מאת: ערן הילדסהיים
אילו קורבנות השואה היו יכולים לדבר ודאי היו שולחים אתמול את החכ"ים שלנו מיד בטיסה הראשונה חזרה לישראל שיעזרו לבני משפחותיהם שעדיין חיים פה.
משלחת שמונה כ-60 חכ"ים יצאה אתמול לביקור במחנות העבודה וההשמדה אושוויץ-בירקנאו בפולין. עלות המשלחת למדינה מוערך בכ-כחצי מיליון ש"ח.
בו בזמן שהחכ"ים קידשו בפולין את זכר קורבנות השואה, צפו בהם מכאן בטלויזיה אלפי קורבנות שואה שלא יכולים להרשות לעצמם לטוס במטוס, ללון במלונות יוקרה או לאכול ארוחות דשנות במסעדות. או סתם לאכול ארוחות. אפילו לא בטוח שיש להם טלויזיה. אמנם זה נכון שלא כל החכ"ים אשמים במצבם. אבל הם בראש ובראשונה נבחרי ציבור. קשה לחשוב על מצב בו הם באים לניצול שואה נזקק בידיים ריקות כשעמוק בתוך דש כיסם שוכב כרטיס טיסה בחצי מיליון ש"ח לטקס זכרון עבור בני משפחתו.
זה נכון גם שתמונה בדף הפיסבוק (ואם יש קומבינה אז גם בעיתון) ממחנה השמדה בפולין עדיפה ליחסי הציבור שלהם הרבה יותר מלח"כ שיושב עכשיו סתם בבית. אבל פה זה כבר לא עניין של יחסי ציבור. זו גם לא שאלה של האם תפקיד הכנסת לדאוג לניצולי שואה. זה עניין בסיסי של להיות בן אדם. זה עניין של לגבור על האינטרסים הצרים שלך. זה עניין של לדאוג קודם כל לקורבנות החיים גם אם זה אומר לעזוב את הקורבנות המתים לנוח על משכבם בשלום . או סתם לקיים עבורם טקס זכרון צנוע ביד ושם.
אבל החכ"ים מעדיפים תמונות בפיסבוק ועדיף שיהיו כמה שיותר מרגשות ,כמה שיותר לייקים כמה שיותר צבירת אהדה וסימפטיה דרך הצער והכאב המשותף של כולנו. צפו לדוגמא בסטטוסים הבאים שהפיצו כמה מהם כמעט אונליין ,שחלילה לא יקדימו אותם חבריהם. לכאורה רגעים אינטימיים ,שבו כל אדם אמור לעשות חשבון נפש עם עצמו הופכים בין רגע להזדמנות צינית לצרכי יחסי ציבור. ולחשוב שאפילו הם לא מימנו את זה.
נתחיל בללא ספק בסטטוס שכולנו נרצה לזכור מהנסיעה הזו (להזכירכם -מטרת הנסיעה היא זכר קורבנות השואה):
ונמשיך בתחרות הסטטוס המרגש. מי יקבל יותר לייקים?
אילו קורבנות השואה היו יכולים לדבר ודאי היו שולחים אתמול את החכ"ים שלנו מיד בטיסה הראשונה חזרה לישראל שיעזרו לבני משפחותיהם שעדיין חיים פה.
משלחת שמונה כ-60 חכ"ים יצאה אתמול לביקור במחנות העבודה וההשמדה אושוויץ-בירקנאו בפולין. עלות המשלחת למדינה מוערך בכ-כחצי מיליון ש"ח.
בו בזמן שהחכ"ים קידשו בפולין את זכר קורבנות השואה, צפו בהם מכאן בטלויזיה אלפי קורבנות שואה שלא יכולים להרשות לעצמם לטוס במטוס, ללון במלונות יוקרה או לאכול ארוחות דשנות במסעדות. או סתם לאכול ארוחות. אפילו לא בטוח שיש להם טלויזיה. אמנם זה נכון שלא כל החכ"ים אשמים במצבם. אבל הם בראש ובראשונה נבחרי ציבור. קשה לחשוב על מצב בו הם באים לניצול שואה נזקק בידיים ריקות כשעמוק בתוך דש כיסם שוכב כרטיס טיסה בחצי מיליון ש"ח לטקס זכרון עבור בני משפחתו.
