יום חמישי, 20 במרץ 2014

חלם במשרד הכלכלה: דורש תשלום של אלפי ש"ח מהורים בהתאם לנוהל שלא קיים

מאת: ערן הילדסהיים

משרד הכלכלה  החל לדרוש מהורים להוסיף קרוב לאלפי ש"ח בשנה למימון הצהרון של בנם. "מדובר בנוהל מחייב של המשרד"- הסבירו להורים. אלא שבדיקה של הכלכלה האמיתית לא מצאה אף נוהל כזה. נכון עד לזמן כתיבת שורות אלה גם במשרד הכלכלה מתקשים למצא את הנוהל בספרי הנהלים של המשרד. זה לא מפריע להם להמשיך לצטט אותו גם היום.


לפני כשבועיים הבאנו את סיפורה של שיר גולדנברג, שהחליטה לעבוד פחות כדי להקדיש יותר זמן לילדיה. היא רשמה את הילדה שלה באופן חלקי לצהרון הנתמך בידי משרד הכלכלה,וזאת על מנת למצא פתרון עבורה רק עבור אותם הימים בהן היא עובדת. שיר, שלא ביקשה מהמדינה סבסוד עבור הרשמת בתה לצהרון, קיבלה לאחר שנה וחצי טלפון מיחידת הצהרונים.  בצדו השני של הקו נאמר לה כי על פי נהלי משרד התמ"ת ,כדי שצהרון יהיה מוכר ונתמך בידי המשרד, כל ילדי הצהרון מחויבים להיות נוכחים במסגרת מלאה, כלומר חמישה ימים בשבוע. מסגרת חלקית, כפי שהיתה עבורה עד כה, אינה אפשרית עוד. לפיכך משרד הכלכלה העמיד בפני שיר שתי אפשרויות: הראשונה היא שפעמיים בשבוע הילדה תישאר ברחוב עד שתוכל להגיע ולאסוף אותה, או ששיר תרחיב את הצהרון למסגרת מלאה ואז כמובן ההוצאה שלה תגדל בעוד אלפי שקלים בשנה. הודעה דומה נמסרה במקביל להורים נוספים שילדיהם נמצאים בצהרון הנתמך על ידי המשרד.

ביקשנו ממשרד הכלכלה למסור לנו את הנוהל ואכן המשרד העביר לנו בזריזות ראויה לציון שני מסמכים. אלא שמבדיקת שני המסמכים נראה שבשניהם כלל לא מופיע הנוהל המדובר:
המסמך הראשון שנשלח אלינו היה נוהל הכרה בצהרונים מיוני 2013 המתאר את התנאים להכרת משרד הכלכלה בצהרון. קיים בתוכו אמנם תנאי שמחייב את הצהרון לפעול חמישה ימים בשבוע אך זה לא מותנה ברישום מי מהילדים לכל ימי פעילותו.
המסמך השני (מבחן למתן תמיכה לצהרונים) אינו מתיחס כלל לאמהות במעמדה של שיר, שלא ביקשו אף סבסוד או טובה מהמדינה.
שר הכלכלה נפתלי בנט. דורשים תשלום אלפי שקלים מהורים בניגוד לנהלים?
בינתיים לאחר פרסום הכתבה אצלנו כאן בנושא, מיהרה עיריית ראשון לציון לדחות את דרישת משרד הכלכלה משיר ולאפשר לה להמשיך לשלם באופן חלקי לצהרון בהתאם למספר הימים בשבוע בהם בתה נוכחת.

למרות הבקשות החוזרות ונשנות שלנו מזה כמעט שלושה שבועות לראות את הנוהל, משרד הכלכלה בחר להתעלם מהן. זה לא מונע ממנו להמשיך לצטט אותו כפי שאפשר לראות בתגובה ששלח לנו לדיווח זה:
"אנו מודעים לכך שבניגוד לנוהל המאפשר רישום ל-5 ימי צהרון בלבד, נקלטו לצהרון גם ילדים שנרשמו למסגרת חלקית. עם זאת, למיטב הבנתנו, הנושא הוסדר על ידי רשות הספורט בעיר האחראית על הנושא, כך שלא יוצאו מהמעון ילדים שאינם רשומים לשבוע מלא, וכי העלות על הימים הנוספים תהיה על חשבון הרשות ללא עלות נוספות להורים. אנו מציעים לעמוד בקשר מול הרשות לענין זה."

