יום שבת, 11 במאי 2013

כמה מילים חשובות על הבאז של הגז

מאת: שי דשא

כל מי שלא חי בוואקום לבטח שם לב לרעש הציבורי המתגבר בנוגע למאגרי הגז שהתגלו לא מכבר לחופיה הצפוניים של ישראל. לצערי, כיאה לנושא שמכיל כמויות עתק של כסף מחד ומורכבות טכנית עמוקה מאידך, השיח סביבו רווי באינפורמציה שגויה וגלישה לטיעונים שאינם במישור הדיון הרלוונטי להשלכות של החלטות בנושא הגז על המשק. בפוסט הזה אני מקווה להזים מספר טיעוני נגד שגויים אך נפוצים ולמקד את השיח למה שעקרוני באופן ישיר למקסום התועלת של אזרחי ישראל מפיתוח מאגרי הגז.



מה שמייחד את נושא הגז על פני נושאים דומים הוא לא הבדל איכותי אלא כמותי – מדובר על המון המון כסף, כמויות בלתי נתפסות כמעט. חישובים ממזערים מעריכים את ההפסד הפוטנציאלי ממדיניות הייצוא הנוכחית בכ600 מיליארד ש"ח. פי 12 מהגרעון, מעל למאתיים אלף ש"ח לבית אב בישראל. על כן, ההחלטות שמתבצעות כרגע בנוגע למדיניות הגז והאנרגיה של ישראל עשויות להיות ההחלטות הגורליות ביותר בהיסטוריה של המשק הישראלי, וראוי שכל אזרח ישראלי יהיה מודע לרקע והדרך לפיו הן מתקבלות.

רקע
הגז הטבעי הוא משאב מועדף שכן ייצור האנרגיה באמצעותו זול מאוד בהשוואה למיצוי אנרגיה מדלקי מאובנים אחרים, הוא גם משאב הרבה יותר נקי וידידותי לסביבה. חישבו על כך, הגז יכול לשמש אותנו בו זמנית הן כחומר הגלם, כמקור האנרגיה המזין את פסי היצור המשתמשים בו, וגם כדלק המסובב את גלגלי המשאית המובילה את המוצר. את כל זה הוא יכול לעשות הן בעלות כלכלית נמוכה יותר, ולא פחות חשוב מכך, עם הפחתה משמעותית בזיהום הסביבתי הנלווה להליך התעשייתי.
במהלך העשור האחרון התגלו מול החופים הצפוניים של ישראלים מאגרים גדולים של גז טבעי. כמות הגז במאגרים אינה ידועה כרגע במדויק, אך גם לפי ההערכות השמרניות ביותר מדובר על כ550 BCM (מליארד מטר מעוקב). לשם השוואה, משק האנרגיה הישראלי צורך כ6-7 BCM של גז בשנה. אבל אל לנו לחשוב שזה אומר שאנחנו יושבים על שפע בלתי נדלה של גז שכן בעקבות תכונותיו החיוביות של הגז כמקור אנרגיה ובעקבות גילוי המאגרים מסתמן כי משק האנרגיה הולך להיות ברובו מבוסס גז בעתיד הלא רחוק במיוחד. למעשה, עד שנת 2030 %60 ממשק החשמל בישראל צפוי להיות מבוסס גז ובכוונת הממשלה להפחית את השימוש בנפט בתחבורה ב- %60 עד לשנת 2025. משרד האנרגיה חוזה כי עד שנת 2040 צריכת הגז השנתית של משק האנרגיה בישראל תעלה לכדי 28 BCM לפחות. בהתחשב בנתונים האלו, החשיבות, של שמירת הגז בידיים ישראליות למען עצמאות האנרגטית של ישראל, היא מובנת מאליה.
עד לגילוי מאגרי הגז נחשבה ישראל למדינה כמעט נטולת משאבים (למעט פוספטים בים המלח) ועל כן החקיקה בנושא מיסוי משאבי טבע נותרה מאחור. רובנו זוכרים לטובה את המחאה, שפרצה בעקבות גילוי מאגרי הגז, אשר קראה לרפורמה במיסוי שתעדיף את האזרחים על פני איילי הגז. המחאה – שהונהגה על ידי הרב מיכאל מלכיאור ופורום פעולה אזרחית ונחשבת בעיני רבים ללובי האזרחי המוצלח הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל – הצליחה להשפיע רבות על החלטות ועדת ששינסקי וגם להביא לאישור מסקנות הוועדה בועדת השרים. לצערנו הסיפור לא נגמר כאן, מפני שלועדת ששינסקי הוענק מנדט לדון אך ורק בפן מאוד מסויים של נושא הגז – מדיניות המיסוי, לא ניתנה בה הדעת על נושאים חשובים לא פחות..
אחד הנושאים העקרוניים בניהול משק הגז הוא מדיניות יצוא הגז המופק. מדיניות הייצוא עמדה המרכז דיוניה של הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל , או בשמה היותר מוכר. ועדת צמח. דיוני הועדה התרחשו מאחורי דלתיים סגורות, ולמרות המשמעות הקריטית של מסקנות הועדה למשק הישראלי, שנשארה הועדה מתחת לרדאר הציבורי .
 המסקנות הסופיות של ועדת צמח כללו המלצה להתיר ייצוא מאסיבי של גז. הועדה המליצה לשריין כמות של 450 BCM – אשר אמורה להבטיח עצמאות כלכלית למשך כ-25 שנים – ולהתיר לייצוא את שאר העתודות עד 500 BCM, כמות אשר עשויה להוות יותר מחצי מסך הגז הכולל.
המסקנות של ועדת צמח גררו התבטאויות נגד עזות מצד גורמים אזרחיים ועסקיים מחד וגורמים ממשלתיים ופרלמנטריים מאידך ובעקבות כך מעולם לא נידונו בממשלה הקודמת. הממשלה הנוכחית צפויה לדון בהחלטות הועדה בשבוע הקרוב, אך עם זאת שר האנרגיה סילבן שלום כבר הכריז כי סוגיית הגז תוכרע כבר עם חזרת נתניהו מסין. על כן, הימים הקרובים הם היישורת האחרונה במאבק נגד מדיניות ייצוא חסרת אחריות שנקבעה מאחורי דלתיים סגורות על משאב טבעי ששוויו מוערך במאות מיליארדי דולרים.