זה נכון גם שתמונה בדף הפיסבוק (ואם יש קומבינה אז גם בעיתון) ממחנה השמדה בפולין עדיפה ליחסי הציבור שלהם הרבה יותר מלח"כ שיושב עכשיו סתם בבית. אבל פה זה כבר לא עניין של יחסי ציבור. זו גם לא שאלה של האם תפקיד הכנסת לדאוג לניצולי שואה. זה עניין בסיסי של להיות בן אדם. זה עניין של לגבור על האינטרסים הצרים שלך. זה עניין של לדאוג קודם כל לקורבנות החיים גם אם זה אומר לעזוב את הקורבנות המתים לנוח על משכבם בשלום . או סתם לקיים עבורם טקס זכרון צנוע ביד ושם.
אבל החכ"ים מעדיפים תמונות בפיסבוק ועדיף שיהיו כמה שיותר מרגשות ,כמה שיותר לייקים כמה שיותר צבירת אהדה וסימפטיה דרך הצער והכאב המשותף של כולנו. צפו לדוגמא בסטטוסים הבאים שהפיצו כמה מהם כמעט אונליין ,שחלילה לא יקדימו אותם חבריהם. לכאורה רגעים אינטימיים ,שבו כל אדם אמור לעשות חשבון נפש עם עצמו הופכים בין רגע להזדמנות צינית לצרכי יחסי ציבור. ולחשוב שאפילו הם לא מימנו את זה.
נתחיל בללא ספק בסטטוס שכולנו נרצה לזכור מהנסיעה הזו (להזכירכם -מטרת הנסיעה היא זכר קורבנות השואה):
ונמשיך בתחרות הסטטוס המרגש. מי יקבל יותר לייקים?
Post by אורי אריאל.
Post by יצחק (בוז'י) הרצוג.
נאיבי לדרוש מוסריות מחברות החמושים.
השבמחקאם הם באמת היו מוסריים הם היו עושים מגבית ולא משתמשים בכספי שוד כדי לממן את קמפיין הבחירות שלהם.
אם אנשים היו חושבים שזה חשוב לשלוח אותם, היו תורמים כסף. אם לא היו תורמים כסף הם עדיין יכולים לממן את המסע מכיסם (כמו שעשיתי בכיתה י"א)
אפשר להיות סקפטי ולהגיד ככה זה, ואפשר להציף את הבעיה ולגרום לציבור הרחב המאמין בנבחריו להתפקח ולנפץ את האשליה. זו בדיוק קבוצת הרוב הדומם במדינה עבורה סטטוסים אלה נוצרים. תאר מה היה קורא אם בתגובה לסטטוסים כולם היו מפנים אור הזרקורים לעבר מצב ניצולי השואה.
מחקישנה אמונה טפלה שרווחת בציבור והיא שהממשלה אמורה לטפל באזרחים ככלל ובניצולי השואה בפרט. אנשים חושבים שאם הם ירימו קול, מישהו בממשלה יהפוך למלאך ויסייע לניצולי השואה.
מחקזה די אירוני בהתחשב בשתי עובדות
1. ההיסטוריה מוכיחה אחרת - הממשלה היא הבעיה ולא הפתרון
2. ישנם אנשים רבים וטובים שאינם קשורים לממשלה ועוזרים רבות לנזקקים ולניצולי השואה.
השלב הראשון הוא שאנשים יבינו שלצפות מהמשלה לטפל בנזקקים זה יעיל כמו להתפלל לזאוס. השלב השני הוא באמת לעזור לנזקקים דרך עמותות פרטיות
השלב השלישי הוא ללכת לחבורת החמושים (הממשלה) ולקחת את כספי השוד (מיסים) בחזרה
איך מקדמים את העדר לשלב שלישי? אותה היסטוריה מוכיחה שעד שלא נעשה בלתי נסבל בעליל העדר לא זז, ואנחנו עדיין רחוקים מאוד ממצב זה. לשמחתינו ברגע שהעדר מספיק תוסס בד"כ נמצא מנהיג/ים ואז באה מהפכה. ד"א העדר המקומי כבר מראה סימני התעוררות קטנים בדמות הפגנת 2011 ותוצאות בחירות בלתי צפויות, למרות שנכשלו אלו סימנים שהקרח מתחיל לזוז.