10 תגובות:

  1. כל הכבוד, לפעמים לא ברור מה עומד מאחורי ההחלטות החלמאיות של עובדי המדינה

    השבמחק

  2. בגלל הפטור ממע"מ: הכלכלן הראשי באוצר התפטר
    שראל כותב במכתב הפיטורים שלו כי הפטור ממע"מ לרוכשי דירה חדשה ראשונה הינו "שגוי כמעט מכל זווית אפשרית" ויביא לעלייה במחירי הדירות, אך מעבר לכך - הוא טוען כי החליט להתפטר כיוון שמהלכים רבים של לפיד אינם מקובלים על דעתם של הפקידים הבכירים באוצר
    הטבת מס מיטיבה אומנם עם מקבליה, אך היא מעבירה את נטל תשלום המס אל שאר האוכלוסייה ובכך מֵרֵעָה את מצבה (הטבות המס מחייבות להעלות את שיעורי המס, כדי לכסות על עלותן). הטבות מס משַנות את חלוקת הנטל, אך תוך כדי כך מסבכות את חוקי המס, מעודדות התחמקות והימנעות מתשלום מס אמת, פוגעות ברווחת כלל הציבור ומסתירות את ההיקף האמיתי של מעורבות הממשלה במשק.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה מניח שכספי המיסים מגיעים לאזרחים ותורמת איך שהוא לרווחה שלהם. הנחה שגוייה מיסודה. למעשה אם תשכלל את מה שאתה מקבל פחות מה שאתה משלם תגלה שלמעשה הרווחה שלך קטנה והרבה ערך הושמד בדרך.

      הסיבה היא שהמדינה לוקחת כסף בכח מהאנשים ומשתמשת בו לשני צרכים עיקריים
      1. חלוקה לשליטים וחבריהם
      2. שוחד בחירות לקבוצות לחץ ספציפיות

      בדרך גם בונים איזה כביש או שניים אבל זה לא עיקר השימוש

      מחק
    2. בהנחה וכמות הכספים שזורמת למושחתים למיניהם לא עומדת לרדת עדיין יש צורך לגבות את אותם המיסים שלא יגיעו יותר כתוצאה ממע"מ %0. לכן שיעורי המס לשאר האוכלוסיה יעלו בכל מקרה.

      מחק
  3. מזל שהעירייה לא הייתה אטומה.

    השבמחק
  4. שתי הערות:
    1) ההתנסחות הזאת של "בניגוד לנוהל" נישאת לא רק בפי הפוליטיקאי בנט כדי להצדיק עוולה מטופשת כלפי אם עובדת אלא גם בפיה של שרת הבריאות (הלוביסטית לשעבר) יעל גרמן כשהיא באה לתרץ פגיעה בחולים הנזקקים למריחואנה רפואית. כאילו בני אדם צריכים להתאים עצמם ל"נהלים" - ולא להיפך. זה מה שקורה כש"ליברליזם" מתפרש על ידי אינטרסנטים, שאפילו לא מתביישים להיראות לא חכמים, בלשון המעטה.
    2) נוהל שלא היה ולא נברא, אבל שעל פיו מתנהלים דברים, נכון גם לגבי תמרורים על כבישינו. בזמנו, כשערכתי את מדור התחבורה בעיתון "הארץ" תהיתי מדוע כבישינו נטולים לחלוטין שני תמרורים - הקיימים בכל אירופה וארה"ב - המודיעים לנהג שהוא נמצא בכביש ראשי או עורק תנועה. זה מסדיר, בדומה לרמזור, את זכויות הנהיגה בכביש ותורם למניעת תאונות בגלל חוסר בהירות לגבי מי שיש לו זכות קדימה בצומת או בהשתלבות, וגם מאפשר למי שאינו בקיא באותה דרך, בעיקר בתוך הערים, להיכנס ולצאת מהעיר בלי להסתבך. ביקשתי את תגובת משרד התחבורה דאז והתשובה שקיבלתי הייתה: נעשה מחקר שהוכיח (לא פחות) שהתמרורים האלה גורמים לתאונות. "זכות מקבלים - לא לוקחים" ניסו לשכנע. כל מאמציי לאתר את המחקר נתקלו בהתחמקות מטופשת. למה? כי אין מחקר כזה, כנראה. אבל התשובה "זכות מקבלים - לא לוקחים" מוכיחה שלא מחקר היה כאן אלא מנטליות של פקיד שהתחפש לאלוהים והנציח את טיפשותו עד עצם היום הזה.
    ועל אלה אני נושאת תפילה: אלוהים עזור לי מטיפשים, עם רשעים אסתדר איכשהו.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה כל כך נכון ועצוב שזה מצחיק

