקודמות, שהסתבר שהיו רווחי פנטום, אף אחד מהם לא יחזיר לא את הדיבידנדים ולא את המשכורות והבונוסים שהם קבלו. אם הדברים יגיעו לקיצוניות כמו שהייה במשבר של 2007/8 הממשלה תחלץ את הבנק ואז יסתבר שהרווחים הם של הבנק הפרטי אבל ההפסדים של הציבור.

    השבמחק
    תשובות
    1. בעיקרון אני איתך - למי שלא הבין מה כתבתי (הבחור למעלה), כתבתי שאתה טענת שהבנק המרכזי ידיו קשורות, ואני טוען שממש לא. אתה גם טוען שהבנק הפרטי יוכל אחרי יום לאזן את עצמו - לא בטוח בכלל, חלק מהבעיה ב2008 הייתה שבנקים סירבו להלוות אחד לשני. אני מסכים שב"נורמה" הבנק המרכזי יעשה כל מה שצריך בשביל שהמערכת תתקתק, גם אם זה אומר לעגל קצת פינות. ומה בכל זאת?

      1. בנק מרכזי עם פילוסופיה "אוסטרית" (אם אפשר לדמיין כזה דבר) ייתן לבנק ליפול מדי פעם, במיוחד אם עשה שטויות, גם ובמיוחד אם הוא גדול, ויתרכז ב"עיקול מסודר" של נכסיו ודאגה למפקידים. או שאפשר בלי בנק מרכזי בכלל.

      2. רוביני הציע באחד מספריו (ברח לי השם אבל היה בו "משבר", כמה מפתיע :) ) שאת הבונוסים וכל המרכיבים ה"מפנקים" של משכורות הבכירים, כמו גם סוחרי הנוסטרו, יכניסו לpool חסום שיעשה vesting לאורך מספר שנים, בדיוק כמו אופציות של הייטקיסטים, כך יאזנו את האינטרסים של ה"סוכנים-מנהלים" עם אלה של בעלי המניות וכלל הציבור. כמובן שכל מחיקה רטרואקטיבית תרד קודם מהפול הנ"ל.
      היופי בפתרון זה הוא שהוא נוגע במהות של הmoral hazard, מבלי להדרש לרפורמות מוניטריות בומבסטיות. מעין תער אוקהם אם תרצה.

      3. מציק לי שאתה מתעלם מתפקידה של הממשלה בכל הסיפור האמריקאי. אכן, יותר משהעגל רצה לינוק הפרה רצתה להניק, אבל רצונו של העגל לינוק הגיע מעידוד ממשלתי לרכישת דירות - לפי מה שאתה אומר אם העם לא רוצה ללוות אין כוח בעולם שיכריח אותו, והבנקים הפרטיים רק מספקים דרישה של הלקוחות שלהם (לכסף, עכשיו).

      נחזור לטיעון הראשון שלך: אם הבנק המרכזי יקבע ריבית של 10% כאשר הבנק הפרטי מלווה ב2%, אכן יש לו תמריץ שלילי להלוות. ואם כל שאר הבנקים מלווים לו גם ב10%...

      מחק
    2. וזאת הבעיה עם השיטה הרווחת כיום - המכונה Crony Capitalism - או בתרגום חופשי שלטון המקורבים.

      הפתרון הוא די פשוט: שיחרור המונפול על המטבע. אם החבורה המכונה "ממשלה" מעונינת ליצר מטבע, בבקשה. אבל כל אחד אחר ראשי ליצר מטבע משלו ולספק שירותי "בנקאות".

      ברגע שתהיה תחרות אמיתית ואלטרנטיבות, אני לא חושב שהרבה אנשים יבחרו במטבע שמעבד מערכו על בסיס יומי (כמו השקל או הדולר)

      מחק
    3. ראשית תודה על המאמר אכן נושא נחמד וחשוב, אך אני רואה שהמשבר האמריקאי מובא כדוגמא או הוכחה לטענה של בעיית מתן ההלוואות ללא הישענות על הרזרבות/פקדונות ממשיים. אך לטעמי מדובר בבעיה גדולה מזו, מכיוון שלא רק שההלוואות אינן נשענות על פקדונות (חסכונות) אלא הן יכולות להישען על נכסים שונים (מנדל"ן ועד תיק מניות) כבטוחות , הבעיה שנכסים אלו ערכם הוא לפעמים בעיני המתבונן (כפי שהיה בארה"ב , בעצם הבעיה הייתה שערך הנכס בהערכה עודפת ולכן לא כיסה את ההלוואה) ואף משתנה בצורה דרסטית. דוגמא טובה יותר תהייה מקרה 400 מליון השקלים שניתנו לנוחי דנקנר ע"י בנק לאומי ע"י הישענות על שווי השוק של חלקו באיי די בי , שכמעט נמחקו בזמן שנתגלתה הפירמידה ...... כך שייתכן והבעייה האמיתית היא גדולה בהרבה.

      מחק
  11. אז מה הבעיה? שישכפלו את דודו זקן לעוד בנקים מרכזיים בעולם,למה צריך לשנות את כל השיטה המוניטרית?