מחיר הטעות
"אף אחד לא יודע מה יהיה עוד 25 שנה" הוא טיעון נפוץ בעד מסקנות ועדת צמח. הרי אנחנו בכלל לא יודעים אם בעוד 25 בכלל עוד ישתמשו בגז לשם אנרגיה. או לחילופין, אם נגלה עוד כמויות עתק של גז או שמחירי הגז יפלו בצורה דראסטית באורח קסם ויאפשרו לנו לקנות גז מיובא בזול. קיים פחד סביר שהגז יהפוך בעתיד לחסר ערך ולכן המנעות מפדיון מוקדם של רווחי הגזים עלול להשאיר אותנו קרחים מכאן ומכאן – כאשר מצד אחד לא הרווחנו את סכומי הכסף שיכלנו להרוויח ומצד שני אנחנו יושבים על כמויות ענק של גז שהוא עכשיו חסר תועלת.
אלו כמובן תרחישים אפשריים, אבל חשוב לזכור שהם לא מהווים את כלל הסיכונים והתרחישים האפשריים. תוכנית כלכלית אחראית היא כזאת שלוקחת בחשבון כמה שיותר תרחישים. בפרט, העקרון הפרסימוני דורש שלכל הפחות נקח בחשבון את המקרה הפשוט ביותר – המקרה שבו כמות הגז תשאר פחות או יותר כשהייתה ומשק האנרגיה יוסב ברובו לשימוש בגז לפי התכנית הממשלתית. בתרחיש כזה, בעוד 25 שנים מהיום ישראל תמצא את עצמה נאלצת לייבא גז או דלקים אחרים בעלות של כ-900 מיליארד ש"ח , על מנת להחליף את הגז שיוצא. בניכוי תמלוגי הייצוא (בהנחה שמצאנו בדיוק מספיק גז בשביל להגיע למכסה של 500 BCM) ההפסדים מההחלטה לייצא את הגז יעמדו על כ-600 מיליארד ש"ח. אם נחלק את המספר במספר משקי בית בישראל היום, נקבל כי משפחה ממוצעת תפסיד מייצוא הגז כ-280,000 ש"ח במצטבר. בחלוקה ל-25 שנים, סכום זה גבוה פי 1.5 מעלות הגזירות בתכנית הכלכלית של יאיר לפיד המעוררת כעת זעם ציבורי רב.