      מחק
  5. שום דבר כבר לא מפתיע ... נראה שמי שמנהל את המדינה הזו אין לו בעיה לשקר, לפעול במחשכים במקום שצריך לפעול בשקיפות, תקציבים נעלמים, שיוויון בפני החוק ושיוויון חובות וזכויות אינו ענין ברור מאליו, הכל מעוות, כמעט כל מה שעושים בבחינת מאוחר מדי ומעט מדי.

    נסו לפנות בדברים הכי טריוויאליים לפקידות המדינה והתשובה שתקבלו תצאו בשאלה אחת - מי בדיוק צריך אותם שם. לאחרונה פניתי למספר משרדים במספר נושאים שהטרידו אותי כאזרח וקבלתי הרגשה שאני מדבר עם תקרת זכוכית. הכל אטום.

    אתן לכם דוגמא - פניתי לבנק ישראל אגף הפקוח על הבנקים בדרישה שינתן לי לצפות בחשבון ועד הבית (שכן הוא בבחינת רכוש משותף של כל בעלי הדירות). ענין באמת פעוט. קבלתי תשובה לא ברורה שמהמעט שאני מבין בחוק (פשוט קראתי אותו ובד"כ אני מבין מה אני קורא ...נשבי לכם) עולות סתירות מהותיות בין התשובה שקבלתי לבין חוקים אחרים רלוונטיים שאני מכיר.(שלא לדבר שעו"ד הצדיק את ההבנה שלי)

    כשבקשתי לבדוק את התשובה סרבו לדבר איתי וסרבו להסביר לי. כשעמדתי על שלי ועליתי לדרגים בכירים יותר עד להנהלת בנק ישראל (לשכת המנכ"ל) הודיעו לי שכבר קבלתי תשובות לכל שאלותי. וכשהתעקשתי איימו עלי שאם לא אפסיק יפנו אלי את משטרת ישראל כיון שאני מציק ומאיים עליהם. ובכן כמובן שלא הפסקתי ואכן שלחו אלי את משטרת ישראל שזמנה אותי לחקירה.

    כאזרח גאה התייצבתי לחקירה וספרתי לחוקר שבריוני הבנק משתמשים במשטרה כדי להפחיד אותי ... גם החוקר צחק איתי.

    פניתי למבקר המדינה שיבדוק את התנהלות בנק ישראל וקבלתי תשובה שהם דווקא היו בסדר גמור .. הזוי אבל
    זו המציאות.

    מי יודע אולי אחרי הפוסט הזה גם יעצרו אותי על כך שאני עומד על שלי כאזרח.וגם מעיז לספר זאת ברבים

    אנחנו רק חושבים שאנחנו חיים בדמוקרטיה. אנחנו חיים בדיקטטורה פוליטית משפטית וכלכלית
    (שאלתי את שר האוצר יהיר בלוריתי מדוע שוק הבנקים בארץ אינו נפתח לתחרות ... שאלתי יותר מדי אז "זרקו" אותי מדף הפייסבוק של מפלגת "אין עתיד" ... אחלה מפלגה ... אחלה שר אוצר. מקבל החלטות לאומיות עם נשכלה תיכונית (אני מקווה) ...