מחקמחאת 2011 זה הדבר הטוב ביותר שקרה לממשלה. אנשים יצאו לרחוב וביקשו ממשלה חזקה יותר ומתערבת יותר. הם עשו זאת בלי להבין שהם אלו שישלמו מחיר כפול על כל שקל "סיוע" שינתן להם
מחקבאשר לבחירות. בחירות עוזרות לציבור כמו העלאת מנחה לזאוס: זה טקס נחמד אבל ריק מתוכן. כדי לנצח בבחירות צריך כסף והרבה. מה שאומר שכל מעומד נקנה ושולם מראש. מה גם שכל מעומד יכול להבטיח מה שבא לו, אין לו אחריות או מחויובות לקיים את הבטחותיו.
מתקדמים האלה ע"י הפצת ידע ודרישת ממשלה הולכת וקטנה. המטרה היא ניעור הציבור מדת ה"מדינה" - שהציבור יבין שהממשלה היא בסה"כ חבורת חמושים.
חסר רק טריגר כלכלי לנפילת הארגון החמוש ממרומיו
השבמחקראיתי שלט חוצות עם תמונה של ביבי
"רק הסכם יציל מיוקר המחייה"
כלומר לאחר שגנבו את כל המשאבים והכספים עכשיו רוצים למכור את האדמה בשביל לקבל סיוע שמן לכיסהם הפרטיים
כמה אירוני : " העבודה משחררת".
השבמחקאותה מנטרה שחוקה הגורמת למעמד ביניים לעבוד עד כלות,לא לראות את ילדיו בערבים ולייחל לרווחה הכלכלית.
כשחוזרים בתשע בערב אין כח להפגין,למחות או אפילו להגיב באתרים הנכונים.
רמיסה שיטתית של האדם העובד והלומד ושדידת כספו ע"י חונטות אלימות,מוטרפות ומסואבות.
הפיכת האדם הפשוט לפרה חולבת אשר כל "מו" שלו מנוטר,מתועד -אם דיגיטלית ואם ביומטרית.
ואנחנו- גיבורי המקלדת, אשר מתים להביא את השינוי -כלואים גם כן במטריקס,כי יש גנים לשלם,וחשבונות חשמל מופרזים, והיי - רק אתמול העלו את הארנונה בתל אביב ללא שום סיבה- ותגובות - יוק!
אם כמה שההשוואה מופרכת - כיצד אנו מעיזים לבקר את אילו שלא הרימו ראש מול המכונה הנאצית כאשר אנחנו,במדינתנו עליה נלחמנו,משלמים את מיסיה ומשרתים בצבאה,לא מעיזים להרים ראש ולזרוק את חבורת החמושים לכלא?
WTF?? זו המדינה שלנו ואנחנו מרגישים אורחים בה!!!
ובעיני מי אנו מרכינים ראש?
אורי אריאל- אשר לא מסוגל להוציא משפט תקין תחבירית מפיו ומלהג כאחרון האיכרים?
בוז'י - אשר שמר על זכות השתיקה בחקירותיו בעיניני העמותות?
עמיר פרץ -אשר בזכותו מדינת ישראל נחלה מפלה צורבת בלבנון?
האנשים הללו, בעולם מתוקן, לא היו מורשים לנהל קיוסק!! ועדיין הם מנהלים לנו את החיים!!!
עצוב ומייאש
השבמחקעוד חומר מדכא לקריאה, למי שעדיין לא הספיק לו מהגועל נפש שנקרא ממשלת ישראל.
השבמחקhttp://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2225067
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/544/841.html
ערן, בד"כ אני מסכים אבל הפעם אתה קטנוני. חצי מיליון שקל זה אפילו לו גרוש במונחי תקציב ואם אתה הולך על הקו הזה אתה גם יכול לדרוש שיפסיקו לחלק שתייה בועדות הכנסת,שיביאו מהבית שתייה .... אין לדבר סוף. אם באמת היו רוצים לדאוג לניצולי השואה היו מכניסים את זה כחלק מהתקציב. אגב, חוץ מעמיר פרץ שבאמת עבר את הגבול,"לפני 20 שנה לקחתי טרמפ" נו באמת. בוא נמחא לך כפיים! שאר חברי הכנסת התבטאו בצורה סבירה ובכלל בעיני לגטימי שחבר כנסת ייחצן את עצמו, כמובן בצורה נאותה ומכובדת.
