משרד הכלכלה החל לקנוס אמהות שאינן עובדות במשרה מלאה

מאת: ערן הילדסהיים

המקרה הבא הוא הרבה יותר מסתם אטימות של משרד ממשלתי. הוא חושף את הצד הלא נעים בהחלטת הממשלה לשים את העובד במרכז, גם אם זה אומר לשים את הילדים שלו בצד.



לפני כמה עשורים היה מספיק שבן זוג אחד יעבוד כדי לפרנס משפחה שלמה. כלכלת הצמיחה, הצריכה, ההשתעבדות לחובות ויוקר המחיה הובילו היום למצב בו שני בני זוג שעובדים קשה ופוגשים את ילדיהם במקרה הטוב שעה בבוקר ושעה בלילה, לא מצליחים לגמור את החודש. למרות זאת כדי להמשיך את השיטה מעודדים אותנו לצרוך יותר ולעבוד עוד יותר שעות לאורך יותר שנים רק כדי לגלות שהחובות שלנו גדלים בקצב מהיר יותר משעות העבודה. אבל מה קורה כאשר אזרח מחליט לפעול בניגוד לעקרונות השיטה? שיר גולדנברג החליטה לא להיכנע לתרבות הצריכה. היא הפחיתה משעות העבודה שלה רק כדי לשים את הילדים במרכז. מסתבר שבממשלה לא אהבו את הגישה הזו. הנה הסיפור ששלחה לנו השבוע:

"אני אמא, ואני עובדת, וכאמא בחרתי לעסוק במשרה חלקית וזאת כדי שאוכל להיות נוכחת בחיי ילדיי.לבחירה הזו שלי יש מחיר תעסוקתי בחרתי לוותר על משרות ולו בגלל שעות העבודה הארוכות,במקום להיות במירוץ המטורף והבלתי אפשרי של להספיק להוציא בזמן אל הילדים מהמסגרות (כאשר המסגרות פועלות עד 16:30 בעוד שהמעסיק רוצה אותך נוכחת עד 18:00 אליהם מתווספים זמני נסיעות בפקקים) החלטתי לחיות חיים שפויים יותר. לבחירה הזו יש כמובן מחיר כלכלי, שהרי מי שעובד פחות משתכר פחות. מחיר שאני שמחה לשלם כי לעת עתה שמתי את הילדים במרכז.

כדי לאפשר גמישות תעסוקתית מסוימת (בכל זאת את חייבת לגלות קצת גמישות לעבודה), רשמתי את הילדה לצהרון במסגרת חלקית וזאת כדי שאוכל לתת מענה גם לצורכי העבודה שלי.
היום באופן חד צדדי, קיבלתי טלפון מיחידת הצהרונים האומרת כי על פי תקנות משרד התמ"ת כדי שצהרון יהיה מוכר כל ילדי הצהרון מחויבים להיות נוכחים במסגרת מלאה, ומסגרת חלקית, כפי שהיתה עבורי עד כה, אינה אפשרית יותר.
עומדות בפני שתי אפשרויות, הראשונה שפעמיים בשבוע הילדה תישאר ברחוב עד אשר אוכל להגיע ולאסוף אותה, או אופציה אחרת שארחיב את הצהרון למסגרת מלאה ואז כמובן ההוצאה שלי עליו גדלה.
כלומר, על מנת שהורים יוכלו לקבל שירותים מהצהרון, משרד התמ"ת מחייב הורים העובדים במשרה חלקית לשים את ילדיהם במסגרת מלאה ולהגדיל את הוצאתם.
זהו מצב אבסורד, מחקרים שלמים גורסים כי על הורים להיות נוכחים בחיי ילדים ,אך כשאלו בוחרים לעשות זאת הם נענשים  פעמיים, פעם אחת (מתוך בחירה) כאשר מוותרים על משרה מלאה ומקבלים שכר נמוך יותר בהתאם, ופעם שנייה על ידי חיובם להגדיל את ההוצאה על הצהרון, שהרי להשאיר ילד ללא פתרון אינה אופציה.

משרד התמ"ת היקר, נמאס לנו שבכל פעם אתם מוצאים דרך חדשה ומרושעת לעשוק אותנו ההורים אזרחי המדינה.
אנו קוראים לכם להתעשת, אנו הורים משלמים תעריף מלא, לא ביקשנו הכרה בדרגה המקנה הנחה, כל שרצינו זה נוכחות פעילה בחיי ילדנו, במקום להוקיר ולהעריך את ההקרבה שאנו עושים בחרתם להעניש אותנו.
ילד המקבל תשומת לב בילדותו גדל להיות מבוגר פרודוקטיבי, אכפתי שתורם מעצמו למדינה ולסביבה, כנראה שהדור הבא אינו מעניין אתכם אתם כנראה רוצים רק עוד כוח עבודה בינוני וממורמר.

כנראה שאין גבול למה שאתם מוכנים לעשות כדי להגדיל את הצריכה "

אז מסתבר שהסידור הנוח שהיה לשיר במשך שנה וחצי נגדע בבת אחת בגלל נוהל שהוציא משרד הכלכלה. שיר אגב לא ביקשה דבר מהממשלה ,אפילו לא הנחה ,אלא רק שתאפשר לביתה לשהות באופן חלקי בצהרון (מבלי לשלם כאילו שהתה בו באופן מלא). בתגובתו של משרד הכלכלה ששלח ל"כלכלה האמיתית" נכתב שאיננו מסוגל לספק שירותים באופן חלקי לצהרונים. תגובה זו די תמוהה בהתחשב בכך שהמשרד סיפק ללא בעיה את השירותים האלה עד כה במשך יותר משנה וחצי באזור ראשון לציון. על תשובה כזו היה אומר בוודאי שר הכלכלה בנט לפקודיו בצבא:" אין לא יכול, יש לא רוצה".
הנה תגובת המשרד כלשונה:

"אנו מודעים לכך שבניגוד לנוהל הברור עליו חתם סמנכ"ל החברה העירונית ראשון לציון, המאפשר רישום ל-5 ימי צהרון בלבד, נקלטו לצהרון גם ילדים שנרשמו למסגרת חלקית.
החלטת הממשלה לסייע לנשים עובדות, בסיוע כספי של המדינה, מסדירה גם מסגרות מפוקחות, עם סדר יום מובנה, חינוכי, פדגוגי, תוך פיקוח על הבטיחות ואיכות הטיפול – המחייב נוכחות צוות מיומן ומוכשר. לא ניתן לספק את כל השירותים הללו באופן חלקי, שכן התפעול מצריך העסקת צוות במשרה מלאה בהתאם למספר הילדים, ביטוח הילדים, פעילות ממומנת ועוד. בישראל עשרות אלפי צהרונים ולאלו שבפיקוח משרד הכלכלה, כ-2370 במספר ישנו נוהל ברור ואנו מצרים על כך שהוא הופר ומקווים שהענין יוסדר בין החברה העירונית להורים באופן רגיש ובהתאם לנהלים.
לא נוכל להשיב בשם החברה העירונית על הנושא."