כדי להבין מאיפה המספר הזה הגיע, ועד כמה מדיניות הייצוא הנוכחית היא חסרת אחריות, צריך להבין קצת יותר טוב את מדיניות גביית התמלוגים. עיון בחוק מיסוי רווחי נפט מראה כי גביית התמלוגים תתבצע בצמוד למחיר הגז בארץ,  אשר עומד כיום, לפי ההסכם שנחתם בין חברת חשמל לשותפות תמר, על 5.04$ ליחידה תרמית. חיפוש מהיר בגוגל מראה שהמחיר הממוצע של יחידה תרמית באירופה בעשור האחרון (בצמוד למדד) עומד על כ-10$, בעוד בסין – צרכנית הגז המובילה בעולם – המחיר עומד על מעל ל-16$, ולעתים אף מזנק עד כדי 25$. התעריפים האלו מדגימים שהמחיר שקבעה ישראל ליחידת גז תרמית, שנמצאה בשטחה ונרכשת לשימושה שלה, הם מהנמוכים בעולם ועל כן כל יחידה של גז, שניאלץ לרכוש בעקבות ייצוא הגז, מהווה הפסד כספי למשק הישראלי.
אם נמשיך בניתוח שלנו נקבל כי תחת הנחה סבירה של סך כולל של 800 BCM ערך כלל התמלוגים מוערך לכל היותר בכ-550 מיליארד ש"ח (מקור נוסף). נשים לב כי מדובר על תמלוגים על הפקת כלל הגז, ולכן ניתן להעריך כי הערך של תמלוגי ייצוא יעמוד על כ-300 מליארד ש"ח. סכום זה מתגמד לעומת הוצאות האנרגיה אם לוקחים בחשבון את העובדה שאין תמיד מקורות גז זמינים לישראל. גם בימים אלו תחנות אנרגיה מבוססות גז עומדות מושבתות בזמן שמדינת ישראל מייבאת סולר ומזוט בשביל לייצר חשמל יקר ומזהם יותר. עוזי לנדאו, שר האנרגיה לשעבר, העריך את הנזק שנגרם למשק החשמל בשנת 2012 בעקבות עיכובים בייבוא הגז בכעשרה מיליארד ש"ח. שקלול הנתונים הנ"ל מציב חסם תחתון של כ-1100 מיליארד ש"ח שהיו נחסכים למשק הישראלי תמורת הויתור על תמלוגי הייצוא. חשוב לציין שבחישוב השתמשנו בהערכה הגבוהה ביותר עבור רווחי התמלוגים לעומת הערכות מינימאליות של עלות הגז המיובא ותחליפי הגז. עם זאת, לא צריך להכביר במילים על מצבה הגאו-פוליטי של ישראל בשביל לדעת שגם זמינות הנפט שלנו שנויה במחלוקת.
בסופו של דבר הסיכון שנשב על גז חסר ערך תמיד קיים. אבל הטענה שהיצמדות לגז אשר התגלה כחסר תועלת מהווה הפסד שקולה לטענה שהשקעה במטפים מהווה הפסד כל עוד לא פרצה שריפה. מדיניות אחראית לוקחת כוללת רשת בתוכה רשת בטחון, גם על חשבון חלק מהרווחים הפוטנציאליים.
מעבר לפערים שהוצגו בחלקו הקודם של הפוסט, שהינם פערים של גישה, ישנם כשלים מתודולוגיים בהסקת המסקנות של ועדת צמח, ביניהם הפרזה בכמות הגז הקונקרטית והפוטנציאלית, הערכת חסר של צרכי המשק, אי-בחינת מגוון תרחישים אפשריים ועוד. לא אכביר במילים על הכשלים המתודולוגיים של הועדה, בעיקר בגלל שכבר עשו את זה לפני בצורה משכנעת במיוחד, לפחות פעמיים. כדאי לציין כי התפרסם ראיון תגובה לדו"ח אדם וטבע ודין עם מרכזת ועדת צמח מיכל פרנקו. ניכר שפרנקו ניסתה לענות לדו"ח בשיטה עתיקת יומין של הרעפת נתונים סטטיסטיים יבשים על הקורא במטרה לייאש אותו מלהתעסק בנושא. עם זאת, ניתוח סבלני של תוכן הראיון מראה שהוא אינו מתייחס לעיקר הטענות בדו"ח, ובפרט לכמויות הגז הספקולטיביות עד דמיוניות שועדת צמח התייחסה אליהם. או כמו שיעץ לנו ד"ר סקוט ג'ונס, מומחה עולמי למשקי אנרגיה, "קודם תדעו כמה גז יש, אחר-כך דברו על ייצוא".
בשביל לתת נופח יותר קונקרטי לטענה אולי כדי לציין מה עלה בגורלן של כמה מדינות שהפקירו את עיקר משאביהן לייצוא. הדוגמה הכי בולטת עבורנו היא ללא ספק מצרים, אשר עד לא מזמן סיפקה גז טבעי לישראל. כל היצוא הנוכחי של גז טבעי במצרים כבול בהסכמי בלעדיות ועל כן בימינו חזקה על מצרים לייבא גז במחיר הגבוה מזה בו היא מייצאת גז במקביל. וזה קורה גם במערב – בריטניה, שהיתה ייצואנית גז בכירה, נאלצת היום לייבא גז בעלות הגדולה פי ארבע מעלות הייצוא המקורית לאחר הצמדה למדד.

אבל מי יפתח לנו את הגז?

עוד טיעון מוביל של התומכים ביצוא הוא שללא יצוא עסק הגז לא רווחי ולכן זכייניות החיפושים לא יצליחו לגייס משקיעים כדי פתח את מאגרי הגז. חלקם גם מרחיבים מעשה וטוענים שהתנגדות ליצוא משמעה תמיכה בהלאמת מאגרי הגז וכולנו כבר יודעים לאיזה מישור הדיון בדרך כלל מידרדר בשלב הזה. ובכן, התשובה הפשוטה היא שלא ניתן להלאים את מאגרי הגז, וזאת משום שהם כבר שייכים למדינת ישראל ואזרחיה על-פי חוק הנפט. הגבלת ייצוא אמנם מהווה התערבות בשוק החופשי כפי שמדמיינים אותו שוחרי הכלכלה הליברלית, אך לנוכח הניגוד הנשקף לעין בין האינטרס של המדינה בביטחון אנרגטי וחיזוק התעשיה והכלכלה המקומית לבין האינטרס של הזכיינים למכור מהר ככל האפשר את עתודות הגז למקסום רווחים, סביר להניח כי תרצה המדינה להגן על האינטרסים שלה ושל אזרחיה.
ראוי לציין שחברות האנרגיה כבר איימו עלינו בימי המאבק על ועדת ששינסקי. הן לא הסתפקו בלאיים שלא יפתחו את הגז אם יעלו את התמלוגים, אלא אף טענו שארה"ב תתבע את המדינה בבית הדין הבינלאומי. את אשר התרחש לאחר כך אנו כבר יודעים – התמלוגים עלו וחברות האנרגיה לא ברחו לשום מקום. חשוב לזכור שמדובר על חברות עסקיות אשר פועלות למקסום הרווחים שלהם מטבען, שימוש בבלופים ובאיומים הוא חלק מההתנהלות העסקית בעולם והיא באה לידי ביטוי לא רק מול חברות אחרות אלא גם אל מול מדינות ואזרחיהן. לא צריך להתרגש מזה.
משאבי טבע, בניגוד למוצרים נזילים יותר, קבועים במקומם. מטבעם אי אפשר לקחת את עסקי כרייתם, ללא שימוש בתכנוני מס מקוממים,  למדינה אחרת ברגע שהתנאים לא נוחים. זה נכון שהרווחים מפיתוח המאגרים ירדו בצורה חדה בעקבות הגבלה של היצוא, אך עם זאת עדיין מדובר ברווחים מאוד נאים. על פי נתונים שכבר הוצגו, פיתוח של תמר ולוויתן ומכירתם בתוך ישראל בלבד (לפי התעריף שנקבע בהסכם בין נובל אנרג'י לחברת החשמל) תניב לשותפויות הגז הכנסה של 515 מיליארד ש"ח. גם לאחר ניקוי מיסוי והוצאות פיתוח ותחזוקה, יישארו החברות עם רווחים מכובדים שמהווים תמורה הוגנת למאמציהם. יש לזכור כי מכירת הגז למדינתנו איננה נעשית במחירי הפסד לזכיין.