    יש תקרת הזכוכית שאנחנו האזרחים נמצאים תחתיה ופקידי השלטון נמצאים מעליה. אנחנו רואים את השמש אבל מתחיל כבר להחניק ... בגלל תקרת הזכוכית הממשלה לא שמעה היטב את הדרישה ל"צדק חברתי"
    כנראה יש רק דרך אחת לטפל בתקרת הזכוכית והיא הדרך בה זרקו דיקטטורים לכל הרוחות אחרת החונטה הפוליטית משפטית פיננסית תמשיך לרדות בנו באופן דמוקרטי.

    אם הייתי יודע את כל זה בגיל 18 אין ספק שמסלול חיי היה שונה ... לכן מעבר לכך שאנחנו מבינים זאת חובה ללמד זאת את בנינו ובנותינו. כדי שיתחילו לשנות בגי ל 30 ולא יגיעו לתובנות הללו בגיל 50

    כמובן שיש באמתחתי ספורים נוספים ... מזעזעים האותה מידה ואולי אף יותר.

    השבמחק
  6. לאנונימי האחרון, חבל שאתה לא מזדהה בשם, לפחות שם פרטי, אפילו פסאודונים. קשה לתקשר ידידותית עם כל כך הרבה אנונימים. וכל הטפת המוסר הזאת באה רק כדי לחזק את דבריך ולומר שאין צורך להסתתר ולא לפחד.
    ולעניין עצמו: צדקת כל כך כשדיברת על דיקטטורה משפטית בכלל התחומים.
    הנה סיפור אישי כדוגמית: אני, אחרי דיוני סרק בלי סוף בהתכתבות במייל עם משתלת יגור על כך שחייבו אותי במע"מ פעמיים, במסגרת עיסקה סיבובית דרך יזם הבנייה, הגשתי תלונה למועצה לצרכנות. הסכום היה קטן, יחסית, וחשבתי שהמועצה לצרכנות - גוף ממשלתי - היא המקום הנכון. כדי שיובן עד כמה זרועות התמנון של עורכי הדין ארוכות ולופתות כל חלקה טובה למען האינטרסים הפרטיים שלהם, הנה הסבר קצרצר על גוף הסוגיה: במסגרת בניית ביתי בהרחבה בקיבוץ בצפון, שנבנה כ"בניה ירוקה", חייב אותי היזם - חברת דוראל - לשלם להם סך 8000 ש"ח עבור גינון. סכום זה יוחזר לי, כך בחוזה, כ"זיכוי" למשתלה שאבחר, וכך יובטח שהכסף אכן יוקדש לגינון. קיבלתי תעודת זיכוי, ולבקשתי - למשתלת יגור. עד כאן אין לי בעיות.
    במשתלה חייבו אותי לטפל בתשלום בקופה מיוחדת, בה אין מקום לשום הנחות שהמשתלה נותנת לצרכן הרגיל. התשלום נעשה על ידי גריעת סכום הרכישה (שנעשתה בכמה פעימות) מהזיכוי. לבסוף, אחרי כחמש רכישות, נאמר לי שמיציתי את זכותי. בחשבון פשוט התברר לי שנותר לי סכום נוסף של למעלה מ-600 ש"ח. ההסבר של משתלת יגור היה שזה עבור מע"מ. טענתי - והוכחתי - שהמע"מ נגבה במחירו של כל מוצר (וזה מופיע ב"ניר" שנתנו לי. לא חשבונית, רק "תעודת משלוח") ואין הצדקה לגבות אותו שוב מסך כל הרכישה.
    על כך הייתה המחלוקת.
    תלונתי למועצה לצרכנות שכבה שם חודשים ארוכים והתקשיתי מאד לקבל תשובה. לאחר לחצים אין ספור קיבלתי תשובה לקונית לפיה עורך הדין של המשתלה טען בפניהם שמדובר בנושא "עיסקי" ולכן אין למועצה סמכות לטפל בנושא.