השבמחקזה לא החצי מיליון ש"ח ידידי. זה המסר. זה היכולת שלך לעמוד מול ניצול שואה להגיד לו שאין לך שום אפשרות להשיג עבורו תקציב בזמן שיש שיש לך בכיס כרטיס טיסה יקר לשים זר על קבר בפולין. גם יחצנות של חבר כנסת היא חלק מתפקידו . זה טבעי. זה גם טבעי לגמרי לבקר יחסי ציבור שאני מממן שנעשים תוך ניצול ציני של כאב גדול וטראומה לאומית.
מחקאופיר,
מחקהם עומדים שם ומדברים גבוהה גבוהה בעוד שהם ממנים את הנסיעה בכסף שנלקח מאיתנו בכוח (כלומר כסף שוד).
הטיול לפולין, השתייה בועדות הכנסת ואפילו הכנסת עצמה צריכה להיות ממונת באופן ולנטרי. כלומר, שיפתחו חשבון בנק ומי שרוצה כנסת שיפתח את הארנק ויתן להם כסף. כל עוד הם לוקחים את כספי באיומי אקדח הם רחוקים מלהיות מוסריים.
אנונימי, אתה מדבר ברצינות?! נבחרי ציבור לא צריכים לקבץ נדבות כאחרון הקבצנים... הסיבה שנותנים להם משכורת היא כדי שיוכלו להקדיש את כל זמנם ומרצם למען הבוחר. מסכים איתך שהמרחק בין האידיאל למציאות הוא גדול אבל אם אני בוחר מישהו אני רוצה שיפעל למעני במאה אחוז מהזמן ולא כשיתחשק לו להתנדב... ערן, סדר העדיפויות כאן הוא ללא ספק שגוי אבל האם אתה באמת חושב שהכסף שהיה נחסך היה הולך לניצולי שואה?! לא. הכסף לניצולי שואה מתוקצב על ידי משרד האוצר ועובר דרך הועדה לרווחת ניצולי השואה או משהו כזה. גוף עם משכורות מנופחות שמתנהל בחוסר יעילות משווע...אם אתה רוצה לדבר על ציניות אז תכוון אותה לכיוון הנכון
מחקאופיר,
מחקידידי אתה תמים.
זה שפעם בארבע שנים אתה מכניס חתיכת דף לתיבת עץ לא יגרום למישהו ליצג אותך, לדאוג לך, לעבוד בשבילך או לדעת שאתה קיים. "נבחרי הציבור" הם לא באמת נבחרים ובטח לא ע"י הציבור או בשביל הציבור. דרך אחרת להסתכל על זה, כדי שמישהו ייצג אותי אני צריך להיות מעוניין ביצוג שלו. כלומר, צריכה להיות לי האפשרות לא להיות "מיוצג" ע"י אף אחד.
האמת היא שלממשלה אין כסף - היא לא מיצרת שום דבר. ממשלה משיגה כסף בשלוש דרכים:
1. לוקחת אותו בכח (מיסוי)
2. מזייפת אותו (הדפסת כסף)
3. לווה אותו (ונותנת את הדורות הבאים כערבון)
עכשיו, אם אתה רוצה ממשלה, כנסת או טיול שנתי לפולין פתח את הארנק ותממן אותו - שיהיה בכיף. אבל המצב הנוכחי שלא שואלים אותך ואותי. פשוט לוקחים מאיתנו כסף בכוח ועושים איתו מה שבא להם.
תאמין לי ידידי שאני רחוק מלהיות תמים, כמו שאמרתי, המרחק בין האידיאל למציאות גדול, אבל מה לעשות? דמוקרטיה זה הרע במיעוטו. מה תעדיף שיהיה? בוא נגיד שאנחנו זורמים איתך ואין ממשלה ואני נוגע בקצה המזלג בבעיות שיגרמו מזה, מי אתה מציע שינהל את כל שירותי החירום כגון משטרה\מכבי אש\רפואה ציבורית וכו'... תן לי לנחש, אתה רוצה שחברות פרטיות יעשו את זה? ומי שאין לו כסף לשלם להם אז...? מה שיקרה זה כאוס ואנשים מתים ברחובות. עד שלא תציע אלטרנטיבה ראויה למינהל אזרחי תקין אף אחד לא יקח אותך ברצינות...
מחקאכן הדמוקרטיה היא הרע במיעוטו לכן ניתן רק להצטער שאין היום באמת דמוקרטיה.