אז מי הצדדים?

הטיעונים שהועלו ונסתרו כאן, כמו גם טיעונים רבים דומים להם, עולים מדי יום בתקשורת הכלכלית. אין ספק כי ישנה קבוצת בעלי הון חזקה אשר מעוניית במכסות ייצוא נדיבות ככל האפשר, ודוברי החברות המשתייכות לשותפות תמר הביעו לא פעם את תמיכתם במסקנות הועדה.
כנגד קבוצה זו, ניצב המטה לשמירה על הגז הישראלי, אשר שם לעצמו למטרה להביא את נושא ייצוא הגז לדיון ציבורי נרחב ולהביא להחלטה אשר תשרת את האינטרס של הציבור הרחב ולא של קבוצה מצומצמת מאוד של משקיעי הקידוחים. המטה מורכב מ-11 ארגונים כלכליים, חברתיים וסביבתיים: מגמה ירוקה, המכון לכלכלה בת-קיימא, הפורום הישראלי לאנרגיה ועוד רבים אחרים. ולצידו עומדת קואלציה רחבה ונדירה של חברי כנסת ושרים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, השייכים למפלגות כגון הליכוד, יש עתיד, התנועה, העבודה, ש"ס, יהדות התורה, מרצ וחדש.
לשיטת המטה, סביר והכרחי לדרוש שהגז הישראלי ישמש את הישראלים לצורך פיתוח תעשייה, הורדת יוקר המחייה, הגנה על איכות הסביבה ושמירה על אינטרסים בטחוניים ואסטרטגיים. רק כך ניתן להבטיח את עתיד החברה והמשק הישראלי. אם יסתבר שניתן להבטיח כל זאת ועדיין לאפשר ייצוא – מה טוב. אך אין לאפשר ללחצי הטייקונים לכפות על המדינה החלטה חפוזה בעלת פוטנציאל הרסני לכלכלה הישראלית. 
בגלל מורכבות הנושא והעלות הכלכלית הכבדה של הטעויות האפשריות, ישנה חשיבות עליונה בקיום דיון ציבורי נרחב בנושא ייצוא הגז, שבסופו של דבר חייב להתגלם בדיון פתוח בכנסת. בניגוד לועדות ציבוריות רבות, הפרוטוקולים של ועדת צמח אינם פתוחים לציבור. זה בלתי מתקבל על הדעת שדיון בנושא כה קריטי למשק הישראלי יתקיים בדלתיים סגורות ושההחלטות שמאחוריו יעברו במחטף. זה לא ייתכן שבעלי חברות פרטיות יהיו בעלי כוח להפעיל מכבש לחצים על מקבלי החלטות ללא ידיעת הציבור. לא ייתכן גם שניתן להכריע את גורל הנכס הלאומי בשווי מאות מליארדי דולרים בישיבת ממשלה בודדת, בהתבסס על מסקנות של ועדה בפעלה על-פי מתודולוגיה מפוקפקת ורווית כשלים.
כדי להכיר יותר לעומק את טיעוני המטה ואת עבודתו, ניתן לפנות לעמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/gas4israel
ואמנם, לקראת ישיבת הממשלה ביום שני הקרוב, הופך נושא ייצא הגז לעניין בהול המצריך תשומת לב ציבורית רחבה. אמנם בשבוע שעבר גילתה לראשונה תקשורת המיינסטרים את המאבק, אך הוא נבלע במאבק נגד הגזירות העתידיות שמתכנן יאיר לפיד.
לכן זוהי חובתנו האזרחית להתייצב כאיש אחד ולמנוע החלטה חסרת אחריות שתפגע בכיס של כל אחד מאיתנו. הזמן הקרוב צפוי להיות רווי בפעילות ציבורית בנושא ייצוא הגז: היום, במוצאי שבת, תתקיים הפגנה  מול ביתו של שר האנרגיה סילבן שלום (פרטי האירוע). ביום שני בבוקר, לאור הדיון בנושא הגז בועדת הכלכלה והישיבה בנושא בממשלה, תתקיים הפגנה מול משרד ראש הממשלה (פרטי האירוע).
 שוב שנבין – אחת ההחלטות הגורליות בתולדות המדינה עומדת על הפרק ממש בימים אלה. אם אנחנו, האזרחים המעורבים, לא נשמיע את קולנו ותתקבל החלטה הנוגדת בבירור את האינטרס של המדינה ואזרחיה – מי יודע אם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה. כדברי שר האוצר החדש – לא במשמרת שלנו !

להצטרפות למאבק ולכל מידע נוסף, ניתן לפנות למריה דישל – ram@green.org.il

25 תגובות:

  1. אוף. כרגיל נתונים מונפצים.

