לנצח את השיטה – על מלך וליצן ואיך לעבור את הימים הנוראים שעוברים על הכלכלה הישראלית

מתוך בועת נדל"ן

הימים ימי נתניהו השלישי, מדינת ישראל שרויה בפארסה שלטונית אחרי בריחה של נגיד 



על מבטא אמריקאי הנראה כסב חביב, שחירב את עתידם של צעירים רבים, ושני נסיונות מינוי רצופים וכושלים של שני אנשים שאינם ראויים, האחד חובב כיבודים שאינם מגיעים לו ואשר חי בגלקסיה אחרת ("השלטונות בהונג קונג התנצלו בפני והודו לי שאיני מגיש תביעה" – כמובן שלא היתה שום התנצלות כזו), והשני חובב נשים לכאורה, שכנראה התקשה לקבל סירוב, וגם בדומה להוא שחי בגלקסיה אחרת, נדרש להחזיר כספים שלא הגיעו לו וכולי. קשה באותם ימים למצוא נגיד, שגם יהיה מוכן לעלות על הספינה השוקעת, וגם יהיה חביב על המלך, כלומר שהעביר כמה שנים ב-USA ואוהב ריבית נמוכה.

באותם ימים המחירים מרקיעים שחקים והעם שותק. טוב, היו בחירות, יש הכרעה. המלך נתניהו כרגיל לא מתפקד ויושב על כסאו כשלצידו ליצן החצר התורן, יאיר לפיד, שהחליף את הליצן הקודם שטייניץ. שטייניץ הורד בדרגה, אך עדיין מלכך את פנכתו של המלך, כי זה מה שנשאר. הליצן החדש הוא גם משורר, והוא מנצל את זמנו הפנוי לכתוב בפייסבוק, המקום היחיד בו הוא יכול לשחרר את כישוריו הספרותיים מאז נאלץ להפסיק את עבודתו בעיתון כשעבר לפוליטיקה. הכתיבה מנחמת אותו, לאחר שנאלץ לקחת את תיק האוצר, אותה מדמנה, פח יקוש, שהציע לו המלך. משול הדבר לסיפור הקרפדה והעקרב, העקרב ביבי מבקש מהקרפדה לפיד שיעבירו את הנהר. לפיד יודע שביבי טומן לו פח, שיעקוץ אותו. ביבי מבטיח שלא, אבל כל ילד יודע מה שווה הבטחה של ביבי. למרות הכל לוקח לפיד את ביבי על גבו, וכמובן באמצע הדרך ביבי עוקץ והשניים שוקעים.

ובשקיעה הזו אנחנו צופים, מה גם שאנחנו שוקעים איתם, והזמן עובר, והמחירים עולים, והיאוש גובר, ואין מושיע.
אז אין ברירה, בזמנים קשים נדרשים מעשים נחרצים, באנגלית זה יותר פשוט drastic times require drastic measures.

איך עושים? מה עושים?

ובכן זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים. עם זאת נדרשת יכולת איפוק, עמידה בפיתויים, ויצירתיות. נקודת המוצא היא ההבנה שמדינת ישראל של היום היא לא מדינת ישראל של פעם. היא מחוייבת יותר לקחת מאשר לתת לאחר שהמלך חילק סמכויות לאצולה המורכבת מקבוצת משפחות עשירות ומקורבים לצלחת, והפך את השלטון לפיאודלי ואז האזרחים הפשוטים לאריסים. המדינה עוזרת לעשירים ועושקת את העניים, או את מי שאפשר (ובלבד שאינו עשיר), והיא משתמשת בצינור הכספים המכונה "נדל"ן" כדי לקחת את את שכרם העתידי של אלו הנופלים בפח, תוך שעבודם ל-30 שנה בממוצע, מה שגם מבטיח שקט תעשייתי (משועבד חי או בפחד, או בהדחקה, והוא עסוק בהישרדות, כן גם זו מהטלביזיה, שמשכיחה לו את תלאות היום-יום).

השיטה היא מלחמת גרילה. במלחמה ישירה לא ניתן לנצח שכן ישר נשמע את המשפט "אתם מוחים נגד עצמכם", או "אף אחד לא רוצה שהדירה שלו תהיה שווה חצי", או "תוך שנה וחצי תרגישו שינוי". אין ספק, הליצן החדש מנפק סיסמאות שממלאות את המלך קנאה ומזכירות לו את ימי נעוריו, אך גם חדווה, שכן הליצן החדש שנתפס בתחילה כמורד ובעל דרך עצמאית מתחיל להראות ולהישמע בדיוק כמו המלך, ואף מציית לו מדי פעם, בייחוד כשמדובר בהחלטות שגויות, כאלה שמוציאות את המלך רע ואת הליצן טירון.