    השבמחק
  12. אם הבעיה היא שלטון של מקורבים ולאו דוקא השיטה המוניטרית, כפי שעולה בתגובות, ואם לבנק המרכזי יש יכולת לפקח על כמות הכסף, אך הוא לא מפקח משום שהמערכת שבויה בידי בעלי אינטרסים, כיצד שינוי השיטה המוניטרית יפתור את הבעיה? במצב הנכחי יש כמה גורמים שאמרוים לאזן אחד את השני, בשיטה המוצעת בעל הכח יהיה הבנק במרכזי בלבד, או אולי אני לא מבינה נכון? מי יבטיח לי שהבנק המרכזי יראה את טובת הציבור ולא את טובת המקורבים?

    השבמחק
  13. ראשית תודה על המאמר אכן מעניין וחשוב, אך ברצוני לציין כי למרות שהדוגמא של ארה"ב אכן מדגישה כשלים , חשוב לציין כי בישראל הדבר אינו דומה כלל, מכיוון שהצורה בה הוענקו הלוואות בארה"ב הייתה קיצונית מאוד. אבל יתרה מכך הבעיה האמיתית של "ייצור הכסף" ע"י הבנקים היא חמורה הרבה יותר, כי לא רק שאין איזון בין כמות הכסף שניתן להלוואות לבין כמות הפקדונות שיש לבנק, אלא רוב ההלוואות בשוק ניתנות אל מול שווי נכסים שונים (נדל"ן מסוגים שונים, מניות ועוד) שערכם לפעמים מאוד שברירי ונזיל. דווקא דוגמא טובה תהיה ההלוואה שכמעט נמחקה בשווי 400 מיליון ש"ח לנוחי דנקנר שניתנה לו אל מול שווי חלקו באי די בי, שמאוחר יותר נתגלתה כפירמידה שקרסה ואיתה ההלוואה. גם הפקדונות של הבנקים מתורגמים לאחזקות במניות ששווים נקבע ברמה יומית לעיתים על בסיס עסקי קונקרטי ולעיתים ע"י בסיס עסקי משוער/מפונטז/נתפס כך שאנחנו בעצם נשענים על ייסודות וירטואליים ולא יציבים , תוך עבודה עם מודלים מתמטיים לכאורה שמניחים כי היסודות מוצקים.

    השבמחק
  14. אני לא מבין למה ערן רוצה לקדם מונופול של המדינה על הכסף. איך "אנשים פרטיים" בבנק מסוכנים למערכת אבל לצמצם אותם לכדי יחידה אחת תחת ה"מדינה" אשר מנוהלת ע"י פוליטיקאים אשר בבסיסם סוציאליסטים היא תביא אותנו לנחלה? אני בטוח שיש אנשים בתגובות ששאלו למה לא לשחרר את המונופול לחלוטין ולאפשר יצירה של כסף ע"י כל מי שחפץ בכך ושימוש בו ע"י כל מי שחפץ בכך.

    אני מצטער אם אני סתם חוזר על הטיעונים (היתכן נרחבים יותר) של מגיבים אחרים אבל אין לי כח כרגע לקרוא את כל התגובות.

    סתם הרהורים של שונא סוציאליסטים אלימים.

    השבמחק
    תשובות
    1. למה אתה חושב שאני נגד יצירה של כסף לכל מי שחפץ בכך?
      אני תומך בכך לחלוטין. זה לא סותר את העובדה שצריך להחזיר את ייצור המטבע הלאומי לידי המדינה ובמקביל לפתוח את השוק לתחרות

      מחק
    2. למה אתה רוצה לתת יתרון ל"מדינה" עם מטבע "לאומי" לעומת המטבעות ה"מקומיות"?

      ולפני שאתה שואל על איזה יתרון אני מדבר... אין לי יכולת נבואה לעתיד כך שאין לי יכולת להשיב על שאלה כזאת אך כל בר דעת צריך להבין שיש פה חוסר איזון.

      אבל בסופו של יום זה חוזר לנקודה עקרונית (מבחינתי) לגבי מהי ה"מדינה" ולמה אנחנו צריכים את המתווך הזה בינינו כך שבכל אופן אם אתה בעד שלא תהיי אף חסימה למטבעות שיתחרו עם המטבע ה"לאומי" אז אצתרך להסתפק בכך כנראה.

      מחק
  15. אמנון, אני רואה את המאמר קצת באיחור.
    מאמר מרתק ומעורר מחשבה - אני מסכים לניתוח של הבנק האנגלי. למעשה, הוא אומר את מה שאומרים כמה כלכלנים מובילים על "השוק החופשי" שהעוותים שבו יוצרים חוסר איזון שבהגדרה יביא למשברים.
    העובדה היא שהבנק המרכזי יכול בעיקר להעלות את כמות הכסף על ידי תוכניות רכישת נכסים ופחות יכול להשפיע בכוון השני (אם הוא רוצה בכלל).
    ההשפעה של הריבית לדעתי פחותה הרבה ביחס למה שמקובל במודלים הכלכליים הניא-קלאסיים
    הגורם המרכזי הוא היכולת של גורמים ששולטים בכסף (לא רק בנקים, גם גופי חיסכון, קרנות השקעה וכו') ליצור מנופי כסף שמגדילים את כמות הכסף האפקטיבית במשק.
    אנחנו כיום בהצפה של "כסף זול" בעולם וצפויים למשבר דומה למשבר 2008.

    השבמחק