    להגיד שעלויות רכישת הדלקים עבור המשק הישראלי הוא 900 מיליארד, ותמלוגי היצוא של הגז יהיו 300 מיליארד, ולכן יש כאן הפסד של 600 מיליארד, זו חתיכת בדיחה ומשחק הזוי בנתונים. מסתתרת מאחורי זה הנחה סמויה שאם המשק הישראלי ניזון מהגז של חברות הגז הישראליות הרי שהוא לא צריך לשלם עליו. אך זו הנחה שיקרית. חברת חשמל וחברות צורכות האנרגיה האחרות ישלמו 900 מיליארד על דלקים בין אם הם ירכשו את הדלקים מחברות הגז הישראליות ובין אם הם ירכשו אותם מחו"ל. לכן אין כאן כל "הפסד" של מאות מיליארדים. העלות הזו תיפול על החברות צורכות האנרגיה בכל מקרה. השאלה היחידה היא האם צריך להקציב את כל הגז שישראל מצאה לצריכה עכשווית ועתידית של חברות צורכות אנרגיה ישראליות, או שאפשר גם לייצא אותו ולקבל תמלוגים עבור הממשלה בקצב מהיר יותר על חשבון דילול מהיר יותר של המאגרים. המאמר נגע בשאלה הזו באופן חלקי, אך החלק של משחק טיפשי בנתונים הוא מיותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. כנראה שלא קראת בעיון. הנתון לא מתעלם מעלות רכישה אלא נובע מהשוואה בין מחיר גז.מקומי למחיאר גז מיובא ותחליפי גז

      מחק
    2. לא נכון. הוא כותב "בתרחיש כזה, בעוד 25 שנים מהיום ישראל תמצא את עצמה נאלצת לייבא גז או דלקים אחרים בעלות של כ-900 מיליארד ש"ח , על מנת להחליף את הגז שיוצא". לא מדובר כאן בהפרש בין עלויות הרכישה, אלא על עלות הרכישה הכוללת, ובכך הוא מתעלם מהעובדה שגם אם מדובר בגז ישראלי המשק הישראלי צריך לרכוש אותו בעלויות אדירות.

      האמנם המחיר שחברות גז ישראליות יציעו למשק הישראלי נמוך מהמחיר של גז מיובא?
      מחיר הגז שישראל ייבאה ממצרים היה 3.5 דולר, בעוד שמחיר הגז בהסכם שנחתם וקושר עליו במאמר הוא 5 דולר.
      אם כבר מדברים על הפגנות, הרי שזו סיבה לאחת. לא נתון מונפץ ומגוחך של "900 מיליארד שקלים".

      מחק
    3. האמת - צודק.
      העובדה היא שלטווח הקצר, עדיף לישראל למקור את כל הגז. אני לא מבין למה צריך לפרסם באתר הזה אמיתות מסולפות? בבקשה בלי פופליזם.

      העניין הוא שכניראה בכל זאת- אם נסתכל על הטווח הארוך, עדיף לישראל לשמור על הגז לעצמה. כי כניראה מחירי הגז יעלו (זה כמעט עובדה). כי זה אוויר נקי יותר לכולנו ועוד.

      מחק
    4. MouthHole - אחלה. זו השאלה העניינית. איך לתכנן את משק האנרגיה הישראלית לטווח ארוך? האם אנחנו רוצים להיות תלויים ביצוא או להיות עצמאיים אנרגטית?

      הנתונים לגבי הפסד של מאות מיליארדים, לעומת זאת, הם הנפצה מגוחכת.

      מחק
    5. משק האנרגיה הישראלי לא יצטרך לקנות גז ישראלי "בעלויות אדירות" אלא בעלות של $5.04 ליחידת אנרגיה, כשקצת פחות משני שליש מזה חוזרים בתור תמלוגים. זה מחיר מאוד נמוך בהשוואה לשאר העולם, שלא לדבר על העלויות כאשר אין גז זמין למכירה. הכל כתוב במאמר, צריך רק לטרוח לקרוא.

      (שי דשא)

      מחק
    6. לשי -

      ראשית כל לא ברור איך התייחסת לתגובה מבלי להתייחס לטענה שהנתון 900 מיליארד ש"ח בעלות למשק הישראלי הוא מונפץ לחלוטין, ומתעלם מהעובדה שגם אם המשק הישראלי יקנה את הדלקים מהחברות הישראליות תהיה לזה עלות של מאות מיליארדים (לא רלוונטי כרגע אם יותר או פחות).

      שנית, לגבי הטענה שהעלות של הגז הישראלי למשק הישראלי נמוכה יותר - אתה מדברר את תשובה בעניין הזה - המציאות מפריכה אותה. כאמור, בהסכם הגז בין ישראל למצרים ישראל רכשה את הגז במחיר של 3.5 דולר, לעומת 5.06 דולר בהסכם מול תשובה. המחיר של גז במקומות אחרים בעולם משתנה ממקום למקום ותלוי בכל מיני דברים. אין ראיה לכך שאם ישראל הייתה רוצה לחזור ולייבא גז היא הייתה משלמת גבוה יותר מאשר היא משלמת על הגז של תשובה. העובדה היא שעד ההסכם עם תשובה ישראל ייבאה גז ממצרים במחיר נמוך יותר.

      מחק
    7. את החישוב המקורב של הפסדי המשק אתה יכול לעשות גם בעצמך.