והרי פרטי השיטה:
1. מפסיקים לראות האח הגדול. כן כן. מדובר בתוכנית שהיא שטיפת מוח, שבאה לעזור למלך לשלוט. בתוכנית מערבבים, כמו בכנסת ישראל, חבורת שוטים, שרבים ומתכתשים זה עם זה. לציבור ניתנת האפשרות להדיח את המשתתפים, ולהשאיר את הכוסית ואת הערס המגניב לסוף. הבחירה באמצעות SMS יוצרת לעם את האשליה שהוא בוחר ומה שהוא בוחר קובע. הוא גם זוכה להתרגש, לדמוע ולצחוק, ולשכוח לרגע את המשכנתא, את חרב הפיטורים בגיל 40, ואת העובדה שיש מלך וליצן, וחבורת שוטים של 120 איש, שגם אם יש בתוכם אנשים טובים וראויים, הם נעלמים (מודחים באח), לטובת אלו שנראים יותר טוב (המלך ובעיקר הליצן החדש). המסר הזה שמועבר ישירות לתת המודע של הצופה אמור לגרום לו לעשות השלכה לא רצונית, שריאליטי זה לא רק תוכנית, זו גם המציאות, ובקלפי נבחר את זה שיודע "לרגש", כלומר למכור סיסמאות, להבטיח בלי לקיים, ולהראות טוב בטלביזיה.

2. מפסיקים לחלום על דירה. כן אני יודע, הישראלי חולם על דירה כמו שאמריקאי חולם על להתעשר בווגאס. זה גנטי. היהודי הגלותי תמיד חי בפחד, לקבל על הראש מהגוי ולכן הוא אינו מוחה, אלא שומר את כספו לשעת הכושר בה יוכל לרכוש נכס במחיר מציאה, ואם לא – אז במחיר מופקע ככל הניתן עם שעבוד, העיקר שתהיה מרפסת, גם אם הבית מתפורר. אז פה חייבת לבוא חשיבה אחרת. לא עוד דירה. לא עוד שיעבוד או מציאה. חלאס. דירה זה קירות, טיח ולבנים. הבית האמיתי הוא הגוף שלכם, המשפחה שלכם, העתיד של הילדים. שימו את הכסף על עתידם, וגם שימו בצד ללימודים שלהם בעתיד בחו"ל. כן – העולם משתנה, זה לא אומר שחייבים להמשיך לחיות במדינה עושקת, כמו אביונים. מילא אתם אבל שהילדים יחיו ככה? כשהילד יגדל, הוא ילך ללמוד בארה"ב ואירופה, בעולם פתוח, עם אפשרות לקבוע לעצמו במה יעבוד, היכן יגור, ולמי ישלם מיסים. או – שתתאבדו כלכלית, תקחו משכנתא, הילד ילמד פה באיזה מכללה, יעבוד בשכר שלא עולה לעולם, ויהיה לו עוד פחות מלכם.

3. צורכים פחות. יש לזה כמה סיבות. קודם כל הבריאות שלכם. יש את הבריאות הנפשית דבר ראשון. התחושה שאין שווה לה, שאתה עושה, שאתה מתנגד לעושק וגם לבריאות הפיזית – לחץ הדם יורד, אתה רגוע יותר, ולכן בריא יותר. הקרקעות במדינה הן של כולנו ועדיין המדינה דורשת כסף עליהן, סכומי עתק של מעל50% ממחיר הדירה. אוקיי, אם זה המשחק, נשחק. כמה פחות שנצרוך – המדינה תקבל פחות מיסים. אז קונים רק מה שצריך. סוד קטן – אפשר לקנות המון דברים באיביי בחצי מחיר ופחות, וגם באתרי אינטרנט אחרים. נעליים, בגדים, פלאפונים, ויטמינים, אפילו דאודורנטים ושמפו שאין פה. זה נכון גם למזון, אבל שווה סעיף נפרד.