מחקכולם מצטערים על זה, נבחרי הציבור נשלטים ע"י בנקים ותאגידים. אבל בצד השני של המאזניים נמצא הציבור הרחב וככל שנמשיך לצעוק חזק יותר האמת תתגלה במערומיה. רק ציבור ביקורתי ועם מודעות יכול להפחיד את הפוליטיקאים, זה הנשק היחיד שיש לנו
מחקישנה עלייה חדה באנטישמיות העולמית עד כדי שראשי קהילות יהודיות קוראות לעלות לישראל בהקדם
השבמחקממש אותו מצב שהיה לפני השואה
אין שום עליה באנטישמיות זאת אומרת רק אם אתה מפרש ביקורת כנגד מדיניותה המטורפת של ישראל בשטחים כ "אנטישמיות"..
מחקהצעד הכי חשוב שלהם נשכח:
השבמחקהם הגדילו ולקחו איתם את מבקר המדינה
עכשיו נראה אותו כותב נגד הנסיעה הזאת
מימן את כל הנסיעה מיליארדר יהודי מאירופה. די להשמצות
השבמחקמי?
מחקאני אני אני אני אני ופוזה של דוגמנית. חבורה של אינפנטילים מפגרים. כמו ילדים בגן, רק שלאחרונים מותר. וגם עד גבול מסוים. הגננת שרה / רבקה תריצי את ילדי הגן בבחירות הבאות לכנסת!
השבמחקאם מנכ"ל רווחת ניצולי השואה רוני מקבל שכר צנוע של 400000 ש"ח לשנה אז מה יש פה לומר.
השבמחקיותר נכון לקרוא לזה העמותה לרווחה על חשבון ניצולי השואה.
השבמחקמנהיג המהפכה יהיה טייקון שקרס כלכלית ועד שלא יקרסו מספיק טייקונים לא יצמח המנהיג .
השבמחקמנהיג המהפכה יהיה גמד רכוב על חד-קרן
מחקאף אחד לא בא להציל אותך. דרוש ידע ונסה לראות את המציאות כפי שהיא. זה דורש מאמץ אבל זאת הדרך היחידה
עוד היבט של אותו דבר...
השבמחקכמה תלמידי תיכון מעוטי יכולת היו יכולים להשתתף במסעות לפולין בסכום שבוזבז להנאת (כן להנאת!!!) חברי הכנסת.
ערן שלום,
השבמחקאתה בטח תצנזר את דברי, אך בכל זאת אכתוב אותם, לפחות שעיניך יראו
למרות שאני מסכים לרוב דבריך, כאן אני חולק עליך מכל וכל, מראש ועד סוף
אתה בטח שמעת על פרמידת הצרכים של מאסלו, הרעיון הוא שאם אדם טרוד בקיומו - לא יגיע לכדי מחשבה על אידיאלים. אנו כיהודים, אף שכל ההסטוריה עמדנו ברדיפות גזירות והשמדות, תמיד סתרנו את תיאוריית הצרכים של מאסלו, תמיד האידיאלים שלנו גברו, תמיד למרות הדוחק הפיסי התרוממנו למטרה עליונה יותר ומוסרית יותר. זו מעלתנו הגדולה, כמעט הגדולה מכולם.
יש למדינה מטרות על, משימות לאומיות, נאמר- אידיאל גדול, להתרומם לאידיאל כזה למרות המצוקה הפיסית הקיומית - זה שבח ומעלה גדולה.
במקרה דנן, המצאות הכנסת באשוויץ, נציגיה הרשמיים החשובים ביותר של המדינה באשוויץ, היא ביטוי מרומם, מחזק, מעודד, של היכן אנו היום לעומת היכן שהיינו פעם. ביטוי ליהודי שאף אומה ולשון לא הצליחו להעלימו, ביטוי לאין סופיות שלנו, לאלמוות של אומתנו - למטרה נעלה ומרוממת כזו שווה להוציא את הכספים הנ"ל (שהאמת, הם כלום במונחים של מדינה).
אשר ח
הכל טוב ויפה. שיגיסו תרומות ויסעו ולא יעשו זאת על חשבוני. לפי דבריך הרבה אנשים יחשבו שזה חשוב ויתרמו כסף.
מחקאם זה היה נעשה ללא אלימות באופן ולנטרי יתכן וגם אני הייתי תורם.