      נניח והגענו למצב שנגמר לנו הגז, כאשר ייצאנו בדיוק את ה-500 BCM שהתירה הועדה, ואנו נדרשים לייבא דלקים מחו"ל. בתנאי שמחירי האנרגיה נשארו זהים (זו ההנחה התחלתית שלנו). נניח תרחיש אופטימי שמצאנו ספקית גז והיא מוכרת לנו גז נוזלי (אין שום אפשרות אחרת - אנחנו לא מחוברים לצנרת האירופאית) במחירי שוק, כלומר ב-16 דולר ליחידה תרמית. אם לא היינו מייצאים את הגז, היינו קונים אותו מזכייני קידוחים ב-5 דולר ליחידה. כלומר, על כל יחידה תרמית של גז שהיינו צריכים לייבא הפסדנו 11 דולר. עכשיו נכפיל את זה בכמות יחידות האנרגיה - 500 BCM זה 17655367231.649998 יחידות אנרגיה. נקבל, כי על כלל הגז שייצאנו הפסדנו כ-200 מליארד דולר, כלומר כ-800 מליארד שקל. וזה תחת ההנחה האופטימית שהצלחנו לקנות גז - אם לא התמזל מזלנו ואנחנו קונים סולר ומזוט במחיר של 20 דולר ליחידה תרמית, ההפסדים מזניקים ל-350 מליארד דולר, כלומר כ-1300 מליארד שקל.

      החישוב עצמו בפועל יותר מסובך, אבל העקרון הוא ברור. וזה בהנחה האופטמית שבעוד 20 שנה הגז נשאר במחירי היום ולא הכפיל את מחירו.

      מחק
    8. הגז ממצרים אכן היה זול. אבל יש כאן משהו שלא מבינים. גז מקומי הוא זול, גז רחוק הוא יקר. בשנה האחרונה ישראל קנתה גז נוזלי ב 20 דולר ליחידה תרמית. נפט כ 18-20 דולר ליחידה תרמית. אם את הגז קונים במחיר מונופוליסטי קונים אותו ב 5-6 דולר. אם המונופול יפוקח - בפחות. עלות ההפקה היא כ 1.5 דולר.

      כל הדברים האלה בהנחה שמחיר הגז והנפט לא עולים. הנחה לא מאוד מציאותות בהתחשב בזה שגז עולה בממוצע רב שנתי של 5% בשנה, (הכפלת המחיר כל 20 שנה) והנפט עלה ב 26% לשנה מאז שנת 2000.

      אגב, הנזק הוא לא עוד 25 שנה, כבר עוד 20 שנה נצטרך לייבא דלקים, וגם התמלוגים העיקריים יגיעו עוד כ 10 שנים כי לפני זה יש עלויות שונות והכנסת התמלוגים לקרן שישנסקי.

      מחק
    9. טוב, הייתי מצדיק את הטענה שלי (למעשה בעיקר חוזר על עצמי) אבל כבר עשו את זה טוב מאוד בשבילי, תודה :)

      (שי דשא)

      מחק
    10. טענה מדוייקת ביותר. ההנפצה של הנתונים שמבצעים כאן ומדברים על פער של 900 מיליארד מתעלמים מהמציאות שמוכיחה כבר היום את ההיפך ומשמיטים עלויות. הכלכלה הזו אמיתית בערך כמו שפינוקיו ילד אמיתי.
      וזה עוד לפני שדיברנו על ריבית ועל אינפלציה: על ההמצאה הזו יצא לכם לשמוע במקרה? 300 מיליארד שנכנסים היום הם לא בהכרח פחות מ-900 מיליארד בעוד 25 שנה - למעשה רוב הסיכויים הם שהכסף הזה יהיה שווה יותר. ולמה שמדינת ישראל לא תשקיע את כספי התמלוגים באנרגיה מתחדשת? עם 50% אנרגיה מתחדשת בעוד 25 שנה, לא נצטרך לצרוך כל כך הרבה גז.

      ואגב, מאחר והתמלוגים על יצוא הגז מבוססים על המחירים לחברת חשמל המושחתת (שבתקווה לא תישאר מונופול אנרגיה עוד 25 שנה), אפשר פשוט להעלות את המחירים לחברת החשמל על מנת שלא לסבסד אותם על חשבון הציבור - והופ, הכפלנו עד הדרך גם את ההכנסות הישירות וגם את התמלוגים על היצוא.

      מחק
    11. 1. קודם כל הסכום האמיתי הוא יותר קרוב ל 200 מיליארד. 300 מילאירד זה סכום מאד זהיר כלפי מעלה. אתה יכול לחשב בעצמך את הקירוב - 500 BCM כפול שער הדולר כפול 35 מיליון שיש יחידות אנרגיה בBCM אחד, כפול 6 דולר מחיר מכירה מקומי כפול 0.6 המיסוי .

      2. שמעת על התייקרות מחירים ? מחירי הגז עולים ב 5% ראלית בשנה במגמה ארוכת טווח. בעשורים האחרונים זה עלה ביותר ברוב העולם. מחירי האנרגיה עלו ב 26% בשנה בממוצע מאז 2000. יש לך מישהו שמציע ריבית כזו?

      3. הכסף מהתמלוגים על ייצוא מלוויתן לא נכנס היום. 3 שנים עד שיקימו את המאגר, 3-4 שנים עד שנקבל תמלוגים באופן משמעותי, ואז זה נכנס לקרן השקעות. כלומר לפני 2020 אתה לא רואה את הכסף.

      4. כדאי שהמדינה תשקיע את כספי התמלוגים באנרגיה מתחדשת, אבל התמלוגים הם זהים אם יש ייצוא או אין. הצריכה של אנרגיה זולה יותר מגז, תכניס ככל הנראה סכום כסף גדול יותר לאוצר המדינה (כי כשהמחירים יורדים אנשים קונים יותר ואז ההכנסות ממיסים עולות), וגם קרוב יותר - בשנה הזאת או הבעה נקבל 3-4 מיליארד ש"ח בגלל זה. בגלל הוזלה מצריכה מקומית של גז לא מהכנסות מתמלוגים על ייצוא.