4. צורכים פחות מזון, או בעצם מזון אחר. לא נשמע הגיוני? אז זה הגיוני מאוד. אני עצמי הפסקתי לצרוך מוצרי חלב לפני שנה בקטע בריאותי, והופתעתי לגלות שעלות המזון שלי ירדה פלאים. מה זה ירדה, קרסה. שמועצת החלב יקפצו לי ולפרות, חלב מזיק, הוא מיועד לעגלים ולא לבני אדם, כל השאר שטיפת מח, ואצלנו מומחים בשטיפות מח. אפשר לצרוך פחות ממתקים ושטויות, בדרך תרוויחו – הילדים יאכלו מה שתתנו, ואם תתנו מזון במקום שטויות הם יהיו בריאים יותר, מרוכזים יותר בבית ספר, ומחונכים יותר, כמונו פעם, אז בעולם ההוא שהיה פחות וידענו להעריך יותר. וגם פחות רופא שיניים, כאבי בטן, ושאר מרעין בישין. אם תקנו יותר מזון בסיסי – ירקות, פירות וכו, ופחות מותרות, תגלו להפתעתכם שאתם נשארים בחיים ואפילו טוב לכם. ומי שקשה לו, שפשוט יצמצם, ומדי פעם יקנה גלידה פיסטוק כמו של רעיית המלך, הוד רוממותה, הקובעת מי יבוא בחצרו.

5. גרים בשכירות. למרות ההפחדות, יש שכירות לא יקרה (יחסית). אם אתה או את לא רווקים שמוכנים להתכלב באיזה דירה מעופשת עם שותפים בת"א רק כדי שתוכלו לבזבז אז שכרכם העלוב על החדר המצחין, בתי קפה, ברים, מועדונים וחניה כדי להרגיש שאתם "חיים את החלום", אז אתם יכולים לגור בדירה נחמדה ברמת גן, רעננה או אפילו לא תאמינו בתל אביב עצמה (לא במרכזה) בשכירות בלי להיות אריסים של המשטר הפיאודלי. זוג שעובד יכול לשכור דירה, לשלם שכירות, ולשמור על כספו. אלו חיים טובים, נטולי דאגות ופחדים, כשגורלכם בידכם. השליטה על העתיד שלכם ושל ילדיכם עדיפים על שעבוד, על חיים בפחד, ואין מחיר לחירות שלכם, ובעיקר של העתיד שלכם – הילדים.

6. חוסכים – במקום להעביר את כל הכסף לבנק, ולקבל דירה שאינה שלכם עד שלא תפרעו את כל המשכנתא, שמים בצד. אף אחד לא אמר שצריך להוציא את כל הכסף שלך, זה מה שהמדינה רוצה שתעשה, ואם אין לך היום – קח הלוואה ושלם מחר העיקר שתשלם. זו טעות קשה. שימרו על החסכונות, על קרנות ההשתלמות, על כל מה שאפשר. לקנות דירה מהנטו שלכם, שחסכתם, או שהוריכם חסכו, זה פשע. זה כסף ששולם עליו מס פעמיים – על השכר בפעם הראשונה, ועל הדירה בפעם השנייה.

7. ליהנות מהחיים – נופש בחו"ל. אני יודע, האצילים שרוצים לשעבד אתכם או את מי שאפשר, ינסו לגרום לכם לרגשות אשם ויאשימו אתכם על כך שאתם טסים לנופש כלומר מצבכם מצויין, ואני אומר – סעו, בחו"ל יותר זול מאילת, יותר מעניין, ואתם יכולים לעשות שם קניות שהמדינה לא מקבלת עליהם מיסים.

נכון קל? קצת מצחיק וקצת עצוב, אבל עדיף להשקיע את כספנו בעצמנו מאשר להעביר אותו למדינה ולא לראותו חזרה לעולם, לאבד אותו. במדינה אחרת, אולי היה נכון לפעול אחרת, אך במצב הנוכחי אין ברירה, אם המדינה לא מוכנה לדאוג לנו, נדאג אנו לעצמנו, ונמתין. המלך אינו אלוהים, ואלוהים גדול. הליצן אמנם טירון, אך עוד עלול להפתיע לטובה, בייחוד לנוכח החבטות המעוררות שהוא סופג לאחרונה, כי ככה זה בטירונות למי ששכח. בתור מתאגרף לשעבר, אולי שווה לתת לו צ'אנס, הוא כבר החל לשגר חבטות, בחלקן פגעו בנו, חלקן פוגעות גם במקומות הנכונים, ומי יודע, סנוקרת אחת טובה בכיוון של המלך בתזמון הנכון תוכל אולי להתחיל להזיז פה משהו.