    פניתי לבית המשפט לתביעות קטנות. סברתי שהעניין עקרוני וחשוב מכדי להרפות. השופט ביקש שאציג את טענתי, כמקובל. הסברתי. ההסבר נמצא בידיו גם בכתב התביעה. תגובתו: אני לא מבין. הסברתי שוב. והוא עדיין לא מבין. שהרי, כך טען השופט, הוא קרא בעיון, בביתו, את החשבוניות, והחישוב בהן נכון. איך הגיעו לידי השופט חשבוניות שלא היו בידיי ולא בתגובת הנאשם בתיק? עם מי נפגש השופט כך שהחשבוניות הגיעו לביתו?
    מנהל המשתלה, שהיה במקום, לא נדרש לומר ולו מילה אחת. לי השופט לא איפשר להציג לו שאלות. העניין הוא, שבתגובת המשתלה בכתב כתוב במפורש - בתוך תגובה ארוכה עמוסת מלל - שחברת דוראל שילמה את המע"מ, אבל השופט לא איפשר לי לומר דבר פרט ל"תסבירי שוב" איך נגבה המע"מ פעמיים. עניתי - שוב - "פעם במחירו של כל מוצר ובשנית על סכך כל הרכישה". תשובתו: "אני לא מבין" ופסיקתו: "לא הרמת את נטל ההוכחה".
    הייתי המומה. ותדהמתי גברה כשקראתי את הפרוטוקול, שהוכתב כמובן על ידי השופט: בליל מלים חסרות מובן. פשוט בושה.
    התלוננתי לגוף החדש שנקרא נציב קבילות על שופטים. התוצאה: תשובה מנומסת - הפעם בעברית תקנית - שהפרוצדורה הייתה בסדר גמור וקבילתי נדחתה.
    מערכת המישפט מתקשה להבין שאמון הציבור בה נמצא במדרון תלול. אבל הם רוצים "כבוד": כבוד השופט, כבוד בית המישפט. צר לי, אבל הם מתקשים מאד להרים את נטל ההוכחה שהם ראויים לכך.
    ועוד הערה לסיום: צדקת, אנונימי ידידי, כשהזכרת את גורלם של דיקטטורים. בוא נקרא לילד בשמו: ראו מה קרה לצ'אושסקו ברומניה, שכאן בארץ התרפסו בפני הליברליות שלו. גם על כך יש לי סיפור מגעיל, אבל זה סיפור אחר. אם הקשבת למחאת העיתונאים נגד סגירת רשות השידור, לדבריו של עיתונאי אמיץ - עודד שחר - שהזהיר כי "יש עתיד" דופקים לעצמם את מסמר הקבורה בבחירות הבאות, תבין שהזעם למטה, כאן, אצלנו בני האדם, הולך וגובר. הוא מתקרב לבחילה, לניכור. רבים וטובים רוצים לעזוב. טובים עוד יותר בוחרים להיאבק. וטוב לי לומר, שפה באתר הזה אנחנו בקרב הטובים.

    השבמחק
  7. מצד אחד אומרים לנו שהנוכחות ההורית חשובה, מצד שני כאשר אנו עושים וויתורים תעסוקתיים וכלכליים כדי להיות נוכחים בחיי ילדינו, ומחליטים לצרוך רק חצי מסגרת צהרון, מחייבים אותנו לשלם על מסגרת מלאה.
    (משרד הכלכלה (התמ"ת היקר (יקר מאוד) קראו את הכתבה ותבחרו האם תרצו שילדים שלנו יהיו בריאים, מתפקדים ויצרנים או נטל על המדינה ?
    אפשר בעוד 20 שנה להשקיע כספים רבים בהכשרות מקצועיות, או אפשר מראש לצמצם את אחוז הפונים למסגרות אלו על ידי כך שתאפשרו לנו ההורים להיות נוכחים מבלי לשלם על כך קנסות.
    אההה. נחשו מה זה גם לא יעלה לכם שקל, זה על חשבונינו.
    http://www.calcalist.co.il/.../0,7340,L-3626965,00.html

    השבמחק