      5. התמלוגים על ייצוא לא מבוססים על מחיר החשמל של חברת החשמל, אלא על מחיר הגז שנמכר לחברה. מלבד זה יש עוד קונים אחרים. ואם כבר על מונופלים מדברים, אם יהיה פיקוח על מונופול הגז, הרווח המקומי משימוש בגז יעלה עוד יותר, אבל גם התמלוגים ירדו. העלאת תמלוגים אינה מטרה בפני עצמה.

      מחק
  2. Not an expert on the subject, but fortunately:
    כמו שיעץ לנו ד"ר סקוט ג'ונס, מומחה עולמי למשקי אנרגיה, "קודם תדעו כמה גז יש, אחר-כך דברו על ייצוא".
    Let's put everything on hold and get the numbers first.
    הטענה שהיצמדות לגז אשר התגלה כחסר תועלת מהווה הפסד שקולה לטענה שהשקעה במטפים מהווה הפסד כל עוד לא פרצה שריפה
    You have a wonderful sense of humor.
    Lastly, I, as admitted, and I spculate 99% of the readers simply don't have the expertise required to fully understand all the details (including the ones you failed to mention such as the geopolitical value of engaging powerhouses such as Russia and China in economic ties, or hedging the price of N. Gas in the international markets)- why the call to demonstrate? If you don't trust "these people" why did you just recently put them in office?
    - Eran

    השבמחק
    תשובות
    1. well unfortunately you are not an expert on any subject

      מחק
  3. מזוויע, הטעיית הציבור שנעשית בימים אלה, אנא מכם חיתמו על העצומה http://gaz.green.org.il/node/1 והגיעו להפגנה בשבת הבאה! https://www.facebook.com/events/572189696159402/

    השבמחק
  4. הגז שייך לכל תושבי מדינת ישראל כן או לא?

    אם כן הוא צריך להמכר למדינה במחיר המינימלי האפשרי.
    מחיר שנמוך בהרבה מהמחיר הנדרש של 5$ ליחידה.
    הגז צריך לשמש להפקת חשמל בלבד ומחירו לצרכן צריך להיות מחיר עלות ההפקה + תשלומי שכר לעובדי חברת חשמל (שחייבים להוריד ב 70%)+ תשלום לחברות ההפקה כרווח.
    צריך לקבוע שפחות מחלק 1 מתוך 50 מכמות הגז תהיה שייכת לחברות הכריה.

    המחיר הסופי שיקבע יהיה קרוב יותר ל 1$ מאשר ל 5$ ליחידה תרמית.
    והמרוויח העקרי הם אזרחי המדינה - וכך צריך להיות.

    השבמחק
    תשובות
    1. הנפט בחופי סקוטלנד שייך לכל תושבי בריטניה כן או לא?

      אם כך הוא צריך להמכר למדינה במחיר המינימאלי האפשרי.
      .....................
      אז למה בבריטניה מחיר הדלק יקר כלכך????

      מחק
  5. http://idanlandau.com/2012/09/24/how-israeli-gas-was-swallowed-up/

    השבמחק
  6. הגז חייב להשאר ב-100% בישראל, אבל...
    גזי חממה תוצרת כחות-לבן גרועים בדיוק כמו המיובאים. ההתחממות הגלובלית נשכחה מדעת הציבור בישראל אבל יש לנו דריסת רגל לא קטנה ביצירת אפקט החממה שצפוי לפגוע קשות באנושות (אפילו בת"א). לכן מחיר הגז בייצור מקומי חייב להשאר ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, אדרבא אם מדובר ברווחים שחוזרים למדינה במלואם ויפחיתו מיסים לא פחות חברתיים.

    עמית
    מהנדס קיימות

    השבמחק
  7. השאלה היא כזאת - למה מלכתחילה נתנו לחברה אמריקאית לחפש גז?
    לא מזמן היה יום העצמאות.. קצת נראה לי מוזר לחגוג עצמאות למדינה שהיא אפילו לא עצמאית. ארה"ב יכולה להטיל וטו על כל דבר שהמדינה תרצה לעשות.. אנרגיה זה נושא חשוב לכל אומות העולם וישראל יכלה לעשות צעד משמעותי בדרך לעצמאות בכך שתשמור אותה לעצמה, יכולה הייתה להיות הרבה פחות תלויה במעצמות העולם ולקבל קלף חשוב במשאים ומתנים. אבל כמו הפרצה שקוראת לגנב כך גם בצע הכסף סינוור את עיניהם של מקבלי ההחלטות...

    השבמחק
    תשובות
    1. לא הבנתי, מי רצית שיקדח בדיוק?
      אמנם תשובה אוהב להצטלם עם הכובע הצהוב של אנגרי בירדס אבל ברור לך שהישראלים הם רק פיננסיירים פה אני מקווה..