הייתי מסכים עם אשר עם היה מדובר באמת בכנסת ישראל ולא בארגון חמוש שעושק את הציבור בשלל דרכים
מחקתעברו לחו"ל ככה אני עשיתי, עם כול הציונות שלי, ממש עצוב לי וכואב לי לחשוב על כול אלה שנהרגו, והקריבו עצמם, הפכו את כול עולמם בשביל מה? אם הם היו בחיים היום ורואים לאן המדינה הדרדרה, איך חיים ניצולי שואה? קשישים? איך מערכת הבריאות עובדת? איך מערכת החוק והמשפט מתפקדת? מישהו מגן עליך? טילים נופלים באופן קבוע בשדרות, ובבאר שבע, וזה סבבה, "טפטוף" לפי ראש הממשלה, אבל העיקר הבן שלו עושה יומיות ומוגן עם מאבטחים צמודים!
מחקפעם מישהו אמר לי, אם אין לך מליון שקל בבנק, יאכטה בהרצליה, וכמה ח"כ בפלאפון אף אחד לא סופר אותך בישראל, תתעוררו המדינה הזאת רק לעשירים ומקומבנים, מי שלא זה וזה לזה נחנק למוות תחת משקלם של הנזכרים למעלה.
אשר
מחקאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים אבל על דבר אחד אתה יכול להיות בטוח -שדברי ביקורת ענייניים שנאמרים בטעם ומנומקים מהסוג שאתה כתבת לעולם לא יצונזרו פה. להיפך אני מאד בעד שגם יהיו פה דעות נגד
ערן
בפרוייקט הרכבת הקלה נגנב בסביבות מיליארד ויותר שקלים זה יותר מעניין
השבמחקהכי מצחיק ועצוב שבסוף במקום רכבת קלה הביאו אוטובוס כבד
אשר היקר
השבמחקגם אתה כמו כולנו בשלב זה או אחר, שבוי ב"אידיאלים" סיפורי גבורה וערימות של בולשיט שהאכילו אותנו בחיינו כנתיני המדינה.
נכשלנו כאזרחים, ונכשלנו כאנשים. בוז לנו על שחיים בקרבנו ניצולי שואה רעבים ללחם, ובוז לנו שהאנשים האלו הם המייצגים את קולנו.
אין מחר! עכשיו, כאן ועכשיו, אנחנו חייבים להתעורר מהסיפור שסיפרנו לעצמנו עד היום, מהצ'זבטים שהאכילו אותנו בכפית.
ראו מה פייגלין שבחר שלא לנסוע כתב על כך: משה פייגלין
השבמחק26 ינואר
מדוע לא אצא לפולין.
מחר בבוקר ימריאו שני מטוסים עמוסים ברוב חברי הכנסת ומלוויהם לביקור באושוויץ.
אני נשאר בארץ.
כשגורשנו מספרד, נשבענו שכף רגלנו לא תשוב ותדרוך בארץ המקוללת ו מאות בשנים עמדו בדיבורנו.
אין לי ספק – יש איזו חוויה שאי אפשר לחוות אם אתה לא נמצא שם – בפתח המשרפות.
אבל יש גם איזו מהות, חשובה הרבה יותר, שאתה מאבד, כשאתה הופך את הזיכרון לזיכרון מוזאוני במקום זיכרון חי שעובד עליך ומשפיע על חייך ועל היחס שלך לאומה שטבחה בך.
כי כשאנחת בפולין, מי ישמור עלי? בידי מי מופקד בטחוני? במי אני בוטח? כלומר מה אני משדר לעצמי ולסובבים אותי?
אני משדר שמה שקרה שייך לעולמות אחרים שלא קיימים יותר – כמו סיור בפירמידות. אין קשר מאז לעכשיו. עכשיו אני סומך על הפולנים – עכשיו זה מציאות מוסרית אחרת. הם לא אחראים.
בתשעה באב אני לא הולך למוזיאונים – אני צם. אני לוקח את הזיכרון אל פעולה על עצמי – אני באבל אישי.
אין משמעות לזכרון השואה בלי לקיחת הזיכרון למקום הזה – של החשבון האישי – עלי ועל סביבתי.
אמר ועשה הון פוליטי.
מחקבהיסטוריה של אירופה היו כמה "תאונות" אוויריות במטוסים שהטיסו משלחות דיפלומטיות,
השבמחקאני שואל למה לא עכשיו?
לא רוצים לתת כסף לניצולים אבל להצטלם עם זכרם של הנספים? אולי תתאחדו איתם!