      מחק
  8. אם אני לא טועה יש במצרים אנשים שיושבים עכשיו בכלא בגלל שקיבלו מישראלים ו/או אמריקאים שוחד, ובתמורה לשוחד מכרו לישראל גז במחירי ריצפה. להניח שנמצא עוד מישהו שימכור לנו גז במחירי ריצפה בתמורה לשוחד זאת הנחה ממש מגוחכת, וגם לא תתרום מי יודע מה לשמנו הטוב בעולם. אז ההשוואה ל-3.5$ היא ההנפצה המגוחכת. אגב מצבנו בעולם, הבחור שאם הבנתי נכון חושב שזה שאנחנו מוכרים לרוסיה וסין משפר את מצבנו הגיאופוליטי מוזמן לדבר עם איזה גרוזיני שיסביר לו כמה זה תורם למצב הגיאופוליטי שלך כשהתשתיות של רוסיה מונחות אצלך. ובוא תחשוב שניה תחת אילו לחצים תהיה ישראל אם הסיני יחשוב שבגלל שאתה לא מקפיא את הבניה/מחזיר את רג'ר/לא מפצה את ארדואן/לא שותק כשיורים עליך גראדים הצינור עובר חבלות אחת לחודש. מה הוא יעדיף? ללחוץ עליך או ללחוץ על תורכיה, חמאס, אש"ף, חיזבאללה ואיראן? ואתה חושב שהוא יהיה נחמד כמו האמריקאים והאירופאים כשהוא ילחץ? אנחנו פיונים קטנים קטנים ודמוקרטים, והמחשבה שאנחנו יכולים עכשיו לשחק במגרש של הרוסים והסינים מגוחכת.

    השבמחק
  9. סליחה, אבל החישובים שלך מפוזרים לאורך המאמר ולא פשוט לעקוב. בכל זאת אני לא בטוח שהטיעון מחזיק מים. שתי נקודות:
    ראשית, האם התחשבת גם במס שיתקבל מרווחי היצוא? כי התמלוגים הם רק חלק מהכנסות המדינה.
    שנית, לא ראיתי שאתה מהוון. להשוות הפסד אפשרי עוד 25 שנה לרווח ודאי היום דורש גם היוון וגם השקפה כלשהי על הסתברות ההפסד. לא ראיתי שאתה עושה את זה או את זה. כי אפילו בריבית של 2% לשנה, מיליארד שקל עוד 25 שנה שווים רק 600 מיליון היום.
    בכל זאת, בלי להיות בעד היזמים, אני ברמה האישית מעדיף בדרך כלל תפוח אחד ביד היום על שניים על העץ אולי בעוד המון שנים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, התחשבתי במס שיתקבל מרווחי היצוא.
      לגבי ההיוון, אכן לא עשיתי, אבל כל החישובים כן עובדים בצמוד למדד וההפרשים של סדרי הגודל גם ככה יבלעו כל היוון. אם בא לך לעשות את החישוב ולהגיע למספר יותר מדוייק אני כמובן מאוד אעריך את זה, אבל קשה לי להאמין שזה יהפוך את ההחלטה לרווחית פתאום.

      מה גם שלדעתי זה לא העיקר. העיקר הוא שהחלטות בסדר גודל כזה עוברות בועדות דלתיים סגורות ובישיבות ממשלה במקום לעבור דרך הפרלמנט.

      מחק
  10. מר דשא, אתה טוען שמחיר הגז חמשיך לעלות לנצח ומתעלם מתגליות ענק בעולם (בארה"ב בסין ובקנדה) שעלולים לשנות את המגמה הזו. שאלה נוספת שעולה היא - האם עוד 30 שנה התחבורה בהכרח תשען על הנעה בדלק פוסילי? אני חושב שלא (ולמעשה נהפוך הוא) ולכן אין מה לתכנן ביקושי תחבורה לגז לעוד 30 שנה. מה עוד שטכנולוגיות כאלה אם יכנסו לשימוש נרחב בעולם יורידו את מחירי הדלקים.

    נקודות נוספות שעלו פה הם כסף שיכול להיות מושקע בתשתיות וחינוך בטווח הקצר (כולל השקעה באנרגיות מתחדשות) ולהיות מכפיל רווח בטווח הארוך, במיוחד בתקופה של מיתון עולמי. אני רוצה להוסיף גם את מקומות העבודה שיווצרו כתוצאה מתעשיית חיפושי הגז והנפט ואת האפשרות שיימצא נפט מתחת לקידוחי הגז (אפשרות ריאלית לגמרי שעולה ככל שיותר חברות יכנסו לאיזור).

    בנוסף, אם יתפסו פה שכל ויצטרפו לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני נוכל לקבל כור מייצר חשמל ולגוון את מקורות האנרגיה שלנו. (למיותר לציין שעל פי מקורות זרים כבר יש לנו כור אחד שלא מייצר חשמל). גז טבעי כזכור נקי יותר מנפט ופחם אבל הוא עדיין מזהם.

    ואגב ועדת צמח המושמצת: הנה שני קטעים רק מכמה העמודים הראשונים של הדו"ח

    " ממליצה לבצע הערכת מצב מחודשת של כמויות הגז הדרושות למשק בעוד חמש שנים ולתקן את יעד היצוא בהתאם".

    "יובהר כי הממונה רשאי לשלול רישיון ייצוא שניתן אם נוכח כי לא מתקיימים תנאיו או כי המידע שעל בסיסו הוא ניתן התברר כשגוי(או מטעמים נוספים)או אם השתנו הנסיבות שעמדו ביסוד התרת הייצוא מלכתחילה (לרבות נסיבות הנוגעות לצורכי המשק המקומי או ההיצע העומד לרשותו משדות אחרים)."

    לכל הפחות היה מועיל אם לא היית כל כך דטרמיניסטי בקביעותייך. אסכים איתך לחלוטין בנקודה אחת שהיא שהחלטות כאלה צריכות להתקבל בצורה פתוחה ושקופה בפרלמנט. אקווה שאת הדיון לא ינצלו חכים משני הצדדים לצעקות פופוליסטיות אלא לדיון ענייני לטובת אזרחי ישראל.

    השבמחק